קו השבר: בחירות האמצע בארה"ב מעצימות את הטלטלה ביחסים עם ישראל
רצף האירועים מאז הבחירות לקונגרס האמריקאי מדגיש את השחיקה במעמד ישראל: הנשיא וסגנו מאשימים אותה, לפחות חלקית, בהפסד הרפובליקאים, טראמפ הודיע על הפסקת הסיוע הצבאי, ובינואר יושבע מספר רב של סנאטורים וצירים ביקורתיים מאוד כלפיה. הממשלה החדשה שתקום בירושלים חייבת לשקם את הקשרים עם שתי המפלגות וכלל הציבור האמריקאי, ולנקוט צעדים ממשיים שימחישו לבעלת הברית המרכזית שלנו את הערך והתועלת שביחסים עמנו

הבחירות לקונגרס האמריקאי ה-120, שנערכו בתחילת נובמבר 2026, הסתיימו עם מנצחת ברורה: נציגי המפלגה הדמוקרטית השתלטו על שני בתי המחוקקים עם רוב גדול מאוד, וזכו ברוב המרוצים לתפקיד מושלי המדינות. אף שספירת הקולות נמשכת במספר מרוצים צמודים במיוחד, המספרים חד-משמעיים: הדמוקרטים הרוויחו יותר מ-40 מושבים חדשים בבית הנבחרים (לפי הספירה האחרונה, 171-258 לטובתם), לפחות שמונה מושבים חדשים בסנאט (44-55), ויכהנו מטעמם 30 מושלי מדינות – כולל ב-13 מ-14 המדינות המאוכלסות ביותר בארה"ב.[1]
המשמעות היא שמינואר 2027, מועד השבעתו של הקונגרס החדש, הנשיא הרפובליקאי דונלד טראמפ יתקשה לאשר מינויים, להעביר תקציבים ולחוקק חוקים. היקף הניצחון הדמוקרטי, בחירתם של נציגים רבים העוינים את ישראל לבתי המחוקקים, והתבוסה האישית של טראמפ כפניה של המפלגה הרפובליקאית, עלולים לפגוע קשות ביחסי ארה"ב וישראל בשנתיים הקרובות – ומעבר להן. אך זו איננה גזירת גורל: ישנם צעדים שיכולים לצמצם את הנזקים. הם תלויים בהחלטות שיקבלו המנהיגות החדשה של הדמוקרטים בקונגרס – והמנהיגות החדשה של מדינת ישראל.
להלן שש תובנות עיקריות מבחירות גורליות ליחסי ישראל-ארה"ב.
יותר מחוקקים אנטי-ישראלים, עם פחות השפעה
ישראל שיחקה תפקיד מרכזי ובעייתי בבחירות אמצע הקדנציה כתוצאה מהתדרדרות עקבית במעמדה ובתמיכה בה בשנים האחרונות, בקרב שתי המפלגות. רבים מהמועמדים חששו להיות מזוהים עם ישראל, נרתעו מתמיכתם של ארגונים פרו-ישראליים, וחלקם אף נבחר על בסיס העוינות שהפגינו כלפיה.[2] כפועל יוצא, בקונגרס הבא יכהנו נציגים רבים אשר ביקורתיים כלפי ישראל ואף עוינים אותה.
הפרוגרסיביים וה"סוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה" (DSA), מהם צמחו זוהרן ממדאני, ראש העיר ניו יורק, ועבדול אל-סייד, שניצח במישיגן ויהיה הסנאטור המוסלמי הראשון בתולדות ארה"ב, הם מובילי המגמה הזו. הסוציאל דמוקרטים הם הקיצוניים ביותר בשמאל האמריקני, משום שהם שואפים לבטל את שיטת הקפיטליזם והשוק החופשי ולהחליפם בסוציאליזם שקרוב מאוד לקומוניזם. הם יובילו בקונגרס קו נוקשה נגד הדמוקרטים של הזרם המרכזי ונגד ישראל.[3]
שתי הקבוצות רוצות לבטל את מעמדה של ישראל כבעלת ברית אסטרטגית של ארה"ב, וצפויות לפעול כדי לפגוע ביכולתה לרכוש נשק אמריקאי (התקפי והגנתי כאחד); לבטל או לצמצם כל שיתוף פעולה אסטרטגי בין המדינות; ולהסיר את הגיבוי האמריקני לישראל במוסדות בינלאומיים כמו האו"ם, סוכנויותיו ובתי המשפט הבינלאומיים. הם ינסו להטיל סנקציות על אישים וגורמים בהתנחלויות ביהודה ושומרון ושואפים גם להפריד בין ישראל ליהודי ארה"ב.
