ההפיכה בסוריה ואיומי הטרנספר של טראמפ מעלים את הלחץ במצרים
- חיים קורן
- 20 במרץ
- זמן קריאה 13 דקות
משטר א-סיסי חושש שהעם המצרי, הסובל ממשבר כלכלי חריף, ישאב השראה מעליית השלטון החדש בדמשק ויתמרד נגד שליטיו. בד בבד, קהיר מתמודדת עם מתיחות בגבולותיה עם רצועת עזה, סודאן, אתיופיה ולוב, ונשיא אמריקאי שאינו מהסס להחריף מצבים רגישים ממילא. אך מצרים ממשיכה להיות גורם משמעותי במו"מ מול חמאס ובעיצוב ה"יום שאחרי" ברצועה, ולישראל נחוצה מדיניות שלוקחת את האיומים עליה בחשבון אם ברצונה לשמור על היחסים החשובים עמה
מדיניות החוץ והביטחון המצרית מתאפיינת ככלל בפרגמטיזם ובהתאמות מתבקשות למציאות משתנה. אולם, מלחמת "חרבות ברזל" וגלי ההדף הגאופוליטיים שיצרה מזעזעים את הזירה המזרח-תיכונית באופן שמצרים טרם התמודדה איתו בעבר – הן בשל ריבוי הזירות והיותן שלובות זו בזו; הן בגלל האינטנסיביות של האירועים והשפעתם על שחקנים רבים; והן מכיוון שכולם מתרחשים כמעט בו-זמנית. האירועים הללו משפיעים לא רק על האינטרסים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים שלה, אלא גם על המצב החברתי במצרים – וכפועל יוצא על יציבות המשטר.
שני משתנים מרכזיים ונגזרותיהם מהווים כעת את נקודת הכובד אליה מתייחסת המדיניות המצרית, בהמשך (ובמקביל) למתחולל ברצועת עזה: האירועים בסוריה מאז סילוק משטר אסד וכניסתו של הנשיא דונלד טראמפ לבית הלבן.
המטרות העיקריות של מצרים בנקודת הזמן הנוכחית הן: (1) סיום המלחמה ברצועת עזה והתחלת מלאכת השיקום, בה מצרים מעוניינת לקחת חלק ולגרוף את הרווחים – הן הכלכליים והן הפוליטיים; (2) הסרת איום הטרנספר של תושבי הרצועה לשטח מצרים; ו-(3) הסרת האיום החות'י על השיט בים האדום.
מציאות מורכבת זו מחייבת אותה לאלתר פתרונות בטווח הקצר, "לקנות לעצמה זמן" בטווח הבינוני ולנסות ולגבש מדיניות להובלת מהלכים בטווח הארוך. קהיר מתמרנת מול מרבית השחקנים השונים בניסיון לא לנכר אף אחד מהמיטיבות שלה ולא להסתכסך עם שחקנים חזקים ממנה. גישתה הקבועה היא לראות בחלק מהשחקנים בזירה הבינלאומית כ"ידיד-אויב" (frenemies), שהיחס אליהם גמיש ונקבע בהתאם לאילוצי השעה. עם זאת, ניכר כי המשטר מתקשה לייצב את מדיניותו בתנאים הנוכחיים.
בכוונת מאמר זה לנתח את האתגרים הרבים – שישראל ורצועת עזה הם רק שניים מתוכם – עמם מתמודדת כיום מצרים. למקבלי ההחלטות בירושלים יסייע אם יקחו אתגרים אלו בשיקוליהם בעת גיבוש מדיניות ישראלית בסוגיות החשובות לקהיר.
המפץ הסורי
נפילת משטרו של בשאר אל-אסד נתפשת בקהיר כשלב הבא במלחמת "חרבות ברזל", שהשפעתו על מצרים תהיה משמעותית בשנים הקרובות. המשטר המצרי, שנמנע בתחילה מנקיטת עמדה כלפי המשטר הסורי החדש, הכיר באחרונה באחמד אל-שרע כמנהיג סוריה החדש (שאף הוזמן לוועידת הליגה הערבית בקהיר בתחילת מארס 2025 ונטל בה חלק).
