top of page
  • רוני לשנו יער

למרות התקוות בישראל, התחזקות הימין באירופה לא תעצור את התדרדרות היחסים עם היבשת

עליית מפלגות הימין המתון והימין הקיצוני בבחירות לפרלמנט האירופי צפויה להחליש את הביקורת על ישראל במוסדות האיחוד, אך התקרבות פוליטית אינה מספיקה כדי לבלום את החרם הגובר בתחומי הכלכלה, התרבות והאקדמיה. ללא עבודה דיפלומטית יסודית ומקצועית, היחסים עם שותפת הסחר הגדולה ביותר של ישראל יעמדו באופן גובר בסכנה

ליל הבחירות בפרלמנט האירופי | CC-BY-4.0: © European Union 2024 - Source : EP 

תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי, שנערכו בין 6 ל-9 ביוני 2024, מציבות את ישראל והאיחוד על פרשת דרכים. מחד גיסא, התחזקות מפלגות הימין המתון והימין הקיצוני צפויה להוביל לשיפור ביחסים הפוליטיים-מדיניים של ישראל עם ממשלות האיחוד ומוסדותיו. מאידך גיסא, תוצאות הבחירות ככל הנראה לא יצליחו למתן את ההתדרדרות בקשרים הכלכליים, התרבותיים והאקדמיים שהחלה בזמן מלחמת "חרבות ברזל".

 

התערערות הקשרים עם אירופה תקשה על ישראל להתאושש בשנים הבאות מהשפעות המלחמה והיא פוגעת, ותמשיך לפגוע, במישרין באינטרסים לאומיים קריטיים ובשגשוגה של ישראל. כדי לשמר את היחסים שלנו עם היבשת צריך לקיים הידברות דיפלומטית ובשפה שהאירופאים מבינים, תרתי משמע. בהיעדרה, ישראל עלולה לאבד חלק גדול מנכסיה באירופה – דבר שצריך להדאיג את כולנו.

 

ניצחון השמרנים

הבחירות לפרלמנט האירופי, הנערכות מדי חמש שנים, הן למעשה היחידות בהן אזרחי האיחוד בוחרים ישירות את נציגיהם במוסדות האיחוד. מסיבה זו, הבחירות משמשות ברומטר ואינדיקטור אמין להלך הרוח הנוכחי באירופה. בתחילת יוני הציבור ביבשת הבהיר לנציגיו במוסדות האיחוד שדרוש שינוי, שעיקרו: הפחתת הדגש על האג'נדה הירוקה ושינויי האקלים, לטובת התמקדות בביטחון – האזורי, הלאומי והאישי – וכמובן בסוגיית ההגירה ליבשת. גם מתקפת 7 באוקטובר, והתגובות שהיא עוררה באירופה, שיחקו תפקיד בכך.

 

בצד הימני של המפה, מפלגת העם האירופית (EPP) של נשיאת הנציבות אורסולה פון דר ליין – שאפשר לכנותה "מפלגת השלטון" של האיחוד – התחזקה באופן מרשים ובניגוד לתחזיות, והיא תחזיק ב-189 מ-720 המושבים בפרלמנט. שתי המפלגות מימין לה, מפלגת השמרנים והרפורמיסטים האירופים (ECR) ומפלגת זהות ודמוקרטיה (ID), התחזקו פחות ממה שצפו הסקרים והן יחזיקו יחד ב-131 מושבים. מפלגות ימין קיצוני נוספות, כמו אלטרנטיבה לגרמניה (AfD) הגרמנית, זכו במושבים נוספים.

 

התחזקות הימין באה, באופן בלתי נמנע, על חשבון המרכז והשמאל הליברלי. מפלגת הסוציאל-דמוקרטים (S&D), מפלגת המרכז-שמאל הגדולה ביותר, איבדה אמנם ארבעה מושבים (ירדה מ-139 ל-135) אך נותרה השנייה בגודלה בבית הנבחרים. לעומתה, המפלגה הליברלית "התחדשות אירופה" (RE) ומפלגת הירוקים התרסקו שתיהן וירדו מ-102 ל-79 מושבים ומ-71 ל-53 מושבים, בהתאמה.

