דרך עיני האחר: מציאות מדומה ככלי ליישוב סכסוכים בינלאומיים וקידום דיפל
המאמרים המומלצים
Please reload

דרך עיני האחר: מציאות מדומה ככלי לדיפלומטיה

טכנולוגיית Virtual Reality מודרנית מאפשרת לאנשים מצדדים שונים של סכסוך להיכנס לנעלי הצד השני באופן ריאליסטי במיוחד, ובכך מסייעת ליצור הזדהות ואמפתיה חזקה יותר לנרטיבים מתחרים. מומחים טוענים כי השימוש במציאות מדומה עשוי לסייע להפחתת עוינות בין קבוצות שונות ואף לסייע ביישוב סכסוכים, אך בד בבד מזהירים מפני ניצול הטכנולוגיה לרעה

 משתמשת במעבדת ה-VR של המרכז הבינתחומי הרצליה | צילום: עודד רענן

 

אתה מנגב את הזיעה ממצחך ומכוון שוב את הנשק לעבר ההמון המשולהב הניצב כמאה מטר ממך. הסיטואציה אינה זרה לך. במהלך ששת השבועות האחרונים, עשרות אלפי פלסטינים נאספו מדי יום שישי בגבול הבינלאומי בין ישראל לרצועת עזה. אבל היום הזה שונה. היום הוא ה-14 במאי, שבו מציינים הפלסטינים מדי שנה את ״יום הנכבה״ לזכר האסון אשר נפל עליהם עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל. בנוסף, היום תועבר באופן רשמי שגרירות ארצות הברית מתל אביב לירושלים.


אתה וחבריך לנשק הוזהרתם שהמחאה היום תהיה האלימה והנרחבת ביותר עד כה. אלפי אנשים כבר התקבצו סמוך לגבול, מציתים צמיגים, משליכים אבנים וגורמים נזק לגדר המערכת. דיווחי מודיעין מזהירים שבחסות ההפגנות, מחבלים מארגוני הטרור חמושים בנשק קל, ברימונים ובמטעני חבלה ינסו לפרוץ את הגדר ולפתוח בהתקפות על יישובים ישראליים הסמוכים לגבול.


לפתע אתה מבחין במאות מפגינים מסתערים על גדר הגבול בו זמנית. הפקודות שקיבלת ברורות: לא לתת לאיש לחצות את הגבול לתוך ישראל. אך אין זה עניין של מילוי פקודות בלבד – אין לך ספק שאם הם יצליחו למוטט את הגדר, אתה וחבריך תהיו הקורבנות הראשונים, אבל בוודאי לא האחרונים. אתה שם בכוונת הרובה גבר פלסטיני בשנות העשרים לחייו, שאינו נראה חמוש אך מטלטל את הגדר בעוצמה ויחד עם חבריו, מאיים להפילה.
 

האם אתה יורה?
 

*  *  *

 

מדינת ישראל זכתה לשורה ארוכה של גינויים ממדינות שונות ומהתקשורת הבינלאומית בעקבות תגובת כוחות הביטחון להפגנות אירועי הגדר ב-14 במאי 2018, שהסתיימו ביותר מ-60 הרוגים ויותר מאלף פצועים - רבים מהם מאש חיה. כיצד היו מגיבים אותם מבקרים לו היה ניתן להכניסם, ולו לזמן קצר, לנעליהם של חיילי צה״ל על הגדר? האם הם היו משנים את דעתם אם היו חווים את המצב בעצמם, דרך עיני אותו חייל ישראלי מכוסה זיעה, החושש לחייו לנוכח אלפי המפגינים הזועמים, שחלקם חמושים, הניצבים מולו?
בדומה לכך, האם התגובה הישראלית להפגנות בעזה הייתה שונה לו מקבלי ההחלטות אצלנו היו יכולים לחוות את החורבן והייאוש ברצועה, לצעוד ברחובות הערים מוכות העוני ולראות בעיניהם את האומללות המאפיינת את החיים בה?  


