לשבור את הקרח: המאבק במשבר האקלים יכול לסייע בהפשרת יחסי ישראל-אירופה
- תומר ברק
- לפני כמה שניות
- זמן קריאה 14 דקות
מלחמת "חרבות ברזל", שהובילה לצינון ביחסי ישראל עם רבות ממדינות היבשת, פגעה גם בשיתוף הפעולה הישראלי-אירופי בהיערכות לשינויי האקלים. אך ההקצנה במזג האוויר אינה מתחשבת בגאופוליטיקה, והיערכות דחופה לקראתה היא אינטרס משותף החורג ממשברי השעה. ידע וטכנולוגיות ישראליים בתחום האקלים יכולים לשמש גשרים לבנייה מחדש של היחסים עם היבשת
מלחמת "חרבות ברזל" דרדרה את מערכת היחסים של ישראל עם אירופה לשפל שלא נראה זמן רב. לצד הקשיים הדיפלומטיים, הכלכליים והביטחוניים, אחד ההיבטים המדוברים-פחות של מגמה זו היא הפגיעה בשיתוף הפעולה ההדדי וארוך-השנים בהיערכות לשינויי האקלים. אולם ההשלכות השליליות של התופעה אינן ממתינות עד לסיום מחלוקות בין עמים, והאיום הנגזר על כל הצדדים הולך וגובר. כעת, עם סיומה של המלחמה, ייתכן שהחייאת שיתופי פעולה בתחום האקלים יכולה לשמש "ראש גשר" בדרך לשיקום יחסי ישראל-אירופה.
עד "חרבות ברזל" הייתה ישראל שותפה מרכזית ומקובלת בשלל מיזמי אקלים באירופה, ושיתופי פעולה מדעיים וטכנולוגיים היוו מנוע צמיחה משמעותי בפיתוח היחסים ביניהן. זאת, מתוך הבנה שהאתגר הגלובלי דורש איחוד כוחות וניצול הזדמנויות בחדשנות ירוקה.[1] אולם 7 באוקטובר 2023 סימן נקודת מפנה לרעה: עבור ישראל, הלחימה הסיטה את הקשב מהאיומים ארוכי-הטווח בתחומי האקלים, הסביבה והקיימות. עבור מדינות אירופה, המלחמה המתמשכת, שגררה ביקורת חריפה על מדיניותה של ישראל וגרמה נזק חסר תקדים למעמדה ביבשת, דחקה הצדה את שיתופי הפעולה האקלימיים עמה.
הפגיעה בשיתופי הפעולה בתחום האקלים היא גם תולדה של צעדי חרם ובידוד שננקטו כלפי ישראל מצד מוסדות אקדמיים וחברות פרטיות באירופה.[2] גורמים רבים הפנו את המחאה נגד מדיניותה של ישראל לפגיעה בערוצי שיתוף הפעולה עמה, במטרה לבודד ולהעניש אותה.[3]
הצבת המאבק בשינויי האקלים במרכז מדיניות החוץ שלה תגביר את הנכסיות של ישראל בעיני אירופה, המשוועת לטכנולוגיות פורצות דרך ולכוח אדם מיומן
אלא שהמאמצים להיערך לשינויי האקלים היו ונותרו אינטרס משותף, קיומי ולא-אידיאולוגי של אירופה, ישראל והמזרח התיכון הרחב. מסיבה זו, תחום האקלים עשוי לתפקד כמעין "אזור נוחות" המאפשר לחמם בהדרגה ובמהירות יחסית את היחסים בתום המלחמה, תוך "דילוג" על הנזקים שזו גרמה וכבסיס להרחבת שותפויות לתחומים נוספים.
מאמר זה טוען כי על ישראל להציב את ההתמודדות עם שינויי האקלים במרכז מדיניות החוץ שלה. זאת, על מנת להגביר את הנכסיות שלה בעיני אירופה – המשוועת לטכנולוגיות פורצות דרך, לכוח אדם מיומן ולמרחב פיתוח מגוון. ישראל, שמהווה מעין "מעבדה חיה" לפתרונות בתחומי מים, אנרגיה, חקלאות מדברית, ערים חמות ועוד, יכולה לענות על חלק גדול מהצרכים הללו.
המאמר יסקור בקצרה את שיתופי הפעולה עם אירופה סביב משבר האקלים לפני המלחמה ובמהלכה, וימליץ על מספר תחומי פעולה מרכזיים ("אשכולות"), ניטרליים מבחינה פוליטית, בהם ישראל צריכה להשקיע מאמץ כבר בטווח המיידי.
