מראשית הפלישה הרוסית לאוקראינה טוענים חוקרים ומומחים כי המלחמה צפויה לעודד מדינות רבות, שעד כה נמנעו מכך, לנסות ולהצטייד בנשק גרעיני. אך ניתוחים אלה מתעלמים מכך שמדינות הגרעין – ובראשן ארה"ב, רוסין וסין – לא יסכימו להרחבת "מועדון הגרעין" ויעשו כל שביכולתן לחסום את דרכן של מדינות השוקלות זאת
פיצוץ מתקן גרעיני בנבאדה, 1953 |Photo courtesy of National Nuclear Security Administration / Nevada Site Office / Wikimedia (public domain)
פלישתה של רוסיה לאוקראינה בפברואר 2022 החזירה למרכז תשומת הלב העולמית את סוגיית משטר אי-ההפצה של נשק גרעיני בעולם. בחודשים האחרונים גברו ההתייחסויות ברוסיה לגבי שימוש אפשרי בנשק גרעיני, והצהרותיה בספטמבר האחרון כי יש לה "זכות לעשות שימוש בנשק גרעיני" ב"מקרים מסוימים" רק מוסיפים לחששות מפני התדרדרות לעימות שאיש אינו רוצה בו.[1]
הגרעין משחק תפקיד משמעותי במלחמה במזרח אירופה מיומה הראשון. הארסנל הגרעיני הגדול שברשות הקרמלין מהווה – כעת וככל הנראה גם בעתיד – תעודת ביטוח מפני התערבות צבאית במלחמה מצד מדינות המערב, אשר הסבירות כי יסתכנו בהתדרדרות לעימות גרעיני מול רוסיה היא נמוכה ביותר. אוקראינה עצמה, שוויתרה בזמנו על מאגרי הנשק הגרעיני שנותרו בה בעת התפרקות ברה״מ, נוכחה לדעת כי הערבויות לשמירה על שלמותה הטריטוריאלית שניתנו לה בשנות ה-90' במסגרת מזכר בודפשט אינן מועילות כאשר מעצמה גרעינית פולשת לשטחה (לקח שהיה עליה ללמוד עוד ב-2014, עם הפלישה הרוסית לחצי האי קרים).[2]
בתנאים הקיימים היום בזירה הבינלאומית, מדינות המועמדות לכאורה לפתח יכולת גרעין צפויות להעדיף אפיקים אחרים – זולים, פשוטים ומבטיחים יותר – לביצור ביטחונן הלאומי
האיומים המתרבים מצד הקרמלין לעשות שימוש בנשק גרעיני,[3] ולצדם האכזבה האוקראינית מכך שלא מומשו ההבטחות שניתנו לה בתמורה לנכונותה להחזיר את הנשק הגרעיני שהיה בשטחה אחרי פירוק ברה"מ, הולידו בחודשים האחרונים תחזית פסימית מצד מומחים ופרשנים צבאיים.[4] לשיטתם, מדינות רבות צפויות להפנים את הלקח מהמקרה האוקראיני ויבקשו להתקדם במסלול שיביאן בתוך זמן לא רב – כחמש עד עשר שנים – להחזיק ארסנל גרעיני מבצעי ראשוני, לפחות. במילים אחרות, המלחמה באוקראינה הולידה נראטיב חדש לפיו העולם עתיד לגלוש למרוץ חימוש גרעיני, בו מדינות שעד כה היו מחויבות לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיעי (NPT – Non-Proliferation Treaty) יחשבו מסלול מחדש ויפעלו כדי להצטרף למועדון הגרעין הצבאי, הכולל כיום תשע מדינות.
ברשימה זו אני מבקש להפריך את התזה הזו, הגם שהיא רווחת ונפוצה מאוד, ולהציע תזה הפוכה. לשיטתי, בתנאים הקיימים היום בזירה הבינלאומית, האפשרות הסבירה ביותר היא שהמעצמות ימנעו הצטרפות של מדינות חדשות למועדון הגרעין, בעוד מדינות המועמדות לפתח יכולת גרעינית יעדיפו לבסוף אפיקים אחרים – זולים, פשוטים ומבטיחים יותר – לביצור ביטחונן הלאומי.
