אחרי מי צריך לעקוב? איזה מנהיג עולמי מצייץ הכי הרבה? ומהי שפת הטוויטר? הדרך שלך לשליטה בדיפלומטיה הדיגיטלית מתחילה כאן
המונח "דיפלומטיה דיגיטלית" הפך בשנים האחרונות לשם קוד (Buzzword) לדיפלומטיה חדשנית שרלוונטית לעידן הרשתות החברתיות. אלו הפכו לאחד הכלים המשמעותיים בדיפלומטיה של ימינו, שכן אם תחילה שימשו בעיקר להפצה חוזרת של דברים שנאמרו או התרחשו במדיומים אחרים, הרי שהיום הן המקום שבו ניתן להשפיע בצורה המונית ובלתי אמצעית על דעת הקהל – ובעקיפין ובמקרים מוצלחים, על עמדת הממשלה עצמה.
לאור הפופולריות של המושג, ניתן היה לצפות שגופים ממשלתיים רשמיים יתחילו "להפציץ" את הרשתות ואת אתרי האינטרנט בקמפיינים ויראליים, אך גופים ממשלתיים רשמיים מתחילים להבין לאט (לעיתים לאט מדי) את העולם הזה המתפתח סביבם. לעומתם, מי שמצטיינים בדיפלומטיה החדשה הזו הם דווקא ראשיהן של אותן המדינות. הרשתות הן כיום ה-מקום – ולעתים, המקום הראשון – שאליו פונים מנהיגיהם כשהם מעוניינים להשמיע את קולם ולהפיץ את מסריהם.
פלטפורמת טוויטר במיוחד הפכה למעין ברומטר דיפלומטי – כלי המשמש לניתוח וחיזוי בעולם היחסים הבינלאומיים. מנכ"ל טוויטר ג'ק דורסי אמר בראיון כי "אני מאמין שזה באמת חשוב שנשמע ישירות מהמנהיגות שלנו ואני מאמין שזה באמת חשוב שנגרום להם לשאת באחריותם. מעבר לכך, אני מאמין שזה מאוד חשוב לקיים את השיחות האלה בפומבי מאשר מאחורי דלתות סגורות".
ימיו של "המברק הארוך" חלפו, ומשרדים ממשלתיים נדרשו לפתע לזנוח את המסמכים המפורטים ולהתרגל לשלוח מסרים של עד 140 תווים
היתרונות בכלים הללו ברורים: בציוץ לעם, המנהיג/ה עוקף/ת את מסנני התקשורת (עורכים, כתבים ופרשנים) והביורוקרטיה (משרדי חוץ, שליחים ודיפלומטים) ופונה ישירות אל האדם או קבוצה שאליהם הוא/היא רוצה להעביר את המסר, באופן המדויק שבו הוא/היא רוצה שהמסר יועבר. תקשורת ישירה בין מנהיגים, כמו באמצעות "הקו החם" שנחנך ב-1963 בין מוסקבה וושיגנטון בעקבות משבר הטילים בקובה שנה קודם, נותרה כמובן ללא תחליף. אך כמו אז, גם היום נאלצים המנהיגים להתאים את עצמם לאמצעים המודרניים.
אף שישנן ממשלות ומשרדי חוץ בעולם שעדיין שוקלים את היתרונות והחסרונות בכל הנוגע למעורבות ופעילות במדיה החברתית, רבים כבר עושים שימוש אינטנסיבי ויומיומי בטוויטר, בפייסבוק ובאינסטגרם כדי להגיע לקהלי היעד השונים שלהם ברחבי העולם. יש ממשלות המעודדות ואף מנחות באופן רשמי את המשלחות הדיפלומטיות שלהן להרבות ב"ציוצים" כדי לקדם את מדיניות ופעילות המדינה בארצות שונות ובשפות שונות, ולהגיע בכך לכמה שיותר קהלי יעד.
משרד החוץ הרוסי, לדוגמה, מתייג בפרסומיו ברשתות באופן קבוע את הנציגויות הרלוונטיות או גורמים אחרים בעלי השפעה בטוויטר ואף משתמש בתמונותיהם. הממשלה הצרפתית מתייגת באופן קבוע את שריה, שכן תיוג בתמונה יקבל תהודה גבוהה יותר וכמעט שיבטיח ציוץ מחדש - ובכך יגדיל את הסיכוי להגיע לבעלי העניין הרלוונטיים.