נשיא הרפובליקה, עבד אל-פתאח א-סיסי, ובכירי משטרו הביעו תמיכה בשמירת האחדות, הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של סוריה, וקראו לייצוג פוליטי של כל זרמי החברה הסורית בממשל הסורי החדש, כדי להביא לפיוס לאומי ויציבות בסוריה.[1] אולם המצב החדש בדמשק יוצר מתחים וחששות בקהיר במגוון רחב של זירות במזרח התיכון.
בראש ובראשונה, מצרים חוששת מעליית כוחה של תורכיה – והשפה הדיפלומטית המצרית מכסה על דאגה עמוקה מפני צמיחתה של ישות טרוריסטית פרו-תורכית, ברוח "האחים המסלמים", על אדמת סוריה. בקהיר חוששים כי ישות כזו תנסה לחתור תחת השלטון החילוני של א-סיסי ולעודד מרי מזוין נגדו בעתיד. השתלבות פעילים מ"האחים המוסלמים" במשטר הסורי החדש מגבירה בעיני קהיר את הסיכוי שהעם המצרי, הסובל מעריצות וממשבר כלכלי חריף, ימרוד אף הוא נגד משטרו שלו. לבלימת האיום איום נרשמה התגייסות נרחבת של מדינאים, אנשי תקשורת ואוטוריטות דתיות מצריות.[2]
נאמנה לעיקרון ה-frenemies שלה, קהיר מהדקת את השיח עם אנקרה בה בעת שהיא חוששת מפניה
חוגים ליברליים במצרים, כמו גם הממסד, אינם ששים לשחזר את אירועי ה"אביב הערבי" ב-2011. נטישת משטר אסד על-ידי רוסיה והכניסה התורכית המאסיבית אל סוריה מסכנות בעיני המצרים את היציבות במדינה ועלולה, לתפישת קהיר, להוביל לנוכחות תורכית קבועה בסוריה ולמלחמת מיליציות מתחדשת (א-שרע מול חזבאללה והעלאווים, כולל נאמני משטר אסד; והתורכים נגד הכורדים בצפון סוריה – זאת, חרף הסיכומים שהשיג הממשל החדש בדמשק מול הכורדים).
אך קהיר, נאמנה לעיקרון ה-frenemies שלה, מהדקת את השיח עם אנקרה בה בעת שהיא חוששת מפניה. שר החוץ המצרי עבד אל-עאטי נועד ב-4 בפברואר 2025 עם מקבילו הקאן פידאן (ופגש גם את הנשיא ארדואן) כדי לדון בחיזוק היחסים הבילטראליים בין המדינות. ההצהרה המשותפת על "ההתמודדות המשותפת עם האתגרים הפוקדים את האזור" מקפלת בחובה בעיקר את המעורבות התורכית בסוריה, תמיכתה בא-שרע ומדיניותה כלפי הכורדים, כולל הצהרותיה שתשלוט בשטחים בצפון סוריה.
קהיר משתפת פעולה עם אנקרה נגד גירוש הפלסטינים מעזה (למול הצהרות הנשיא טראמפ), וגם במספר תביעות תורכיות מישראל, כמו הדרישה לנסיגת ישראל משטחים בסוריה אותם תפסה לאחר נפילת משטר אסד (ראו בהמשך).
לבסוף, מצרים מודעת היטב גם לשאיפתה של תורכיה להיכלל במדינות אגן הים התיכון המזרחי להפקת אנרגיה (בעיקר גז), הידוע כ-EastMed. קהיר מוטרדת ממאמצי התיווך החדשים שמנהלת אנקרה לפייס בין שני המנהיגים הניצים בסודאן, שכנתה של מצרים מדרום.
איראן, שהוכתה אף היא עם נפילת אסד, היא גורם נוסף לדאגה עבור מצרים. המשך גרירתה של ירדן לסבך האירועים, בדחיפתה המאסיבית של טהראן, עלולה לסכן את יציבות הממלכה ההאשמית. בנוסף, ההתגרויות האיראניות בישראל צפויות להגביר את אי-היציבות בגבולותיה עם סוריה, לבנון וירדן, וירחיקו כל סיכוי להסדר הבעיה הפלסטינית וסוגיית השלטון בלבנון (המצויה, נכון לכתיבת שורות אלה, בהפסקת אש עם ישראל).
