הכישלון האסטרטגי של איראן מאז 7 באוקטובר דוחף את המשטר אל הפצצה
אסטרטגיית "ההגנה הקדמית" של משטר האייתולות קוראת לחתור תמיד למגע עם האויב ולא להתפשר עד הרגע האחרון. לאחר שתפיסה זו קרסה במלחמות מול ארה"ב וישראל בשנים האחרונות, סביר שטהראן תנסה עתה לפתח נשק גרעיני כנדבך ההרתעה האולטימטיבי
ב-23 באוגוסט 2026 רשם המטבע האיראני שיא שלילי חדש: שני מיליון ריאל לדולר. יום קודם לכן הודיע שר האוצר האמריקאי על שורת סנקציות ישירות ועקיפות על איראן, אותן כינה הנשיא טראמפ "D-Day כלכלי", בהקבלה ליום הפלישה של בעלות הברית לצרפת הכבושה ב-6 ביוני 1944.[1] חצי שנה מאז פתחו ארה"ב וישראל במלחמה נגד טהראן, האינפלציה הדוהרת באיראן (66% שנתית, בחודש יולי) והסגר הימי של ארה"ב על מצר הורמוז מובילים למחסור חריף בדלק ולעלייה במחירים של מוצרי בסיס. אזרחים מן השורה כורעים כל יום תחת הנטל, והנשיא מסעוד פזשכיאן הודה באחרונה כי ארצו מתמודדת עם "קשיים רבים".[2]
אך אנשי הדת הקיצונים ובכירי משמרות המהפכה שמנהיגים בפועל את המדינה דבקים בעמדתם: נראה שאין כרגע מקום למו"מ נוסף מול ארה"ב על סיום הלחימה והגעה להסכמות סביב סוגיות הליבה של העימות. הם אינם מוכנים להתפשר על שליטה במצר הורמוז, על תוכנית הגרעין, על מערך הטילים הבליסטיים ועל הפעלת ארגוני שְלוּחים (פרוקסיז) שטהראן מממנת ומחמשת במזרח התיכון. חילופי אש בין הצדדים וירי לעבר שכנותיה של איראן הפכו לדבר שבשגרה מאז קרסה הפסקת האש השברירית ביולי 2026.
הסיבות לדבקותה של טהראן בעמדתה, ונכונותה להמשיך ולהתעמת עם ארה"ב ולפגוע בשכנותיה, הן רבות ומגוונות. שורשיהן מצויים, לדעתי, בתפיסה האסטרטגית האיראנית המכונה "ההגנה הקדמית" (פרסית: "استراتژی دفاع پیشرو"). מאז עלייתו לשלטון ב-1979, משטר האייתוללות כמעט תמיד דבק בתפיסה שההגנה הכי טובה היא ההתקפה. עם הזמן, האסטרטגיה הזו הפכה למצב התודעתי הקבוע של ההנהגה בטהראן.
מאמר זה יעמוד על מקורותיה של "ההגנה הקדמית" ויסביר מדוע ההנהגה בטהראן אינה צפויה לסטות מתפיסה לעומתית זאת, אלא אם תרגיש שהסכין המונחת על צווארה מתחילה לחתוך, כפי שקרה מספר פעמים בעבר. אולם, להערכתי, דווקא אותה גישה שיכולה לדחוק את איראן אל הקיר ולחולל שינוי, היא זאת שעלולה גם להביא אותה לבסוף לייצר פצצת גרעין, חרף כל הניסיונות הצבאיים והדיפלומטיים הבינלאומיים למנוע זאת.
תמיד קדימה
"ההגנה הקדמית" מושתתת על שני עקרונות פשוטים: חתירה מתמדת למגע עם האויב, וסירוב להתפשר עד הרגע האחרון. הם באים לידי ביטוי בו-זמנית באיראן עצמה ובטבעת השְלוּחים שבנתה כחלק ממנה.
