ג'ו ביידן הוכרז על ידי כל הרשתות הגדולות כמנצח בבחירות לנשיאות וחגג הלילה עם תומכיו באופן רשמי בדלאוור. טראמפ יהיה הנשיא הראשון מאז 1992 שיזכה רק לכהונה אחת. למרות ההישג בבית הלבן, לדמוקרטים עוד צפויים שני במרוצים קשים לסנאט שייערכו בינואר, וגם ניצחון בשניהם יבטיח להם לכל היותר שוויון בבית. אם יפסידו, הרפובליקנים ייהנו למרר את חיי הנשיא החדש בשנתיים הקרובות
״עוד לא ניצחנו, אבל אנחנו מובילים במספיק מדינות כדי לנצח״, אמר ג׳ו ביידן ביום רביעי בשעות אחר הצהריים בחוף המזרחי – אף שההודעה הרשמית הייתה עדיין רחוקה. זו הייתה אמירה שקולה, ובעיקר כזו שמנסה להיות מדויקת בעובדות. במקביל, הנשיא המכהן – זה שעדיין מחזיק במושכות השלטון – ניסה לטעון כי הוא ניצח כבר (כי איפה שלא, הרי שברור מרמים בקלפיות) ובעיקר תידלק את תומכיו ללכת להפריע לספירת הקולות החוקית. בשבת כבר הוכרז המנצח הרשמי, אף שגם זה לא הספיק עבור הדייר בבית הלבן ורבים מתומכיו.
בשעות הראשונות שלאחר סגירת הקלפיות, כשבחוף המזרחי כבר התחלף יום וטראמפ לראשונה ניסה להכריז ניצחון ללא כל אינדקציה לכך מהמדינות עצמן, רבים שאלו ״מה קורה עכשיו?״ מה שקרה הוא שכמו בכל דמוקרטיה, הפקידים שאחראים להוביל את ספירת הקולות המשיכו בעבודתם, על פי החוק במדינה בה הם עובדים, ועד שהתקבלו תוצאות סופיות.
פעמים רבות נאמר על טראמפ שהוא נוהג ״להגיד את החלק השקט בקול רם״ – את מה שאחרים היו לוחשים רק בחדרי חדרים, תוך כיבוס מילותיהם, הוא לא התבייש להכריז מעל כל במה. כך גם עשה עם האסטרטגיה שלו לדכא את ההצבעה במערכת הבחירות הזו. כשהיה ברור שבגלל מגיפת הקורונה עיקר ההצבעה תהיה בדואר, הוא מינה את איש שלומו לעמוד בראש שירות הדואר, וסרב ביחד עם הרפובליקנים בקונגרס להזרים סכומים משמעותיים לשירות ואל המדינות כדי להיערך לשינוי המשמעותי הזה. לאחר מכן, הוא הבהיר מעל כל במה שינסה למנוע כל ספירה של קולות שיגיעו, מסומנים כחוק, לאחר יום הבחירות. גם המינוי המואץ של שופטת העליון, איימי קוני בארט, נעשה בחלקו כדי לוודא שיש מספיק שופטים שמרנים קשובים במידת הצורך.
קמאלה האריס משוחחת עם ג'ו ביידן לאחר ההכרזה הרשמית
חתום בנשיקה: טראמפ לא הצליח לבלום את ההצבעה בדואר
הציבור האמריקאי, בעיקר זה הדמוקרטי, החליט הפעם לקחת את הנשיא שלו ברצינות ולהיערך לכל תסריט שלא יבוא. מספר חסר תקדים של בוחרים העדיפו להצביע לפני יום הבחירות והיו קשובים להסברים כיצד לעשות זאת בצורה החכמה ביותר, כדי לוודא שהקול שלהם יגיע בזמן וייספר בוודאות. במדינות ״חגורת החלודה״ שסידרו לטראמפ את הניצחון בשנת ה-2016, התוכנית הרפובליקנית חטפה כנראה את המהלומה החזקה ביותר. בפנסיבלניה, וויסקונסן ומישיגן העבירו חוקים שחייבו את מחוזות הבחירה לספור קודם את הקולות שהתקבלו בהצבעה הפיזית ביום הבחירות ורק אחר כך את קולות הדואר.
בשעות הראשונות זה נראה מצוין עבור טראמפ, שהוביל בביטחה – אבל היחס בין המצביעים לשתי המפלגות העיד שמדובר בחיזיון תעתועים בלבד. כשהתחילה ספירת הקולות בדואר, המדינות נשטפו בקולות כחולים והמגמה הייתה ברורה.
תומכי ביידן מריעים למשאית של שירות הדואר האמריקאי בברוקלין, אתמול
במקביל, הפערים לטובת הנשיא בצפון קרוליינה ובעיקר בג׳ורג׳יה התחילו להצטמצם. גם הדיווחים מהמערב, מנבאדה ומאריזונה, היו חיוביים עבור הדמוקרטים, גם אם לא חד משמעיים.
עם ההכרזה הסופית על התוצאות, ביידן יזכה כנראה באותו מספר בדיוק של אלקטורים שבהם זכה טראמפ ב–2016 – 306. בניגוד לטראמפ בבחירות הקודמות, ביידן זכה גם בקול הפופולרי (popular vote) בפער משמעותי (יותר מארבעה מיליון קולות) עוד לפני שהסתיימה הספירה בקליפורניה, שתוסיף לו עוד מיליוני בודדים של קולות. ביידן גם צפוי להפוך חמש מדינות (ואת האלקטור הבודד של נברסקה) לטובת הדמוקרטים – כששתיים מתוכן, אריזונה וג׳ורג׳יה, לא הצביעו עבור מועמד דמוקרטי לנשיאות כבר עשורים רבים.
