התקיפות האיראניות במדינות המפרץ עשויות לקדם את שיתוף הפעולה בין בחריין לישראל
- יוסי מן ועודד רענן
- לפני יומיים (2)
- זמן קריאה 7 דקות
מטחי הטילים והמל"טים שמשגרת לעברן טהראן ממחישים לבירות האזור את הצורך הדחוף להצטייד לקראת כל עימות עתידי. מודל שיתוף הפעולה הביטחוני של ישראל עם איחוד האמירויות עשוי לקרוץ כעת לבחריין, השותפה השנייה מהמפרץ להסכמי אברהם. ישראל צריכה להתחיל להניח בשקט כבר עכשיו את היסודות להעמקת היחסים הביטחוניים עם מנאמה, אותם ניתן יהיה להרחיב בתום המלחמה
מתקפות הטילים והמל"טים של איראן נגד שכנותיה במפרץ הערבי מאז תחילת המלחמה מולה ב-28 בפברואר מאלצות את בירות האזור לבחון מחדש את האסטרטגיה האזורית שלהן. באמצעות הפגיעות המכוונות בשדות תעופה, תשתיות אנרגיה, אזורי מגורים ואתרים נוספים בכל רחבי האזור, טהראן גררה את מדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC) למלחמה שהן ניסו במשך שנים להימנע ממנה בכל מאודן.[1]
התפתחות בלתי-צפויה זו מדגישה שתי עובדות מרכזיות: ראשית, הניסיונות הממושכים של מדינות המפרץ להכיל את טהראן או לפייס אותה כשלו;[2] שנית, המלחמה תפסה את מרביתן בלתי-מוכנות לסוג לוחמה שכזה, שמסכן את היציבות הכלכלית והביטחון האנרגטי שלהן.
ההסלמה מצד טהראן מאלצת את מדינות המפרץ למצוא פתרונות הגנה חדשים ונוספים מפני התוקפנות האיראנית. כפועל יוצא, עשויה להיווצר בזמן הקרוב הזדמנות עבור ישראל להעמיק את הקשרים הביטחוניים שלה עם בירות האזור. מביניהן, ישראל יכולה וצריכה להתמקד במיוחד בממלכת בחריין, משלל סיבות שייסקרו להלן. מאמצים אלו ידרשו זמן, יוזמה דיפלומטית, ניתוח זהיר של המציאות הביטחונית החדשה במפרץ ושל צורכי האזור, וייתכן שגם דיפלומטיה ציבורית מחושבת בהמשך הדרך. אך גם אם ימולאו כל התנאים הללו, נראה ששיתוף פעולה שקט, ולא יחסים גלויים, הוא המסלול הריאלי יותר לקידום היחסים.
הרציונל לשיתוף פעולה
ירושלים מקיימת יחסים פורמליים ודיסקרטיים עם מרבית בירות המפרץ. שותפותיה הקרובות ביותר הן איחוד האמירויות ובחריין – שתיים מארבע המדינות החתומות על הסכמי אברהם משנת 2020. הטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר 2023 ומלחמת "חרבות ברזל" שפרצה בעקבותיו והסתיימה באוקטובר 2025 השפיעו באופן משמעותי על מעמדה של ישראל במפרץ, והשלכותיהם מעצבים גם את המצב המדיני והביטחוני הנוכחי באזור. באופן כללי, אף שהנורמליזציה עם ישראל התגלתה כחסינה לזעזועים גאופוליטיים יותר מכפי שחלק מהמומחים ושחקני האזור חזו, האפשרות להעמקת היחסים או הרחבתם עדיין מוגבלת בשל אירועי המלחמה בעזה ודעת הקהל הערבית.
יחסי ישראל עם איחוד האמירויות נותרו איתנים במהלך "חרבות ברזל". שתי המדינות העמיקו משמעותית את השותפות באמצעות שיתופי פעולה בתחומים דוגמת ביטחון, בינה מלאכותית, טכנולוגיות פיננסיות (פינטק), סייבר, חקלאות, חינוך, אנרגיה, בריאות וביטחון מים.[3]
בין בחריין לישראל, לעומת זאת, נרשמה התרחקות במהלך המלחמה בת השנתיים. אף שהערוצים הדיפלומטיים נותרו פתוחים, שגרירים הוחלפו והתקיימו יחסים כלכליים ברמות שונות, הקשרים נותרו רחוקים ממיצוי גם לאחר ההכרזה על הפסקת האש בין ישראל לחמאס בעזה באוקטובר אשתקד.
סיומה של "חרבות ברזל" אפשר לצדדים להתחיל בניסיונות איטיים לשקם את היחסים ביניהם. כעת, האיום מצד איראן מחזק את הרציונל שבהידוק שיתוף הפעולה הביטחוני והצבאי; בה בעת, הנסיבות שבהן פרצה המלחמה מקשות על כך, כפי שיוסבר להלן.