עד לפני זמן לא רב, אלה היו שאלות היפותטיות. אך התפתחויות טכנולוגיות של השנים האחרונות בתחום המציאות המדומה (Virtual Reality - VR), אשר מאפשרת למשתמש לחוות מציאות דמיונית באיכות תמונה ריאליסטית באופן חסר תקדים, עשויות בקרוב לשנות זאת. VR מספקת לאנשים מן השורה ולמקבלי החלטות הזדמנות לחוות בצורה הקרובה ככל האפשר מציאות של אנשים אחרים, ובכך לקבל תובנות חווייתיות לגבי נקודת ההשקפה של אנשים וחיים אחרים. זוהי רק תחילת הדרך, אולם כבר כעת ניתן לומר במידה רבה של ודאות כי טכנולוגיית ה-VR המודרנית תשנה את האופן שבו מתקבלות החלטות בתחומי מדיניות שונים ויישוב סכסוכים, תשפיע על העיתונות ותקנה הזדמנויות חדשות בעולם הדיפלומטיה והדיפלומטיה הציבורית. בחיבור זה נסקור את היתרונות והסיכונים הפוטנציאליים הטמונים בטכנולוגיה הזאת, שהופכת יותר ויותר פופולרית.

חיים של אחרים
טכנולוגיית VR הוצגה לראשונה לפני כ-50 שנה, אך ראשיתה אינה מזכירה במאום את הטכנולוגיה המוכרת לנו כיום. לאחר שפרצה לתודעה הציבורית בשנות ה-80' ובתחילת שנות ה-90' כגימיק חביב, VR דעכה בתחילת המאה ה-21 עד שלבסוף נעלמה לחלוטין מעין הציבור. שנת 2014 סימנה את תחילת עידן ה-VR המודרני עם  רכישת Oculus VR, חברה המייצרת ערכות VR ביתיות, על ידי ענקית הטכנולוגיה פייסבוק תמורת כשלושה מיליארד דולר. שיפורים נוספים ביכולת העיבוד של מחשבים וברזולוציית המסכים אִפשרו לגל הראשון של קסדות VR רבות-העוצמה להגיע לשוק הפרטי ב-2016 ולהפוך את ה-VR לדבר הבא.  


בבסיסה, טכנולוגיית VR היא מדמה מציאויות: היא מספקת לאנשים חוויות חושיות אותנטיות, שמעוררות אצלם תגובות ריאליסטיות. כל אחד שחבש על ראשו קסדת VR יכול להעיד על הפחד הראשוני שחש כש״עמד״ על גגו של גורד שחקים. מחקרים אכן איששו שגם כאשר התרחיש הוא וירטואלי, תגובתם האינסטינקטיבית של משתמשים דומה מאוד לזו כלפי חוויה אמיתית.

התגובה האינסטינקטיבית של משתמשים לתרחיש וירטואלי דומה מאוד לזו כלפי חוויה אמיתית. על הפחד הראשוני שחש יעיד על כך כל מי שחבש קסדת VR ו״עמד״ על גגו של גורד שחקים

ג'רון לנייר, שטבע לראשונה את המונח "מציאות מדומה", טען כי הכוח האמיתי של VR טמון ביכולתה לצאת אל מחוץ לגבולות המציאות, אל הבלתי אפשרי. אף שאנחנו רחוקים ממהפכת VR רחבת היקף בחברה, המדיום הייחודי הזה כבר מציע חוויות שאף טכנולוגיה אחרת אינה מספקת. VR מאפשרת ליצור באמצעות הטכנולוגיה תגובות חושיות אותנטיות. אם הדבר נעשה כהלכה, מוחו של המשתמש מסיק שהנתונים החושיים המגיעים אליו בצורה וירטואלית הם אמיתיים, גם אם הוא יודע שכלית שהדבר אינו נכון. יצירת סימולציה ריאליסטית דורשת התייחסות לתנועותיו של המשתמש בעקבות הגירויים החושיים,  מכיוון שתפיסת הסביבה של אדם היא חוויה רב-חושית הכוללת את הגוף כולו.