אירופה וישראל לפני המלחמה
תחום האקלים היה חלק משמעותי משיתוף הפעולה המגוון שהתקיים בין ישראל ואירופה במשך תקופה ארוכה. היוזמות המשותפות נשענו על הסכמים בין-ממשלתיים (G2G) רבים ומול מוסדות האיחוד. אלה התמקדו באנרגיה מתחדשת ויעילות אנרגטית (כולל עיסוק בגז מחצבים כאנרגיית מעבר), בטכנולוגיות מים (התפלה, טיפול במי קולחין, ניהול משאבי מים), בחקלאות בת-קיימא ובהתמודדות עם מצבי חירום אקלימיים (גלי חום, שריפות, שיטפונות ועוד).[4]
כחלק ממיזמי המחקר והפיתוח (מו"פ), ישראל הצטרפה בשנת 2022 לקבוצות העבודה לענייני אקלים של Horizon Europe (הסכם מסגרת המאפשר לחוקרים ישראליים גישה למסלולי מו"פ ולמסגרות לשיתוף פעולה מדעי), וב-PRIMA (שותפות מוסדית בתחום מים-חקלאות-מזון במרחב הים-תיכוני, המשמשת פלטפורמה לחדשנות ולפרויקטים יישומיים בתחומים אלו). [5]
בנוסף, ישראל אימצה תקנים ויעדים התואמים ל-European Green Deal לקיום מדיניות אקולוגית וחדשנות בת-קיימא, וקידמה שיתופי פעולה בתחומי אנרגיה ומימן.[6] בצד כל אלה, התנהלו שיתופי פעולה הדוקים בין ישראל למדינות אירופה (בעיקר עם מדינות במזרח היבשת, דוגמת יוון וקפריסין) בתחום ההיערכות למצבי חירום והתמודדות עם שריפות, וכן בין ארגונים מטאורולוגיים בפיתוח מודלים משופרים וארוכי-טווח לחיזוי אקלימי. וזוהי רשימה חלקית בלבד.
לצד המאמצים הממשלתיים, בשנים האחרונות חיזרו חברות מסחריות אירופיות אחר סטארט-אפים ישראליים שהתמחו בתחום האקלים. כך, חברות הזנק ישראליות רבות משכו השקעות מצד תאגידים אירופיים וזכו במענקי מחקר ביבשת. גם במהלך המלחמה המשיכה קהילת ה"קליימט-טק" (ClimateTech) הישראלית לצמוח ובשנת 2025 מנתה קרוב ל-950 חברות פעילות.[7]
אקדח שהופיע במערכה הראשונה
פריצתה של מלחמת "חרבות ברזל" לאחר מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר הובילה לשבר ביחסים עם אירופה. מרבית מדינות היבשת התייצבו לצד ישראל בתקופה שלאחר פרוץ המלחמה נוכח הזעזוע העמוק מהטבח ומהאכזריות של חמאס ושותפיו. אולם התמיכה והסולידריות נשחקו בהדרגה עם התמשכות הלחימה ועל רקע מספר הנפגעים ההולך וגדל ברצועת עזה והמצב ההומניטרי המחריף בה.
ב-2025 העמיק המשבר הדיפלומטי עם מדינות האיחוד באופן משמעותי.[8] הנציבות האירופית וחלק מהמדינות החברות דנו בשורת צעדים שתכליתם לנתק את ישראל מערוצים רב-צדדיים וממוסדים לשיתוף פעולה, כחלק ממאמץ לבודד אותה בפן המדיני-כלכלי. ביולי 2025 הניחה הנציבות האירופית הצעה להשעות באופן חלקי את השתתפותה של ישראל ב-Horizon Europe – צעד שהיה פוגע גם במחקר ובשיתופי פעולה בתחום האקלים.[9]
נכון לכתיבת שורות אלה, הצעדים הללו נבלמו לנוכח מה שמסתמן כסיום המלחמה, אולם עצם העלאתם לדיון היא בבחינת "אקדח המופיע במערכה הראשונה". הסכנה שיועלו שוב בהמשך היא משמעותית ועלולה להרחיק משקיעים פוטנציאליים ממיזמי אקלים ישראליים חדשים. עלולות להיות לכך השלכות ארוכות טווח, למשל על המסגרת המחקרית הבאה של תוכנית Horizon, הצפויה להתחיל ב-2028.[10]
בעולם האקדמי, הסנטימנט האנטי-ישראלי התעצם והוביל למגמה נרחבת של חרמות. אוניברסיטאות שונות באירלנד, בלגיה, הולנד, נורבגיה, ספרד, שוויץ ועוד הכריזו על הקפאת קשרים עם ישראל ועל חרם אקדמי, חלקי או מלא. חוקרים ישראליים מתקשים לזכות במענקי מחקר, מאמרים שהוגשו לפרסום בכתבי עת יוקרתיים נדחים ללא סיבה אקדמית ראויה והסכמים לחילופי סטודנטים הושעו.[11] כל אלו פוגעים גם במחקר האקלימי, שמטבעו הינו רב-תחומי (סביבתי, חברתי, כלכלי, יחב"לי ועוד) ואשר נשען על מעבדות ומערכי מחשוב מתקדמים לצורך הכנת מודלים אקלימיים, ועל שיתוף פעולה מחקרי חוצה-גבולות.