לבסוף, זירה מורכבת וכואבת במיוחד עבור מצרים היא החות'ים בתימן. כזכור, בתחילת המלחמה, ההצהרות הפרו-פלסטיניות מצד החות'ים ושיגור הטילים על ידם לעבר ישראל, התפתחו עד מהרה למצור על תנועת כלי שיט בים סוף.[3] שר החוץ המצרי עבד אל-עאטי הודה בנובמבר 2024 שמצרים איבדה כשישה מיליארד דולר מהכנסותיה בתעלת סואץ בשל התקיפות נגד תנועת הספנות במיצר באב אל-מנדב והמצור על ים סוף, שמגבילות מאוד מעבר ספינות וסחורות בתעלה.[4]
מצרים מצפה כעת מממשל טראמפ לפעול נמרצות נגד החות'ים, בניגוד לקודמו, כדי שתוכל להשתחרר מלפיתתם. ובאופן מעניין, הממסד המצרי טרם הגיב רשמית לשורת התקיפות האמריקאיות בתימן, שהחלו באמצע מארס 2025. אך לצד הרצון בפעילות צבאית לשבירת המצור הימי, "אל-ערבי אל-ג'דיד" דיווח במארס 2025 כי מצרים גם פנתה באופן חשאי לחות'ים כדי למנוע שיבושים נוספים בתעבורה הימית.[5] שתיקת הממסד המצרי היא דוגמה מובהקת לכפילות במדיניות החוץ שלו: מחד גיסא, בקהיר מרוצים מהתקיפות האמריקניות על הח'ות'ים; מאידך גיסא, הם מנהלים עם דיאלוג עם הארגון הקיצוני מאחורי הגב של "האחיות הערביות".
אי-יציבות באפריקה
מקור נוסף לדאגה מצרית היא מצב "השכונה" במזרח אפריקה. מוקד מרכזי הוא הסכסוך המסלים של קהיר עם אתיופיה, במיוחד לאחר שהאחרונה חתמה ב-2024 על הסכם עם סומלילנד למימוש שאיפתה של אדיס אבבה למוצא לים סוף.[6] בתגובה, חתמה מצרים הסכם עם סומליה, שכנתה של אתיופיה אשר אינה מכירה בסומלילנד, והשתיים איימו על אתיופיה במלחמה – עדות לעוצמת הסכסוך בין מצרים, אתיופיה וסודאן סביב סכר הרנסאנס. סכר זה באתיופיה, המשפיע על זרימת הנילוס, הוא מוקד לדאגה מצרית עמוקה.[7]
העובדה שהסודאנים חידשו ב-8 באוקטובר 2023 את יחסיהם הדיפלומטיים עם איראן,[8] המספקת להם כטב"מים ורחפנים המטים את הכף במלחמת האזרחים במדינה לטובת הגנרל בורהאן, מאיימת על מצרים מדרום. גם ג'יבוטי, בעלת הנמל האסטרטגי המקשר בין האוקיינוס ההודי והים הערבי לים סוף, היא חלק מהמתווה שמצרים מנסה לגבש כמענה באזור מזרח אפריקה וים סוף.[9]
מצרים, הנסמכת על עסקאות נשק גדולות עם מוסקבה ועל הכור הגרעיני האזרחי שהיא בונה עבורה, מוטרדת מאוד ממהלכיה האחרונים של רוסיה ביבשת
ההתפתחויות בסוריה משליכות גם על יחסיה של מצרים עם רוסיה, שהגבירה באחרונה את פעילותה באפריקה. מצרים, הנסמכת על עסקאות נשק גדולות עם מוסקבה ועל הכור הגרעיני שהיא בונה עבורה לצורכי אנרגיה, מוטרדת מאוד מחוסר המהימנות הרוסית וכן ממהלכיה האחרונים של רוסיה ביבשת.
העובדה שמוסקבה, כמו אנקרה, מגבירה בצורה מאסיבית את מעורבותה בלוב, שכנתה הבלתי-יציבה של מצרים ממערב (בין היתר, כפיצוי על אובדן נמל טרטוס ובסיס האוויר חמיימים בסוריה), היא לצנינים בעיני קהיר. הוא האמור גם לגבי כניסתה של רוסיה לאפריקה על ידי הבטחת מעגן לצי הרוסי בפורט סודאן.[10] לכך נוסף ממד המעורבות של מיליציית וגנר הרוסית (שכיום נקראת רשמית "Africa Corps") למול כוחות אוקראיניים בסודאן, שעה שקהיר וקייב בוחנות הקמת מוקד (hub) לוגיסטי של תבואה במצרים לצורך תגבור הייצוא האוקראיני לאפריקה.[11]
לבסוף, היחלשותה של מוסקבה בסוריה אינה נעלמת גם מעיניה של סין, בעלת בריתה של מוסקבה לציר האנטי-מערבי, אשר מושקעת גם היא במצרים. בקהיר חוששים כי בייג'ינג תהסס להמשיך בתמיכה במוסקבה ולא תרסן את הפעילות הרוסית בלוב, בסודאן ובים האדום – עובדה המהווה איום עבור מצרים.
