לשיתוף פעולה באחד או יותר מתחומי התחרות על העליונות הטכנולוגית – בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי, סייבר, רובוטיקה, מערכות טילים, נשק אנרגטי וחלל – עשויה להיות חשיבות רבה בכל הקשור לחיזוק הקשרים עם וושינגטון, במיוחד על רקע המחלוקות הצפויות עם הממשל החדש. ישראל צריכה ליזום בהקדם שיחות עם אנשיו של ביידן על תחומים שבהם ניתן לקדם מו״פ משותף
רובוט אוטונומי חמוש בתרגיל בבריטניה, ב-2018 | Photo by Ben Birchall/PA Images via Getty Images
בשנים האחרונות מתגברת התחרות העולמית על העליונות.[1] זאת, על רקע התלכדות של כמה מגה-מגמות עולמיות וההבנה שהעולם נמצא על סף פריצות דרך טכנולוגיות משנות מציאות – ושמי שיוביל, ישלוט.[2] מדובר בתחרות במספר תחומים ספציפיים, בהם בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי, סייבר, רובוטיקה וביוטכנולוגיה; מערכות נשק, בדגש על טילים היפרסוניים ונשק אנרגטי (directed energy weapons); חלל אזרחי וצבאי; ושליטה על נתיבי סחר ושרשראות ערך ואספקה, על הים ומשאביו ועל הקוטב הצפוני.
התחרות הזאת מתקיימת בעיקר בין המעצמות העולמיות - ארה"ב, רוסיה וסין[3] – אך לא רק ביניהן. כל הממשלות הלוקחות בה חלק מגבשות ומיישמות אסטרטגיות הובלה לאומיות בתחומי התחרות, שכוללות לרוב הקמת גופי תיאום ברמה הלאומית; חיזוק תוכניות מחקר ופיתוח; הקמת תשתיות קריטיות נדרשות ומתן גישה למתקנים, טכנולוגיות ומאגרי מידע; עידוד לימודים בנושאים רלוונטיים באוניברסיטאות ובמערכות החינוך; העמקת שיתוף הפעולה בין הממשלה, האקדמיה והתעשיות; וחתירה לשיתוף פעולה עם מדינות likeminded. כל זאת לצד צעדים להגנה על הקניין הרוחני, כדי לשמור על היתרון התחרותי ועל יישומים שרלוונטיים לביטחון הלאומי.
מקור למתח - ופתח לשיתופי פעולה
התחרות על העליונות צפויה לעצב במידה רבה את מאזן הכוחות העולמי. כבר כיום היא משפיעה על היחסים בין מדינות ובין מדינות למעצמות, כולל בין ישראל לארה"ב (בת הברית והמשענת האסטרטגית) מצד אחד, ובין ישראל וסין (כשותפה כלכלית) מצד שני.[4] ככל שמתחדדת התחרות ומחריפה המתיחות בין וושינגטון לבייג'ינג, גובר גם הקושי לתמרן במתח שביניהן. זאת, אף שהדבר אינו בלתי אפשרי בעולם של "גם וגם" (ולא של "או"), שבו מדינות רבות משתפות פעולה בתחום אחד, ובה בעת חלוקות, מתחרות ואף יריבות בתחום אחר. כך, למשל, בראיה קדימה, גם ממשל ביידן עשוי לשתף פעולה בעתיד עם סין בתחום האקלים, ובה בעת להמשיך להשקיע במקביל בתחרות נגדה על העליונות הטכנולוגית.
מכל מקום, לצד הפוטנציאל להגברת רגישויות ומתחים הגלום בה, התחרות על העליונות גם פותחת פתח לשיתופי פעולה בילטראליים ומולטילטראליים בין ישראל למדינות .Likeminded כשמדובר ביחסים מיוחדים, כמו היחסים בין ישראל לארה"ב, שיתוף פעולה באחד או יותר מתחומי התחרות על העליונות אף יכול להוות עוגן אסטרטגי לחיזוקם.[5] זאת, במיוחד במציאות המאתגרת של סביבה פנימית וחיצונית משתנה, אצלם ואצלנו, וכן על רקע חילוקי דעות צפויים עם הממשל החדש במספר סוגיות.
ישראל צריכה איפוא לקיים בהקדם שיח בדרגים הבכירים ביותר עם הממשל הנכנס, במגמה לזהות את התחומים ותת-התחומים של התחרות על העליונות שבהם יכול להיות לישראל ערך מוסף משמעותי ולשני הצדדים עניין לשתף פעולה.
