המאמרים המומלצים
  • יעל רם

האם צריך לחשוש מהשת"פ הסיני-אפריקאי בעידן המידע?

עודכן ב: ספט 2

במסגרת שאיפתה לעליונות גלובלית בתחום הבינה המלאכותית מייצאת סין לא רק טכנולוגיות מתקדמות לפיקוח המוני, אלא גם את המודל שלה למשילות דיגיטלית. התרחבות השותפות הסינו-אפריקאית בתחום בשנים האחרונות מעלה שאלות לגבי השפעת הטכנולוגיה על דפוסי משילות גלובליים ועל התעצמותה של סין



בשני העשורים האחרונים התרגלו מיליוני אזרחים סינים לחיים תחת מעקב קבוע של טכנולוגיות מתקדמות, חלקן מבוססות בינה מלאכותית, המתעדות כל צעד ופעולה יומיומיים שהם עושים. מערכות המעקב מעבירות את המידע לידי המשטר הקומוניסטי, שמשתמש בו באופן רשמי לקידום צמיחה כלכלית והתפתחותית, אך גם לאכיפה חברתית ולדיכוי פוליטי. החדשות המדאיגות הן שהמציאות הדיסטופית הזאת אינה תחומה עוד בגבולות הרפובליקה הסינית, אלא חודרת לחייהם של יותר ויותר אנשים ברחבי העולם אשר כפופים למשטרים אוטוריטריים, המשתמשים בטכנולוגיה לביצור שלטונם.


מאמר זה מבקש לנתח את השותפות הסינו-אפריקאית בעידן הבינה המלאכותית ולבחון כיצד סין מייצאת למדינות אפריקה לא רק טכנולוגיות מעקב מתקדמות, אלא גם את המודל שלה למה שכבר זכה במערב לכינוי "אוטוריטריזם דיגיטלי".[1] בעיני סין, אפריקה מהווה אזור אסטרטגי ואידיאלי להשגת השפעה בינלאומית ולהפצת הסטנדרטים שלה למשילות בעידן המידע, בין היתר בשל שווקיה הצומחים, היותה כר פורה להשקעות זרות והימצאות משאבי טבע רבים.


בד בבד, אפריקה רואה בסין תורמת עוצמתית ונדיבה המסוגלת לענות על צרכי הפיתוח הגוברים שלה: היא מעניקה הלוואות נדיבות בתנאים נוחים, כביכול ללא התניות פוליטיות והתערבות בעניינים הפנימיים, ומשקיעה באופן מסיבי בפיתוח תשתיות ברחבי היבשת באופן זול ומהיר. באופן זה נסללה הדרך להרחבת השותפות הסינו-אפריקאית בשני העשורים האחרונים.[2]


מערכת היחסים הזאת משווקת לרוב כלפי חוץ וכלפי פנים כשותפות של רווח הדדי. עם זאת, מאמר זה טוען כי הטכנולוגיה שסין מוכרת ליבשת משמשת אותה כאמצעי ליצירת אזורי השפעה שיחזקו אותה בטווח הארוך מבחינה כלכלית, פוליטית ואסטרטגית. מסיבה זו, אם ברצונו לשמר את מעמדו וקרנו של המודל הדמוקרטי-ליברלי בקרב מדינות אפריקה וברחבי הדרום הגלובלי בכלל, על המערב להיאבק במגמה זו ולקדם בצורה נמרצת יותר את החלופה שהוא מציע למדינות היבשת.


להורדת הגיליון המלא: "אפריקה בין המעצמות"

מגזין_הזירה_גיליון_9_יוני_2021
.pdf
Download PDF • 8.98MB

ארה"ב מובילה, סין מתקרבת


אף שרוב הפיתוחים בתחום הבינה המלאכותית החלו במגזר הפרטי, ממשלות רבות זיהו עד מהרה את הפוטנציאל הגלום בטכנולוגיה עוצמתית זו ורתמו אותה למטרות כלכליות, צבאיות, פוליטיות ואזרחיות.[3] המהפכה הדיגיטלית ועידן המידע שבו אנו מצויים הביאו לשינוי תפיסת מושג העוצמה מצד שחקנים בזירה הבינלאומית, והגדילו את החשיבות של שימוש בטכנולוגיית מידע, השגת גישה למידע והפקת ידע ממנו.


