האפשרות שהרפובליקאים יפעלו למנות שופט שמרן נוסף לבית המשפט העליון הפך לנושא המרכזי של מערכת הבחירות. הרפובליקאים תמיד הצליחו להשתמש במערכת המשפט כדי להניע את בוחריהם להצביע, אך בניגוד לעבר, הפעם גם הבייס הליברלי מתגייס לנושא
ציור קיר של השופטת רות ביידר גינזבורג בוושינגטון הבירה | (Photo: Tod Eytan (CC BY-SA 2.0 - image cropped
בסוף השבוע נפרדה ארה"ב מרות׳ ביידר גינזבורג, שופטת העליון שהפכה לאייקון יהודי, ליברלי ופמיניסטי. אך מעבר לאובדן ענקית משפט וזכויות אדם, לכתה הוא גם התממשות תרחיש הבלהות של הליברלים בארה"ב, שחוששים כעת מהפיכת בית המשפט העליון למוקד הכוח השמרני המשמעותי ביותר בפוליטיקה האמריקאית, לדור אחד או יותר.
שופטי עליון בארה"ב מתמנים לכל ימי חייהם או עד שהם מחליטים לפרוש. לפני ארבע שנים הצהיר המועמד לנשיאות דאז דונלד טראמפ כי מינוי שופטים שמרנים הוא עדיפות עליונה עבורו. לאחר שנבחר מינה הנשיא טראמפ שני שופטי עליון חדשים, ניל גורסאץ' וברט קבאנו, במקום השופטים אנטונין סקאליה (מת ב-2016) ואנתוני קנדי (פרש ב-2018). המועמדת הברורה הבאה להחלפה היתה ביידר גינזבורג, לאור גילה המתקדם (בת 87) ומצבה הרפואי השברירי (התגברה על סרטן פעמיים לפני הגילוי האחרון של המחלה בשנה שעברה).
מיד לאחר מותה של ביידן גינזבורג הודיע מנהיג הרוב הרפובליקאי מקונל שיקדם מינוי של מחליף או מחליפה במהירות האפשרית, אולי אפילו לפני הבחירות בנובמבר
בשלוש השנים ועשרת החודשים האחרונים התפללו הליברלים בארה"ב כי אלילתם תשרוד עד תום הקדנציה של טראמפ. עד כמה היה חזק החשש שלהם? חיפוש מהיר בטוויטר יעלה התחייבויות של גולשים לתרום לשופטת הקשישה איברים, אם המצב יגיע לכדי כך. ביידר גינזבורג הכירה את התנועה הפופולרית שהתפתחה סביב דמותה, וגם את האחריות שנפלה על כתפיה ועל אלה של חבריה למיעוט הליברלי בעליון, בהיותם החומה האחרונה בפני המדיניות של ממשל טראמפ ובעלי בריתו. היא קיוותה שתשרוד גם את ההידרדרות הנוכחית במצבה, לפחות די זמן כדי לראות את תוצאות הבחירות הקרובות. כאשר התברר לה שלא תזכה לכך, השאירה עם קרוביה צוואה ובה כתבה: ״זו בקשתי העזה ביותר, שלא ייבחר לי מחליף לפני הבחירות ב-3 בנובמבר״.
אך עוד לפני שמשפחתה של השופטת הספיקה לפרסם את דבריה האחרונים, הודיע מנהיג הרוב הרפובליקאי בסנאט, מיץ׳ מקונל, כי יפעל לקדם מינוי של מחליף או מחליפה לה במהירות האפשרית, אולי אפילו לפני הבחירות בנובמבר. כידוע, אותו מקונל סירב אפילו לשקול להעלות לדיון את המחליף שהציע ב-2016 הנשיא ברק אובמה לכיסאו של השופט השמרן סקאליה, כשזה מת בפברואר באותה שנה. טענתו דאז: לא ראוי שנשיא הנמצא ערב בחירות יזכה למנות אדם למשרה לכל חייו.
מינוי כמעט בטוח
הצביעות של מקונל וחבריו למפלגה, שרבים מהם כבר הביעו תמיכה במהלך, אכן זועקת לשמיים, אבל אין בכוח ההאשמה הזו כדי לעכב את המינוי של השופט או השופטת אם הרוב הרפובליקאי בסנאט ירצה בכך. ב-2017 בוטל הפיליבסטר למינוי שופטים לעליון (ראו למטה), מה שיאפשר למפלגה הרפובליקאית למנות מחליף לביידר גינזבורג בזכות הרוב שלהם בסנאט הזה, 53-47, ללא צורך בקולות הדמוקרטים. גם אם שלושה סנאטורים רפובליקאים יעדיפו לכבד את התקדים שהם עצמם קבעו ויצביעו נגד – תרחיש שגובל כעת בפנטזיה – למקונל עדיין שמורה האפשרות להזעיק את סגן הנשיא, מייק פנס, לשבור תיקו בין המפלגות.