חשוב לציין שבייג'ינג מוטרדת אף היא מהזכויות שקנתה רוסיה בפורט סודאן ומהמעורבות התורכית במאמצי התיווך לסיום מלחמת האזרחים במדינה. כאשר סין מתואמת עם רוסיה ותורכיה, יהיה בידה להשליט סדר ולא לאפשר לשתיים לעשות ככל העולה על רוחן ליד גבולותיה של מצרים. סין ערה למאמצי הבחישה של מוסקבה ואנקרה בגזרות השונות ומצרים מצפה (ומקווה) שבייג'ינג תרסן אותן.
תיבת פנדורה אמריקאית
הנעלם המשמעותי השני עבור קהיר הוא מדיניות החוץ שינהיג נשיא ארה"ב הטרי דונלד טראמפ. נביל פהמי, שר החוץ המצרי בשנים 2014-2013, הגדיר בעבר את יחסי מצרים-ארה"ב כ"לא נוחים, אך חיוניים".[12] מצבם כיום מורכב הרבה יותר.
בתקופת נשיאותו הקודמת תמך טראמפ במצרים בסוגיית סכר הרנסאנס. בכהונתו השנייה, המהלכים האמריקאיים עשויים להיגזר מהשפעת מדיניותו של הבית הלבן בתחומים המדאיגים את מצרים: איראן והחות'ים, והשאלה אם טראמפ יתעקש לכפות על מצרים וירדן לקלוט פליטים מעזה. מצרים מתלבטת גם כיצד "לאזן" מול הנשיא האמריקאי את מדיניותה כלפי סין ורוסיה.
ההבנה במצרים בדבר הצורך להתאים את מדיניותה למול ארה"ב וציפיותיה מהממשל החדש, כמו קידום הציר הערבי הסוני והמשך מתווה "הסכמי אברהם", הגיעה זמן קצר לאחר כניסת טראמפ לבית הלבן. ההצהרות של הנשיא האמריקאי בדבר תמיכתו בהגירת פלסטינים מעזה לירדן ולמצרים זעזעו את אמות הסיפים בעולם הערבי (אף שב-12 במארס 2024 הכריז טראמפ כבדרך אגב ש"אף אחד לא מגרש פלסטיני מעזה").[13] הדחייה הנחרצת מצד שתי "מדינות היעד" ומצד העולם הערבי הביא לדחיית ביקור סיסי בוושינגטון (עבדאללה מלך ירדן ביקר בבית הלבן כמתוכנן באמצע פברואר), וכן לכינוס מיוחד של הליגה הערבית בה הוצגה תוכנית חדשה לשיקום הרצועה (ראו בהמשך).
הדברים מצטרפים לביקורת ישראלית ואמריקאית על הרטוריקה המצרית הארסית כלפי ישראל; חוסר האמינות של קהיר במספר מקרים בתיווך מול חמאס; ועל ההצטיידות הצבאית המואצת שמובילה מצרים (דאגה שעלתה גם בקונגרס האמריקני).[14] לכך נוסף האיום של טראמפ לפיו ארצו מצפה ממצרים, שאותה ארה"ב מממנת באופן משמעותי,[15] לתרום את חלקה בקליטת העזתים. טראמפ גם יצפה ממצרים להמשך התמיכה ב"הסכמי אברהם". אף שכל אלו מכניסים את קהיר למצוקה, היא נמנעת בינתיים מלשבור את הכלים, הן מול ארה"ב והן מול ישראל.
