התקפות החות'ים על ספינות משא בים האדום ובמפרץ עדן עלולות לשבש את חופש השיט בנתיב מרכזי זה, העובר גם דרך תעלת סואץ, ולפגוע קשות בכלכלת מצרים. בד בבד, קהיר מוטרדת מהמעורבות האיראנית במערכה ונאבקת מול קטר על הבכורה במאמצי התיווך בין ישראל לחמאס, במטרה לשמר את מעמדה האזורי
המשחתת האמריקאית USS Carney, שיירטה מספר טילים וכלי טיס מאוישים מרחוק ששיגרו החות'ים, חולפת דרך תעלת סואץ בדרך לים האדום, ב-26 בנובמבר 2023 |Photo: Petty Officer 2nd Class Aaron Lau, Public Domain *
המלחמה שפרצה עם מתקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר גררה את המזרח התיכון ואת המערכת הבינלאומית למצב גאו-אסטרטגי בלתי מוכר, המציב אתגרים חדשים בפני מעצמות העל ומדינות האזור – ובהן מצרים. כמי שמעורבת באופן המשמעותי ביותר במאמצי התיווך בסבבי הלחימה בין ישראל לחמאס בעשור האחרון, וכשחקנית אזורית מרכזית, מצרים מנסה כעת לפלס את דרכה בתוך סדרת שינויים משמעותיים בסדר האזורי, כשהיא ניצבת הפעם מול איומים חדשים, בנוסף לאלה המוכרים מהעבר.
ממשלת מצרים מתמודדת כל העת עם דילמה סבוכה: האינטרס המצרי הישיר (אך בלתי רשמי) הוא לאפשר לישראל להילחם בחמאס עד הכרעתו. אולם קהיר מתמודדת במקביל גם עם לחצים פנימיים וחיצוניים גוברים לקדם הפסקת אש ברצועת עזה. הנתיב שבחרה היא גינוי פומבי של התנהלות ישראל במלחמה וקריאה להפסקת אש מחד גיסא, אך הימנעות מהתייצבות לצד אלה שמבקשים להגביל את המשך פעילותה מאידך גיסא; מצרים מבינה היטב שהגורמים הדוחפים להפיכת המלחמה בין ישראל לחמאס למערכה רב-זירתית, פוגעים בסופו של דבר גם בה.
ישראל יכולה להפיק תועלת מדינית אם תהיה ערה וקשובה לצרכיה וחששותיה של קהיר ותקפיד על תיאום מהלכיה מולה – הן בסוגיית התיווך לשחרור החטופים הישראלים, הן במאמצים לבלום את האיום החות'י והן בניסיונות לגיבוש מתווה לתהליך שיתפתח ב"יום שאחרי".
האיום המוכר: עזה
בשנה שחלפה מאז הבחירות האחרונות בישראל, קהיר מוטרדת באופן גובר ממדיניות ממשלת נתניהו. כמו רבות ממדינות האזור, היא חשה שישראל נחלשה בשנה האחרונה – דבר המתבטא במדיניות האזורית שלה וכן בפילוג הפנימי שיצרו מאמצי הממשלה לשינוי השיטה המשפטית בישראל. משיחות שערכתי בתקופה זו עם מקורות מצריים ניכר כי בעיני קהיר, הממשלה הנוכחית הקצינה את עמדותיה כלפי הנעשה בירושלים וביהודה ושומרון, באופן שיכול להלהיט את הרוחות במזרח התיכון – ולשרת בסופו של יום את רצונה של איראן בתקיפה רב-זירתית נגד ישראל.
מצב כזה מקרין מיידית גם על שותפותיה של ישראל – מצרים, ירדן ומדינות "הסכמי אברהם" – שעוד לפני 7 באוקטובר התמודדו עם קמפיין פנימי חריף ומתלהם נגד המדיניות הישראלית (רצח שלושה חיילי צה"ל בידי שוטר מצרי ליד הגבול המשותף ביוני 2023 היה סימן מבשר רעות לכך). מתקפת חמאס והמלחמה שפרצה בעקבותיה טרפו את הקלפים: הצלחת הארגון לפלוש לישראל ולהרוג ולחטוף אזרחים וחיילים רבים, שהובילה לתגובת נגד ישראל שגרמה נזק עצום לרצועת עזה, עודדו את הקיצונים במזרח התיכון ובשאר העולם. בתקופה הזו הם נהפכו לסכנה פנימית מיידית למשטרים הערביים, כולל מצרים[1] (רצח שני תיירים ישראלים באלכסנדריה על ידי המאבטח המצרי של הקבוצה ב-8 באוקטובר, יום לאחר פרוץ המלחמה, חיזק את ההערכה הנ"ל).
