עם הפנים מזרחה: עתיד יחסי ישראל-אירופה נמצא בהודו-פסיפי
- טומי שטיינר
- לפני יום 1
- זמן קריאה 14 דקות
שיתוף פעולה אסטרטגי בין אירופה, המזרח התיכון והמרחב ההודו-פסיפי יכול להוות נתיב לעקיפת המחלוקות הפוליטיות סביב המלחמה בעזה, ובמקביל לקדם קשרי ביטחון, כלכלה ומדע חיוניים
יחסי ישראל והאיחוד האירופי הגיעו לשפל שלא זכור זה עשרות שנים בעקבות המלחמה בעזה. הרטוריקה הפומבית, יוזמות פרלמנטריות וחילופי מסרים דיפלומטיים משקפים תחושת ניכור גוברת בין הצדדים. עם זאת, ההיגיון האסטרטגי של השותפות נותר בעינו: אירופה וישראל מתמודדות שתיהן עם אי-יציבות אזורית במזרח התיכון, ותלויות בשרשראות אספקה כלכליות ואנרגטיות משותפות.
יתרה מכך, למרות המלחמה והתגברות הלך הרוח האנטי-ישראלי באירופה בשנים האחרונות, הקשרים המסחריים ושיתופי הפעולה המדעיים בין שני הצדדים נמשכו, והיצוא הביטחוני מישראל לאירופה רק הולך וגדל.[1] לפיכך, הסוגייה כיום איננה אם היחסים עדיין משמעותיים – הם כן – אלא אם שני הצדדים מסוגלים להתאים אותם למציאות האסטרטגית והפוליטית העכשווית. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לראות באירופה זירה "אבודה", כשם שזו אינו יכולה להתעלם מהתפקיד המרכזי של ישראל במרחב הסמוך לגבולה הדרומי, או מתרומתה לביטחון ולמחקר המדעי באירופה.
דרך אפשרית להתגבר על הפערים העמוקים שיצרה המלחמה בעזה היא הסטת מרכז הכובד של יחסי אירופה-ישראל מן הסוגייה הפלסטינית אל עבר שיתוף פעולה אסטרטגי רחב יותר – ובפרט כזה המחבר בין אירופה והמזרח התיכון למרחב ההודו-פסיפי, באמצעות שרשראות אספקה חדשות והתמודדות עם אינטרסים משותפים בתחומי המחקר והפיתוח והייצור הביטחוניים. לשם כך, תידרש ישראל לרתום את שותפותיה במזרח התיכון ובהודו-פסיפי כדי לקדם שינוי חיובי בגישתה של אירופה.
מערכת יחסים בנקודת שפל
היחסים בין אירופה לישראל מבוססים על ערכים דמוקרטיים, אינטרסים משותפים והיסטוריה ארוכת-שנים. ואולם, אי-האמון ההדדי בין הצדדים אף הוא מושרש ועמוק: באירופה מרבים להטיל ספק במחויבותה של ישראל לנורמות מערביות, בעוד שרבים בישראל תופסים את מדיניות הגוש כלפיה כמטיפה, לא-עקבית ולעיתים אף לא-שוויונית.[2]
אף שבתקופה שלאחר מתקפת ה-7 באוקטובר הביעה אירופה סולידריות עם ישראל, עד מהרה חזרו האכזבה והחשדנות ההדדיים, שאף העמיקו עם התמשכות הלחימה בעזה. בתקופה זו התרחב הקרע בין ישראל לאירופה, שאימצה בהדרגה עמדות פרו-פלסטיניות והשמיעה ביקורת הולכת וגוברת על ישראל. במקרים רבים, יהודים וישראלים היו – ועודם – יעד להטרדות ולאלימות ביבשת.[3] תופעה זו מחזקת בקרב ישראלים את התפיסה לפיה אירופה שבה והופכת להיות מסוכנת עבור יהודים.
בעוד מדינות ערב מבקשות כיום שיתוף פעולה פרגמטי עם ישראל, בריסל מתעקשת שעליה למצות קודם את האפיק הפלסטיני - סדר פעולות שאינו הולם עוד את המציאות הגיאופוליטית האזורית
בארבעת העשורים האחרונים, הדיפלומטיה האירופית מול ישראל התמקדה באופן כמעט בלעדי בסוגייה הפלסטינית.[4] זו אחת מסוגיות יחסי החוץ הראשונות שבהן עסקה אירופה בצורה קולקטיבית, כבר בשנות השבעים, ומהבודדות שהמדינות החברות הצליחו לגבש לגביהן עמדה משותפת.
