המאמרים המומלצים
  • מעין אפרת

זוהי אמריקה: מה באמת מעסיק את הבוחרים בארה"ב

המצביעים הרפובליקאים מתעניינים קודם כל בכלכלה ו"פשיעה אלימה", בעוד הדמוקרטים מוטרדים מהטיפול במגיפה ומצבה של מערכת הבריאות ודורשים לטפל בגזענות המערכתית. השבוע החלו הקמפיינים להעלות הילוך באמת, כשהמפלגות נאבקות למקד את תשומת הלב הציבורית בנושאים שמאירים בצורה החיובית ביותר את המועמד שלהן

Photos: Trump: Official White House Photo by Joyce N. Boghosian (public domain); Biden: Photo by Chip Somodevilla/Getty Image

סוף השבוע החולף, הוא סוף השבוע של ה-Labor Day, נחשב לרגע בו הקמפיינים לנשיאות ממש מעלים הילוך. הוועידות המפלגתיות הסתיימו, האזרחים (בעיקר בשנים רגילות יותר) חוזרים מחופשת הקיץ, ההצבעה המוקדמת מתחילה והדיבייטים יתקיימו בעוד כשלושה שבועות. ביחד עם הקמפיינים שמתכוננים לישורת האחרונה, הגיע הזמן לסקור מה מטריד את הבוחרים האמריקאים בדרכם אל הקלפי. רק בריאות. וכלכלה בסקר שערך באחרונה מכון פיו כדי לבחון מה הנושאים המרכזיים בבחירות הללו, נמצא ש-79% מהאמריקאים סימנו את הכלכלה במקום הראשון, ואת הבריאות במקום השני עם 68%.[1] כצפוי, קיימים פערים גדולים בין הבוחרים משתי המפלגות: בעוד הרפובליקאים שמים את הכלכלה במקום הראשון בצורה מובהקת (88%), אצל הדמוקרטים היא רק במקום השלישי, אחרי בריאות (84%) ושוויון בין-גזעי (76%). אצל הרפובליקאים הנושא השני בחשיבותו הוא ״פשיעה אלימה״ (74%), שהוא במידה רבה תמונת המראה לסוגיית השוויון הבין גזעי אצל הדמוקרטים. במקום השלישי אצל בוחרי מפלגת הפילים ניצבים בשוויון מינוי שופטים לבתי המשפט והגירה. הבריאות, מגיפת הקורונה וההתמודדות עמה נמצאים הרחק מאחור. כביכול, עוד דוגמא לעולמות השונים בהם חיים המצביעים – בפועל, נושאים שכולם קשורים אלה באלה. מעל לכל הנושאים הללו מרחפת מגיפת הקורונה, בערך. השבוע אמורים לחזור חברי הקונגרס אל וושינגטון בתקווה להניע סוף סוף את המשא ומתן על חוק חדש להתמודדות עם ההשלכות של המשבר המתמשך. תוקפם של מרבית הצעדים הקודמים פקע כבר ביולי והנבחרים התפזרו לפגרת הקיץ בלי להסכים על חוק חדש.

הציון שהציבור האמריקאי מעניק לטראמפ בנוגע לטיפול במשבר הקורונה אף נמוך יותר מזה שהוא מקבל על הנשיאות שלו - אבל הם עדיין סומכים עליו שיטפל בכלכלה