הדברים להלן ינוסחו כאנטיתזה, או כ"איפכא מסתברא". תחילה אציג את הנראטיב הצופה תחילתו של מרוץ חימוש גרעיני בעולם (״המדרון הגרעיני החלקלק״) ואדגים מדוע הוא נשען על קריאה לא מדויקת של המציאות. בחלק השני של המאמר, אנסה בזהירות לחזות את הדינמיקות שיובילו לדעתי להשבת הסדר העולמי על כנו.
הנראטיב הדומיננטי: מדרון גרעיני חלקלק
הטענה כי מלחמת אוקראינה תתגלה כנקודת מפנה שתוביל מספר רב של מדינות לנסות לפרוץ לפיתוח טכנולוגיה גרעינית צבאית מבוססת על משקלן המצטבר של מספר טענות והנחות יסוד.
ראשית, טענת ה"אלמלא": אלמלא ויתרה אוקראינה על הארסנל הגרעיני שאוחסן בשטחה, רוסיה היתה מורתעת ולא היתה מעזה לפלוש לשכנתה. הטוענים כך מתעלמים מהעובדה כי הגם שבשטח אוקראינה נותר נשק גרעיני רב בתחילת שנות ה-90', לא היה ביכולתה להפעילו, בעיקר כיוון שלא החזיקה בקודים לשיגורו.
בהמשך לכך, מתקדם הטיעון ותוהה: "אם אין אני לי, מי לי?" מדינות רבות רואות כי באוקראינה – ולא רק בה – העולם עומד מנגד ומסתפק רק בתמיכה מדינית בעיקרה, וחלקית מעשית/לוגיסטית, אך מוגבלת ובכל מקרה לא צבאית-ישירה. תשאל את עצמה כעת כל מדינה מאוימת: "במקרה של איום קיומי, האם אוכל לסמוך על מדינה אחרת שתבוא להגנתי – או שעדיף להסתמך על יכולת עצמית (ואם כבר: על יכולת אולטימטיבית)?"
שנית, טיבם של משטרים דיקטטוריים-טירניים הוא אגרסיבי ופראנואידי, ומאמציהם להבטיח את שרידותם ושלטונם מצדיקים הכל בעיניהם. מסיבה זו, מהלכיהם קשים לחיזוי בעיניים דמוקרטיות ליברליות. לפיכך, מדינות כמו איראן, ערב הסעודית ואחרות, שהתלבטו בסוגיה, יגיעו לבסוף למסקנה כי הן זקוקות ליכולת גרעינית שתסכל שאיפות מצד גורמי פנים וחוץ לאיים על שלטונן. כפי שפוטין שכלל במלחמה זו את הנשק הגרעיני מאמצעי הרתעה גרידא לאמצעי שמאפשר לו חופש פעולה קונבנציונלי, כך גם משטרים אלו יבקשו לחתור לנשק גרעיני. הכוח הצבאי הקונבנציונלי של רוסיה חלש בהשוואה לזה של המערב, אך הקלף הגרעיני מאזן את הגירעון הצבאי הזה ומשמר בידי הקרמלין את העוצמה וחופש הפעולה בשדה הקרב. מסיבה זו, ברי שמדינות נוספות ימצאו אפיק זה כאטרקטיבי.
שלישית, מאמצים להשיג נשק גרעיני הם בעלי תוחלת חיובית. הניסיון ההיסטורי מלמד כי מדינות כמו הודו, פקיסטאן וצפון קוריאה, שהתעקשו על יכולת גרעינית למרות אילוצים ולחצים חיצוניים, השיגו לבסוף ארסנל מבצעי. גם המעצמות לא יכלו ואינן יכולות למנוע בפועל תהליך כזה. לפיכך, מהסיבות הללו, נכון ואפשרי להגיע ליכולת גרעינית עצמאית. משטר הפיקוח הבינלאומי שמיועד לסכל מאמצים כאלה נכשל בעבר; אין סיבה מבוססת להניח שיצליח בעתיד, ודאי במערכת גלובלית תלת-ראשית מנוכרת ואפילו עוינת בתוכה.