חשש זה של מדינות ערב הסוניות הביא (כצפוי) לגינוי ישראל בוועידת הסיוע הערבית לעזה ב-22 בנובמבר ובפורומים בינלאומיים, כמו פורום מדינות BRICS, במהלכו התייחס לנושא נסיך הכתר הסעודי מחמד בן סלמאן.[2] מטרת הגינויים וההצהרות מצד ממשלת הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי הייתה להנמיך את גובה הלהבות של המחאות הפנימיות הרבות נגד מדיניותה, שלדעת ההמונים במצרים אינה תומכת בחמאס.[3]
אף שלא תאמר זאת רשמית, ממשלת א-סיסי אינה נלהבת מהקריאות להעביר את ניהול הרצועה לידי הרשות הפלסטינית
לצד החששות הפנימיים, המצרים מודאגים מאוד מנהירת פליטים מרצועת עזה והקמת מחנות פליטים לעזתים בחצי-האי סיני – מהלך שהם התנגדו לו בתוקף וצפויים להמשיך ולהתנגד לו בעתיד. א-סיסי אף פרסם הצהרה חריגה על אפשרות לשיכון פליטי עזה באופן זמני בנגב – העיקר, מבחינתו, שלא יגיעו לסיני.[4] חשוב לציין שמניעת כניסתם של הפליטים העזתים למצרים מעוגנת בציפייה המצרית שישראל תמוטט את משטר החמאס (ציפייה המשותפת לשאר חברותיה הערביות הסוניות והשותפות ל"הסכמי אברהם", אף שאינן יכולות לומר זאת מפורשות).
כמו למעורבות האחרות בעימות, גם למצרים אין כרגע רעיון ישים להציע כדי לסיים את הלחימה. מבחינתה, הפתרון האופטימלי הוא שישראל תשלוט בעזה וכל האחריות תהיה עליה. כיוון שתרחיש זה אינו מציאותי, קהיר מנסה לגבש חזית של מדינות ערביות סוניות ושותפות "הסכמי אברהם" – אולי בשיתוף אמריקני, או הובלה אמריקנית של כוח רב-לאומי – להכנת מתווה לניהול הנעשה ברצועה לאחר סיום הלחימה, כולל האפשרות לפירוזה. עם זאת, קהיר אינה מעוניינת שקטר ותורכיה ישתתפו בכוח מסוג זה (ראו למטה).
לבסוף, אף שלא תאמר זאת רשמית, ממשלת א-סיסי אינה נלהבת מהקריאות להעביר את ניהול הרצועה לידי הרשות הפלסטינית, כיוון שהיא מעדיפה יציבות ושליטה אפקטיבית שלא יאיימו עליה – ואינה מאמינה שהרשות מסוגלת לספק זאת. בטווח הארוך, היא תנסה לקדם מתווה להקמת מדינה פלסטינית על בסיס מתווה "שתי מדינות לשני עמים" ומתאמצת לאתר מנהיג פלסטיני שיחליף את אבו מאזן (אחד המועמדים ששמם עלה הוא מחמד דחלאן).
