בגביע העולם בכדורגל, כתום הוא הזהב החדש
- עידו רקובסקי
- לפני 9 שעות
- זמן קריאה 11 דקות
חודש וחצי הקרובים ינסה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ למנף לצרכיו את טורניר המונדיאל המתקיים בארה"ב, קנדה ומקסיקו. אך רצונו למקד את תשומת הלב בעצמו ובארצו עלולה לייצר עבור הנשיא אילוצים בהפעלת כוח צבאי מול איראן, שמסרבת עד כה להצעותיו להסכם לסיום המלחמה. בה בעת, מדיניות ההגירה הנוקשה של הממשל מושכת גם היא אש, עם ביקורת גוברת על הפגיעה בספורטאים, באוהדים וברוח הגלובלית של טורניר הכדורגל החשוב בתבל
למעט גולף ואומנויות לחימה, ספק אם דונלד טראמפ מתעניין או מבין בענף ספורט כלשהו, כל שכן בספורט לא-אמריקאי כמו כדורגל. אולם נשיא ארה"ב, בחושיו התקשורתיים החדים, הבחין בשנים האחרונות כי בכל פעם שהוא מדבר על הענף – העולם מקשיב. ואם יש משהו שטראמפ אוהב, זה תשומת לב. טורניר גביע העולם לכדורגל שנפתח השבוע, אותו מארחות במשותף ארה"ב, קנדה ומקסיקו, הוא במה מהגדולות בעולם, וטראמפ לא יוותר על ההזדמנות להיות באור הזרקורים.
בעוד מדינות רבות השתמשו ומשתמשות באירועי ספורט כדי לזכות בלגיטימציה בינלאומית ולשפר את מעמדן בעולם, בקיץ 2026 ישיק נשיא ארה"ב מודל חדש של "דיפלומטיית ספורט" בשירות אדם אחד – דונלד טראמפ. הטורניר הקיץ מצטייר בעיניו כ"הימור בטוח" להגדלת התמיכה הדועכת בו ובממשלו ולהסחת דעת הקהל האמריקאית מהקשיים הרבים בהם הוא נתקל בזירות הפנים והחוץ, ביניהן הכלכלה ומדיניות המכסים, הגירה, המלחמות באיראן ובאוקראינה, ועוד.
אך הנשיא האמריקאי מגלה באחרונה שאירוע הענק אינו רק הזדמנות לשיווק המותג שלו, אלא גם כובל את ידיו בזירה הבינלאומית, ושרצונו בהצלחת הטורניר מתנגש עם מדיניות הפנים של הממשל בדרכים שפוגעות בתדמיתו ובדימוי של ארה"ב בעולם. טראמפ קיווה להצטייר כמי שמנצח במשך חודש וחצי על פסטיבל כדורגל עולמי, שבמהלכו ייערכו במקביל גם חגיגות יום הולדתו ה-80 ב-14 ביוני, ויצוין יום העצמאות ה-250 של ארה"ב ב-4 ביולי. בפועל, ולא מעט בגלל הנשיא, הופך הטורניר של 2026 לשנוי במחלוקת בדומה לקודמים לו, רוסיה 2018 וקטאר 2022, עוד לפני שריקת הפתיחה ב-11 ביולי.