הרלוונטיות של המודל האמירתי
קשה להפריז בחשיבות שבקידום שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לבחריין. שתי המדינות חולקות אינטרס אסטרטגי לבלום את מאמציה של טהראן לערער את היציבות האזורית במזרח התיכון, כפי שבא לידי ביטוי כבר במזכר ההבנות שנחתם בין ירושלים למנאמה בשנת 2022.[4] בחריין, מקום מושבה של מפקדת הצי החמישי של ארה"ב, וכן צבאה, הותקפו בשנים האחרונות בידי שלוחותיה האזוריות של איראן,[5] וביתר שאת במלחמה הנוכחית.[6]
בחריין היא גם שחקן ביטחוני אזורי חשוב, ובין היתר צד ל"הסכם הביטחון והשגשוג המשולב" התלת־צדדי (C-SIPA) עם ארה"ב ובריטניה – עדות לחשיבותה בעיני מעצמות אלה.[7] בתחילת מארס 2026 קיימו בכירי מערכת הביטחון משלוש המדינות פגישה וירטואלית, שבה דנו ב"תוקפנות האיראנית נגד אזרחים חפים מפשע ברחבי המזרח התיכון" ובשיתוף פעולה "להבטחת שלום ויציבות באזור".[8]
מודל השותפות הביטחונית שהתפתח בין ישראל לאיחוד האמירויות מאז 2020 עשוי כעת להיראות אטרקטיבי יותר גם בעיני בחריין. בשנים האחרונות רכשה אבו-דאבי מערכות הגנה אווירית מהתעשיות הביטחוניות הישראליות והשתתפה בתרגילים אוויריים רב-לאומיים שבהם לקח חלק גם חיל האוויר הישראלי. שתי המדינות גם הקימו מנגנונים לשיתוף מודיעין ומקיימות שיתופי פעולה בתחום הסייבר.[9] בסוף 2025 דיווח אתר צרפתי כי איחוד האמירויות חתמה על חוזה בשווי 2.3 מיליארד דולר עם חברת "אלביט" לאספקת מערכת הגנה אווירית מתקדמת.[10]
במלחמה האחרונה, לצד מערכות הגנה אמריקאיות, מגינות מערכות BARAK ו-SPYDER מתוצרת ישראל על אבו-דאבי מפני טילים בליסטיים, טילי שיוט ומל"טים מתאבדים מתוצרת איראן.[11] משרד הביטחון של איחוד האמירויות מפרסם מדי יום נתונים על מספר הטילים וכלי הטיס שזוהו ויורטו.[12]
במציאות הנוכחית, שותפות ביטחונית מחודשת בין ירושלים לבחריין – המבוססת על שיתופי מודיעין, תכנון אחוד ושיתוף פעולה טכנולוגי – יכולה לקדם את הביטחון הפיזי והאנרגטי של הממלכה. שותפות שכזו מסוגלת גם לתרום למסגרות ביטחון אזוריות, שעשויות להתגבש עם שחקנים בעלי תפיסות עולם דומות (like-minded actors) כתוצאה מהמלחמה הנוכחית. אף שקשה לקדם יוזמות שכאלה בזמן לחימה, על ישראל להתחיל כבר כעת להניח בשקט את היסודות לשיתוף פעולה ביטחוני עמוק יותר.