אמנם, יש גורמים וכלים שיכולים לעצור או למתן את הצעדים שהדמוקרטים הקיצונים ינסו לנקוט נגד ישראל. ראשית, בסמכות הנשיא להטיל וטו על חקיקה או החלטות קיצוניות, ולדמוקרטים אין רוב של שני שלישים בשני הבתים הדרוש לעוקפו. מינויו של סטיבן מילר הניצי לראש הסגל החדש של הבית הלבן, מיד עם היוודע תוצאות הבחירות, מעיד על כוונתו של טראמפ להיאבק בקונגרס.
מספר הנציגים הדמוקרטים הגדול בקונגרס הבא ידלל למעשה את ההשפעה השלילית של הקיצונים האנטי-ישראלים ויקשה עליהם לשמש לשון מאזניים
שנית, הואיל ומספר הנציגים הדמוקרטים הכולל גדל במידה ניכרת, ניצחונם מדלל למעשה את ההשפעה השלילית של הקיצונים, ויקשה עליהם לשמש לשון מאזניים. שלישית, מנהיגות הזרם המרכזי במפלגה הדמוקרטית אינה מרוצה מהניצחונות של הקיצונים, מכיוון שהם אירעו במחוזות דמוקרטיים מובהקים. ברוב המחוזות האחרים התחרות הפוליטית צמודה יותר, והעמדות של הקיצונים עלולות להרחיק בוחרים מתונים בבחירות לנשיאות ולקונגרס בעוד שנתיים.[4]
כך, למשל, לאחר ניצחונו במרוץ לסנאט קבע אל-סייד: "וושינגטון היא כמובן הבירה של ארצות הברית של אמריקה, אבל מישיגן היא הבירה של אמריקה הערבית".[5] זו עמדה שאפילו חלק מבוחריו אינם יכולים לקבל, ואם ימשיך בקו הזה, הוא עלול לחבל בסיכויי הדמוקרטים ב-2028.
לבסוף, קרוב לוודאי שמנהיג הדמוקרטים בבית הנבחרים יהיה האקים ג'פריס, ציר מניו יורק ואוהד ישראל. בה בעת, הסנאטור היהודי הוותיק מניו יורק, צ'אק שומר, מיועד להמשיך כמנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, למרות הניסיון של הסנאטור הפרוגרסיבי כריס ואן הולן להתמודד מולו על התפקיד.[6] שומר וג'פריס, המזוהים עם הזרם המרכזי של המפלגה, עשויים לרסן צעדים מצד חבריהם לסיעה שייתפסו כקיצוניים מדי.
"לשנות את היחסים שלנו עם ישראל"
ישראל נכנסה במישרין לכוונת של הממשל עם היוודע תוצאות הבחירות. ב-4 בנובמבר מנה סגן הנשיא ג'יי. די. ואנס ארבע סיבות עיקריות לתבוסה הרפובליקנית: הרצון לסיים את המלחמה עם איראן, ההתמודדות עם יוקר המחיה והאינפלציה, הדרישה להציב את אמריקה במקום הראשון והיחסים הקרובים של הממשל עם ישראל.[7]
טראמפ הסכים עם הטענה האחרונה וחזר עליה בריאיון שהעניק ב-9 בנובמבר לתוכנית "60 דקות" של רשת סי.בי.אס. הנשיא הוסיף ש"יש, באופן מדהים, חוסר אהדה גדול לישראל". טראמפ מנה את היחס לישראל, המלחמה באיראן ועליית מחירי הדלק בין הסיבות המרכזיות לתבוסה של מפלגתו.[8] הנשיא וסגנו התייחסו לקריסת מעמד ישראל בדעת הקהל האמריקנית וניצולו על ידי הקיצונים במפלגה הדמוקרטית.
אבל גם הקיצונים בבסיס הרפובליקני הימני, שהתנגדו למלחמה מיומה הראשון וטענו שנתניהו גרר אליה את טראמפ, מאשימים את ישראל גם בתבוסת הרפובליקנים.[9] מהסברי טראמפ, ואנס ותומכיהם אפשר להסיק שתמיכת הממשל בישראל והלחימה המשותפת באיראן היו הגורמים למפלה, ומכאן שכדי לשקם את עוצמת הרפובליקנים, יש להתרחק מישראל או לפחות להגביל את שיתוף הפעולה איתה.