הלבנת הון (פוליטי)
סטיוארט מארי, מבכירי החוקרים של תחום דיפלומטיית הספורט, מגדיר אותו בתור "שימוש מודע ואסטרטגי בספורטאים ובאירועי ספורט על ידי גורמים מדינתיים ולא-מדינתיים כדי לייצר מעורבות, מידע ותדמית חיובית בקרב ציבורים זרים וארגונים, על מנת לעצב את תפיסותיהם באופן התורם למטרות הקבוצה השולחת".[1]
אירועי ספורט מספקים פלטפורמות למסרים חברתיים ופוליטיים, ולכן הם מובנים בדרך כלל כצורה של "עוצמה רכה".[2] בניגוד ל"עוצמה קשה", המופעלת כדי לשנות את התנהגותם של שחקנים אחרים באמצעות כפייה, "עוצמה רכה" שואבת כוחה ממשאבים תרבותיים, ערכים פוליטיים ומדיניות הנתפסת כלגיטימית, ופועלת באמצעות שכנוע.[3]
ספורט, כביטוי של תרבות, יכול לשמש ערוץ ליצור חיבורים עם קהל רחב ולתרום לפופולריות, הכרה וקבלה לאומית ובינלאומית. בהקשר זה, "דיפלומטיית ספורט" מתייחסת לשימוש באקוסיסטם הספורטיבי על ידי שחקנים מדינתיים ולא-מדינתיים לקידום אינטרסים פוליטיים, תרבותיים, דיפלומטיים ו/או כלכליים. היא יכולה להתבטא בצורות רבות, כולל אירוח והשתתפות בתחרויות בינלאומיות, מתן חסות לאירועים, חילופי משלחות, העברת מומחיות וידע מוסדי ועוד.[4] בפועל, זהו מונח חדש לתיאור נוהג ישן: שימוש אסטרטגי בתחרויות ספורטיביות כדי לקרב בין עמים, מדינות ומוסדות.[5]
אך לצד היכולת לקרב ולחבר, לדיפלומטיית ספורט קיים גם צד שלילי. המונח "ספורטס-וושינג" (Sportswashing) מתאר מאמצים למנף אירועי ספורט כדי להציג משהו או מישהו באור חיובי, ולהסתיר, או לטייח באמצעותם, מאפיינים מפוקפקים (ומכאן מקור הביטוי המקורי, "Whitewashing").[6] במילים אחרות, "ספורטס-וושינג" הוא ניסיון מכוון לנצל נכס ספורטיבי כדי לשפר דימוי שלילי.[7]
נשיא ארה"ב אינו מעוניין למנף את אירועי החודש וחצי הקרובים כדי לשפר את התדמית של הכדורגל העולמי, הטורניר או פיפ"א, אלא בעיקר את זו של המותג "טראמפ" ו"אמריקה" (של טראמפ)
דוגמאות מוכרות מהמאה הקודמת הן המשחקים האולימפיים בגרמניה הנאצית ב-1936, טורניר גביע העולם בכדורגל 1938 שאירחה איטליה הפאשיסטית וזה שנערך ב-1978 בארגנטינה של משטר החונטה. בכל המקרים הללו מינפו המדינות המארחות את התחרויות כדי לזכות בלגיטימציה בינלאומית למשטר שלהן ולצבור הון פוליטי.
אולם בשלושת העשורים האחרונים אנו עדים להתרחבות התופעה. בתקופה זו הפך "ספורטס-וושינג" לשם נרדף לאירועי ספורט גדולים המאורגנים על ידי מדינות אוטוקרטיות במטרה לשפר את תדמיתן הבינלאומית. דוגמאות בולטות מהמילניום הנוכחי הן המשחקים האולימפיים בבייג'ינג בקיץ 2008 ומשחקי החורף בסוצ'י, רוסיה, ב-2014. אבל לשיא הגיע ה"ספורטס-וושינג" בטורניר גביע העולם בכדורגל ב-2018 ברוסיה, שניסתה לחפות באמצעותם על הפגיעה בחופש הביטוי ובזכויות האדם מצד משטרו האוטוקרטי של ולדימיר פוטין, ובזה שנערך ב-2022 בקטאר, שעורר תרעומת עולמית לאור הדיווחים על תנאי המחיה והעבודה המחפירים של העובדים הזרים שהקימו את האצטדיונים לקראת הטורניר.
למעשה, מאז הטורניר של 2006 שנערך בגרמניה, המונדיאלים בשני העשורים האחרונים היו מלווים במתח וחששות כאלה ואחרים. מסיבות אלה, כאשר ארה"ב, קנדה ומקסיקו נבחרו ב-2018 כמארחות-שותפות של הטורניר ב-2026, ההחלטה נחגגה כחזרתו של הטורניר לחסותן של מדינות מערביות ודמוקרטיות. אלא שנשיא ארה"ב אינו מעוניין דווקא להשתמש באירועי החודש וחצי הקרובים כדי לשפר את התדמית של הכדורגל העולמי, הטורניר או פיפ"א, אלא בעיקר את זו של המותג "טראמפ" ו"אמריקה" (של טראמפ).
