מאז 7 באוקטובר נרשמו עשרות חרמות מוסדיים ומאות מקרי חרם פרטניים נגד חוקרים ומוסדות ישראליים. אף שצוותי משימה אקדמיים הצליחו בשנה החולפת לבלום או לבטל לא מעט ניסיונות נוספים, יידרשו משאבים רבים ושנים ארוכות של מאמץ כדי להפוך את המגמה הזו. חיזוק שיתופי הפעולה האקדמיים והבלטתם, נקיטת צעדים משפטיים נגד הנוקטים בחרם, הזמנת משלחות של אקדמאים זרים ארצה ושליחת משלחות ישראליות לקמפוסים עוינים, הם חלק מהצעדים שניתן לנקוט כבר עכשיו כדי להיאבק בתנועת החרם
מאהל מחאה פרו-פלסטיני באוניברסיטת קולומביה, אפריל 2024 | Photo: Abbad Diraneyya, Wikimedia, CC0
ביולוגית ישראלית בכירה מקבלת בוקר בהיר אחד הודעה מפתיעה משותפהּ האירופי: קשרי המחקר הענפים שלהם חייבים להיפסק מיידית. האוניברסיטה בה הוא פועל החליטה על החרמת כל האוניברסיטאות הישראליות, ואסרה עליו להמשיך לשתף עמה פעולה. שני המדענים חברים במאגד מחקרי בינלאומי במימון אירופי, מנחים ביחד תלמידי מחקר, נמצאים בעיצומה של כתיבת מאמר ויש להם פטנט משותף. אף אחד מהם אינו רוצה לנתק את הקשר – או יודע כיצד לעשות זאת – אולם ההוראה הונחתה מלמעלה וידיהם כבולות.
חוקר מוביל בתחום מדעי הרוח מוזמן לשאת את ההרצאה המרכזית בכנס גדול באוסטרליה. ההזמנות והפוסטרים כבר הופצו מזמן, אך לפתע מודיעים לו שאחד הארגונים המממנים החליט להחרים את ישראל, ולכן השתתפותו מבוטלת. לאחר דין ודברים נמסר לו שהארגון רואה במדינת ישראל כולה פרויקט קולוניאלי ובלתי חוקי, ללא זכות קיום, שיש לפרקו. לו יסכים המרצה לחתום על הצהרה ברוח זו, ייעתר הארגון ויאפשר לו לקיים את הרצאתו.
משלחת תלמידים לאולימפיאדה במדעים מדויקים מתארגנת להשתתף בתחרות לאחר עבודת הכנה של חודשים, על רקע אתגרי המלחמה. המדינה המארחת מחרימה את ישראל וגוזרת על המשלחת להשתתף רק מרחוק. כמה ימים לפני התחרות פונים נציגי הפלסטינים ומספר מדינות ערב למארגנים ודורשים להוציא את ישראל מהתחרות. מליאת הארגון, המונה כמאה מדינות, עורכת הצבעה ומחליטה למחוק את ישראל מהמפה – מעתה ואילך, תלמידים ישראלים יוכלו להתחרות רק כיחידים נטולי מדינה.
במהלך השנה האחרונה אימצו שורה של מוסדות וארגונים צעדי חרם נגד ישראל – אוניברסיטאות, איגודים, כנסים, מרכזים ואף כתבי עת
מקרים אלה – בשינוי פרטים היכולים לזהות את המעורבים – ארעו כולם בחודשים האחרונים, כחלק מנחשול חסר תקדים של חרמות אקדמיים שהחל לאחר 7 באוקטובר 2023. הגשות למענקים נקטעו באיבן; שיתופי פעולה קיימים בוטלו; מאמרים נדחו; הסכמים לחילופי סטודנטים נעצרו או הושעו לפרק זמן בלתי מוגבל; שיתופי פעולה אסטרטגיים התבררו כעלה נידף ברוח המנשבת נגד ישראל. כלל הגורמים העוסקים בנושא מסכימים כי האקדמיה הישראלית מעולם לא חוותה חרמות בהיקף, בעוצמה ובבוטות דומים. מדובר במאות מקרים והשטף ממשיך.
כמי שמובילה את הצוות המוקדש למאבק בחרם האקדמי הבינלאומי באוניברסיטה העברית בירושלים ואמונה בנוסף על פיתוח האסטרטגיה המשפטית של המאבק מטעם האוניברסיטאות בישראל, אסקור במאמר זה בקצרה את תופעת החרם האקדמי על מוסדות וחוקרים ישראלים מאז 7 באוקטובר, אדון במענים שפיתחנו נגדה עד כה ואציע דרכים להתקדם בחזית מאתגרת זו. טענתי המרכזית היא שחרף המציאות המטרידה שהתגלתה בפנינו בשנה החולפת, ישנם עדיין בעלי ברית לצדנו ודרכים לנסות ולהפוך את המגמה.
כפי שאסביר בהמשך, תופעת החרם בגלגולה הנוכחי צריכה להטריד את כל חברי האקדמיה הישראלית, כמו גם כל מי שעתיד החברה הישראלית יקר ללבו. מובילי תנועת החרם רבים ונחושים, והחרם הוא כלי בארסנל רחב יותר, שנועד להביא לביטול קיומה של מדינת ישראל. במהלך השנה האחרונה הם שכנעו שורה לא מבוטלת של מוסדות אקדמיים לאמץ חרמות נגד ישראל – אוניברסיטאות, איגודים, כנסים, מרכזים ואף כתבי עת.
בד בבד, יש להדגיש כי לאקדמיה הישראלית קשרים ענפים עם מאות, ואולי אלפי, מוסדות ברחבי העולם. לאוניברסיטה העברית לבדה יש יותר מ-200 הסכמים לחילופי סטודנטים עם אוניברסיטאות ב-90 מדינות שונות ויותר מ-300 הסכמים בינלאומיים לשיתופי פעולה אקדמיים. בהשוואה, תנועת החרם מקיפה כיום כמה עשרות מוסדות – כ-15-10% מסך הקשרים הבינלאומיים של ישראל – ומספר לא ידוע של חברי סגל יחידניים.
