ישראל והאיחוד האירופי: משחק כפול של משיכה ודחייה
- הילה זהבי, רוני לשנו-יער, שרון פרדו
- לפני 23 שעות
- זמן קריאה 17 דקות
מלחמת "חרבות ברזל" הבליטה את הניגודים ביחסי ישראל-אירופה: קשרים אסטרטגיים איתנים, לצד פערים ערכיים שהולכים ומתרחבים. עם סיום הלחימה, על שני הצדדים להיכנס לדיאלוג ענייני כדי לגבש מסגרת עדכנית לשותפות בין ישראל למוסדות האיחוד האירופי
ישראל ואירופה מנהלות משחק מתעתע של משיכה ודחייה מאז הקמתה של הקהילה הכלכלית האירופית (EEC) ב-1957, שרק הלך והתחדד עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ב-7 באוקטובר 2023. בלב היחסים האלה עומד דיסוננס כפול: מהצד הישראלי, הוא מתבטא בהערצה ל"אירופה הקלאסית" בתחומי התיירות, התרבות, הקולינריה, הספורט, המדע והכלכלה, לצד היחס הצונן והעוין לעיתים כלפי האיחוד האירופי ברמה הפוליטית. בה בעת, הדיסוננס של האירופאים מתבטא בזיקתם לארץ הקודש והערצתם את תעשיות המדע, ההיי-טק, הסייבר והביטחון של ישראל, תוך שהם מגנים את אחיזתה בשטחים, אותה הם מגדירים ״כיבוש״, ותופשים את ישראל כאחת המדינות המאיימות ביותר על שלום העולם ושלומם שלהם.
המפתח להבנת יחסי האהבה-איבה הללו טמון בהיסטוריה של אירופה ובזו של יהודי היבשת, שנשזרו האחת בשנייה במשך אלפי שנים. אף שאין להתעלם מהעבר הזה, אסור שהוא יאפיל על עתיד מערכת היחסים בין ישראל לאיחוד האירופי, שהתפתחה והעמיקה בחמישים השנים האחרונות והיא בעלת ערך רב לשני הצדדים.
באופן פרדוקסלי, ההתדרדרות היחסים בתקופת מלחמת "חרבות ברזל" ממחישה גם את עוצמת הקשרים ואיתנותם של שיתופי הפעולה בין ישראל לאיחוד
מלחמת "חרבות ברזל" החריפה את המתחים בין ירושלים לבריסל והעמיקה את הפערים ביניהם. באופן פרדוקסלי, ההתדרדרות היחסים בתקופה זו ממחישה גם את עוצמת הקשרים ואיתנותם של שיתופי הפעולה בין ישראל לאיחוד בעשורים האחרונים.
כיום, עם סיום שלב הלחימה העיקרי ברצועת עזה, נדרש שיח ישראלי-אירופי רענן כדי לבנות מערכת יחסים בריאה ומועילה לשני הצדדים. על תהליך זה להתייחס במישרין למעמדה של ישראל במשפחת האומות האירופיות ולשאלה כיצד היא רואה את חלקה בפרויקט האינטגרציה האירופית – כמדינה חברה, כשותפה אסטרטגית מועדפת, כחברה בחלק מתוכניות האיחוד, או כמדינה שכנה ללא זכויות-יתר.
מאמר זה, הפותח את גיליון ישראל-אירופה של מגזין ״הזירה״, יספק תמונת מצב עדכנית של היחסים ויסקור את האתגרים וההזדמנויות שההתפתחויות הגאופוליטיות האחרונות מציבים בפני הקשרים בין ישראל ואירופה.
נושאים עיניים לאירופה: יסודות השותפות הישראלית-אירופית
אף שישראל החלה לכונן קשרים עם הקהילה האירופית עוד בסוף שנות החמישים, היחסים מוסדו באופן רשמי לראשונה בהסכם הסחר החופשי שנחתם בין הצדדים ב-1975. מאז, נרשמה התקרבות בין ישראל לאירופה במגוון תחומים, שהואצה לאחר החתימה ב-1995 על הסכם האסוציאציה, המהווה את הבסיס המשפטי והמוסדי ליחסי ישראל עם האיחוד ברובד הפוליטי והכלכלי.[1] ההסכם הוא שאפשר גם לקדם את קשרי התרבות, הספורט, התיירות, המדע והמחקר, ההשכלה הגבוהה והמיזמים המשותפים הרבים, שנותרו איתנים גם בתקופות סוערות (ראו בהמשך).
