ישראל חייבת להתנות את שיקום עזה במעורבות מלאה של הציר הסעודי-אמירתי
- יוסי מן, גדליה אפטרמן, עודד רענן
- 27 באוק׳
- זמן קריאה 10 דקות
עודכן: 28 באוק׳
כדי שעזה לא תשוב לשמש בסיס טרור ובית גידול לאסלאם פוליטי, ישראל צריכה לעבוד מול מדינות שהוכיחו את מחויבותן לקידום תהליכי נורמליזציה ואינטגרציה באזור, ולא כאלה שתומכות בחמאס אידיאולוגית וכלכלית. עליה לקדם את השתתפותן של סעודיה, איחוד האמירויות ובחריין ולהבליט את התפקיד החיובי שלהן במאמצי השיקום והפירוז, במטרה לצמצם את השפעתן של תורכיה וקטר ברצועת עזה ובמזרח התיכון
הפסקת האש בין ישראל לחמאס ברצועת עזה שחררה אנחת רווחה עמוקה בקרב מדינות המפרץ הערבי הפרגמטיות. בשנתיים מאז פרצה, מלחמת "חרבות ברזל" ערערה את היציבות במזרח התיכון ופגעה ביכולת להרחיב את הסכמי אברהם. עבור מנהיגי מדינות המפרץ, שהובילו את המהלך לנורמליזציה עם ישראל, המלחמה אף העמידה בספק את המטרות שהן ראו לנגד עיניהם כשחתמו על ההסכמים ב-2020, כולל הצגת חזון מדיני עבור הפלסטינים.
עם זאת, האופן בו נתפרה תוכנית טראמפ לסיום המלחמה מותיר חששות רבים בקרב מדינות אלה בנוגע לעתיד רצועת עזה והאזור. אחד הקשיים העיקריים העולים מהתוכנית הוא התפקיד המרכזי בו זכו תורכיה וקטר במאמצי השיקום ברצועה, לאור תמיכתן הכלכלית והאידיאולוגית בחמאס. מול הציר התורכי-קטרי ניצבות כיום סעודיה ואיחוד האמירויות, אשר דוחות את האסלאם הפוליטי של אנקרה ודוחא ומתחרות עמן על השפעה במזרח התיכון.
רצועת עזה, על הנפיצות הביטחונית, הפוליטית והדתית שלה, נתפסת בעיני מדינות שני הצירים האלה כזירה מרכזית – הן להשפעה אזורית והן לגיבוש דעת הקהל הפנימית שלהן. נכון להיום, הציר התורכי-קטרי הפרו-אסלאמיסטי לא רק השיג בה דריסת רגל משמעותית, אלא זוכה לגיבוי אמריקאי רשמי.[1] הקרבה של תורכיה וקטר לרעיונות של האחים המוסלמים, והתמיכה הגלויה שהעניקו לחמאס לאורך השנים, מייצרת חשש שנוכחותן בשטח תאפשר את שיקומו של חמאס ואת המשך הפצתה של משנה דתית רדיקלית ברצועת עזה.
כדי למנוע מהרצועה לשוב לשמש בסיס טרור ובית גידול לאסלאם פוליטי, ועל מנת לחזק את מעמדן האזורי של שותפותיה העיקריות במפרץ, ישראל צריכה להתנות כל מהלך ברצועה במעורבות סעודית ואמירתית. מדינות המפרץ הפרגמטיות יכולות לתרום בצורה משמעותית לא רק לשיקום הרצועה, אלא לבנייתה של ארכיטקטורה מדינית-כלכלית אזורית, שמקדמת מתינות ושיתוף פעולה ודוחקת החוצה גורמים מערערים ואסלאמיסטיים. אבל כדי לעשות זאת, ישראל צריכה לתמוך בציר הסעודי-אמירתי בצורה אקטיבית.