רביעית, המקרה האוקראיני מוכיח כי החלופות להחזקת ארסנל גרעיני אינן מועילות. טיבן ותוקפן של בריתות וחסויות אינו מוחלט ובלתי מותנה, ויישומן האוטומטי בשעת מבחן אינו מובן מאליו. יש הטוענים כי אחרי אוקראינה, יש "למחוק מהלקסיקון" את המושג "מטריה גרעינית", שכן מי תאמין מעתה להבטחה להעניק לה "מטריה גרעינית" של מעצמה, תמורת אי-פיתוח עצמאי של נשק גרעיני?
חמישית, השיח הרב כיום סביב אפשרות שימוש בנשק גרעיני גם באוקראינה, יוצר – לפחות בראיית הח"מ – בסיס לגיטימי לכאורה להחזקה בנשק כזה ואפילו לשימוש בו. אשר על כן, ה"לגיטימיות" לכאורה תעודד מדינות נוספות להצטייד בו, על היתרונות שהוא מקנה לאוחזת בו. קיימת סכנה של "נבואה המגשימה עצמה".
לסיכום: רבים חשים כי מלחמה זו – הרבה יותר ממלחמות רבות שקדמו לה בעולם – מפֵרה את הסדר הגרעיני העולמי שהתייצב בעשרות השנים האחרונות, אשר נשען במידה רבה על עקרון השמדה הדדית מובטחת (MAD).
טענת ה"איפכא מסתברא"
טענתי המרכזית היא כי נראטיב "המדרון הגרעיני החלקלק" מתעלם מהאינטרסים של השחקנים החשובים ביותר במשטר אי-ההפצה – מעצמות הגרעין הנוכחיות, ובראשן ארה״ב, סין ורוסיה. ניתוח מדוקדק של מערך האינטרסים של המעצמות הללו מוביל למסקנה כי יש להן אינטרס זהה, כמעט משותף, למנוע מירוץ חימוש שבסופו יצטרפו מדינות נוספות למועדון הגרעין. יש לזכור כי כל כוח גרעיני נוסף בעולם מחליש באופן יחסי את עוצמתן של המעצמות הקיימות, והן יעשו הרבה מאוד כדי למנוע תחילתו של מירוץ חימוש שהשפעתו על עוצמתן הכוללת תהיה הרסנית.
בחזרה לדוגמה הראשונה בנראטיב "המדרון החלקלק": האם סביר להניח כי רוסיה הייתה פולשת לאוקראינה לו ידעה כי לאוקראינה פצצת גרעין מבצעית אחת בלבד, שתשמיד עיר כמוסקבה או סנט פטרבורג, הגם שלרוסיה אלפי כלי נשק גרעיניים? התשובה של תומכי הנראטיב המקובל היא שלא, ואני נוטה להסכים עמם. אך מהי המסקנה המתבקשת מכך? הנראטיב המקובל מתמקד בצד הביקוש. אם די בפצצה אחת להרתיע, יש לשער כי אוקראינה ומדינות כמותה יבקשו להחזיק בארסנל מינימלי שיעניק להן תעודת ביטוח מפלישה.
מעצמות הגרעין אינן יכולות להסתכן בהפצה של טכנולוגיה גרעינית למדינות שהיום אולי ניצבות לצדן, אבל מחר – מי יודע?
אך כדי למוטט את משטר אי-ההפצה לא די בהגדלת הביקוש לנשק גרעיני – יש להסתכל גם על ה"היצע". וה"היצע" הזה מגיע מהמעצמות. מכיוון שרוסיה, סביר להניח, לא הייתה מוכנה לאבד ולו עיר גדולה אחת בשטחה, עם מאות אלפי תושבים, כמחיר הפלישה, האינטרס הרוסי הוא לא לאפשר למדינות נוספות – בוודאי מסדר גודל של אוקראינה – לרכוש מלכתחילה יכולת להחזיק נשק גרעיני. ברור גם שזה האינטרס הישיר של סין ושל ארה"ב: האם בייג'ינג חפצה בטייוואן, יפן או קוריאה דרומית גרעיניות? ומה הסבירות כי וושינגטון תרצה בברזיל גרעינית?
