מה האיחוד האירופי מעריך שהוא עשוי להרוויח מתוכנית השלום של טראמפ?
האיחוד האירופי חווה כיום משבר מורכב בשל לחצים שנוצרים ממספר כיוונים: האחד – החלטת הממלכה המאוחדת, מדינה גדולה ומרכזית באיחוד, לפרוש ממנו; השני – מחלוקות הולכות ומחריפות בין גושים שנוצרו בתוך האיחוד, המקשות יותר מתמיד על היכולת לגבש עמדות המוסכמות על כל המדינות החברות בנושאים המתרבים והולכים; השלישי – התערערות ממשלים במדינות מפתח דוגמת גרמניה ואיטליה, המחלישה את האיחוד כגוף יעיל ומתפקד; והרביעי – ריבוי חילוקי הדעות בין מוסדות האיחוד לבין ארה"ב ורוסיה, שהן שתי המעצמות הרלוונטיות ביותר מבחינתו.
הצורך של האיחוד להתמקד במציאת פתרונות לשלל המשברים האלה יחליש מאוד את יכולתו ואת רצונו לגבש עמדה קוהרנטית כלפי תוכנית השלום של טראמפ. תוכנית זו לא תקנה לאיחוד יתרונות או הישגים כלשהם, ובמצב המתואר לעיל צפוי שהוא לא ירצה – וגם לא יוכל – למלא תפקיד של ממש בעת הזאת. למצער, הוא לכל היותר יצרף את חתימתו לתוכנית אם זו תזכה לתמיכת רוסיה.
מה הוא חושש שהוא עלול להפסיד ממנה?
האיחוד כישות, והמדינות החברות בו, אינם חוששים להפסיד דבר מהתוכנית כי אין להם "נכסים" שייפגעו מפרסומה או מיישומה. אך אם המהלך של טראמפ יעלה יפה ומדינות האזור, וגם הפלסטינים, יירתמו ליישומה הלכה למעשה, האיחוד עלול לעמוד בפני לחץ אמריקני – ממנו הוא חושש – לתרום תקציבית ותפעולית לביצועה. מול שלל הנושאים שעל סדר יומו בשל המצב המתואר לעיל, האיחוד יעשה ככל יכולתו להימנע מליטול על עצמו התחייבויות תקציביות נוספות.
מה יכול האיחוד לתרום לקידום התוכנית?
אם ירצה לתרום להצלחת התוכנית, האיחוד יוכל לצרף את תמיכתו הפומבית למאמץ האמריקאי ובכך להעניק לו נופך בינלאומי ובין-יבשתי. תמיכה כזאת תהיה חשובה אם רוסיה תרים את ידה בעד התוכנית. הסכמה אמריקנית-רוסית לשלב ידיים בגיבוש הסדר ישראלי-פלסטיני תיצור מציאות בינלאומית חדשה, והאיחוד האירופי ישמח מאוד להוסיף את שמו ואת יוקרתו למאמץ "דואופולי" זה.
אלו מכשולים הוא עלול להערים על מימושה, ואיך היא יכולה לקלקל?
האיחוד אינו יכול להערים קשיים על מימוש התוכנית אם זו תתקבל על דעת הפלסטינים. וגם אם יסכימו לתוכנית אל מול מכבש רוסי-אמריקני מתואם, האיחוד יוכל לסייע לפלסטינים, בכך שיחליט שהמצב המדיני החדש שנוצר בשטח של פלשתינה המנדטורית והמתווה המדיני החדש מחייבים את פתיחת ההסכמים הקיימים עם ישראל. מדובר הן בתחום הכלכלי – הסכם האסוציאציה – והן ההסכם הייחודי של האיחוד עם ישראל במרחב החיוני של מדע וטכנולוגיה. האיחוד יוכל לטעון שההסדרים ותנאיהם חייבים לחול במקביל ועל פי אותם עקרונות מדיניים על ישראל ועל הישות הפלסטינית גם יחד. ישראל תתקשה מאוד להתנגד לגישה כזאת, משום שאין בה שום נגיעה לצרכיה הביטחוניים. האיחוד יוכל גם לעמוד על כך כי תנאי הכניסה למדינות האיחוד יוחלו גם על אזרחי ה"מדינה מינוס" הפלסטינית. גישה כזאת בכללותה עלולה להסב לישראל נזקים כבדים.
אפרים הלוי שירת במוסד כ-40 שנה בתפקידי שטח ומטה, פיקד על שני אגפים מבצעיים ועמד בראש הארגון בשנים 2002-1998. כמו כן, כיהן כשגריר ישראל לאיחוד האירופי בשנים 1998-1996 ועמד בראש המרכז למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטה העברית בשנים 2011-2004
(צילום: יעקב סער, לע"מ)