top of page
  • עודד רענן וגדליה אפטרמן

"ארה"ב וישראל צריכות לדון עכשיו על 'היום שאחרי' בעזה"

מייקל סינג, לשעבר בכיר בבית הלבן ובמועצת לביטחון לאומי של ארה"ב וכיום מנכ"ל ה-Washington Institute, מדגיש שישראל אינה יכולה לדחות קביעה של יעדים מדיניים לשלבים הבאים של המלחמה בעזה. הוא מאמין שתפקידה של ארה"ב בשלב הנוכחי של העימות הוא לקיים דיאלוג עם כל הצדדים, לשמוע את דרישותיהם – ואז לנסות לרבע את המעגל


חיילי צה"ל ברצועת עזה. הלחימה העצימה כבר החלה לפנות מקום לשלב הדיפלומטי של העימות | צילום: אתר דו"צ

"השלב העצים במבצע של ישראל ברצועת עזה יפנה בקרוב את מקומו למשימות לוחמה בטרור, ש'טביעת הרגל' שלהן קלה בהרבה. או אז, מתישהו בשבועות הקרובים, הרכיב הדיפלומטי והאזורי של העימות יהפוך למרכזי הרבה יותר. לפיכך, השאלות הקשורות ל'יום שאחרי' הן האתגר הגדול כעת: איזה מין פעולות צבאיות תוביל ישראל? איזה תפקיד, אם בכלל, תמלא הרשות הפלסטינית בעזה? והאם היעד הסופי של תהליך כזה הוא פתרון שתי המדינות, או הסדר שונה לגמרי? חשוב מאוד שארה"ב וישראל ידונו בכך – ועליהן לעשות זאת מיד".

 

מאז פרצו כוחות חמאס מרצועת עזה לשטח המדינה ב-7 באוקטובר, הרגו יותר מ-1,200 ישראלים ולקחו יותר מ-200 בני ערובה, סיפקה ארה"ב לישראל תמיכה צבאית ודיפלומטית חסרת פשרות. היא שלחה שתי נושאות מטוסים למזרח התיכון, מספקת לישראל תחמושת באופן רציף ומגינה עליה מפני החלטות עוינות בפורומים בינלאומיים. אך ההתייצבות הנחרצת לצד ישראל משליכה באופן משמעותי על קשרי ארה"ב באזור וגם על אינטרסים הגלובליים שלה.

 

סינג אינו מזהה משבר שמתפתח בין ישראל לארה"ב, שמערכת היחסים שלהן עדיין מבוססת בעיניו על ערכים ואינטרסים משותפים. "בשני המקרים", הוא קובע, "אינני סבור שמשהו השתנה באופן מהותי מאז 7 באוקטובר"

 
מייקל סינג
מייקל סינג (צילום: Washington Institute)

מייקל סינג מכהן כמנכ"ל מכון המחקר המשפיעWashington Institute for Near East studies וחבר בדירקטוריון ה-United States Institute of Peace. בעבר שימש מנהל בכיר לענייני המזרח הקרוב וצפון אפריקה בבית הלבן ומנהל בכיר לענייני המזרח התיכון במועצה לביטחון לאומי. לדבריו, ארה"ב וישראל כאחת צריכות להפנים שזוהי "מלחמה ארוכה, עם שלבים שונים שיתפרסו על פני שנים ארוכות".

 

כמי שמכיר את מלאכת גיבושה של מדיניות החוץ האמריקאית לפני ולפנים ומחובר למקבלי ההחלטות בגבעת הקפיטול, סינג מספק הצצה לאופן שבו המלחמה נתפסת בוושינגטון הבירה, למתחים ולמחלוקות בין ממשלות ארה"ב וישראל, וכיצד מעצמת-העל ניגשת לעימות שהשפעותיו מורגשות בכל רחבי המזרח התיכון.

