המאמרים המומלצים
  • ליאור טבנסקי

מתקפת הסייבר הרוסית לא היטתה את הבחירות, אבל שינתה את ארה"ב

עודכן ב: לפני 6 שעות


מבצע ההשפעה הרוסי ברשתות החברתיות ב-2016 היה זניח וחובבני ביחס למאות מיליוני הדולרים ששפכו המועמדים טראמפ וקלינטון. ההשפעה האמיתית והמתמשכת שלו היה העסקת הממסד הפוליטי והביטחוני בחקירת ההתערבות, העמקת הקיטוב הפוליטי בין המפלגות וערעור היסודות האזרחיים של ארה"ב. במובן הזה, רוסיה הצליחה מעבר לחלומותיה הוורודים ביותר



כבר קרוב לארבע שנים שהמערכת הפוליטית והביטחונית של ארה"ב מעסיקה את עצמה בשאלת המעורבות הרוסית בבחירות 2016. שלושה ארגוני ביון אמריקאים הסיקו כבר בסוף 2016 כי סוכנויות המודיעין הרוסיות התערבו בבחירות בהוראת הקרמלין – ריגלו, הדליפו והפעילו קמפיינים סמויים וגלויים ברשתות החברתיות. עצם המעורבות הרוסית כבר אינו שאלה שבמחלוקת; השאלה שנעסוק בה כאן היא – האם מבצעי ההשפעה (influence operations) הרוסיים אכן השיגו את מטרתם?

ההתערבות הרוסית, אומר כבר בהתחלה, לא הכריעה את תוצאות הבחירות 2016, והיא גם לא תקבע את אלה של 2020. מנקודת המבט של מבצעי השפעה, אין ממצאים שמצביעים על כך שההתערבות הסמויה של רוסיה בשיח הפוליטי האמריקאי השפיעה ישירות על ההתנהגות הפוליטית של אזרחים ב-2016.

עם זאת, אין להסיק מכך שהמבצע שלהם היה כישלון; אדרבה, הרוסים הצליחו מאוד – ייתכן שאפילו מעל ומעבר לתחזיותיהם. הצלחתם היתה בחזית אחרת: העסקת המערכת הפוליטית, המערכת הביטחונית ורשויות אכיפת החוק בארה"ב במשך ארבע שנים בבירור מידת ההתערבות הזאת והשלכותיה. ועדות המודיעין של הקונגרס האמריקאי חקרו במשך שנים את המבצע שהנהיג הקרמלין ומשרד המשפטים האמריקאי מינה תובע מיוחד, רוברט מולר, כדי לעמוד על טיב הקשר של הרוסים לקמפיין של המועמד לנשיאות-דאז והנשיא כיום דונלד טראמפ. סוגיית ה-collusion ערערה עוד יותר את אמון האזרחים האמריקאים במוסדות והעמיקה את הקיטוב בחברה האמריקאית הרבה מעבר לחלומותיהם הוורודים ביותר של הרוסים.

אין זה סוד שמבצעי השפעה סמויים שכוונו לתהליכים פוליטיים, כולל ריגול, חתרנות, שוחד ופרסומים מגמתיים, היו חלק בלתי נפרד מהמלחמה הקרה. עם זאת, סביבת המידע החדשה – ובמיוחד הרשתות החברתיות המקוונות – מאפשרת שינוי מהותי בהיקף, בדיוק, בגיוון, בהתמדה, בעומק ובעלותם של מבצעי ההשפעה.

במאמר זה אעמוד על פוטנציאל ההשפעה של התערבות זרה מקוונת בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת. אציג את ממצאי החקירות האמריקאיות של ההתערבות הרוסית, אשר מפריכים את ההנחה שזו השפיעה על המצביעים, ולסיום אציע דרך לפיתוח "חיסון אזרחי" נגד מבצעים מסוג זה.

הסכנה אמיתית: רשתות חברתיות משפיעות על עמדות והתנהגות פוליטיות

האם אזרחים כשירים למשול? כבר ביוון העתיקה הזהירו מעלייתם של דמגוגים ורטוריקנים שיוליכו שולל את הציבור הרחב. אז מדוע שאלת היסוד בוויכוח על שיטת המשטר הראויה עלתה כעת שוב למרכז סדר היום?