היקף החרם הנוכחי חסר תקדים ולא זניח, אך כיום הוא עודנו מוגבל. יתר על כן, יגם בימים אלה המחקר הישראלי ממשיך להתפתח: סטודנטים נוסעים לתוכניות חילופים, חוקרים זוכים במענקי מחקר בינלאומיים, מרצות מוזמנות להרצות בכינוסים יוקרתיים בחו״ל, שיתופי פעולה נוצרים ומעמיקים ודמויות בולטות באקדמיה הבינלאומית עומדות לצד עמיתותיהן הישראליות. נוסף על כך, בעולם מתרחשות כל העת תמורות חברתיות, משפטיות ופוליטיות המשפיעות על האוניברסיטאות ומעצבות את תגובתן לחרם.
למרבה האירוניה, השנה החולפת לימדה אותנו כי לא ניתן לצפות מהאקדמיה הבינלאומית לעמוד בסטנדרטים אקדמיים בכל הנוגע לישראל. לצד זאת, גילינו עוצמות חבויות ושותפים מסורים ונחלנו הצלחות חשובות בהסגת החרם וביטולו. מוקדם לדעת כיצד יוכרע המאבק – וחשוב מכל: יש לנו מה לעשות בנושא.
מהי תנועת החרם?
תנועת החרם נגד ישראל (Boycott, Divest, Sanctions, או בקיצור BDS) היא בת כמה עשורים. הנטייה היא לתארך את גלגולה הנוכחי לתחילת שנות ה-2000, אולם שורשיה עוד לפני קום המדינה. כמו עוף החול, התנועה עולה ומתחזקת סביב כל גל מלחמה. דוגמה לכך היא מלחמת יום כיפור, שבמהלכה ואחריה ניסו מדינות ערב למנף את התלות הבינלאומית בנפט שברשותן על מנת לקדם חרם בינלאומי נגד ישראל.[1] אז, כמו עכשיו, נקודת שפל דרמטית של חולשה צבאית ושלטונית נתפסה בעיניהם של אויבי ישראל כהזדמנות פז להכות בברזל בעודו חם ו ולהביא למיטוט המדינה באמצעות בידוד בינלאומי וכלכלי.
לחרם הערבי היו השלכות כבדות על המסחר והכלכלה הישראליים, אך הוא הוביל גם לחיזוק יחסיה הדיפלומטיים של ישראל עם מדינות המערב, לגיוון ענפי הכלכלה הישראלית ולפיתוח עצמאותה בתחומים רבים. עמידתה של ישראל בפרץ הצבאי, המדיני והכלכלי של שנות ה-70 הביאה בסופו של דבר חלק ממנהיגי מדינות ערב לתובנה כי ישראל היא עובדה מוגמרת וסללה את הדרך להסכם השלום הראשון עם מצרים ב-1979.
בגלגולה הנוכחי תנועת החרם מכוונת חלק ניכר מחיציה לאקדמיה הישראלית. התנועה מובילה קמפיין מאורגן שנבנה בהתמדה במשך שנים ארוכות, עם דפי מסרים ברורים, מטרות שאופיינו במדויק ותשתית טיעונים ושקרים מסועפת על ישראל ועל האקדמיה הישראלית בפרט. כל אלו נועדו כדי להביא אנשים למסקנה שישראל היא מדינה בלתי לגיטימית, ושהמוסדות האקדמיים שלה צריכים להיות מוקעים מהקהילה הבינלאומית – הן על מנת להחליש את המדינה ולשלול ממנה את אחד מנכסיה המרכזיים, הן כיוון שהם אחראים ישירים לכאורה לעוולות שונות. התנועה פעילה במוסדות אקדמיים רבים בעולם ומובלת על-ידי מרצים וסטודנטים פרו-פלסטינים.
לפי הקווים המנחים הרשמיים של התנועה, החרם האקדמי צריך להיות מופנה כלפי מוסדות ישראליים – האוניברסיטאות, איגודים אקדמיים, הקרן הישראלית למדע, ועוד – ולא נגד חוקרים וסטודנטים ישראלים כשלעצמם. עם זאת, במהלך השנים החרם הופעל בעיקר כלפי אינדיווידואלים, ואלה הם גם מרבית המקרים עמם אנו מתמודדים כיום.[2]
על אף שתנועת החרם האקדמי קיימת מזה שנים ארוכות, עד השנה האחרונה השפעתה הייתה מצומצמת והיא לא הצליחה להוביל לניתוקי קשרים משמעותיים או לפגיעה נרחבת בקשרי המדע של ישראל. מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה הקשה והממושכת שפרצה בעקבותיה שינו מצב זה לחלוטין.
תנועת החרם התעוררה כמעט מיד לאחר פרוץ המלחמה והתחזקה ככל שחלף הזמן. בתחילה, כמו בסבבי אלימות קודמים, אירועי חרם התרחשו בעיקר מצד אקדמאים בודדים, שסירבו להזמנות של עמיתים ישראלים להשתתף בכנסים או לחוות דעה על מועמדים לקידום, או ביטלו אירועים בהשתתפות דוברים ישראלים. החרם הפך לשטפון של ממש ברבעון השני של שנת 2024, עם התפשטות מחנות האוהלים (encampments) הפרו-פלסטיניים בקמפוסים בצפון אמריקה ובאירופה.
לצד קריאות גנאי כלפי ישראל, האשמתה ב"רצח עם" ותמיכה בחמאס, תבעו הסטודנטים מהאוניברסיטאות לנתק קשרים עם האקדמיה הישראלית, להחרים את ישראל ולבטל השקעות בחברות ישראליות. העובדה שהמפגינים במחנות האוהלים כבשו שטחים ציבוריים נרחבים בקמפוסים ושיבשו את שגרת החיים האקדמית בתקופה קריטית של מבחנים וסיום שנה, הפעילה לחצים כבדים על הנהלות המוסדות.