אירופה היא כיום שותפת הסחר הגדולה ביותר של ישראל. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-2024 הגיעו 34.5% מהסחורות המיובאות לישראל (לא כולל יהלומים) מהאיחוד האירופי, ו-11% נוספים הגיעו ממדינות אירופיות אחרות שאינן חברות באיחוד. במקביל, כ-30% מהיצוא הישראלי (לא כולל יהלומים) הגיעו לשווקי האיחוד האירופי ו-6.5% נוספים למדינות אירופיות שאינן חברות באיחוד.[2] על פי נתוני הנציבות האירופית, ב-2024 הייתה ישראל שותפת הסחר ה-31 בגודלה של האיחוד מבין כלל מדינות העולם, והשלישית מבין מדינות אגן הים התיכון.[3]
ל-55% מהאוכלוסייה היהודית בישראל עומדת האפשרות להתאזרח במדינות האיחוד האירופי בזכות השורשים שלהם. ביחס לגודלה הדמוגרפי, זהו השיעור הגבוה ביותר בעולם
אחד ההיבטים החשובים ביותר ביחסים בין הצדדים הוא שיתוף הפעולה הפורה בתחומי המדע, המחקר והפיתוח. ב-1995 חתמו ישראל והאיחוד האירופי על הסכם מחקר ופיתוח (מו"פ) שהפך את ישראל למדינה הלא-אירופית הראשונה השותפה באורח מלא ב"תוכניות מסגרת המחקר של האיחוד האירופי" (Horizon Europe). מאז, ישראל היא אחת המדינות המעורבות ביותר ב"קולות הקוראים" (הזמנות להגשת הצעות) לפרויקטים מחקריים אירופיים, והיא מקור מרכזי לחדשנות ביבשת – הן במחקר תאורטי והן במחקר יישומי מוכוון-שוק. האיחוד האירופי הוא כיום מקור עיקרי למימון מחקרים בישראל ומנוע כלכלי מרכזי בהפיכתה של ישראל ל"אומת הסטארט-אפ".[4]
הישראלים נמשכים לעברה של יבשת אירופה, למסורותיה, לאורחות חייה ולתרבותה, ומייחסים חשיבות רבה לקשרי תרבות וספורט עמה. אף על פי שישראלים רבים חוששים מפני התגברות האנטישמיות ביבשת[5] וחשים אי-נחת לנוכח עמדותיו של האיחוד בנושא תהליך השלום במזרח התיכון, עריה ונופיה של אירופה הם עדיין היעדים המבוקשים ביותר עבור נופשים ישראלים.[6]
יתרה מכך, ישראלים רבים אף מתאמצים בשנים האחרונות להשיג אזרחות אירופית. עם הרחבתו של האיחוד האירופי מזרחה ב-2005, ב-2007 וב-2013, וביתר שאת לאחר תיקונם של חוקי האזרחות בספרד ובפורטוגל באופן המאפשר הענקת אזרחות לצאצאיהם של מגורשי חצי-האי האיברי, ליותר מ-55% מהאוכלוסייה היהודית בישראל עומדת האפשרות להתאזרח במדינות האיחוד בזכות השורשים שלהם. ביחס לגודלה הדמוגרפי, בישראל נמצא כיום השיעור הגבוה ביותר בעולם של אזרחים פוטנציאליים של מדינות החברות באיחוד.[7]
חסמי השתלבות 1: שאלת הבסיס הערכי המשותף
הקשרים החמים עם אירופה בביטחון, במדע, בתרבות, בספורט, בכלכלה ובתחומים נוספים עומדים בסתירה לחשדנות, ולעיתים אף עוינות, במישור הפוליטי. מאז סוף שנות החמישים ביטאה ישראל רצון כן לחזק את יחסיה עם אירופה, להתקרב ככל הניתן לפרויקט האינטגרציה האירופית (ההגדרה לשיתוף הפעולה הפוליטי, החוקתי, הכלכלי, החברתי והתרבותי בין מדינות היבשת, ומעבר מדורג למערכת בתר-לאומית)[8] ולהשתלב בתוכניות האירופיות השונות. מנגד, הישראלים אינם נותנים אמון בכוונות של האיחוד ושל המדינות החברות בכל הקשור לסוגיות מדיניות-ביטחוניות – בעיקר בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולאיראן.
בנוסף, מאז תחילת העשור הקודם – ובמיוחד תחת ממשלות נתניהו – ישראל נתפשת באירופה באופן גובר כמדינה פופוליסטית ואירו-סקפטית "רכה". זאת, במקביל לנטייה האנטי-ליברלית הגוברת של נתניהו ושל הקואליציות שהרכיב. הממשלות האחרונות בראשן עמד מושיטות יד למפלגות הימין הקיצוני ביבשת, דוגמת מפלגת החירות (PVV) בהולנד, השוודים הדמוקרטים (SD) בשוודיה, ווקס (Vox) בספרד והחזית הלאומית (RN) בצרפת. לחלקן מורשת אנטישמית ואסלאמופובית, וכולן עוינות את פרויקט האינטגרציה האירופית ועושות ככל האפשר לקעקע את הערכים העומדים בבסיסו.[9]
האיחוד האירופי מבטא רצון לפתח "שותפות מועדפת מיוחדת" עם ישראל – אך טרם הגדיר מהי, או יצק לתוכה תוכן ממשי
האיחוד האירופי, מצדו, משדר אמביוולנטיות דומה בנוגע ליחסיו עם ישראל. האירופאים מעוניינים שישראל תאמץ לליבה את פרויקט האינטגרציה האירופית, תקבל את ערכיו ותפעל בהתאם להם. האיחוד אף מבטא רצון לפתח "שותפות מועדפת מיוחדת" (Special Privileged Partnership) עם ישראל ולהעניק לה מעמד מיוחד, הנבדל מזה של מדינות אחרות במזרח התיכון.[10]
בה בעת, האירופאים אינם חשים כי ישראל שייכת באופן מלא ליבשת, וסבורים כי מקומה ועתידה הם באגן הים התיכון ובמזרח התיכון. מסיבה זו, חרף התנגדותה, ישראל מצורפת פעמים רבות למסגרות של האיחוד המיועדות עבור מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה, הכוללות מדינות חלשות ולא-דמוקרטיות. בעבר נכללה ישראל במדיניות השכנות האירופית (European Neighborhood Policy) וכעת היא צורפה לגלגול הבא של התוכנית, הברית למען אגן הים התיכון (The Pact for the Mediterranean).[11] האיחוד גם טרם הגדיר מהי אותה "שותפות מועדפת מיוחדת" או יצק לתוכה תוכן ממשי.
כך, לצד קשרים כלכליים, מדעיים, מחקריים, תרבותיים ואישיים חזקים, היחסים המדיניים בין ישראל לאיחוד מאופיינים באכזבה, בחשדנות, במרירות ובכעס הדדיים.