לתוצאות הסופיות יייקח עוד כמה ימים להתעדכן, אבל ב-20 בינואר לארה״ב יהיה נשיא חדש. אולי הוא יהיה מוצלח ואולי פחות, אבל הוא בוודאי לא יגרום למרבית האמריקאים להסתובב עם חשש תמידי מהצעד או הציוץ הבא שלו.
הקונגרס: מיץ' מקונל עוד עשוי לחייך בינואר
תחזיות הן תמיד בעייתיות, כפי שלמדנו שוב השנה, אבל קשה במיוחד להעריך איך תראה הכהונה של הנשיא לעתיד ביידן. הבחירות לסנאט לא האירו פנים לדמוקרטים באותה המידה. השליטה על הבית תוכרע רק ב–5 בינואר, עם הסיבוב השני בג׳ורג׳יה, שיכריע את גורלם של שני המושבים של המדינה. אך גם אם יזכו בהזדמנות החד-פעמית הזו, ייתכן שהדמוקרטים יצטרכו להסתפק רק בשיוויון קולות, שיוכרע על ידי זכות ההצבעה של סגנית הנשיא. במצב כזה כל התוכניות השאפתניות של הדמוקרטים יעברו ל״הולד״ לפחות לשנתיים.
תסריט בעייתי יותר עבור המפלגה הוא הצלחה של הרפובליקנים לשמור על יתרון מזערי – דבר שכבר גורם למנהיג הרוב הרפובליקני הנוכחי, מיץ׳ מקונל, לפנטז כיצד הוא מכתיב לנשיא החדש את הרכב הקבינט שלו (כל מינויי השרים של הנשיא חייבים לעבור את אישור הסנאט ברוב רגיל).
בבית הנבחרים הדמוקרטים שמרו על הרוב שלהם, אבל הופתעו מאוד לראות אותו מצטמצם ולא גדל. הדמוקרטים הפסידו חלק מהמושבים שהפכו בבחירות 2018, במחוזות שנוטים יותר למפלגה הרפובליקנית. האכזבה, וכנראה גם השעות המתוחות עד שהתבהרה התמונה סביב ניצחונו הגדול של ביידן, הציתו לרגע את הוויכוחים הפנימיים בין אגפי המפלגה, המרכזיים והשמאליים יותר.
עם זאת, עד מהרה התברר כי הוויכוח מיותר. מרבית הפסדי המושבים נבעו בעיקר מסיבות חיצוניות, שעליהן ניתן למנות את היותו של טראמפ במירוץ, שהוציאה מהבית יותר רפובליקנים מאשר בבחירות אמצע הקדנציה ב-2018 – אבל גם אפשרה למתנגדיו להצביע ישירות נגדו, מבלי להוציא את הכעס על חבר הקונגרס הרפובליקני המקומי.
מנגד, החששות כי תנועת Black Lives Matters והקריאות לפגוע בתקציב המשטרה (Defund the Police) התבדו – הן לא פגעה בהצבעת הבוחרים הלבנים בפרברים, בעוד מספר תובעים שמקדמים רפורמה במשטרה דווקא נבחרו. נתונים אלה מבהירים שחרף החששות, לוויכוח על מסרים ואידיאולוגיה שיצאו מהמפלגה הדמוקרטית לא היה הרבה השפעה על ההצבעה.
לאור המצב בשני המירוצים לסנאט בג׳ורג׳יה, והחשיבות שלהם להכרעת השליטה בארה"ב, המדינה עומדת להפוך להיות ליבת היקום הפוליטי בחודשים הקרובים
לתוצאות הרשמיות, כאמור, עוד ייקח עוד מספר ימים להגיע ולקבל אשרור סופי, בעיקר מטעמים בירוקרטיים של המדינות. עד כה הנשיא טראמפ ואנשיו לא הצליחו למצוא טענות משפטיות מוצקות כדי לאיים בצורה רצינית על התוצאה הסופית של הבחירות (לא שזה צפוי לעצור אותם מלהמשיך ולנסות). לאור המצב בשני המירוצים לסנאט בג׳ורג׳יה, והחשיבות שלהם להכרעת השליטה בארה"ב, המדינה עומדת להפוך להיות ליבת היקום הפוליטי האמריקאי בחודשים הקרובים. סטייסי אברמס, שמאז הפסידה את המירוץ לכיסא המושל במדינה ב-2018 עבדה קשה כדי לקדם את ההצבעה במדינה, הפכה בן לילה לגורם המשמעותי בפוליטיקה הפנים-מפלגתית, שלישית כנראה רק לנשיא הנבחר ולסגניתו בכבודם ובעצמם.
התארכות הספירה והחשש מהניסיונות של טראמפ לשבש אותה, ביחד עם התעקשותו שלא לקבל את ההכרעה הברורה, עיכבו במשך ימים את החגיגות הרשמיות של הדמוקרטים – אבל בסוף התפרצות השמחה הייתה אדירה. טראמפ הפך בסוף השבוע לנשיא הראשון מאז בוש האב הפסיד לביל קלינטון ב-1992 שיזכה רק לכהונה אחת. זאת, למרות היכולת שלו לשמר את בסיס התמיכה שלו, ואף להגדיל אותו חרף כל הכישלונות שלו, ובראשם כמובן משבר הקורונה.