מיד עם הופעת הרעיון האמריקאי של אינטרנט עולמי חופשי בשנות ה-90' של המאה הקודמת, מדינות לא-דמוקרטיות זיהו ברשת סכנה ברורה לסדר החיים והישרדות המשטר שלהן – יותר מהרדיו, מקלטות אודיו ו-וידאו ומשידורי טלוויזיה בלוויין, שעמם התמודדו בעבר. המערב, מצדו, לא הסתיר את תקוותו שהרשת תשמש כלי לדמוקרטיזציה. עד לאחרונה, אליטות במערב תפסו את האינטרנט כטכנולוגיה "משחררת" (liberation technology). היכולת לתקשר ישירות עם כל אחד הייתה אמורה להוביל לקריסת הקומוניזם בסין, להפגת מתחים בין קהילות, לצמצום אלימות ובאופן כללי לקידמה במובנה האמריקאי. שימושי האינטרנט התרחבו והצליחו מעבר לכל דימיון.

איפשהו בדרך להגשמת האוטופיה המערבית, האינטרנט התגלה כחרב פיפיות: כלי ההצפנה שהבטיחו אנונימיות נוצלו על ידי עבריינים וטרוריסטים, ואגירת נתוני עתק ופריצות דרך בבינה מלאכותית אפשרו מעקב המוני אחר אזרחים

בשנות ה-2000 הגיעה הקפיצה הגדולה קדימה של הרשת: פיתוח שירותים חינמיים מבוססי פרסומת, כמו הדואר אלקטרוני Gmail של גוגל שהושק ב-2004, ויישומי רשתות חברתיות מקוונות (פייסבוק, שנוסדה באותה שנה). כל אלה ריכזו עם השנים בידי תאגידי ענק אמריקאים מעטים יכולות חסרות תקדים. בעלי היישומים יכולים לתקשר ישירות עם המוני אנשים; לאסוף נתונים מקיפים על משתמשים והעדפותיהם; לנצל יכולות מחשוב לעיבוד נתוני עתק (big data) למידע בזמן קצר; לפלח אוכלוסיות ו"לטרגט" (target) כל קבוצה עם מסר שונה. כל מאמצי ההשפעה – מפרסום מסחרי גלוי דרך מבצעי השפעה ועד הטיות אלגוריתמיות סמויות או מקריות – ממוכנים, וכולם עובדים ללא "שומרי סף" מסורתיים.

נסיבות פוליטיות ותמריצים פנים-אמריקאים יצרו "כלכלת פלטפורמות" שמנגישה את היכולות האלה לכל העולם. עובדה: פייסבוק (השולטת גם ב-WhatsApp וב-Instagram) וגוגל (השולטת גם ב-YouTube ובמערכת ההפעלה של טלפונים ניידים Android) שולטות יחד בשוק הפרסום הדיגיטלי מזה שנים רבות.

נוסף על תקשורת אינטרנט ניידת, אפשרה הוזלת יכולות המחשוב גם פיתוח ויישום הצפנה חזקה. יישומי מסרים מיידיים מוצפנים, כמו WhatsApp, אפשרו תקשורת נקייה מצנזורה וסייעו להחדיר את מסרי העולם הליברלי לשווקים במדינות אוטוריטריות.

אך איפשהו בדרך להגשמת האוטופיה המערבית, האינטרנט התגלה כחרב פיפיות. כלי ההצפנה שהבטיחו אנונימיות מפני ממשלות פולשניות אפשרו תקשורת נוחה ובטוחה לעבריינים וטרוריסטים; אגירת נתוני עתק ופריצות דרך בבינה מלאכותית אפשרו מעקב המוני אחר אזרחים; ופריצות סייבר מעניקות למדינות נחותות מבחינה טכנולוגית גישה לפיתוחים ומידע מערבי.