כל האמצעים כשרים
באוגוסט 2018 הגיע ג'אני אינפנטינו, נשיא פדרציית הכדורגל העולמית (פיפ"א), לבית הלבן כדי לבשר באופן רשמי כי ארה"ב זכתה בזכות לארח את טורניר גביע העולם 2026, יחד עם שכנותיה קנדה ומקסיקו. אם להאמין לטראמפ, שטוען עדיין כי בחירות 2020 נגנבו ממנו, הוא אפילו לא היה אמור להיות הנשיא בזמן הטורניר. אבל רצה הגורל, והבוחר האמריקאי, והוא לא רק היה הנשיא ה-45 אלא גם ה-47, שיארח כראש המדינה את שני אירועי הספורט הגדולים בעולם: גביע העולם בכדורגל בקיץ 2026 והמשחקים האולימפיים 2028, שייערכו בלוס אנג'לס. בנאום לרגל יום הזיכרון האמריקאי בשנה שעברה אמר נשיא ארה"ב כי "יש לנו את גביע העולם ויש לנו את האולימפיאדה. יש לי הכל. מדהים, איך שדברים מסתדרים. אלוהים עשה את זה – אני מאמין בזה".[8]
מאז שטראמפ נבחר לכהונה שנייה, ניכר שאינפנטינו מוכן לעשות הכל כדי להבטיח שהטורניר בארה"ב, קנדה ומקסיקו יעבור בצורה חלקה. המטרה: להבטיח שהכנסותיה הצפויות של פיפ"א – 13.1 מיליארד דולר במחזור של ארבע שנים, 2026-2023, שרובן יגיעו מהטורניר הנוכחי – לא ייפגעו.[9]
אינפנטינו, שווייצרי ממוצא איטלקי, מכהן כנשיא פיפ"א מאז 2016. באותה שנה החליף את הנשיא הקודם, ספ בלאטר, שהורחק מהארגון בעקבות פרשת השחיתות שבה היה מעורב ונחשפה בעקבות הבחירה ברוסיה ובקטאר כמארחות של גביע העולם ב-2018 ו-2022, בהתאמה.[10] מישל פלאטיני, כוכב העבר הצרפתי ונשיאה לשעבר של התאחדות הכדורגל האירופית (אופ"א), שהיה גם הוא בין בכירי עולם הכדורגל שהואשמו בשחיתות, אמר שנשיא הארגון הנוכחי "הפך לאוטוקרט יותר" ו"אוהב את העשירים והחזקים".[11] אלה בדיוק סוג האנשים שגם טראמפ מחבב,[12] וניכר שאיפנטינו יודע לדבר אל לבו.
מאמציו להקסים את נשיא ארה"ב החדש-ישן החלו כשהתייצב בוושינגטון בינואר 2025 לטקס השבעתו של הנשיא הנכנס. כעבור כחצי שנה הודיע פיפ"א כי תפתח משרד במגדל טראמפ בשדרה החמישית בניו יורק,[13] ובתחילת יולי 2025 הובא אליו גביע העולם, שם הוא יוצג עד משחק הגמר של הטורניר.[14] באוגוסט 2025 הציב נשיא ארה"ב בחדר הסגלגל העתק של הגביע, אותו קיבל מנשיא הארגון.