המגיפה עצמה עדיין משתוללת בארה״ב: כ-40 אלף חולים חדשים מאובחנים מדי שבוע, כ-850 אמריקאים מתים כל יום וכ-190 אלף מתו עד כה בסך הכול. הבית הלבן ובתי המחוקקים כבר העבירו ארבע תוכניות שונות להתמודדות עם המגיפה, אך אלה היו מוגבלות בזמן; הממשל מתמודד כרגע עם המשבר בעיקר באמצעות צווים נשיאותיים שטראמפ חתם עליהם בתחילת אוגוסט, אך אלה מציעים רק סעד חלקי ביחס למה שהכילה החקיקה המקורית שהסתיימה. מנהיגי המפלגות המשיכו בדיונים במהלך הפגרה, אך הפערים נותרו גדולים. הדמוקרטים בבית הנבחרים, בהנהגתה של ננסי פלוסי, ניצלו את הרוב שלהם כדי להעביר כבר במאי חבילת חוקים חדשה בשווי 3.4 טריליון דולר. הנקודות העיקריות היו המשך התוספת של 600 דולר בשבוע לדמי האבטלה לפחות עד סוף 2020, ו-1.13 טריליון דולר כמענקי סיוע למדינות ולרשויות המקומיות השונות. מנהיג הרוב הרפובליקאי בסנאט, מיץ׳ מקונל, כינה את החוק ״מפלגתי״, הכריז שאין לו סיכוי לעבור (הביטוי המדויק היה ״Dead on arrival״) והעדיף ללחוץ על כפתור ה״השהייה. המשא ומתן תקוע כרגע: הבית הלבן מציע חבילה בגובה כטריליון דולר, אבל הדמוקרטים מבהירים שלא יתפשרו עד שהרפוליקאים יציעו לפחות שני טריליון. בסוף כצפוי הם ייפגשו באמצע. התקווה של טראמפ מול הניסיון של ביידן מאז שארה״ב חצתה את רף 10,000 המתים מקורונה, בתחילת אפריל, הציבור אמריקאי עקבי בחוסר שביעות הרצון שלו מתפקוד הנשיא וממשלו. הציון שהציבור מעניק לטראמפ בנוגע לטיפול במשבר הקורונה אף נמוך יותר מזה שהוא מקבל על הנשיאות שלו בסך הכול. הנשיא מודע לעניין וההתייחסות לנושא בקמפיין הסתכמה בשני מסרים: הפלת האשמה על סין והבטחה (או דחיקה בגורמים הרלוונטיים, תלוי איך מסתכלים) כי החיסון בדרך, ובקרוב כל הצרה הזו תיגמר וארה״ב תוכל לחזור למקום בו הייתה בינואר, כלומר Great Again. אף שהציבור אומר בסקרים כי היה סומך יותר על הדמוקרטים בהתמודדות עם המגיפה, קמפיין ביידן מודאג מהאפשרות שטראמפ יקבל את מבוקשו, והכרזה על פריצת דרך בפיתוח חיסון – גם אם כזו שאינה מספיק מבוססת מדעית – תגיע ערב הבחירות ותטרוף את הקלפים. ביידן עצמו, שהוביל את הטיפול בהתפרצות האבולה ב-2014, התריע כבר באוקטובר 2019 כי טראמפ מפרק את המנגנונים שממשל אובמה הקים כדי להתכונן ולהתמודד עם מגיפות. ביידן חזר על האזהרה בינואר השנה, בטור שכתב, ״המצב יהיה גרוע יותר לפני שהוא יתחיל להשתפר״. הדברים נכתבו כאשר המגיפה השתוללה עדיין בעיקר בגבולות סין, ובארה״ב אותרו חמישה מקרים בלבד. הכישלון של טראמפ בהתמודדות עם המגיפה, כשמולו ניסיון העבר של ביידן, הכניס למשחק אוכלוסייה חשובה בקרב על הנשיאות – מצביעים בני 65 ומעלה. כ-80% מהמתים מהקורונה בארה״ב שייכים לקבוצת הגיל הזו, שמאז שנת 2000 מצביעה בעקביות לרפובליקאים. עקביות היא מילה חשובה בהקשר הזה – מצביעים מבוגרים הם מצביעים אמינים, שמגיעים בהמוניהם לקלפיות. כוחם היחסי של המבוגרים משמעותי אף יותר מאחר שפלורידה, מדינה מתנדנת חשובה, היא יעד מבוקש לפנסיונרים. אפליה על גבי אפליה נקודת האור עבור טראמפ היא הכלכלה: הציבור האמריקאי עדיין סומך עליו לנהל את היציאה מהמשבר הכלכלי שאליו נכנסה ארה״ב בעקבות המגיפה. כ-49% מהציבור בממוצע מרוצה מהמדיניות הכלכלית של הנשיא, ומרבית הציבור משוכנע שהרפובליקנים יטפלו טוב יותר בכלכלה מאשר הדמוקרטים. כפי שכבר ציינו, בנאומי הקמפיין שלו חוזר טראמפ ומזכיר לשומעיו כי בינואר הכול היה נפלא – וזו אינה רק תחושתו של הנשיא. בסקר המעקב של גאלופ בינואר השיבו 63% מהנשאלים כי הם מרוצים מהמדיניות הכלכלית של הנשיא – הנתון הגבוה ביותר שהוא קיבל בכל תחום מאז נכנס לבית הלבן. הבייבי של טראמפ, הבורסה, התאוששה במידה רבה מהמכה שניחתה עליה במארס, עם פרוץ המגיפה. השוק דהר למעלה כמעט במנותק לחלוטין ממה שקרה בשטח, בעיקר בזכות מניות הטכנולוגיה.[2]

