הרשתות החברתיות הן כיום אמצעי מרכזי לצריכת חדשות ולגיבוש השקפת עולם. במדיה החברתית, שבה השתתפות הגולשים היא בעלת השפעה עצומה על קהל הקוראים, יכולים יחידים וארגונים להשתתף במאבק על עיצוב המסר. זירת המאבק הדיגיטלי בעקבות אירועי הגדר ברצועת עזה ממחישה היטב שדיפלומטיה אפקטיבית בעולם הדיגיטלי מחייבת השתתפות אזרחית פעילה
סיקור העימותים ברצועת עזה בכלי תקשורת מובילים בעולם, באמצע חודש מאי (צילומי מסך ושערי פרינט)
מעטים יחלקו על כך שהנרטיב הפלסטיני זכה לתהודה ואהדה גדולים יותר בתקשורת העולמית מזה הישראלי בסיבוב העימותים האחרון ברצועת עזה. היו כאלה שביקרו את החלטת דובר צה"ל למנוע מכתבים ישראלים וזרים מהצד הישראלי של הגבול להתקרב לזירת העימותים, בעוד הפלסטינים אפשרו לכלי תקשורת להצטרף להפגנות (בהשגחה של המנגנונים המקומיים, כמובן). אחרים טענו שמדובר בקרב אבוד מתחילתו, כיוון שאין דרך לגרום לכלי תקשורת מובילים בעולם להציג באור חיובי את עמדת ישראל, כאשר מתפרסמת תמונת המפגין הניצב מול הצלף וכאשר מספר ההרוגים גבוה ונמצא רק בצדו האחד של העימות.
אך בעולם שבו רבים צורכים חדשות ומגבשים את עמדותיהם ברשתות החברתיות ובמידה הדיגיטלית, המאבק ההסברתי אינו יכול עוד להתמקד במה שכותב עיתונאי הלה-מונד הצרפתי או הניו-יורק טיימס האמריקאי. זאת, כיוון שהקרב מתקיים באופן גובר ברשתות החברתיות ובאמצעות המעורבות (engagement) של הקוראים עם התוכן שהם צורכים בהן. במלים אחרות: ניתן להשפיע על המידע שהקורא "לוקח" איתו מהכתבה (ובמקרים רבים מפיץ הלאה), וכפועל יוצא על דעתו כלפי ישראל והסכסוך הישראלי-פלסטיני, גם כאשר לא ניתן להשפיע על תוכן הכתבה עצמה.
הזירה החדשה במאבק: הרשתות החברתיות
הסיבות לנחיתותו של הנרטיב הישראלי לעומת הפלסטיני בזמן משברים בין שני הצדדים הן מגוונות, ודיון בהן חורג ממטרותיו של מאמר זה. די לציין שאימוץ הנרטיב הפלסטיני הוא לעתים אידאולוגי אך פעמים רבות גם פסיכולוגי – בעולם התקשורת שולט נרטיב החמלה והקורבנות, והצד החלש הוא זה שזוכה לאהדת דעת הקהל העולמית. תפקידם של דוברים רשמיים וארגוני ההסברה של מדינת ישראל הוא לחשוף את הנרטיב שלה לכלי התקשורת הללו ולהיאבק שעמדתה תישמע בזירות המרכזיות. המשימה קשה מאוד ולעתים הם אף נכשלים בה, כפי שהודה באחרונה נציג דובר צה"ל לתקשורת הבינלאומית.
גם במקרים שבהם נראה כי אין דרך לתקן את הרושם השלילי שמותיר הסיקור בתקשורת הזרה על דעת הקהל העולמית, אסור להותיר את הבמה לנרטיב הפלסטיני. לעתים גם הפיכת הפסד לתיקו יכול להיחשב ניצחון
אך בימינו נוסף ממד נוסף לצריכת תוכן חדשותי – הזכות של הקורא להגיב. נתח הולך וגדל מצרכני חדשות בעולם המפותח צורכים אותן באמצעים דיגיטליים, אם באתרי חדשות מקוונים ואם באמצעות הרשתות החברתיות. בעולם החדשות הדיגיטלי, חלק גדול מכלי התקשורת המרכזיים מאפשרים השתתפות פעילה של הצרכנים. לרשות צרכן החדשות עומדים כלים רבים – שיתוף ברשתות החברתיות, כתיבת תגובה (״טוקבק״), פרסום פוסט ואפילו סימון ״לייק״ – כדי להביע את דעתו, ולא פחות חשוב, לשכנע אחרים. בצורה זו מתפתחת תרבות של שיח אינטראקטיבי רב משתתפים ביחס לתוכן החדשותי הנדון.