על אף החרמות, סטרטאפים ישראליים בתחום האקלים ממשיכים לקבל הזמנות להשתתף במיזמים טכנולוגיים בתחום ומצליחים לגייס מימון ממקורות אירופיים
למול כל אלו, יש לציין כי ישנם שיתופי פעולה שנפגעו פחות במהלך המלחמה, בעיקר כאלה הקשורים לצרכים אירופיים מיידיים. אלה כוללים בראש ובראשונה את תחום הטיפול באירועי מזג אוויר דחופים, ובפרט בשריפות יער נרחבות. מדינות אירופה שלחו כוחות כיבוי אש אוויריים לסיוע בכיבוי השריפות שפרצו בהרי ירושלים במאי 2025,[12] וישראל מצידה סייעה ליוון, לקפריסין ולמדינות נוספות במקרים דומים.[13]
בנוסף, נשמרו המגמות הקודמות בתחום האנרגיה, כמו קידום עסקאות ענק עם יוון, קפריסין ומצרים כשער לאירופה,[14] באופן התומך בצורך האירופי בגיוון מקורות האנרגיה שלה (גז מחצבים) ובחדשנות בתחום. ברוח זו, סטרטאפים ישראלים בתחום הקליימט-טק ממשיכים להיות מוזמנים להשתתף במאיצים טכנולוגיים (accelerators) ובתערוכות בתחום, ומצליחים לגייס מימון ממקורות אירופיים. זאת, גם הודות למאמצים ממשלתיים לשמר את סקטור החדשנות האקלימית, למשל דרך תוכנית "אקלימטק" של רשות החדשנות.[15] אלו מעלים את האטרקטיביות של חברות ישראליות הפועלות גם באירופה.
היחס הדואלי של אירופה – חרמות וביקורת מצד אחד, שיתוף פעולה מתהדק בצד שני – הפך למאפיין מרכזי של היחסים בעת האחרונה.[16]
גשר מעל מים סוערים
ספרות המחקר וניסיון העבר מצביעים על כך ששיתוף פעולה בסוגיות סביבתיות יכול לשמר ערוצי הידברות גם כשהיחסים המדיניים מעורערים.[17] תחומי האקלים, המים והסביבה נתפסים כא-פוליטיים וכבעלי תועלת מוחשית משני עברי המתרס. על כן, יוזמות משותפות בתחום זה יכולות לזכות בלגיטימציה רחבה ולספק "רווח נקי" עבור כל הצדדים.
אירופה וישראל עדיין חולקות אינטרסים וערכים משותפים רבים בתחום האקלים: שתיהן מחויבות להסכם פריז; שתיהן צריכות לקדם תהליכי היערכות לשינויי האקלים (אדפטציה); ושתיהן מחויבות – מי יותר ומי פחות – לצמצום פליטות גזי חממה (מיטיגציה), כחלק מהמאבק העולמי בשינויי האקלים, אך גם כמנוע צמיחה כלכלי.
יתר על כן, התמודדות עם שינויי האקלים מהווה סוג של "נכס אסטרטגי" ביחסים עבור שני הצדדים. עבור ישראל, מיצובה כמובילה בחדשנות אקלימית הייתה ועודנה דרך לחיזוק הדימוי החיובי שלה באירופה; ומנקודת מבט אירופית, שיתוף הפעולה עם ישראל מעניק לה גישה לטכנולוגיות פורצות דרך, לכוח אדם משכיל ולמרחב פיתוח מתקדם (ישראל כ"מעבדה חיה" לפתרונות מים, חקלאות מדברית, ערים חמות ועוד).
במצב זה, ניתן למנות מספר "אשכולות פעולה" שנכון לישראל לקדם באופן מיידי, גם במציאות מדינית-פוליטית מתוחה וכבסיס לחימום היחסים מחדש. אשכולות אלו נבנו על בסיס תחומים הנחשבים "ניטרליים" מבחינה פוליטית-מדינית, והם טומנים בחובם תועלת ברורה לשני הצדדים ובעלי היתכנות ממשית לביצוע בטווח הקצר. עם זאת, חשוב להדגיש כי כל ההצעות יצריכו היערכות מראש, אשר תבוא לידי ביטוי בגידור סיכונים משפטיים ופוליטיים (בידול ממערכות היחסים "הרגילות"), במינוף פיננסי (למשל, באמצעות שילוב חוקרים ו/או חברות מאירופה בהגשת בקשות למימון), ובמערך הסברה שיוכל להציג את פירותיו של שיתוף הפעולה לקהלי יעד שונים ביבשת.
לפני הפירוט, חשוב להוסיף סייג משמעותי: מאמר זה אינו מבקש לטעון שאירופה "חייבת" לבחור בישראל כשותפה מרכזית ואף מובילה לנושאים אלו, ובבפני ממשלות וחברות היבשת בהחלט עומדות אפשרויות אחרות במגוון תחומים בהם גם ישראל מתמחה. אולם, הנכסיות הישראלית שפורטה לעיל, לצד העובדה שישראלים נוטים לפעול בזריזות והינם בעלי אופי יזמי, הופכים את השותפות עמם למשתלמת.