חסמי השתלבות 2: לאומיות ובתר-לאומיות
ישראל והאיחוד האירופי הם ישויות פוליטיות וזהותיות נפרדות ביסודן, המצויות בשלבים שונים בהתפתחותן ההיסטורית. מעצם מהותו, האיחוד האירופי הוא מפעל בתר-לאומי, שבמסגרתו המדינות החברות מסכימות לוותר על חלק מריבונותן ועצמאותן בתחומי המדיניות, הכלכלה, החברה והביטחון לטובת מוסדות אירופיים על-לאומיים.
אמנם, הלאומיות הבדלנית עודנה פועמת בחוזקה בכל רחבי היבשת, כפי שמעידים פרישתה של בריטניה מהאיחוד ב-2016 וקשייהן של הממשלות האירו-סקפטיות עם פרויקט האינטגרציה האירופית. אך האליטות הפוליטיות והעסקיות ביבשת עדיין מכירות בצורך בשיתוף פעולה רב-לאומי, גם אם הדבר כרוך בוויתור על כמה מנוצות הריבונות שנהגו להתהדר בהן. ציווי מעשי זה עטוף במעטפת אידיאולוגית: האיחוד האירופי ומוסדותיו מעוניינים לשדר כאילו התגברו על עברה הלאומני של יבשת אירופה, הכולל מאות שנות סכסוכים ואשר הוביל לשתי המלחמות העקובות ביותר מדם בהיסטוריה האנושית.
ישראל, מצידה, חותרת לתוצאה שונה מזו של פרויקט האינטגרציה האירופית, המזכירה יותר את עברה של היבשת מאשר את העתיד שהאיחוד האירופי מייחל לו – הקמת מדינת הלאום של העם היהודי. 77 שנה מאז עצמאותה, תהליך בנייתה וגיבוש זהותה של ישראל טרם הושלם. חלקים משמעותיים מן האליטה הפוליטית בישראל תומכים תמיכה בלתי-מסויגת בסדר יום לאומי, וישראלים מועטים יהיו מוכנים לוותר על היבטים מרכזיים של הריבונות הישראלית, בייחוד אם הדבר כרוך בעמעום אופיה היהודי של המדינה.
חסמי השתלבות 3: צלה הארוך של הסוגייה הפלסטינית
בשני העשורים האחרונים שמה מדינת ישראל דגש רב יותר על שיתופי פעולה בין-לאומיים רב-צדדיים. זאת, מתוך הכרה בחשיבותה הגוברת של דיפלומטיה מולטילטרלית, ובעובדה ששיתוף פעולה רב-צדדי מקנה לגיטימציה מבית ומחוץ, מאפשר לחלוק בנטל ומקנה גישה לידע ולמידע. הכרה זו הביאה, בין היתר, להידוק יחסי ישראל עם ברית נאט"ו בעשור הקודם, כולל פתיחת משרד ישראלי בנאט"ו והסדרת מעמדו של שגריר ישראל לברית ב-2016.[12] במקביל, ישראל פעלה להצטרף לאמנות רב-לאומיות במגוון נושאים, והעבירה חוקים להתאמת חקיקה הישראלית לרגולציה האירופית בתחומים כמו אבטחת מידע ופרטיות ברשת, תקנים מסחריים (כגון רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" מ-2024), איכות סביבה ועוד.
אולם, חרף ההתקרבות שתוארה לעיל, נושא אחד עודנו מטיל צל כבד וארוך על הסיכויים להמשך העמקת היחסים: הסכסוך הישראלי-פלסטיני. למעשה, מאז 1967, יחסי ישראל והאיחוד נעשו שבויים של ההתפתחויות במזרח התיכון, ובייחוד במורדות ובעליות של תהליך השלום. חילופי הדברים בין הצדדים בנושא זה מתאפיינים זה שנים רבות בהאשמות ובחוסר קשב הדדיים, במקום ביצירת שותפוּת אמיתית שתקדם את התהליך.
מכיוון שהסכם האסוציאציה מנוהל על ידי מועצת שרי החוץ של האיחוד, בכוחה ליצור זיקה (linkage) בין הידוק יחסי אירופה-ישראל להתקדמות במו"מ בין ישראל לפלסטינים
הבעיה של ישראל היא שאי-ההסכמות הללו משפיעות במישרין על היכולת לפתח את היחסים עם האיחוד האירופי בתחומים בהם היא מעוניינת (והממשלה מסרבת לפרט מהם, מחשש שהאירופאים ימנפו זאת כדי ללחוץ עליה בסוגייה הפלסטינית). זאת, מכיוון שהיקף היחסים ועומקם מוגדרים על ידי הפרמטרים המופיעים בהסכם האסוציאציה, המסדיר היבטים רבים ומרכזיים ביחסי ישראל והאיחוד האירופי. ההסכם, שנחתם ב-1995 ונכנס לתוקף בשנת 2000, כולל מנעד רחב של נושאים מעבר לסחר, בהם שיתוף פעולה מחקרי, העמקת היחסים הכלכליים והפוליטיים בין המדינות ועוד. אולם חלק חשוב בו הוא דיאלוג פוליטי ועמידה בקריטריונים אירופיים בנוגע לשמירה על זכויות אדם.
באופן קריטי, הסכם האסוציאציה מנוהל על ידי מועצת שרי החוץ של האיחוד. לאור רצונו של הגוש בתפקיד מרכזי בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני – שאיפה לה ישראל מתנגדת זה עשורים – בכוחה של המועצה ליצור זיקה (linkage) בין הידוק יחסי אירופה-ישראל להתקדמות במישור המדיני בין ישראל לפלסטינים. ואמנם, מצב המאמצים ליישוב הסכסוך היה מאז ומתמיד מדד למידת הקירבה, או הריחוק, בין ישראל לאיחוד האירופי.