כדי "להטמיע" (to immerse) אדם בחוויה, VR אינה נדרשת לחקות באופן מושלם את החיים האמיתיים - גם סביבה מעולם הפנטזיה יכולה לגרום למוחו של אדם להרגיש שהוא באמת חווה את מה שנראה במדמה הווירטואלי. האשליה של "להיות שם" (מכונה גם ״אשליית הנוכחות״, או Presence) היא המפתח להשפעה העמוקה של VR על המשתמש. אשליית הנוכחות מאפשרת ל-VR "לעקוף" את תהליכי החשיבה הרציונליים של המשתמש, על אף הידיעה, עמוק בפנים, שהוא חווה סימולציה.  

מציאות מדומה והשפעתה החברתית
לאורך כל שנות קיומה, ניסתה האנושות להבין כיצד אנשים אחרים חווים את העולם. התכונה הזו, אמפתיה, העניקה לפרטים וקהילות באופן גובר את היכולת והרצון לקיום משותף עם קבוצות חיצוניות להם בדרכי שלום. כבר הוכח שהבנת נקודת ההשקפה של האחר היא אחת הדרכים הטובות ביותר לעודד אמפתיה, היות שהדבר מקטין את המרחק בינך לבין האחר. בהשוואה לצפייה בדו-ממד, הוכח שהמציאות המדומה מאפשרת מעורבות רבה יותר ורמות אמפתיה גבוהות יותר.


בהבינם זאת, חוקרים ומחנכים כבר החלו לחקור אסטרטגיות שונות לעיצוב מערכות הדרכה אופטימליות המשתמשות ב-VR כדי לטפח יכולות מבוססות-אמפתיה. דרך רבת-עוצמה לעשות את זה היא באמצעות המחשה וירטואלית, המשתמשת ב-VR כדי לבצע העברה גופית מלאה. באשליה זו, גופו הפיזי של המשתמש מוחלף בגוף וירטואלי.
דקות בודדות של תנועה ב"גוף החלופי" – לרוב בשילוב צפייה במראה ו/או גירוי חזותי-מגעי מסונכרן – יכולות להוביל לתחושת בעלוּת חזקה על הגוף הזה (כלומר - תפישת הגוף הווירטואלי כגופו של המשתמש). ההדמיה הזו מאפשרת למשתמש לחוש כמישהו אחר, שכן הגוף המדומה אינו צריך להיות דומה לגוף המקורי של המשתמש – הוא יכול, למשל, להיות שונה בגיל, במגדר או בגזע. לטרנספורמציות וירטואליות כגון אלה יש השפעה פסיכולוגית על המשתמש, שיכולה להימשך גם מספר ימים לאחר לאחר תום ההדמיה.

 

להיכנס לגוף הווירטואלי שלך: משתמש VR ישראלי מביט במראה ביצגן (avatar) הפלסטיני שלו (צילום מסך באדיבות המחברים)
 

VR היא כלי רב-עוצמה מכיוון שהיכולת שלה לשנות את ייצוג המציאות של אדם יוצרת אפשרויות שבלעדיה לא היו נגישות או צפויות. על ידי שינוי זמני של זהות המשתמש, נעשה כיום שימוש ב-VR לחקר גישות ואמונות של אנשים כלפי טווח רחב של נושאים חברתיים, דוגמת גיל וגזע. חוקרים באוניברסיטת סטנפורד, למשל, גרמו לבבואה שהופיעה במראה הווירטואלית להיראות מבוגרת יותר במטרה ליצור העברה גופית לתוך יצגן (avatar) זקן. החוויה הזו גרמה למשתתפים בניסוי להתייחס באופן חיובי יותר לאוכלוסיה זקנה וכן לחוש יותר אמפתיה כלפיה. באוניברסיטת ברצלונה, החוקרים גילו שההטיה הגזעית פחתה בקרב משתתפים לבנים שהושמו בגופים מדומים שחורים - וזו נמשכה אף שבוע מאוחר יותר.