עוד ביולי 2025, אינפנטינו קיבל הוכחה לכך שמאמצי השכנוע שלו מצליחים. באותו חודש נערך "גביע העולם למועדונים" הראשון של פיפ"א – מיני-טורניר קצר, שהיווה מעין "בדיקת יכולות" עבור ארה"ב לקראת אירוח המונדיאל. בגמר הטורניר ניצחה צ'לסי מאנגליה את פריז סן ז'רמן מצרפת 0:3, וטראמפ ואינפנטינו עלו יחד על הפודיום כדי להעניק את הגביע לקפטן המנצח ריס ג'יימס. אך בעוד נשיא פיפ"א זז אחורה כמקובל כדי לא להפריע לזוכים ברגע ההנפה, הנשיא האמריקאי נשאר על הבמה עם שחקני הקבוצה האנגלית, וניכר היה שהוא נהנה להיות במרכז החגיגה.[15] חלוץ צ'לסי קול פאלמר, שכבש פעמיים במשחק, תועד מביט בטראמפ במבט מבולבל. לאחר האירוע אמר: "ידעתי שהוא יהיה שם, אבל לא ידעתי שהוא יישאר על הבמה כשאנחנו מניפים את הגביע".[16] יש לציין כי נשיא ארה"ב גם ספג בוז מהקהל שהגיע לגמר באצטדיון בניו ג'רזי, שבו ייערך גם גמר המונדיאל.
נשיא פיפ"א מקפיד לתחזק את הידידות עם הנשיא האמריקאי באדיקות. הוא ביקר באחוזתו במאר-א-לאגו ואף הגיע במפתיע במצרים גם להכרזה של טראמפ על הקמת "מועצת השלום" לשיקומה של רצועת עזה, לאחר הפסקת האש עם ישראל באוקטובר 2025. כעבור חודשיים, במהלך הגרלת שלב הבתים של המונדיאל שנערכה בוושינגטון הבירה,[17] העניק אינפנטינו לטראמפ את "פרס פיפ"א לשלום" הראשון, זמן קצר לאחר שהאחרון הביע את אכזבתו מאי-הזכייה בפרס נובל לשלום. נשיא פיפ"א החניף לו על הבמה: "זה פרס השלום שלך. יש גם מדליה יפה בשבילך שתוכל לענוד לכל מקום שתרצה ללכת". טראמפ השיב: "אני הולך לענוד אותה ממש עכשיו, אוקיי".[18]
מלחמה, ללא שלום
אף שנראה היה כי הוא שמח לקבל את "פרס השלום" של פיפ"א, בחצי השנה שחלפה הראה טראמפ שאינו בהכרח מאמין אדוק במסר אותו הפרס מקדם. נשיא ארה"ב הספיק לשגר בדצמבר אשתקד תקיפות צבאיות נגד כוחות אסלאמיסטיים באפריקה; להורות על פשיטה חשאית של כוחות מיוחדים ללכידת נשיא ונצואלה ניקולס מדורו; לאיים בכיבוש גרינלנד, הנמצאת תחת שליטתה של דנמרק, ובכך לעורר משבר חריף בברית נאט"ו; ולפתוח במלחמה "בת כמה שבועות" באיראן, שסופה אינו נראה באופק.[19] בד בבד, יחסי ארה"ב עם שכנותיה ושותפותיה לטורניר, קנדה ומקסיקו, נותרו מתוחים על רקע מחלוקות סביב הסכמי הסחר ועקב הטלת המכסים של הנשיא האמריקאי, לצד סוגיות כמו הגירה וסמים.[20]
בזירה הפנימית, התמיכה בטראמפ בקרב הציבור האמריקאי מצויה כיום בשפל: במשך חודשים ארוכים, פחות מ-40% מהמצביעים מביעים בסקרים אמון בביצועיו.[21] המלחמה באיראן, שהובילה לעלייה דרסטית במחירי הדלק בארה"ב (ובעולם), היא אחד הגורמים המרכזיים לאי-שביעות הרצון מכהונתו, לצד ביצועים כלכליים מאכזבים נוספים.[22]
גביע העולם הוא הזדמנות מצוינת עבור נשיא ארה"ב לנסות ולהשכיח את צרותיו מחוץ ומבית ולתת לעולם להתרכז בטורניר הספורט הפופולרי בתבל, המתקיים ברובו בארצו
מבחינה זו, גביע העולם הוא הזדמנות מצוינת עבור נשיא ארה"ב לנסות ולהשכיח את צרותיו מחוץ ומבית ולתת לעולם להתרכז בטורניר הספורט הפופולרי בתבל, המתקיים ברובו בארצו. אלא שהמציאות הגאופוליטית, והמדיניות של המשטר שלו בעניינים כמו הגירה, מעמידים בסימן שאלה את ההון הפוליטי והאישי שהוא יצליח להפיק מהאירוע.