 

שותפות תחת לחץ

שאלת "היום שאחרי" ברצועת עזה מעוררת באופן בלתי נמנע מתיחויות בין ממשל ביידן לממשלת נתניהו. בביקורו בישראל ב-9 בינואר 2024 הכריז מזכיר המדינה אנתוני בלינקן מפורשות שישראל חייבת לאפשר לתושבים של צפון עזה לשוב לבתיהם, וקרא לממשלה להגדיל את הסיוע ההומניטרי המוכנס לרצועה.[1] עד כה, ישראל דבקה בסירובה לשקול אכלוס מחדש של צפון עזה – בראש ובראשונה מסיבות ביטחוניות וגם כקלף מיקוח לשחרור בני ערובה ישראלים המוחזקים בידי חמאס, אבל גם עקב ההתנגדות הנמרצת בתוך הקואליציה של נתניהו ביחס לוויתורים כלשהם כלפי הפלסטינים.[2]

 

בניגוד למומחים אחדים, סינג אינו מזהה באופק משבר בין שתי בעלות הברית. "מערכת היחסים בין ארה"ב לישראל מבוססת על שני דברים: ערכים משותפים ואינטרסים משותפים. בשני המקרים, אינני סבור שמשהו השתנה באופן מהותי מאז 7 באוקטובר", הוא טוען.

 

"בסוגיית 'היום שאחרי', קיימות אי-הסכמות בין שני הצדדים, אך חשוב לציין כי גם בקרב מקבלי ההחלטות בכל אחת מהמדינות אין תמימות דעים ביחס לדרך קדימה. מסיבה זו, המחלוקות בין ארה"ב לישראל שעליהן מדווחים בתקשורת בעצם מתארות שתי שותפות קרובות הנמצאות כיום במצב קשה ומתוח בצורה יוצאת דופן. בנסיבות הללו, קיימת אמנם חפיפה מסוימת בין האינטרסים של שני הצדדים, אך הם אינם זהים.

 

"יחד עם זאת, המצב הזה צפוי לחלוטין. מילאתי שורת תפקידים בממשל האמריקאי בזמן האינתיפאדה השנייה, במלחמת לבנון השנייה ובסיבובים קודמים של לחימה בעזה – חלק מאותו זמן אף בשגרירות בתל אביב – והיו אי הסכמות גם אז. לכן מבחינתי, אין פה כל חדש".

 

"אף שמדובר בשני פוליטיקאים המגיעים מקצוות הפוכים של הקשת האידאולוגית, אנחנו חוזים למעשה בשיתוף פעולה מוצלח למדי בין ארה"ב לישראל תחת ביידן ונתניהו"

 

 בעיני סינג, יוצא הדופן בסכסוך הנוכחי הוא התמיכה האיתנה של הנשיא ביידן בישראל. "אני מודה שהופתעתי מעוצמת התמיכה של הנשיא ובעיקר מהתמשכותה", הוא אומר. "על הנשיא מופעל לחץ עצום לדרוש הפסקת אש – חלקו מהעולם, וחלק משמעותי מגיע ממגזרים מסוימים בארה"ב, בעיקר האגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית. עם זאת, הוא עומד בפרץ – למען האמת, זמן ממושך בהרבה ממה שהייתי מצפה.

 

"אין בכך לומר שארה"ב וישראל לא יגיעו לנקודה שבה המחלוקות יהיו משמעותיות יותר, וייתכן כי אנחנו מתקרבים לשם.[3] תיאום בעניינים מיידיים וטקטיים הוא דבר אחד, אך הדיונים על 'היום שאחרי' צפויים בוודאות לעורר מחלוקות חריפות בהרבה. עם זאת, על אף שמדובר בשני פוליטיקאים המגיעים מקצוות הפוכים של הקשת האידאולוגית, אנחנו חוזים למעשה בשיתוף פעולה מוצלח למדי בין ארה"ב לישראל תחת ביידן ונתניהו".

 

על שיתוף פעולה זה בכל זאת מאפילה לעתים תכופות הרטוריקה הפומבית של שני הצדדים. נתניהו הכחיש מספר פעמים דיווחים לפיהם דרישותיה של ארה"ב הביאו לשינוי במדיניות הישראלית, וניסה למנף הכחשות אלה כדי לטעון שביכולתו לעמוד בפני כל לחץ חיצוני[4] – הצהרות שנועדו, מן הסתם, כדי לחזק את מעמדו הפוליטי בישראל, שמצוי בשפל מאז טבח 7 באוקטובר.[5] ממשל ביידן, מצדו, פרסם גם כן מספר גינויים חריפים לפעולות של ישראל בעזה.[6]

 