הדילמה של יהדות ארה"ב
רבים מקרב יהודי ארה"ב נקרעו בבחירות האלה בין סלידתם ממועמדים דמוקרטים בעלי עמדות אנטי ישראליות, ובחלקן אנטישמיות, לבין נאמנותם ארוכת השנים למפלגה הדמוקרטית. באופן מסורתי, כ-70% מהיהודים מצביעים עבור הדמוקרטים ו-כ30% לרפובליקנים. מצד שני, רוב היהדות האורתודוכסית מצביעה עבור הרפובליקנים. מבחינת הקול היהודי, תוצאות הבחירות נעו בין שביעות רצון לאימה.[10]
סקר GBAO, שבדק הצבעה המוקדמת של יהודים, מצא כי 72% תמכו במועמדים דמוקרטים לקונגרס, לעומת 24% שהצביעו לרפובליקנים. לעומת זאת, סקר יציאה מהקלפיות (Exit Poll), שמדויק בהרבה, מצא השנה כי רק 68% מהבוחרים היהודים תמכו במועמדים דמוקרטים ואילו 31% תמכו ברפובליקנים.[11]
הסקרים מצביעים על ירידה בתמיכה בדמוקרטים בקרב יהודי ארה"ב
הפער בתוצאות יכול לנבוע משיטות דגימה שונות, אולם שני הסקרים מצביעים על ירידה בתמיכה בדמוקרטים בקרב יהודי ארה"ב. לשם השוואה, בבחירות האמצע ב-2022 קיבלו נציגי המפלגה 74% מקולות היהודים וב-2018 הם זכו ל-76%. בבחירות לנשיאות ב-2020 תמכו 77% מהבוחרים היהודים בג'ו ביידן וב-2024 הצביעו 78% מהם לקאמלה האריס.[12]
הצבעת היהודים במישיגן מעניינת במיוחד בשל מועמדתו של אל-סייד לסנאט: סקר הצבעה מוקדמת מצא ש-57% מהם תמכו בו – שיעור נמוך בהרבה מ-79% שדיווחו שהצביעו לג'וסלין בנסון, המועמדת הדמוקרטית למשרת המושלת, ומ-83% שהצביעו עבור הסנאטורית אליסה סלוטקין, יהודייה ותומכת ישראל, במרוץ שלה לפני שנתיים.[13]
ובכל זאת, תמיכת יהודי מישיגן במועמדים רדיקליים ואנטישמיים כמו אל-סייד מעוררת תמיהה.[14] היא נובעת, כפי הנראה, ממספר סיבות עיקריות: ראשית, סקר GBAO מצא ששני הנושאים שהשפיעו הכי הרבה על הבוחרים היהודים היו עתיד הדמוקרטיה האמריקאית (44%) ויוקר המחיה (34%). בהשוואה לבחירות קודמות, ישראל והאנטישמיות עלו בסדר העדיפויות: 21% זיהו את האנטישמיות כאחד משני הנושאים המרכזיים עבורם – עלייה מ-11% שנרשמה ב-2024. בד בבד, ישראל דורגה שישית עם 14%, לעומת 4% בלבד ב-2022. שנית, רוב יהודי ארה"ב מסתייגים מטראמפ ומכל מה שהוא מייצג, וכמו מרבית האמריקאים אינם תומכים בהמשך המלחמה באיראן. גורמים אלה גברו מבחינתם על הסלידה ממועמדים קיצונים ושונאי ישראל.
פצצת בחירות: סיום הסיוע הצבאי
בבוקר יום הבחירות, ב-3 בנובמבר, הטיל טראמפ פצצה אסטרטגית וכלכלית על יחסי ארה"ב-ישראל, כשהודיע באופן חד-צדדי שבסוף 2026 יופסק הסיוע הצבאי האמריקני הניתן לישראל, העומד מאז 2016 על כמעט ארבעה מיליארד דולר בשנה.[15]
המונח "סיוע", שממשלים שונים השתמשו בו בשל נוחות תקציבית, לא הלם אף פעם את מהות היחסים האסטרטגיים והצבאיים בין ישראל לבין ארה"ב;[16] "השקעה" הוא מונח מתאים הרבה יותר, כיוון שהוא מתייחס לתשלומים ולתמורות. ההשקעה האמריקאית בישראל מניבה עבורה מודיעין, טכנולוגיות, בחינת אמצעי לחימה ודוקטרינות בשדה הקרב, ותמרונים משותפים עם צבא מערבי מתקדם.