המלחמה השנייה של ארה"ב וישראל נגד איראן התארכה הרבה מעבר למה שהנשיא האמריקאי ציפה או קיווה.[23] וכאשר מועד בעיטת הפתיחה של המונדיאל כבר נראה באופק, היה ברור שגם לעימות זה יש תאריך סיום. 11 ביוני ריחף בחודשים האחרונים כמו סימן אזהרה או קיר שאסור יהיה לעבור אותו.
יריביו של טראמפ ניסו לנצל זאת עד תום, כולל בחילופי המהלומות בין ישראל לאיראן ב-7-6 ביוני 2026, בשבוע בו הטורניר אמור להיפתח. גם התקיפות של איראן נגד בסיסים אמריקאיים ובעלות ברית ברחבי המזרח התיכון באותו שבוע לא עוררו תגובה חריפה מצד הבית הלבן, שכינה את חילופי האש ב-10-9 ביוני "תקיפות להגנה עצמית", במה שנראה כמו ניסיון מכוון לא להגביר את הלהבות.[24] דווקא הטורניר והרצון להבטיח את הצלחתו עלולים להתגלות כגורם מרסן על נשיא שעושה הכל במהלך כהותנו כדי להסיר מעצמו הגבלות, חוקיות ונורמטיביות.
מקרה נוסף בו הנשיא נסוג היה איומו אשתקד לשלול את אירוח המשחקים מערים ליברליות כמו בוסטון, שראשת העיר הדמוקרטית שלה ביקרה את ממשלו.[25] כעבור מספר חודשים, עם פרוץ המלחמה עם איראן, עלה חשש שטראמפ יסרב לאשר לנבחרתה להיכנס לארה"ב ולהשתתף בטורניר גביע העולם.[26] במקרה זה, נשיא פיפ"א ציפה, קיווה והאמין כי קרבתו האישית לנשיא האמריקאי תמנע פגיעה באירוע. ואכן, באפריל 2026 הבהיר אינפנטינו כי איראן תשתתף "בוודאות" במונדיאל.[27]
טהראן, מצדה, ניסתה גם היא להשיג להרוויח דבר או שניים בזירה הדיפלומטית ממהלכיו השנויים במחלוקת של טראמפ. היא הזיזה את מחנה האימונים והקבע שלה מארה"ב לטיחואנה, מקסיקו,[28] מה שייאלץ אותה לנדוד עבור שלושת משחקי שלב הבתים שלה – שניים בלוס אנג'לס, מול בלגיה וניו זילנד, ואחד בסיאטל, מול מצרים. המשלחת האיראנית גם הגישה רשימת דרישות לפיפ"א, שכללה הנפקת ויזות לכל חברי המשלחת (אלו אושרו רק פחות משבוע לפני פתיחת הטורניר, אף ששניים מאנשי הצוות סורבו); אבטחה מוגברת במהלך הטורניר; הגבלתן של שאלות העיתונאים לתחומים מקצועיים בלבד ו"יחס מכבד לסמלים לאומיים" – כלומר, אי-הנפת דגל האריה והשמש של משטר השאה, שקדם למהפכה האסלאמית.[29] לא ברור כיצד ממשל טראמפ יוכל להיעתר לכולן, או אם בכלל ירצה.