מעבר להשפעה על התפישה היסודית של המשתמשים ביחס לנושאים של גיל וגזע, ניסויים וירטואליים מסוגים אלה משפיעים על התנהגותם של המשתמשים. מחקר שנערך באחרונה מצא שמשתתפים לבנים שקיבלו גוף וירטואלי שחור חיקו בהתנהגותם דמות וירטואלית שחורה אחרת יותר מאשר דמות וירטואלית לבנה, ובכך הפכו על פיה את ההטיה הגזעית הנפוצה של כל אדם לגזע שלו.

 

 

טכנולוגיית ה-VR בתחום הקולנוע התיעודי וככלי הומניטרי
היות שהמשתמש ב-VR מוטמע בצורה מלאה בסביבה הווירטואלית ולעיתים אף נע בה, הטכנולוגיה פותחת הזדמנויות חסרות תקדים בתקשורת, בעיתונות, ובתעשיית הבידור. בעוד המדיה המסורתית מוגבלת לתמונה המוקרנת ולצליל המופק, VR ממקמת את הצופה בלב ה"אקשן". בדרך כלל במאים ועיתונאים מציגים לצופה רק חלון צר לעולם שהם מעוניינים להראות, אך לדברי של יוצרת הסרטים הדוקומנטריים זוכת האוסקר שרמין עובייד-צ'ינוי, ב-VR "אתה מביט בכל [ההתרחשות], ואני רק אומרת לך באופן כללי על מה הסרט מדבר - אבל אתה, הצופה, מביים את הסרט בעצמך. אתה יכול לבחור להסתכל לאן שאתה רוצה."


צ'ינוי משתמשת ב-VR בסדרת הסרטים הדוקומנטריים החדשה שלה, "הבט אך באהבה" (Look but with Love), כדי לשגר את הצופים אל מולדתה פקיסטאן, שם היא חוקרת את השינויים הפוליטיים, החברתיים והקהילתיים שהמדינה חווה בעשורים האחרונים. בדומה לכך, "נשות השמש" (The Sun Ladies), סיפור המוצג ב-VR על חייהן של נשים יזידיות שנמלטו מדעאש והקימו כוח לחימה של טהרת נשים בלבד כדי להילחם בתוקפיהן בחזית, מעביר למשתמש חוויה עוצמתית על החיים תחת המדינה האסלאמית .


יוצרים דוקומנטריים אחרים משתמשים ב-VR כדי לגייס תמיכה בינלאומית לסיוע הומניטרי. מאז ינואר 2015, סדרת המציאות המדומה של האו"ם (UNVRS) רותמת את כוחה של אמפתיה על ידי הצגת הסיפור האנושי מאחורי אתגרי פיתוח ברחבי העולם. הפרויקט מבקש לספק למקבלי ההחלטות ולאזרחי העולם הבנה מעמיקה יותר של הבעיות הדחופות ברחבי העולם, ובכך להניע אותם לפתור אותן. במתן קול ופנים לקהילות הפגיעות, הקמפיין "פועל עם שותפים במטרה ליצור במה למתן תמיכה, וכן לקמפיינים להעלאת מודעות וגיוס משאבים" על ידי הצגת התנסויות ב-VR במהלך פגישות של הדרגים הגבוהים באו"ם.

 

 משתמשת VR צופה בסרטון "עננים מעל סידרה" במרכז הבינתחומי (צילום: עודד רענן)


המפורסמת שבהתנסויות הללו היא "עננים מעל סידרה" (Clouds over Sidra), סרט המתעד את חייה של נערה סורית במחנה פליטים בירדן. הוא הוקרן לראשונה בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס ב- 2015 ולאחר מכן גם בפסטיבל הסרטים סאנדנס, בסדרת ההרצאות הפופולרית TED, במפגש הפסגה העולמי לחינוך, ובפורומים נוספים. לפי אחד מיוצריו, גאבו ארורה, במטרה להגיע לציבור הרחב, הפרויקט ביקש "להשפיע קודם כול על מקבלי ההחלטות. [...] לרוע המזל, אנו חיים בעולם של מקבלי החלטות השולטים על חייהם וגורלם של אנשים אחרים. אני לא חושב שכולם באמת מבינים כיצד החיים [של סידרה] נראים, ולאחר שיחוו את החוויה הזאת, אני מקווה שהיא תגרום להם לשקול יותר את ההשלכות של החלטותיהם".