ישראל והפלסטינים
הזירה הנפיצה ביותר עבור מצרים כרגע היא רצועת עזה ויחסיה של קהיר עם ישראל. בתחילת פברואר נפגש שר החוץ אל-עאטי עם ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, מוחמד מצטפה, לדיון במצב ההומניטרי ברצועת עזה. השניים הדגישו את חשיבות פינוי ההריסות ומתן סיוע לאוכלוסייה במהירות, מבלי לעקור את הפלסטינים בניגוד לרצונם.[16]
אל-עאטי פגש בקהיר גם את מזכיר הוועד המרכזי של פת"ח, ג'בריל רג'וב, והשניים דנו בהתפחויות בגדה המערבית וברצועת עזה ובצורך לרתום את מדינות ערב והקהילה הבינלאומית "להגנה על הפלסטינים ולהשגת יעדיהם הלאומיים". רג'וב הביע את הערכתה של ההנהגה הפלסטינית לתפקיד שממלאת מצרים בזירה הבינלאומית והודיע שהפלסטינים מתנגדים לכל יוזמה שמבקשת להביא לעקירת בני עמם מארצם.[17]
ביחס לישראל, מדיניותה של קהיר בעידן טראמפ הנוכחי מורכבת לא פחות: מחד גיסא, היא ממשיכה להצהיר על תמיכתה המסורתית בסוגייה הפלסטינית ובחיזוק האחדות הפלסטינית;[18] מאידך גיסא, המציאות החדשה שנוצרה מקשה עליה להתכונן לסוגיות של "היום שאחרי", כמו ההסדר בעזה וההתקדמות במתווה הפלסטיני, השליטה בציר פילדלפי, המשך ההתחמשות המאסיבית והסדרת היחסים עם ירושלים.
בטבח 7 באוקטובר זיהתה מצרים את חולשתה של ישראל. הצלחת המתקפה של חמאס פגעה מאוד בדימוי העוצמה של ישראל, הן בפן הצבאי והן בפן האסטרטגי-דיפלומטי. בהמשך, היא גם זיהתה את הססנותו של ממשל ביידן ואת תביעתו הנחרצת מישראל שלא לפגוע בחפים מפשע ברצועה ולהכניס אליה סיוע הומניטרי רב.
כתוצאה, קהיר הקצינה בהדרגה את הרטוריקה כלפי ישראל,[19] עד לכדי איום להצטרף לדרום אפריקה בתביעתה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג,[20] ואף לשקול את השעיית הסכמי השלום עמה.[21] בד בבד, המצרים ניסו לגייס את קטר – אותה החרימו, יחד עם מספר מדינות סוניות נוספות, בין 2017 ל-2021 – כדי לנפק הסכמה נגד מדיניות ישראל בלבנון, וכן לצורך התביעה שתיסוג מהשטחים בסוריה אליה פלשה בעקבות נפילת אסד.[22]
בעיני המצרִים, התחמשותם הצבאית המאסיבית ופריסת הכוחות המצריים בסיני הן תמונת ראי להמשך השהייה של ישראל על ציר פילדלפי – אותה הם רואים כהתגרות ישראלית ואף הפרה של הסכם השלום
ההצהרות הללו מטעם משטר א-סיסי נועדו להרגיע את דעת הקהל במצרים, שממשיכה לגעוש (יחד עם ציבורים רחבים בעולם הערבי והמוסלמי) כתוצאה מהלחימה הקשה בעזה והמצב ההומניטרי ברצועה. עם זאת, הן נועדו גם כדי לנצל את המצב ל"דחיפת" המדיניות המצרית המסורתית להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל.
לבסוף, נותרה הסוגייה החשובה של ההתחמשות הצבאית המצרית המאסיבית – ויותר מכך, הפריסה הצבאית למול רפיח המצרית – שהן הפרה של הסכמי קמפ דייויד ונגזרות במידה רבה מהמצב הפנימי במצרים. אך בעיני המצרים, זו תמונת ראי להמשך השהייה של ישראל על ציר פילדלפי: התגרות ישראלית ואף הפרה של הסכם השלום.
עם זאת, ניכר כי קהיר מנסה להפיג את החששות הללו בישראל ואף בארה"ב. בתגובה לדברי שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, על ההצטיידות המאסיבית והמואצת של הצבא המצרי, טען השדרן הממסדי הפופולארי עמרו אדיב כי מדינות גדולות צריכות צבאות גדולים. לדבריו, "תמיד רצו לצמצם את הצבא שלנו, עוד מימי עוראבי (ממחוללי הלאומיות המצרית המודרנית)". אדיב הוסיף: "איני קורא למלחמה עם ישראל – הפחד היחידי של ישראל הוא מצרים...רעיון השלום עם מצרים היא סוגייה חשובה לישראל – [אך] אין זה כך עבור [האזרח] המצרי. עבור הישראלי רעיון השלום הוא עקרוני". השדרן הדגיש שהצבא המצרי חזק, אך לא כדי שייעשה בו שימוש, אלא כדי שיריביו ייקחו אותו בחשבון.[23] דברים אלו (יחד עם תגובות לדברי שגריר ישראל החדש לוושינגטון, ד"ר יחיאל לייטר, שהזהיר אף הוא מפני הצבא המצרי והאפשרות שייזום מלחמה נגד ישראל), מתכתבים עם דעת הקהל במצרים, שקל למצוא בה קולות רבים המצדיקים יציאה למלחמה נגד ישראל.