כבר היום, התפיסה הרווחת היא כי מדינה שתוביל בתחום זה תזכה ביתרון על פני מתחריה, ולפי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין "[...] מי שיהפוך למוביל בתחום זה יהיה לשליט העולם".[4] מנקודת מבט זו, התחרות בין המעצמות בתחום הבינה המלאכותית אינה רק על דומיננטיות טכנולוגית או כלכלית, אלא טומנת בחובה השלכות רחבות יותר לסדר העולמי כולו. למעשה, יש מי שכבר הכריזו כי אנו נמצאים בעיצומו של מירוץ חימוש בבינה מלאכותית, שבראשו מתחרות סין וארה"ב.[5] הכרזות אלו באות על רקע המתיחות הגוברת בין השתיים בעשורים האחרונים והניסיון של כל אחת לבסס לעצמה אזורי השפעה.[6]

טכנולוגיות מעקב יכולות לשמש להגברת תחושת הביטחון, לשיפור השירות לציבור ולמאבק בקורונה – אך גם להטלת צנזורה, לפיקוח על האזרחים ולפגיעה בפרטיותם

ארה"ב אמנם נחשבת כיום למדינה המובילה בפיתוח טכנולוגיית בינה מלאכותית, אולם עד 2030 עשויה סין לעקוף אותה ולשלוט בתעשייה העולמית, והיא כבר ביססה עצמה כאוטוריטה בתחומים מסוימים.[7] סין מובילה היום את שוק טכנולוגיות הניטור והמעקב ונחשבת לייצואנית הראשית של טכנולוגיות אלו ברחבי העולם. לשם המחשה, ענקית התקשורת הסינית Huawei לבדה מספקת אמצעי בינה מלאכותית לצרכי מעקב ל-50 מדינות לפחות ברחבי העולם, בפער ניכר לעומת חברות בינלאומיות אחרות.[8]


מאחר שבינה מלאכותית נחשבת לטכנולוגיה מאפשרת (enabling technology) – כזו שלא עוצבה למטרה אחת מוגדרת, אלא גנרית ומאפשרת שימוש למגוון יישומים – אופי השימוש בה נתון במידה רבה לבחירת המשתמש. בהתאם לכך, לטכנולוגיות מעקב יש היבטים חיוביים, כמו הגברת תחושת הביטחון של האזרחים, שיפור השירות לציבור, קידום הליכי שקיפות בין הממשלה לאזרחים ומאבק בהתפשטות נגיף הקורונה. מצד שני, הן גם מאפשרות ומגבירות פרקטיקות שליליות אם ממשלות בוחרות להשתמש בהן להטלת צנזורה, לפיקוח על האזרחים ולפגיעה בפרטיותם. תכונה זו מקשה על יצירת מסגרת נורמטיבית לגבי תפיסת השימוש בטכנולוגיה, ומעוררת מתח ומחלוקת בין גישות שונות למשילוּת – בין כאלו שמקדמות שימוש פתוח ודמוקרטי יותר בטכנולוגיה, לבין כאלו שנוטות להשתמש בה לטובת ניטור ופיקוח הדוק על חופש הביטוי ופעילות פוליטית.


השימוש בטכנולוגיות מתקדמות לצרכי ניטור ופיקוח מעין אלו הביא לטביעת המושג "אוטוריטריזם דיגיטלי" (digital authoritarianism), בעיקר על ידי גורמים מערביים.[9] המונח מתאר שימוש באינטרנט ובטכנולוגיות דיגיטליות מצד מנהיגים בעלי נטייה אוטוריטרית כדי להגביר את הפיקוח החברתי והפוליטי ו/או להחליש את זכויות האזרח במדינה,[10] ומזוהה במיוחד עם המודל הסיני לפיקוח המוני.[11]


הגם שמדינות דמוקרטיות מפתחות ומייצאות אף הן טכנולוגיות מעקב לממשלות זרות, התבססותה של סין בתחום זה מהווה מקור לדאגה. דמוקרטיות רבות, וארה"ב בראשן, מודאגות כמובן מכך שהייצוא הסיני מתחרה עמן כלכלית. עם זאת, חשש עמוק יותר הוא שמידע אישי אשר נאסף על ידי חברות הטכנולוגיה הסיניות יגיע גם לידי הממשל בבייג'ין – ויאפשר לו להקים תשתית טכנולוגית, שהמידע בה יהיה נתון לשליטתו.