"עננים מעל סידרה" הוצג ביותר מ-40 ארצות, תורגם ל-15 שפות, והצליח  לגייס 3.8 מיליארד דולר – 70% יותר מהסכום שהיה צפוי לגייס. נוסף על כך, אחד מכל שישה אנשים שצפו בסרט תרמו למשבר הפליטים הסורים – שיעור כפול מהממוצע. בין אלה שחוו את הסרט נמנים מזכ"ל האו"ם לשעבר באן קי-מון, מלך הולנד וילם-אלכסנדר, שגרירת ארה"ב לאו"ם לשעבר סמנתה פאוור, וראש ממשלת נורווגיה ארנה סולברג.


בעקבות הצלחת הסרט ביקש האו"ם להפיץ באופן דומה את הסרט "כנפה של אימי", המתמקד במשפחה פלסטינית שאיבדה שניים מבניה במלחמה עם ישראל בקיץ 2014. לפי המפיק פטריק מילינג סמית, הסרט עוסק ״בזיהוי הגורמים אשר תורמים למחזורי האלימות, וכיצד להפסיק אותם". לדברי ארורה, שגם היה שותף בכתיבת הסרט הזה, "רצינו לקחת את זה לשלב הבא ולראות אם VR יכולה לשמש כלי לבניית שלום בסכסוך הקשה ביותר לפתרון בעולם".

הרחבת השימוש ב-VR בעולם הדיפלומטי
עד כה נעשה שימוש ב-VR ככלי להעלאת מודעות וגיוס כספים למטרות חברתיות, הומניטריות ופוליטיות. באחרונה החל האו"ם לעשות שימוש בטכנולוגיה הזו גם בתחומים דיפלומטיים נוספים, כגון יישוב סכסוכים ושמירת שלום. ב-2016, בחודשים האחרונים לכהונתו כמזכ"ל האו"ם, אישר באן קי-מון לצוות VR גישה חסרת תקדים למסעותיו ביותר מעשר ארצות. סרט ה-VR שהופק במסע זה, "בית" (Home), ממקם את הצופים בלב כמה מהמשברים ההומניטריים הנוראיים ביותר בעולם. הוא מציע מבט "אישי" נדיר מאחורי הקלעים על מחנות פליטים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בירדן ובלבנון, שבהם באן חולק פרטים על ילדותו כעקור בארצו, דרום קוריאה. מעבר להבאת הקהילות הללו לתשומת לבו של הקהל העולמי, הסרט מנסה לקדם מאמצים בינלאומיים עבורן.


יורשו של באן בתפקיד, אנטוניו גוטרש, הוסיף עוד סיפורים לרפרטואר ה-VR של האו"ם במטרה להמשיך ולקדם אמפתיה הומניטרית, וכן כדי לתמוך במשימות שמירת שלום באמצעות מציאות מדומה. בסימן חגיגות ה-70 לאו"ם, הארגון סיפק מבט בגוף ראשון על חייהם של שומרי שלום, הן לובשי מדים והן בלבוש אזרחי, בסרט ה-VR "תחת הקסדה הכחולה", שנעשה בשיתוף עם Time.com ומציג את השפעתם של שומרי השלום ברחבי העולם. אף על פי ש"תחת הקסדה הכחולה" יצא לאקרנים בשנה שבה הושלמה משימת ליבריה ושנה לאחר סיום המשימה בחוף השנהב, מטרתו היא להיות יותר מאשר הנצחה של הצלחות העבר. הסרט, שתוזמן עם ההשקה של יוזמת "פעולה למען שמירת השלום" (A4P), שימש גם לקידום מאמציו החדשים של גוטרש "למקד מחדש את עבודתנו תוך ציפיות ריאליסטיות; להפוך את המשימות לבטוחות וזריזות יותר; ולשנע כוחות המצוידים ומאומנים היטב".