תרחיש האיום – אויב חיצוני יהרוס את הדמוקרטיה באמצעות השפעה מקוונת סמויה, רחבת היקף וממוקדת על דעת הקהל – הפך לאפשרות ממשית. בשבע השנים האחרונות עלו באירופה חששות שקבוצות טרור איסלאמיסטיות, ובהמשך רוסיה, ינצלו את ממד הסייבר כדי להשפיע על עמדות והתנהגות פוליטית של אזרחי היבשת. לא מעט מקרים הצדיקו והגבירו את החשש. אך הנושא התפוצץ ברמה הגלובלית עם ניצחונו המפתיע של דונלד טראמפ בבחירות 2016 בארה"ב.

השפעה בלחיצת עכבר

האם אפשר לנצל את ממד הסייבר בכלל, והרשתות החברתית בפרט, כדי לתמרן מיליוני אנשים לפעול? מחקרים אקדמיים בפסיכולוגיה מצביעים על כך שאינטראקציה ברשתות חברתיות אכן מאפשרת השפעה גדולה, מהירה ורחבת היקף. אסתפק בשתי דוגמאות.

כבר בבחירות אמצע הקדנציה (mid term) בארה"ב ב-2010 ערכו מדענים ופייסבוק מחקר, שפורסם ב-2012 בכתב העת המדעי היוקרתי Nature. המחקר התבסס על ניסוי במסגרתו שלחה פייסבוק הודעה בודדת בפיד לכל אחד מ-61 מיליון משתמשיה האמריקאים (דאז) הזכאים לבחור. בניסוי הצגו שתי גרסאות עם טקסט זהה, אך אחת כללה תמונות פרופיל של חברים קרובים ואחת לא (ראו למטה).



התוצאה? ההודעה היחידה הזו הקפיצה את שיעור המצביעים ב-0.14%. במילים אחרות, הניסוי הסמוי גרם ל-340 אלף אמריקאים לצאת ולהצביע.

מבחינה מדעית, המחקר הראה שהמנגנון הפסיכולוגי המכונה "הדבקה חברתית" (social contagion) עובד גם ללא תקשורת "אמיתית". בנוסף, התגלה כי המרכיב החברתי – החשיפה לתמונות חבריך בצמוד למסר הזהה – הגביר בבירור את ההשפעה של ההודעה. המחקר גם הוכיח שהנעת התנהגות פוליטית ברשת אכן עובדת, שכן בתחום זה הגברת שיעור המצביעים ב-0.14% בפעולה יחידה נחשבת הצלחה אדירה.

המשמעויות האתיות והסיכון לשמו הטוב של המותג שלהן גרמו כבר ב-2012 לפייסבוק, גוגל, אמאזון ודומיהן לצמצם פרסום מדעי של עבודת חוקריהם, מחשש שהבנת הרגישות של הנתונים שהן צברו תוביל לתגובת נגד ציבורית ורגולטורית. עם זאת, ברור שענקיות הרשת הללו רק שכללו מאז את יכולות המחקר המסחרי של הפלטפורמות שלהן, ופיתחו יתרון עצום ביכולות ניתוח ומחקר של דפוסי התנהגות.

ב-2018 התברר כי Cambridge Analytica כרתה יותר מידע על המשתמשים בפייסבוק ממה שהודתה. כמה יותר? פי 322

גם חברת הייעוץ הפוליטי הבריטית Cambridge Analytica, שעבדה עבור קמפיין טראמפ ב-2016, הוקמה על יסוד מחקר מדעי פסיכולוגי אחר שהשתמש בפייסבוק. החוקרים הדגימו יכולת לנבא בהצלחה תכונות אישיות רק על בסיס "לייקים" של המשתמש בפייסבוק. בין היתר, המודל המתמטי עליו התבססה שיטת הפעולה לחיזוי פרופיל פסיכולוגי הצליח לאתר נטייה הומוסקסואלית, על סמך פרופיל בפייסבוק, בשיעור הצלחה של 88%.

כדי להשיג מאפייני אישיות של אוכלוסיות יעד בארה"ב פיתחה החברה שאלון, ש-270,000 משתמשי פייסבוק הפעילו – ובכך הרשו חשפו מידע רב על עצמם. אולם ב-2018 פרץ זעם הציבורי על Cambridge Analytica ועל פייסבוק, כשהתברר שהראשונה כרתה יותר מידע מהשאלונים האלה ממה שנראה היה. כמה יותר? פי 322.