אך במובן הרחב, הדאגה העמוקה יותר היא מכך שמדובר גם במאבק על הנחלת סטנדרטים טכנולוגיים ועל שיטת המשילות הדיגיטלית: האם המרחב המקוון יתנהל במערכת כללים בעלת אוריינטציה מערבית-ליברלית או סינית-סמכותנית. ייצוא הטכנולוגיות הללו מאפשר לסין לקדם אלטרנטיבה למודל הדמוקרטי-ליברלי – כזו שתומכת בהגבלת חופש האינטרנט, צנזורה, ניטור פעילות ברשתות החברתיות והגבלת חופש הביטוי. דאגה זו מתחזקת לאור העובדה שברשימת הלקוחות אליהן סין מייצאת טכנולוגיות אלו ניתן למצוא מדינות שעל פי מדד ה"אקונומיסט" מוגדרות לא דמוקרטיות או דמוקרטיות למחצה, בעלות רקורד של הפרת זכויות אדם ומוניטין של אי-שמירה על שלטון החוק.[12]


מעצמת טכנולוגיות המעקב


ב-2017 פרסמה סין מסמך אסטרטגי ראשון בתחום הבינה המלאכותית, המשמש מפת דרכים למיצובה כמרכז חדשנות גלובלי בתחום זה עד 2030.[13] המסמך נכתב ברוח אסטרטגיית הסייבר שלה, שמדגישה כי חיזוק מעמדה הבינלאומי הוא יעד מרכזי לשם קידום הערכים הסיניים ולהפיכת מודל המשילות האינטרנטית שלה לקונצנזוס בינלאומי.[14] בנוסף, בסוף 2020 הכריזה בייג'ין על תוכנית בשם "China Standards 2035", שמטרתה לאפשר לסין להשפיע על קביעת סטנדרטים לפיתוח ולשימוש בטכנולוגיות, תחום שעד כה נשלט בעיקר על ידי המערב.


סין שואפת לקבוע סטנדרטים עבור טכנולוגיות מתקדמות שצפויות לעצב את המהפכה התעשייתית הבאה, כמו ה"אינטרנט של הדברים" (IoT), רשתות קוונטיות, בלוקצ'יין (blockchain) ובינה מלאכותית. דא עקא, שאיפותיה אלו יוצרות חיכוכים עם המערב, בעיקר על רקע פערים ואי הסכמות בנוגע לאותם סטנדרטים.[15]


דוגמה מובהקת לכך היא המודל של סין לריבונות במרחב הסייבר. מדובר בניסיון שיטתי מצד בייג'ין להגדיר מחדש את החוקים המגדירים את הפעילות הדיגיטלית, עם דגש מרכזי על זכותן של מדינות לריבונות עליה. זכות זו כוללת לשיטתה פיקוח ושליטה על פעילות כלכלית, פוליטית, תרבותית וטכנולוגית ללא התערבות חיצונית.[16] שאיפה זו מהווה חלק אינטגרלי מדיפלומטיית הסייבר של סין, שנועדה להשפיע על אסדרת המרחב הדיגיטלי ברמה הגלובלית באמצעות "ייצוא" נורמות ובניית קואליציות עם מדינות לא מערביות, ששואפות גם הן לקדם מודל משילות המעודד פיקוח ממשלתי.[17]


אם כן, ממסמכי המדיניות של סין עולה כי הובלת תחום הטכנולוגיה והבינה המלאכותית, לצד מעורבות בינלאומית גוברת, אינם משרתים מטרה כלכלית גרידא, אלא מהווים כלי אסטרטגי לקידום מדיניות חוץ דרך ייצוא נורמות, ערכים וסטנדרטים למשילות דיגיטלית. מדינות אפריקאיות בעלות משטרים לא דמוקרטיים או דמוקרטיים-למחצה זקוקות לחדשנות טכנולוגית ונתפסות בעיני בייג'ין כיעד אידיאלי לקידום שאיפותיה אלה.