האיום האזורי החדש: תימן
החזית החדשה שמטרידה את מצרים לא פחות – ואולי אף יותר – מרצועת עזה היא הפעילות האגרסיבית של החות'ים בתימן, המאיימים על ישראל ועל אזור הים האדום בואך האוקיינוס ההודי. מאז פרוץ המלחמה שיגרו החות'ים, הנתמכים על ידי איראן, טילים בליסטיים וכלי טיס מאוישים מרחוק (כטמ"מים) לעבר דרום ישראל. מעופם מאיים בצורה ישירה גם על שכנותיה – מצרים, סעודיה וירדן (שברי טילים שיורטו על ידי ישראל נפלו בשטח הממלכה ההאשמית).[5] המצרים מוטרדים מאוד גם מהאפשרות שהחות'ים ינסו לפגוע ב"סכר הרנסנס" באתיופיה – פרויקט הענק שמסדיר את זרימת מי הנילוס. קהיר רואה בסכר עניין אסטרטגי, ומחלוקות בינה לבין אדיס אבבה סביבו כמעט הובילו בשנים האחרונות למלחמה ביניהן.
עם זאת, החשש העיקרי של קהיר כיום הוא מפני מאמצי החות'ים לשבש את השיט הבינלאומי דרך תעלת סואץ. ההתקפות המתרבות על ספינות משא – משיגור טילים וכטמ"מים[6] ועד השתלטות על כלי שיט[7] – הופכות את הים האדום ומפרץ עדן שלחופי תימן, שחלק גדול מהתעבורה הימית הגלובלית עובר דרכם, לנקודת חנק פוטנציאלית עבור הכלכלה העולמית. פגיעה ממושכת בנתיב שיט מרכזי זה עלולה לגרום להסטת אותן ספינות לנתיב ארוך יותר דרך כף התקווה הטובה. התפתחות כזו תפגע במחירי הסחורות, אך גם תזיק במיוחד לכלכלה המצרית המקרטעת: לפי דו"ח מ-2016, ההכנסות של קהיר מהפעלת התעלה ומיסוי התעבורה הימית שעוברת דרכה היוו 10% מהתמ"ג המצרי.[8]
ב-2022-23 נהנתה מצרים מגידול של 55.1% במספר הספינות שעברו בתעלה, שהניבו לה רווחי שיא של 9.4 מיליארד דולר. התקפות החות'ים מאיימות על הכנסות אלו, הקריטיות לכלכלה המצרית, אך לדברי מומחה ישראלי, "על הפגיעה הכלכלית עלולה להכביד גם פגיעה תדמיתית אפשרית בתעלת סואץ כעורק תעבורה ימית עולמי בטוח".[9] התקיפות של החות'ים, למותר לציין, מטרידות מאוד גם את סעודיה, ארה"ב ומדינות רבות נוספות.[10]
מצרים רואה בחות'ים ובסודאנים שתי חזיתות בעלות פוטנציאל התלקחות גבוה וכסיכונים משמעותיים לביטחונה
האיום מתימן על מצרים הוא במידה מסוימת גם "מסר מהעבר": במצרים עדיין זוכרים היטב את מלחמתה בתימן בשנות השישים של המאה הקודמת (ב-1966 הטיל הנשיא גמאל עבד אל-נאצר נשק כימי על תימן). ב-2015 הצטרפה מצרים לקואליציה הסונית בראשות ערב הסעודית שנלחמה בח'ותים בתימן, אך מאז נחתם ההסכם בין סעודיה לאיראן ב-2022, הקואליציה התפרקה ומצרים אינה לוקחת חלק יותר בלחימה.
מדינה נוספת שחוסר היציבות בה מדאיג מאוד את קהיר בימים אלה – ושגם היא בעלת קשרים לאיראן – היא סודאן, שכנתה מדרום. מלחמת האזרחים במדינה פרצה ב-15 באפריל 2023 כאשר מחמד דגאלו (חמתי), ששימש סגן הנשיא ב"מועצת המדינה הזמנית", ניסה לבצע הפיכה צבאית נגד שותפו הבכיר בממשלה הזמנית, מפקד הצבא עבד אל-פתאח בורהאן. חמתי, מפקד מיליציית הג'נגוויד (כיום נקראת "RSF") שביצעה את רצח העם בדאר פור, נלחם נגד צבא סודאן תוך תקיפה ברוטאלית של אזרחים – עד כדי דיווחים על ג'נוסייד מתחדש בחבל הארץ.[11] הצלחתו של חמתי מדאיגה את קהיר, התומכת בבורהאן (שמעמדו נחלש לאחרונה),[12] בעוד זה חידש לאחרונה את היחסים בין סודאן לאיראן. בורהאן אף פגש את הנשיא האיראני אבראהים ראיסי בריאד.[13] במקביל, ישנם דיווחים כי חמתי משתף פעולה עם מיליציית וגנר הרוסית[14] – ואף שולח, לפי דיווחים, נשק לחמאס בעזה.[15]
מצרים תופסת את החות'ים והסודאנים כשתי חזיתות בעלות פוטנציאל התלקחות גבוה וכסיכונים משמעותיים לעצמה – עד כדי העברת נשק לידי צבא סודאן, מחשש לקריסת המשטר שם.[16]
מצרים מול הכוחות האזוריים
לאחר שנחתם הסכם הפיוס בין איראן לסעודיה בתיווך סיני ב-2022 ולהסרת החרם הסעודי על קטר (שאפשר את חידוש היחסים הדיפלומטיים של מדינות ערב הסוניות עמה, לצד שיפור יחסיהן עם תורכיה) – התאימה מצרים את מדיניותה למצב החדש, בו איראן וקטר הן שחקניות "לגיטימיות" במזרח התיכון.