סינג רואה בהתכתשויות פומביות אלה הצגה מתוכננת מטעם שני הצדדים לצרכים פנימיים. "ממשל ביידן נדרש פוליטית להוכיח לקהל האמריקאי והבינלאומי שתמיכתו בישראל איננה ללא תנאים, ושהוא ממשיך להעביר לה מסרים על הצורך בשמירה על איפוק ובכיבוד דיני הלחימה, וכך הלאה", הוא מסביר. "ואף על פי כן, מערכת היחסים בין ארה"ב לישראל מתאפיינת בכך שהשיחות הקשות באמת בסוגיות האלה מתקיימות מאחורי דלתיים סגורות, ותוכנן כמעט אף פעם אינו מגיע לאוזני הציבור – כפי שראוי שיהיה".

מזכיר המדינה בלינקן ורה"מ נתניהו בפגישתם בירושלים ב-9 בינואר 2024. הדרישות האמריקאיות נענות לעיתים קרובות בהתנגדות עזה מקרב חברי הקואליציה | Official State Department photo by Chuck Kennedy (public domain)

הפתרון האזורי

סינג רואה בשיתוף פעולה אזורי אבן פינה לכל פתרון דיפלומטי וביטחוני למלחמה. כדי להשיג זאת, הוא סבור שארה"ב, ישראל ומדינות ערב צריכות לדבריו להגיע "לסוג כלשהו של הבנה הדדית" בנוגע לסוגיות הבוערות – לא רק במטרה לסיים את המלחמה בעזה, "אלא כדי להבטיח שנסיים אותה במקום טוב יותר ממה שהתחלנו".

 

לדברי סינג, "בעזה מתגוררת אוכלוסייה גדולה בתא שטח קטן מאוד. אפילו בנסיבות אופטימליות – אילו הייתה שם מנהיגות קונסטורקטיבית ואנשים שמעוניינים לעשות שלום – הרצועה לא תצליח להתקיים או לשגשג בלי להשתלב באזור. במילים אחרות, השיקום של עזה צריך להיעשות בתוך מסגרת אזורית".

 

סינג מודע לכך שגישות העבר כלפי הסכמים במזרח התיכון אינן מועילות במיוחד בהקשר הנוכחי. "ארה"ב מבינה היטב שמרכז הכובד הפוליטי בעולם הערבי השתנה מאז האירועים שזכו לכינוי 'האביב הערבי'", אומר סינג. "מאז העשור הקודם גוברת חשיבותן והשפעתן של מדינות המפרץ – איחוד האמירויות, סעודיה ובמידה מסוימת גם קטאר – על חשבונן של מדינות שהיו דומיננטיות בעבר, דוגמת מצרים וסוריה. ההתפתחות הזו טומנת בחובה הזדמנויות חדשות, אך גם קשיים.

 

"שותפותיה של ארה"ב במפרץ צפויות להתנות שיתוף פעולה מוגבר עם ישראל בכך שממשלות ישראל וארה"ב יקדישו תשומת לב גדולה יותר לסוגיה הפלסטינית"

 

"אם אנחנו רוצים להצליח בהרגעת הסכסוך הזה, או אפילו להביא לסיומו, מדינות ערב הללו צריכות להיות מעוניינות לעבוד עם ישראל כשותפות מרכזיות, בדיוק כמו שעשינו בעבר כשעירבנו את ירדן ומצרים", טוען סינג. "לשמחתנו, היחסים בין מדינות ערב לישראל השתפרו בצורה דרמטית בשנים האחרונות, הרבה בזכות הסכמי אברהם. מסיבה זו, הסיכוי שמדינות ערב ישתתפו בפתרון הסכסוך הזה ויסכימו לשאת בחלק מעלויותיו – גבוה מבעבר". עם זאת, בעוד שוושינגטון רואה בנורמליזציה ערבית-ישראלית שהחלה ב-2020 "נכס חדש ורב-עוצמה", סינג בדעה שהממשל עדיין מתקשה למצוא את הדרך האופטימלית לנצל אותו.