גישה זו מוסיפה לעצב את עמדת הנציבות האירופית כלפי הסכסוך בימינו. ההיסוס של ההנהגה האירופית לאמץ במלואם את הסכמי אברהם – כפי הנראה, מתוך עמדה לפיה נורמליזציה של מדינות ערב עם ישראל אמורה לקרות רק בעקבות הסכם שלום עם הפלסטינים – ממחיש עד כמה רפלקס מדיני זה מושרש.[5]
התוצאה היא פרדוקס: בעוד מדינות ערב מבקשות שיתוף פעולה פרגמטי עם ישראל, בריסל מתעקשת על סדר פעולות דיפלומטי מסוים שאינו הולם עוד את המציאות הגיאופוליטית האזורית. יתרה מכך, במקום להכיר באינטרסים האסטרטגיים של אירופה מול ישראל, הנהגתה הפוליטית של האיחוד אפשרה לנראטיבים אנטי-ישראליים ואנטישמיים להשתלט על השיח.
מנגד, גם מקבלי ההחלטות בישראל נוטים לעיתים קרובות לזלזל באירופה ולראותה כ"בלתי רלוונטית". זאת, תוך התעלמות מהשפעתו של האיחוד האירופי על תחומי סחר, תקני טכנולוגיה, שיתופי פעולה מדעיים ושוקי ביטחון – תחומים המשפיעים ישירות על האינטרסים ארוכי הטווח של ישראל. [6]
ההקשר הגיאופוליטי המשתנה
שלושה שינויים מבניים מהעת האחרונה מעצבים מחדש את הרקע האסטרטגי של יחסי אירופה-ישראל.
ראשית, הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022 ושיבתו של הנשיא טראמפ לבית הלבן בתחילת 2025 ערערו מן היסוד את תפיסת הביטחון הקולקטיבי של אירופה. בהתאם לכך, מדינות היבשת מצויות כעת בתהליך מואץ של התחמשות והגדלת תקציבי הביטחון שלהן: מכ-1.5% מן התוצר בממוצע בשנת 2021, לכמעט 2% ב-2025 – נתון שכנראה יצמח ל-2.3% עד 2.5% עד שנת 2030.[7]
מגמת ההתחמשות מלווה ביוזמות ביטחוניות חדשות, כדוגמת "התוכנית הביטחונית-תעשייתית האירופית" (European Defence Industrial Programme – EDIP), שמטרתה לחזק את תשתית הייצור הביטחוני של היבשת ולצמצם את התלות בספקים חיצוניים.[8] אולם עד שתפתח יכולות ייצור עצמאיות מספקות, תהליך ההתחמשות האירופי כבר הוביל להגדלת היצוא הביטחוני של ישראל ליבשת.
שנית, למרות הביקורת החריפה שלהם כלפי ישראל, מקבלי החלטות רבים באירופה מכירים בכך שההתפתחויות האזוריות במזרח התיכון בהן היא מעורבת – הן כאלה שקדמו למלחמה והן שקרו כתוצאה ממנה – משרתות אינטרסים אירופיים חשובים.[9] על אף ההסתייגות מהסכמי אברהם, יוזמת המסדרון הכלכלי הודו-המזרח התיכון-אירופה (IMEC – India-Middle East-Europe Economic Corridor), שנועדה לחזק ולהרחיב את ההסכמים, חוללה שינוי חיובי בגישתה של אירופה.[10]
המלחמה באוקראינה העמיקה את התלות של אירופה באספקת אנרגיה מן המזרח התיכון, ולכן IMEC נתפס כפתרון לייסוד שרשראות אספקה חדשות ואמינות. כך, לראשונה, הפך שיתוף פעולה אסטרטגי בין הודו, מדינות המפרץ, ישראל ואירופה לא רק לאפשרי, אלא לפתרון אופטימלי לקידום אינטרסים משותפים. מסיבה זו, מנהיגים אירופים מיהרו לחתום על מזכר הבנות להשקת המסדרון בשולי פסגת ה-G20 בניו דלהי בספטמבר 2023.[11]
גם הפגיעות האסטרטגיות של ישראל באיראן ובשלוּחיה בלבנון ובסוריה שירתו אינטרסים אירופיים. קנצלר גרמניה פרידריך מרץ היטיב לבטא תחושה זו במהלך "מלחמת 12 הימים" בין ישראל לאיראן ביוני 2025, כאשר הודה בריאיון כי ישראל עושה את "העבודה המלוכלכת […] עבור כולנו" מול טהראן.[12]
שלישית, עליית כוחה של סין בזירה העולמית דוחפת את אירופה לגיוון שרשראות אספקה ולהרחיב את נוכחותה במרחב ההודו-פסיפי. האיחוד האירופי, לצד שורה של מדינות חברות – ובהן צרפת (ב-2018) וגרמניה והולנד (ב-2020) – פרסמו אסטרטגיות למרחב ההודו-פסיפי, המחברות ביטחון ימי, טכנולוגיה וקישוריות (connectivity).[13] תוכנית הדגל של האיחוד היא "Global Gateway", שהושקה ב-2021 כאסטרטגיית השקעות בהיקף של 300 מיליארד אירו לקידום פיתוח בר-קיימא והגברת קישוריות עם שותפות. התוכנית נהגתה באופן ברור כחלופה דמוקרטית ליוזמת "החגורה והדרך" (BRI) של סין.[14]
המעורבות בהודו-פסיפי מגבירה במקביל את העניין הגיאופוליטי של אירופה במזרח התיכון. האיחוד האירופי רואה באיחוד האמירויות ובעומאן, ששוכנות במפרץ הערבי, חלק מן המרחב ההודו-פסיפי, ואף מזמין את השתיים להשתתף במפגש השנתי של שרי החוץ של האיחוד עם עמיתיהם מן ההודו-פסיפי.