אף שהמתיחות בין איראן וקטר למדינות הסוניות לא שככה, הסכם סעודיה-איראן הכשיר את מגעיהן של האחרונות עם טהראן לצורך צמצום נקודות המחלוקת וקידום האינטרסים ההדדיים שלהן. בוועידה האסלאמית ב-11 בנובמבר פגש א-סיסי את נשיא איראן ראיסי, שניסה לשכנע את מקבילו המצרי לגנות את ישראל ולפעול להשגת הפסקת אש בינה לחמאס. עם זאת, הנשיא המצרי מודע היטב למעורבות האיראנית באירועי "חרבות ברזל" ולדחיפתה למלחמה רב-זירתית. גם לא נעלמת מעיניו העובדה ששחופי תימן המשיקים למפרץ עדן אינם תחת שליטה ח'ותית – כך שהפעילות שלהם באזור אינה יכולה להיעשות ללא מעורבות איראנית. עם זאת, לנוכח האיום החות'י-איראני על השיט, סיסי אינו יכול למתוח את החבל יותר מדי מול טהראן.
בה בעת, קהיר גם מנהלת חזית לא-רשמית מול יריבה ותיקה ובעל השפעה אזורית ניכרת: קטר. האמירות הקטנה פרצה לזירה הבינלאומית בעשורים האחרונים בזכות ממונה העצום, בו היא משתמשת למינוף דימויהַ והשפעתה ברחבי העולם. קטר היא נציגת האסלאם הרדיקלי מבית היוצר של האחים המוסלמים, בהובלתו האידאולוגית של השיח' המצרי יוסף אל-קרצ'אוי, שפעל מספר עשורים מדוחא ומת ב-2022. מצרים יודעת כי המאמצים של קטר לקנות השפעה בעולם הערבי – בין היתר באמצעות רשת אל-ג'זירה, זרועו התקשורתית של האמיר – ובמערב, מכסים למעשה על קנאות דתית ותמיכה בטרור.[17] קהיר רואה בתחרות עם קטר לא רק מאבק על הגמוניה במזרח התיכון, אלא חוששת שעלייתה מבשרת סכנה ממשית עבור האזור.[18]
בעוד קטר יכולה להשפיע על חמאס באמצעות כלים "רכים" – קרי, כסף – למצרים מנופי לחץ פיזיים על חמאס, פועל יוצא של הגבול המשותף ומערכת היחסים שלה עם הנהגת הארגון
במלחמת "חרבות ברזל", למצרים חשוב להצטייר כמתווכת מרכזית וחשובה במאמצים להשגת הפסקת אש בין ישראל לחמאס, כפי שהיה בעימותים קודמים ביניהן.[19] המעורבות העמוקה של קטר בתיוון במלחמה הנוכחית היא לצנינים בעיני קהיר, והשבחים הפומביים שהרעיפו דוברים ישראלים על תרומתה למאמצים לשחרור החטופים הישראלים עוררו את זעמה.[20]
המצרים מנסים להחזיר לעצמם את ההגמוניה במאמצי התיווך – ואף מצליחים בכך, במידה מסוימת.[21] בעוד קטר יכולה להשפיע על חמאס באמצעות כלים "רכים" – קרי, כסף – למצרים מנופי לחץ פיזיים על חמאס, פועל יוצא של הגבול המשותף ומערכת היחסים שנטוותה לאורך שנים בינה לבין הנהגת הארגון.