 

בעיניו, תפקידה של ארה"ב בשלב בנוכחי של הסכסוך אינו לגבש תוכנית להסכם, אלא להקפיד על קיום דיאלוג מתמיד עם כל הצדדים, לשמוע את דרישותיהם וצרכיהם – ואז לנסות לרבע את המעגל. "ישראל צפויה להציג מספר בקשות ודרישות לטווח הקצר ביחס להסדרי הביטחון בעזה ובגדה המערבית ותבקש השתתפות ערבית בכך – במיוחד בשיקום ובהשקעות כלכליות", סינג מעריך. "עם זאת, זה לא יהיה קל, מפני ששותפותיה של ארה"ב במפרץ, דוגמת סעודיה ואיחוד האמירותיות, צפויות להתנות שיתוף פעולה מוגבר עם ישראל בכך שממשלות ישראל וארה"ב יקדישו תשומת לב גדולה יותר לסוגיה הפלסטינית. ובסופו של יום, ברור שהשתיים יידרשו לפשרות מסוימות בעניין זה".[7]

 

ואף על פי כן, סינג מודה שהוא ספקן בנוגע לסיכויים לשלב את מדינות ערב בפתרון בעיית עזה. "כל עוד לסעודיה, לאיחוד האמירויות ולמדינות אחרות יש אינטרס בקיום יחסי סחר ובשיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל, אנחנו מקווים שהאינטרס הזה יעודד אותן לנסות ולהשתלב במאמצים לפתרון הסכסוך, מפני שהסכסוך הוא מכשול בפני מימושו", הוא אומר. "אבל האם יש להם כיום אינטרס כזה? אם בוחנים את הצהרותיהן בעניין הסכסוך עד כה, אינני בטוח כמה הן מוכנות להשקעה גדולה שכזאת.

 

"בסופו של יום, כולם רוצים שעזה תהיה בעיה של מישהו אחר ולא הבעיה שלהם. לכן אני צופה שארה"ב שוב תידרש להוביל מאמץ דיפלומטי לגיבוש פיתרון. אולם אם מדינות האזור לא יהיו מוכנות לקחת בו חלק, אף ניסיון לא יוכל להצליח".

 

סינג אפילו פחות אופטימי בנוגע להיתכנות של פיתרון דיפלומטי לעימות המסלים עם חזבאללה בלבנון. "לישראל בעיה קשה מאוד עם חזבאללה, ואני צופה שזה מתקרב לנקודת הכרעה בשבועות הקרובים", הוא אומר. "אם הארגון אכן יעצור את ההסלמה – דבר שנראה לי סביר יותר מעימות צבאי מלא – זה ייעשה מפני שהוא הורתע, כלומר מפני שחזבאללה מבין שעימות כזה יהיה הרסני. לא סביר בעיניי שהתפתחות כזאת תגיע ממשא ומתן על סימוני גבול – הרי חזבאללה כידוע אינו מוכן להכיר בקיומה של ישראל. מסיבה זו, להציע לארגון ויתורים טריטוריאליים בתגובה לאיומיו יהיה בעיניי טעות".

 

ההקשר הגאופוליטי הגלובלי

קלישאה שחוקה על מדיניות החוץ האמריקאית גורסת שלא משנה כמה ארה"ב תנסה להתעלם מהמזרח התיכון בעת גיבוש האסטרטגיה הגלובלית שלה, מתישהו האזור ידרוש פעם נוספת את תשומת לבה. מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר היא כנראה ההוכחה האחרונה לכך, אך סינג מתעקש שלמרות הסטת המשאבים המשמעותית לאזור מאז אותו יום, ארה"ב נותרה ממוקדת בזירה האינדו-פסיפית. "זהו האזור שבו אנחנו מזהים את האיום הממשי העיקרי לאינטרסים האמריקאיים", הוא מדגיש. "התמונה הגדולה לא השתנתה בעניין זה.

 

"אף על פי כן", הוא מוסיף, "ניהול מדיניות חוץ ומדיניות ביטחון לאומי אינו רק קבלת החלטות היכן למקד את תשומת הלב והמשאבים שלך. אף שמעטים ממקבלי ההחלטות האמריקאים מתייחסים לסכסוך הישראלי-פלסטיני כאינטרס ליבה של ארה"ב במזרח התיכון, לא קשה להבחין שהסכסוך מסוגל לשבש בצורה משמעותית את מאמצינו באזור. האתגר האמיתי הוא לטפל בסוגיה הזאת מבלי שיפריע לנו לממש את האסטרטגיה העיקרית שלנו.

