מהי נקודת החוזק המשמעותית ביותר של הדיפלומטיה הישראלית בימינו?
מעבר לפעילות דיפלומטית שוטפת, נקודת החוזק היא התגייסות והיערכות יעילה להתמודדות עם אתגריה האסטרטגיים של המדינה בזירה הבינלאומית, ובכלל זה התמודדות מול יריביה האזוריים של ישראל בזירה הזו; התמודדות מול האיום על העם היהודי בתפוצות והתגייסות לסיוע בתהליך העלייה; ניצול אפקטיבי, בדרך כלל, של הארגונים והקהילות היהודיים בעולם; ונכונות לשיתופי פעולה וסיוע למדינות במצוקה. זאת, בליווי הישגים משמעותיים וצבירת נקודות זכות, תוך גילוי נכונות לנטילת סיכונים ולקידום יוזמות יצירתיות.
מהי נקודת החולשה הכי גדולה שלה?
חולשתה של המערכת הדיפלומטית אל מול הממסד המדיני והמערכת הישראלית הפועלת בענייני חוץ וביטחון. המערכת הדיפלומטית נדחקת הצדה מעיסוק בתכנון ובקידום תחומים חיוניים במדיניות החוץ ומעיסוק בדיפלומטיה החשאית. בסופו של דבר, ויתור על תחומי עיסוק מקצועיים חיוניים פוגע בתפקודו האפקטיבי של שירות החוץ הממלכתי. כפועל יוצא, נפגע גם מעמדם ותפקודם של אנשי הסגל הדיפלומטי בארץ ובחו"ל.
מהי ההזדמנות הכי חשובה שעומדת כיום בפניה?
לארגן ולהוביל סדרת יוזמות בינלאומיות שונות להתמודדות עם האתגרים שניצבים בפני ישראל, אגב ניצול משברים וניהול דיפלומטיה חשאית ותוך התבססות על מדינות אחרות, על התפוצות ועל גורמי תמיכה שונים. זאת, על מנת לאתגר מדינות וארגונים יריבים.
מהו האתגר ו/או האיום המרכזי שבפניו היא ניצבת?
האתגר והאיום המרכזי בפניו ניצבת הדיפלומטיה הישראלית היא הפעילות החתרנית המאורגנת על ידי מדינות והארגונים היריבים בחו"ל, ובכלל זה גם הפעילות האיראנית, גם הפלסטינית וגם ה-BDS. בסופו של דבר, שירות החוץ הוא קו ההגנה הראשון של המדינה בפני האיומים עליה, ועל כן עליו להיות ערוך ומגויס להתמודדות עם אתגרים כגון אלה, במגוון הכלים העומדים לרשותו או כאלה שיש לפתחם. זאת, כמובן, בתיאום ובשיתוף הפעולה עם הגורמים הרלוונטיים האחרים במערכת הישראלית.
צבי מגן, לשעבר שגריר ישראל ברוסיה ובאוקראינה וראש ארגון "נתיב", משמש כיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וראש תוכנית המחקר רוסיה. כיהן במשך יותר מ-20 שנה בשורת תפקידים בשירות החוץ של ישראל. שירת באגף המודיעין בצה"ל והשתחרר בדרגת סא"ל
(צילום: חן גלילי)