המעורבות המצרית אינה חשובה עבורה רק כדי להרגיע את הרוחות באזור ולהרחיק מעצמה את האיומים השונים שהמלחמה הקימה עליה, אלא גם מטעמים כלכליים: בכך שתצטייר כשחקן מרכזי וחיובי בתהליך, קהיר מקווה שתוכל לזכות בנתח מההשקעות הזרות שצפויות לזרום לאזור בתום המלחמה. סיומהּ ישרת אינטרס מרכזי נוסף של מצרים – שיבה אפשרית לתהליך "הסכמי אברהם" והמשך שיתוף הפעולה האזורי במסגרות מולטילטרליות כמו "פורום הנגב", אשר צפויות להזרים אליה השקעות זרות.
תמרון בין מעצמות
אי-הבהירות ביחס לתרחיש הסיום ברצועת עזה, לצד החשש מפתיחת חזית נוספת מול חזבאללה בצפון, מקשים גם על מצרים לגבש את תכניתה ל"יום שאחרי" מול המעצמות העולמיות – ארה"ב, רוסיה וסין. בנסיבות הנוכחיות, היא תנסה למנף את יחסיה הקרובים עם וושינגטון, תוך הדגשת תפקידה בתיווך מול החמאס, בחלקהּ בעסקת שחרור החטופים (בהם גם בעלי אזרחות אמריקנית).
במקביל, קהיר משקיעה מאמצים ניכרים למצב את עצמה כאחד הגורמים שידחפו להסדר ולהשגת יציבות אזורית בתום המלחמה. במאמציה אלו ממשלת א-סיסי מנסה גם להדגים לוושינגטון את ערכה והשפעתה באזור, בין היתר בשאיפה שתזכה בתמיכתה הכלכלית בתום הלחימה.
עם זאת, לצד זיקתה לציר האמריקני, קהיר אינה זונחת את יחסיה עם רוסיה, הבונה את הכורים הגרעיניים במצרים שכה חשובים לרפובליקה המצרית כדי לענות על הצרכים האנרגטיים הגוברים שלה. מוסקבה אף ביקשה שקהיר תחזיר לה חלקי חילוף של כלי טיס רוסיים שסיפקה לה, בשל מצוקתה במלחמה מול אוקראינה. לפי הדיווח בוול סטריט ג'ורנל, א-סיסי נעתר לבקשה.[22] גם סין בעלת אינטרסים רבים במצרים, אך היא חברה לציר הפרו-חמאסי הפעיל עם איראן ורוסיה "בחרבות ברזל". במובן זה, רוסיה וסין מהוות frenemy (ידיד-אויב) של מצרים.
סיכום
בתנאים של חוסר ודאות באשר להתפתחויות בהמשך המלחמה, בהתחשב בפוטנציאל שזו תתרחב, ובהבינה את האילוצים המופעלים על קהיר – תיטיב ישראל לעשות אם תקדם את האינטרסים המשותפים עם מצרים אשר יסייעו לשתיהן (כמו גם עם ארה"ב ושותפות "הסכמי אברהם") להתקדם לכיוון הסדר מושכל בתום המלחמה וראייה נכוחה של "היום שאחרי". מבחינה ביטחונית, יכולותיה של מערכת ההגנה האווירית הישראלית, המיירטת את הטילים שמשגרים הח'ותים לכיוון אילת, יכולות להוות כר לשיתוף פעולה בין ישראל למצרים ולסייע להקל על חששותיה של קהיר בגזרה זאת.
בסופו של יום, על ישראל להכיר בכך שהמעורבות הקטרית בתיווך מול חמאס איננה תחליף למגע הישיר של מצרים עם הנהגת הארגון ולמנופי הלחץ שיש לקהיר על ראשיה. על ישראל לחתור לתיאום עם המצרים בסוגיות הכבדות של "היום שאחרי": כיצד תיראה השליטה בעזה? מי תהיינה השותפות למשימה מורכבת זו? כיצד ניתן יהיה להגיע להסכמה מצרית על פירוז רצועת עזה וליישם זאת? ואיך ממשיכים את הפיקוח המצרי והישראלי על כניסות של אנשים וסחורות לעזה?