מחקר חדשני מעלה שאפילו שינוי מבט המצלמה ב-VR עשוי להעלות משמעותית את האמפתיה שחש המשתמש כלפי הצד השני בסכסוך עם קבוצה אחרת

מאמצים דיפלומטיים קודמו גם הם באמצעות שותפות עם Shared Studios, חברה שמצהירה כי היא "פותחת 'חורי תולעת' בעולם כולו" ומחברת משתמשים במקומות שונים בעולם באמצעות פורטלים ייעודיים המדמים מפגש פנים-אל-פנים. אמנם לא כל הפורטלים הללו עושים שימוש ב-VR, אך בדרך כלל הם מאפשרים תצוגה בגודל טבעי, היוצרת סביבה מציאותית.


לאחר הקרנת הבכורה של "עננים מעל סידרה", לדוגמה, הוצב פורטל שכזה באו"ם, ואחר הוצב במחנה הפליטים זעתרי בירדן ואִפשר למנהיגי העולם ולפליטים לשוחח באופן אנונימי על החיים במחנה. מבני הפורטל מוצבים כיום ביותר מעשרים מקומות בשש יבשות. הם מגיעים בצורות רבות – כולל בקונטיינרים, אוהלים מתנפחים ואוטובוסים – כדי להתמודד עם צורכי המקום המגוונים. על אף טבעם הווירטואלי, השתמשו בפורטלים ראשי מדינות ושגרירים, פליטים וקורבנות רצח-עם, שבעקבות התנסותם תיארו אותם כ"יפהפיים", "מדהימים", "אינטימיים-מוזרים-אנושיים", "מתנה של נוכחות, קשר ואחדות".

 

באחרונה החל צוות חוקרים במרכז הבינתחומי הרצליה (IDC) לחקור טכניקות חדשות של סרטי VR בהקשר של סכסוכים אלימים בין קבוצות. בפרויקט שנמצא עדיין בשלבי מחקר, הגה והפיק דניאל לנדאו סרטון קצר המתאר מפגש בין חיילים ישראלים לזוג פלסטיני במחסום צבאי בשטחים. ה"מפגש" צולם באמצעות מצלמות 360 מעלות ומאפשר למשתמש ה-VR לחוות אותו מהצד הפלסטיני או הצד הישראלי. ממצאים ראשונים מעלים כי אפילו טכניקה בסיסית כמו שינוי מבט המצלמה ב-VR, עשוי להעלות בצורה משמעותית את האמפתיה שחש המשתמש כלפי הצד השני בסכסוך.

 

 פרויקט ה"מחסום" של המרכז הבינתחומי משתי נקודות המבט - הישראלית והפלסטינית (צילום מסך באדיבות המחברים)



סיכונים לצד הזדמנויות

מציאות מדומה זוכה לשבחים בעיקר בשל היכולת שלה ליצור הזדהות עם קהלים שונים. אך ראוי לשאול – האם יצירת הזדהות ואמפתיה הם מטרה רצויה בכל תנאי? למרות השבחים הכמעט-אוניברסליים שהיא זוכה להם, גם לשימוש באמפתיה יש מתנגדים. אחד הבולטים שבהם הוא פול בלום, פסיכולוג מאוניברסיטת ייל, שב-2016 פרסם ספר שכותרתו מתמצתת את הרעיון שמאחוריו: "נגד אמפתיה – הטיעון בעד חמלה רציונלית".


הביקורת הכי משמעותית של בלום היא שאמפתיה מתפקדת כמו זרקור ממוקד: היא שופכת אור על הסבל של אנשים מסוימים ובכך מעדיפה אותם על פני אחרים הראויים לה לא פחות. התגובה הפרוורטית הזאת, הידועה בשם "אפקט הקורבן הניתן לזיהוי", יכולה להוביל לכך שדאגה לאדם יחיד תקבל עדיפות על פני דאגה לעשרות ואולי אף למאות אחרים. הסיבה היא חוסר היכולת של בני אדם לעבד עלויות מופשטות וסטטיסטיות, בניגוד לתופעות מיידיות ומוחשיות.