״רסיס עמוק בישבן״
קשה להפריז בחשיבות שמייחסת אירופה לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שנתפש ביבשת כמקור מתמשך של מתח וחוסר-יציבות, מחוץ ומבית. לנוכח השינויים הדמוגרפיים העוברים על מדינות אירופה בעשורים האחרונים, הכוללים את הגעתם של מהגרים מוסלמים רבים והתערותם של נציגים בעלי רקע ערבי-מוסלמי במוסדות הפוליטיים במערב היבשת, הסכסוך הופך לגורם בעל השפעה במדיניות הפנים של חברות רבות באיחוד.
האסטרטגיות הישראליות, המכוונות רק לניהול הסכסוך ולהכלתו, לדחיית מאמצים לפתרונו או למניעת הקמתה של מדינה פלסטינית בת-קיימא, נתפשות לפיכך בבירות רבות ביבשת ובמוסדות האיחוד כמנוגדות לאינטרס האירופי. חלק מהמנהיגים האירופאים, כמו גם חלק ניכר מארגוני החברה האזרחית ביבשת, מתוסכלים נוכח חוסר ההתקדמות בתהליך השלום, והביקורת שלהם על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים עולה לא אחת לטונים גבוהים.
האירופאים גם סולדים מהאופן שבו ישראל דוחקת בהצלחה מאז 1991 את האיחוד מתהליך השלום עם הפלסטינים, ומנטייתה הברורה להעדיף את ארה"ב כשחקנית בלעדית בקידום תהליכים מדיניים. לשיטתם, על בריסל לקבל תפקיד בתהליך השלום התואם את מעמדה העולמי.
ישראל, מצידה, סבורה כי מרבית מדינות אירופה מאמצות עמדה פרו-פלסטינית המתעלמת מאילוצי הביטחון שלה. הישראלים מאוכזבים מכך שהאירופאים והנהגת האיחוד אינם מזהים במידה מספקת את האיומים שמולם היא ניצבת בטווח הקצר והארוך, ואת האמצעים הנדרשים כדי להתמודד עם איומים אלו.
בד בבד, הישראלים רואים בהתמקדותו של האיחוד האירופי בזכויות אדם אובססיה וסיסמה ריקה מתוכן. הם נוהגים להאשים את האיחוד בפרט ואת האירופאים בכלל בצביעות, בין היתר בשל הימנעותם מהחלת אותן אמות מידה גבוהות – זכויות אדם, ממשל תקין, שלטון החוק – בכל הקשור לקשריהם עם מדינות אחרות בעולם, בייחוד מדינות ערב וסין. לבסוף, בתגובה לביקורת על מדיניותה, לישראל ביקורת חריפה על העלייה באנטישמיות ביבשת ועל אוזלת היד של הממסד האירופי במאבק בתופעה.[13]
בנוסף, אין לשכוח שיחסי ישראל והאיחוד מושפעים עמוקות גם מהיחסים הטרנס-אטלנטיים. המתח בין אירופה לארה"ב בנושאים הקשורים למזרח התיכון – בייחוד בתקופתו של הנשיא דונלד טראמפ, ובכלל בכל הנוגע למשא ומתן הדיפלומטי עם איראן ולתהליך השלום הישראלי-פלסטיני – הקרין לרעה גם על יחסי ישראל עם האיחוד. כך, למשל, במהלך מלחמת "חרבות ברזל" עמדה ארה"ב איתנה לצד ישראל, בעוד רבות ממדינות אירופה ביקרו את מדיניותה באופן חריף, מה שדרדר מאוד את מערכת היחסים הישראלית-אירופית (ראו בהרחבה בהמשך). בתווך, גם מאמציה של ישראל להתקרב כיום לברית נאט"ו עומדים במקום ואף נסוגו, עקב התנגדות טורקית.[14]
ככלל, ישראל רואה בארה"ב את הערובה החיצונית היחידה לביטחונה. במהלך השנים, היא השליכה את יהבה על המדיניות האמריקאית במזרח התיכון, על סמך הבנה נורמטיבית דומה של סוגיות עולמיות ולאור הקשרים האסטרטגיים המפותחים בין המדינות. בשל כל אלה, ישראל מתנגדת בתוקף למערבות אירופית בתהליכים מדיניים.[15] ברור למדי שהיחסים בין וושינגטון לבריסל בתקופות האלה משליכים באופן ישיר גם על העמדה הישראלית לגביהם.
"חרבות ברזל" ושפל חדש ביחסים
בשבועות שלאחר טבח 7 באוקטובר 2023 עמדה הנהגת האיחוד האירופי, ובראשה נשיאת הפרלמנט האירופי רוברטה מצולה (Metsola) ונשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין, איתנה לצד ישראל. מנהיגי האיחוד הדגישו בכל עת את מחויבותם לביטחון ישראל ואת זכותה להגנה עצמית בעקבות מתקפת הטרור.[16] אך ככל שהמלחמה התארכה ומספר הנפגעים טיפס הפכה התמיכה לגינוי, ולאחר מכן ללחץ להטיל סנקציות על ישראל.