כתם על היחסים
השפעתה של מלחמת "חרבות ברזל" חורגת בהרבה מהזירה הישראלי-פלסטינית והורגשה באזורים רבים בעולם. בקרב מדינות המפרץ הערבי המשתפות פעולה עם ישראל – אם באופן רשמי ואם בחשאי – המלחמה בין ישראל לחמאס חוללה זעזועים משמעותיים. ההנהגות במפרץ היו מטרה לביקורת חריפה מבית ומחוץ על יחסיהן עם ישראל; הן נאלצו לחזות בעליית מעמדם של החות'ים, השלוחים של איראן, בעולם הערבי; והפגיעה הפיזית בקטר – גם על ידי איראן במהלך המערכה נגד איראן, "עם כלביא", בחודש ביוני, וגם בתקיפה הישראלית הכושלת נגד מנהיגי חמאס בדוחא בספטמבר – ערערו את הביטחון הלאומי שלהן.[2] השאלות נגעו הן למטרייה הביטחונית-מדינית שארה"ב מספקת להן ואמורה הייתה למנוע את התקיפה הישראלית, והן ליעילותו של הציוד הצבאי שהן רוכשות מוושינגטון במיליארדי דולרים, ואשר לא הצליח ליירט את הטילים ששיגרה ישראל.[3]
ולמרות זאת, למדינות המפרץ הערבי היה תפקיד מכריע במהלכים לסיום המלחמה בעזה ובקביעת המועד בו הושגה הפסקת האש. מצד אחד, קטר עמדה בחזית השיחות עם ארה"ב, ישראל וחמאס להגעה להפסקת אש ולשחרור החטופים הישראלים ברצועת עזה, תמורת אסירים ועצורים פלסטינים שהוחזקו על ידי ישראל. מצד שני, איחוד האמירויות מזוהה אולי יותר מכל מדינה ערבית אחרת עם הסיוע ההומניטרי שהועבר לעזה, ותמונות של אוהלים ומשאיות מזון הופיעו בסרטונים ובתמונות רבות שהופצו מהרצועה. כמו כן, אף שהן אינן חתומות על הסכם הפסקת האש שהכין ממשל טראמפ, לאבו-דאבי וריאד קשרים הדוקים עם וושינגטון והן מתואמות באופן הדוק, ומכאן שללא ספק היו מעורות בנעשה במשא ומתן.
לצד ההקפדה על שימור היחסים עם ישראל, מדינות המפרץ גם הציבו לה קווים אדומים ברורים בכל הנוגע להתנהלותה במהלך המלחמה
בנקודת הזמן הנוכחית, קשה לאמוד את עומק הפגיעה במעמדה של ישראל בקרב איחוד האמירויות ובחריין. לאורך כל המלחמה שימרו מנהיגיהן את הדיאלוג עם ישראל ואף הקפידו לשדר עסקים כרגיל. כך, למשל, חברת התעופה הלאומית של האמירויות המשיכה להוציא טיסות סדירות לישראל, בניגוד למדינות רבות באירופה ואסיה. התגובה של בחריין הייתה משמעותית יותר – הממלכה החזירה את השגריר שלה להתייעצויות למשך תקופה ארוכה, וגם הפסיקה לטוס לישראל.[4] מצד שני, היא המשיכה להיות מחויבת להסכם האסטרטגי בין המדינות, ובאוגוסט 2025 אף קיבלה את כתב ההאמנה של השגריר הישראלי החדש לממלכה.[5]
גם היחסים עם סעודיה נפגעו במהלך המלחמה. לפי דיווחים, ערב המלחמה הגיעו ישראל וסעודיה להסכמה על נורמליזציה, אולם ריאד הקפיאה את היוזמה במהלך המלחמה. באוגוסט 2024 אף דווח כי יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן טען בפני מחוקקים אמריקאים כי חתימה על הסכם נורמליזציה עם ישראל במהלך המלחמה תעמיד אותו בסכנת חיים כמו הנשיא המצרי אנואר סאדאת, ולכן הוא נמנע (לעת עתה) מלקדם שיחות עמה.[6]
אך לצד ההקפדה על שימור היחסים, מדינות המפרץ הערבי גם הציבו קווים אדומים ברורים לישראל בכל הנוגע להתנהלותה במהלך המלחמה. כך, למשל, הן התנגדו בספטמבר 2025 באופן נחרץ להצהרות הישראליות על סיפוח חלקים מיהודה ושומרון.[7] העובדה שישראל הופתעה, על פי דיווחים, מהטון החריף ונסוגה מכוונות אלה הדגישה את "גבולות הגזרה" של המפרציות ואת המחויבות שלהן לפלסטינים. בו בזמן, סוגיית הריבונות גם מדגימה את השפעתן על וושינגטון ועל ממשלת ישראל, שמבינה את החשיבות הרבה של הקשרים עם שותפותיה במפרץ.