התחשבות במעמדה האזורי של מצרים ופתיחות כלפי חששותיה רק ישרתו את האינטרס הישראלי להבטחת ביטחון ברצועת עזה ובגזרות נוספות.
השגריר ד"ר חיים קורן הוא מרצה באוניברסיטת רייכמן. שימש בעבר שגריר ישראל הראשון לדרום סודאן (2014-2011) והשגריר למצרים (2016-2014), כמו גם מדריך לשעבר במכללה לביטחון לאומי.
הערות:
* The appearance of U.S. Department of Defense (DoD) visual information does not imply or constitute DoD endorsement.
[1] אופיר וינטר ומיכאל ברק, "מאסלאם מתון לאסלאם רדיקלי? התייצבות אלאזהר לצד חמאס", מבט על, תל אביב: המכון למחקרי ביטחון לאומי, גיליון 1777, 31 באוקטובר 2023. https://www.inss.org.il/he/publication/al-azhar/
[2] The New Arab Staff, “Saudi crown prince Mohammed bin Salman calls for 'arms embargo' on Israel over Gaza,” The New Arab, 22 November 2023. https://www.newarab.com/news/mbs-calls-arms-embargo-israel-over-gaza
[3] וינטר וברק, "מאסלאם מתון לאסלאם רדיקלי?"; וכן:
“Egyptian MPs Condemn Israel As A 'Nazi Country,' Tear Up Copy Of Peace Treaty, Call For Egypt To Freeze Relations With Israel, Recall Egyptian Ambassador, Deport Israeli 'Dog' From Cairo,” MEMRI, 21 November 2023. https://www.memri.org/tv/egypt-parliament-debate-war-gaza-mps-israel-nazi-tear-up-peace-treaty-call-freeze-relations-call-back-ambassador
[4] Nayera Abdallah, Nadine Awadalla and Mohamed Wali, “Egypt's Sisi rejects transfer of Gazans, discusses aid with Biden,” Reuters, 19 October 2023. https://www.reuters.com/world/egypt-rejects-any-displacement-palestinians-into-sinai-says-sisi-2023-10-18/
[5] ראו: יעקב רוזן קניגסבוך,"'חרבות ברזל' שמה את ירדן בצבת משולשת", הזירה, 22 בנובמבר 2023.
[6] Tomer Raanan, “Houthis escalate Red Sea attacks on commercial shipping with strikes against three vessels,” Lloyd’s List, 4 December 2023. https://www.lloydslist.com/LL1147496/Houthis-escalate-Red-Sea-attacks-on-commercial-shipping-with-strikes-against-three-vessels
[7] Jon Grambell, “Analysis: Iran-backed Yemen rebels’ helicopter-borne attack on ship raises risks in crucial Red Sea,” Associated Press, 21 November 2023. https://apnews.com/article/israel-palestinians-red-sea-ship-yemen-houthis-65b611ff878a411900037e7c9a8ee17b
[8] Ezzat Kenawy, “The Economic Impacts of the New Suez Canal,” IEMed Mediterranean Yearbook 2016, Barcelona: IEMED – European Institute of the Mediterranean, 2016. https://www.iemed.org/publication/the-economic-impacts-of-the-new-suez-canal/
[9] עומר קפושצ'בסקי, "'איום חמור על ביטחונה של קהיר': כך החות'ים עלולים להטביע את הכלכלה המצרית", מעריב, 6 בדצמבר 2023. https://www.maariv.co.il/business/economic/international/Article-1057637
[10] Noam Raydan, “Houthi Ship Attacks Are Affecting Red Sea Trade Routes,” PolicyWatch 3820, The Washington Institute for Near-East Policy, 7 December 2023. https://www.washingtoninstitute.org/policy-analysis/houthi-ship-attacks-are-affecting-red-sea-trade-routes
[11] Haim Koren, “Dar Fur Identity Crisis: Islam, Tribalism, Ethnology and Politics – the ongoing process of Genocide," Center for the Research & Study of Genocide, Ariel University, 26 November 2023.