Cambridge Analytica כרתה בחשאי את נתונים האישיים לא רק של ממלאי השאלונים, אלא גם של כל חבריהם המקוונים: בסך הכל כ-65 מיליון איש, מתוכם כ-30 מיליון אמריקאים. החברה הצליבה בין הנתונים למרשם המצביעים כדי לטייב את מסריה.

חשוב להבהיר שזו איננה פריצת סייבר; Cambridge Analytica פשוט ניצלה את האפשרויות הטכניות בפלטפורמת פייסבוק ואת התמימות של משתמשיה. בהמשך הוכיח ה-FTC שפייסבוק רימתה את המשתמשים ופגעה באופן שיטתי בפרטיותם. פייסבוק הגיעה להסדר מחוץ לבית המשפט ושילמה קנס בגובה חמישה מיליארד דולר, ויתרה על חלק מיכולות להשתמש בנתוני משתמשיה, הקימה ממשל פרטיות תאגידי מחייב ונתנה לרגולטור אפשרות לפקח עליה. Cambridge Analytica התפרקה, אך חלק מאנשיה הקימו חברות אחרות.

הרוסים הצליחו להשפיע? המספרים מראים אחרת

הדוב הרוסי הסתתר מאחורי חלק מהדמויות הארגונים שהפיצו דיס-אינפורמציה ברשתות החברתית לקראת בחירות 2016 בארה"ב. הדעה שרוסיה השפיעה על בחירתו של טראמפ הושרשה בארה"ב ובעולם. בצדק הזהיר ב-2019 ראש השב"כ נדב ארגמן שישנה אפשרות של התערבות זרה במערכת הבחירות בישראל. אך מגוון המחקרים היסודיים לא מצא שהמעורבות הרוסית אכן השפיעה על התנהגות הבוחרים האמריקאים. בחלק זה אבחן את הטענות על הצלחת מבצע ההשפעה הרוסי המקוון מול הנתונים.

בכתב האישום ובדו"ח התובע המיוחד מולר מככבת סוכנות השיווק ברשת מסנט פטרסבורג: The Internet Research Agency (IRA). החברה שניהלה את מבצע ההשפעה העסיקה כאלף צעירים ב"חוות טרולים", שהריצו קמפיינים אינטרנטיים למטרות פוליטיות באוקראינה, במזרח התיכון וגם בארה"ב.

ל-IRA הרוסי היה פוטנציאל להגיע ל-126 מיליון חשבונות פייסבוק אמריקאים. נשמע מפחיד? למען האמת, זה לא באמת היה כוחות

מתחילת 2016 החלה ה-IRA לפעול לטובת טראמפ, תוך השחרת דמותה של יריבתו הדמוקרטית הילארי קליטון. לקראת הבחירות, נכסי ה-IRA – חשבונות וקבוצות מזויפים ברשתות החברתיות השונות ואתרי רשת – יכלו להגיע ל-126 מיליון חשבונות פייסבוק אמריקאים ועוד מיליונים בפלטפורמות אחרות.

נשמע מפחיד? זה הזמן לשים את הדברים בהקשר: זה פשוט לא היה כוחות.

נתחיל בהיקף ההשקעה הכספית הרוסית: קמפיין קלינטון גייס 1.2 מיליארד דולר, כפול מזה של קמפיין טראמפ שגייס 617 מיליון דולר. שני הצדדים השקיעו ביחד יותר ממיליארד דולר בפרסום פוליטי, כמחציתו ברשתות החברתיות. על כך יש להוסיף קמפיינים שליליים סמויים: דיסאינפורמציה שורשית אמריקאית. לפי כתב האישום, התקציב החודשי של IRA שיועד להשפעה על מצביעים בארה"ב עמד על... 1.2 מיליון דולר.