שאלת העיתוי היא המשמעותית יותר, והדמוקרטים בעיקר יחפשו כעת פרצות בניסיון לעכב את המינוי מטעמים פרוצדורליים, לפחות עד לאחר הבחירות. תהליך אישור המינוי המהיר יותר לעליון בשנים האחרונות היה זה של ביידר גינזבורג עצמה, שלקח 50 יום בלבד – עדיין פרק זמן ארוך יותר מזה שנותר עד לבחירות. הבעיה עבור הדמוקרטים היא שגם ניצחון של מועמדם ג'ו ביידן בנובמבר והשגת רוב בסנאט, עלולים שלא למנוע את המינוי. זאת, כיוון שההרכב הנוכחי של הסנאט יישאר בתפקידו עד להשבעה של ההרכב החדש בתחילת ינואר 2021. [1] – מה שמכונה ה-Lame Duck Session (מושב הברווז הצולע) - ובמהלכו הרפובליקאים יכולים להחליט בכל זאת לקדם את המינוי. תסריט אפשרי נוסף הוא כזה שבו טראמפ מציע מועמד/ת, הסנאט מתחיל לדון במועמדות, ביידן מנצח – אבל הרפובליקאים שומרים על הרוב שלהם. במקרה כזה, מקונל יוכל להציג את הישגי מפלגתו כמנדט מהציבור להמשיך לקדם את המהלך, מבלי לתת לנשיא הטרי להציג מועמד משלו.
אך לא רק מקונל הגיב במהירות למותה של ביידר גינזבורג – גם המצביעים הדמוקרטים גילו דרך חדשה להתמודד על הכעס והפחד ממשמעות לכתה. אנשי ActBlue, הפלטפורמה הדמוקרטית המרכזית לאיסוף תרומות ברשת, הודיעו על גיוס סכום שיא של 90 מיליון ביממה שלאחר מותה של השופטת, במה שזכה להאשטאג Ragedonate#. רוב הסכום הזה יזרום לקמפיינים של מועמדים דמוקרטים לסנאט, במטרה לסייע להם להיבחר ולהעביר את היכולת למנות שופטים לידי המפלגה הדמוקרטית.
כאמור, כבר ברור כמעט לגמרי שזה לא יעזור להם הפעם. אבל הוויכוח סביב איך ומתי ימונה מחליף לביידר גינזבורג שם על סטרואידים דיון אחר: מה על הדמוקרטים לעשות אם וכאשר יזכו שוב ברוב בסנאט?
יפשילו שרוולים?
כחלק משיח על שלל רפורמות אפשרויות, עלתה במהלך הפריימריז הדמוקרטיים הצעה להרחיב את הרכב בית המשפט העליון, מ-9 שופטים ל-11 לפחות. הרעיון עלה לראשונה לאור המהלך הרפובליקאי להשאיר את המושב של סקאליה פתוח עד בחירות 2016, ואחר כך האפשרות שניתנה לטראמפ למנות שופט נוסף עם פרישתו של השופט קנדי. מקונל שלל מאובמה את היכולת להוסיף מועמד ליברלי, או לפחות מועמד של פשרה, להרכב – ולטראמפ מחליפו ניתנה האפשרות להוסיף שני שמרנים. עכשיו נחתה בחקו ההזדמנות השלישית להגדיל את הרוב השמרני – 6-3 – ולעצב את בית המשפט לדור או יותר.
עובדה זו הזניקה את ההצעה להגדיל את מספר השופטים מהשוליים למיינסטרים. יו״ר ועדת המשפט של בית הנבחרים, ג׳רי נאדלר, הצהיר לאחר הודעתו של מקונל: ״אם הרפובליקאים יפעלו למנות שופט לפני ההשבעה של נשיא וסנאט חדש, הדמוקרטים יצטרכו לפעול מיד להרחבת בית המשפט״. צ׳אק שומר, מנהיג המיעוט בסנאט, הודיע כי ״כל האפשרויות על השולחן״, והוסיף בדיון שנערך ביום שני בסנאט: ״אם מקונל יתקדם עם המינוי, זה יהיה הסוף של מוסד הדיונים הדגול הזה״.
לפי סקר שנערך בסוף השבוע, 62% מהציבור בארה"ב מאמינים כי על הזוכה בבחירות למנות את המחליף לשופטת המנוחה. אבל דעת הקהל לא תעצור את הרפובליקאים
דבריו של שומר הם איום יותר ממרומז לביטול הפיליבסטר, צעד הכרחי לשינוי מספר השופטים. הפיליסטר הוא כלי פרוצדורלי הייחודי לסנאט, שלמעשה מחייב לפחות 61 קולות להעברת חקיקה בבית, או במילים אחרות הסכמה גם של חברים מהמפלגה היריבה (דיון מורחב בנושא בכתבה נפרדת). חשוב לציין שמספר השופטים אשר יושבים בעליון איננו קבוע בחוקה – המספר הנוכחי, תשעה, נקבע בחוק משנת 1869. הניסיון האחרון לשינויו נעשה על ידי הנשיא רוזוולט ב-1937, במהלך הדיונים על חבילת החקיקה של ה"ניו דיל", אך הוא לא צלח.