הנושא הובהר עוד יותר עת הצעת חוק בנושא עברה בקריאה טרומית בכנסת ב-22 באוקטובר 2025 ללא תמיכת מפלגת הליכוד (למעט ח"כ יולי אדלשטיין).[8] בהודעה רשמית כינתה איחוד האמירויות את ההצבעה "הסלמה מסוכנת והפרה בוטה של הדין הבינלאומי, החותרת תחת המאמצים להשיג שלום צודק ומקיף באזור".[9] מספר מדינות ערביות ומוסלמיות נוספות חתמו על הצהרת גינוי דומה, בהן סעודיה וירדן.[10] אך הביקורת החריפה ביותר הגיעה דווקא מארה"ב: סגן הנשיא ג'יי-די ואנס, ששהה בארץ בזמן ההצבעה, כינה את ההצבעה "תרגיל פוליטי מטומטם" וטען שהיא "מעליבה אותו". כעבור יום, גם הנשיא טראמפ פסק ש"ישראל לא תעשה שום דבר בנוגע לגדה המערבית".[11] בעקבות כך, הורה נתניהו לעצור כל חקיקה בנושא ריבונות "עד הודעה חדשה".[12]
מבחינה זאת, סיום המלחמה והצהרות טראמפ לחזון על "היום שאחרי" בעזה הרגיעו מאוד את הרוחות באבו-דבי, מנאמה וריאד, וניכר כי יש תקווה לשינוי חיובי, גם אם לא בקרב דעת הקהל באזור. אולם, מצידה של ישראל, מטרות המלחמה הרשמיות לא הושגו, ובראשן העובדה שחמאס נותר השליט דה-פקטו בשטחי הרצועה שצה"ל פינה (כ-47% מהשטח) ואינו מראה כל נכונות להתפרק מנשקו. כמו כן, באמצע אוקטובר 2025 פורסם כי הארגון אף מעורב בקביעת הרכבה של "ממשלת הטכנוקרטים" שתמשול ברצועה, בהסכמתן השקטה של הרשות הפלסטינית ומצרים (ויש להניח שבלית ברירה, גם מצד ישראל).[13] יתרה מזאת, המעורבות המשמעותית של תורכיה וקטר בנעשה ברצועה מעלה חשש מפני שיקומו של חמאס תחת חסותן.[14]
מצב דברים זה מגביר את האיום המשולב החדש על ישראל: השפעה כלכלית ואידיאולוגית עצומה מטעם קטר, לצד מעמד צבאי ועולמי משמעותי של תורכיה. לשתיהן קשרים הדוקים ומתחזקים עם ארה"ב והן זוכות לגיבוי ממשל טראמפ, ומהנשיא באופן אישי. בנוסף, תורכיה וקטר מנוסות בהפעלה של קבוצות שלוחים (פרוקסי) לא-מדינתיות והפיכתן לגורם משמעותי בארצן, כמו שעשתה קטר במשך עשורים בזירות רבות וכמו שעושה תורכיה כיום בלוב.[15] אנקרה אף הראתה מעורבות במזרח ירושלים ובהר הבית בשנים האחרונות בדמותן של עמותות צדקה.[16] לעניות דעתנו, במהלכים אלה היא מנסה לבסס לעצמה נוכחות במקומות הקדושים שכה חשובים למי שמתיימרת למצב את עצמה כמנהיגת העולם המוסלמי.