הלחצים הורגשו ברמת ממשלות, פרלמנטים, אמצעי תקשורת ומה שמכונה ''הרחוב'' – גורמים פרו-פלסטינים ואנטי-ישראלים ממדינות שונות ברחבי היבשת. בהובלת ספרד, אירלנד, מלטה וסלובניה, החל מסע לחצים ''להעניש'' את ישראל. אליהן הצטרפו לפרקים מדינות נוספות, אם כי במידה פחותה של להט ועקביות. הרקע לצעדיהן היה מגוון: פנימי (תלות קואליציונית של ממשלת ספרד במפלגות שמאל קיצוני, או נוכחות קהילה מוסלמית-ערבית-פלסטינית מאורגנת ופעילה פוליטית); אידאולוגי (אירלנד); אינטרסנטי (שימור יחסי סחר עם מדינות ערב); או חיצוני (הסטת תשומת לבה של דעת הקהל מבעיות פנים-אירופיות).
על אף ההכרה במדינה פלסטינית, ואולי בגללה, אירופה נדחקה לשולי התהליך לסיום מלחמת "חרבות ברזל" שרקמה ארה''ב בקיץ 2025
השיא הגיע בקיץ 2025, כאשר בנציבות האירופית עלתה הצעה להשעות חלק מרכיביו של הסכם האסוציאציה[17] ולהוציא את ישראל מתוכנית Horizon Europe לשיתוף פעולה מדעי.[18] בד בבד, בספטמבר 2025 שברו מדינות רבות באירופה – כולל חלק מידידותיה הקרובות של ישראל – טאבו בן עשרות שנים והצהירו על הסכמתן להכיר במדינה פלסטינית, חרף התנגדותה של ישראל.[19] הגם שיוזם המהלך, נשיא צרפת עמנואל מקרון, פעל בעיקר ממניעים פוליטיים פנימיים, הוא הצליח לגייס אליו מדינות נוספות. המהלך הקרין על אירופה כולה ובמידה רבה החזיר ליבשת, לשיטתה, את עוצמתה הנורמטיבית,[20] לצד השבתו (לכאורה) של רעיון ״שתי המדינות״ לשולחן הדיונים.
על אף ההכרה במדינה פלסטינית, ואולי בגללה, אירופה נדחקה לשולי התהליך לסיום מלחמת "חרבות ברזל" שרקמה ארה''ב בקיץ 2025, ואשר הביא באוקטובר להפסקת אש בין ישראל לחמאס, החזרת החטופים הישראלים ושחרור אסירים ועצורים פלסטינים. לאירופה ניתן מעמד חסר חשיבות של ''משקיפה'' בוועידת שארם אל-שיח' שנערכה באותו חודש. לא היו לה יד ורגל במשא ומתן שהתנהל בהובלת ארה''ב ובהשתתפות מדינות ערביות ומוסלמיות. המנגנונים שהוקמו יובילו כעת את המשך התהליכים במזרח התיכון, בין אם להסדרה סופית של המשבר העזתי או להרחבת הסכמי אברהם וצירוף מדינות ערביות נוספות למעגל הנורמליזציה עם ישראל.
לאירופה, אם כך, נותר רק לצפות מן הצד, להציע סיוע של הכוח האירופי (EUBAM Rafah), שבמשך תקופה קצרה בתחילת שנות ה-2000 הוצב במעבר רפיח לסייע לבקרת הגבול של הרשות הפלסטינית, או סיוע של כוח המשטרה האירופי בהדרכת כוח השיטור של הרשות הפלסטינית. נכון לעכשיו, כלל לא ברור אם יש ביקוש לתרומה הזאת, ועד כמה הרעיון בר-ביצוע.
יש עוד דרך חזרה
מלחמת "חרבות ברזל" דרדרה את מעמדה של ישראל באירופה לשפל שלא זכור כמותו זה עשורים. בכירים ישראלים, ובראשם רה"מ נתניהו, אינם יכולים לנחות במרבית מדינות אירופה מחשש שייעצרו; חרמות אקדמיים על חוקרים ומוסדות מחקר ישראליים הולכים ומתרבים;[21] וישנן חברות באיחוד ומדינות נוספות באירופה שהודיעו על הפסקת הרכש הביטחוני מישראל (אף שלא תמיד הן עומדות בכך).[22] עם זאת, חשוב לציין שמוסדות האיחוד נמנעו, נכון לכתיבת שורות אלה, מהטלת סנקציות משמעותיות נגד ישראל במהלך המלחמה, מלבד על מספר מתנחלים קיצונים ב-2024.[23]
הסיבה העיקרית לכך היא הקשרים החזקים שנוצרו לאורך עשורים, והצרכים המיידיים של אירופה, בעיקר בתחום הביטחון. מדינות אירופה ממשיכות לחתום על חוזים לרכישת נשק ומערכות הגנה מישראל בהיקפים חסרי תקדים,[24] בעיקר על רקע החשש מפלישה רוסית, התערערות המחויבות האמריקאית להגנה על היבשת, וכחלק מהתחמשותה של אירופה.[25] דווקא המלחמה בעזה לימדה שלישראל יש עדיין ידידים באירופה, ועד כמה הניסיון שצברה בשדות הקרב המזרח-תיכוניים – בפיתוח מערכות הגנה אווירית, בהתמודדות עם איום הרחפנים, בטכנולוגיות סייבר ובפיתוחים רפואיים להצלת חיי חיילים בשדה הקרב – מבוקש ביבשת, כולל בקרב חלק מהמבקרות החריפות ביותר שלה.
ניתן גם ללמוד עד כמה המדע והטכנולוגיה הישראליים מבוקשים באירופה מהתבטאויות פומביות של בכירים אירופאים,[26] ומהאופן שבו מנעו מהלכים פוליטיים נגד ישראל בבריסל.[27] גם חזרתם של משחקי ליגת היורוליג בכדורסל לישראל בדצמבר 2025,[28] וההתנגדות מצד מספר מדינות חשובות להדחתה של ישראל מתחרות האירוויזיון,[29] מראים שעוד נותרו לה ידידים ביבשת.