כפועל יוצא, עשרות אוניברסיטאות באירופה – בין היתר בספרד, בבלגיה, בהולנד, בנורבגיה, באירלנד ובשוויץ – לצד כמה אוניברסיטאות בקנדה ובדרום אמריקה, הכריזו על הקפאת קשרים עם ישראל ואף על חרם אקדמי מלא. הצבעות חסרות תקדים על ניתוק קשרים התרחשו במוסדות מובילים כגון אוניברסיטת בריטיש קולומביה בקנדה (שם ההצעה נפלה),[3] ובאוניברסיטאות חנט בבלגיה וגרנדה וברצלונה בספרד (שם ההצעות התקבלו).[4]
ארגוני סגל אקדמי רבים ברחבי אירופה ובקנדה קיבלו החלטות המגנות את ישראל וקוראות להחרמת האקדמיה הישראלית. מהלכים אלה התרחשו על אף שכלל לא ברור שרוב קהילת האוניברסיטה – מרצים וסטודנטים – תמך בהם, וגם כאשר מנהיגי האוניברסיטאות התנגדו להם באופן אישי (אך פעמים רבות נכנעו בסופו של דבר ללחץ).
השלכות
ההשלכות של החרם – ובפרט החרם הגורף, המאומץ כמדיניות אוניברסיטאית – הינן כבדות ורחבות. בתחילת המלחמה אירועי החרם צצו בעיקר במדעי הרוח והמזרח התיכון ובמדעי החברה ה״ביקורתיים״ (למשל, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה). אולם מרגע שאוניברסיטאות אימצו את החרם כמדיניות מוסדית – בדרך כלל בעקבות הקמתם של מאהלי מחאה בקמפוסים – מרכז הכובד של החרם עבר למדעים הניסויים והמדויקים, אשר מתאפיינים בשיתופי פעולה בינלאומיים נרחבים. חוקרים ישראלים ממקצועות הביולוגיה, הרפואה, המתמטיקה, מדעי המחשב ועוד קיבלו לפתע הודעות מעמיתיהם בחו״ל כי מוסדות האם שלהם אוסרים על הגשת מענקי מחקר עם שותפים ישראלים ודורשים מהם להפסיק מענקי מחקר פעילים, לקטוע הנחיה משותפת של דוקטורנטים, לבטל הזמנות לכנסים ועוד.
בעקבות המחאות, הוקמו בחלק מהמוסדות ברחבי אירופה ועדות ״אתיקה״ מיוחדות, וחוקרים הוכרחו לקבל את אישורן מראש לכל שיתוף פעולה עם עמיתים ישראלים. שוב ושוב קיבלו ועדות אלה את אותה החלטה: ״חוקרת יקרה, אין כל פסול אתי בפרויקט שאת מבקשת לערוך, אולם איננו יכולים לאשר כל שיתוף פעולה עם שותפים ישראלים לנוכח המלחמה בעזה". לעיתים לוותה ההחלטה בנימוק פסאודו-ענייני, למשל שהאוניברסיטאות בישראל מקיימת תוכניות משותפות עם צה״ל (טיעון המגלם תפיסה לפיה הצבא הישראלי כולו פסול מיסודו ומטיל על כל חוקרי האוניברסיטה, ללא קשר למעשיהם, אחריות צבאית). על פי רוב, עצם היות החוקר מישראל הספיקה לפסילתו כשותף, ללא כל נימוק נוסף.
לצד החרמות האישיים והממסדיים, קיים סוג חרם נוסף שקשה לאמוד את מימדיו המדויקים, והוא החרם הסמוי – מוסדות ו/או חוקרים אשר אינם מצהירים בגלוי על תמיכתם בחרם, אך בפועל מדירים ישראלים מפעילות אקדמית.
ההתתמודדות עם תנועת החרם האקדמי מאז 7 באוקטובר
א. מיפוי השדה: הבנת מערך ההשפעה והעמדות באקדמיה
התמודדות אפקטיבית עם תנועת החרם מצריכה ניתוח של מפת העמדות כלפי החרם בעולם האקדמי ודרכי ההיווצרות של עמדות אלה. מיפוי כזה דרוש לכל ניסיון לשנות עמדות עוינות או לחזק עמדות אוהדות.
במעגל הראשון של תנועת החרם נמצא פעילי הגרעין הקשה, המשלבים שקרים גסים ונראטיבים מוטים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני כדי להצדיק את פעולותיהם. למשל, אחד השקרים המקוממים המופצים בידי התנועה הוא שהאוניברסיטאות הישראליות מפרידות בין ערבים ליהודים בכיתות הלימוד (סגרגציה גזעית) ואוסרות על ערבים להשתלב בלימודים ובהוראה. התנועה מתכחשת לעובדה שהאקדמיה הישראלית היא המנוע הגדול ביותר לשוויון ולשילוב חברתי בישראל, ומשקיעה עשרות מיליוני שקלים, בתמיכת המל״ג, בגיוס ובקידום סטודנטים ומרצים ערבים. גם העובדה ששיעור הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות הישראליות משקף בקירוב את גודלם היחסי באוכלוסייה ואף עולה בהתמדה, כלל אינה נוכחת בנראטיב תנועת החרם. טענות אחרות מציירות את האוניברסיטאות כבית גידול לפושעי מלחמה, כיצרניות של נשק להשמדה המונית, וכן הלאה. ישראל עצמה נתפסת כפרויקט קולוניאלי, מושחת מיסודו, המקיים משטר אפרטהייד מתועב.
כדי להגן על האקדמיה הישראלית מפני תנועת החרם, יש להפיג את החששות של מעגל המתלבטים וליצור בריתות עם תומכי החופש האקדמי
תנועת החרם משתמשת בשלל טענות מעין אלה להרחבת מעגל התומכים שלה, משימה שזוכה להצלחה גדולה יותר בתקופות של לוחמה ומשבר הומניטרי, בהן ההאשמות נגד האקדמיה הישראלית מתלכדות עם ההאשמות נגד ממשלת ישראל וצה״ל. בהתאם, ברמת המעגל השני של תנועת החרם נמצאים קהלים לא מבוטלים של סטודנטים וסגל, שרכשו את מירב הידע שלהם על ישראל ועל הסכסוך הישראלי-פלסטיני דרך הגרעין הקשה. תמיכתם בחרם מבוססת על המידע והטיעונים מהם ניזונו ושאותם הם מפיצים הלאה.