היום שאחרי כבר כאן
האינטרס המשותף לישראל ולמדינות המפרץ הוא הקטנת השפעתן ומעורבותן של קטר ותורכיה ברצועת עזה, ובאופן רחב יותר במזרח התיכון. ציר תורכי-קטרי חזק עלול לסייע לחמאס לחזור ולהתעצם צבאית ולהצר את חופש הפעולה של ישראל בסיכול טרור, וצפוי לאפשר לארגון האסלאמיסטי להמשיך ולהנחיל את תפיסת העולם הרדיקלית שלו ברצועה.
אף ששתיהן צפויות להתחיל לפעול ברצועה בחסות תוכנית טראמפ,[17] עדיין נותר מה לעשות כדי לוודא שהכוחות המתונים – המבקשים לקדם נורמליזציה ואינטגרציה באזור, אשר עברו בעצמם דה-רדיקליזציה דתית, ואשר הפגינו במהלך המלחמה מחויבות לשיקום עזה וגם ליחסים עם ישראל – יגבירו את מעורבותם ברצועה בחודשים ובשנים הקרובות.
לצורך כך, בעת תכנון מאמצי הפירוז והשיקום של הרצועה, על ישראל להתעקש על הפרדה בין הכוח המנהלי, שנועד לנהל את מאמצי השיקום האזרחיים של עזה, לבין כוחות השיטור או שמירת השלום שיוצבו בה. הכוחות הצבאיים יוכלו להיות מאוישים על ידי חיילים מאזרבייג'אן או אינדונזיה, כפי שכבר הוצע,[18] לצד הכוחות הפלסטיניים שיוצבו שם. לעומת זאת, הכוח המנהלי חייב להיות מופקד בידיהן של מדינות הציר הסעודי-אמירתי, באופן שיביא לידי ביטוי את יכולות הניהול, החזון וההשפעה שיש להן על האזור.
ישראל צריכה כעת לשדר לכל הצדדים המעורבים – בפומבי ומאחורי דלתיים סגורות – כי איחוד האמירויות היא בעלת הברית המשמעותית שלה בשיקום הרצועה, והיא חולקת עמה את חזון "היום שאחרי" בעזה. הממשלה צריכה לנקוט צעדים ברורים לחיזוק מעמדה של איחוד האמירויות ככוח משפיע, כולל מתן "הישגים מהירים" בזירה הפלסטינית לאמירתים באופן שיעלה את קרנם בעיני מדינות האזור ובעיני ארה"ב. ניתן, למשל, לקדם עוד יותר את מעורבותם במאמצים ההומינטריים ברצועה, אשר זכו להוקרה ברחבי העולם הערבי ובמערב במהלך המלחמה.
ברמה האזורית, חיזוק השותפות עם סעודיה, איחוד האמירויות ושותפותיהן יכול לתרום ליצירת ארכיטקטורה מזרח-תיכונית רחבה יותר לשיתוף פעולה קונסטרוקטיבי. אין צורך להמציא את הגלגל: יוזמת IMEC של ארה"ב, ישראל, הודו ומדינות המפרץ, שיסודותיה הפורמליים כבר הונחו בספטמבר 2023 (וישראל מוזכרת בה, אך אינה חתומה עליה), יכולה להוות בסיס לשיתוף פעולה בנוגע לעזה. זאת, תוך חיזוק הציר המתון והפרגמטי במזרח התיכון והעמקת המעורבות הישראלית בו, יחד עם בעלות ברית ושותפות של ישראל ובהובלת ארה"ב.