 

אחרי 7 באוקטובר, אירופאים רבים ראו פתאום בני מיעוטים שגרים לידם מתבטאים בחריפות לא רק נגד ישראל, אלא גם נגד המערב והמדינה שקלטה אותם – והצביעו למפלגות הימין ביבשת

 

התחזקות הימין השמרני על חשבון השמאל הליברלי היא המשכהּ של מגמה שראינו בשנים האחרונות במדינות אירופיות שבהן נערכו בחירות מרכזיות. ממשלות מרכז ומרכז-שמאל הובסו על ידי מפלגות ימין וימין קיצוני בהולנד, באיטליה, בפינלנד, בשוודיה, בפורטוגל, בסלובקיה ובמדינות נוספות.

 

חשוב לציין שגם לאירועי 7 באוקטובר היו השפעה על תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי. מתקפת חמאס, והתגובות של רבים ביבשת אליה, היוו קריאת השכמה לאירופה (וגם לארה"ב). האירופאים ראו פתאום שבני מיעוטים שגרים לידם מתבטאים בצורה חריפה לא רק נגד ישראל, אלא גם נגד המערב וערכיו ונגד המדינה שקלטה אותם. הם תמיד חשדו וחששו מזה, אבל אחרי 7 באוקטובר הסיסמאות והשלטים בהפגנות המחישו היטב שיש כאן בעיה אמיתית. המציאות הזו היתה דלק עבור גורמים בימין הקיצוני ביבשת שמתנגדים לזרים, למהגרים – וכמובן, לפחות חלקם גם נגד יהודים.

 

מה צפוי לקרות כעת? מפלגת ה-EPP, הגדולה בפרלמנט, תוכל עדיין לשמר את ה"קואליציה הגדולה" המסורתית עם הסוציאל-דמוקרטים והליברלים (RE). אך ההצבעה בפרלמנט האירופי אינה תמיד מתבצעת לפי קווי קואליציה ואופוזיציה פורמליים, אלא בהתאם לנושא העומד על הפרק. במציאות שבה מפלגות הימין הקיצוני מתחזקות, קיימת אפשרות ש-EPP תבחר להסתמך עליהן כדי להעביר חקיקה בנושאים כמו הגירה וה-European Green Deal.

 

הסוציאליסטים והליברלים כבר הודיעו לנשיאה אורסולה פון דר ליין שלא יתמכו בה אם תפנה למפלגות הימין. מצד שני, נציגי הימין ימררו את חייה אם היא תתעלם מהם. הדיונים על איוש בעלי התפקידים, שאת המועמדים אליהם מציעים ראשי מדינות האיחוד, החלו בשולי התכנסות ראשי ה-G7 באיטליה בשבוע שעבר ונמשכו השבוע במפגש בלתי פורמלי של ראשי מדינות האיחוד. ישנם דיווחים שראשי המדינות ישלימו מוקדם מהצפוי את הדיונים על "חלוקת השלל", והפרלמנט יתבקש להצביע כבר בשבועות הקרובים על מינוי ראשי המוסדות העיקריים באיחוד. כך, "מפעל הנקניקיות" ימשיך לעבוד עד שתימצא נוסחה שתהיה מוסכמת על מספיק גורמים כדי להכריז על קואליציה בבית הנבחרים.

 

משמעות עבור ישראל

התחזקות הימין באירופה צפויה להגביר את האהדה לישראל במוסדות האיחוד ולהפחית את הלחץ הפוליטי עליה. זו איננה הצהרה ערכית, אלא שיקוף של המצב. התחזקות הימין במוסדות האיחוד מגיעה כאמור אחרי מספר שנים בהן ההנהגות של מספר הולך וגדל של מדינות חברות נוטות באופן גובר ימינה. כתוצאה, חלקן מיתנו את הביקורת ארוכת השנים שלהן על ישראל או נקטו בגישה פרו-ישראלית מובהקת.