השותפות הסינו-אפריקאית


לפי מדד הדמוקרטיה של ה"אקונומיסט" לשנת 2020, אפריקה נחשבת ליבשת עם מדדי הדמוקרטיה הנמוכים ביותר בעולם. רוב המדינות האפריקאיות מאופיינות בשלטון אוטוריטרי ומתבלטות בתחתית הרשימה. המרחב שמדרום לסהרה הוא האזור שחווה את הפגיעה המשמעותית ביותר ברמת הדמוקרטיה ב-2020 וזכה לניקוד הנמוך ביותר מאז 2006, ולאחריו אזור צפון אפריקה.[18]


בד בבד, אפריקה נחשבת לאחד משווקי הצרכנות שגדלים בקצב המהיר בעולם, ובשנים האחרונות הגידול הממוצע בתוצר הלאומי הגולמי השנתי ביבשת חצה את זה העולמי.[19] היא נמצאת בעיצומה של צמיחה דמוגרפית שרובה צעירה ועירונית, כך שעד 2055 האוכלוסייה הצעירה ביבשת צפויה להכפיל עצמה. ב-2100 אפריקה צפויה להיות בית לשלוש הערים המאוכלסות ביותר בעולם.[20]


הגידול באוכלוסייה הצעירה, שפתוחה יותר לטכנולוגיות חדשות, לצד הפיתוח הכלכלי, תהליכי עיור והשימוש הגובר של האזרחים במכשירים ניידים ושירותי אינטרנט, ממשיכים להגדיל את הדרישה לתשתיות אינטרנט ותקשורת יציבות. עם זאת, אפריקה עדיין נחשבת לאחד האזורים בעלי השימוש הנמוך ביותר באינטרנט בעולם ומאופיינת בפערים סוציו-אקונומיים גדולים.[21]

טכנולוגיית בינה מלאכותית יכולה לסייע לשליטים אפריקנים לשפר את השירות הניתן לציבור, אך במקביל גם להבטיח את שליטתם באמצעות ניטור, מעקב וניתוח התנהגות

שינויים אלה מציבים בפני שליטים אוטוריטריים באפריקה שני אתגרים משמעותיים. הראשון הוא הצורך לעמוד בדרישות הגוברות מצד האוכלוסייה להפחתת העוני, שיפור התשתיות ושירותי הבריאות, חיזוק תחושת הביטחון ועוד. השני קשור בביצור שלטונם לאור התפשטות האינטרנט והרשתות החברתיות, תופעה שהם תופסים כמאיימת.


טכנולוגיית בינה מלאכותית יכולה לסייע להם להתמודד מול שני אתגרים אלו בו-זמנית: מצד אחד – לשפר את השירות הניתן לציבור, ומצד שני – להבטיח את שליטתם בחברה האזרחית באמצעות ניטור, מעקב וניתוח התנהגות. למעשה, במקום לראות בה גורם שמאיים על שלטונם, מנהיגים רבים באפריקה החלו לראות בטכנולוגיה החדשה כלי שהם יכולים לרתום לטובתם, בדומה למודל הסיני לפיתוח כלכלי ולפיקוח המוני.[22]


אחת הדרכים בהן העמיקה סין את יחסיה עם היבשת היא באמצעות "יוזמת החגורה והדרך" (Belt and Road Initiative). תוכנית הדגל הסינית הושקה בשנת 2013 כשבמרכזה חזון לחבר את סין עם אסיה, אירופה ואפריקה בהיבטי הסחר, לעודד מדינות להיפתח לשווקים הסיניים ולהתאים את מדיניות הפיתוח הכלכלית שלהן לזו שלה.[23] במסמך האסטרטגיה להובלת תחום הבינה המלאכותית נכתב כי כדי להפוך למנהיגה גלובלית, על סין לרתום את ה-BRI לקידום שיתופי פעולה טכנולוגיים בנושאי בינה מלאכותית ולהאיץ הטמעה של יישומים חכמים במדינות שלוקחות חלק ביוזמה.[24]