כל אלה מחייבים את ישראל לשאול אם השעה כשרה להתנהלות מדינית-דיפלומטית אחרת מול אירופה; לדיאלוג יותר חיובי ופחות לעומתי; לבחינת האינטרסים המשותפים; וליצירת ברית אסטרטגית חדשה, שתמצב את ישראל כגשר עבור האירופאים למזרח התיכון החדש שאולי הולך ונרקם לנגד עינינו.
סיכום: להתקדם מעבר לשיח של חירשים
מדיניות האיחוד האירופי כלפי לישראל מתאפיינת בעשורים האחרונים מתמהיל משתנה של תמריצים, איומים והתניות רכות. הדיסוננס ביחסי האיחוד כלפי ישראל משתקף בנחישותו לפתח עמה קשרים הדוקים יותר במגוון תחומים, אך התניית כל שדרוג עתידי של מערכת היחסים בהתקדמות במשא ומתן המדיני בין ישראל לפלסטינים, בד בבד עם השארתה מחוץ ל"ספירה" האירופית.
הישראלים, מצדם, רואים עצמם במידה רבה כחברים במשפחת האומות האירופית, ובה בעת גם כישות נפרדת שאינה מוכנה לסור למרותה של היבשת, להיכנע לתכתיביה או להתנהל בהתאם לערכיה. חוסר הבהירות ההדדית בנוגע לטבעה הרצוי של מערכת היחסים ולמרכיביה הספציפיים הוא אחד המקורות העיקריים למתח בין ישראל לאיחוד.
מלחמת "חרבות ברזל" השפיעה בשנתיים האחרונות בשני וקטורים מנוגדים על מערכת היחסים בין ירושלים לבריסל. בציר האינטרסים האסטרטגיים, שיתופי הפעולה בתחומי הביטחון הלאומי עם אירופה נשמרו ואף התחזקו בעת הזו, בעיקר עקב החשש האירופי מפלישה רוסית והתערערות הערובות האמריקאיות לביטחון היבשת.
ישראל והאיחוד צריכים להתקדם מעבר לעיסוק בסוגיות טכניות ובמסגרות מוסדיות ולהיכנס לשיח אותנטי לא רק על מה שמאחד אותם, אלא גם במה שמפלג אותם
בציר הערכי, לעומת זאת, המלחמה העמיקה את הפערים בין ישראל לאירופה. בעוד שבישראל רואים במערכה בעזה כמלחמת אין-ברירה שנכפתה עליה ומתייחסים לכוחות האסלאמיסטיים ברצועה כאיום שהמדינה ואזרחיה אינם מסכימים עוד לחיות לצדו, באירופה הדגישו באופן גובר את ההיבטים המשפטיים וההומניטריים של הלחימה וביקרו את ישראל על מדיניותה הצבאית, בעיקר בשנה האחרונה.
פוליטיקאים ישראלים ואירופים נוהגים להצהיר על מורשת וערכים משותפים בין ישראל לאירופה. אולם חשוב לגלות ולהבין ממה בדיוק מורכבים הערכים המשותפים הללו בימינו, מעבר להכללות פשטניות כגון מחויבות לדמוקרטיה, לשלטון החוק ולפיתוח החברה האזרחית – ערכים שתוקפם התערער בשנים האחרונות בישראל, אך גם בכמה ממדינות אירופה. בה בעת, המלחמה חידדה גם את הפערים הבסיסיים בתפישות החברה, המדינה, הדת והזהות הלאומית של ישראל מול אירופה.
אך כידוע, בכל משבר טמונה גם הזדמנות. עם תום הלחימה העצימה, יש לפתוח במהירות האפשרית בשיח ישראלי-אירופי חדש על עתיד היחסים. ירושלים ובריסל צריכות להתקדם מעבר לעיסוק בסוגיות טכניות ובמסגרות מוסדיות ולהיכנס לשיח אותנטי לא רק על מה שמאחד אותן, אלא גם במה שמפלג אותן. שיח כזה חייב להיות מבוסס על חילופי דעות פתוחים וכנים, כולל בדרגים הבכירים ביותר, ולכוון לטיפוח הבנה עמוקה יותר של ההבדלים בין ישראל לאיחוד האירופי, לרבות הפערים הערכיים.
ישראל מביטה כיום במידה רבה על האיחוד האירופי דרך הפריזמה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומידת תמיכתן של המדינות החברות בעמדה הישראלית בסכסוך. כתוצאה, השיח הישראלי העכשווי מתמקד באופן ברור בהשחרת תדמיתה של אירופה, בחלקה מתוך מניעים פוליטיים ופופוליסטיים.
אף שקיים ללא ספק צורך להדוף ביקורת לא-הוגנת או מוטַה מצד אירופה ולדחוק בה להיאבק באנטישמיות הפושה ביבשת, על מקבלי ההחלטות בישראל, בדרג הפוליטי והמקצועי, לעסוק גם בהתפתחויות חיובית ביחסים ובהזדמנויות שיש לישראל ולישראלים באירופה. נדרשות דרכים חדשות ויצירתיות לטפח את הקשרים המורכבים והמתוחים הללו, כשם שנדרשת הבנה ברורה יותר של ייחודיותם.
שיתופי הפעולה בתחומי הביטחון, הכלכלה, הטכנולוגיה, המדע, הבריאות ועוד, עודם שרירים וקיימים. אך היסודות הערכיים שלהם נסדקו, ובטווח הארוך חולשתם עלולה להקרין על הקשרים המגוונים עם היבשת. שיח חדש, מבוסס ידע והכרה במשותף ובשונה, יכול לסייע לחזק שוב את הבסיס עליו נשענים יחסי ישראל-אירופה.