 

בהולנד, מנהיג מפלגת הימין הקיצוני "מפלגת החירות", חירט וילדרס, הצהיר על שורת צעדים שנתפסים בעינינו כמאוד פרו-ישראליים – קיום דיונים על העברת שגרירות ארצו לירושלים, הכנסת פרק על השואה למבחנים לקבלת אזרחות הולנדית, מינוי שר חוץ שהיה שגריר הולנד בישראל וידוע כפרו-ישראלי ועוד.[1] בשוודיה, שהיתה במשך שנים בין המדינות הביקורתיות ביותר כלפי ישראל ביבשת, השתנה הטון בעקבות התחלפות הממשלה המקומית, שבראשה עומדת היום מפלגת ימין שנתמכת מבחוץ על ידי מפלגה עם רקע של גזענות.[2] 

 

אפילו בלוקסמבורג, גם היא אחת המדינות הביקורתיות ביותר כלפי ישראל ביבשת, מורגשת מנגינה שונה לאחר החלפת הממשלה. באחרונה המדינה עשתה את הבלתי ייאמן ובאחת ההחלטות בעצרת הכללית באו"ם לא הצביעה נגד ישראל, אלא נמנעה – דרמת ענק עבור מי שעוקב אחר הצבעות כאלה.

 

אף שהצהרותיו של שר החוץ של האיחוד ג'וזף בורל מכעיסות רבים בישראל, צריך לשים לב כי בפועל האיחוד לא נקט כמעט שום צעד משמעותי נגדה במהלך מלחמת "חרבות ברזל"

 

קו זה צפוי לבוא לידי ביטוי כאשר ההנהגה החדשה של מוסדות האיחוד תיכנס לתפקידה. אמנם שר החוץ היוצא של הנציבות האירופית, הספרדי ג'וזף בורל, ביקורתי מאוד כלפי ישראל ותוקף אותה חדשות לבקרים, אך למעשה הוא כבר זמן רב "ברווז צולע". בורל, שעתידו הפוליטי מאחוריו, מרשה לעצמו להתבטא באופן שאינו משקף את עמדת האיחוד, אלא את עמדתו האישית בלבד (והוא אף ננזף על כך על ידי הקנצלרים של גרמניה ואוסטריה). מחליפתו צפויה להיות זהירה ומסויגת ממנו.

 

כמו כן, אף שהצהרותיו של בורל מכעיסות רבים בישראל, צריך לשים לב כי בפועל האיחוד האירופי לא נקט כמעט שום צעד משמעותי נגדה במהלך מלחמת "חרבות ברזל". כך, למשל, אחרי מפגש שרי החוץ השנתי בסוף מאי קבע שר החוץ האירי מיכאל מרטין כי האיחוד צריך לקיים דיון על הטלת סנקציות נגד ישראל.[3] אלא שקבלת החלטות בענייני מדיניות חוץ במוסדות האיחוד דורשת את תמיכתן של כל 27 החברות, וקשה לראות את גרמניה ומספר מדינות נוספות מסכימות להטלת סנקציות על ישראל. ואכן, בתגובה לרחשים הללו, הודיעו מספר שרים אירופאים בפומבי שלא יתנו יד לכך. הגדיל לעשות השר לסחר חוץ של פינלנד, שהזדעק ואמר שהקשר עם ישראל נחוץ לביטחון ארצו.

 

עם זאת, יש עוד צעדים רבים שניתן להפעיל נגד מדינה סוררת לפני הסנקציות – והרי גם על רוסיה לא הטילו מייד סנקציות בגלל פלישתה לאוקראינה. דוגמה מדאיגה לכך היא ההחלטה מאפריל 2024 להכניס מספר מתנחלים קיצונים מיהודה ושומרון לרשימה השחורה.[4] האירופאים אמנם הקפידו לעשות זאת רק אחרי שארה"ב הטילה עיצומים דומים, אבל אין להקל בכך ראש, כיוון שזו הפעם הראשונה שמכניסים אזרחים ישראלים לרשימה שחורה באירופה. אף שמדובר כרגע רק במתנחלים קיצונים, הסכר נפרץ.