מכשול דעת הקהל
לצד התועלות שבהעמקת הקשרים עם ישראל, קידום צעד שכזה עלול להיתקל בקשיים משמעותיים בבחריין. ראשית, דעת הקהל בממלכה התנגדה ברובה לנורמליזציה עם ישראל עוד לפני פריצתה של המלחמה הנוכחית.[13] הסתייגותם של אזרחי בחריין מהיחסים עם ישראל – אשר לעיתים גולשת לעוינות מופגנת – בלטה במהלך מלחמת "חרבות ברזל", ובעיקר במהלך הלחימה בעזה.[14]
בדומה למדינות מפרץ אחרות, בחריין החלה לראות בהצלחתה של ישראל לפרק את "ציר ההתנגדות" של איראן במהלך מלחמת "חרבות ברזל" והתבססותה בסוריה, בלבנון וביהודה ושומרון כסממן לרצונה להתפשט ולשלוט על שטחים במדינות שכנות. באופן דומה, התקיפה הישראלית בקטר בספטמבר 2025 הגבירה את חששן של מדינות המפרץ מפני עוצמתה האזורית הגוברת של ישראל ומפני נכונותה להפעיל כוח צבאי באזור.[15]
טהראן מכוונת את מתקפותיה נגד מנאמה במטרה להעמיק מתחים עדתיים בין האליטה הסונית השלטת לרוב השיעי במדינה
בזירה הפנימית, נראה כי טהראן מכוונת את מתקפותיה נגד מנאמה גם במטרה להגביר את החיכוכים הפנימיים בממלכה ולהעמיק מתחים עדתיים בין האליטה הסונית השלטת לבין הרוב השיעי במדינה. במהלך המלחמה הנוכחית הטילו גורמי אופוזיציה – בעיקר שיעים – את האשמה על פרוץ המלחמה והנזק שנגרם לארצם על ישראל, לצד ארה"ב. כמו כן, דווח על הפגנות שנערכו בערים בממלכה.[16] כמה פלגים שיעיים אף הביעו תמיכה במנהיגה העליון החדש של איראן, מוג'תבא ח'אמנאי.[17]
נראה כי איראן מקווה כי תסיסה בקרב הציבור, בדומה לזה שחוותה הממלכה במהלך האביב הערבי בשנת 2011, תאיים על האליטה הסונית השלטת. עם זאת, על-פי דיווחים מהאזור, הרשויות בממלכה שולטות באופן מלא בשטח.[18]
מרצון טוב לתוצאות בשטח
סיומה של מלחמת "חרבות ברזל", והמלחמה הנוכחית עם איראן, הם הזדמנות עבור ירושלים ומנאמה לתרגם צורכי ביטחון דחופים להישגים דיפלומטיים מוחשיים, הן ברמה הבילטרלית והן כחלק ממסגרות אזוריות רחבות יותר. בראש ובראשונה, יש לשקוד כעת על הרחבת שיתוף הפעולה הביטחוני, שעשוי בעתיד להוביל גם להעמקת הקשרים הדיפלומטיים והכלכליים.
התנאי הראשון לשיפור היחסים, דווקא בתקופה מתוחה שכזו, היא להקפיד שכל יוזמה ושיתוף פעולה יישארו דיסקרטיים. ישראל חייבת להתחשב במצבה הפוליטי העדין של האליטה השלטת בבחריין ולהבטיח שכל פעילות משותפת תתנהל הרחק מאור הזרקורים.
ישראל חייבת להתחשב במצבו הפוליטי העדין של המשטר במנאמה ולהבטיח שכל פעילות משותפת תתנהל הרחק מאור הזרקורים
ישראל יכולה גם לפעול יחד עם שותפות מערביות ואזוריות כדי לתמוך בבחריין מבחינה דיפלומטית ולסייע בייצוב מסגרות הנורמליזציה הקיימות. צעד שכזה ישדר למנאמה כי ירושלים פועלת באופן אקטיבי לסייע לה, ויהווה מחווה של רצון טוב כלפיו. לאחר סיום המלחמה, על ישראל לשאוף להתאים עבור בחריין "חבילת הגנה" – בעיקר בתחומי ההגנה האווירית והסייבר – בדומה לזו שהיא מפעילה במסגרת השותפות עם איחוד האמירויות.
אם הצעדים יתנהלו בצורה מדודה ובדיסקרטיות, בחריין – בזכות מיקומה האסטרטגי, עוצמתה הפיננסית וחשיבותה במפרץ – יכולה לסייע לישראל להבטיח כי חוסר היציבות האזורי הנוכחי יתרום דווקא לחיזוק שיתוף הפעולה בין המדינות המתונות במזרח התיכון, המעוניינות ביציבות אזורית. עבודה זהירה, הדרגתית ומכוונת להעמקת הקשרים עם מנאמה יכולה לסייע להפוך את האזור לבטוח ומשגשג יותר לאחר המלחמה, וכן לשפר את מעמדה האזורי של ישראל.
פרופ' יוסי מן הוא עמית מחקר בכיר במכון אבא אבן לדיפלוטיה ויחסי חוץ, בו הוא מוביל את תוכנית יחסי ישראל עם המפרץ הערבי. הוא חוקר באוניברסיטת בר-אילן ומרצה בבית הספר לממשל באוניברסיטת רייכמן. מחקריו עוסקים בחברה וכלכלה במפרץ הערבי, בדגש על היבטי האנרגיה, ובשילוב של בינה מלאכותית במחקרים איכותניים כדי להעריך היבטים חברתיים וכלכליים באזור.
עודד רענן הוא העורך הראשי של מגזין "הזירה" לדיפלומטיה ויחסי חוץ, בהוצאת מכון אבא אבן.
הערות:
* The appearance of U.S. Department of Defense (DoW) visual information does not imply or constitute DoW endorsement.