שפת ה-Diplomatic Emoji (כן, זה אמיתי)
ידיעת שפה היתה מאז ומתמיד מהמאפיינים המייחדים את עולם הדיפלומטיה והעוסקים בו. ידיעת שפות רבות היוותה לא רק גשר בין תרבויות, אלא מתווך משמעותי מאוד בהעברת מסרים – ולא פחות חשוב מכך, במתן הפרשנות הנכונה לכל מסר.
אחד האתגרים של הדיפלומטיה בימינו הוא לאמץ לא רק את אמצעי התקשורת החדשים, אלא גם את השפה החדשה שהם בראו. ימיו של "המברק הארוך" חלפו עברו להם, ומשרדים ממשלתיים נדרשו לפתע לזנוח לחלוטין את המסמכים הארוכים והמפורטים ולהתחיל לשלוח ולקרוא מסרים קצרים של עד 140 תווים. השימוש הגובר בפלטפורמת טוויטר מצד ארגונים וגופים מדינתיים רשמיים הביאה את חברת Twitter להרחיב בספטמבר 2017 את אפשרויות הכתיבה ולהגדיל את מספר התווים המקסימלי בציוץ ל-280.
על אף העובדה כי מרבית השימוש ברשתות חברתיות על ידי מדינות נעשה עדיין בעיקר באמצעות מלים, נדמה שהשפה הדיפלומטית מתחילה לקבל משמעות חדשה, ולעיתים אפילו ממציאים אותה ממש מאפס. בשנת 2015 השיק משרד החוץ של פינלנד אימוג'ים (סמלים לסלולרי) ייעודיים לקראת פרסום לוח השנה הפיני המסורתי בחג המולד. במסגרת היוזמה, הומצא האימוג'י של הסאונה – שהפינים אף הגישו אותו לקידוד ושימוש בינלאומי. באותה שנה, הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF) יצרה סדרה של אימוג'ים בה מופיעים 17 חיות הבר שבסכנת הכחדה תחת ההאשטאג EndangeredEmojis#. בכך נכנסו הגורילה והקרנף לקידוד הבינלאומי, והם זמינים היום לשימוש של כל אחד מאיתנו.
אחד הסייגים המתבקשים מדיפלומטיה דיגיטלית נובע מאופי המקצוע הייחודי הזה. כפי שבדיפלומטיה המסורתית אנו מכירים בעובדה שלא מעט מן המהלכים הגדולים ביותר נעשים דווקא מאחורי הקלעים, בדיפלומטיה חשאית, גם בדיפלומטיה הדיגיטלית קיים ממד נסתר, וייתכן כי בקרוב אף תוכח מעורבותה של מדינה מסוימת במערכת בחירות לנשיאות של מדינה אחרת, באמצעות השימוש באותן הרשתות החברתיות.
ובכל זאת, דבר אחד בטוח: בכל הנוגע לניהול יחסי חוץ באופן פומבי ובאמצעות האינטרנט, יש מנהיג אחד שעושה לכולם בית ספר - נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. בראיון שלו ל-Financial Times באפריל 2017, צוטט טראמפ כאומר: "בלי הציוצים, לא הייתי כאן היום... בין פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם, יש לי מעל 100 מיליון עוקבים. מעל 100 מיליון. אני לא צריך ללכת לתקשורת השקרית (Fake Media)". (כל צילומי המסך מאתר Twiplomacy)
והוא כנראה צודק: עם כ-52 מיליון עוקבים רק בטוויטר (נכון למאי 2018), טראמפ לא צריך לרדוף אחרי התקשורת - היא רודפת אחריו ואחרי כל מילה, הגיונית או לא, שהוא מצייץ לעולם. למי שתהה, אגב - ברק אובמה מתחזק חשבון עם יותר מ-103 מיליון עוקבים (מעליו נמצאים רק זמרי הפופ קייטי פרי וג'סטין ביבר) – וזה רק בטוויטר. אבל אובמה וטראמפ לא לבד – יותר מ-850 מנהיגים בעולם פעילים בטוויטר, ומייצגים בכך 92% מהמדינות החברות באו"ם (ראו בתמונה למעלה).
האם הזירה האמיתית להתנהלות והעברת המסרים היא לפיכך במרחב הציוצים הכחול, ולא באולם השיש הירוק של האסיפה הכללית של האו"ם בניו יורק? הנתונים מראים שזו בהחלט נקודה למחשבה.