הממשל מגביה את החומות
נושא נוסף המטיל צל כבד על הצלחת הטורניר ועל יכולתו של טראמפ להרוויח ממנו מבחינה תדמיתית הוא מדיניות ההגירה של הממשל הנוכחי. גביע העולם 2026 ישבור שיאים לא רק במספר המשחקים שישוחקו, אלא גם מבחינת מספר הנבחרות המשתתפות (48, לעומת 32 בטורנירים שנערכו מאז 1998), השחקנים (1,248), הערים המארחות (16, מתוכן 11 בארה"ב) ומספר האוהדים, הצופים והמבקרים. ארה"ב צפויה לארח 78 מ-104 משחקים, בטורניר שיכלול טיסות רבות של נבחרות, צוותים ואוהדים בין המדינות.
ההערכות הזהירות לגבי מספר המבקרים בארה"ב לבדה מגיעות לכחמישה מיליון תיירים.[30] אלא שכאן גם נמצאת אחת ההתנגשויות המרכזיות בין מדיניות ההגירה הנוקשה של ממשל טראמפ, להיותו של המונדיאל אירוע ספורט מהגדולים והפופולריים בעולם. טום הומן, "צאר הגבולות" של הבית הלבן, הבטיח בתחילת יוני 2026 כי סוכני רשות ההגירה והמכסים (ICE) בטורניר יתמקדו באבטחת המשחקים, ולא באכיפת חוקי ההגירה. בריאיון לרשת CBS אמר הומן כי הסוכנות תפעל נגד אנשים שנמצאים באופן בלתי-חוקי בארצות הברית אם יעלה חשש לביטחון הלאומי, אולם הדגיש כי "אין עדיפות לבצע פעולות של אכיפת הגירה באירועים האלה [משחקי גביע העולם – ע"ר]".[31]
נבחרותיהן של איראן, האיטי, חוף השנהב וסנגל משתתפות בטורניר, אך אוהדים ואנשי תקשורת ממדינות אלו לא יוכלו להיכנס לשטח ארה"ב במהלכו אם אינם מחזיקים גם באזרחות אמריקאית
אלא שכבר זמן רב יש מי שחוששים מכך. באפריל פרסמו איגוד חירויות האזרח האמריקאי (ACLU) ואמנסטי אינטרנשיונל, יחד עם יותר מ-120 ארגונים, "אזהרת מסע" לארה"ב ובה הזהירו את האוהדים שיגיעו למונדיאל מפני "מצב זכויות האדם המחמיר" במדינה – כולל מעקב מוגבר, אכיפת חוקי הגירה נוקשים ואפשרות של מעצר או גירוש. באזהרה נאמר גם התריעו מפני "היעדר פעולה משמעותית וערבויות קונקרטיות מצד פיפ"א, הערים המארחות או הממשל האמריקאי".[32]
בעת האחרונה הפכו החששות לקונקרטיים. כך, למשל, נבחרותיהן של איראן, האיטי, חוף השנהב וסנגל משתתפות בטורניר, אך אוהדים ואנשי תקשורת ממדינות אלו לא יוכלו להיכנס לשטח ארה"ב במהלכו אם אינם מחזיקים גם באזרחות אמריקאית.[33]
באופן דומה, לצד חברי המשלחת האיראנית שלא זכו לוויזה, שלושה ימים בלבד לפני תחילת הטורניר סורבה כניסתו לארה"ב של השופט הסומלי עומאר עבדולקאדר ארטאן. מי שנבחר לשופט השנה מטעם התאחדות הכדורגל האפריקאית (CAF) ואמור היה לשפוט בטורניר כבר לא יהיה חלק ממנו, מאחר שסומליה היא אחת המדינות אשר ממשל טראמפ אוסר על אזרחיהן להיכנס לשטח ארה"ב. לטענת ממשל טראמפ, ארטאן "חשוד במעורבות עם אישים החשודים כמשתייכים לארגוני טרור".[34] למרות פניות מצד ממשלת סומליה לפיפ"א לסייע מול הממשל, הארגון רחץ ידיו מהמקרה והצהיר ש"הממשלה המארחת היא שקובעת בסופו של דבר מי מקבל ויזה ויכול להיכנס לשטחה".[35]
לא קשה לדמיין כיצד המערב היה מגיב אילו המקרים הללו היו מתרחשים בקטאר או ברוסיה, ולא בארה"ב. עם זאת, ספק אם הדבר באמת יפגע עוד במעמדה העולמי של ארה"ב, שגם כך נתפסת כבלתי-צפויה בעידן טראמפ, אך מפוצלת בתוכה. אינפנטינו, שממילא אינו נהנה מפופולריות רבה במדינות מערביות בשל קשריו עם מנהיגים אוטוריטריים, לא ייצא בפומבי נגד ידידו הקרוב בבית הלבן, כמו שלא עשה זאת מול אמיר קטאר או נשיא רוסיה.