אנו מקווים שגיליון זה יתרום לתהליך זה.
ד"ר הילה זהבי היא מרכזת הוראה מדע המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה ומנהלת מרכז סימון וייל למחקר וללימודי אירופה בת-זמננו באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
השגריר רוני לשנו-יער פרש ממשרד החוץ לאחר 40 שנות קריירה דיפלומטית, בין היתר בוושינגטון הבירה, בקנברה ובסינגפור. הוא כיהן כשגריר למוסדות האו"ם בז'נבה ובתפקידו האחרון שימש שגריר לאיחוד האירופי ולברית נאט"ו בבריסל. כיום הוא חבר סגל ומרצה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומשמש יועץ לנשיא ולמנכ"ל הקונגרס היהודי העולמי (WJC).
פרופ' שרון פרדו הוא פרופסור מן המניין במחלקה לפוליטיקה וממשל וראש מרכז סימון וייל למחקר וללימודי אירופה בת זמננו באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בנוסף, הוא מכהן גם כעמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי.
הערות:
[1] “EU-Israel Association Agreement,” The European Commission, n.d. https://trade.ec.europa.eu/access-to-markets/en/content/eu-israel-association-agreement
[2] "לוח ד.2: ארצות הסחר - יבוא ויצוא", הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2025. https://www.cbs.gov.il/he/publications/DocLib/2025/fr_trade12_2024/td2.pdf
[3] “EU trade relations with Israel. Facts, figures and latest developments,” European Commission, n.d. https://policy.trade.ec.europa.eu/eu-trade-relationships-country-and-region/countries-and-regions/israel_en
[4] “Israeli Researchers and Companies Secure Over €1.1 Billion in Horizon Europe Grants, Cementing Global Leadership in Innovation,” Press Release, Israeli Innovation Authority, 19 March 2025. https://innovationisrael.org.il/en/press_release/1-1-billion-to-israel-from-horizon-europe-in-2021-24/#
[5] תמר הרמן ושות', "סקר יולי 2025: התגברות האנטישמיות וההתנכלויות לישראלים בחו"ל גורמים ליותר ממחצית מהציבור לבטל נסיעות או לשנות יעדים", מדד הקול הישראלי, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 5 באוגוסט 2025. https://www.idi.org.il/articles/60328
[6] מבין עשרת יעדי הטיסה הפופולריים של ישראלים בחו"ל, שבעה היו באירופה: יוון, קפריסין, איטליה, צרפת, גרמניה, הונגריה וספרד. ראו: מערכת האתר, "יוון בראש עם יותר מ-2 מיליון נוסעים: עשרת היעדים המובילים של הישראלים ב-2025", Passport News, בתאריך 9 בנובמבר 2025. https://passportnews.co.il/article/200747
[7] Sharon Pardo and Joel Peters, Uneasy Neighbors: Israel and and the European Union, Lanham MD: Lexington Books, 2009; Sharon Pardo and Joel Peters, Uneasy Neighbors: Israel and and the European Union, 2nd Edition, London: Bloomsbury Publishing, 2026, forthcoming.
[8] Jo Shaw, “European Integration,” The Oxford Encylopedia of EU Law [OEEUL], June 2022. https://opil.ouplaw.com/display/10.1093/law-oeeul/law-oeeul-e102
[9] Dani Filc and Sharon Pardo, “Israel's Right-wing Populists: The European Connection,” Survival, Vol. 63, Issue 3, 2021, pp. 99-122. https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/00396338.2021.1930409 ; Dov Maimon, “In embracing Europe’s far right, Israel is playing with fire,” JPPI, 19 March 2025. https://jppi.org.il/en/in-embracing-europes-far-right-israel-is-playing-with-fire/ ; Giovanni Legorano, “Israel Is Ready to Embrace Europe’s Far Right,” Foreign Policy, 9 May 2025. https://foreignpolicy.com/2025/05/09/israel-is-ready-to-embrace-europes-far-right/; Lazar Berman and Nava Freiberg, “Israel decides to establish formal ties with trio of European far-right parties,” Times of Israel, 28 February 2025. https://www.timesofisrael.com/saar-officially-opens-dialogue-with-european-far-right-parties/ ; Lazar Berman, “Romania ‘shocked’ by Israeli minister’s call with candidate who praised WWII antisemites,” Times of Israel, 2 December 2024. https://www.timesofisrael.com/romania-shocked-by-israeli-ministers-call-with-candidate-who-praised-wwii-antisemites/; Joseph Ataman and Mick Krever, “Israel embraces France’s far-right, turning a blind eye to its Nazi past,” CNN, 26 March 2025. https://edition.cnn.com/2025/03/26/europe/israel-embraces-france-far-right-intl.