הדוֹגמטיוּת האסטרטגית של משטר האייתולות הודגמה לראשונה במלחמת איראן-עיראק (1988-1980). אחרי שנתיים של לחימה, העיראקים היו מוכנים להסכם הפסקת אש, אבל המנהיג העליון רוחאללה ח'ומייני סירב.[3] הוא האמין שהדרך הטובה ביותר להביס את העיראקים ולהמשיך לייצא את המהפכה האסלאמית היא להילחם עד הפלת משטרו של סדאם חוסיין בבגדאד.
כמו בעבר, דומה שהמנהיגים הנוכחיים בטהראן מוכנים להמשיך את העימות עם ארה"ב, ישראל ובעלות בריתן, מתוך הנחה שהן אלה שיתקפלו בסופו של דבר בפני הנחישות האיראנית
למרות המחיר הכבד שהמלחמה גבתה מהעם, הצבא והכלכלה האיראניים, וחרף התבוסות שהוא נחל בזירה הביטחונית בשש השנים אחרי ההצעה הזאת, המשטר המשיך להילחם עד 1988. רק כאשר הכלכלה האיראנית עמדה בפני קריסה וח'ומייני הבין כי משטרו בסכנה, הוא הסכים "לשתות את כוס התרעלה" המפורסמת.[4] בסופו של דבר, איראן לא קיבלה ב-1988 דבר שלא הייתה יכולה לקבל כבר ב-1982.
סיפור דומה התרחש סביב תוכנית הגרעין של איראן. בתמורה להקלה בסנקציות שהוטלו עליה, באוקטובר 2009 הציע נשיא ארה"ב ברק אובמה לרפובליקה האיראנית להשאיר בידיה את יכולת העשרת האורניום בשטחה, לצד 25% מכל האורניום המועשר לרמה של 3.75%.[5] גם כאן המשטר סירב להצעה, וכמו ב-1982 החליט שהדרך הטובה ביותר היא להמשיך לדחוף קדימה, לא להתפשר ולאתגר את ארה"ב.
לאחר שש שנים נוספות של בידוד וסנקציות, טהראן התפשרה בצורה משמעותית בהסכם הגרעין (JCPOA) שנחתם ב-2015: במקום 25% מהאורניום המועשר, איראן נאלצה להסכים שיישארו בחזקתה רק 3% ממנו. אך חמור יותר מבחינת המשטר היה הסכמתו לפיקוח הדוק על תוכנית הגרעין מטעם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA). לפי תנאי ההסכם, פקחי הסוכנות היו רשאים לבקש להגיע לכל מתקן חשוד באיראן, כשזמן ההמתנה המקסימלי לאישור כניסתם היה 24 ימים.[6]
תפיסת "ההגנה הקדמית" מתבטאת גם במלחמה הנוכחית עם ארה"ב וישראל, שהחלה ב-28 בפברואר 2026. חרף הנזק הצבאי, הכלכלי והאזרחי שנגרם לארצו במהלך המלחמה, משטר האייתולות ממשיך לדחוף קדימה בכל הזירות. כמו בעבר, דומה שהמנהיגים הנוכחיים בטהראן מוכנים להמשיך את העימות עם ארה"ב, ישראל ובעלות בריתן, מתוך הנחה שהן אלה שיוותרו ויתקפלו בסופו של דבר בפני הנחישות האיראנית ונכונותה לספוג מכות ולהמשיך להילחם. עתה נראה כי המשטר חש שידו על העליונה, אולם ייתכן שכמו בעבר, גם הפעם הכניעה האיראנית תגיע לבסוף בפתאומיות ובהפתעה.
"מבול אל-אקצה" וכישלון "ההגנה הקדמית"
לפני 7 באוקטובר, אסטרטגיית "ההגנה הקדמית" החיצונית של טהראן נשענה על ייצוא המהפכה האסלאמית למדינות נחשלות ויצירת מיליציות פרו-איראניות במזרח התיכון. אף שאיראן היא מדינה שיעית ברובה, המשטר בטהראן אינו נרתע מלעבוד עם שיעים, סונים או נוצרים במזרח התיכון – כל עוד הם אנטי-ישראלים, אנטי-אמריקאים ומוכנים להגן על האינטרסים של איראן בארצם. בתמורה, הרפובליקה האסלאמית מעניקה לקבוצות האלה סיוע כספי, אמצעי לחימה מתקדמים ואימונים צבאיים.