המנהיגים הכי ויראליים
אם אתם בוגרים טריים של קורס צוערים או דיפלומטים ותיקים שרוצים להצטרף לחגיגה ולשחוק קצת את האגודלים שלכם, אך לא יודעים אחרי מי בעולם כדאי לעקוב – אתר Twiplomacy (שממנו נלקחו הנתונים בכתבה, המסכמים את שנת 2017) מארגן ומעדכן את כל מה שחשוב שתדעו על הפעילות של מנהיגים וארגונים ברשתות החברתיות פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם.
כך, לדוגמה, ברשימת המנהיגים הכי אפקטיביים בפעילותם ברשתות החברתיות (באמצעות מדידה של ציוצים חוזרים, או Retweets), ניתן למצוא בעשירייה הראשונה ארבעה ראשי מדינות ובכירים מהמזרח התיכון (סעודיה פעמיים, טורקיה וירדן), את שני החשבונות של הנשיא טראמפ (האישי שלו והרשמי של POTUS), ולצדם האפיפיור פרנציסקוס, נשיא ונצואלה ניקולאס מדורו וראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, שסוגר את הרשימה.
שלא במקרה, האפיפיור, טראמפ ומודי (בסדר הזה) הם גם שלושת המנהיגים העולמיים שמחזיקים במספר העוקבים הגדול ביותר. אם מדברים על האנשים המשפיעים על הפוליטיקה העולמית, לא בכדי נמצאים שלושת אלה בראש הרשימה, ומשכך לכל מילה שהם מצייצים יש משמעות והשפעה על מאות מיליונים ברחבי העולם.
כשבוחנים מאילו מדינות מגיעים המנהיגים הכי משפיעים בטוויטר, מעניין לראות את הפער בין המקום הראשון, שאותו תופס המלך סלמאן מסעודיה (ממוצע של כ-213 אלף ציוצים מחדש לכל ציוץ), לבין המקום השני שבו נמצא טראמפ (ממוצע של כ-79 אלף ציוצים מחדש לכל ציוץ).
בעשירייה השנייה ברשימה המשפיעים ניתן למצוא במרחק של שישה מקומות בלבד האחד מהשני גם את שר החוץ של איראן מוחמד זריף, ולא הרחק מאחוריו את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. מעניין לראות שבאופן יחסי למעורבותם ביחסים הבינלאומיים, מנהיגי מדינות אירופה כמעט שאינם מיוצגים ברשימה הזו.
בעשיריה השלישית מופיעים לראשונה ראש ממשלת הודו מודי (המדורג כאמור במקומות הראשונים בקטגוריות אחרות) ונשיא איראן חסן רוחאני, שסוגר את הרשימה. כמו כן, לראשונה מופיעות שתי נשים – ראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי ושרת החוץ של הודו סוּשׁמה סוואראג'.
אחד האירועים הדרמטיים והבלתי צפויים שהתרחשו בשנים האחרונות בזירה הבינלאומית היה השינוי החברתי הגדול שהתרחש במזרח התיכון וזכה אז לכינוי "האביב הערבי". רבות דובר על כך כי הכוח המניע מאחורי המהומות במדינות השונות היה דור ה-Y בעולם הערבי, שמאס בעוני ובמשטרים הדיקטטוריים ששלטו במדינותיהם. האמצעי שאפשר את ההתפשטות המהירה של המחאה ואת יכולת ההתארגנות של מיליונים בזמן כה קצר היה ללא ספק הרשתות החברתיות, שהפכו לאחד המנועים הגדולים ביותר לשינוי פוליטי וחברתי במזרח התיכון.
לכן, לכל מי שרוצה להבין לאן נושבות רוחות השינוי, אלה המנהיגים (הרשמיים לפחות) שמומלץ לעקוב אחריהם. בהצלחה!
ליטל שוחט צ'רטוב היא רכזת תחום בדסק "דיפלומטיה 2030" במכון לדיפלומטיה בינלאומית ע"ש אבא אבן במרכז הבינתחומי הרצליה. בעברה היתה דוברת סגן שר החוץ ואחראית לתחום החינוך והצעירים בדוברות עיריית ירושלים. בעלת ניסיון של יותר מעשור בתחומי דוברות, הסברה וייעוץ תקשורתי אסטרטגי עבור מגוון משרדים ממשלתיים ורשויות מוניציפליות, עמותות, גופים מוסדיים ועוד. שירתה כחמש שנים ביחידת דובר צה"ל ומשרתת כסרן במילואים בנציגות היחידה בפיקוד הצפון. בעלת תואר ראשון במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית וסטודנטית לתואר שני בממשל עם התמחות בדיפלומטיה וניהול סכסוכים במרכז הבינתחומי.
(צילום: באדיבות המחברת)
Opmerkingen