לקשרים שמטפח שר התפוצות עמיחי שיקלי עם מנהיגים מהימין הקיצוני באירופה, ראו למשל ציוציו ברשת X (לשעבר טוויטר):
[10] ראו: https://commission.europa.eu/about/departments-and-executive-agencies/middle-east-north-africa-and-gulf_en
[11] “The Pact for the Mediterranean,” Middle East, North Africa and the Gulf, The European Commission, n.d. https://north-africa-middle-east-gulf.ec.europa.eu/what-we-do/pact-mediterranean_en#_ftn1
[12] אפרים לפיד, "השגריר הישראלי הראשון בנאט"ו", IsraelDefense, בתאריך 18 בספטמבר 2016. https://www.israeldefense.co.il/node/27004
[13] James Mackenzie, “Israel accuses Europe of 'antisemitic incitement' after Washington shooting,” Reuters, 22 May 2025. https://www.reuters.com/world/middle-east/israel-accuses-europe-antisemitic-incitement-after-washington-shooting-2025-05-22/
[14] Itamar Eichner, “Turkey blocks Israel from NATO exercise: 'Wielding veto as political tool',” Ynetnews, 3 September 2025. https://www.ynetnews.com/article/sj6nseisyg
[15] ראו למשל את נוסח הציוץ של שר החוץ גדעון סער ב-17 בספטמבר 2025:
“The recommendations of the college of Commissioners led by President von der Leyen are morally and politically distorted, and it is to be hoped that they will not be adopted as has been the case so far. Moves against Israel will harm Europe’s own interests. […] Steps against Israel will be answered accordingly, and we hope we will not be required to take them.” https://x.com/gidonsaar/status/1968301314447651027
[16] “President Metsola in solidarity with the victims of the terror attacks in Israel,” Press Releases, European Parliament, 11 October 2023. https://www.europarl.europa.eu/news/en/press-room/20231011IPR06911/president-metsola-in-solidarity-with-the-victims-of-the-terror-attacks-in-israel
[17] “Commission proposes suspension of trade concessions with Israel and sanctions on extremist ministers of the Israeli government and violent settlers*,” Press Release, The European Commission, 17 September 2025. https://ec.europa.eu/commission/presscorner/detail/en/ip_25_2112
[18] Shona Murray & Maïa de La Baume, “EU fails to agree Israeli suspension from research fund over Gaza,” EuroNews, 30 July 2025. https://www.euronews.com/my-europe/2025/07/30/eu-fails-to-agree-israeli-suspension-from-research-fund-over-gaza
[19] דניאל שק, "היוזמה הצרפתית-סעודית: איום או הזדמנות עבור ישראל?", הזירה, ספטמבר 2025. https://www.arenajournal.org.il/single-post/shek-french-saudi-un-conference
[20] Ian Manners, "Theorizing normative power in European Union-Israeli/Palestinian relations: Focus of this special issue," Middle East Critique, 27, no. 4, 2018, p. 321-334; Neve Gordon and Sharon Pardo, "Normative Power Europe and the Power of the Local", JCMS: Journal of Common Market studies, 53, no. 2, 2015, pp. 416-427.
[21] מאיה רומן, "גם סיום המלחמה אינו מבטיח שהחרם האקדמי ייגמר. להפך", הארץ, 23 באוקטובר 2025. https://www.haaretz.co.il/science/2025-10-23/ty-article-magazine/.premium/0000019a-0b52-d582-a39e-5bf6096d0000
[22] Tim Hume, AFP and Anadolu, “Spain’s parliament formally approves Israel arms embargo,” Al-Jazeera, 8 October 2025. https://www.aljazeera.com/news/2025/10/8/spains-parliament-formally-approves-israel-arms-embargo ; Agencies and Lazar Berman, “UK suspends 30 of 350 arms export licenses to Israel, insists it’s not an embargo,” Times of Israel, 2 September 2024. https://www.timesofisrael.com/uk-suspends-30-of-350-arms-export-licenses-to-israel-insists-its-not-an-embargo/; Nava Freiberg, Reuters and ToI Staff, “Germany to resume arms exports to Israel next week; Sa’ar urges others to follow,” Times of Israel, 17 November 2025. https://www.timesofisrael.com/germany-to-resume-arms-exports-to-israel-next-week-saar-urges-others-to-follow/
[23] “Extremist Israeli settlers in the occupied West Bank and East Jerusalem, as well as violent activists, blocking humanitarian aid to Gaza: five individuals and three entities sanctioned under the EU Global Human Rights Sanctions Regime,” Press Release, EU Council, 15 July 2024. (link)
[24] איתי בלומנטל וכרמלה מנשה, "בפעם הרביעית ברציפות: נשבר שיא הייצוא הביטחוני של מדינת ישראל", כאן, 4 ביוני 2025. https://www.kan.org.il/content/kan-news/defense/915043/
[25] High Representative of the Union for Foreign Affairs and Security Policy, Preserving Peace – Defence Readiness Roadmap 2030, Joint Communication to the European Parliament, the European Council and the Council, JOIN(2025) 27 final, 16 October 2025. https://commission.europa.eu/topics/defence/future-european-defence_en
[26] Antonia Zimmermann, “Finland opposes calls for EU trade sanctions on Israel,” Politico, 30 May 2024. https://www.politico.eu/article/finland-opposes-calls-eu-trade-sanctions-israel/
השר ההונגרי לענייני האיחוד האירופי, יאנוש בוקה (János Bóka), התבטא באופן דומה במהלך נאום באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. לדבריו, "אין כל הגיון בהטלת סנקציות כלכליות ומדעיות על ישראל" וכי "ממשלתו וממשלות אירופיות נוספות מתנגדות לכך באופן נחרץ". יאנוש בוקה, "האיחוד האירופי: מבט הונגרי", 29 באוקטובר 2025, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע.
[27] Nikolaj Nielsen, “Most MEPs vote against describing Gaza as genocide,” EU Observer, 11 September 2025. https://euobserver.com/eu-and-the-world/ar9ddd036f
[28] "EuroCup and EuroLeague games to resume in Israel on December 9 and 11 respectively,” News, Euroleague Basketball, 27 November 2025. https://www.euroleaguebasketball.net/news/eurocup-and-euroleague-games-to-resume-in-israel-on-december-9-and-11-respectively/
[29] Le Monde and AP, “Spain, Ireland and the Netherlands pull out of 2026 Eurovision over Israel's participation,” Le Monde, 4 December 2025. https://www.lemonde.fr/en/culture/article/2025/12/04/spain-ireland-and-the-netherlands-pull-out-of-2026-eurovision-over-israel-s-participation_6748160_30.html
תגובות