מעצמות אלה אינן יכולות לוותר על היתרון האיכותי שלהן כחברות במועדון גרעין מצומצם ולהסתכן בהפצה של טכנולוגיה גרעינית בעולם למדינות שהיום אולי ניצבות לצדן, אבל מחר – מי יודע? ואם למעצמות אין אינטרס שייפתח מירוץ חימוש גרעיני, יהיה הרבה יותר קשה לכל האחרות להשיג נשק כזה.
תשובה אפשרית לטענה שלי היא כי בשל חוסר התיאום ביניהן, שלוש המעצמות יתקשו מאוד לפעול בצורה אפקטיבית למניעת התפוצה של נשק גרעיני. כל אחת מהן מצויה במאבק כזה או אחר עם רעותה, והמחיר הוא חוסר יכולת לתאם עמדות ולמנוע ממדינות קטנות יותר לחתור להשגת נשק גרעיני.
זו טענה ראויה ומאתגרת, אך בעיניי קשיים אלה אינם גוברים על אינטרס העל המשותף של מעצמות הגרעין למנוע תחרות. זאת, כיוון שכל מדינה גרעינית נוספת מחלישה את הממד המעצמתי של כל מדינה גרעינית בעולם, קל וחומר אם זו שכנה ואף יריבה. טיעון זה נכון גם למדינות בשורה השנייה של מועדון הגרעין, כולל בריטניה, צרפת, ישראל (לפי פרסומים זרים), הודו, פקיסטן וצפון קוריאה. לאף אחת מהן אין עניין לאבד את יתרונה היחסי.
חשוב גם לזכור כי כל מדינה שמתקרבת לסף הגרעיני נכנסת למה שחוקרים מכנים ״עמק הפגיעוּת״ (valley of vulnerability) – תקופה שבה אין לה עדיין יכולת גרעינית המייצרת הרתעה, אך יריבותיה מסתכלות עליה כאיום הולך וגדל ועלולות לרצות לפגוע בה מוקדם ככל שניתן.[5] כל מדינה שתשאף כיום להיכנס למועדון הגרעין תדע שיהיה עליה לעבור תקופה מתישה ומסוכנת של פגיעוּת, במהלכה היא תמצא את עצמה במתח לפחות מול שלוש מעצמות העל. האם זה מחיר שכדאי להן לשלם? ספק רב. המקרה האיראני (שעוד מוקדם לדעת כיצד יסתיים) מראה שקשה לשלול אפשרות כזו על הסף, אך ברור שיש כאן מחיר משמעותי לשלם.
מקום תחת המטריה
אפיק מבטיח יותר הוא לנסות לקבל ערובה מחוזקת של "מטריה גרעינית", כזו שהמדינות החברות בה הפנימו את לקחי המלחמה באוקראינה. תומכי נראטיב "המדרון החלקלק" תוהים מה הטעם עוד במטריה גרעינית, אם מדינה שזוכה דה יורה לאחת כזו כבר הותקפה? כיצד תעזור מטריה שכזו בעתיד?
לדעתי, זו הסתכלות שגויה. ל"מטריה גרעינית" אמינה אפקט מניעתי הדומה לזה של "מכה שנייה". מדינה הרוצה לתקוף יריבה שזוכה לחסות אמינה של מטריה גרעינית, תדע כי היא מסתכנת בפגיעה קשה מאוד, אולי אף קיומית, מצד המדינה שמעניקה את המטריה, ולכן מראש תימנע מהפעלה ראשונה של נשק גרעיני. זה יכול להיות תחליף אפקטיבי לא פחות וזול הרבה יותר למדינות שמבקשות לחזק את מעמדן במקומות שבהם אוקראינה נכשלה.
אכן, על המעצמות שיעניקו "מטריה גרעינית" יהיה להתחייב ביתר שאת; סביר גם שהמדינות המתכנסות תחת מטריה כזו תדרושנה ערבויות חזקות מבעבר. כך יש להניח שתנהגנה למשל קוריאה הדרומית, יפן, טייוואן, מדינות המצטרפות לנאט"ו וחברות ותיקות בברית זו.