זאת ועוד, עם תום הלחימה העצימה בעזה, ובמסגרת שאיפתה "לסדר את המרחב המזרח תיכוני", ישראל צריכה לשוב ולקדם שותפויות אזוריות רחבות ומייצבות בתמיכה, בגיבוי ובסיוע אירופי, גם בתחום ההיערכות לשינויי האקלים. מסיבה זו, חשוב גם שישראל תראה כי היא עושה צעדים המקובלים מבחינה פוליטית על (מרבית) מדינות היבשת, שכן הורדת מפלס העוינות שנרשם בשנים האחרונות תוכל להוביל להישגים שישרתו את שני הצדדים.
במצב עניינים זה, להלן האשכולות המוצעים:
1. אשכול חקלאות, ביטחון מזון ומים
הרעיון המרכזי: הגברת תהליכי המחקר והפיתוח המשותפים וקידום פעילות ייעודית להתאמה של משקי החקלאות והמים לשינויי האקלים. האשכול יתמקד בחקלאות בת-קיימא (פיתוח זנים עמידים לשינויי אקלים, טכנולוגיות דישון, יכולות חישה מרחוק ובינה מלאכותית); ניהול משאבי מים (התפלה, מחזור מי קולחין, ניהול משקי מים); ותכנון אסטרטגי ומיפוי סיכוני אקלים, כולל בחינת שרשראות אספקת מזון. הביצוע צריך להתבסס על ערוצי שיתוף הפעולה הקיימים (למשל PRIMA) ולכלול מאמצים בין-ממשלתיים חדשים, לצד שילוב מוסדות מחקר ועסקים חקלאיים.
כבר בטווח הזמן המיידי, נוכח גלי החום והבצורת שפקדו אזורים רבים באירופה בשנים האחרונות, ניתן להציע שותפויות ישראליות ולמנף את "סיום המלחמה" להתנעת שיח – בערוצים בילטרליים ועל בסיס מימון/ערבות ממשלתית – לקידום יוזמות עסקיות, שתכליתן שיפור משקי החקלאות והמים במדינות היעד באירופה.
לטווח הבינוני, ניתן לרתום תשתיות אזוריות ובינלאומיות לקידום המאמצים בתחום. אלו כוללות עשייה דרך האיחוד למען הים התיכון (UfM), הבנק העולמי והבנק האירופי להשקעות (EIB), וקרנות אקלים בינלאומיות העוסקות גם בפרויקטים של מים וביטחון מזון. לשם כך, ניתן, למשל, להקים קרן מחקרים ייעודית (במימון ממשלתי) בתחומים אלו ולהזמין חוקרים מרחבי היבשת לפעילות משותפת במסגרתה.
2. אשכול התמודדות עם אירועי קיצון אקלימיים
הרעיון המרכזי: שיפור ההיערכות האזורית להתמודדות עם שריפות יער גדולות ושיטפונות. לצד שימור הפעילויות הקיימות (תרגילים, הכשרות וכדומה) והרחבתן, מוצע לחתור לחתימה על הסכמים פורמליים בתחומי סיוע בהצלת חיים. כמו כן, יש לשאוף להקים מערכי התרעה משותפים המבוססים על היתוך חיישנים ובינה מלאכותית, מערכי פיקוד ושליטה ואף לוגיסטיקה.
כבר בטווח הזמן המיידי ניתן לקדם מאמצים בתחום זה, בהינתן החלטה וקשב ממשלתי. זאת, מאחר שמרבית העשייה באשכול זה צריכה להיות מנוהלת בערוצים הממשלתיים הישראליים הרשמיים (מל"ל, רח"ל) ועל בסיס מסגרות אירופיות קיימות (UCPM/rescEU). מאמץ כזה יעניק רוח גבית לחברות סטארטאפ ישראליות העוסקות בתחומים משיקים (ניטור והתרעה, לווינוּת, רחפנים ועוד) ויסייע להן להיכנס לשוק האירופי.
3. אשכול חיבורים אנרגטיים ירוקים
הרעיון המרכזי: חיבור התשתיות האנרגטיות של ישראל ואירופה, באופן המייצר תלות הדדית (interdependency) עמוקה יותר, על בסיס התפיסה כי זו יכולה לסייע בהפחתת מתחים מקומיים וקצרי-טווח. כך, נכון להגביר את החיבוריות עם היבשת – בהסכמי גז מקיפים יותר ו/או בתשתיות פיזיות (אינטרקונקטור חשמלי תת-ימי). ישראל יכולה אף להגדיל את הערבויות הכלכליות שתעניק לחברות סקר וביצוע, מתוך רצון לקדם את התהליך.