ככלל, פיפ"א נוטה להכיל נהלי הגירה של מדינות מארחות, כל עוד הן מאפשרות לנבחרות המשתתפות להיכנס לשטחן. לאור זאת, ניתן להבין את האיסור על כניסתם של אנשי צוות מעטפת מהמעגל השני של איראן,[36] ולא השחקנים, כמסר שבארה"ב מנסים להעביר לטהראן, מבלי לפגוע ישירות בהשתתפות הנבחרת שלה. בכל המקרים האלה, וכנראה בנוספים שיתרחשו במהלך הטורניר, מדיניות ההגירה של טראמפ התנגשה ותתנגש עם תדמית האופי הפתוח והמכיל שמשחקי גביע העולם מנסים לייצר.
סיכום: דיפלומטיית הספורט החדשה?
ארה"ב ונשיאה ירצו לחגוג ביוני ויולי 2026 את המונדיאל הכי גדול, הכי קפיטליסטי – בו מחירי כרטיסים שוברים שיאים[37] – והכי אמריקאי שיש. בערים המארחות – בוסטון, ניו ג'רזי, פילדלפיה, אטלנטה ומיאמי במזרח; יוסטון, דאלאס, קנזס סיטי במרכז ובדרום; ולוס אנג'לס, סן פרנסיסקו וסיאטל במערב – יהיו פסטיבלים, שכל אחד מהם יציין אמריקה מעט אחרת. בין אם זו החוגגת 250 שנה להיווסדות האומה באמצעות "משאיות חירות",[38] שיציינו אמריקה אחת, ובין אם זו חגיגת גאווה בסיאטל (שהמשחק המרכזי בו יהיה בין איראן למצרים),[39] שיציינו אמריקה שונה.
סטיוארט מארי, במאמרו על "דיפלומטיית הפינג-פונג" הסינית, הסביר כי דיפלומטיית ספורט "מעניקה לאנשים ולמדינות הזדמנות להציג את המיטב שלהם בדרכים שאינן פוליטיקה, מלחמה או עליונות עולמית"[40]. בטורניר שאמור היה לחגוג את חזרתו למערב אחרי כמעט שני עשורים של נדידה בין אי-ודאות ארגונית להתרפסות בפני מנהיגים אוטוריטריים, אנו צפויים לקבל שוב מונדיאל עם גוון פוליטי מובהק. והכל הודות לאיש אחד, שמציג מודל אחר של שימוש בדיפלומטיית ספורט: לא כלפי חוץ, לא כלפי פנים – אלא בראש ובראשונה לקידום אישי.
האם החותם שיותיר הנשיא האמריקאי על הטורניר הקיץ הוא סימן לבאות? האם הוא ייסד דגם חדש של דיפלומטיית ספורט, שיאומץ על-ידי אחרים אחרי שריקת הסיום? לנוכח מאפייניו הייחודיים של טראמפ כמנהיג המדינה הדמוקרטית החשובה בעולם, קשה להעריך את השפעת מהלכיו על תחרויות ספורט בעתיד. מה שבטוח הוא שטורניר גביע העולם 2026 ישמש את הנשיא האמריקאי כהכנה לקראת אולימפיאדת הקיץ בלוס אנג'לס ב-2028. לאירוע, שייערך כמה חודשים לפני סוף כהונתו השנייה, יגיע טראמפ במטרה אחת: להותיר אחריו מורשת נשיאותית שאיש לא יוכל לשכוח.
