מה טורקיה מעריכה שהיא עשויה להרוויח מתוכנית השלום של טראמפ?
טורקיה מתייחסת בסקפטיות רבה לתוכנית השלום המתגבשת של טראמפ, אך אם באופן בלתי צפוי התוכנית תצליח היכן שקודמותיה נכשלו, הרי שאנקרה תנצל זאת כדי להרחיב ולהעמיק את קשריה עם הפלסטינים וגם עם ישראל. לאורך השנים היה קשר בין התקדמות בתהליך השלום לבין עומק היחסים בין ישראל וטורקיה. בסופו של דבר, אנקרה מתנגדת לשינויים בדרכי אלימות בסטטוס קוו האזורי, ומעוניינת בשגשוג כלכלי שיקדם את הסחר שלה עם המזרח התיכון. לאור זאת, התקדמות משמעותית בתהליך השלום צפויה להקרין באופן חיובי גם על יחסי ישראל-טורקיה, וזאת על אף המתיחות ביחסים הבילטרליים בעשור האחרון.
מה היא חוששת שהיא עלולה להפסיד ממנה?
היחס המסויג של טורקיה כלפי תוכנית השלום נובע ממספר סיבות. ראשית, היא לא נכללה במשא ומתן לגיבוש התוכנית, שאף כונתה "תוכנית השטן" באחד העיתונים במדינה. בנוסף, אנקרה רואה עצמה כמי שבאופן עקבי ונחוש הגנה בשנים האחרונות על האינטרס הפלסטיני ועל מסגד אל-אקצא. מהפרספקטיבה הטורקית, האמריקאים צפויים למעשה לאפשר לישראל להמשיך במדיניות הכיבוש ולשנות את הסטטוס קוו בירושלים – שני דברים שאליהם היא מתנגדת. הטורקים אף אינם שבעי רצון משיתוף הפעולה של חלק ממדינות ערב, ובעיקר מצרים וערב הסעודית, עם ממשל טראמפ בהקשר זה. קיימת מתיחות רבה ביחסים בין טורקיה למצרים על רקע נפילת משטרו של מוחמד מורסי במצרים ב-2013 ועליית עבד אל-פתח א-סיסי במקומו, וכן על רקע החרם שמובילה ערב הסעודית מאז 2017 על קטר, ושאליו הצטרפה גם קהיר. טורקיה ביקרה בחריפות את מה שהציגה כשתיקת שתי המדינות הללו לנוכח העברת השגרירות האמריקאית לירושלים והאירועים האלימים ברצועת עזה בחודש מאי השנה. המגמות האזוריות – הבאות לידי ביטוי בהתדרדרות היחסים בין ישראל לטורקיה ובין טורקיה למצרים, ומנגד התחזקות היחסים בין ישראל למצרים וכן יחסיה עם מדינות המפרץ – הן בין ההסברים המרכזיים לדחיקתה של טורקיה מתהליך השלום. עם זאת, יש לציין שאנקרה לא היתה שחקנית משמעותית גם במשאים ומתנים קודמים בין ישראל והפלסטינים.
מה יכולה טורקיה לתרום לקידום התוכנית?
טורקיה לא צפויה לפעול לקידום אימוץ התוכנית. לפחות מאז השתלטות חמאס על רצועת עזה ב-2007, אנקרה מדגישה שלא ייתכן פתרון לסכסוך בלי שיתוף של התנועה – שממשל טראמפ אינו מערב בגיבוש התוכנית שלו. לטענת גורמים טורקיים, ניתן ללחוץ על תנועת חמאס להגמיש את עמדותיה, ויש לחתור לפיוס בינה לבין הרשות הפלסטינית. לדבריהם, הקשרים של אנקרה עם חמאס, כמו גם הגישה הבסיסית שלה המדגישה קידום פתרון של שלום, יכולים לסייע לצדדים. עם זאת, ההישגים של טורקיה עד כה, במיוחד בקידום הפיוס בזירה הפלסטינית, מוגבלים.
אילו מכשולים היא עלולה להערים על מימושה, ואיך היא יכולה לקלקל?
טורקיה היתה אחת המדינות שהובילו את ההתנגדות להעברת השגרירות האמריקאית לירושלים, בעיקר באמצעים רטוריים וכן בארגונים בינלאומיים. היא יכולה לתרום לדה-לגיטימציה של תוכנית הממשל אם תציג אותה ככזו שמועילה רק לישראל, מאפשרת לה להמשיך את הכיבוש ואינה פותרת את הבעיות הקשות ברצועת עזה. התנגדות נחרצת מצד אנקרה יכולה להטות את דעת הקהל במדינות ערביות ומוסלמיות נגד התוכנית של טראמפ. התגברות המעורבות הטורקית במזרח ירושלים יכולה במידה מועטה, אך לא לחלוטין מבוטלת, לגרום לקשיים גם בקבלת התוכנית בהקשר של הפתרון לסוגיית ירושלים. אם התוכנית לא תביא לשינוי יסודי במצב ברצועת עזה, הטורקים ידגישו גם היבט בעייתי זה.
ד"ר גליה לינדנשטראוס היא עמיתת מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וחוקרת אורחת ב-Bipartisan Policy Center בארה"ב. בימים אלו היא משלימה כתיבת ספר על יחסי ישראל-טורקיה, מהמרמרה ועד הסכם הנורמליזציה
(צילום: סטודיו פרג', באדיבות המחברת)