מדוע סין היא המועמדת העיקרית לשיקום סוריה
המאמרים המומלצים
Please reload

מדוע סין היא המועמדת העיקרית לשיקום סוריה

מלחמת האזרחים מתקרבת לסיומה ומשטר אסד שואף להתחיל בתוכניות בינלאומיות לשיקום ארצו. אלא שמעטות המדינות שבידיהן ההון הדרוש, או הנכונות להשקיעו בסוריה. סין, המעצמה הגדולה היחידה שאינה מעורבת במלחמה עשויה להיענות לאתגר – אך לא ברור אם בייג'ין כלל מעוניינת

לוחמי הכוחות הדמוקרטיים הסוריים (SDF) בעיר רקה, ב-2017 |
Photo: Mahmoud Bali/VOA (Wikipedia, public domain)

 

אם לא יתחולל דבר מה בלתי צפוי ממש, ניתן לומר בביטחון כי נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, עומד לכונן בקרוב מחדש את שלטונו על מרבית שטחה של הרפובליקה הערבית הסורית כפי שהייתה קיימת עד 2011.

 

אולם אסד ישלוט על מדינה חרבה. מתוך אוכלוסייה שהוערכה בכ-23 מיליון בני אדם לפני המלחמה, קרוב לעשרה מיליון נעקרו ממקום מגוריהם בעבר. מתוכם, כחמישה מיליון פליטים נמלטו מסוריה, והשאר עקורים בתוך גבולות המדינה. אזורי מחיה מרכזיים אינם ראויים עוד למגורים, התשתיות הרוסות והכלכלה אינה מתפקדת. סוריה זקוקה לשיקום מוחלט, ואסד הכריז באחרונה שהדבר הזה עומד בראש סדר העדיפויות שלו.

 

אך הכרזות לבדן אינן יכולות לשלם עבור סלילת כבישים ושיקום בניינים. השאלה כעת היא מי יהיה מוכן לממן מטלה בעלת עלויות כה אסטרונומיות? המועמדת העיקרית למלא תפקיד זה, באופן מפתיע, היא המעצמה הגדולה האחת שלא הייתה מעורבת במלחמת האזרחים העקובה מדם: סין.

 

איך מגייסים רבע טריליון דולר?

הערכות העלות לשיקום סוריה מתחילות מסכום "צנוע" של 200 מיליארד דולר, ואילו התחזיות הפסימיות מדברות על טריליון דולר. מי מסוגל לשלם ולו חלק מסכום שכזה? בסוף יולי אמרה רוסיה ששיקום סוריה צריך להיות סוגיה שנמצאת "מעל הפוליטיקה", וביקשה מהקהילה הבינלאומית לשתף פעולה בעניין זה.

 

אך ההתלהבות ליטול חלק במשימה כה סבוכה קטנה מאוד. יש להניח שארה"ב והאיחוד האירופי לא ימהרו לממן "תוכנית מארשל" לסוריה, בין שהסיבה היא איבה מרה, חוסר עניין, או פשוט הרצון לתת לרוסים ולאיראנים לאכול את הדייסה שבישלו בהתערבותן במלחמת האזרחים לטובת אסד. לאחר ההכרזה הרוסית, צוטט דיפלומט אירופי אומר: "האינטרס של האיחוד האירופי כרגע הוא להגביר את הלחץ על רוסיה על ידי מניעת כספים [לסוריה]. העובדה שהדבר הזה חורה לרוסים מוכיח שהלחץ מתחיל לתת את אותותיו".

 

רוסיה השקיעה מאמצים ומשאבים גדולים כדי להבטיח לעצמה דריסת רגל ימית ואווירית על חוף הים התיכון, ומן הסתם היא אינה מסוגלת ליטול על עצמה מיזם בעל ממדים כאלה. הפנייה לאירופה בבקשה לממן למעשה את השיקום, מעידה על כך. דבר דומה ניתן לומר על איראן, ששואפת לשמור על נוכחות מדינית וצבאית קבועה על אדמת סוריה. אך למרות השאיפות הגאופוליטיות של טהראן, התסיסה הפנימית הרוחשת בה, בנוסף על השלכות של נסיגת ארה"ב מהסכם הגרעין עמה, לא יאפשר לה להרים תרומה משמעותית למען שיקום סוריה. יש לציין שבשנים האחרונות המשטר הסורי פחות או יותר מִשכן את סוריה לשתי בעלות בריתו העיקריות, והעניק להן זיכיונות לכרייה עתידית ולמיזמי תחבורה בתמורה לתמיכתן הצבאית והמדינית. אולם גם ניצול הזיכיונות הללו מצריך השקעות כספיות.