חשוב לציין כי הרטוריקה האנטי-ישראלית במצרים התמתנה בשלב שבו ישראל החלה לצבור הישגים במלחמתה בחמאס ובחזבאללה. עם הצלחת המערכה בצפון ולאור תרומתה להפלת משטר אסד בסוריה ואף להיחלשות איראן, זיהה א-סיסי את השינויים במגמות הגאופוליטיות והחליף כמעט את כל שרי ממשלתו (כולל שר המודיעין – הבכיר מכולם – שנחשד בשחיתות). זאת, כדי "להזרים דם חדש" לממשלה ולהתמודד נכוחה עם השינויים המהירים באזור, אך גם לנוכח כישלונם של השרים בטיפול בבעיות הכלכלה והפנים המתגברות.
סיכום
עם התמוטטות המשטר הסורי ובמצב החדש שנוצר מול שחקנים כמו ארה"ב, רוסיה, תורכיה, ישראל וירדן, וכן מול הזירה הפנימית התוססת במצרים, נדמה שקהיר שבה למדיניות החוץ המסורתית שלה. בתחילת מלחמת "חרבות ברזל" השתלחה מצרים בישראל וחברה לחלק מהמדינות העוינות אותה. אולם מאז הצלחותיה הצבאיות של ישראל מקיץ 2024 ואילך – וביתר שאת לאחר חזרתו של הנשיא טראמפ לבית הלבן – קהיר מנסה לחזור ולמצב את עצמה כמנהיגת העולם הערבי וכמי שיכולה לשקם את רצועת עזה.
עם זאת, הזירה הפנימית במצרים רחוקה מלהיות שקטה. ניכר שפלח לא מבוטל מהציבור המצרי נסער מהמצוקה הכלכלית המחריפה בארצו ומהפסקות החשמל התכופות היומיומיות. העובדה שאוניברסיטת "אל אזהר" – המוסד ההלכתי האסלאמי החשוב ביותר בעולם הסוני –תמך פומבית בחמאס, תוך קריאת תגר על ממשל א-סיסי, מלמדת שחזית הפנים בוערת.[24] ואף שפחת לאחרונה הסיכון מפני הפיכה של גורמים אסלאמיסטיים ברוח סוריה גם במצרים, משטר א-סיסי עדיין ניצב בפני הצורך לתמרן בין האתגרים הפנימיים והחיצוניים.
במצב הנוכחי, ולאור המהירות שבה משתנות הנסיבות ומתרחשים האירועים, הנשיא וממשלתו שוב יידרשו לנסות ו"לאזן" את מדיניותם בנושאים שונים הנגזרים מהמצב, כולל מול ישראל. ניכר בשבועות האחרונים ניסיון מצרי לשוב להידבר עם ישראל וארה"ב, חרף הצעת טראמפ והמחלוקות עם ישראל ביחס ל"יום שאחרי" והאשמת החמאס בדרדור המצב באזור.[25]
אפשר לנסות להגיע עם קהיר להבנות ביחס לתוכנית לשיקום הרצועה ולפתור בהסכמה את סוגיית ציר פילדלפי, תוך התעקשות על צמצום הנוכחות הצבאית ברפיח המצרית
במענה לתוכנית הטרנספר שהציע טראמפ, המצרים שקדו על הכנת תוכנית משלהם לשיקום רצועת עזה ו"היום שאחרי". התוכנית הוצגה בפסגת הליגה הערבית שנערכה בקהיר כדי לייצר הסכמה ערבית, ואף שלא זכתה לתמיכה מלאה של כל חברות הליגה, ארבע מדינות אירופיות הסכימו לה.[26] עיקריה: מניעת האפשרות שחמאס ישלוט בעזה עם תום המלחמה, אך מבלי לגרש עזתים למדינות אחרות. כן כלולה בה יוזמה לתוכנית סיוע נרחבת, שמצרים תעמוד במרכזה (ותסתמך על מימון ערבי ומערבי), ובכך לפלס דרך להסדרה עם ישראל.