[1] Barbara Plett-Usher, “All red lines have been crossed': Gulf states weigh response to Iranian strikes,” BBC, 3 March 2026. https://www.bbc.com/news/articles/cjrqqd8lw2wo
[2] David Luhnow and Stephen Kalin, “Gulf States Had a Strategy of Playing Nice With Iran. It Failed.” The Wall Street Journal, 7 March 2026. https://www.wsj.com/world/middle-east/gulf-states-had-a-strategy-of-playing-nice-with-iran-it-failed-8859f84e
[3] Giorgio Cafiero, “Five Years On, UAE-Israel Normalization Weathers the Gaza Storm,” Middle East Council on Global Affairs, Doha, 1 September 2025. https://mecouncil.org/blog_posts/five-years-on-uae-israel-normalization-weathers-the-gaza-storm/
[4] “Israel defence minister signs security agreement with Bahrain,” Reuters, 3 February 2022. https://www.reuters.com/world/middle-east/israel-defence-minister-visits-us-navy-base-bahrain-2022-02-03/; See also: Dan Kenner, “Arab states expanded cooperation with Israeli military during Gaza war, files show,” The Washington Post, 11 October 2025. https://www.washingtonpost.com/national-security/2025/10/11/us-israel-arab-military-leaked-documents/
[5] “Scores of Gulf troops killed in Yemen conflict,” Al-Jazeera, 5 September 2015. https://www.aljazeera.com/news/2015/9/5/scores-of-gulf-troops-killed-in-yemen-conflict
[6] “Bahrain says US Navy's 5th Fleet headquarters hit in 'missile attack'”, Economic Times, 28 February 2026. https://economictimes.indiatimes.com/news/defence/iran-israel-war-bahrain-says-us-navys-5th-fleet-headquarters-hit-in-missile-attack/articleshow/128880732.cms
[7] “UK signs to join C-SIPA at the invitation of Kingdom of Bahrain and United States,” News, Bahrain Ministry of Foreign Affairs, 16 July 2025. https://www.mofa.gov.bh/en/uk-signs-to-join-c-sipa-at-the-invitation-of-kingdom-of-bahrain-and-united-states
[8] "בחריין, בריטניה וארצות הברית קיימו פגישה וירטואלית לקבוצת העבודה להגנה של ה־C-SIPA", ב- Press Release Hebrew, פיקוד המרכז של ארה"ב, 7 במארס 2026. https://www.centcom.mil/MEDIA/PRESS-RELEASES/HEBREW-PRESS-RELEASES/Hebrew-Press-Release-View/Article/4428057/c-sipa/
[9] Elizabeth Dent, “Israel-UAE Defense Cooperation Grows Under the Abraham Accords,” The Washington Institute for Near East Policy, 8 August 2025. https://www.washingtoninstitute.org/policy-analysis/israel-uae-defense-cooperation-grows-under-abraham-accords;
יובל אזולאי, "ההתקפה על מדינות המפרץ היא פתח לבוננזה של התעשיות הביטחוניות הישראליות", כלכליסט, 5 במארס 2026.https://www.calcalist.co.il/magazine/article/g92aareiy
[10] Dean Shmuel Elmas, “Elbit’s mystery $2.3b customer named as UAE – report,” Globes, 17 December 2025. https://en.globes.co.il/en/article-elbits-mystery-23b-customer-named-as-uae-report-1001529452
[11] עודד ירון, "המערכות הישראליות שמגינות על קפריסין, איחוד האמירויות ואזרבייג'אן מפני המתקפה האיראנית", הארץ, 8 במארס 2026. https://www.haaretz.co.il/news/security/2026-03-08/ty-article/.premium/0000019c-cc8e-d7ec-a59c-eccf0c190000?gift=8ae28045d9cd409bba744101c4c96172
[13] Joshua Krasna, “Relations Between Israel and the UAE and Bahrain: Five Years to the Abraham Accords, Two Years to October 7,” Tel Aviv Notes, Moshe Dayan Center, 17 November 2025. https://dayan.org/content/relations-between-israel-and-uae-and-bahrain-five-years-abraham-accords-two-years-october-7#_ftn2
[14] Krasna, “Relations Between Israel and the UAE and Bahrain.”
[15] Mohammed Baharoon and Alex Vatanka, “Gulf Arabs fear Israel is becoming Goliath,” Analysis, Middle East Institute, 12 August 2026. https://mei.edu/publication/gulf-arabs-fear-israel-becoming-goliath/
[16] Cathrin Schaer, “Iran war destabilizes Middle East politics,” DW.com, 3 March 2026. https://www.dw.com/en/iran-war-destabilizes-middle-east-politics/a-76250371
[17] שיחות שנערכו עם גורמים במפרץ מאז תחילת המלחמה.
[18] שם.
תגובות