ההיבט הטכנולוגי אכן מהווה מרכיב מרכזי ב-BRI וב-2015 הוא זכה לחיזוק משמעותי עם השקת תוכנית הענק "דרך המשי הדיגיטלית של המאה ה-21" (Digital Silk Road). במסגרת התוכנית, מניחה סין את אבני היסוד הדיגיטליות של המדינות החברות ביוזמה, לעיתים באופן בלעדי, באמצעות הקמת תשתיות תקשורת מתקדמות בשטחן, לצד פיתוח תשתיות פיזיות כמו הקמת ערים חכמות, פיתוח יכולות בינה מלאכותית והספקת כוח מחשוב וטכנולוגיות מעקב מתקדמות. ב-2015, לאחר ההכרזה על התוכנית, עלה המימון הסיני לתשתיות טכנולוגיות מידע ותקשורת באפריקה על המימון של כל הממשלות האפריקניות ומדינות ה-G7 גם יחד.[25]


בנוסף, ענקיות התקשורת הסיניות דוגמת Hikvision, CloudWalk, Huawei ו-ZTE נמנות על החברות המובילות בעולם לפיתוח וייצוא טכנולוגיות בינה מלאכותית לצרכי מעקב, והן לוקחות חלק מרכזי בהפיכתה של סין למעצמה בתחום זה. בתמורה לגילויי תמיכה ביוזמות ובפרויקטים שמשיק המשטר, ובחלק מהמקרים גם בתמורה לשיתוף מידע על אודות פעילות עסקית ונתוני משתמשים, המפלגה הקומוניסטית מעניקה להן הלוואות וסובסידיות נדיבות. ה"עיסקה" הזאת בין המשטר לבין כמה מהחברות הסיניות הגדולות בתחום מאפשרת להן לספק למדינות אפריקה טכנולוגיות מתקדמות בזול, מה שמקשה על כניסתן של מתחרות מערביות ומאפשר לחברות הסיניות לשלוט על נתחים נרחבים בשוק הטכנולוגיה ביבשת.[26]


טיב השותפות


סין מזהה באפריקה לא רק שוק חדש לשיווק טכנולוגיות המעקב שלה, אלא כר פורה לשכלולן ולפיתוחן, כשמניע מרכזי לכך הוא גיוון אתני. על מנת ליצור מודלים מדויקים ליישומי בינה מלאכותית יש צורך במאגרי מידע גדולים ומגוונים כדי "לאמן" את האלגוריתם להתמודד עם מידע חדש וסיטואציות שונות. מאגרי המידע העצומים שסין אספה על 1.4 מיליארד אזרחיה לאורך זמן מספקים לה יתרון אדיר, ומאפשרים לה לפתח אלגוריתמים מדויקים יותר לזיהוי ביומטרי ולניתוח נתוני עתק על אודות פעילות משתמשים ברשת.


עם זאת, המערכות הסיניות "התאמנו" עד כה בעיקר על אזרחים סינים, והן פחות מותאמות לאנשים בעלי מבנה וגווני פנים שונים. ייצוא בתנאים נוחים של מערכות זיהוי פנים למדינות אפריקה המגוונות מבחינה דמוגרפית, בתמורה לשימוש במידע שנאסף, מאפשר לסין לחזק את יכולותיה בתחום בצורה משמעותית. כך, בזמן שחברות מערביות העוסקות בזיהוי פנים נתקלות בקשיים הקשורים בהבדלים גזעיים, השליטה הסינית מתרחבת והחברות הסיניות משיגות נתח שוק גדול יותר באזורים נוספים בעולם.[27]


למעשה, עד 2023 צפויות חברות סיניות לשלוט ב-44% מהשוק העולמי למכשירי זיהוי פנים.[28] מהצד השני, ממשלות אפריקה זוכות להשתמש בטכנולוגיה חדישה ומתקדמת שכנראה לא יכלו להשיג לולא הסיוע של סין. זו האחרונה מסייעת להן לשפר ולייעל את הפעילות הבירוקרטית, אך גם לבצר את שלטונן ולפקח על הפעילות האזרחית במדינה בכסות של שמירה על ביטחון הציבור.