 

בנוסף, יש לזכור שחלק ממדינות האיחוד מתנגדות באופן הולך וגובר למדיניות הישראלית. בסוף מאי הודיעו ספרד, נורווגיה ואירלנד כי עקב פעולות צה"ל ברצועת עזה והמשבר ההומניטרי שנוצר בזמן המלחמה, הן מכירות  במדינה פלסטינית – וקיים לחץ על מדינות נוספות באיחוד לעשות כן.[5] וישנן גם סנקציות מדינתיות ממוקדות יותר: בסוף מאי, למשל, הודיע נשיא צרפת עמנואל מקרון על ביטול השתתפותן של חברות ישראליות בתערוכת הנשק הגדולה Eurosatory ביוני, לכאורה עקב פעולת צה"ל ברפיח (צעד שנבע כנראה בעיקר מלחצים פנימיים של הנשיא לקראת הבחירות לפרלמנט האירופי, בהן מפלגתו התרסקה). ההחלטה בוטלה ב-18 ביוני.[6]

 

עוינות מתחת לפני השטח

אף שהתמונה הפוליטית המצטיירת במוסדות האיחוד מצביעה לכאורה על מגמה חיובית עבור ישראל, חשוב לזכור שקשרינו עם אירופה אינם מתמצים רק בטיב היחסים בין הדרגים המדיניים ובהצבעות במוסדות הרשמיים. לצד ידידוּת והזדהות עם ישראל, ביבשת ישנם גם זרמי עומק העוינים אותה, ואלה מבעבעים באחרונה יותר ויותר על פני השטח. עם הזמן, פגיעתם בתחומים שונים של החיים בישראל תלך ותגבר. ישראל – וזו זו איננה אמירה פוליטית, אלא תמונת המצב – תלויה באירופה לצורך שמירה על הביטחון, רמת החיים והרווחה שלנו. לפיכך, על הפגיעה ביחסים עם היבשת אנחנו עלולים לשלם מחיר יקר בטווח הקרוב והרחוק.

 

כך, למשל, כאשר מוסדות אקדמיים באירופה מכריזים בפומבי על ניתוק יחסים עם מוסדות בישראל (ולא בהכרח ימהרו לשקם אותם ברגע שתיגמר המלחמה);[7] כאשר חברה אירופית מושכת את השתתפותה במכרז תשתיות גדול בישראל, או בכלל לא טורחת לגשת אליו; כשאלפי אמנים חותמים על עצומה להסרת התערוכה הישראלית מהביאנלה היוקרתית בוונציה;[8] או כשרשת סופרמרקטים ביבשת מעדיפה לקנות פטרוזיליה ושמיר מפורטוגל ולא מישראל – זה רע מאוד למדינה.

 

צריך להזהיר ולומר כי החבירה לכוחות הימין והימין הקיצוני באירופה היא גם הצהרה על שינוי במקומה של ישראל ב"משפחת העמים" – קרי, מהו העולם הערכי שלנו ומיהם ידידינו

 

כל קשר כלכלי שניתק משמעו פחות כסף למדינה; כל שיתוף פעולה אקדמי שמושעה משמעו פחות מענקי מחקר לאקדמיה; כל קרן אמנות שמסתייגת משיתופי פעולה עם ישראל משמעה אמן מקומי שאפשרויות הפרסום והפרנסה שלו מצטמצמות; כל ירק שנקנה מאירופה ולא מישראל משמעו חקלאי נוסף שיתקשה לשמור על המשק שלו. תקציב מדינת הישראל, שכבר נמצא בגירעון של עשרות מיליארדים (ועוד היד נטויה), לא יוכל למלא את החלל הזה.

 

בשנותיי הארוכות בדיפלומטיה מולטילטרלית, הדבר שהכי הדאיג אותי הם הדברים שעליהם לא ידענו – למשל, חברה שרצתה לפני כמה חודשים להשתתף בפרויקט הרכבת הקלה בתל אביב והחליטה עכשיו שלא, כי איזו סיבה יש לה להכניס ראש בריא למיטה חולה? אני חושש שמספר המקרים הללו – מעין חרם שקט – רק הולך וגדל.

 

אך מדובר לא רק במצורעות פוליטית, אלא מצורעות מסוג אחר. החבירה לכוחות הימין והימין הקיצוני באירופה היא גם הצהרה על שינוי במקומה של ישראל ב"משפחת העמים" – קרי, מהו העולם הערכי שלנו ומיהם ידידינו. וכפי שראינו בבריטניה – שצפויה בקרוב לעבור לשליטת הלייבור אחרי 14 שנות שלטון השמרנים – ממשלות מתחלפות, והיכולת לעבוד עם כולם קשורה לערכים המשותפים שלנו. ויתור עליהם לטובת הישגים בטווח הקרוב עלול להתנקם בנו בעתיד, כאשר המטוטלת תעבור לצד השני.