 

"בנקודה זו, חובה גם לציין היבט חשוב נוסף הקשור בתמיכה שלנו בישראל. חלק ממדיניות החוץ של ארה"ב כולל הגנה על השותפות ובעלות הברית שלנו; למעשה, כיבוד ההתחייבויות שלנו כלפיהן הוא רכיב מרכזי בשימור האמינות וכושר ההרתעה שלנו. זהו עניין חיוני עבור הממשל, שאינו יכול לבחור להתעלם ממנו מטעמי חוסר נוחות, מפני שצעד כזה יחזק את היריבים שלנו.

העמסת חימוש המיועד לישראל למטוס תובלה אמריקאי, ב-15 באוקטובר 2023 | PhotoSrA Edgar Grimaldo (public domain)*

"מדוע אנחנו מסייעים לאוקראינה? מפני שלשיטתנו, חשוב מאוד שרוסיה וסין יידעו שאנחנו נתנגד לכיבוש טריטוריאלי, דוגמת זה שרוסיה ביצעה באוקראינה; שאנחנו נצא חוצץ נגד סוג כזה של תוקפנות כלפי מדינה שכנה – אפילו למען מדינה שאמנם איננה בעלת ברית רשמית שלנו, אבל היא כן דמוקרטיה אחות".

 

האנלוגיה הזו תקפה בעיניו גם ביחס לישראל: "אם איראן או חזבאללה יתקפו את ישראל, האם נסתפק בהצהרה במוסדות האו"ם? נטיל סנקציות? ודאי שלא. בתרחיש כזה, סדרי עדיפויות אחרים בעולם לא ישנו הרבה – ארה"ב תגן על ישראל, גם אם זה יהיה כרוך בהתערבות צבאית ישירה ועימות עם חזבאללה. לדעתי, זו נקודת המפתח כאן".

 

מבחינת סינג, המעורבות העמוקה של ארה"ב בסכסוך בין ישראל לחמאס, וניסיונותיה למנוע את התפשטות הלחימה לחלקים נוספים במזרח התיכון, הם הוכחה נוספת לכך שהטענה לפיה וושינגטון מאבדת עניין באזור – מופרכת. "שותפותיה של ארה"ב במזרח התיכון תמיד מאשימות אותה ב'נסיגה' או 'התנתקות' מהאזור, אבל אני לא חושב שכך רואים זאת בוושינגטון", הוא טוען. "כעניין אסטרטגי, עלינו למקד את תשומת הלב שלנו בזירה האינדו-פסיפית, ויש לכך השלכות על תשומת הלב והמשאבים שביכולתנו להקדיש לאזורים אחרים בעולם.

 

"מאז השיק הנשיא אובמה את 'הפיבוט לאסיה' (Pivot to Asia) ב-2012, האסטרטגיה של ארה"ב במזרח התיכון היא לנסות ולהעצים את היכולות של בעלות בריתנו ושותפותינו באזור. הפסקנו להתייחס למזרח התיכון רק כאל סדרת סכסוכים שיש להכיל או לפתור. תחת זאת, אנחנו משלבים את אותן שותפות בסוגיות רחבות יותר, דוגמת עלייתה של סין, שינויי אקלים ורבות אחרות. לדעתי, העימות הנוכחי אינו משנה זאת".

 

"כשפורץ עימות [במזרח התיכון], כולם מיד נושאים עיניים לארה"ב בציפייה שתמצא פתרון, בעוד סין מקבלת פטור... ואז, כשהאבק שוקע, היא חוזרת לעשות עסקים פה באזור"

 

עם זאת, היחסים בין ארה"ב לבעלות בריתה ולשותפותיה הערביות נעשו כצפוי מתוחים בחודשים האחרונים לנוכח התמיכה הצבאית והדיפלומטית הרחבה שארה"ב מעניקה לישראל במלחמתה בעזה. בד בבד, המתחים גם נוגעים בסוגיה סבוכה נוספת: התחרות הבין-מעצמתית הגוברת עם סין במזרח התיכון.