עידו רקובסקי הוא חוקר במרכז לדיפלומטיית ספורט באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומאסטרנט במחלקה לפוליטיקה וממשל. הוא בוגר תואר ראשון בפוליטיקה וממשל ולימודים רב-תחומיים מאוניברסיטת בן-גוריון, בדגש על לימודי פוליטיקה וחברה אירופית. בעברו היה כתב ספורט ועורך בעיתון "הארץ", ושימש שליח העיתון לאירועי ספורט ברחבי העולם ובראשם המשחקים האולימפיים בפריז 2024.
הערות
[1] S. Murray, Sports Diplomacy: Origins, Theory and Practice (1st ed.). Routledge, 2018, p. 3.
[2] G. Jarvie, "Sport, Globalization, and Democracy," in: J. Maguire, K. Liston, M. Falcous (eds.), The Palgrave Handbook of Globalization and Sport, London: Palgrave Macmillan UK, 2021, pp. 673-691.
[3] J. S. Nye Jr, "Public diplomacy and Soft Power,” The Annals of the American Academy of Political and Social Science, 616, no.1, 2008, pp. 95-96.
[4] U. Carmi and O. Levental, "Ambassadors in Track Suits: The Public Relations Function of Israeli Delegations to the Olympic Games During the State’s First Decade," Sport History Review, 50:1, 2019, pp. 17-37.; Y. Dubinsky, "Sport-Tech Diplomacy: Exploring the Intersections Between the Sport-Tech Ecosystem, Innovation, and Diplomacy in Israel," Place Branding and Public Diplomacy 18:2, 2020, p. 171.
[5] “What is sports diplomacy?” Sports Diplomacy Alliance, n.d. https://www.sportsdiplomacy.com/sports-diplomacy/
[6] K. Fruh, A. Archer & J. Wojtowicz, “Sportswashing: Complicity and Corruption,” Sport, Ethics and Philosophy, 17:1, 2023, pp. 102.
[7] L. Bergkvist & H. Skeiseid, “Sportswashing: exploiting sports to clean the dirty laundry,” International Journal of Advertising, 43:6, 2024, pp. 1095.
[9] https://www.theguardian.com/football/ng-interactive/2026/apr/30/the-13bn-world-cup-how-the-numbers-stack-up-on-fifas-2026-balance-sheet
[14] https://inside.fifa.com/organisation/president/media-releases/club-world-cup-trophy-iconic-trump-tower-new-york
[20] https://www.nbcnews.com/world/north-america/canada-calls-renewal-trade-deal-us-mexico-trump-51st-state-rcna348219
[22] https://www.msn.com/en-us/news/politics/trump-s-approval-rating-tanks-to-a-historic-new-low/ar-AA24PCV5
[23] https://www.theatlantic.com/national-security/2026/05/trump-iran-deal-frustrated/687331/; https://www.reuters.com/world/asia-pacific/three-months-is-trump-losing-iran-war-2026-05-23/
[24] https://www.washingtonpost.com/national-security/2026/06/09/trump-says-pilots-fine-after-helicopter-went-down-near-strait-hormuz/
[26] https://www.pbs.org/newshour/world/trump-discourages-iranian-soccer-team-from-attending-the-world-cup-citing-safety-concerns
[31] https://www.cbsnews.com/news/homan-new-jersey-ice-detention-center-delaney-hall-protests-interview/
[32] https://www.aclu.org/press-releases/over-120-civil-society-groups-issue-travel-advisory-for-u-s-ahead-of-fifa-world-cup
[33] https://www.cfr.org/articles/the-u-s-is-co-hosting-the-world-cup-but-much-of-the-world-cant-attend
[37] https://www.theguardian.com/football/2026/may/11/world-cup-2026-ticket-prices-fifa-sport-politics
[40] S. Murray, “Moving beyond the ping-pong table: Sports diplomacy in the modern diplomatic,” Public Diplomacy Magazine, 9(1), 2013, p. 15.
תגובות