 

סיכום

אירופה, חרף הביקורת המושמעת כלפי ישראל ביבשת, מרוויחה מהיחסים עמנו ומעוניינת לשמר אותם. האירופאים מאוד שמחים לקבל את מה שיש לישראל להציע, החל בסייבר ואמצעי לחימה מתקדמים, עבור במידע רפואי קריטי שחלקנו עמם בתקופת מגפת הקורונה, ועד עגבניות שרי ונענע שמגיעים לשווקי היבשת. ראש הממשלה נתניהו משתבח בצדק בכך שהמודיעין שישראל מספקת לאירופה מציל חיים ביבשת: פיגועי טרור רבים באירופה סוכלו בגלל מודיעין שהעברנו לאירופאים, והם מעריכים זאת ומעוניינים להמשיך בשיתוף הפעולה הזה.[9] מהעבר השני, ישראל תלויה במידה רבה ברשת הקשרים שיש לה עם אירופה בתחומים רבים ומגוונים – מביטחון, כלכלה ומסחר ועד חקלאות, ספורט ותרבות.

 

כדי לשמר את הקשרים הללו צריך לקיים הידברות דיפלומטית ורציונאלית. צריך לרכוש חברים, לבנות קואליציות ולתחזק אותן. צריך להסביר מה אנחנו עושים בשדה הקרב, בשדה ההומניטרי ובכל תחום אחר שמעניין את האירופאים. ואם נעשה את זה כראוי, נזכה לפחות ביקורת מצד היבשת – וגם זו שתושמע, תגיע אחרי ששמעו את הצד שלנו.

 

מדובר באל"ף-בי"ת של דיפלומטיה וזה לא מאוד מסובך, אבל זה לא קורה היום כי בממשלת ישראל הנוכחית אין מקום לדיפלומטיה. כך, בזמן ששר הכלכלה ושר האוצר מתהדרים ברפורמה חדשה תחת הכותרת "מה שטוב לאירופה, טוב לישראל", שתקצר או תסיר הליכי רגולציה בישראל כי היא כבר מתיישרת לפי התקנים האירופיים[10] – שרים אחרים בממשלת ישראל, כולל שר החוץ שלה,[11] משתלחים במנהיגי היבשת.

 

בשורה התחתונה, אירופה יציבה ומשגשגת טובה לישראל, אך יבשת שבה שוררת אי-יציבות ושנאת הזרים פורחת לא תיטיב עמנו. התחזקותן של מפלגות ימין קיצוני אולי תפחית בטווח הקרוב את הביקורת המדינית על ישראל, אך צריך לזכור שלרבות מהן יש שורשים אנטישמיים, ועליית גורמים שמונחים על ידי שנאת זרים – והיהודי הרי תמיד זר – עלולה להעמיד בסכנה את הקהילות היהודיות. חוכמת הדיפלומטיה היא לקרב את המפלגות שידידותן כלפי ישראל היא אמיתית, ולהתרחק מאלה שיש להן אג'נדה נוספת או נסתרת.

 

חרף התחושות פה בחודשים האחרונים, למעט מקרים יוצאי דופן, באירופה לא מחפשים להתנכל לנו. אף שיש ביבשת אנטישמים ושונאי ישראל לא מעטים, באיחוד וברוב המדינות החברות בו מעוניינים ביחסים נורמליים עם ישראל – ואנחנו צריכים לעזור להם לקיים ולתחזק אותם.