הגם שעולם האנרגיה והתשתיות יתקשה לספק פתרונות בעלי אפקט ממשי בטווח זמן מיידי, ניתן כבר כעת למנף את השינוי הגאופוליטי לצורך קידום האשכול. זאת, על בסיס מפגשי התנעה עם בני שיח באירופה (ובמזרח התיכון), תוך הישענות על רעיונות של חיבוריות שעולים בשיח הבינלאומי (למשל IMEC) ועוד.
בפועל, נכון שהשיח יקדם יישומיות של מיקרו-רשתות חשמל מקומיות, בפרט כאלה המבוססות על אנרגיה ירוקה, אשר יעילות במתן ביטחון אנרגטי במצבי חירום. ברקע, עם צמיחת שוק המימן כפתרון אנרגטי, גם לקהילת המימן הישראלית ידע ויכולות שניתן לרתום לחיזוק האשכול.[18] כך, למשל, ניתן לחתור להרחבת מסגרת פורום הגז של מזרח הים התיכון (EMGF) כך שתעסוק גם בתחום המימן – וניצנים לכך ניתן לראות כבר היום.
תהליכים אלו ישרתו גם כבסיס לקידום מחקר ופיתוח על ייעול משקי החשמל, שימוש בפתרונות אגירה ועוד. גם כאן, לצד מאמצי הממשלה, ניתן לשלב שורה ארוכה של חברות סטארטאפ ישראליות בהידוק הקשרים וקידום יעדי האשכול.
4. אשכול בריאות ואקלים
הרעיון המרכזי: שיפור מערכי ההתרעה וההתמודדות עם אתגרים בריאותיים מבוססי אקלים, דוגמת גלי חום והתפרצות מגפות. כך, יש לחתור להקמת מרכז בקרה ישראלי-אירופי לניהול סיכוני אקלים. ניתן להקים מרכז כזה בזריזות יחסית על בסיס החיבורים הקיימים של השירות המטאורולוגי הישראלי עם שותפיו בעולם, תוך הוספת יכולות אקדמיות ומאמצי מחקר ופיתוח לתהליך. עם הזמן, ניתן יהיה לקדם דיאלוגים בין משרדי בריאות וקופות חולים ללימוד מההתנסויות באירופה.
בצד אלו, לרשויות המקומיות ומינהל התכנון שמור תפקיד משמעותי בקידום תהליכי ההיערכות בכל הנוגע לטיפול באזרח בקצה, ועל כן הם צריכים לשמש ערוץ דיאלוג נוסף במסגרת אשכול זה. היעד הוא יצירת מערכת התרעה ברזולוציה גבוהה וניסוח פרוטוקולים להתערבות מהירה, במטרה להקטין תחלואה ולמנוע תמותה. זהו מהלך שיארך זמן, היות שהוא דורש מחקר מעמיק, תהליכי פיתוח בתחום התוכנה ורגולציה שתאפשר שיתוף מידע. עם זאת, ללא התנעה של תהליך כזה כבר היום, קשה לראות כיצד הוא יבשיל בעתיד. בפועל, ישנן מספר יוזמות של האיחוד האירופי ושל סוכנויות או"ם שניתן לחבור אליהן לצורך קידומו.[19]
דרושים דיאלוגים בילטרליים על הסיכונים הגאופוליטיים הנובעים משינויי האקלים, אותם יש לקיים עם מערכות הביטחון של מדינות אירופה ומול מוסדות ברית נאט"ו
5. אשכול גאופוליטי וחיזוק חוסן אזורי
הרעיון המרכזי: קידום ההבנה וההיערכות לסיכונים גיאופוליטיים הנובעים משינויי האקלים. אלו כוללים היבטים של ביטחון גבולות, הגירת אקלים, חוסר יציבות וערעור הסדר הציבורי, עידוד אלימות וטרור. מוצע כי שיתוף הפעולה בסוגיות אלו ינוהל הן בערוצים מחקריים והן בערוצי התכנון האסטרטגי הביטחוני. עליו להתקיים במסגרות בילטרליות מול מערכות הביטחון במדינות השונות ובנוסף מול מוסדות ברית נאט"ו, המציבים בשנים האחרונות את שינויי האקלים כמעצב משמעותי וכ"מכפיל איומים" אזוריים.
באופן קונקרטי, יש לחתור ל"החייאה" של קבוצות עבודה מוגדרות, שבעבר שאפו להתכנס ולעסוק בנושא זה. נראה כי חרף השינוי בעמדה האמריקנית תחת ממשל טראמפ בכל האמור בשינויי האקלים, בברית נאט"ו עדיין מגלים עניין רב בנושא וקיימת הבנה לגבי ההשלכות הביטחוניות של שינויי האקלים על משימותיה.[20] בהתאם, נראה כי בהינתן החלטה לקדם דיאלוג מסוג זה, ניתן לממשו בטווח זמן קצר.