ההודעה המפתיעה של הנשיא ביום הבחירות על סיום הסיוע הצבאי חשפה עד כמה הסנטימנט כלפי ישראל בארה"ב שלילי בימינו
טראמפ הסביר בהודעתו שהסיוע לישראל הפך לנושא שנוי במחלוקת ולנשק ששימש מועמדים דמוקרטים נגד הרפובליקנים, כמו שטען אל-סייד באחת הפרסומות שתמכו בו: הסיוע מעלה את יוקר המחיה. הודעת הנשיא נועדה כנראה לצמצם את הנזק האלקטורלי של הטיעון הזה. טראמפ גם הצהיר שהשיג הסכמה על סיום הסיוע עם נתניהו.
ההודעה המפתיעה חשפה עד כמה הסנטימנט כלפי ישראל בארה"ב שלילי. ב-2016 חתמו אובמה ונתניהו על הסכם הסיוע הנוכחי, שנכנס לתוקף ב-2018. הוא נקבע לתקופה של עשר שנים, כך שבכל שנה יועבר לישראל סכום של 3.3 מיליארד לשנה לרכישות נשק בארה"ב ועוד חצי מיליארד דולר לפיתוח מערכות הגנה נגד טילים. חבילת הסיוע מאושרת בקונגרס מדי שנה.
במהלך מלחמת "חרבות ברזל" ניסו הדמוקרטים הפרוגרסיביים בקונגרס מספר פעמים להגביל את הסיוע הצבאי לישראל ואף לבטלו, בלא הצלחה; הרוב הדמוקרטי בקונגרס הבא צפוי לחדש את המאמצים האלה. סנונית ראשונה כבר הופיעה: ב-10 בנובמבר 2026 קראו 12 סנאטורים – 11 דמוקרטים ועצמאי אחד – למנהיגי הדמוקרטים בקונגרס להסיר שלושה סעיפים מחוק התקציב של הביטחון הלאומי לשנת הכספים 2027, שמטרתם להרחיב את שיתוף הפעולה בין ארה"ב לבין ישראל בתחומי הטכנולוגיה והמודיעין.[17] ייתכן שהודעת טראמפ ביום הבחירות נועדה גם לסכל מהלך כזה.
נתניהו וטראמפ אכן ניהלו שיחות על החלפת הסיוע במסגרת מדינית-ביטחונית אחרת, אבל ראש הממשלה חשב שצמצום הסיוע ייעשה בהדרגה במשך כעשור – לא בבת אחת, ולא באופן שבו רק הסיום יוצהר ולא מה שיבוא במקומו.[18] שתי המדינות צריכות לנהל כעת מו"מ במטרה להגיע להסכם שיתוף פעולה אסטרטגי, שייכנס לתוקף רק בתום ההסכם הנוכחי ב-2028 (בניגוד להצהרתו של טראמפ מיום הבחירות).[19] על ההסכם החדש לכלול סעיפים חדשים של אספקת נשק לישראל בארה"ב ותמחור של תחומים שבהם ישראל מסייעת לה, בעיקר במודיעין, בטכנולוגיה ובלוחמה בטרור. למותר לציין שעדיף לסיים את המו"מ הזה ולאשר אותו בקונגרס הנוכחי, לפני שיושבע החדש.
איראן: הצבעה בקלפי על סיום המלחמה
כפי שהודו טראמפ וסגנו, המלחמה באיראן הייתה אחת הסיבות העיקריות לתבוסת הרפובליקנים. היא הייתה שנויה במחלוקת מיומה הראשון, וגם גרמה לעלייה התלולה במחירי הדלק ולהתייקרות ביוקר המחיה – נושא קריטי בכל מערכת בחירות בארה"ב.
הציבור האמריקני מאס במלחמה ואותת לטראמפ בקלפי שעליו לסיימה בהקדם. הנשיא אכן מעוניין בהסכם, ואנשיו מנהלים מו"מ עם מתווכים כדי למנוע את חידוש הלחימה בעצימות גבוהה. רוב יועציו בבית הלבן, ובראשם סגן הנשיא ואנס, מתנגדים למלחמה, ומפלתם של הרפובליקנים חיזקה את המגמה הזו. לשיטת המתנגדים, המשך המצור הכלכלי הנוכחי על איראן מצליח, ובסופו של דבר היא תאלץ להתפשר – מה שמייתר חזרה לעימות "חם".