אמפתיה היא בעייתית גם מסיבות נוספות, כגון כאשר הרצון להקל על סבל בטווח הקצר מוביל להשלכות בלתי רצויות בטווח הארוך. קבצנים-ילדים, לדוגמה, עשויים לפרוט על מיתרי לבם של תיירים מערביים רבים, אך ברוב המקרים הכסף שהם מקבלים מהם מגיע לארגוני פשע שמתעללים באלפי ילדים עניים, פוצעים ומשעבדים אותם.


יתרונותיה הייחודיים של טכנולוגיית ה-VR ככלי להגברת אמפתיה עלולים אם כן להיות מנוצלים לרעה. לדוגמה, לא קשה לדמיין קמפיין שישבה בעתיד את ליבם של מיליוני משתמשים, בדומה לסרט "קוני 2012" – אך בתוספת האותנטיות של VR – במטרה להונות ולגזול כספים מתורמים תמימים בעלי כוונות טובות. בדומה לכך, הטכנולוגיה הזו עלולים להוליך שולל מקבלי החלטות ולמקד את תשומת ליבם ואת הכספים שהם אמונים עליהם בפרויקטים שייגעו בהם יותר מבחינה רגשית, אך בסופו של דבר יהיו בעלי השפעה פחותה. נוסף על כך, קמפיין מסוג זה יכול ליצור לחץ מצד מצביעים וקבוצות לחץ, שיכפה על הפוליטיקאים שינוי מדיניות וירחיק אותם מהבעיות הרציניות יותר אך המצולמות פחות - דאגה שרבים הביעו בעקבות הפופולריות בשעתו של "קוני 2012". 

מומחים מזהירים שעוצמת הרגשות שטכנולוגיית VR יכולה לגרום לנו לחוש טומנת בחובה סכנה, מכיוון שניתן לנצל באמצעותה את החולשות שלנו בקלות כה רבה

יש לציין כי חששות אלה קשורים בצורה כללית יותר לאפשרויות לניצול אמפתיה ואינם נובעות ישירות משימוש ב-VR. עם זאת, עוצמת הרגשות ש-VR יכולה לגרום לנו לחוש טומנת בחובה סכנה, מכיוון שניתן לנצל באמצעותה את החולשות שלנו בקלות כה רבה. לפיכך, החשש נוסף נוגע לעצמת החוויה של השימוש ב-VR. כפי שאמר פרופ' ג'רמי בילנסון מאוניברסיטת סטנפורד, "ב-VR, [החוויה] מרגישה אמיתית, [ולכן] הסכנות הפוטנציאליות לקבל מידע מוטעה ולעבור מניפולציות רגשיות גבוהות באופן אקספוננציאלי". מכאן, הצגה ותיאור של מעשי זוועה ב-VR עלולים לגרום לצופה להרגיש שהוא עצמו עֵד לאירועים, ומתקבל על הדעת שהמחזה אף יצית בו זעם במטרה לגרום לו לפעול בעניין.


לנוכח העוצמה שבה VR משפיעה על חוויית המשתמשים בה, דרושה בקרה על השימוש בה למטרות הומניטאריות ודיפלומטיות. לדוגמה, ארגוני טרור ברחבי העולם, דוגמת דאעש ואל-קאעדה, אשר כבר הוכיחו את מיומנותם הרבה בשימוש בסרטים מסורתיים ובמדיה חברתית כדי לגייס פעילים חדשים, עלולים לעשות שימוש ב-VR ככלי תעמולתי או כאמצעי גיוס חדשני. חששות אלה מחייבים חשיבה מחודשת והיערכות מתאימה מצד גופי הביטחון והגופים הרגולטוריים ביחס לשימוש בטכנולוגיה הזו.  

סיכום
טכנולוגיית VR עשויה להיות בעלת השפעות עמוקות ומרחיקות לכת על עולם הדיפלומטיה ויישוב סכסוכים. השפעותיה העמוקות יכולות להיות מתמשכות, משינוי הטיה חוץ-קבוצתית ועד חיבור אנשים מהעולם כולו זה לזה. יש עוד יישומים רבים של VR במגוון רחב של תחומים מעבר לאמור במאמר זה, וקיימות אינספור אפשרויות למחקרי מדיניות בתחום ההתנהגות האנושית וקבלת החלטות בסביבה אותנטית שהטכנולוגיה יכולה לתרום להן.