עם זאת, ישנה מחלוקות בקרב חברות הליגה באשר לתפקידו של חמאס ברצועה בסוף המלחמה. סעודיה ואיחוד האמירויות, למשל, סבורות שהתוכנית המצרית מקלה מדי עם החמאס, ויש לדאוג שלא תהיה לארגון הטרור כל נוכחות בעזה לאחר המלחמה.
בבואם לנהל מגעים מול הממשל בקהיר, על מקבלי ההחלטות בארץ לקחת בחשבון את שלל האיומים מבית ומחוץ שמולם מתייצבת מצרים. אפשר לנסות להגיע עם קהיר להבנות ביחס לתוכנית לשיקום הרצועה ולפתור בהסכמה את סוגיית ציר פילדלפי, תוך התעקשות על צמצום הנוכחות הצבאית ברפיח המצרית (ייתכן שלכך תידרש מעורבות אמריקנית). כך יירקם התוואי של "היום שאחרי".
כמו כן, הצעה לספק מטריית הגנה מפני טילים בים האדום עשויה להפיג חששות מצריים מפני שיגור טילים מצד החות'ים לכיוונה. באותו נושא, קידום ערוץ הידברות בין קהיר לאדיס אבבה, שעמה יש לישראל קשרים טובים (ואשר חוששת אף היא מפני פגיעה אפשרית של טיל חות'י בסכר הרנסאנס), יכול לתרום לשיפור ביחסי מצרים-אתיופיה – ומכאן שגם בין מצרים לישראל.
המשטר המצרי מודע היטב ליתרונות שהוא מפיק משיתוף הפעולה עם ישראל – ולא רק מהמחלוקות עמו, שמובלטות בתקשורת. בסופו של יום, המשך שיתוף הפעולה בין שתי המדינות הוא אינטרס הדדי של שתיהן.
השגריר ד"ר חיים קורן הוא מרצה באוניברסיטת רייכמן. שימש בעבר שגריר ישראל הראשון לדרום סודאן (2014-2011) והשגריר למצרים (2016-2014), כמו גם מדריך לשעבר במכללה לביטחון לאומי.
הערות
* The appearance of U.S. Department of Defense (DoD) visual information does not imply or constitute DoD endorsement.
[1] מחמד אלגאלי, "הנשיא סיסי ומקרון מדגישים את החשיבות של שימור הריבונות והאחדות של סוריה ותמיכה בצבא לבנון", אליום אלסאבע, 28 בדצמבר 2024 (בערבית). (לינק)
[2] מיכאל ברק, "כבדהו וחשדהו – מצרים והמשטר החדש בסוריה", זמן ישראל, 16 בינואר 2025. https://www.zman.co.il/554227/
[3] חיים קורן, "'חרבות ברזל' הוסיפה למצרים מקור חדש לדאגה – תימן", הזירה, 12 בדצמבר 2023. https://www.arenajournal.org.il/single-post/koren-swords-of-iron-egypt-houthis
[4] ליאור בן ארי, "שר החוץ המצרי: "תקיפות החות'ים בים האדום גרמו לנו נזק של 6 מיליארד דולר", Ynet, בתאריך 1 בדצמבר 2024. https://www.ynet.co.il/news/article/hksko2m11je
[5] לירן אהרוני, "מצרים ערכה שיחות חשאיות מול החות'ים במטרה למנוע פגיעה בשייט הבין-לאומי", וואלה, 18 במארס 2025. https://news.walla.co.il/item/3735349
[6] Kalkidan Yibeltal, “Ethiopia signs agreement with Somaliland paving way to sea access,” BBC, 2 January 2024. https://www.bbc.com/news/world-africa-67858566
[7] חיים קורן, "הדילמה שמציבה מלחמת 'חרבות ברזל' בפני מצרים", אתר ייצור ידע, דצמבר 2023.