השינויים המבניים שנסקרו לעיל צפויים לקרב את ישראל לאירופה, הן כשותפה ביטחונית והן כגשר אל המזרח התיכון וההודו-פסיפי.
מיזם IMEC והמאבק להכללת ישראל
מזכר ההבנות של מיזם IMEC, שנחשף בשולי פסגת ה-G20 בניו דלהי, הציג חזון אסטרטגי חדש: חיבורה של הודו לאירופה דרך מדינות המפרץ, ירדן וישראל, באמצעות רשתות משולבות של תחבורה, דיגיטציה ואנרגיה.[15] אף שנציגים רשמיים של מדינת ישראל לא נכחו במעמד החתימה, מזכר ההבנות מציין במפורש את התוואי העובר דרך ירדן וישראל. עבור ישראל, אפוא, IMEC איננה תוכנית פיתוח תשתיות בלבד, אלא יוזמה שבכוחה לחזק את הסכמי אברהם, להכשיר את הקרקע להרחבתם ולמצב את ישראל כגשר בין המרחב ההודו-פסיפי, המזרח התיכון ואירופה.
ואולם, מתקפת 7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" שפרצה בעקבותיה בלמו תנופה זו והובילו, הלכה למעשה, לדחיקתה של ישראל מן היוזמה. כך, בעוד הודו, איחוד האמירויות, סעודיה וארה"ב המשיכו לקדם את יוזמת המסדרון, מעמדה של ישראל הלך ונשחק.
על פי דיווחים, במהלך פגישת נציגי IMEC בניו דלהי באוגוסט 2025, נאלצו דיפלומטים הודים להתערב כדי למנוע את דחיקתה של ישראל מן המיזם
אף ש-IMEC נולד במקור כיוזמה ישראלית לחיבור נמלי המפרץ הערבי לנמל חיפה באמצעות מסילת רכבת שתעבור דרך ירדן וערב הסעודית,[16] גורמים ישראליים נמנעו מלעסוק בנושא מאז 7 באוקטובר. משכך, באירופה היו שהחלו להציע חלופות תוואי העוקפות את שטחה של ישראל.[17] על פי דיווחים, במהלך פגישת נציגי IMEC בניו דלהי באוגוסט 2025, דיפלומטים הודים אף נאלצו להתערב כדי למנוע את דחיקתה של ישראל מן היוזמה.[18] אירוע זה מוכיח כי שותפותיה האסטרטגיות של ישראל מסוגלות לעמוד לצדה במוקדי קבלת החלטות בינלאומיות. אולם ישראל, מצדה, מוכרחה להבהיר באופן חד-משמעי את מחויבותה והעניין שלה ב-IMEC בצורה פומבית.
במקביל, גורמים באירופה לא הסתפקו בניסיונות לדחוק את ישראל החוצה מ-IMEC. כאשר הנציבות האירופית קיבלה בקיץ 2025 את ההובלה של המיזם מידיהן של שלוש המדינות החברות שחתמו במשותף על מזכר ההבנות, הועבר ניהול ה"תיק" להובלה משותפת של המינהל הכללי לאזור המזרח התיכון וצפון אפריקה באיחוד, שאנשיו ביקרו לאורך השנים את ישראל ואף הסתייגו באופן ברור מהסכמי אברהם.[19] זמן קצר לאחר שהנציבות קיבלה לידיה את האחריות על המסדרון, החלו דיונים כיצד לשלב את הרשות הפלסטינית במיזם – אף שהתוואי המוצע אינו עובר בשטחה.[20]
הניסיונות להדיר את ישראל מהמיזם ולשלב באופן מלאכותי את הסוגייה הפלסטינית בשלבים המוקדמים ביותר שלו, ממחישים עד כמה עמוק מושרשות עמדות פרו-פלסטיניות ואנטי-ישראליות במנגנוני האיחוד האירופי.