מעגל זה ניזון גם מהמידע המובא בערוצי התקשורת המערביים המרכזיים, אשר נוטים לסקר את המלחמה בצורה התומכת בהאשמות החמורות נגד ישראל. כך, למשל, הרוב המכריע של הדיווחים בערוצי התקשורת בעולם מציין את מספר ההרוגים הכולל ברצועת עזה, ללא הבחנה בין אזרחים ללוחמי חמאס; אינו מסקר כמעט אבידות בצד הישראלי מאז אוקטובר; ובעיקר, מצייר את המלחמה בעזה כמלחמה חד-צדדית בין ישראל לעם הפלסטיני, בה חמאס כמעט אינו מוזכר.
במעגל השלישי מצויים אנשי אקדמיה אשר מתלבטים בעמדתם ביחס לחרם. חלקם אוהדים בשגרה את ישראל ואת האקדמיה הישראלית, אך מרגישים שאינם יכולים לשתף עמה פעולה בעת הזו, לנוכח החשש, הרווח בקבוצה זו, כי ישראל מבצעת "רצח עם" ופשעי מלחמה. הצל הרובץ על ממשלת ישראל, הנתפסת כקיצונית, מושחתת, נגועה בגזענות וחסרת כבוד לזכויות אדם ולכללי המשפט הבינלאומי, מספק בעיני חוגים נרחבים את ההוכחה לנכונותן של החשדות נגד ישראל. ומאחר שהיא קטנה ורחוקה, רובם – גם אלה שיש להם קולגות מישראל – אינם מכירים את האקדמיה הישראלית לעומק, ואף אינם מכירים היטב את צה״ל ואת מהלך הלחימה.
בדומה למעגל השני, גם מעגל זה חשוף באופן תדיר לטיעונים של תנועת החרם בקמפוסים והמידע המוטה בתקשורת. עם זאת, חברי המעגל השלישי מוכנים לקיים שיח עם עמיתים מישראל ולעיתים אף מנסים באופן אקטיבי לברר עמם את העובדות על מנת לגבש את עמדתם ביחס לחרם.
מחוץ למעגלי תנועת החרם מצויים אנשי אקדמיה המתנגדים לחרם ותומכים באקדמיה הישראלית. חלקם מחפש באופן אקטיבי כיצד לסייע ולהדוף את מאמצי תנועת החרם; חלקם ממוקד במאבק באנטישמיות שנחשפה בחוגים נרחבים באקדמיה הבינלאומית לאחר 7 באוקטובר; וחלקם מעדיף להוריד ראש, להתרכז בשגרה האקדמית ולחכות שהגל העכור יחלוף.
קבוצות אלו היו במידה רבה המומות מהתפרצות הזעם האנטי-ישראלי בשנה האחרונה ומהחזיתות השונות (והמרובות) שבהן נאלצו להיאבק. החרם על האקדמיה הישראלית מטריד אותן, אך לעיתים קרובות אינו בראש סדר העדיפויות שלהן.
לסיום, ייתכן שהקבוצה הגדולה ביותר כוללת את מי שאדישים לסוגייה ואינם נוקטים בעמדה כלשהי. במוסדות מסוימים קבוצה זו ממלאת תפקיד חשוב, התלוי בגודלה ובכיוון אליו נוטה המוסד. מצד אחד, האדישים עשויים להימנע מלתמוך בחופש אקדמי, ובכך לאפשר להצעת חרם לעבור; מצד שני, הם מסוגלים לסכל הצעות לאימוץ החרם על ידי הימנעות מהצבעה בעדו.
הגנה על האקדמיה הישראלית מפני תנועת החרם תלויה בהקלת החששות של המתלבטים וביצירת ברית עם תומכי החופש האקדמי. היכולת לאתר את חברי הקבוצות הללו ולתקשר עמם בצורה משכנעת ויעילה יכולה להטות את עמדת המתלבטים נגד החרם, לצמצם את מעגל התומכים בו, ואפילו לעורר חלק מהאדישים לתמוך בחופש אקדמי. בעוד שהגרעין הקשה של תנועת החרם אינו פתוח לשיח ואינו צפוי לשנות את עמדתו, ישנן שתי דרכים מרכזיות בהן ניתן להקטין את התמיכה לה הוא זוכה ולהניע התנגדות פעילה לחרם.
ב. הפרכת כזבים ומתן מידע
האפיק הראשון בהתמודדות עם תנועת החרם הוא דרך המידע: הפרכת השקרים שתנועת החרם מפיצה על האקדמיה הישראלית. בשנה האחרונה קיימנו מפגשים עם בכירים רבים באקדמיה הבינלאומית ולמדנו כי קיימת בורות עצומה ביחס לאקדמיה הישראלית ולישראל בכלל. אפילו אוהדיה של המדינה אינם מודעים לשלל המאמצים שנעשים באוניברסיטאות הישראליות לקידום שוויון הזדמנויות, מובּיליוּת חברתית ואינטגרציה לימודית וחברתית של הקבוצות השונות המרכיבות את החברה הישראלית, או לפעילות האקדמית העניפה שמטרתה לימוד הסכסוך הישראלי-פלסטיני וקידום פתרונות של שלום ודו-קיום.
לאקדמיה הישראלית יש אמנם מוניטין עולמי של מצוינות מדעית, אולם גם במישור זה חסר בדרך כלל ידע על התרומות החשובות של המחקר הישראלי לקידום הבריאות, הרווחה, החקלאות והטכנולוגיה בעולם. מאז פרוץ המלחמה, נוכחנו במקרים רבים כי מידע על אודות פעילות האוניברסיטה בשגרה ובזמן מלחמה, לצד מענה ענייני לשאלות קשות ולטיעונים נוקבים, יכולים לעשות את כל ההבדל במאבק בחרם האקדמי.