[8] “Iran and Sudan agree to resume diplomatic relations,” Reuters, 9 October 2023. https://www.reuters.com/world/sudan-says-it-will-resume-diplomatic-relations-with-iran-2023-10-09/
[9] “Egypt, Djibouti Discuss Somalia Developments, Efforts to Restore Stability in horn of Africa," Ahram Online, 2 February 2025. https://english.ahram.org.eg/NewsContent/1/64/539662/Egypt/Politics-/UPDATED-Egypt,-Djibouti-discuss-Somalia-developmen.aspx
[10] Basillioh Rukanga, “’No obstacles’ to Russian Red Sea base – Sudan,” BBC, 13 February 2025. https://www.bbc.com/news/articles/c30del8dz51o
[11] “Al-Mashat, Kovaly explore Egypt’s potential as grain hub for Ukrainian exports to Africa,” Daily News Egypt, 3 February 2025. https://www.dailynewsegypt.com/2025/02/03/al-mashat-kovaly-explore-egypts-potential-as-grain-hub-for-ukrainian-exports-to-africa/
[12] “Nabil Fahmi defined the (then-)current relations with the US as ‘uncomfortable but indispensable’.” See: Ofir Winter & Adam Sharon, "Egypt in a multipolar world: Treading the tightrope between Great Powers", Nexus, University of Haifa, 10 November 2024.
[14] Ariel Kahana, “US Congress set to scrutinize Egypt's breach of peace accord,” Israel Hayom, 29 January 2025. https://www.israelhayom.com/2025/01/29/us-congress-set-to-scrutinize-egyptian-violation-of-peace-treaty/
[15] בשנים 2023-2019 נע תקציב הסיוע האמריקאי למצרים בין 1.3 ל-1.5 מיליארד דולר. הוא צנח דרמטית ב-2024, ל-222 מיליון דולר. לפירוט, ראו: https://www.foreignassistance.gov/cd/egypt/2024/obligations/0
[17] עלי צאלח, "מצרים מדגישה את תמיכתה בזכויות הפלסטינים ומעצימה את מאמציה הדיפלומטיים", אלבלד, 5 בפברואר 2025 (בערבית). https://www.elbalad.news/6471295
[18] שם.
[19] “Egyptian MPs Condemn Israel As A 'Nazi Country,' Tear Up Copy Of Peace Treaty, Call For Egypt To Freeze Relations With Israel, Recall Egyptian Ambassador, Deport Israeli 'Dog' From Cairo,” MEMRI, 21 November 2023. https://www.memri.org/tv/egypt-parliament-debate-war-gaza-mps-israel-nazi-tear-up-peace-treaty-call-freeze-relations-call-back-ambassador
[20] “Egypt says it will join South Africa’s genocide case against Israel at ICJ,” Al-Jazeera, 12 May 2024. https://www.aljazeera.com/news/2024/5/12/egypt-says-it-will-join-south-africas-genocide-case-against-israel-at-icj
[21] יואב לימור, "מצרים מאיימת: מעבר פליטים יוביל להשעיית הסכם השלום", ישראל היום, 5 בפברואר 2024. https://www.israelhayom.co.il/news/defense/article/15215101
[22] אל קלוטשטיין, "פניית פרסה? מצרים מתקרבת לאיראן ולטורקיה – וזה מדאיג", מקור ראשון, 7 באוגוסט 2024. https://www.makorrishon.co.il/news/776404/; Agencies and ToI Staff, “Qatar, Turkey, Egypt condemn Israel’s activity across Syrian border; US, UK supportive,” Times of Israel, 10 December 2024. https://www.timesofisrael.com/qatar-turkey-egypt-join-condemnation-of-israels-activity-across-syrian-border/
[23] עמרו אדיב, "האם יתקבל הנשיא סיסי אצל טראמפ?" יוטיוב, 6 בפברואר 2025. https://youtu.be/q413l3uEduM?si=LWDpIaDdnn8n9XMJ
[24] אופיר וינטר ומיכאל ברק, "מאסלאם מתון לאסלאם רדיקלי? התייצבות אלאזהר לצד חמאס", מבט על, תל אביב: המכון למחקרי ביטחון לאומי, גיליון 1777, 31 באוקטובר 2023. https://www.inss.org.il/he/publication/al-azhar/
[25] למשל: העיתונאי הממסדי אבראהים עיסא באלמצרי אליום, 11 בפברואר 2025. (לינק)
[26] Lucy Clarke-Billings, “European leaders back 'realistic' Arab plan for Gaza,” BBC, 9 March 2025. https://www.bbc.com/news/articles/c0rz0jvvpwwo
Comments