 

"כשפורץ עימות [במזרח התיכון], כולם מיד נושאים עיניים אל ארה"ב בציפייה שתמצא פתרון, בעוד סין מקבלת פטור", טוען סינג. "בייג'ין מסתפקת בפיזור הצהרות חסרות אחריות במועצת הביטחון של האו"ם בניסיון לזכות בנקודות בקרב מדינות הדרום הגלובלי, מבלי שתישא בכל אחריות אמיתית. ואז, כשהאבק ישקע, היא תחזור לעשות עסקים פה באזור.

 

"המגמה הזאת מדגישה את התסכול שארה"ב חשה כלפי רבות משותפותינו במזרח התיכון. אני חושב שבעתיד נרצה לומר להן: 'אם אתן רואות בנו מרכיב חיוני בפתרון סוג כזה של סכסוכים, אנחנו מצפים מכן לשיתוף פעולה משמעותי יותר בטיפול בבעיות הביטחון שלנו. היחסים האלה צריכים להיות דו-סטריים'. עם זאת, ספק אם מהלך כזה יצליח".

 

מנטליות חדשה

אילו לקחים מפיקה ארה"ב משלושת החודשים שחלפו מאז פרץ הסכסוך? סינג מזהה שלוש תובנות עיקריות:

 

"תחילה, עליך להרתיע את יריביך – דבר שאתה מקווה שיחסוך ממך את הצורך להילחם בהם. אולם הרתעה אינה פעילות פסיבית או עניין של מילים, אלא עניין של נוכחות ופעולה. אני עדיין מאמין שהדרך הטובה ביותר למנוע מלחמה במזרח התיכון היא להשאיר נוכחות אמריקאית כאן, כזו שתספיק כדי לעורר חשש בקרב יריבינו – ובעת הצורך, שגם ניתן להשתמש בה נגדם בצורה עוצמתית.

 

"הביקורת שלי כלפי ממשל ביידן בשלב זה אינה על כך שאנחנו פרוסים על פני יותר מדי זירות בעת ובעונה אחת, או שאנחנו מתמקדים מדי במזרח התיכון – אלא שאיננו מפעילים די כוח בתגובה להתקפות על כוחותינו באזור. וזה, בסופו של דבר, עלולה להיות מה שיכבול אותנו לכאן. לדעתי, חשוב שנהיה מסוגלים להכות חזרה בעוצמה רבה יותר נגד איראן ושליחיה.

 

"בסופו של יום, הרתעה היא הדבר החשוב ביותר, וזו תפיסה שגם ישראל מאמינה בו מאוד. כתוצאה מכך, אני סבור שבטווח הארוך נביט אחורה אל 7 באוקטובר ובמקום לברר, 'איך נצא למלחמה ונביס את כל יריבינו?', אנחנו נשאל: 'איך ניתן לשקם את ההרתעה כך שלא נצטרך לנהל שוב סוג כזה של מלחמה?'

 

"הלקח השני הוא הצורך להגביר את מאמצינו לגייס מדינות נוספות למאמצים הללו, הן כדי להגביר את הלגיטימיות הבינלאומית שלהם והן למען נשיאה משותפת בנטל. האיום על חופש השיט במצרי באב אל-מנדב הוא מקרה מובהק: זוהי בעיה בינלאומית, כי החות'ים תוקפים אוניות באופן אקראי לכאורה, גם כאלה ללא קשר לארה"ב או לישראל.

ספינת הטילים האמריקאית USS Carney מיירטת טילים וכטב"מים ששיגרו החות'ים בגזרת ים האדום, ב-19 באוקטובר 2023 | U.S. Navy photo by Mass Communication Specialist 2nd Class Aaron Lau (public domain)*

"למרבה המזל, ממשל ביידן הצליח להשיק את "מבצע שומר השגשוג" (Operation Prosperity Guard), כוח משימה רב-לאומי שנועד להרתיע התקפות נגד ספינות או למנוע אותן.[8] התגובה הצבאית של קואליציה הזו מאז אמצע ינואר, וכל תגובה עתידית להתקפות של החות'ים, מוצדקות לחלוטין בעיניי. חופש השיט הוא אינטרס ליבה אמריקאי במזרח התיכון ובעולם, ואחת הסיבות לכך שאנחנו מחזיקים בצי גלובלי. ארה"ב – ולמעשה, אף מדינה ברחבי העולם – אינה יכולה להרשות לארגון טרור לשלוט על נתיב שיט מסחרי מרכזי. תגובה תקיפה ומכריעה היא אחריות בינלאומית, אבל כזו שדורשת מנהיגות אמריקאית.