6. אשכול רגולציה והתאמת הכלכלה הישראלית
הרעיון המרכזי: התאמת התעשייה הישראלית לדרישות CBAM האירופיות.[21] קיימת דחיפות בהתאמת הרגולציה הישראלית בנושא מדידה של פליטות גזי חממה המגולמות במוצרים תעשייתיים לדרישות האירופיות, כבסיס להמשך קיום תהליכי סחר סדורים. ישראל צריכה "להתנפל" על הנושא בטווח הזמן המיידי ולהאיץ את ההטמעה של תהליכים למדידת פליטות במפעלים ישראליים, ליצירת תהליכי אימות ועוד. זאת, תוך הקצאת תקציב ממשלתי שתכליתו לסייע לבעלי עסקים לשאת בעלויות המעבר. למותר לציין כי למהלך תהיה תועלת משלימה בצמצום פליטות בישראל, על השלכותיה הסביבתיות והבריאותיות.
7. אשכול מו"פ ואקדמיה
הרעיון המרכזי: מאמץ מדיני לבלימת חרמות אקדמיים והגשת סיוע ממשלתי לתמרוץ שותפויות בינלאומיות, ככל שאלו מתאפשרות. במסגרת זו, מוצע להקים קרן לאומית עם שותפים זרים (לאו דווקא מאירופה) למחקרים משותפים בתחומי האשכולות השונים. קרן זו תנסה לייצר תמריץ למוסדות ולחוקרים מאירופה להשתתף במחקר ופיתוח ישראליים – בראש ובראשונה לשם שיפור התהליכים המחקריים, אך גם כאמצעי להתגברות על מאמציה של תנועת החרם. בדומה לכך, ניתן לתמרץ תאגידים ישראליים בתחומים הרלוונטיים על מנת להגביר את התחרותיות שלהם בשוק האירופי.
חשוב לציין כי הנחת המוצא איננה שניתן לשכנע את כל המתנגדים לישראל, אלא שראוי לנסות ולהשפיע על הגורמים ה"מתנדנדים" באמצעות תמיכה כספית והצעה לשותפות במחקרים פורצי דרך. בתוך כך, ברור כי יצירת שינוי באווירה האקדמית בחו"ל הינה מאמץ מורכב, וגם הקצאת משאבים לא תייצר לבדה תמורה מהירה.
8. אשכול דיפלומטיה ציבורית, חינוך ואמון חברתי
הרעיון המרכזי: בניית נראטיב של שותפות ערכית ישראלית-אירופית בעולמות הסביבה, הקיימות וההתמודדות עם שינויי האקלים. זאת, באמצעות שני מאמצים מקבילים: (1) מיקוד מערכי הסברה ייעודיים לקהל אירופי, שישווקו את הידע, הניסיון והעשייה הישראלית בתחומים אלו ויבליטו את התרומה שלהם לאיכות החיים באירופה; ו-(2) עידוד (כולל בתקצוב ממשלתי) של תהליכים חברתיים (P2P) – חילופי סטודנטים, דיאלוגים במסלול Track Two וחברה אזרחית, שותפויות חינוכיות וכו'.
כמו באשכול הקודם, גם כאן המטרה איננה לשבור את החרם, אלא לצמצם חלק מההתנגדויות לישראל ולהניח תשתית להחלשתן לאורך זמן. כל אלו צריכים להישען על תגבור משמעותי של מערכים קיימים (משרד החוץ, מערך ההסברה, גופי הקש"ח במשרדי הממשלה הרלוונטיים ועוד) והכוונה מרכזית למהלך מצד משרד ראש הממשלה.
לבסוף, במקביל לכל האמור לעיל, נכון להסתכל על מעין-אשכול תשיעי – העוסק בקידום מסלולים תלת-צדדיים (ישראל-אירופה-מדינות הסכמי אברהם), שתכליתו חיזוק החוסן האקלימי האזורי כבסיס לקידום שותפויות. את כל האשכולות שהוצעו ניתן להרחיב לראייה אזורית רחבה ולקדם במסגרתם פרויקטים לחיבורים אזוריים: התפלת מים, חיבור רשתות חשמל, מחקר ופיתוח מדברי, גיוס מימון משותף, היערכות לאסונות ועוד.[22]
סיכום: עיניים על הכדור
ההיערכות לשינויי האקלים אינה יכולה להמתין עוד. שנתיים של לחימה ב"חרבות ברזל" וסכסוכים במזרח התיכון הובילו לעצירת ההיערכות הנדרשת בישראל ולפגיעה בתיאום הנדרש לכך במשיור הבינלאומי מול מדינות האזור ואירופה. כעת, עם תום הלחימה, ישנה חשיבות רבה בשיקום מערכת היחסים המדינית בין ישראל לאירופה והצבתה על מסלול יציב.
אחד המפתחות לחידוש האמון בין הצדדים טמון במציאת מכנה משותף קונסטרוקטיבי – מרחב של נכסיות הדדית ואינטרסים משותפים, שיכול לייצר מומנטום חיובי ביחסים. מרחב זה נוגע בצורך להחזיר את עיניהם של שני הצדדים אל "הכדור" – האיום והאתגר הגלובליים, שמשפיעים על כולם.