IMEC יכול לשמש, למשל, לקידום מיזמי תשתית אנרגיה וביטחון – ברצועת עזה אבל גם ביהודה ושומרון, תחת הרשות הפלסטינית. בנוסף, הכנסת מאמצי השיקום תחת מטריית IMEC מעניקה להם לגיטימציה בינלאומית פרו-מערבית וחסות אמריקאית. יוזמה כזו גם יכולה לשבש את מאמצי הציר התורכי-קטרי לגבש נתיב סחר חדש, עוקף ישראל, בדמות פרויקט מסילת החג'אז המחודשת.[19]
סיכום
ישראל נאלצה לקבל את מעורבותן של תורכיה וקטר ברצועה כחלק מתוכנית השלום של טראמפ, אולם אין משמעות הדבר שהיא חייבת לאפשר להן לבסס את השפעתן בה. עבודה מסודרת וחיובית עם מדינות הציר הסעודי-אמירתי יכולה להצר את צעדיהן של דוחא ואנקרה ולהבטיח שמדינות שפועלות יחד עם ישראל, ולא נגדה, יהיו מעורבות בקביעת עתידה של הרצועה ובעיצוב המודל הפוליטי שלה אחרי המלחמה. אם לא תמהר לעשות כן, ישראל תמצא את עצמה עד מהרה עם השפעה מוגבלת על הנעשה ברצועת עזה, כשמולה ניצבות יריבות חזקות בהרבה – צבאית, כלכלית ודיפלומטית – ממה שהתרגלה, ואשר אינן ידידותיות כלפיה.
במצב כזה, לא ניתן לשלול תרחיש בו חמאס מתעצם צבאית תחת חסות הציר התורכי-קטרי, תוך שחופש הפעולה של ישראל לפעול נגדו מוגבל עקב התנגדות אמריקאית (כפי שדווח באמצע אוקטובר),[20] וחשש לפגיעה בנכסים תורכיים וקטריים ברצועה. בנוסף, שאלת ההשפעה החיצונית ברצועה קשורה גם לזהות הגוף שישלוט בה בטווח הארוך: בניגוד לחמאס, הרשות הפלסטינית נהנית באופן מסורתי מתמיכה של מדינות המפרץ המתונות. עם זאת, קשה להעריך כיצד תתקדם כניסתה לרצועת עזה, אם וכאשר, במצב בו תורכיה וקטר הן הכוחות הדומיננטיים בשטח.
מעורבות עמוקה והשפעה גוברת מצד מדינות הציר הסעודי-אמירתי צפויות להשפיע בצורה חיובית על שני האפיקים האלה: ראשית, כיוון שמנגנון אדמיניסטרטיבי בניהולן של מדינות פרגמטיות יוכל לסייע למאמציהם של כוחות צבאיים שיוצבו ברצועה למנוע מחמאס לשוב ולשלוט מבחינה אזרחית ברצועה, ובכך גם את המשך הרדיקליזציה של האוכלוסייה. שנית, מכיוון שנוכחות גורמים מהציר הסעודי-אמירתי צפויה גם להקל על שיבתה של הרשות הפלסטינית לתא השטח (כמובן, אם ממשלת ישראל תסכים – או תיאלץ להסכים – לכך).
הגם ששלב ב׳ של ההסדר המדיני והביטחוני החדש לרצועת עזה טרם סוכם, במצב הדברים שהתפתח עד כה נראה כי דווקא מעורבותן של מדינות ערב המתונות היא שעשויה לאפשר לישראל חופש פעולה גדול יותר בכל הקשור לסיכול פעילות עוינת, וכן למנוע את התעצמותו הצבאית של חמאס ולהקשות על המשך הנחלת הדוקטרינה הרדיקלית שלו ברצועה.
כל אלה הם אינטרסים ברורים של סעודיה, האמירויות והמדינות הקרובות אליהן, ובכך יש גם פוטנציאל להתלכדות אינטרסים עם ישראל.