שנתיים לסיום כהונתו בבית הלבן, טראמפ חושב גם על המורשת שישאיר אחריו. הוא אינו יכול להרשות לעצמו לחתום על הסכם שיהיה מקל יותר מזה שהנשיא ברק אובמה השיג עם איראן ב-2015, ה-JCPOA – הסכם שטראמפ הגדיר כ"גרוע בתולדות ארה"ב", ולכן ביטל אותו ב-2018 (בעידודו של רה"מ נתניהו). מסיבה זו, הסכם גרעין חדש חייב לכלול הגבלות משמעותיות על התוכנית האיראנית לפיתוח נשק גרעיני.
הן בוושינגטון והן בטהראן מאמינים שהזמן עובד לטובתם. טראמפ מעריך שהלחץ הכלכלי והצבאי יביא את איראן למו"מ ולהסכם טוב מבחינתו. ההנהגה באיראן, מצדה, שמחה על מפלת הרפובליקנים ושואפת להחזיק מעמד עד סיום כהונתו של טראמפ וניצחון של מועמד דמוקרטי גם בבחירות לנשיאות ב-2028, שממנו – כך היא מניחה – תוכל להשיג ויתורים גדולים.
טראמפ עדיין מאיים שאם לא יושג הסכם, הוא יפעיל את צבא ארה"ב במלוא עוצמתו נגד המשטר בטהראן. הנשיא הוא המפקד העליון של כוחות הצבא ובסמכותו להורות על יציאה למלחמה לתקופה של 60 ימים תוך הודעה לקונגרס, ובסיומם לקבל 30 ימים נוספים להסגת הכוחות. עם זאת, אם ירצה להמשיך את המלחמה מעבר לכך, הוא יזדקק לאישור הקונגרס. על כך עשוי להתנהל ויכוח חוקתי ומשפטי, משום שטראמפ טוען שהמלחמה "הקודמת" הסתיימה – ואם האש תתחדש, הרי שמדובר יהיה במבצע צבאי חדש והשעון מתאפס.[20]
הדמוקרטים ניסו מספר פעמים להעביר חקיקה שתדרוש מטראמפ לבקש את אישור הקונגרס, ללא הצלחה. בינואר 2027, כאשר יושבע הקונגרס החדש בשליטתם, הם לא רק ידרשו זאת שוב, אלא גם ינסו לעצור את המלחמה. מכאן, שאם טראמפ רוצה לסיים את המערכה עם איראן ללא אילוצים ועימותים עם הקונגרס, נותרו לו רק מספר שבועות לעשות זאת.
דרושה: ממשלת חדשה בישראל
טראמפ תמך פעמיים בנתניהו בבחירות לכנסת ה-26 שנערכו בסוף אוקטובר 2026.[21] אולם מספר ימים לאחר שהסתיימו, הצהיר הנשיא שאין מבחינתו הבדל רב בינו לבין יריבו גדי איזנקוט, ורמז שהיה רוצה לעבוד עם ממשלת אחדות לאומית.[22]
תוצאות הבחירות בארה"ב מחזקות את הטענה שנתניהו "שרוף" בוושינגטון. במשך שנים תמך ראש הממשלה בפומבי ברפובליקנים ושרף את כל הגשרים עם הדמוקרטים. אין לו שום יכולת לעבוד עם הקונגרס הדמוקרטי הבא. השינוי המשמעותי שחל בשלוש השנים האחרונות הוא שנתניהו נעשה שנוי מאוד במחלוקת גם בקרב הבסיס הימני של טראמפ, שרואה בראש הממשלה הישראלי כמי שגרר את הנשיא למלחמה מיותרת, ומעוניין גם עכשיו לשדל אותו לחדש אותה.[23]
במשך שנים תמך נתניהו בפומבי ברפובליקנים ושרף את כל הגשרים עם הדמוקרטים. כתוצאה, אין לו שום יכולת לעבוד עם הקונגרס הדמוקרטי הבא
נתניהו הוא אחד האישים הכי פחות אהודים בארה"ב.[24] הוא הפנים של ישראל הכי קיצונית, שמחרחרת מלחמה, מעדיפה שימוש בכוח, מתנגדת לשיקום עזה ולהסדר בלבנון, אינה עוצרת פרעות של יהודים וערבים ביהודה ושומרון ומושפעת מדי משרים קיצוניים כמו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. שניהם גרמו נזק עצום למעמדה של ישראל בארה"ב, ולפי דיווחים טראמפ אינו רוצה לראות אותם בשום ממשלה חדשה בישראל.[25]