עד מתקפת "מבול אל-אקצה", האסטרטגיה הזאת הייתה הצלחה מסחררת. איראן בנתה את טבעת השלוחים שלה ברחבי המזרח התיכון והשיגה באמצעותם השפעה רבה במדינות ואזורים דוגמת סוריה, עיראק, תימן, לבנון ורצועת עזה.[7] בכל אחד מהמקומות האלה, בעלי הברית של איראן ייסדו מפלגות פוליטיות חזקות ובעלות כוחות חמושים, מעין מיליציות פרטיות שרובן חזקות יותר מהכוח הצבאי הרשמי של המדינה.
הרציונל של אסטרטגיית "ההגנה הקדמית" כפול: ראשית, המיליציות שאיראן הקימה סיפקו לה כוחות שמסוגלים לפגוע באויביה, הרחק מגבולותיה; שנית, הם הרתיעו את אותם אויבים מלתקוף בשטח איראן
הרציונל של אסטרטגיית "ההגנה הקדמית" הוא כפול: ראשית, המיליציות שהקימה ותמכה בהן סיפקו לאיראן כוחות שמסוגלים לפגוע באויביה, הרחק מגבולותיה. בה בעת, הכוחות הללו הרתיעו את אויביה של הרפובליקה האסלאמית מלתקוף בשטחה.[8] כך, מי ששילמו את מחיר המלחמות עם אויביה של איראן היו מדינות, אוכלוסיות וכלכלות זרות, ולא היא עצמה.
הדוגמה המובהקת ביותר היא כמובן חזבאללה הלבנוני: טהראן סיפקה מאות אלפי טילים ורקטות לארגון הטרור השיעי כדי להרתיע את ישראל מלתקוף את אתרי גרעין איראניים. בסבבי העימותים בין ישראל לחזבאללה לאורך השנים נהרגו אלפי לבנונים, כולל רבים שלא היו מעורבים, אולם הלחימה נותרה הרחק מגבולותיה של איראן.
האסטרטגיה הזו התרסקה ב-7 באוקטובר 2023. התפקיד העיקרי של המיליציות הפרו-איראניות במזרח התיכון היה להרחיק את המלחמות של איראן משטחה ולהרתיע את אויביה, ובעיקר ישראל, מלתקוף את הרפובליקה האסלאמית.[9] בה בעת, השלוחים היו אמורים לשמור על היכולת הצבאית שלהם עד היום שמשטר האייתולות יחליט להגשים את מטרת-העל שלו – השמדת ישראל.
אבל ההחלטה של חמאס לתקוף את ישראל ב-7 אוקטובר, והאירועים שקרו בשלוש השנים האחרונות, ריסקו את תפיסת "ההגנה הקדמית". ראשית, הן הביאו את המלחמה בפעם הראשונה לתוך שטח איראן – פעמיים בצורה מוגבלת ב-2024, ואז בשתי מלחמות גדולות ביוני 2025 ופברואר-אפריל 2026. שנית, לראשונה נפגעו מתקנים הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית באופן ישיר: תחילה על-ידי ישראל, ולאחר מכן גם על-ידי ארה"ב.[10]
מעבר לכך, תגובתה של ישראל למתקפה של חמאס הכריחה את המיליציות הפרו-איראניות להשתמש באמצעי לחימה שטהראן סיפקה להן כדי להגן על עצמן, במקום על איראן. זאת, בניגוד למטרה המקורית שלשמה הוקמו – להרתיע אויבים מבית ומחוץ, בעיקר ישראל.