כשאנחנו מצליחים להשמיע את קולנו, פעמים רבות התוצאה היא תבוסה לתנועת החרם. אך תהיה זו טעות להניח שדי במידע והידברות על מנת להביס אותה
ללא מידע והידברות, הדיון במרבית הקמפוסים מתנהל במעמד צד אחד, המסתיים לטובת תנועת החרם – היחידה המיוצגת בו. כשאנחנו מצליחים להשמיע את קולנו, פעמים רבות התוצאה היא תבוסה לתנועת החרם. בהולנד, למשל, יצאו 12 רקטורים של אוניברסיטאות מחקר גדולות בהצהרה ארוכה לעיתונות שמסבירה מדוע הם מתנגדים לחרם על ישראל, פרי של מאמצים ממושכים של שיח ומידע מצד האקדמיה הישראלית ואוהדיה.[5]
עם זאת, תהיה זו טעות לסכם את הדיון במחשבה שדי במידע והידברות על מנת להביס את תנועת החרם. ראשית, במקרים רבים אנו למדים על החרם רק בדיעבד, או שאיננו מודעים לו כלל (למשל, כאשר החרם סמוי ואינו מוצהר). במקרים כאלה אין כלל חלון לשכנוע והעברת מידע, וקשה הרבה יותר להפוך החלטה מרגע שניתנה.
שנית, ישנם מקרים בהם העברת מידע וטיעונים נגד החרם כלל אינם מסייעים, גם כאשר האוניברסיטה המקבילה מכירה בטעותה; הלחץ החברתי מתוך האוניברסיטה גדול מדי, ומנהיגי האוניברסיטה פשוט אינם מסוגלים לעמוד בו.
שלישית, הידברות עובדת רק מול אלה שמעוניינים להקשיב – וישנם אוניברסיטאות, מרכזים אקדמיים וחוקרים המתעלמים במופגן מנסיונות הידברות. בחודש מאי הצהיר ועד האוניברסיטאות בספרד (CRUE) כי הוא ממליץ לנתק קשרים עם כל אוניברסיטה ישראלית שאינה תומכת בשלום.[6] ועד ראשי האוניברסיטאות בישראל (ור״ה) כתב מכתב תגובה מפורט, שהדגיש את תמיכת המוסדות הישראליים בשלום ופירט את הפעילות המושקעות בתחום, על מאמצי השילוב של יהודים וערבים באוניברסיטאות, על מכונים ייעודיים שעוסקים בסכסוך ובמציאת פתרונות לשלום ועוד[7] – ולא זכה לכל תגובה. אירועים כאלה חושפים מציאות קשה, כמעט בלתי נתפסת, של התנהלות אקדמית מצד הדרגים הבכירים ביותר, שאינה עומדת בסטנדרטים האקדמיים הבסיסיים ביותר.
ג. הרתעה וגביית מחירים ממחרימים
כאשר נימוקים ועובדות נופלים על אוזניים ערלות, צריך לפנות לאפיקים אחרים. אחת התובנות המרכזיות אליהן הגענו היא שניתוק קשרים עם ישראל נתפס כפתרון קל וזול למצוקה גדולה. תנועת החרם מפעילה לחץ חברתי גדול מאוד על סביבתה, בין אם מדובר בחוקר בודד, מארגני כנס, או הנהלת האוניברסיטה. הפגנות סוערות ואלימות לעיתים, השתלטות על שטחי ציבור מרכזיים, ונדליזם, הסתה וביוש ברשתות החברתיות, נידוי חברתי של תומכי ישראל, קמפיינים להרחקה של מרצים תומכי ישראל – כל אלו הופעלו במהלך השנה האחרונה בקמפוסים באירופה ובצפון אמריקה. למול המחירים הכבדים שגובה תנועת החרם מהאקדמיה, אימוץ החרם נתפס על ידי הנהלות המוסדות כדרך זולה ומהירה להפיג את המתח בקמפוס.
כדי להילחם בתופעה זו, יש צורך בייצור מנופי לחץ נגדיים ובהפעלתם, כדי שירתיעו גורמים באקדמיה מאימוץ החרם. כך, למשל, מאז 7 באוקטובר ישנם גורמים פרו-ישראליים לא מעטים מחוץ לישראל שמנסים להפעיל מנופי לחץ כלכליים ופוליטיים על האוניברסיטאות כדי שיתנערו מתמיכתם בחרם: תורמים המושכים את כספיהם[8] וחברי קונגרס העורכים שימועים ומקיימים חקירות פרלמנטריות על מנת להרתיע, לפקח ולגבות מחיר מהאוניברסיטאות.[9]
מנוף לחץ חשוב נוסף הינו משפטי. במרבית מדינות המערב קיימים חוקים האוסרים על אפליה על רקע דת, לאום ומוצא (גם בישראל, אגב). במרבית מדינות ארה״ב ובאונטריו, קנדה, קיימת חקיקה האוסרת באופן ספציפי חרם על ישראל או שיתוף פעולה עמו. במהלך החודשים האחרונים גילינו שמרבית האוניברסיטאות אינן ערות לכך שמעשיהן מפֵרים למעשה את חובות איסור האפליה הללו.
מאהל מחאה באוניבסיטת ג'ורג' וושינגטון, אפריל 2024| Photo: Ted Eytan (CC BY-SA 2.0)
כאשר אנו מבהירים לאוניברסיטאות שהחרם הוא אמצעי מפלה ולא חוקי, שאימוצו עשוי לגבות מהן מחיר כבד בדמות הליכים משפטיים, סנקציות שונות, והתווית הבעייתית הנלווית לכך, יש לכך השפעה. כאשר אנו מצליחים לקבל אישור לעמדתנו מהרשויות הרלוונטיות – למשל, מהמועצה המדעית של האיחוד האירופי[10] – האדוות של ההחלטה מצליחות לקפל חרמות רבים בבת אחת.
חשוב לציין כי הרוב המוחלט של החרמות בהם נתקלנו נשענים אך ורק על ההשתייכות הלאומית של החוקרת או האוניברסיטה. החוקרים נדחים או מנודים מחמת היותם ישראלים, ולא בשל כשל מקצועי או אתי כלשהו מצדם. פעמים רבות החרם פוגע בחוקרים שהקדישו את כל הקריירה שלהם לקידום זכויות אדם ושלום בין ישראלים ופלסטינים, בניגוד מובהק לעקרונות-לכאורה של תנועת החרם (מטעמי פרטיות, לא ניתן להרחיב על כך).