שיעור האבטלה בקרב הלבנים, שהם הרוב המוחלט של מצביעי טראמפ, הוא 7.3% בלבד; לעומתם, בקרב האוכלוסייה האפרו-אמריקאית הנתון הזה כמעט כפול –13%

בשטח, בסוף חודש אוגוסט שיעור האבטלה בארה״ב ירד ל-8.4% מ-10.2% ביולי, אך המשק האמריקאי עדיין חסר כ-11 מיליון משרות ביחס לפברואר. השאלה היא כיצד אובדן המשרות הזה מתבטא בשטח: בעוד שתעשיות כמו תיירות ותעופה נפגעו בצורה אבסולוטית, עסקים קטנים שפונים אל האוכלוסיה המקומית סביבם סבלו פחות – בעיקר אם הם נמצאים במדינה שהטילה סגר קצר יחסית וממשיכה עם מגבלות מתונות בלבד, מדיניות שנקטו בעיקר מדינות רפובליקאיות. בנוסף, שיעור האבטלה בקרב הלבנים, שהם הרוב המוחלט של מצביעי טראמפ, נמוך מהנתון באוכלוסייה הכללית – 7.3% בלבד. לעומתם, בקרב האוכלוסייה האפרו-אמריקאית הנתון הזה כמעט כפול, ו-13% ללא עבודה. לצד האבטלה הגבוהה, המחלה עצמה פגעה באוכלוסיות המיעוטים של ארה״ב בצורה קשה ביותר – אפרו-אמריקאים, היספנים וילידים אמריקאים מתים בקצב מהיר פי שלושה מאשר לבנים. על רקע הקשיים הללו, הגיע בסוף מאי התיעוד של שוטר במיניאפוליס כורע ברך במשך יותר משמונה דקות על צווארו של ג׳ורג׳ פלויד, גבר אפרו-אמריקאי, עד למותו מחנק – אירוע שהפך להיות הקש ששבר את גב הגמל. התקרית הציתה גל של מחאות ענק בכל רחבי ארה״ב נגד אלימות משטרתית בפרט וגזענות מערכתית בכלל. במשך שבועות מילאו המפגינים את הרחובות בדרישה לתיקון עוולות העבר, ונראה היה שכולם כולל כולם נקראים לחשבון נפש עמוק. ובדיוק שנראה היה כי המחאה נרגעת, שוטר בוויסקונסין ירה בסוף אוגוסט שבעה כדורים בגבו של ג׳ייקוב בלייק, גבר אפרו-אמריקאי גם כן, והמחאה התעוררה מחדש – במידה מסוימת, בצורה אלימה וסוערת אף יותר.[3] סיפור הפרברים בגל הראשון של המחאה, התמיכה ברעיון כי Black Lives Matter הגיעה לשיאים חסרי תקדים - יותר מ-60% מהציבור, לפי סקרים מסוימים. הסקרים הללו גם הראו לראשונה כי רוב הלבנים בארה״ב מסכימים כי שחורים בקהילה שלהם סובלים מאפליה, בעיקר מידי המשטרה ומערכת המשפט. אך ככל שחלף הזמן, התמיכה בהפגנות נשחקה - וירדה בחזרה אל מתחת לרף 50%. בוועידה הרפובליקאית, שהתקיימה במקביל להתחדשות ההפגנות בעקבות הירי בבלייק, המסר המרכזי היה ״אתם לא תהיו בטוחים באמריקה של ג׳ו ביידן״ – כשהכוונה ב"אתם" היא בעיקר האוכלוסייה הלבנה בפרברים. ביידן וסגניתו המיועדת קאמלה האריס הותקפו בטענה שהם תומכים במפגינים האלימים ובקריאה לצמצם בצורה דרסטית, או אפילו "לבטל״, את המימון למשטרה. ביידן והאריס דחו כמובן את ההאשמות, בעודם תומכים בקריאה לתיקון האפלייה הממוסדת בארה״ב על כל גווניה. אך הם הבהירו שצעד כזה דווקא ידרוש הזרמת כסף נוסף אל יחידות המשטרה בארה"ב, כדי להכשיר טוב יותר את המתגייסים לשורותיהן. כדאי לזכור כי עצם הבחירה בהאריס כמועמדת לסגנית הנשיא נעשתה, בין השאר, על רקע הדרישה לגיוון גדול יותר – גם בקרב הנהגת המפלגה, שאפרו-אמריקאים מהווים את בסיס הבוחרים הנאמן ביותר שלה. בעוד שיש מי שאומר שההפגנות משחקות לידיים של דונלד טראמפ, שבונה על הפחד של חלקים באוכלוסיה הלבנה מהשינוי הדמוגרפי אותו עוברת ארה״ב, הן גם ״מעירות״ את הקהילה האפרו-אמריקאית ואת המצביעים הצעירים שנשארו בבית ב-2016. דוגמה לכך היא הכניסה של שחקני ה-NBA למגרש הפוליטי, שהביאה לכך שהקבוצות התחייבו לסייע בהנגשת הגישה לקלפיות בערים אותן הן מייצגות. בנוסף, על אף הירידה בתמיכה במפגינים, התחושה בקרב מרבית המצביעים היא שהתגובה של טראמפ למחאה דווקא החמירה את הבעיה. סיכום: על קצה המזלג זוהי רק סקירה ממעוף הציפור של הסוגיות המרכזיות בבחירות 2020. בכל אחד מהתחומים הללו, הפתרונות המוצעים נתונים גם הם לדיון ומושפעים מהקיטוב הקיצוני במדינה. כיצד הדמוקרטים ירחיבו את הכיסוי הרפואי לכלל האמריקאים? האם הרפובליקנים יחזרו להתעסק בהיקף הגרעון התופח ודווקא יפעלו לקיצוץ בשירותים הסוציאליים, אם יזכו שוב בנשיאות וברוב בקונגרס? איך בכלל פותרים גזענות מערכתית שנמשכת דורות באמצעים פוליטיים? ועוד. חשוב לזכור כי הוויכוח הוא פחות על דרך פעולה כזו או אחרת, אלא על סדר העדיפויות של כל בוחר שמגיע לקלפי. הקמפיינים כיום מנסים פחות לשכנע בנכונותו של פתרון כזה או אחר לקשיי היומיום, אלא למקד את תשומת הלב של הבוחרים בסדר היום שמאיר בצורה החיובית ביותר את המועמד שלהם.

נ.ב.

גם זו אמריקה:

הערות

[1] עורכי הסקר הפרידו בין ״בריאות״ באופן כללי למגיפת הקורונה באופן ספציפי. הסוקרים הסבירו כי הקורונה לבדה הגיעה למקום הרביעי, בעיקר בשל בוחרים דמוקרטים שנתנו למגיפה ולנושא באופן כללי התייחסות דומה.

[2] אך ייתכן שגם החגיגה הזו תיגמר בקרוב.

[3] שני אזרחים נורו למוות ושלישי נפצע בהפגנות בוויסקונסין לאחר הירי; גבר נוסף, תומך טראמפ, נורה למוות בתהלוכה בפורטלנד.

  • facebook
  • Twitter
חיפוש ב"זירה"
הירשמו ל"זירה"
ניווט בזירה

ותישארו מעודכנים בכל המאמרים, הסקירות והטורים שעולים לאתר, מפי מיטב המומחים בארץ ומחו"ל