סקר בזק שנעשה על ידי רויטרס/Ipsos במהלך סוף השבוע העלה כי 62% מהציבור, כולל מחצית מהרפובליקאים, מאמינים כי הנשיא שיזכה בבחירות הקרובות צריך למנות את המחליף או המחליפה של ביידר גינזבורג. סקר אחר, של YouGov, גם מצא רוב שמתנגד למינוי מהיר על ידי טראמפ, אבל הוא היה קטן יותר – רק 51%. אף שדעת הקהל השלילית כלפי המהלך לא תעצור כנראה את הרפובליקאים מלמלא את המושב, הדמוקרטים מקווים שהיא תייצר בעתיד תמיכה במהלך התגובה שלהם.
ביטול הפיליבסטר הוא נושא שעלה על השולחן עוד קודם לכן, כדי לאפשר לדמוקרטים לקדם שורה ארוכה של סעיפים באג׳נדה שלהם, אבל עכשיו נראה שהקרב על העליון דחק כל נושא אחר אחורה בסדר היום. ג׳ו ביידן עצמו עוד לא התייחס לסוגיה, מעבר לדרישה כי הרפובליקאים יחכו עם המינוי. במהלך הפריימריז הוא התנגד להרחבת הרכב העליון בטענה כי ״אנחנו נחיה לקלל את היום״. ביידן הוסיף בהזדמנות אחרת, ״אנחנו נוסיף שלושה שופטים, וכשהם יחזרו להיות רוב הם יעשו את זה, ואנחנו נתחיל לאבד את האמינות של בית המשפט העליון בכלל״.
החשש שניסח ביידן הוא אכן הטיעון המרכזי נגד הכנסת שינויים בבית המשפט העליון, והרחבה של מערכת המשפט הפדרלית בכלל. [2] הקיטוב הפוליטי, לצד העבודה ששתי המפלגות הפנימו שביכולתן להשאיר מורשת פוליטית מתמשכת דרך המינויים ה"נכונים" במערכת המשפט, עלולה להפוך לזירת הקרב הקשה ביותר בין הצדדים.
החשש של הרפובליקאים (או האיום שהם מציגים לבוחרים שלהם) הוא שהדמוקרטים בונים על שינוי נרחב הרבה יותר מאשר רק שינוי מספר השופטים בעליון. מקונל ״הזהיר״ לאחרונה את הבוחרים הרפובליקאים כי אם הדמוקרטים יזכו לרוב בשני בתי הקונגרס ובנשיאות, הם יפעלו להפוך גם את מחוז קולומביה (DC) וגם את פורטו ריקו למדינות באיחוד. ההנחה הסבירה היא שצעד כזה יוסיף לדמוקרטים ארבעה מושבים בטוחים בסנאט.
סיכום: ערוץ מורשת
הניסיון להרחיב את מספר המדינות החברות, בעיקר הפיכת DC למדינה, יכול להפוך לשאלה שתגיע לפתחו של בית המשפט עליון. למעשה, כמעט כל רפורמה שהדמוקרטים יקדמו יכולה לנחות בעליון (האובמה-קר, שעברה ב-2011, תגיע לשם לדיון נוסף שבוע לאחר הבחירות) – ולכן השליטה בו הופכת סלוגיה כל כך קריטית לשני הצדדים.
ייתכן שהשאלה עבור הדמוקרטים לא תהיה אם הגדלת ההרכב תוביל לסחרור של שינויים נוספים; תחת זאת, הם יידרשו לבדוק אם ללא ההרחבה, הם בכלל יצליחו לקדם ולשמר את המורשת שלהם. הרפובליקאים חוששים שאם לא יקדמו מיד מינוי, הם יאבדו את היכולת לזכות שוב ברוב לשנים רבות קדימה.
הדבר היחיד הברור כרגע היא שנושא מינוי השופטים זינק בין לילה לראש הסוגיות החשובות של מערכת הבחירות. אך בעוד הרפובליקאים תמיד הצליחו להוציא את הבוחרים שלהם מהבית ולהצביע באמצעות הטיקט הזה (בעיקר השמרנים ביותר מביניהם), עכשיו גם הבייס הליברלי מתגייס לנושא.
הערות:
[1] החריג היחיד כאן הוא המושב בסנאט מטעם אריזונה, הבחירות שייערכו שם ב-3 בנובמבר מוגדרות כ״בחירות מיוחדות״ ומארק קלי, המועמד הדמוקרטי שמוביל על הסנאטורית הרפובליקאית, מרתה מקסאלי, יכול לתפוס את מקומה כבר ב-30 בנובמבר.
[2] מאז 1990 לא עברה אף רפורמה משמעותית שהגדילה את מספר השופטים בערכאות הנמוכות יותר, למרות הגידול באוכלוסייה והעלייה בעומס על המערכת המשפטית.