בייג'ין עשויה לראות את היתרונות שבהכללת סוריה בפרויקט הענק שלה "דרך המשי החדשה", במסגרתו תזדקק לנמל בים התיכון שיש לה אליו גם גישה יבשתית

מדינות המפרץ אינן מסוגלות לסייע לסוריה, או אינן רוצות בכך. בראש סדר העדיפויות שלהן נמצאים עניינים אחרים, דוגמת המלחמה בתימן והיריבויות הפנימיות ביניהן. טורקיה עשויה לנקוט צעדים חד-צדדיים לחיזוק מעמדה בחלקים בצפון סוריה הנתונים כעת בשליטה צבאית טורקית. באחרונה הודיעה טורקיה על פתיחת סניף של אוניברסיטת חרן בעיר אל-באב. אלא שפעולותיה של אנקרה אינן קשורות כלל לשיקום סוריה לטובת הסורים.

 

מי, אפוא, מסוגל ורוצה לשקם את סוריה ולסייע הן למנהיגה והן לתושביה הסובלים? כרגע אין מתנדבים רציניים. מדינות אחדות מוכנות, לכל היותר, לממן תוכנית דיור או לסייע בבנייה מחדש של גשר או של בית חולים. אבל כל זה אינו אלא טיפה בים מבחינת סוריה ובני עמה הנואשים.

 

 

מקומה של סוריה על מפת האינטרסים הגלובליים של בייג'ין

 

המועמדת היחידה שייתכן כי תהיה מעוניינת לשקם את סוריה היא סין. בייג'ין עשויה לראות את היתרונות שבהכללת סוריה בפרויקט הענק הכלכלי שלה "דרך המשי החדשה", הידוע גם כ"חגורה אחת, דרך אחת" (One Belt, One Road). למיזם עצום זה, השואף לבנות מחדש את דרך המשי העתיקה מסין לאירופה דרך איראן וטורקיה, יש גם זרוע ימית – תעלת סואץ. אם לשפוט לפי הרצון של סין בשנים האחרונות לרכוש ולבנות נמלים בסרי לנקה, בג'יבוטי ובפיראוס, מדהים לראות שאין ברשותה חלופה לנתיב היבשתי לאירופה במקרה של שיבושים משמעותיים ביוזמת אנקרה.

 

אחת החלופות תהיה לעקוף את טורקיה, להמשיך מאיראן לעיראק ומשם אל החוף הסורי. במילים אחרות, סין תזדקק לנמל בים התיכון שיש לה אליו גם גישה יבשתית. גם איראן מעוניינת לבנות נתיב יבשתי משטחה לסוריה, וכאן האינטרסים של בייג'ין וטהראן עשויים לחפוף במידה רבה.

 

הנשיאים פוטין (מימין) ושי בקרמלין, ב-2015. רוסיה אינה מתלהבת מהאפשרות של מעורבות סינית בסוריה צילום: Kremlin.ru ( CC BY 4.0 )

 

 

אם מביאים בחשבון את הון העתק הדרוש למיזם "חגורה אחת, דרך אחת" – פרויקט שעלותו מוערכת בטריליוני דולרים – שיקום סוריה עשוי להיות השקעה צנועה יחסית בדרך להבטיח את הצרכים הגלובליים של סין. אף על פי שאנליסטים במערב טוענים לעתים קרובות שקשה להבין את תהליך קבלת ההחלטות הסיני ומה חולף בראשם של מנהיגיה, פעולותיה של בייג'ין ביבשה ובים מספקות רמזים מועילים לכוונותיה ולאופן מחשבתה.

 

ההשקעות המסיביות של סין באפריקה הן הוכחה טובה לכוונות אלה, אף שגם פה מציינים מומחים שקיים חוסר ודאות מסוים בנוגע לאינטרסים שלה באזור זה. יש הסבורים שסין מעוניינת בנפט ובמינרלים שבאפריקה, בעוד אחרים גורסים שהיא מעוניינת דווקא בעושר החקלאי של היבשת. יהיו מניעיה אשר יהיו, סך ההשקעות הללו מרשים ביותר.