למרות הדומה שמוצא הנשיא אצל נתניהו ואיזנקוט, יש מבחינתו גם הבדלים משמעותיים ביניהם. נתניהו מתנגד לכל מו"מ והסכם עם איראן, מעוניין לחדש את המלחמה העצימה ומאמין שהיא תביא לנפילת משטר האייתוללות. איזנקוט חושב שהסכם טוב, שיכלול הגבלות על התוכנית הגרעינית של איראן עם משטר פיקוח בינלאומי הדוק, ישרת את האינטרסים הביטחוניים של ישראל.[26]
ממשלה בראשות איזנקוט תפעל ביד קשה נגד הפורעים היהודים ביהודה ושומרון ועשויה להסכים לאופק מדיני רחוק לפלסטינים. כחלק מטיפוח המורשת שלו, טראמפ מעוניין להרחיב את הסכמי אברהם, בעיקר על ידי צירוף ערב הסעודית. ריאד כבר הודיעה שהיא איננה מוכנה לנורמליזציה עם ממשלה בראשות נתניהו;[27] אפשר שמדיניותה זו תשתנה אם תקום ממשלה בראשת איזנקוט.
סיכום
הניצחון הסוחף של הדמוקרטים מבשר על סופו של עידן ביחסי ארה"ב ישראל. תבוסת הרפובליקנים עלולה לגרום לטראמפ ולאחרים בבית הלבן – כמו שר החוץ והיועץ לביטחון לאומי מרקו רוביו, שלוטש עיניים לנשיאות בבחירות 2028 – להתרחק מישראל.
הקונגרס החדש שיושבע בינואר 2027 יכלול קבוצה גדולה הרבה יותר של סנאטורים וצירים ביקורתיים מאוד כלפי ישראל, וחלקם אף עוינים אותה במוצהר. למעשה, הוא עלול להיות הקונגרס הכי עוין לישראל אי פעם. מצד שני, חברים בו גם רבים שתומכים בישראל, או לפחות אינם עוינים אותה או רואים בה קרדום פוליטי לחפור בו.
המנהיגות הדמוקרטית בקונגרס והנציגים המתונים עשויים לבלום את הקיצונים במפלגתם, אבל ישראל חייבת לעזור להם
המנהיגות הדמוקרטית בקונגרס והנציגים המתונים עשויים לבלום את הקיצונים במפלגתם, אבל ישראל חייבת לעזור להם. נתניהו הוא המכשול העיקרי בפני עצירת הסחף הזה והתחלת המאמצים המורכבים לשיקום מעמדה של ישראל בוושינגטון. אם תקום ממשלה אחרת, כנראה בראשות איזנקוט, הרי שהפנים החדשות שלו ושל ממשלתו, לצד המדיניות המתונה שהם צפויים להוביל, יוכלו לייצר הזדמנות להתחיל ולשקם את היחסים עם הדמוקרטים ועם הרפובליקנים המתונים.
לבסוף, מלבד השבת שיתוף הפעולה והתמיכה של וושינגטון, תוצאות הבחירות הללו מעידות שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להיות שוב נושא מרכזי ושנוי במחלוקת בבחירות לנשיאות ולקונגרס ב-2028.
פרופ' איתן גלבוע הוא מרצה בכיר לארה"ב ולתקשורת בינלאומית באוניברסיטת רייכמן, וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן. הוא פרסם ארבעה ספרים ומאמרים רבים על יחסי ארה"ב-ישראל, כותב מאמרי דעה ומשתתף כפרשן בתוכניות רדיו וטלוויזיה. ב-2023 זכה ב"פרס המדען הדגול" מטעם האגודה ללימודים בינלאומיים, וב-2024 הוענק לו "פרס מפעל חיים" על-ידי העמותה הישראלית ללימודים בינלאומיים.