ד"ר יוסי מן הוא עמית מחקר בכיר במכון אבא אבן לדיפלוטיה ויחסי חוץ באוניברסיטת רייכמן וראש תוכנית יחסי ישראל עם המפרץ הערבי במכון. הוא חוקר באוניברסיטת בר-אילן ומרצה בבית הספר לממשל באוניברסיטת רייכמן.
ד"ר גדליה אפטרמן הוא ראש תוכנית ישראל-אסיה במכון אבא אבן באוניברסיטת רייכמן.
עודד רענן הוא העורך הראשי של מגזין "הזירה" לדיפלומטיה ויחסי חוץ, בהוצאת מכון אבא אבן.
הערות
* The appearance of U.S. Department of Defense (DoW) visual information does not imply or constitute DoW endorsement.
[1] כאן חדשות, "קטר וטורקיה מגיעות לעזה? הניצחון הגדול של הציר האסלאמי", כאן, 19 באוקטובר 2025. https://www.kan.org.il/content/kan/news-series/p-11572/s1/961701/
[2] Sean Seddon and Gabriela Pomeroy, “What we know about Iran's attack on US base in Qatar,” BBC, 24 June 2025. https://www.bbc.com/news/articles/cdjxdgjpd48o; Josef Federman and Jon Gambrell, “Israeli strike in Qatar targets Hamas leaders as they weigh Gaza ceasefire proposal,” AP News, 9 September 2025. https://apnews.com/article/qatar-explosion-doha-e319dd51b170161372442831a8023db5
[3] Mohammed Baharoon and Alex Vatanka, “Gulf Arabs fear Israel is becoming Goliath,” Analysis, Middle East Institute, 12 August 2025. https://www.mei.edu/publications/gulf-arabs-fear-israel-becoming-goliath ; Gina Abercrombie-Winstanley, “Are Arab nations going to impose real costs on Israel?” New Atlantacist, The Atlantic Council, 18 September 2025. https://www.atlanticcouncil.org/blogs/new-atlanticist/are-arab-nations-going-to-impose-real-costs-on-israel/
[4] National Communication Centre (NCC), Bahrain's Ambassador to Israel returned to the Kingdom, and the Israeli Ambassador previously departed for his country, National Communication Centre (Kingdom of Bahrain), 2 November 2023. https://www.ncc.gov.bh/en/article/national-communication-centre-of-bahrain-bahrains-ambassador-to-israel-returned-to-the-kingdom-and-the-israeli-ambassador-previously-departed-for-his-country; Mohammed Hamad, “Bahrain says envoy to Israel returned home, Israel says ties stable,” Reuters, 2 November 2023. https://www.reuters.com/world/middle-east/bahrain-parliament-says-envoy-israel-returned-home-israel-says-ties-stable-2023-11-02/
[5] Reuters & ToI Staff, Bahrain receives credentials of Israel’s new ambassador to the Gulf kingdom, The Times of Israel, 28 August 2025, https://www.timesofisrael.com/bahrain-receives-credentials-of-israels-new-ambassador-to-the-gulf-kingdom/
[6] Nahal Toosi, “MBS says he is at risk in pursuit of Saudi–Israel deal,” Politico Magazine, 14 August 2024. https://www.politico.com/news/magazine/2024/08/14/saudi-prince-mbs-israel-deal-00173898
[7] רועי קייס, "גורם סעודי: 'סיפוח שטחי יו"ש צפוי לסתום את הגולל לסיכוי לנורמליזציה'", כאן, 7 בספטמבר 2025. https://www.kan.org.il/content/kan-news/politic/948769/;; "'זה יוצא דופן': האיום שהפתיע את ישראל - והאזהרות החשאיות שקדמו לו", YNET, בתאריך 6 בספטמבר 2025. https://www.ynet.co.il/news/article/h1pnyofqxl