 

דוגמה טובה נוספת היא המדיניות הימית של בייג'ין. אף שמרבית תשומת הלב של הקהילה הבינלאומית נתונה להתנהגות הימית שלה כלפי המדינות שבאוקיינוס השקט, ברור שבייג'ין גם תידרש להבטיח את נתיביה הימיים לאפריקה. פירוש הדבר הוא שהשקעת הון אדירה הולכת יד ביד עם נוכחות ימית חזקה, ולהיפך.

 

ישראל-סין: האם יש בסיס לדו-שיח לגבי סוריה?

 

למרות מה שנטען כאן, איש אינו מסוגל בסופו של יום לומר בוודאות אם סין אכן תירתם למאמצי השיקום בסוריה. בתחילת יולי התחייב נשיא סין, שי ג'ינפינג, לחבילת הלוואות בסך 20 מיליארד דולר שמטרתה "החייאת" המזרח התיכון, אך נמנע מלהזכיר באופן פרטני את סוריה. עם זאת, צעד כזה יעורר חששות משמעותיים אצל השחקניות באזור המעורבות בסוריה, שגם הם השקיעו בה סכומי עתק.

 

רוסיה אינה צפויה להתלהב יותר מדי מתוכנית סינית לשיקום סוריה, אך כל עוד היא אינה פוגעת באינטרסים שלה, מוסקבה תהיה מוכנה לסבול אותה. יש לזכור שרוסיה תהפוך בשנה הבאה לאחת מספקיות הגז העיקריות של סין, והיחסים הבילטרליים ביניהן ייראו אז אחרת.

סין תחליט אם להתערב בסוריה ללא התחשבות ברצונה או בהסכמתה של ישראל, שצריכה כבר עתה להתכונן לקראת תרחיש שכזה

כניסתה של בייג'ין לסוריה יכולה לבשר בשורות טובות גם עבור איראן, אבל הדבר אינו נטול סיכונים. מצד אחד, אין בידי טהראן האמצעים הכלכליים לשקם את סוריה, והיא תשמח אם מדינה אחרת תכסה את ההוצאות ותתרום ליציבות המשטר של בעלת בריתה. אולם סין היא שחקנית זהירה ומחושבת מאוד. לאחר השקעה כספית משמעותית, היא תעשה מן הסתם כל שביכולתה כדי לפקח על איראן ולמנוע כל התפרצות של מעשי איבה, העלולים להעמיד בסכנה את האינטרסים הכלכליים הגלובליים שלה.

 

ולבסוף, לישראל יש כמובן עניין רב בכל מה שמתרחש אצל שכנתה מצפון-מזרח. מה תעשה ירושלים אם בייג'ין תחליט לבסוף להצטרף לנעשה בסוריה? קודם כול, סין תקבל החלטה בעניין ללא התחשבות ברצונה או בהסכמתה של ישראל, וזו האחרונה צריכה להתכונן לקראת תרחיש כזה.

 

כך או כך, העמקת הדו-שיח המדיני עם סין צריכה להיות בראש סדר העדיפויות שלנו. הדיפלומטיה הישראלית מצאה דרכים להבהיר לרוסיה את חששותיה בנוגע לסוריה, ודומה כי מוסקבה מבינה אותם ומביאה אותם בחשבון. אף על פי שאיננו מבינים במלואו את תהליך קבלת ההחלטות של סין, עלינו לחפש כל דרך אפשרית להשתדל וליישם את הגישה שעבדה מול רוסיה גם עם בייג'ין. לאור הנוכחות הימית והצבאית המשמעותית של ישראל הן בים סוף והן בים התיכון, ייתכן שיימצא בסיס לדו-שיח משמעותי בתחום זה. דיאלוג שכזה אולי ישכנע את סין לעשות כל מה שנדרש כדי להבטיח את האינטרסים הכלכליים החיוניים שלה וגם לפקח על האיראנים.

 

אכן, נראה שהגיע הזמן להתחיל להסתכל על הסביבה שלנו דרך הפריזמה הסינית.

השגריר יעקב רוזן-קניגסבוך הינו עמית מחקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) במרכז הבינתחומי הרצליה ויועץ למיפוי דמוגרפי. שירת כשגריר ישראל בירדן בשנים 2009-2006.

(צילום: עודד רענן)

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו בגוגל
Please reload

  • facebook
  • Twitter
חיפוש ב"זירה"
הירשמו ל"זירה"
ניווט בזירה

ותישארו מעודכנים בכל המאמרים, הסקירות והטורים שעולים לאתר, מפי מיטב המומחים בארץ ומחו"ל