הנזק שמערך גדול של טילי קרקע-קרקע ארוך טווח עלול לגרום אינו שונה מהותית מהנזק של פצצה גרעינית, אך היותו קונבנציונלי הופך אותו ללגיטימי בעיני החוק הבינלאומי
בידי מדינות שתשקולנה הצטיידות בנשק גרעיני תעמודנה אופציות נוספות: בריתות צבאיות חדשות שאינן קיימות כיום; הצטרפות לבריתות חדשות או קבוצות בינלאומיות (לדוגמה: איראן ל-BRICS); ואף רכש משותף של אמצעי לחימה קונבנציונליים יקרים ומתקדמים בידי מדינות שכנות, במטרה לסייע הדדית במקרה של מלחמה מצד מדינה שלישית. ניצנים לכך ראינו בעימות באוקראינה, בו מדינות "ברית ורשה" לשעבר העבירו לאוקראינה סוגי אמל"ח שיש ברשותן וברשותה, מה שהקל על המבצעיות והלוגיסטיקה. דוגמה אחת כזו היא הצטיידות מדינות "ברית ורשה" לשעבר במטוסי F-16 אמריקאיים או JAS-39 "גריפּן" שוודיים.
חלופה אחרת, שיש לה כבר מודל יציב: איראן, מאז שהפסיקה את תוכנית הגרעין הצבאית שלה ב- 2003, בונה במקביל מערך טילי קרקע-קרקע שחלקו יכול לפגוע בישראל גם אם ישוגר מעומק המדינה. חלק ממערך זה, המונה יותר מאלף טילים ומספר רב של משגרים, כבר הוסב למדויק.
המשמעות היא כי הנזק שמערך כזה עלול לגרום לא יהיה שונה מהותית מהנזק של פצצה גרעינית. יתרונותיו טמונים בכך שהוא קונבנציונלי – ולכן לגיטימי בעיני החוק הבינלאומי; זול בהרבה מהחזקת מערך גדול של מטוסי קרב; בעל יתירות והישרדות בשל מספר המשגרים הגדול והמנהרות שבהן הם מאוכסנים; ובעל גמישות להפעלה מול זירות אחרות העומדות בטווח, עד אלפיים ק"מ. אפשר, אפוא, שמדינות נוספות יאמצו פתרון זול ו"לגיטימי" מעין זה.
חיזוק לגישתה של איראן ניכר כבר כעת במלחמה באוקראינה: למרות איומי רוסיה כי היא עלולה להשתמש בנשק גרעיני במקרה של "איום קיומי" עליה, היא טרם עשתה זאת (נכון לשלהי אוקטובר 2022), וספק אם תעשה שימוש במה שמכונה בתקשורת "נשק גרעיני טקטי". גם רוסיה, כמעצמה, אינה אצה להפעיל בנשק גרעיני.
הדבר מחזק, להבנתי, את הראייה הבסיסית של הגרעין כנשק לצורכי הרתעה וסחיטה, אך לא להפעלה. מנגד, שימוש בנשק קונבציונלי בכמויות גדולות הוא לגיטימי, ורוסיה אף עשה שימוש במקצת מאגרי נשק זה שברשות איראן, בשל הצמצום במלאיה שלה.
סיכום: תחזית ריאלית (וזהירה)
ניתוח מערך התמריצים והכוחות לעיל מוביל למסקנה כי צפוי לנו תהליך דו-שלבי. תחילה, ניכנס בקרוב לתקופה בה מדינות רבות מבעבר ישקלו להיכנס למסלול שבסופו הצטיידות בנשק גרעיני, בעיקר דרך מחקר ופיתוח ורכש מואץ של טכנולוגיות תומכות. הגל הזה צפוי לעורר תגובת נגד מצד המעצמות וארגונים בינלאומיים, שתשנה את התחשיב האסטרטגי שיערכו מדינות אלה.