מאי גוטמן ורחל טאקויה סייעו בהכנת המאמר

 

השגריר רוני לשנו-יער פרש ממשרד החוץ לאחר 40 שנות קריירה דיפלומטית, בין היתר בוושינגטון הבירה, קנברה וסינגפור. הוא כיהן כשגריר למוסדות האו"ם בז'נבה ובתפקידו האחרון שימש שגריר לאיחוד האירופי ולנאט"ו בבריסל. כיום הוא חבר סגל ומרצה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומשמש יועץ לנשיא ולמנכ"ל הקונגרס היהודי העולמי (WJC). (צילום: באדיבות המחבר)


הערות


[1] Canaan Lidor and AFP, "Emerging hardline Dutch coalition to look for right ‘time’ to move embassy to Jerusalem," The Times of Israel, 16 May 2024. https://www.timesofisrael.com/emerging-hardline-dutch-coalition-to-look-for-right-time-to-move-embassy-to-jerusalem/ 

 

[2]  Lahav Harkov, "Swedish party with Nazi roots ‘wants to be friends of Israel, Jews’," The Jerusalem Post, 17 May 2023. https://www.jpost.com/israel-news/article-743376 

  

[3]  Nathalie Weatherald, “EU Foreign Ministers discuss sanctions against Israel” Politico.eu, 27 May 2024. https://www.politico.eu/article/eu-foreign-ministers-sanctions-against-israel-micheal-martin/

 

[4] Mared Gwyn Jones, “EU sanctions extremist Israeli settlers over violence in the West Bank’, Euro News, 19 April 2024. https://www.euronews.com/my-europe/2024/04/19/eu-sanctions-extremist-israeli-settlers-over-violence-in-the-west-bank 

 

[5] Joseph Wilson, “Spain, Norway and Ireland formally recognise a Palestinian state as EU rift with Israel widens” AP, 28 May 2024. https://apnews.com/article/eu-palestinian-state-spain-israel-gaza-6efe351e53761befc2c539c535bbcc0c

 

[6] יובל אזולאי ו-ynet, "בגלל הפעילות ברפיח: בוטלה השתתפות 64 חברות ישראליות באחת מתערוכות הנשק החשובות בעולם", כלכליסט, 31 במאי 2024. https://www.calcalist.co.il/local_news/article/hyqycrpn0 ; רינה בסיסט, דב גיל-הר ועמיחי שטיין, "דרמה בצרפת: בוטל האיסור על כניסת ישראלים לתערוכת הנשק", כאן, 18 ביוני 2024. https://www.kan.org.il/content/kan-news/global/762478/ 

 

[7] “Belgium’s Ghent University Severs Ties With 3 Israeli Institutions”, Haaretz, 17 May 2024. https://www.haaretz.com/world-news/europe/2024-05-17/ty-article/.premium/belgiums-ghent-university-severs-ties-with-three-israeli-institutions/0000018f-8667-d9d6-a38f-87ff2fa20000; Patrick Jack, “Spanish Universities to suspend ties with Israeli Institutions,” Times Higher Education, 10 May 2024. https://www.timeshighereducation.com/news/spanish-universities-suspend-ties-israeli-institutions  

 

[8] Chad De Guzman, “Thousands of Artists Want Israel Excluded From the Prestigious Venice Biennale,” TIME, 27 February 2024. https://time.com/6835477/venice-biennale-israel-exclusion-artists-petition-palestinians-genocide/ 

 

[9] גילי כהן, "המוסד הוא זה שסיפק את המידע המודיעיני לסיכול הפיגוע האיראני בצרפת", כאן, 25 בדצמבר 2018. https://www.kan.org.il/content/kan-news/defense/241937/; שירית אביטן כהן ולילך שובל, "ישראל חושפת: כך תכנן חמאס להוציא לפועל פיגועים ברחבי אירופה", ישראל היום, 13 בינואר 2024. https://www.israelhayom.co.il/news/defense/article/15091785 

 

[10] "שר הכלכלה ברקת הציג הרפורמה 'מה שטוב לאירופה טוב לישראל': מהיום שהכרזתי עליה התחילו הלחצים והאיומים; השר אלי כהן: הפחתת רגולציה תגביר תחרות ותסייע לטיפול ביוקר המחיה", חדשות הכנסת, 27 במאי 2024. https://main.knesset.gov.il/news/pressreleases/pages/press27052024u.aspx 

 

[11] James Shotter, Barney Jopson & Jude Webber, “Israel’s ‘trolling’ foreign minister confronts the world,” Financial Times, 29 May 2024. https://www.ft.com/content/d5908642-68e3-445a-9ec6-a7fcf4ff556c

 

 

תגובות


bottom of page