עבור ישראל, יש בדברים הכרח ותועלת כפולה: ככלי לשיפור ההיערכות הלאומית לשינויי האקלים, שכבר מעצימים כיום אתגרים בניהול התשתיות, הבריאות והביטחון במדינה; לבלימה מסוימת של המשבר המדיני ולהנחת תשתית של אמון וקשרים, שתהיה קריטית לשיקום היחסים עם אירופה בעתיד; וכחלק מאינטגרציה ישראלית רחבה יותר במזרח התיכון ועם שכנותיה. מאמר זה מציע כיווני פעולה ישימים שניתן להשיק בפרק זמן קצר יחסית כדי לקדם מטרות חשובות אלה.
סא"ל (מיל') תומר ברק הינו מומחה לגאופוליטיקה של המזרח התיכון ולזירה הבינלאומית. הוא עוסק רבות בהשלכות שינויי האקלים על היבטים של ביטחון לאומי ומודיעין, תוך מיקוד באזור המזרח התיכון ובהקרנות שינויי האקלים על הביטחון הלאומי ועל יחסי החוץ של ישראל. תומר שירת 24 שנים בצה"ל, מרביתן בתחום המודיעין כקצין בכיר בחטיבת המחקר באמ"ן, וכן בעולמות התכנון האסטרטגי והדיפלומטיה הצבאית. הוא בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומדע המדינה ותואר שני בלימודי ביטחון ודיפלומטיה מאוניברסיטת תל-אביב.
הערות:
[1] ראו למשל הסיכום של המשרד להגנת הסביבה בנושא:
[2] “Unprecedented rise in academic boycott of Israel 2 years after Gaza war,” Middle East Monitor, 28 October 2025. https://www.middleeastmonitor.com/20251028-unprecedented-rise-in-academic-boycott-of-israel-2-years-after-gaza-war/
[3] למשל:
Directorate-General for the Middle East, North Africa and the Gulf, “Commission proposes partial suspension of Israel's association to Horizon Europe,” European Commission, 29 July 2025. https://north-africa-middle-east-gulf.ec.europa.eu/news/commission-proposes-partial-suspension-israels-association-horizon-europe-2025-07-29_en#email
[4] ועדות שונות למדיניות אקלימית באירופה, אשר ראו בישראל שותפה בעלת ערך, פעלו להרחבת שיתופי הפעולה כך שיכללו גם מדינות מתונות נוספות מהמזרח התיכון, מתוך הבנה שהאתגר הקיומי משותף גם להן וכי יש יתרונות בפעילות אקלימית אזורית משותפת.
[5] ראו:
Partnership for Research and Innovation in the Mediterranean Area. https://research-and-innovation.ec.europa.eu/research-area/environment/prima_en
[6] דוגמאות לכך הם בשותפות בילטרלית ישראלית-גרמנית לקידום חיבורים אנרגטיים, יוזמת צינור הגז EastMed ומיזם להנחת כבל החשמלי תת-ימי ("אינטרקונקטור"). ראו:
“About The German-Israeli Energy Partnership,” The German-Israeli Energy Partnership, n.d. https://energypartnership-israel.org/about-us/; “A Multi-Source Project,” IGI Poseidon, n.d. https://igi-poseidon.com/project/eastmed-poseidon/;
[7]רשות החדשנות, דו"ח רשות החדשנות בנושא קהילת חדשנות האקלים בישראל בשנים 2024-2025, מאי 2025. https://innovationisrael.org.il/wp-content/uploads/2025/05/Israels-State-of-Climate-Tech-2024-5.pdf
[8] דניאל שק, "היוזמה הצרפתית-סעודית: איום או הזדמנות עבור ישראל?", הזירה, ספטמבר 2025. https://www.arenajournal.org.il/single-post/shek-french-saudi-un-conference
[9] Directorate-General for the Middle East, North Africa and the Gulf, “Commission proposes partial suspension.”