(לציטוט המאמר: איתן גלבוע, "בחירות האמצע בארה"ב מעצימות את הטלטלה ביחסים עם ישראל", הזירה, בהוצאת המכון לדיפלומטיה ויחסי חוץ ע"ש אבא אבן באוניברסיטת רייכמן, 17 בנובמבר 2026.)
הערות
* The appearance of U.S. Department of Defense (DoW) visual information does not imply or constitute DoW endorsement.
[1] “Election 2026: Results map,” CNN, November 17, 2026.
[2] איתן גלבוע, "התפוררות 'היחסים המיוחדים' עם ארה"ב היא סכנה אסטרטגית לישראל", הזירה, 17 בספטמבר 2026.
[3] טד ששון ואבישי בן ששון-גורדיס, "משמעות הצונאמי הדמוקרטי לישראל", המכון למחקרי ביטחון לאומי, 5 בנובמבר 2026.
[4] Aaron Blake, “Midterm returns show bad news for progressive Democrats,” CNN, November 6, 2026.
[5] Taija PerryCook, “Did Abdul El-Sayed call Michigan the 'capital of Arab America'?” Snopes, November 10, 2026.
[6] Alex Smith, “Democratic Senate leader Schumer set to face leadership challenge,” BBC, November 13, 2026.
[7] Jonah Davidov and Idan Kweller, “Israel ties, Iran war drove Trump voters to Democrats, Vance says after midterm defeat,” The Jerusalem Post, November 4, 2026.
[8] Idan Kweller, “Trump cites dislike of Israel as key factor in GOP midterm losses alongside war with Iran,” Jerusalem Post, November 9, 2026.
[9] “Republicans blame Israel for their defeat,” The Economist, November 6, 2026.
[10] Yair Rosenberg, “More Divided Than Ever': For Jewish Voters, a Mix of Elation and Dread,” New York Times, November 5, 2026.
[11] Jacob Kornbluh, “Jews cared more about Israel and antisemitism this election – but it didn’t change their votes much, exit poll shows,” Forward, November 5, 2026.
[12] Ibid.
[13] Arno Rosenfeld, “Did Michigan Jewish Voters Reject Abdul El-Sayed? The Data Suggests Otherwise,” Haaretz, November 7, 2026.
[14] Jonathan S. Tobin, “Why do American Jews vote for antisemites like El-Sayed?” JNS, November 6, 2026.
[15] Kit Maher, Oren Liebermann,and Jennifer Hansler, “Trump says US is cutting off aid to Israel at year’s end because ‘they don’t need it’,” CNN, November 3, 2026.
[16] איתן גלבוע, "תרומותיה של ארצות הברית לביטחון ישראל", עדכן אסטרטגי, המכון למחקרי ביטחון לאומי, 23 (יולי 2020), 29-15.
[17] Idan Kweller,”Twelve US senators seek to block expanded defense and intelligence cooperation with Israel,” Jerusalem Post, November 11, 2026.
[18] Lazar Berman, “Contradicting Trump, Netanyahu’s office says Israel will ‘gradually’ move off US military aid’," Times of Israel, November 12, 2026.
[19] Jacob Magid, “Trump admin aims to maintain Israel aid in coming years, despite US president’s claim otherwise,” Times of Israel, November 13, 2026.
[20] Sareen Habeshian, “Trump tells Congress ceasefire means he does not need their approval for Iran war,” BBC, May 2nd, 2026.
[21] Danya Saperstein, Idan Kweller, “Trump repeats endorsement of Netanyahu, calls for Israel, US to 'finish the job',” Jerusalem Post, October 26, 2026.
[22] Jacob Magid, “Trump says Eisenkot and Netanyahu are ‘very similar in terms of their policy’”, The Times of Israel, November 9, 2026.
[23] גלבוע, "ההתפוררות 'היחסים המיוחדים' עם ארה"ב".
[24] Laura Silver, “Negative views of Israel, Netanyahu continue to rise among Americans – especially young people,” Pew Research Center, April 7, 2026.
[25] Idan Kweller, “Trump wants Ben-Gvir, Smotrich out of Israel's next government, US sources tell 'Post',” The Jerusalem Post, October 28, 2026.
[26] אנא ברסקי, "איזנקוט בתגובה חריפה על ההסכם עם איראן: תוצאה עגומה של ממשלה כושלת", מעריב, 15 ביוני 2026.
[27] Maya Zanger-Shamir, “Saudi normalization will not happen under Netanyahu government, source says – report,” The Jerusalem Post, November 6, 2026.



תגובות