אלה מקרים ברורים של אפליה, וככאלה ניתן להעלות אותם בפני מוסדות הרגולציה והאכיפה במדינות השונות ולדרוש טיפול ופיצוי. הבהרות פומביות מקרנות מממנות ומרגולטורים שהחרם אינו חוקי יכולות לא רק לבטל חרם קיים, אלא גם להרתיע מוסדות נוספים מאימוץ חרמות, ובכך לייצר השפעה רחבה ולחזק את הנורמה המתנגדת לחרם באקדמיה.
לטווח הארוך, נדרש שינוי אקדמי עמוק
שורשיה של תנועת החרם האקדמי נעוצים בתנועת החרם הכלכלי והמדיני על ישראל, אשר רואה בחרם כלי נוסף בארסנל שניתן להפעיל על ישראל על מנת להחלישה ובסופו של דבר להשמידה. מילים אלה עשויות להיראות בומבסטיות ומוגזמות, אולם הגלגול הנוכחי של תנועת החרם לימד אותנו שהמטרה הזו נותרה המוטיבציה המרכזית העומדת בבסיס התנועה.
הנראטיב של תנועת החרם בפרסומים שהיא מפיצה בקמפוסים מסביב לעולם הוא חותך וחד-צדדי: ישראל היא מדינה שהולדתה בחטא וקיומה בחטא, פרויקט לא מוסרי מראשיתו אשר אשם בנישול, גירוש, קולוניאליזם, אפרטהייד ורצח עם. תיאור זה משמיט באופן בולט כל אזכור של מתקפות של צבאות ערב או ארגוני טרור, ג'יהאד ורצח אזרחים, ומתעלם מהמאבק האלים הפלסטיני בכללותו. כלל הפעולות הביטחוניות של ישראל מתוארת כאפליה ודיכוי של הפלסטינים באשר היותם פלסטינים, גזענות פשוטה ללא כל סיבה.
תנועת החרם אמנם לא הגדירה יעדים מדיניים ברורים לפעילותה, אך היא נמנעת מתמיכה בפתרון שתי המדינות ומהבחנות על יסוד קווי 1967. היא קוראת במפורש לחרם על גופי ייצור, מסחר, תרבות ואקדמיה ישראליים משני צדי קו הפסקת האש, ואינה מסתפקת בהחרמת הפעילות הישראלית מעבר לגבולות 1967. היא מגדירה את הציונות כולה כפרויקט קולוניאליסטי, התנחלותי וגזעני, ובניגוד לתנועות שלום שונות, אינה מכירה בזכות ההגדרה העצמית של יהודים לצד פלסטינים (ראו את מגוון חומרי ההסברה באתר התנועה).[11]
בעולמה של תנועת החרם אין לישראל זכות לכונן צבא, לדאוג להגנתה ולביטחונה, או לתגמל את מי שנושאים בסיכון של שמירה על חיי הציבור
אין בכך כדי להנביע את המסקנה שכל תומכי התנועה שואפים לאיין ולהעלים את מדינת ישראל. עם זאת, אלה הרעיונות, המידע, והטיעונים שמקדמת התנועה, וראינו בשנה האחרונה במו עינינו כיצד הם קונים אחיזה הולכת ומתרחבת בעולם האקדמי.
הבנת המכלול האידיאולוגי שבבסיס תנועת החרם חיונית על מנת להתמודד עם בעיית העומק שתנועה זו מציבה בפני האקדמיה הישראלית. האוניברסיטאות הן יעד, אך הן אינן ה-מטרה; ישראל היא המטרה. הטיעונים המובאים נגד האוניברסיטאות מתמקדים בתיאור דֵמוֹני של יחסיהן עם צה״ל, המרחיק עד כדי סימונן של תוכניות עתודה ומלגות לימוד לחיילים משוחררים כאינדיקציות מרשיעות, המצדיקות את החרם. בעולמה של תנועת החרם אין לישראל זכות לכונן צבא, לדאוג להגנתה ולביטחונה, או לתגמל את מי שנושאים בסיכון של שמירה על חיי הציבור. ההצדקה של החרם האקדמי תלויה לחלוטין בתיאור ישראל כמדינה פושעת וחסרת זכות קיום.
הצלחתה של תנועת החרם בייצור עשרות חרמות מוסדיים ומאות מקרי חרם פרטניים לאחר טבח 7 באוקטובר, גם באוניברסיטאות בעלות יחסים מעולים וארוכי שנים עם ישראל, היא חסרת תקדים. העובדה שהצלחה זו נשענת על בסיס טיעונים השוללים את זכות קיומה של ישראל – וכי אלה נפלו על אוזניים קשובות לאורך ולרוחב האקדמיה המערבית – צריכה להדיר שינה לא רק מעיני חברות וחברי הקהילה האקדמית בישראל, אלא מעיני ישראלים בכלל.
ישראל חייבת לבסס מחדש את ההכרה הבינלאומית בזכות הקיום שלה, לא פחות. המובן מאליו כבר אינו מובן מאליו, והתשתית הפסאודו-אינטלקטואלית שהונחה על מנת לתמוך בשלילת זכות הקיום של ישראל עמוקה ומרובדת. ישנם תחומי ידע במדעי הרוח והחברה בהם לא ניתן לפרסם מאמר על ישראל, אלא אם היא מוצגת בו באור שלילי. האג׳נדה הפוסט-קולוניאלית השתלטה על שדות מחקר שלמים, תוך הלבשתה על הסכסוך הישראלי-ערבי בצורה חלקית ומוטה, המנקה את הצד הערבי בסכסוך מכל אשמה ואחריות, ו"מנקה" במקביל את הצד היהודי בסכסוך מכל זיקה לקרקע, מורשת היסטורית, או טענה לגיטימית אחרת בסכסוך. תשתית ״מחקרית״ זו עובדת בסינרגיה עם תנועת החרם ומאפשרת לה להיאחז ביעילות באקדמיה (אחרי הכל, זה ה"קונצנזוס המדעי״).