[8] אמיר אטינגר, "הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הצעת החוק להחלת ריבונות ביו"ש", YNET, בתאריך 22 באוקטובר 2025. https://www.ynet.co.il/news/article/bjxwvburlg
[9] UAE Ministry of Foreign Affairs, “UAE Condemns Israeli Knesset’s Approval of Two Bills Seeking to Impose Sovereignty Over Occupied West Bank,” 23 November 2025. https://www.mofa.gov.ae/en/MediaHub/News/2025/10/23/23-10-2025-uae-israel
[10] “Saudi Arabia, Arab and Muslim Countries Condemn Israel's West Bank Annexation Bills,” Al-Shaq Al-Awsat, 23 October 2025. https://english.aawsat.com/gulf/5200763-saudi-arabia-arab-and-muslim-countries-condemn-israels-west-bank-annexation-bills
[11] Jacob Magid, Ariela Karmel, and ToI Staff, “Trump says ‘Israel not going to do anything with the West Bank’ as US fumes over annexation vote,” Times of Israel, 24 October 2025. https://www.timesofisrael.com/trump-says-israel-not-going-to-do-anything-with-the-west-bank-as-us-fumes-over-annexation-vote/
[12] מיכאל האוזר טוב ונעה שפיגל, "נתניהו הורה שלא לקדם את הצעות החוק להחלת ריבונות בגדה עד הודעה חדשה", הארץ, 23 בנובמבר 2023. https://www.haaretz.co.il/news/politics/2025-10-23/ty-article/.premium/0000019a-113b-d1c4-a99f-73bbbd280000
[13] אליאור לוי, "פרסום ראשון: חמאס משתתף בהרכבת הממשל הטכנוקרטי שינהל את רצועת עזה", כאן, 21 באוקטובר 2025. https://www.kan.org.il/content/kan-news/politic/962098/
[14] Yoav Zitun, “Qatar’s money in Gaza raises alarm: IDF fears aid will rebuild Hamas, not homes,” Ynetnews, 12 October 2025. https://www.ynetnews.com/article/sye0vrdple
[15] Wolfram Lacher, “Invisible Occupation: Turkey and Russia in Libya,” Megatrends spotlight 35, Stiftung Wissenschaft und Politik, 10 July 2024. https://www.swp-berlin.org/publikation/mta-spotlight-35-invisible-occupation-turkey-and-russia-in-libya
[16] לידור סולטן, "עיריית ירושלים העניקה הטבות לעמותה טורקית הממומנת על ידי גופים אנטי-ישראליים", ישראל היום, 25 בדצמבר 2024. https://www.israelhayom.co.il/news/local/article/17031839
[17] Reuters, “Qatar would contribute troops to Gaza peacekeeping force, Trump says sitting next to emir,” Jerusalem Post, 25 October 2025. https://www.jpost.com/american-politics/article-871587; AFP, Ankara, “Turkish experts to help find hostage bodies in Gaza: Ministry sources,” Al-Arabiya English, 16 October 2025. https://english.alarabiya.net/News/middle-east/2025/10/16/turkish-experts-to-help-find-hostage-bodies-in-gaza-ministry-sources
[18] סוכניות הידיעות, "לא רק הידידה הגדולה של ישראל: שלוש המדינות שרוצות להיכנס לעזה", מעריב, 16 באוקטובר 2025. https://www.maariv.co.il/news/world/article-1241998
[19] Ragip Soylu in Ankara and MEE staff, “Turkey to restore parts of historic Hejaz Railway in Syria,” Middle East Eye, 24 December 2024. https://www.middleeasteye.net/news/turkey-restore-parts-hejaz-railway-syria
[20] סולימאן מסוודה, "גורמים ישראלים: 'ארה"ב מתערבת בכל צעד לגבי עזה - זה כמו מדינת חסות'", כאן, 21 באוקטובר 2025. https://www.kan.org.il/content/kan-news/politic/962425/
תגובות