אירופה יוצאת כששכרה בצדה
מדיניותה של אירופה כלפי המזרח התיכון מושפעת משתי גישות מתחרות. הנציבות האירופית, קומץ מדינות חברות (ובפרט אירלנד, ספרד, סלובניה ובלגיה) וחלקים גדולים מהפרלמנט האירופי מעדיפים לנקוט במה שמכונה "דיפלומטיה נורמטיבית" בכל הנוגע לסוגייה הפלסטינית. מנגד, מדינות אחרות – ובהן איטליה, צ'כיה, יוון וקפריסין – מקדמות שותפויות פרגמטיות בתחומי הביטחון והאנרגיה עם ישראל ועם מדינות נוספות במפרץ ובאגן הים התיכון. בתקופת המלחמה, ההפגנות הפרו-פלסטיניות שנערכו ברחבי יבשת היטו את הכף לטובת תומכי הגישה הראשונה, והיחס של אירופה בכל הנוגע לשיתופי פעולה עם ישראל היה מסויג וזהיר יותר – לעיתים אף במחיר פגיעה באינטרסים מרכזיים שלה.
דינמיקה זו נחשפה לאחרונה כאשר מספר מדינות החברות באיחוד ביקשו להשעות את השתתפותה של ישראל מ-Horizon Europe, תוכנית המחקר האקדמית.[21] ישראל, הנחשבת לאחת המשתתפות המצטיינות בתוכנית וזוכה בעקביות למימון גבוה מזה שהיא תורמת, הצליחה לסכל את המהלך בסיוען של שותפותיה ביבשת. על רקע התגברותם של חרמות אקדמיים רשמיים ובלתי-רשמיים נגדה באירופה, עצם ההצלחה במניעת ההשעיה מ-Horizon ממחישה כי בכוחו של שיתוף פעולה המניב תועלות הדדיות להגן על מערכות יחסים ממוסדות מסוג זה.[22]
חרף הקשיים הללו, "ההתעוררות הביטחונית של אירופה", כפי שהיא מכונה, מייצרת עבור ישראל הזדמנויות חדשות להעמקת הקשרים עם היבשת. תקציבי הביטחון של מדינות האיחוד צפויים לגדול בצורה משמעותית בשנים הקרובות. כחלק מתוכנית "ReArm Europe" ביבשת,[23] תפיסת "העיגון התעשייתי" (Industrial anchoring) של האיחוד מבקשת להבטיח כי עיקר הייצור הביטחוני יתבצע בתוך גבולותיו.[24] עם זאת, ישנם פרויקטים הנתמכים על ידי האיחוד אשר ניתן לצרף אליהם גם שותפות שאינן חברות בגוש, בכפוף לתנאים מסוימים.
כך נוצר מרחב פעולה לתעשיות הביטחוניות של ישראל, במיוחד בתחומי ההגנה האווירית, מערכות בלתי-מאוישות וסייבר – תחומים שבהם לישראל מומחיות מוכחת והביקוש עבורם באירופה נמצא בעלייה. חברות ישראליות כבר החלו במאמצים להשתלב באקוסיסטם הביטחוני של אירופה. כך, חברת רפא"ל חברה לשותפים גרמנים בפיתוח הטיל נגד טנקים "יורו-ספייק". על פי דיווחים, לתעשייה האווירית חברות-בנות הרשומות באירופה; אחת מהן, הרשומה ביוון, נטלה חלק בכ-15 פרויקטים שנתמכו על ידי קרן ההגנה האירופית.[25] מנקודת מבטה של אירופה, הידוק שיתוף הפעולה התעשייתי-ביטחוני עם ישראל מסוגל להגביר את החוסן ולעודד חדשנות; מבחינת ישראל, הוא יעגן את מקומן של התעשיות הביטחוניות שלה במהלך האירופי להתחמשות.
באקלים פוליטי נוח יותר, מגמות אלו היו מאפשרות לישראל למסד את הקשרים הללו באמצעות "שותפות ביטחון והגנה" (Security and Defense Partnership – SDP), מסגרת חדשה של האיחוד האירופי לשיתוף פעולה עם מדינות מחוץ לגוש, שהושקה ב-2024. ואולם, המצב הנוכחי אינו מאפשר לקדם מהלכים מסוג זה. אף על פי כן, ככל שמתרחבים שיתופי הפעולה הביטחוניים של ישראל ואירופה עם שותפות מהמרחב ההודו-פסיפי בעלות תפיסת עולם דומה, נפתחות הזדמנויות חדשות ליוזמות טרילטרליות.
הקשר התלת-צדדי
העמקת שיתוף הפעולה הביטחוני בין אירופה למדינות המרחב ההודו-פסיפי אינה אמורה להפתיע איש. יפן, הודו, דרום קוריאה ומדינות נוספות מגדילות בהתמדה את תקציבי הביטחון שלהן, בעיקר במענה להתעצמותה של סין.[26] גם ישראל הרחיבה בשנים האחרונות את שיתופי הפעולה הביטחוניים שלה בהודו-פסיפי, בראש ובראשונה עם הודו.