יחסי סין-זימבבואה ממחישים היטב את טיב השותפות הסינו-אפריקאית. סין היא המשקיעה הזרה הגדולה ביותר בזימבבואה, שנתונה תחת סנקציות מצד ארה"ב, האיחוד האירופי ומדינות מערביות נוספות עקב הפרת זכויות אדם.[29] בתמיכת בייג'ין, חתמה CloudWalk ב-2018 על הסכם שותפות אסטרטגית עם ממשלת זימבבואה, במסגרתו תקים החברה עבור המדינה מערכת זיהוי פנים מתקדמת ומאגר זיהוי פנים לאומי. הממשלה, מצדה, התחייבה להעביר לחברה את נתוני זיהוי הפנים של מיליוני אזרחיה כפי שנתפסו במצלמות לטובת שיפור ביצועי המערכת.[30] בנוסף, חברת Hikvision, שנתמכת גם כן על ידי הממשל הסיני, מספקת מערכות שליטה וניטור ומצלמות מעקב עבור משטרת זימבבואה ואף תרמה מערכות זיהוי פנים לרישות אזורים ציבוריים במדינה.[31]

מחקר מ-2017 מצא קשר בין השימוש בטכנולוגיות מעקב סיניות לבין עלייה בשימוש בפרקטיקות של צנזור האינטרנט והרשתות במערב אפריקה

אך מתברר כי החברות הסיניות אינן מסתפקות רק בייצוא ומימון טכנולוגיות המעקב, אלא לוקחות לעיתים חלק פעיל בסיוע למשטרים המקומיים באפריקה לבצר את שלטונם. תחקיר של "וול סטריט ג'ורנל" מ-2019 חשף כי שנה קודם רכשה ממשלת אוגנדה מערכת זיהוי פנים מחברת Huawei במכרז סודי ששתי חברות סיניות סייעו לממן. אולם Huawei, ספקית התקשורת הראשית של אוגנדה, לא סיפקה רק ציוד אלא גם סייעה לממשלה לרגל אחר מתחרים פוליטיים, להוציא מידע על אודותיהם וליירט את התקשורת האישית שלהם.[32]


בנוסף, ב-2017 חתמה אוגנדה על הסכם עם הממשלה הסינית כדי שהאחרונה תסייע להילחם במה שכונה "שימוש לרעה באינטרנט וברשתות החברתיות"' – לפי בכירים באוגנדה, לאור ניסיונה הרב של סין בתחום.[33] הדיכוי הפוליטי הגובר באוגנדה אינו חדש וזכה לאחרונה לגינוי בינלאומי, לאחר שבבחירות שנערכו בינואר 2021 חסמה הממשלה במשך מספר ימים את הגישה לאינטרנט ולכל הרשתות החברתיות, במטרה לדכא שיח פוליטי נגדה. גישה מלאה אליהן חודשה רק לאחר כחודש.[34]


אוגנדה אינה לבד במגמה זו. מחקר שערך ארגון Freedom House ב-2017 מצא כי קיים קשר בין השימוש בטכנולוגיות מעקב סיניות לבין עלייה בשימוש בפרקטיקות של צנזור האינטרנט והרשתות החברתיות בקרב מדינות מערב אפריקה, במה שנראה לעיתים כניסיון לחקות את פרקטיקות הפיקוח של סין, ובחלק מהמקרים אף בסיועהּ הישיר.[35] מגמה זו נמשכה גם ב-2019 והציבה את אפריקה כיבשת השנייה אחרי אסיה במספר ניתוקי האינטרנט למטרות דיכוי פוליטי.[36]