 

"לקח שלישי ואחרון: אין כל ספק שאוקראינה, הרבה יותר מעזה, מדגימה את המחיר שאנו משלמים על שנים ארוכות של השקעת חסר בתעשיות הביטחוניות, והשקעת חסר בכלל בתעשיות הללו במערב כולו. חובה עלינו להרחיב את התעשייה בארה"ב ובאירופה, מפני שאמנם איננו כורעים תחת הנטל כעת, אך אם יפרוץ משבר בטייוואן שעה שעדיין מתקיימים עימותים אחרים בעולם, ארה"ב תעמוד בפני סיכון משמעותי של מחסור בתחמושת ובפלטפורמות – וזה מצב שאינו בא בחשבון.


"ארה"ב אינה יכולה לשבת ולחכות בחיבוק ידיים לפריצת סכסוך גדול – כפי שכבר עשינו פעמים רבות בעבר, למשל במלחמת העולם השנייה. במקום זאת, עלינו לאמץ כבר היום מנטליות של תקופת מלחמה ביחס לתעשיות הביטחוניות שלנו, במקום לשמר את המנטליות הנוכחית של תקופת שלום.

 

"עם זאת, מוכרחים להודות שהרבה יותר קל לומר זאת מלעשות זאת, מפני שמעבר כזה כרוך בהשקעה כספית גדולה שהקונגרס אינו מוכן לה נכון לעתה. למען האמת, אני גם לא יודע מה ניתן לעשות כדי לשנות את המנטליות הזאת".

 

עודד רענן הוא העורך הראשי של מגזין "הזירה", בהוצאת מכון אבא אבן לדיפלומטיה ויחסי חוץ באוניברסיטת רייכמן.


ד"ר גדליה אפטרמן הוא ראש תוכנית ישראל-אסיה במכון אבא אבן.


הערות:


[1] Jennifer Hansler, "Blinken tells Israeli government that Palestinians must be allowed to return to homes in Gaza," CNN,  9 January 2024. https://edition.cnn.com/2024/01/09/politics/blinken-israel-gaza-war-talks/index.html

 

[2] "US condemns far-right Israeli ministers’ call for Palestinians to ‘emigrate’ from Gaza," France24, 3 January 2024. https://www.france24.com/en/middle-east/20240103-us-condemns-far-right-israeli-ministers-call-for-palestinians-to-emigrate-from-gaza

 

[3] Barak Ravid, "Scoop: Biden in "frustrating" call told Bibi to solve Palestinian tax revenue issue," Axios, 28 December 2023. https://www.axios.com/2023/12/28/biden-netanyahu-call-palestinian-authority-tax-revenue

 

[4] איתמר אייכנר ויובל קרני, "נתניהו: 'בן-גוריון היה מנהיג דגול, אבל בסוף הוא נכנע ללחץ האמריקאי", Ynet, ב-12 בדצמבר 2023. https://www.ynet.co.il/news/article/sk3ywpb8a


[5] "After tumbling in polls, Netanyahu clings to power and aims to improve political standing during war," PBS News Hour, 3 January 2024. https://www.pbs.org/newshour/world/after-tumbling-in-polls-netanyahu-clings-to-power-and-aims-to-improve-political-standing-during-war

 

[6] Kevin Liptak and Jeremy Diamond, "Rifts between Biden and Netanyahu spill into public view," CNN, 12 December 2023. https://edition.cnn.com/2023/12/12/politics/biden-israel-losing-support-netanyahu/index.html

 

[7] Lee Harpin, "Saudi ambassador to UK offers continued hope for normalisation deal with Israel," Jewish News, 9 January 2024. https://www.jewishnews.co.uk/saudi-ambassador-to-uk-offers-continued-hope-for-normalisation-deal-with-israel/


[8] Jim Garamone, "Ryder Gives More Detail on How Operation Prosperity Guardian Will Work," US Department of Defense, 21 December 2023. https://www.defense.gov/News/News-Stories/Article/Article/3624836/ryder-gives-more-detail-on-how-operation-prosperity-guardian-will-work/


* The appearance of U.S. Department of Defense (DoD) visual information does not imply or constitute DoD endorsement.


bottom of page