יפן, אשר במשך עשרות שנים הגבילה את תקציב הביטחון שלה ל-1% מן התוצר, מצויה כיום בתהליך ההתעצמות המשמעותי ביותר שלה מאז מלחמת העולם השנייה. טוקיו צפויה להכפיל את ההוצאות הביטחוניות ל-2% מן התוצר עד שנת 2027, באופן שימקם אותה בין חמש המדינות בעלות תקציב הביטחון הגבוה בעולם.
הודו, מצדה, מגדילה בעקביות את הוצאות הביטחון זה שני עשורים, ומדורגת אף היא בין חמש המדינות בעלות תקציב הביטחון הגדול בעולם, עם הקצאה של כ-2% מן התוצר. דרום קוריאה, השלישית בגודלה באזור, שומרת על רמת הוצאות ביטחון העולה על 2.7% מן התוצר.[27]
במצטבר, הוצאות הביטחון בהודו-פסיפי הן משמעותיות ונמצאות במגמת עלייה קבועה, מה שהופך את האזור לזירה מרכזית לשיתופי פעולה תעשייתיים-ביטחוניים עם אירופה ועם ישראל. ואכן, אירופה כבר חתמה על הסכמי SDP עם יפן ודרום קוריאה,[28] וצרפת מקיימת שיתופי פעולה עמוקים במחקר ופיתוח ובייצור ביטחוני עם הודו.
דוגמה מרכזית לשיתוף פעולה כזה היא Global Combat Air Program (GCAP) – מיזם משותף לבריטניה, יפן ואיטליה לפיתוח מטוס קרב מהדור השישי עד שנת 2035. המיזם ממחיש כי באירופה ובהודו-פסיפי כבר ישנם נכונות ורצון לשתף פעולה גם בפרויקטים תעשייתיים-ביטחוניים רגישים במיוחד.[29]
שילוב המרחב ההודו-פסיפי בממד האסטרטגי של יחסי האיחוד האירופי וישראל ייתן מענה לאינטרסים קונקרטיים של כלל הצדדים המעורבים. אך מעבר כך, הוא גם ישפר את מעמדה של ישראל באירופה באמצעות הדגמת התועלת הנובעת משיתוף פעולה עמה.
מה שמקל על גיבוש שיתוף פעולה כזה הוא העובדה שמרבית המיזמים הישראליים בהם שותפים גורמים באירופה, בהודו-פסיפי ובמזרח התיכון, מתמקדים באותו סל יכולות – הגנה אווירית/טילית, חימוש מתקדם וסייבר. חשוב לציין כי בשנים 2024-2020 הפכה הודו ליעד המוביל של היצוא הביטחוני הישראלי.[30] במקביל, יפן הוגדרה על ידי ישראל כיעד אסטרטגי ליצוא ביטחוני.[31]
בחזרה ל-GCAP – יש להניח שישראל תימנע מהצטרפות רשמית למיזם, בין היתר בשל שיתוף הפעולה ההדוק שלה עם תעשיות הביטחון האמריקאיות. עם זאת, היא מסוגלת להשתלב בו בעקיפין באמצעות פיתוח תת-מערכות מתקדמות (כגון לוחמה אלקטרונית) דרך חברות-בנות של התעשייה הביטחונית הישראלית הפועלות באירופה.
החיבור בין הצרכים של אירופה בתחומי הקישוריות והביטחון לבין יחסיה המתפתחים של ישראל במזרח התיכון ובהודו-פסיפי טומן בחובו תועלת הדדית: אירופה יכולה להרוויח שותפה מהימנה הנמצאת בשוליה הדרומיים של היבשת, ואילו ישראל תזכה לגישה להשקעות ובהעמקת מעורבותה בשווקים קיימים וחדשים. כך, יוזמות ביטחוניות וטכנולוגיות תלת-צדדיות, מרובעות או בפורומים מצומצמים, בהשתתפות אירופה, ישראל ושותפות מהמרחב ההודו-פסיפי, עשויות להניב רווחים מעשיים ופוליטיים משמעותיים.
שינוי תפיסתי
כדי לשדרג את יחסי האיחוד האירופי וישראל למעמד של שותפות אסטרטגית, דרושה היכרות עם המחלוקות הפנימיות באירופה והכרה בדפוסי הפעולה הבעייתיים של ישראל עצמה, שלעיתים פועלת בניגוד לאינטרס שלה.
מדינות האיחוד האירופי המתנגדות לישראל אינן צפויות לרכך את עמדותיהן כלפיה בטווח הקרוב. משכך, במקום להתעמת עמן, על ישראל להתמקד בהרחבת קואליציית השותפות הפרגמטיות שלה באירופה – בייחוד במדינות מרכז ומזרח היבשת ובקרב שותפותיה באגן הים התיכון.