לאחר בחינה של הקשיים והסיכונים, אני צופה שנראה את רובן, אם לא כולן, פונות לערוצים חלופיים להצטיידות בנשק גרעיני. בין היתר, ייחתמו בריתות חדשות והסכמי הגנה ומטריה גרעינית, וייתכן שמדינות מסוימות ייכנסו להסכמי שיתוף במודל nuclear sharing (הסכם בין ארה"ב לנאט"ו, במסגרתו האמריקאים יקצו, במקרה של מלחמה עולמית, 20 פצצות גרעין לכל אחת מחמש חברות הברית הבאות: גרמניה, הולנד, בלגיה, איטליה ותורכיה). כך צפויה התעצמות של מדינות נוספות בנשק קונבציונלי על פי "המודל האיראני" של אלפי טילי קרקע-קרקע עד לטווחי 2,000 ק"מ, כחלופה לנשק גרעיני.
אף שאנו ניצבים בפתחה של מלחמה קרה חדשה, קשה להאמין שיימחקו לגמרי ההגיונות הקיימים בנושא נשק גרעיני
נכון יהיה להניח כי תהיינה כמה חריגות בשלב השני. ייתכן כי לא מעט מדינות ישקלו לפתח "תוכנית סף" שתקצר עבורן את הדרך לארסנל גרעיני מבצעי, אם יחליטו על כך בבוא היום. מספר קטן יותר של מדינות כנראה לא יסתפקו בהגעה למעמד של מדינות סף, אלא ינסו לפתח תוכניות גרעין צבאי חשאיות – אולי במסווה של תוכנית גרעין אזרחית. בעיות האנרגיה הקשות הפוגעות כיום בעולם מעלות על הפרק כניסה מחודשת לעולם כורי הכוח הגרעיניים. למדינות שתרצינה תוכנית אזרחית במסווה כזה יש אמנם הזדמנות בכך, אך סביר להניח שכורים כאלה ייבנו תחת משטרי פיקוח כבעבר.
אני מסתכן בהערכה כי רק מעטות מאוד מהן, אם בכלל – הן מאלה המסתפקות במעמד סף, ובמיוחד אלה הרוצות ביכולת גרעין מבצעית – תוכלנה להגיע לקצה הדרך ולהצטרף ל"מועדון הגרעין". נכון, אנו בפתחה של מלחמה קרה חדשה, אך קשה להאמין שיימחקו לגמרי ההגיונות הנוכחיים בנושא הגרעיני.
אף שהמלחמה באוקראינה טרם הסתיימה, בדבר אחד, לדעתי, כבר אין ספק: השפעתה והשלכותיה תהיינה משמעותיות מאוד ויורגשו לאורך זמן, במיוחד בנושאי סדר עולמי ותפוצה גרעינית – הרבה מעבר לגודלה ומִשכהּ של הלחימה עצמה.
אל"מ (מיל) שלמה קשי שירת במגוון תפקידי מחקר ומודיעין שדה, ושימש שנים רבות כ"איפכא מסתברא".
הערות:
[1] Guy Faulconbridge and Caleb Davis, “Medvedev raises spectre of Russian nuclear strike on Ukraine,” Reuters, 27 September 2022. https://www.reuters.com/world/europe/russias-medvedev-warns-west-that-nuclear-threat-is-not-bluff-2022-09-27/
[2] Ukraine, Russian Federation, United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland
and United States of America, Memorandum on security assurances in connection with Ukraine’s accession to the Treaty on the Non-Proliferation of Nuclear Weapons. Budapest, 5 December 1994. https://treaties.un.org/doc/Publication/UNTS/Volume%203007/Part/volume-3007-I-52241.pdf
[3] Robert S. Litwak, "Russia’s Nuclear Threats Recast Cold War Dangers: The 'Delicate Balance of Terror' Revisited," Wilson Center, 3 May 2022. https://www.wilsoncenter.org/article/russias-nuclear-threats-recast-cold-war-dangers-delicate-balance-terror-revisited
[4] Sarah Bldgood, "A New Nuclear Arms Race Is a Real Possibility," Foreign Policy, 15 March 2022. https://foreignpolicy.com/2022/03/15/nuclear-arms-control-race-russia-ukraine-america/
[5] Joseph S. Nye, Jr., "Will the Ukraine War Fuel Nuclear Proliferation?" Project Syndicate, 6 July 2022. https://www.project-syndicate.org/commentary/russia-war-ukraine-implications-for-nuclear-proliferation-by-joseph-s-nye-2022-07?barrier=accesspaylog