[10] שני דה לה זרדה, "אם ביחד – אז רק איחוד: עתיד ישראל בתוכנית המחקר של האיחוד האירופי", הידען, 28 באוגוסט 2025. https://www.hayadan.org.il/israel-horizon-europe-future
[11] נטע ברק-קורן, "החרם האקדמי הבינ"ל על ישראל מתרחב, אך עדיין ניתן לבלום אותו", הזירה, 26 בספטמבר 2024. https://www.arenajournal.org.il/single-post/barak-corren-academic-boycotts ; מאיה רומן, "גם סיום המלחמה אינו מבטיח שהחרם האקדמי ייגמר. להפך", הארץ, 23 באוקטובר 2025. https://www.haaretz.co.il/science/2025-10-23/ty-article-magazine/.premium/0000019a-0b52-d582-a39e-5bf6096d0000
[12] אנה ברסקי, "בעקבות השריפות בישראל: באיחוד האירופי הודיעו על הפעלת מנגנון מיוחד", מעריב, 1 במאי 2025. https://www.maariv.co.il/news/world/article-1192920
[13] אנה ברסקי, "השריפות בקפריסין: ישראל תוציא סיוע באמצעות מטוסים של חיל האוויר", מעריב, 24 ביולי 2025. https://www.maariv.co.il/breaking-news/article-1217799
[14] חופית כהן אולאי, "עסקת יצוא הגז הגדולה אי פעם: שותפות לווייתן ימכרו גז למצרים ב-35 מיליארד דולר", כלכליסט, בתאריך 7 באוגוסט 2025. https://www.calcalist.co.il/market/article/hyjmejzule
אריאל כהנא, "מסר אמריקני: ישראל יכולה להחליף את רוסיה כספקית גז טבעי", ישראל היום, 6 בנובמבר 2025. https://www.israelhayom.co.il/news/geopolitics/article/19185716
רן קידר, "אנרג'יאן תספק גז טבעי לקפריסין דרך צינור תת ימי חדש", ביזפורטל, 2 בנובמבר 2025. https://www.bizportal.co.il/capitalmarket/news/article/20023179
[15] רשות החדשנות, "תוכנית לאומית אקלימטק בישראל: חזון אסטרטגי למובילות עולמית", 28 באפריל 2025. https://innovationisrael.org.il/article/israel-climatech-national-program/
[16] עניין זה עולה פעמים רבות בשיחות שעורך המחבר במסגרת תפקידו עם מומחים ואנשי מקצוע בתחום.
[17] ראו למשל:
Krampe F., Hegazi F & VanDeveer S.D., “Sustaining peace through better resource governance: Three potential mechanisms for environmental peacebuilding”, World Development, Vol. 144, August 2021, pp. 1-10. https://doi.org/10.1016/j.worlddev.2021.105508; Dresse, A., Fischhendler, I., Nielsen, J. Ø., & Zikos, D., “Environmental peacebuilding: Towards a theoretical framework”, Cooperation and Conflict, Vol. 54, Issue 1, November 2018, 99-119. https://doi.org/10.1177/0010836718808331 ;
בר רפפורט, "הסכמים אקלימיים כתשתית להסכמי שלום", מתווים, מרס 2024. (קישור)
[18] "קהילת המימן הישראלית" אינה ארגון סדור, כי אם אוסף של מוסדות מחקר, מרכזי שיתוף פעולה וגופים מסחריים הפועלים בתחום המימן בישראל. העיסוק בנושא המימן, המצריך פיתוח של תפיסות לאומיות, רגולציה וידע לאומי, הוביל להקמתה של קהילה וולונטרית בתחום, המקיימת שיתופי פעולה באמצעות כנסים, קבוצות דיון ופלטפורמות דיגיטליות. ניתן למנות מספר פלטפורמות מרכזיות לידע בתחום, וביניהם: EnergyCom.IL (ביוזמת משרדי הכלכלה והאנרגיה ורשות החדשנות - https://www.energycom.org.il); המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה (לשעבר מכון הנפט - https://www.energy.org.il); רשות החדשנות (https://www.innovationisrael.org.il); פרויקט המיפוי Hydrogen-Israel, המייצר מפה אינטראקטיבית של האקוסיסטם הישראלי בנושא מימן (https://hydrogen-israel.com); ועוד.
[19] למשל יוזמת “Early Warnings for All” של ארגון המטאורולוגיה העולמי (WMO), שהושקה בשנת 2022: https://earlywarningsforall.org/site/early-warnings-all; ראו גם קריאה של מזכ"ל האו"ם מיולי 2024 לפעולה בינלאומית בנושא ההתמודדות עם גלי חום: https://wmo.int/content/united-nations-secretary-general-remarks-press-extreme-heat/un-secretary-generals-call-action-extreme-heat
[20] הרחבות רבות ניתן למצוא בספריית המידע בנושא אקלים וביטחון של נאט"ו: https://natolibguides.info/climate
[21] הרחבה בנושא ניתן למצוא למשל בעדכון מטעם שיבולת ושות': "תקנת ה-CBAM באיחוד האירופי והשפעותיה על השוק הישראלי" (לינק); ראו גם: ד"ר גלית פלצור, זווית, "האיחוד האירופי מחייב את העולם לשלם על זיהום – והייצוא הישראלי בסכנה", ישראל היום, 27 באוקטובר 2025. https://www.israelhayom.co.il/news/environment/article/19110446
[22] ראו בהרחבה במאמרי הקודם בנושא: תומר ברק, "מדיניות אקלימית אזורית תביא לקירור האווירה, לא רק האוויר, במזרח התיכון", הזירה, 14 באוגוסט 2024. https://www.arenajournal.org.il/single-post/barak-israel-climate-policy
תגובות