בין קיץ 2015 ועד הבחירות בנובמבר 2016 רכשו הרוסים בסתר כ-3,000 מודעות ממוקדות מפייסבוק בעלות של 46 אלף דולר. לשם השוואה, הקמפיינים של שני המועמדים שילמו לפייסבוק 81 מיליון דולר על מודעות. המודעות והתכנים של IRA בפייסבוק היוו 0.004% מהתוכן שאליו יכלו להיחשף אותם 126 מיליונים. אם נמיר זאת לשעות בטלוויזיה, הרי שמבחינה סטטיסטית, אמריקאי ממוצע היה נדרש לצפות ביותר מ-600 שעות שידור כדי להיתקל במודעה רוסית. לא פחות חשוב: לא ניתן לדעת כמה נחשפו לתוכן הרוסי. במילים אחרות, הפעילות של הקרמלין ברשתות החברתיות היתה טיפה בים הפעילות הבלתי פוסקת של אמריקאים.

טענת המזימה המתוחכמת

התומכים בעמדה שהקונספירציה הרוסית השפיעה על המצביעים האמריקאים יטענו שגודל הסכום אינו המצביע היחיד להשפעה, שכן השקעה נבונה של סכומים לא גדולים יכולה להביא לתוצאות משמעותיות. כדי לקבל טענה שמבצע ההשפעה המקוונת הרוסי הצליח, עלינו להניח שני דברים שאינם סבירים. ההנחה הראשונה היא שברוסיה יודעים את מלאכת פילוח והנעת האמריקאים טוב יותר מאלפי הפעילים הפוליטיים והיועצים האסטרטגיים ברחבי ארה"ב. ההנחה השנייה היא שהרוסים הצליחו לבצע זאת באמצעים זניחים מול מתחרים עם יותר כסף, קשרים, מומחיות וניסיון.

יש המצביעים על הקולות המתנדנדים בשלוש מדינות המפתח של בחירות 2016 – ויסקונסין, מישיגן ופנסילבניה – שדי היה בהן כדי להקנות יתרון לטראמפ. אלא שהאמריקאים מצאו שהרוסים השקיעו 3,102 דולר בפרסום במדינות אלה. אולי בעצם זה מוכיח את מומחיותם של הרוסים? ייתכן. אבל נזק גדול יותר ללא ספק נגרם מכך שקלינטון עצמה חשה שוויסקונסין ומישיגן עמוק בכיס שלה, ולא ביקרה בהן במהלך הקמפיין – מה שהתברר בדיעבד כשגיאה איומה.

טענה נוספת קושרת בין השפעת הרוסים לשיעור הצבעת השחורים (שנוטים להצביע עבור הדמוקרטים), שירד לראשונה אחרי 20 שנות צמיחה. הנה, טוענים מפיצי התאוריה, הרוסים ידעו שכדאי לדכא black turnout כדי לפגוע בקלינטון, וגם הצליחו במשאבים זעומים! או שמא הצבעת השחורים ירדה כי אחרי שהצביעו פעמיים לברק אובמה, ב-2016 הם שוב התקשו לבחור בין שני מועמדים זקנים, לבנים ועשירים?

נוסף לסתירות בין הטענות לנתונים, החלו להתפרסם תוצאות מחקר מדעיות: בעוד הפוטנציאל לנזק קיים, לא נמצא מחקר מדעי שיצביע בבירור על השפעה. יטען המבקר: זה שלא מצאו השפעה, אין פירושו שאיננה.

הדרך לחיסון רצופה מחלות

שאלת הפרכת הטענות בדבר המעורבות הרוסית היתה נותרת בגדר דיון אינטלקטואלי בין מומחים, אלמלא היתה השפעת השיח על הטענות גדולה לאין שיעור מכל פעולה רוסית אפשרית. יש לכך שני טעמים: הראשונה היא המשאבים העצומים שהשקיעה ארה"ב בארבע השנים האחרונות בבדיקת המעורבות הזו והשפעותיה.