כדי להשפיע על מוסדות האיחוד, על ישראל להיעזר גם ביכולות הדיפלומטיות של שותפותיה. מעורבותו הגוברת של הגוש במרחב ההודו-פסיפי ובמדינות המפרץ הערבי מספק ערוץ פעולה שכזה: ירושלים יכולה לבקש משותפותיה להעביר מסר ברור לבריסל, לפיו שיתוף פעולה עם ישראל בתחומי הביטחון והקישוריות הוא חיוני. כפי שצוין, הודו ביצעה צעד כזה בדיוק כאשר התערבה במטרה למנוע את הצרת צעדיה של ישראל במסגרת IMEC.
במובן זה, שותפותיה של ישראל יכולות לקחת על עצמן את המטלות הדיפלומטית שישראל מתקשה כיום לקדם בעצמה. כך, למשל, אפשר שאיחוד האמירויות וישראל יבחנו מחדש להקים מסגרת מינילטרלית (minilateral) עם יפן – יוזמה שנבלמה בעקבות אירועי 7 באוקטובר והמלחמה – ויצרפו אליה שותפה אירופית.
ישנם תקדימים לכך: צרפת והודו הקימו יחד מסגרות שיתוף פעולה תלת-צדדיות, אחת של שתיהן עם אוסטרליה והשנייה עם איחוד האמירויות.[32] הודו יכולה להציע לצרפת, שותפתה השנייה בגודלה לחילופי טכנולוגיות, להקים מסגרת תלת-צדדית חדשה ולצרף אליה את ישראל, שותפתה השלישית בגודלה בתחום זה. אף שהאקלים הפוליטי הנוכחי אינו מאפשר עדיין לקדם מהלך כזה, התפתחויות פוליטיות בצרפת, בישראל או אצל שתיהן עשויות להפוך אותו לבר-מימוש.
על מנת שאסטרטגיה כזו תצליח, גם ישראל תצטרך לשנות את גישתה. התפיסה לפיה אירופה היא ישות עוינת באופן בלתי-הפיך רק מזיקה לאינטרסים שלה. חרף המורכבות, ולעיתים התסכול, שמאפיינים את הפוליטיקה ביבשת, ישראל מפיקה תועלת משמעותית משיתופי הפעולה עם אירופה, ועשויה להרוויח אף יותר מהגידול הצפוי בהוצאות הביטחוניות שלה. לשם כך, עליה לגבש ולהציג חזון אסטרטגי פרואקטיבי לשיתוף פעולה עמה.
בהיעדר שינוי ממשי בדינמיקה בין הצדדים, יחסי ישראל והאיחוד האירופי עלולים להתקבע לתוך דפוס של "ניכור מנוהל": שיתוף פעולה פונקציונלי מוגבל, המתנהל תחת צלו של ריחוק פוליטי. מצב זה לא ישרת אף אחד מהצדדים. אירופה תתקשה להשפיע על הנעשה במזרח התיכון ובהודו-פסיפי ללא שותף אזורי בעל אמצעים ויכולות, ואילו ישראל עלולה לכרסם באחד מהיסודות המרכזיים של זהותה המערבית, ואף לאבד אותה.
בנייה מחדש של היחסים הללו סביב הקישור למרחב ההודו-פסיפי מציעה דרך להיחלץ מן המבוי הסתום הזה. היא תרחיב את סדר היום המשותף, תצרף בעלי עניין חדשים ותבסס את היחסים על אינטרסים מוחשיים, במקום התניות מוסריות. גישה זו לא "תעלים" את הסוגייה הפלסטינית, אך בכוחה למנוע ממנה להשתלט באופן בלעדי על הקשר. לאורך זמן, מעורבות רחבה יותר ובנייה הדרגתית של אמון עשויות אף ליצור מרחב לדיאלוג פוליטי קונסטרוקטיבי, ולאפשר לישראל ולאירופה לממש את הפוטנציאל האסטרטגי הגלום בשותפות ביניהן.
טומי שטיינר הוא מנהל המדיניות של קבוצת SIGNAL, מכון מחקר הפועל לחיזוק יכולתה של ישראל להתמודד עם עלייתה של סין בזירה הבינלאומית. מישראל, הוא מכהן במקביל כעמית כבוד במכון המזרח התיכון (Middle East Institute – MEI) באוניברסיטה הלאומית של סינגפור (NUS), ומשמש מרצה מן החוץ ליחסים בינלאומיים וללימודים אסטרטגיים בבית הספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.
טרם הצטרפותו לקבוצת SIGNAL, שימש שטיינר חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן. הוא היה חבר בצוות המייסד של סדרת כנסי הרצליה השנתיים, וניהל את הכנסים בשנים 2013-2007 – תקופה שבה נחשבו לאחד הכנסים המובילים בעולם למדיניות בינלאומית. הוא שימש גם כמנכ״ל הפורום האטלנטי של ישראל, ארגון שפעל לקידום יחסי ישראל עם הקהילה הטרנס-אטלנטית ועם אירופה, והיה גורם מרכזי בחיזוק יחסי ישראל עם ברית נאט״ו.