בהמשך, יש להקים בכל אחד מהתחומים הנבחרים הללו צוותי עבודה משותפים,[6] שיכללו במידת הצורך גם גורמים מהאקדמיה, מהתעשיות וממערכת הביטחון, על מנת לקדם את שיתוף הפעולה הלכה למעשה.
בנוסף, יש לשקול, אפשר בתיאום עם האמריקאים, את הרחבת השת"פ למדינות likeminded נוספות, כמו מדינות מקבוצת ה-Five Eyes, מונח שנטבע בימי המלחמה הקרה.[7] כל זאת, תוך מינוף יכולותיה הטכנולוגיות הגבוהות ויתרונותיה היחסיים של ישראל גם ביזמות וחדשנות.
הערות:
[1] מאמר זה הוא גרסה מחודשת של נייר שנכתב לראשונה לפני כשנתיים. בגרסתו הנוכחית, הוא תגובה לשורת כתבות ומאמרים מודאגים שהתפרסמו באחרונה על עתיד היחסים המיוחדים בין ישראל לארה"ב תחת ממשל ביידן.
[2] מסמכים רשמיים ומאמרים רבים נכתבו בשנים האחרונות על התחרות על העליונות. באחרונה פרסמה ה-Atlantic Council מסמך תחת הכותרת "Global Strategy 2021: An Allied Strategy for China", בו נכתב (שוב) כי טכנולוגיות חדשות (טכנולגיות משבשות) כמו בינה מלאכותית, רובוטיקה, מחשוב קוונטי וביו-טכנולוגיה ישנו מהיסוד את הביטחון הכלכלה והחברה בעולם, וכי המדינה שתנצח ב"מירוץ החימוש" הטכנולוגי החדש תוכל לעצב את הסטנדרטים והכללים של המערכת הבינלאומית העתידית.
[3] במאמר על האתגרים שאיתם יצטרך להתמודד ביידן, כתב באחרונה גראהם אליסון כי מדיניות החוץ של ארה"ב חייבת להסתגל להתפתחויות טכנולוגיות "ללא הפסקה" (relentless). לטענתו, סין הפכה למתחרה טכנולוגית רצינית, כאשר בתחום הבינה המלאכותית היא מהווה כיום "a full-spectrum peer competitor".
[4] מעורבות הסינים במיזמי תשתית לאומית בישראל, בין היתר בנמל חיפה החדש שהוחכר לחברה סינית ל-25 שנה, וגם במגזר הטנולוגי של ישראל, כבר גרמה למתיחות ביחסי ישראל-ארה"ב.
[5] יש כמובן תחומים נוספים כמו משבר האקלים שנמצאים בראש סדר העדיפויות של הממשל הנכנס ושישראל יכולה לתרום להם בצורה משמעותית, ואשר יכולים להוות עוגנים ביחסי ישראל וארה"ב בשנים הבאות. אלה חורגים מתכולת נייר קצר זה, המתמקד כאמור בפוטנציאל שיתוף הפעולה האסטרטגי הגלום בתחומי התחרות על העליונות.
[6] על רקע התחרות על העליונות הציעו מחוקקים אמריקאים בשנה שעברה להקים, בין היתר, קבוצת עבודה אמריקאית-ישראלית לקידום מחקר ופיתוח בתחומים צבאיים-טכנולוגיים. באחרונה אף קראו מחוקקים לנשיא ביידן להגביר את שיתוף הפעולה הטכנולוגי עם בעלות ברית דמוקרטיות בכלל. גם מזכיר ההגנה הנכנס, הגנרל לשעבר לויד אוסטין, התייחס מיד לאחר השבעתו לחשיבות שיתוף הפעולה עם בעלי ברית ושותפים.
[7] ה-Five Eyes היא ברית מודיעינית לה שותפות ארה"ב, קנדה, בריטניה, אוסטרליה וניו זילנד. ארה"ב ואוסטרליה, לדוגמה, משתפות פעולה לפי דיווחים בפיתוח טיל שיוט היפרסוני.
חגי צוריאל היה בעבר ראש חטיבת המחקר במוסד ונציג המוסד בארה"ב, וכיהן כמנכ"ל משרד המודיעין בשנים 2020-2016.