הסיבה השנייה היא שפעולות המנע נגד האיום הזה מזיקות ישירות לחירויות היסוד של הדמוקרטיה. כדי לדכא את הסכנה להתערבות זרה בבחירות נדרשת מעורבות ממשלתית או רגולציה עצמית של החברות בניטור תכנים והפעלת כלי צנזורה שחותרים תחת עקרונות חופש הביטוי והפרטיות. רק לאחרונה בחרו הרשתות החברתיות טוויטר ופייסבוק להסיר קישורים לתחקיר על עלילות בנו של המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן באוקראינה, שפרסם הצהובון NY Post. חלקן הגדילו לעשות וחסמו את חשבונות המשתמשים המפיצים אותו – תופעה שמוכרת מזמן גם בישראל. הסיבה הרשמית: חששות שהמידע שנועד לפגוע בביידן מקורו בהדלפה מרוסיה.

התרופה לחולשת הדמוקרטיה, אם כן, עלולה בסוף להרוג את החולה: חירויות היסוד של האזרחים החיים בה. איך נדע, לפיכך, כמה פעולות מנע, אם בכלל, דורשת המטרה העליונה – ההגנה על חברה חופשית?

בזמן שבמדינות המערב מתלבטים לגבי עריכת ניסויים פסיכולוגיים מקוונים על אזרחיהן, יריביו כבר צוברים יכולות ותעוזה לערוך ניסויים כאלה בלי לבקש רשות

השיטה המדעית לבחינת השפעה דורשת מחקר ניסויי, שיבחן שימוש בכלים מקוונים ליצירת הקצנה לעבר עמדה שאינה "פוליטיקלי קורקט". הניסוי יהיה תקף רק אם המניפולציה תענה על שני תנאים: ראשית, היא תהיה סמויה; שנית, הנושא יהיה נפיץ רגשית ופוליטית.

אין דין שינוי העדפה ממיץ גזר לקולה כדין התמודדות עם אפשרויות לסטות מנורמות חברתיות. לכן, תחילה, יש לזהות עמדות קיימות בקהל הנבדקים. ניסוי מתוכנן היטב יפעיל מניפולציות מתמשכות לאורך חודשים על חלק מהקהל, בעוד החלק השני משמש קבוצת ביקורת. הניסוי דורש מעקב לאורך זמן, זיהוי שינויים בעמדות ובעקבותיה שינויים בהתנהגות. אם כך, על הניסוי לזהות ולמיין מראש את האזרחים שכבר אוחזים בעמדות רחוקות מהנורמה. אחרת, התוצאות עלולות להתפרש כתוצאה מהניסוי, ולא מיסוד מוקדם ועצמאי.

הקשיים האתיים ברורים ומוסדות אקדמיה לא "ירימו" מחקר כזה. על אף המחיר הפוליטי, ייתכן שרק סוכנויות המדינה מסוגלות לנהל פעילות מסוג זה על אזרחיהן, בכפוף כמובן לחוק ולניהול סיכונים ביטחוניים שעלול לצמוח ממנו. עד כה פוספסו הזדמנויות ללמוד, לנתח ולהבין את הסיכון כראוי ולהתוות מדיניות. אך בלי להעריך את חומרת המחלה וסיבוכיה, לא נשיג "חיסון" אינטליגנטי.

בזמן שאנחנו מתלבטים, יריבי המערב צוברים יכולות ותעוזה לערוך "ניסויים טבעיים" על אזרחיו. למעשה, אנחנו צופים כיום באחד כזה בארה"ב: נוסף על קמפיינים גלויים וסמויים במאות מיליוני דולרים ממקורות מותרים אמריקאים לטובת אחד המועמדים, רוסיה, סין ואיראן מנסות את ידן בהשפעה מקוונת המונית.

ליאור טבנסקי הוא בעל תואר ד"ר במדע המדינה מאוניברסיטת תל אביב. הוא חוקר חדשנות, עוצמה וטכנולוגיה במרכז בלווטניק למחקר סייבר בינתחומי, אוניברסיטת תל אביב. ליאור מתמחה באסטרטגיות ביטחון סייבר לאומיות ועסקיות ומייעץ למקבלי החלטות בעולם.


  • facebook
  • Twitter
חיפוש ב"זירה"
הירשמו ל"זירה"
ניווט בזירה

ותישארו מעודכנים בכל המאמרים, הסקירות והטורים שעולים לאתר, מפי מיטב המומחים בארץ ומחו"ל