האקדמיה הישראלית לא תוכל להצליח במאבק ללא מחויבות משמעותית מצד הממשלה להתמודד עם ביקורת בינלאומית, בפרט בסוגיות של זכויות אדם ודין בינלאומי
אחיזה זו מאפשרת לתנועת החרם להתרחב גם למדעי הטבע ולמדעים המדויקים, באמצעות החלטות ברמה האוניברסיטאית שכפו על חוקרים מכל התחומים לנתק קשרים עם ישראל. אם תהליך זה לא יתהפך, אנו צפויים לראות את התפשטות החרם לתחומי מחקר ולמוסדות נוספים, ומהאקדמיה לפוליטיקה, לתרבות, לתקשורת וכמובן לציבורים רחבים.
כדי להפוך את המגמה הזו באקדמיה, דרושה פעולת נגד אקדמית. האקדמיה העולמית שימשה בעשורים האחרונים מדגרה רעיונית לשלילת זכות הקיום של ישראל. באותו אופן, היא המוסד היחיד שיש ביכולתו לבצע מהלך אינטלקטואלי נגדי. במסגרת זו, יש לבצע הנגשה ועדכון של התשתית האינטלקטואלית, ההיסטורית והמוסרית של הפרויקט הציוני, אשר תלווה בבסיס טיעונים נגיש וקליט המשיב לטיעוני החרם וחושף את ההטיות והשקרים בבסיסם. ללא מהלך כזה, לא ניתן יהיה להביס את תנועת החרם האקדמי ולשקם את הלגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל.
פעולה זו מצריכה את האקדמיה הישראלית לחשיבת עומק, מאמץ ארגוני, קשב מוסדי והקצאת משאבים של זמן, תכנון וכסף. זאת ועוד, לאורך זמן האקדמיה לא תוכל להצליח במאמץ זה ללא מחויבות משמעותית מצדה של ממשלת ישראל להתמודד עם ביקורת בינלאומית כנה ומבוססת, בפרט בסוגיות של זכויות אדם ודין בינלאומי. כאשר שרים בממשלה מפריחים התבטאויות מפלות וגזעניות וכאשר ההנהגה הפוליטית מבקשת לאמץ במופגן מדיניות של הפרת זכויות אדם והדין הבינלאומי, ישראל מספקת במו ידיה חומרי בעירה למי שעסוק בשכנוע העולם כי היא איננה מדינה לגיטימית ואינה יכולה להיות כזו.
נכון, השנאה כלפי ישראל והשאיפה להשמדתה קיימות משחר הסכסוך. אולם כמו עששת, חיידקי החרם ממתינים לכל הזדמנות לקדוח חורים, וקופצים עליה בתאווה ברגע שאחת כזו מתגלה. וכידוע, מי שאינו מקפיד על היגיינת שיניים, חושף את עצמו ביודעין לנזק. אם ישראל אינה רוצה לחוות את השפעותיו ההרסניות של החרם, עליה להפריך את הנראטיב על אודותיה לא רק במתן מידע – אלא גם במעשים, במדיניות, בהצהרות ובדיפלומטיה אחראית ומועילה ברמה המדינית והאזורית.
עצרת תמיכה בישראל בוושינגטון הבירה, נובמבר 2023 | Photo: Ted Eytan (CC BY-SA 2.0)
אף שהמאמץ צריך להיות כלל-מדינתי, ישנם צעדים אופרטיביים ואפקטיביים שהאקדמיה בישראל יכולה לנקוט כבר כעת ובכוחות עצמה. אציע כאן כמה מהם:
תחילה, יש לעבוד במרץ על כינון קשרים אקדמיים חדשים ופיתוח והרחבה של קשרים קיימים. באמצעות תמריצים כספיים משמעותיים ודיפלומטיה אקדמית, ניתן לכונן ולהרחיב שיתופי פעולה מגוונים עם חוקרים ומוסדות מחו"ל, כמו שיש לאוניברסיטה העברית עם אוניברסיטת קולומביה בארה"ב. צריך כמובן גם לשווק את שיתופי הפעולה הללו בגאון ובצורה רחבה. זאת, במטרה להוציא את האוויר ממפרשי הקמפיין התודעתי לפיו ישראל הולכת ומאבדת לגיטימציה, ולשדר ששיתופי הפעולה עם ישראל רק מתרחבים, למרות מאמציהם של פעילי החרם ותומכיו.
מעבר לכך, האקדמיה הישראלית צריכה לחשוב על דרכים חדשות ויעילות להנגיש את עצמה לאקדמיה הגלובלית. בשנה האחרונה ביקרו בארץ משלחות הזדהות של אקדמאים; כדי לעודד חוקרים נוספים להגיע, יש למסד ולממן ערוצים קבועים שיתמרצו אנשי אקדמיה בכל שלבי הקריירה להגיע לארץ כדי להכיר את האקדמיה והחברה הישראלית. במקביל, יש לשלוח חוקרים וסטודנטים למוסדות בחו"ל כדי להראות את פניה של האקדמיה הישראלית בעולם, ליצור דיאלוג על הסוגיות הקשות והבוערות ולהרחיב קשרים מקצועיים.
הצעד האחרון המוצע הוא פיתוח קמפיין תקשורתי רחב היקף ובהשקעה כספית משמעותית, שיופץ באירופה ובצפון אמריקה ויראה את פניה האמיתיים והיפים של האקדמיה הישראלית בעולם. קמפיין כזה צריך להתמקד בהישגיה פורצי הדרך של האקדמיה, בגיוון אוכלוסיית החוקרים והסטודנטים, בתרומה של האוניברסיטאות, המחקר והרפואה הישראליים לעולם, כולל לפתרון הסכסוך במזרח התיכון וגם לפתרון סכסוכים אחרים בעולם. המסר צריך להיות פשוט: "אם חשוב לכם שלום, קדמה ושגשוג ואם אתם רוצים למצוא פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני – בואו לעבוד איתנו בישראל".
סיכום
המאבק בחרם האקדמי הוא סוגיה בעלת חשיבות אסטרטגית לעתידה של מדינת ישראל, הנשענת על האקדמיה שלה לצמיחה ולחדשנות, למובּיליות חברתית ולשוויון, ולאספקת כלי חשיבה וניתוח לדורות של מנהיגים במשק ובשירות הציבורי.