בנוסף, מדד אבראהים לאיכות השלטון באפריקה (Ibrahim Index of African Governance) לשנת 2020, מצא כי בעוד שבעשור הקודם חל שיפור בפיתוח האנושי והכלכלי ביבשת, רמת הדמוקרטיה הייתה בנסיגה. זו מתבטאת בחוסר שקיפות גובר ופגיעה בזכויות אזרח, ומלווה בדפוס חדש של מנהיגי היבשת, המבקשים להחליש את החברה האזרחית וקולות אופוזיציוניים על ידי צנזור תכנים וניתוק המדינה מרשתות חברתיות – ולעיתים מהאינטרנט בכלל.[37]


באתיופיה, למשל, חל גידול ניכר במקרי הצנזורה באינטרנט והפגיעה בחופש הביטוי ברשת לאחר עסקאות שנחתמו ב-2013 בין ספקית התקשורת הממשלתית של אתיופיה לבין ZTE ו-Huawei. העסקאות כללו פריסת תשתיות תקשורת מתקדמות בכל רחבי המדינה, אך במקביל גם אספקת יכולות ניטור, מעקב גאוגרפי, יירוט תקשורת וגישה מלאה למידע על אודות משתמשים. לא ברור כמה אדיס אבבה משתמשת בכלים אלו, אך לא אחת היא הציגה תקשורת אישית של עיתונאים ויריבים פוליטיים כצידוק למעצרם.[38]


לאור כל אלו, אמירתו של סגן שר התקשורת של טנזניה אינה מפתיעה. האחרון שיבח את סין על שפעלה להחרים פלטפורמות חברתיות פופולריות והחליפה אותן בפלטפורמות מקומיות "בטוחות", והוסיף כי טנזניה שואפת ליישם מדיניות דומה בעתיד. דבריו נאמרו בפורום של שתי המדינות ב-2017 בנושא אתגרי התקשורת העכשוויים, שמומן על ידי מנהלת הסייבר של סין, הגוף האחראי על הצנזורה במדינה.[39]


בניין האיחוד האפריקאי באדיס אבבה, ב-2017. סין מכחישה את הדיווחים לפיהם תשתית הטלקומוניקציה שהניחה בבניין שימשה לריגול אחר הנעשה באיחוד | Photo: USAFRICOM, Flickr.com, CC BY. 2.0

הגישה לתשתיות מקומיות


מאמצי ההתבססות של סין בשווקים הטכנולוגיים באפריקה מאפשרים לה – ולא למערב – להגדיר במידה רבה את אופן ההתנהלות במרחב הסייבר והשימוש בטכנולוגיות מתקדמות ביבשת. מאמצים אלה משפיעים בתורם על פרקטיקות משילות מקומיות, שמעודדות במקרים מסוימים את רתימת הטכנולוגיה עבור שימושים לא דמוקרטיים. כך, ככל שסין מתחזקת בזירה הכלכלית והטכנולוגית, היא מעצימה את יכולתה להשפיע על נורמות וסטנדרטים גלובליים המשרתים אותה – מה שמחזק בחזרה את מעמדה הבינלאומי.


אפשר להתווכח על ההשלכות של השותפות בין סין לבין משטרים באפריקה על רקע השימוש המקומי באותן טכנולוגיות מעקב והפגיעה בזכויות אדם ותהליכי דמוקרטיזציה ביבשת. אך אם עד כה התמונה היא כזו של שותפות הדדית המשרתת את האינטרסים של שני הצדדים, ייתכן שבטווח הארוך השותפות הזו תחזק דווקא את סין על חשבון מדינות היבשת.


אחד מסלעי המחלוקת העיקריים בשנים האחרונות בין סין למערב, וארה"ב בפרט, הוא ההאשמות מצד וושינגטון כי הממשל בבייג'ין מעניק לעצמו גישה למאגרי המידע העצומים של חברות הטלקומוניקציה הסיניות ומשתמש בהם למעקב אחר גורמי ממשל ואזרחים זרים, הן בסין והן מחוצה לה. בדצמבר 2020, למשל, פרסמה המחלקה לביטחון המולדת של ארה"ב אזהרה בנוגע לשימוש שהממשל הסיני עלול לעשות בשירותי מידע הנאספים על ידי חברות סיניות.[40] המחלקה כינתה זאת "גניבת מידע בחסות הממשלה הסינית", המתאפשרת בין השאר מתוקף חוקים שנחקקו ב-2014, 2017 ו-2020. חוקים אלו מחייבים חברות ואזרחים סיניים להעניק לרשויות המדינה גישה למידע שברשותם, כולל מידע רגיש על משתמשים בסין וברחבי העולם, "לצורכי ביטחון לאומי".[41]