זוהי זירה שאין לגופים ממשלתיים דריסת רגל בה, וטוב שכך – אף אזרח ישראלי לא היה רוצה שהממשלה, דובר צה"ל או כל גוף רשמי אחר יורו לו על מה ללחוץ "לייק". אבל המשמעות היא שזירה הסברתית בעלת חשיבות ראשונה במעלה למעשה מופקרת. כאשר כתבה שמאמצת את הנרטיב הפלסטיני משותפת ברשתות החברתיות ונקראת מאות אלפי פעמים או אף מיליוני פעמים, והקוראים צורכים גם תגובות האוהדות את תוכנה מבלי להיחשף לעמדת הצד הישראלי – אזי הפגיעה התדמיתית שישראל סופגת מוכפלת פי כמה וכמה.
הראשונים לזהות
גופים ממשלתיים אינם יכולים ואינם צריכים להכתיב לאזרחיהם כיצד לצאת ולתמוך במדינתם, אבל בעתות משבר יש בישראל ובעולם מספיק אזרחים שמרגישים כי התקשורת הבינלאומית הפכה להיות כלי שרת בידי הארגונים הפלסטנייים נגד מדינת ישראל. מה שהיה חסר היא פלטפורמה שתאפשר להם לעשות זאת ושיטת עבודה מתואמת ומאורגנת, שיודעת לייצר מדיניות סדורה וסדר עדיפויות לניהול משאבים. בהיעדרה, אותם אזרחים מודאגים יכולים לכל היותר לשתף עם חוג החברים שלהם את דעותיהם, אך השפעתם על התמונה הגדולה זניחה לכל היותר. ללא עבודה מסודרת, האנרגיה החיובית הזו מתבזבזת ברובה.
אף שאין ביכולתנו להשפיע על מה שגוף התקשורת מפרסם או על מספר הגולשים (traffic) שנכנסים אליו, בכוחנו להשפיע על השיח האינטראקטיבי באתרי החדשות המקוונים וברשתות החברתיות. הנחת היסוד היא שצרכני חדשות בימינו מתייחסים לתגובות למאמרים באתרים וברשתות החברתיות כאל נדבך נוסף וחשוב של הכתבות. המאמר מייצג את העיתונאי שכתב אותו ואת גוף התקשורת המפיץ, אך התגובות אל הטקסט מייצגות לכאורה את הקהל הרחב. יש להן השפעה רחבה על האופן שבו יגבשו הצרכנים האחרים את עמדתם על התוכן החדשותי הנצרך.
אף שאין לנו דרך לתקשר עם אדם היושב בקרון מטרו וקורא כתבה פרו-פלסטינית בעיתון מודפס – יש לנו דרכים להשפיע עליו אם הוא קורא את אותה כתבה בדיוק בטלפון הנייד שלו
מעורבות מוקדמת ושיטתית בשיח האינטראקטיבי שנערך ביחס לתוכן החדשותי מאפשרת במידה רבה להשפיע על המסר הכולל שלו. באתרי חדשות רבים וברשתות החברתיות, תגובה שזוכה להתייחסות ואהדה מקוראים אחרים תזכה להופיע בתחילת הרשימה ולקבל חשיפה גבוהה במיוחד. בהתאם, עמדות אלו הן הראשונות שקוראי הכתבה נחשפים אליהן ברגע שסיימו את הטקסט החדשותי. הצד שישכיל להביא את עמדתו בצורה עקבית לראש רשימת התגובות יזכה להישג ניכר: אם התוכן הנדון הוא ביקורתי ושלילי, הצד שיידע להשתלט על השיח יוכל לאזן את הנזק התדמיתי הפוטנציאלי, ולגרום לקוראים לשקול פעם נוספת לפני שהם מתמסרים לתוכן החדשותי המקורי; אם התוכן הוא חיובי, יוכל הצד הדומיננטי להוות מכפיל כוח.