לנוכח הפוטנציאל העצום של VR, יש להניח כי נראה מקבלי החלטות מקצים משאבים נוספים למימון פרויקטים נוספים כמו "תחת הקסדה הכחולה", שיכולים לקדם את סדר יום חברתי, הסברתי או הומניטארי בצורה יעילה במיוחד. על מקבלי ההחלטות והחוקרים מוטלת האחריות למצוא את תחומי הפעילות שבהם VR יכולה להיות אפקטיבית במיוחד ביצירת הזדהות ואמפתיה בין קהילות שונות.  


במצבה העוּברי הנוכחי בעולם הדיפלומטיה, השימוש העיקרי שנעשה במציאות המדומה עד כה היה להעלאת מודעות ולגיוס כספים. אם ייעשה בה שימוש ככלי להשמעת קולותיהם של אזרחי העולם שאינם נשמעים בדרל כלל ולהגברתם, VR יכולה להביא את השקפותיהם לתוך תהליכי קבלת ההחלטות, והיא כבר משנה את תהליכי התמיכה, הקידום וגיוס הכספים ההומניטריים והסביבתיים. הישגים מרשימים אלה מהווים השראה לפיתוח שימושים נוספים, אך ההתרגשות צריכה להיות מלווה בזהירות. עם השיפור המתמשך בחומרה ובתוכנה של VR, פירות עבודתם של אנשי הטכנולוגיה יהפכו מהירים וזמינים יותר ויותר, ובדומה להתפתחויות טכנולוגיות אחרות כדוגמת עיבוד תמונה (photo-enhancement), עליהם להישמר מפני ניצול לרעה שלה.


מניפולציות כאלה, בין שמכוונות או מקריות, ימשיכו להרוס את האמון שלנו במציאות משותפת. בני האדם, כותב פואר , "הציגו פגיעות כמעט אין-סופית בפני הטעיות ומעשי רמייה – והם נופלים בקלות בפח של מילים הקרובות ברוחן לאמונתם או לדימוי העצמי שלהם, בלי קשר לעד כמה האמונות הללו אקסצנטריות או פשוט לא נכונות".  


על החברה ומקבלי ההחלטות לאזן בין החופש לעשות שימוש בטכנולוגיה הזו ולמצות את הפוטנציאל הגלום בה, לבין ההכרח לפקח ולהסדיר הצגה כנה של מציאות מדומה. כפי שכתב לאחרונה בזכרונותיו חלוץ ה-VR ג'רון לנייר, "מעולם לא היה מדיום בעל יכולות כה רבות ליופי וכל כך פגיע בפני הכיעור. המציאות המדומה תבחן אותנו. היא תרחיב את האופי שלנו יותר מכל מדיה אחרת עד כה".

 

מתן רובין השלים באחרונה תואר MA בפסיכולוגיה חברתית במרכז הבינתחומי הרצליה (IDC). הוא מחזיק גם בתואר MA במדיניות ציבורית מאוניברסיטת תל אביב.
(צילום: באדיבות המחבר)


 

 

 

 

 

 

ד"ר ביאטריס האסלר (דוקטורט מאוניברסיטת ציריך) היא מרצה בכירה (Assistant Professor) בבית הספר סמי עופר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה (IDC). היא מתמחה בפסיכולוגיה של מציאות מדומה וביישומים החברתיים שלה, תוך התמקדות ביישוב סכסוכים מבוסס-מציאות מדומה.

(צילום: באדיבות המחברת)

 

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו בגוגל
Please reload

  • facebook
  • Twitter
חיפוש ב"זירה"
הירשמו ל"זירה"
ניווט בזירה

ותישארו מעודכנים בכל המאמרים, הסקירות והטורים שעולים לאתר, מפי מיטב המומחים בארץ ומחו"ל