אך המאבק הוא בעל חשיבות רבה גם לאקדמיה העולמית, אשר מצוינותה האקדמית של ישראל תרמה רבות לפיתוחה. בהתאם, ההשלכות של הצלחת המאבק בחרם, או כישלונו, יורגשו הרבה מעבר לגבולות המדינה. מוצרים וטכנולוגיות ישראליים הצילו מיליונים ברחבי העולם ושיפרו את הרווחה האנושית במישורים רבים. מחקרים כאלה מאוימים כיום בידי תנועת החרם.
המאמצים שנקטנו בחודשים האחרונים באוניברסיטה העברית ובצוות המאבק הבין-אוניברסיטאי בחרם האקדמי הולידו אסטרטגיות מגוונות, כולל מתן מידע, פיתוח מענים לשאלות נפוצות וטיעונים משפטיים, ויצירה וקידום של מסלולי הידברות. למאמצים אלה היו הצלחות ניכרות, כולל ביטול חרמות ומניעתם והרתעה מפני הטלת חרמות חדשים. הצלחות אלו אפשרו לחוקרות וחוקרים ישראלים להמשיך במחקריהם פורצי הדרך ולקדם מחקרים חדשים בתקופה כואבת ומאתגרת במיוחד. לשמחתנו, ראינו גם התנגדות נחרצת לחרם מצד קולגות ברחבי העולם, שכללה עצומות תמיכה, התגייסות בקמפוסים בחו״ל, פניות והצעות לשיתופי פעולה, ביקורים בישראל ורצון כללי לעזור ולתמוך.
השפעתה של תנועת החרם עודנה מצומצמת ביחס להיקף שיתוף הפעולה הבינלאומי העצום של האוניברסיטאות בישראל והיקף המחקר המתקיים בהן. האקדמיה הישראלית לא שותקה בידי תנועת החרם – רחוק מכך. אולם אם לא נשכיל לשמר את יתרון המצוינות האקדמית, לחזק קשרים רופפים, לבצר קשרים אמיצים, ובעיקר – לבנות מחדש את יסוד ההצדקה לקיומה של מדינת ישראל – אנו עלולים לחזות בשחיקה מסוכנת ונרחבת של מעמדה של האקדמיה הישראלית ושל ישראל כולה.
פרופ' נטע ברק-קורן עומדת בראש הצוות למאבק בחרם האקדמי באוניברסיטה העברית בירושלים. היא חברת סגל בפקולטה למשפטים ובמרכז פדרמן לחקר הרציונליות באוניברסיטה.
(צילום: באדיבות המחברת)
הערות
[1] “Israel-Arab Peace Process: The Khartoum Resolutions (September 1, 1967),” Jewish Virtual Library, n.d. https://www.jewishvirtuallibrary.org/the-khartoum-resolutions
[2] “Why boycott Israeli universities?” BDS Movement, n.d. https://bdsmovement.net/academic-boycott#guidelines
[3] Sam Margolis, “University of British Columbia’s senate defeated a motion to cut ties with Israeli universities,” The Canadian Jewish News, 7 July 2024. https://thecjn.ca/news/university-of-british-columbias-senate-defeated-a-motion-to-cut-ties-with-israeli-universities/
[4] “University of Ghent to cease all collaboration with Israeli institutions,” The Brussels Times, 31 May 2024. https://www.brusselstimes.com/1070115/university-of-ghent-to-cease-all-collaboration-with-israeli-institutions; “The UGR suspends its scientific, technical and mobility cooperation with Israeli universities and institutions,” Universidad De Granada, 28 May 2024. https://www.ugr.es/en/about/news/ugr-suspends-cooperation-israeli-universities-and-institutions
[5] De Nederlandse Universiteiten, “Universiteiten: ‘Wij willen Israëlische wetenschappers niet isoleren’,” Trouw, 7 June 2024. https://www.trouw.nl/opinie/universiteiten-wij-willen-israelische-wetenschappers-niet-isoleren~bac0d374/; Roy op het Veld, “Joint position of rectors: do not sever ties with Israel,” Cursor, 8 June 2024. https://www.cursor.tue.nl/en/news/2024/juni/week-1/joint-position-of-rectors-do-not-sever-ties-with-israel/
[6] See: “Communiqué by the CRUE,” Universitat Autònoma de Barcelona, 9 May 2024. https://www.uab.cat/web/newsroom/news-detail/communique-by-the-crue-1345830290613.html?detid=1345916272184
[7] “May 21st | Israeli University Heads Respond to Spanish Rectors' Statement on Violent Situation in Gaza,” HUJI International, 21 May 2024. https://international.huji.ac.il/israeli_university_heads_on_CRUE_statement
[8] Nathaniel Meyersohn, “Harvard and UPenn donors are furious. It may have a financial domino effect,” CNN, 19 October 2023. https://edition.cnn.com/2023/10/19/business/harvard-upenn-donors-israel/index.html ; AFP, “US private universities face donor pressure to support Israel,” France24, 22 October 2023. https://www.france24.com/en/live-news/20231022-us-private-universities-face-donor-pressure-to-support-israel
[9] Annie Ma, “How the presidents of Harvard, Penn and MIT testified to Congress on antisemitism,” AP, 13 December 2023. https://apnews.com/article/harvard-penn-mit-president-congress-intifada-193a1c81e9ebcc15c5dd68b71b4c6b71; Gabriella Borter, “Columbia University president takes heat at congressional antisemitism hearing,” Reuters, 17 April 2024. https://www.reuters.com/world/us/columbia-university-president-takes-heat-congressional-antisemitism-hearing-2024-04-17/
[10] Florin Zubașcu, “Kicking Israeli researchers off Horizon projects could ‘amount to discrimination’, says EU Commissioner,” Science|Business, 27 June 2024. https://sciencebusiness.net/news/horizon-europe/kicking-israeli-researchers-horizon-projects-could-amount-discrimination-says
[11] “Israel Apartheid Week,” BDS Movement, n.d. https://bdsmovement.net/iaw
Comments