במצב עניינים זה קיים איום הסברתי אך במקביל הזדמנות: היכולת להשפיע על כתבה חדשותית בעיתון מודפס אינה קיימת, אך כאשר התוכן החדשותי נצרך במדיה הדיגיטלית וכולל שיח להוט ורב משתתפים, הדרך להשפיע על הצרכנים סלולה. במילים אחרות, אף שאין לנו דרך לתקשר עם אדם היושב בקרון המטרו אי שם באירופה וקורא כתבה פרו-פלסטינית בעיתון מודפס – יש לנו דרכים להשפיע עליו אם הוא קורא את אותה כתבה בדיוק בטלפון הנייד שלו. לשמחתנו, רוב יושבי הקרון הם מהסוג השני – ואנחנו יכולים להגיע אליהם.
החמ״ל הדיגיטלי
חמ"ל Act.il במרכז הבינתחומי הרצליה במהלך העימותים ברצועת עזה, באמצע חודש מאי צילום: יעל צור
ארגון Act.il, שבראשו אני עומד, הוא מיזם אזרחי משותף למרכז הבינתחומי הרצליה ולארגון הקהילה ישראלית-אמריקאית (IAC). המיזם שם לו למטרה להקים קהילה בינלאומית שפועלת יחד ובאופן מאורגן למען מדינת ישראל ברשת. בין יתר המשימות והמאמץ המשותף והמאורגן, הוא מסייע לאותם אזרחים שמעוניינים להשפיע על השיח ולתמוך במדינת ישראל ברשת, אך לא יודעים כיצד. אחת המשימות שאותן אנחנו מקדמים היא תגובה מאורגנת על כתבות, במטרה לאזן את הנרטיב בזמן הקריאה האקטיבית של הקורא. אם הוא או היא סיימו כרגע לקרוא כתבה פרו-פלסטינית, הרי שאנחנו מעוניינים להוסיף עבורם זווית נוספת שהטקסט הראשי איננו מספק.
ניתן להביא כדוגמה לפעילות שממלאת את הוואקום ההסברתי ברשתות החברתיות את פעילות חמ"ל Act.il במהלך העימותים האחרונים בגבול רצועת עזה. המשבר המתמשך ברצועת עזה ומצבה הפוליטי והחברתי המידרדר של תנועת חמאס הוביל אותה להוציא באמצע חודש מאי פעילים רבים של הארגון, ובהובלתם עשרות אלפי אזרחים, לאזורים הסמוכים לגדר המערכת. המטרה היתה ליצור התנגשויות אלימות בין כוחות צה"ל ומשטרה למפגינים שהתקרבו לגדר המערכת. עם זאת, חלקם הגיע כדי לפגוע בה ובכוחות ששומרים עליה – או גרוע מכך, כפי שאיימו לא מעט פעמים לחצות את הגבול ולפגוע באזרחים בעוטף עזה. הנהגת חמאס ברצועה לקחה כמובן בחשבון שכוחות הביטחון הישראליים יפגעו בכל מי שינסה להתקרב לגדר, להרוס אותה או לפרוץ אותה. הנפגעים הפלסטינים בעימותים האלימים נועדו לשרת מטרה אחרת, ואולי חשובה יותר, של חמאס – ניצחון תודעתי בדעת הקהל העולמית, שעבורו היא לא היססה לשלם גם בחיי אדם. במספר שבועות של עימותים נהרגו בסך הכל יותר מ-100 פלסטינים (חלקם הגדול פעילי חמאס), בעוד שאף חייל ישראלי לא נפגע – מה שגרם לכלי התקשורת רבים בעולם להזדעק על התגובה הישראלית האלימה ולפרסם כתבות המגנות אותה ומאמצות את הנרטיב הפלסטיני.
ב-Act.il חזינו באמצעות תוכנות שונות כיצד האירוע הופך למשבר של ממש – לא רק בשטח, אלא גם בכלי התקשורת וברשתות החברתיות. בשבוע לפני פתיחת השגרירות האמריקאית בירושלים ויום הנכבה, כאשר היה ברור שהרע מכל עוד לפנינו, נערכנו מראש עם שורת משימות ומסרים להפצה והכנו את חמשת החמ"לים המקבילים בארה"ב – בוסטון, ניו ג'רזי, ניו יורק, פילדלפיה וקליפורניה – להיות ערוכים לפעול.