בהקשר האפריקני, בעוד שבעבר סין הואשמה כי היא חודרת ליבשת כדי לכרות משאבי טבע נחשקים,[42] הרי שבשנים האחרונות נוסף לכך החשש מפני כריית נתונים מקומיים.[43] דוגמה בולטת לניצול של החברות הסיניות את גישתן לתשתיות התקשורת והשוק הטכנולוגי באפריקה לטובת חילוץ מידע רגיש היא בניית משרדי האיחוד האפריקני באתיופיה. ב-2012 מימנה בייג'ין את הקמת מבנה האיחוד בסכום של 200 מיליון דולר, וסיפקה באופן בלעדי את התשתיות הטכנולוגיות שלו, כולל התקנת רשת המחשוב, באמצעות החברות ZTE ו-Huawei.


רק ב-2017 התחוור למחלקת הביטחון של האיחוד שבמשך חמש שנים שלחה מערכת המחשב של הארגון מדי ערב כמות עצומה של מידע פנימי לשרתים בבייג'ין.[44] סין הכחישה כל קשר למקרה, אך המערב נפנף בו כהוכחה לכך שחברות הטכנולוגיה הסיניות משתפות פעולה עם המשטר וחולקות עמו מידע רגיש. גם האיחוד האפריקני הכחיש את המקרה וניסה להסתיר את פרסום הידיעה – אולי מתוך ניסיון שלא לפגוע ביחסים עם בייג'ין.[45]


סין תרמה ציוד מחשוב ל-35 מדינות אפריקאיות, הקימה רשתות אינטרנט פנימיות ב-14 מהן והשתתפה בבנייה של מבנים ממשלתיים רגישים ב-40 מתוך 54 המדינות ביבשת – בהם משרדי ממשלה, בנייני פרלמנט ומבנים לשימוש המשטרה והצבא.[46] תאורטית, אחיזתה בתשתיות הטלקומוניקציה האפריקניות מעניקה לה גישה קלה למידע על המקומיים, אם תחפוץ בכך.


סין אינה המעצמה היחידה ששואפת לקצור פירות גאופוליטיים מסיוע חוץ או מהובלה של תעשיית טכנולוגיית המידע. אולם, אף שניתן להניח שממשלות זרות אחרות היו פועלות באופן דומה (ואולי אף עושות זאת), המקרה של סין יוצא דופן כיוון שהיא אינה מספקת רק את הפלטפורמות הטכנולוגיות לרבות מממשלות היבשת ואזרחיה, כמו מחשבים וטלפונים חכמים, אלא גם מניחה חלק גדול מתשתיות הטלקומוניקציה שלה. הגישה הייחודית והעמוקה של בייג'ין לתשתיות אלה, בין היתר באמצעות ענקיות הטכנולוגיה הסיניות, היא שמעוררת חשש כה עמוק במערב.[47]


אם כן, נראה כי הנוכחות של סין בתחום הטכנולוגיה והתקשורת באפריקה לא תקדם את האינטרסים שלה ומעמדה הבינלאומי רק על ידי השפעה (מכוונת או לא) על דפוסי משילות מקומיים, אלא גם על ידי השגת גישה – בהסכמה מודעת, וגם ייתכן שבלעדיה – לכריית נתונים מקומיים. מאגרי מידע מגוונים מסייעים לסין לפתח מוצרים מתקדמים ולהתפשט לשווקים חדשים. הצלחתה הכלכלית במישור הטכנולוגי, ובבינה מלאכותית בפרט, משפיעה ישירות גם על הביטחון הלאומי של סין, שכן היא מקטינה את היכולת של ארה"ב להטיל עליה לחץ כלכלי ודיפלומטי