שטיינר בעל תואר שני (בהצטיינות) ביחסים בינלאומיים מן האוניברסיטה העברית בירושלים, וזוכה פרס יהושפט הרכבי מטעם מכון ליאונרד דייוויס ליחסים בינלאומיים.
הערות:
* The appearance of U.S. Department of Defense (DoW) visual information does not imply or constitute DoW endorsement.
[1] Yuval Azulay, “Israeli arms exports hit record $14.8 billion despite boycotts and war criticism,” Calcalist, 4 June 2025. https://www.calcalistech.com/ctechnews/article/zgm02i4wt
[2] Tommy Steiner, “The Future of Israel’s Strategic Relations with Europe,” inFocus Quarterly, March 2015. https://jewishpolicycenter.org/2015/02/28/israel-europe-relations/
[3] Liv Stroud, “Antisemitic incidents surge across Europe and the world, ADL's J7 Task Force report shows,” EuroNews, 8 May 2025. https://www.euronews.com/2025/05/08/antisemitic-incidents-surge-across-europe-and-the-world-adl-report-shows; “MEPs and Commission to discuss rise of antisemitism in Europe,” Newsletter - 6-9 October 2025, European Parliament, 2 October 2025. https://www.europarl.europa.eu/news/en/agenda/plenary-news/2025-10-06/13/meps-and-commission-to-discuss-rise-of-antisemitism-in-europe; Jon Henley, " Israeli Football Fans and the Violence in Amsterdam: What We Know," The Guardian, November 12, 2024. https://www.theguardian.com/world/2024/nov/11/what-happened-amsterdam-israeli-football-fans
[4] Anders Persson, EU Diplomacy and the Israeli-Arab Conflict, 1967-2019, Edinburgh: Edinburgh University Press, 2020.
[5] Emmanuel Navon, "Leveraging the Abraham Accords for Israel’s Relations with Europe," JISS, September 29, 2022. https://jiss.org.il/en/navon-leveraging-the-abraham-accords-for-israels-relations-with-europe/
[6] Sasha Vakulina, "Europe has essentially become irrelevant, Israeli Prime Minister Netanyahu tells Euronews," Euronews, 5 October 2025. https://www.euronews.com/2025/10/05/europe-has-essentially-become-irrelevant-israeli-prime-minister-netanyahu-tells-euronews
[7] Members' Research Service, “EU defence funding,” European Parliament Directorate General for Parliamentary Research Services, 8 October 2025. https://epthinktank.eu/2025/10/08/eu-defence-funding/
[8] https://defence-industry-space.ec.europa.eu/eu-defence-industry/edip-dedicated-programme-defence_en
[9] Julien Barnes-Dacey, Ellie Geranmayeh, and Hugh Lovatt, "Pieces in Motion: Rebalancing Power in a New Levantine Order," Policy Brief, European Council on Foreign Relations, 9 May 2025. https://ecfr.eu/publication/pieces-in-motion-rebalancing-power-in-a-new-levantine-order/
[10] Alberto Rizzi, "The Infinite Connection: How to Make the India-Middle East-Europe Economic Corridor Happen," Policy Brief, European Council on Foreign Relations, 23 April 2024. https://ecfr.eu/publication/the-infinite-connection-how-to-make-the-india-middle-east-europe-economic-corridor-happen/?utm_source=chatgpt.com
[11] איטליה לא הייתה מעורבת במגעים הדיפלומטיים בנוגע ל-IMEC לקראת ועידת ה-G20, ולא הייתה אמורה לקחת חלק בחתימה על מזכר ההבנות לצד האיחוד האירופי, גרמניה וצרפת. לאחר שנודע להם על כך, דיפלומטים איטלקים זעמו שארצם עתידה להיות החברה האירופית היחידה ב-G7 שלא תשתתף במעמד החתימה. האיטלקים ניהלו קמפיין מוצלח בניו דלהי כדי שראשת הממשלה ג'ורג'יה מלוני תצטרף לעמיתיה הגרמנים והצרפתים ותחתום יחד עמם על מזכר ההבנות. מבוסס על ראיון אישי של המחבר עם דיפלומט איטלקי בפמלייתה של ראשת הממשלה מלוני בפסגה בניו דלהי.