אין לזלזל בחשיבותה של הנוכחות הפרו-ישראלית ברשתות החברתיות – זו אחת הזירות העיקריות כיום בקרב על התודעה
הגדרנו את ההשתלטות על השיח ברשתות התקשורת כמטרה העיקרית של השבוע הזה וזנחנו משימות אחרות שאנו עוסקים בהן בשגרה. המטרה היתה להגיב ולאזן את הנרטיב שיפיצו העיתונים המובילים בעולם, באמצעות הרשתות החברתיות. התמקדנו בדפי הפייסבוק של גופי התקשורת השונים, שהעלו אליהם כתבות שעסקו באירועים ברצועת עזה. צוות הארגון ומתמחיו פעלו מסביב לשעון כדי לאתר כתבות שסומנו כשליליות – לעתים דקות לאחר שפורסמו. או אז, נשלחה הודעה כללית למתנדבי Act.il – כ-14 אלף ישראלים ולא-ישראלים ברחבי העולם, שמתגייסים בזמנם החופשי וללא כל מעורבות ממשלתית או רשמית – "להתפקד". "תפקידם" הוא לקדם מטרות פרו-ישראליות ברשת, ובמקרה הזה – להכניס ולקדם תגובות פרו-ישראליות לכתבות הללו. חשוב לציין כי שום פעולה לא מתבצעת באופן אוטומטי – כל מתנדב בוחר האם לקחת חלק ובאיזה אופן, ועושה זאת מחשבונו האישי ומרצונו.
במהלך האירועים סרקנו באופן רציף את הפרסומים של כל גוף תקשורת בעולם המחזיק ביותר מחצי מיליון עוקבים בפייסבוק. בסך הכל, אחרי גופים אלו עוקבים כ-200 מיליון אנשים ברשת. כאשר איתרנו כתבה פרו-פלסטינית ולא מאוזנת, היינו הראשונים או בין הראשונים להגיב – ושלחנו את המתנדבים להגיב אליה ולתמוך בתגובה על ידי "לייקים" ובאמצעות תגובות אליה ברשתות החברתיות. המאמץ היה ממוקד ורציף, והוא השתלם – ב-85% מהמקרים הצלחנו להעלות את התגובה הפרו-ישראלית לראש רשימת התגובות. באופן הזה, גם בכתבות שאימצו באופן מובהק את הנרטיב הפלסטיני, עדיין היה ייצוג בולט ככל האפשר לעמדה הישראלית.
לרתום את האקטיביסטים הרדומים
למדינת ישראל יש סט כלים מוגבל להשפיע על דעת הקהל העולמית בעתות משבר. לצד כלי התקשורת המסורתיים פועלת קהילה וירטואלית עולמית שגופים ממשלתיים מתקשים לחדור אליה, הן מעצם זיהויַם כגוף רשמי והן כי הם אינם בנויים לסוג הפעילות הזו. כדי למלא את הוואקום שנותר, ניתן וצריך לגייס גולשים ישראלים ולא-ישראלים, אקטיביסטים מקוונים שמעוניינים להיות מעורבים באיזון התמונה ובהעברת מסרים פרו-ישראליים.
אין לזלזל בחשיבותה של הנוכחות הפרו-ישראלית ברשתות החברתיות – זו אחת הזירות העיקריות כיום בקרב על התודעה. ככל שנרחיב את ארסנל הכלים שעומדים לרשותנו ונגביר את המודעות לקיומם, נצליח לחשוף עובדות כהווייתן, להפריך אי דיוקים וטיעונים חסרי בסיס, ולהגן על ישראל כאשר היא מותקפת שלא בצדק. זו אולי קלישאה שחוקה, אבל בימינו באמת כל בעל טלפון חכם יכול למלא תפקיד הסברתי חשוב, ומסוגל לנסות ולהשפיע על דעת הקהל העולמית מכורסת ביתו. מה שדרוש לו או לה הם הרצון להתגייס למשימה – והכלים הנכונים לעשות זאת.
גם במקרים שבהם נראה כי אין דרך לתקן את הרושם השלילי שמותירות התמונות והסיפורים בתקשורת הזרה על דעת הקהל העולמית, אסור להותיר את הבמה לנרטיב הפלסטיני בלבד. לעתים גם הפיכת הפסד לתיקו יכול להיחשב ניצחון.
ירדן בן יוסף הוא מייסד ומנכ"ל Act.il – מיזם אזרחי משותף למרכז הבינתחומי הרצליה וארגון הקהילה הישראלית אמריקאית (IAC). הוא משמש בנוסף מנהל התוכנית לדיפלומטיה ציבורית במרכז הבינתחומי וכיהן כיו"ר אגודת הסטודנטים במוסד. נבחר השנה לרשימת 30 הצעירים המבטיחים בישראל על ידי "מגזין פורבס"
(צילום באדיבות המחבר)
Comments