[12] חיים קורן, "מאמץ ישראלי מושכל, עשוי למנף את סודאן ממצב משברי למוקד אזורי חיובי", מעריב ,20 במאי 2023.
[13] “Sudan, Iran discuss strengthening ties,” Sudan Times, 11 January 2023. https://sudantribune.com/article279277/
[14] Nima Elbagir, Gianluca Mezzofiore, Tamara Qiblawi and Barbara Arvanitidis, “Exclusive: Evidence emerges of Russia’s Wagner arming militia leader battling Sudan’s army,” CNN, 21 April 2023. https://edition.cnn.com/2023/04/20/africa/wagner-sudan-russia-libya-intl/index.html
[15] Tasha Kheiridin, “Africans are being slaughtered, but with no Jews to blame, the left shrugs,” National Post, 24 November 2023. https://nationalpost.com/opinion/tasha-kheiriddin-africans-are-being-slaughtered-but-with-no-jews-to-blame-the-left-shrugs
[16] Benoit Faucon, Nicholas Bariyo and Summer Said, “Ignoring U.S. Calls for Peace, Egypt Delivered Drones to Sudan’s Military,” The Wall Street Journal, 14 October 2023. https://www.wsj.com/world/africa/ignoring-u-s-calls-for-peace-egypt-delivered-drones-to-sudans-military-6f7fdcda
[17] ראו למשל: חיים קורן, "התפתחות התקשורת הערבית: היבטים תרבותיים ואידיאולוגיים וזיקתם לפוליטיקה ולמשטרים במזרח התיכון", רוח מזרחית, גיליון 5, חורף 2007, עמ' 35-28.
וכן:
U.S. Department of the Treasury, "Remarks of Under Secretary for Terrorism and Financial Intelligence David Cohen before the Center for a New American Security on 'Confronting New Threats in Terrorist Financing'," Press Releases, Treasury.gov, 4 March 2014. https://home.treasury.gov/news/press-releases/jl2308; Tom Keatinge, "Why Qatar is the focus of terrorism claims," BBC, 13 June 2017. https://www.bbc.com/news/world-middle-east-40246734; Zachary Laub, “How Al Jazeera Amplifies Qatar’s Clout,” Council on Foreign Relations, 12 July 2017. https://www.cfr.org/backgrounder/how-al-jazeera-amplifies-qatars-clout#chapter-title-0-5; Hussain Abdul-Hussain, "Qatar Is Hamas' Patron. Its 'Moderate' Rebranding Is a Dangerous Delusion,” Haaretz.com, 9 May 2022. https://www.haaretz.com/israel-news/2022-05-09/ty-article-opinion/qatars-moderate-rebranding-is-a-dangerous-delusion/00000180-a356-dc89-a3c9-ebff8f4b0000
[18] ג'קי חוגי, "בקהיר כבר רואים את העתיד הקרוב ברצועה, והוא אינו אופטימי בכלל", מעריב, 1 בדצמבר 2023. https://www.maariv.co.il/journalists/Article-1056252
[19] אסף אוני, "למה מצרים הפכה לשחקנית משנה בלבד בעסקת החטופים", גלובס, 24 באוקטובר 2023. https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001463225
[20] אופיר וינטר, מור לינק ואדם שרון, "ישראל ומצרים ביום שלאחר המלחמה: כיצד לגשר על הפערים?" מבט על, גיליון 1794, 29 בנובמבר 2023. https://www.inss.org.il/he/publication/israel-egypt-war/
[21] אהוד יערי, "אמש התגלה מי באמת מחזיקה בכוח להשפיע על חמאס", N12, ב-26 בנובמבר 2023. https://www.mako.co.il/news-columns/2023_q4/Article-efe92dcebfa0c81026.htm
[22] Thomas Grove and Summer Said, “Russia Turns to Longtime Arms Customers to Boost War Arsenal,” The Wall Street Journal, 8 November 2023. https://www.wsj.com/world/russia-turns-to-longtime-arms-customers-to-boost-war-arsenal-5111bac4