[12] ZDFHeute, "Merz über Trump, Nahost und Ukraine," 16 June 2025. https://www.zdfheute.de/video/zdfheute-live/g7-gipfel-kanada-merz-trump-video-100.html?at_medium=Social%20Media&at_campaign=Twitter&at_specific=ZDFheute
[13] Maaike Okano-Heijmans, “The Netherlands and the EU turn to the Indo-Pacific,” Clingendael, 14 July 2021. https://www.clingendael.org/publication/netherlands-and-eu-turn-indo-pacific
[14] Stuart Lau and Hanne Cokelaere, "EU launches ‘Global Gateway’ to counter China’s Belt and Road," Politico, 15 September 2021. https://www.politico.eu/article/eu-launches-global-gateway-to-counter-chinas-belt-and-road/
[15] https://bidenwhitehouse.archives.gov/briefing-room/statements-releases/2023/09/09/memorandum-of-understanding-on-the-principles-of-an-india-middle-east-europe-economic-corridor/
[16] Mahdi Ghuloom, "Railways and Realignments: Charting the Gulf’s Inclusive Path into the IMEC," Expert Speak, ORF Middle East, 30 October 2025. https://orfme.org/expert-speak/railways-and-realignments-charting-the-gulfs-inclusive-path-into-the-imec/
[17] Abla Abdel-Latif, Sherine El-Naggar & Racha Seif El-Dine, "Introducing Egypt to the India-Middle East-Europe Corridor: A New Paradigm for Connectivity," The Egyptian Center for Economic Studies, 2025.
דו"ח זה הוצג באופן רשמי בכנס שערך מכון המחקר ההודי הנחשב ORF, בשותפות עם ממשלת צרפת.
[18] ראיון אישי של המחבר עם דיפלומט הודי.
[19] Daniel Schwamenthal, "The EU's Approach to Israel: Even-Handed or Heavy-Handed Relations?" AJC, January 7, 2019. https://www.ajc.org/news/the-eus-approach-to-israel-even-handed-or-heavy-handed-relations
[20] Tommy Steiner, "Reclaiming the India-Middle East-Europe Economic Corridor," JNS, 20 October 2025. https://www.jns.org/reclaiming-the-imec/
[21] ראו לדוגמה:
Directorate-General for the Middle East, North Africa and the Gulf, “Commission proposes partial suspension of Israel's association to Horizon Europe,” European Commission, 29 July 2025. https://north-africa-middle-east-gulf.ec.europa.eu/news/commission-proposes-partial-suspension-israels-association-horizon-europe-2025-07-29_en#email
[22] Shahar Ilan, "Horizon is our academic oxygen. It is a matter of life and death for Israeli academia," CTECH, 26 May 2025. https://www.calcalistech.com/ctechnews/article/03drytxw3
[23] “Questions and answers on ReArm Europe Plan/Readiness 2030,” European Commission, 29 May 2025. https://ec.europa.eu/commission/presscorner/detail/en/qanda_25_790
[24] Hugo Erken, Frank van Es, Elwin de Groot, and Lennart de Jong, "Europe in the New NATO Era," SUERF Policy Note, No. 372, July 2025. https://www.suerf.org/wp-content/uploads/2025/07/SUERF-Policy-Note-372-_-Erken_van-Es_de-Grot_de-Jong.pdf
[25] Simone De La Feld, "EU funds Israel’s arms giant, but assures: ’No funds for the war in Gaza’," EU News, 12 June 2025. https://www.eunews.it/en/2025/06/12/eu-funds-israels-arms-giant-but-assures-no-funds-for-the-war-in-gaza/
[26] Janes, "Feature: Shifting Geopolitics Impacts Asia-Pacific Defense Spending," 22 April 2025. https://www.janes.com/osint-insights/defence-and-national-security-analysis/feature-shifting-geopolitics-impacts-asia-pacific-defence-spending
[27] Xiao Liang et al., Trends In World Military Expenditure, 2024, SIPRI Fact Sheet, April 2025, p. 2. https://www.sipri.org/publications/2025/sipri-fact-sheets/trends-world-military-expenditure-2024
[28] “EU Security and Defence Partnerships,” EEAS, 29 September 2025. https://www.eeas.europa.eu/eeas/eu-security-and-defence-partnerships_en
[29] Darshana M. Baruah and Veerle Nouwens, "Europe and the Indo-Pacific: New Opportunities for a ‘Special Relationship’," IISS, 29 July 2025. https://www.iiss.org/online-analysis/online-analysis/2025/07/europe-and-the-indo-pacific-new-opportunities-for-a-special-relationship/
[30] Dean Shmuel Elmas, "India and Israel's Winning Combination," Globes, 11 December 2025. https://en.globes.co.il/en/article-india-and-israels-winning-combination-1001529069
[31] Dean Shmuel Elmas, "Israel's Defense Industry Targets Japan," Globes, 21 May 2025. https://en.globes.co.il/en/article-israels-defense-industry-targets-japan-1001511040
[32] “Bilateral Brief,” Consulate General of India in Marseilles, France, n.d. https://www.cgimarseille.gov.in/page/bilateral-brief/
תגובות