בעקבות ההתפתחויות הללו התקיימו בתקשורת האיראנית דיונים לגבי התועלת של אסטרטגיית "ההגנה הקדמית".[11] אבל המשטר התעקש לדבוק בה, למרות כישלונה והמחיר הכלכלי שהתמיכה המועברת למיליציות גובה ממנו. הסיבה היא שאסטרטגיית "ההגנה הקדמית" אינה רק מדיניות ביטחונית, אלא תפיסה אידיאולוגית, כלכלית והישרדותית עבור המשטר.
שומרים על גחלת המהפכה
אחד הגורמים החשובים מאחורי "ההגנה הקדמית" הוא היריבות הפנימית בתוך הפוליטיקה של איראן. כמו בכל תנועה מהפכנית בהיסטוריה העכשווית, גם באיראן יש קבוצות שמאמינות שמשטר מהפכני צריך להיות במצב קבוע של מהפכה, בעוד קבוצות אחרות חושבות שיש להתמקד דווקא בפיתוח המדינה.
מתחים כאלה בין גישות שונות ליישום רעיון המהפכה בחיי המדינה מוכרות לנו גם מההיסטוריה. לדוגמה, אחרי המהפכה הקומוניסטית ברוסיה באוקטובר 1917, לאון טרוצקי ותומכיו האמינו כי המשטר המהפכני הבולשביקי חייב להיות במצב קבוע של מהפכה נגד הקפיטליזם. לשיטתם, המהפכה בברית המועצות תשרוד רק אם היא תישאר חלק מהמהפכות האנטי-קפיטליסטיות בעולם.[12]
לעומת טרוצקי, מנהיגים אחרים כמו יוזף סטאלין האמינו שמשטר בולשביקי צריך בראש ובראשונה להוביל מדיניות שמחזקת את המהפכה מבפנים, כמו פיתוח תעשייתי וכלכלי.[13] אחרי סטלין ניסו גם מנהיגים נוספים, כמו ניקיטה חרושצ'וב (1953–1964) וליאוניד ברז'נייב (1964–1982), לשפר את היחסים עם ארה"ב הקפיטליסטית, חרף התהום האידיאולוגי בין שתי המעצמות.[14]
בניגוד לסין ולברית המועצות תחת הקומוניזם, עד כה האמינו כל המנהיגים העליונים של הרפובליקה האסלאמית בדרך המהפכה האסלאמית המתמדת
דוגמה נוספת היא המתחים הפנימיים במשטר המהפכני של סין הקומוניסטית. המנהיג העליון הראשון של סין, מאו דזה-דונג (1976-1949), דגל בגישת המהפכה הקומוניסטית המתמדת, ותחתיו המשטר בבייג'ינג עודד מרידות ברחבי העולם.[15] אבל עם מותו של מאו עלו גם מנהיגים אחרים, כמו דנג שיאופינג (1997-1976), שהאמינו כי תפקיד ההנהגה בסין הוא להימנע מהרפתקאות בחו''ל ולהתמקד בפיתוח הכלכלה ובצרכים הפנימיים של המדינה.
נראה שהמשטר האיראני אינו שונה ממשטרים מהפכניים אחרים בכל הנוגע לתפקיד המהפכה בחיי המדינה. מחנה אחד, אליו משתייכים הקיצונים המנהיגים את המדינה היום, מאמין שאיראן צריכה להימצא במצב קבוע של מהפכה נגד ארה"ב ובעלות בריתה באזור, במיוחד ישראל. לעומתם, אחרים חושבים שההשקעה ב"ציר ההתנגדות" ובניית "טבעת האש" סביב ישראל עולים לארצם בכוח אדם ובהון דיפלומטי וכלכלי רב, ומסבכות אותה בהרפתקאות חיצוניות – כולם על חשבון טיפול בבעיות הפנים של המדינה והחברה.
ההבדל בין איראן של ימינו לסין ולברית המועצות היא שעד כה, כל המנהיגים העליונים של הרפובליקה האסלאמית האמינו בדרך המהפכה המתמדת. אייתוללה רוחאללה ח'ומייני, שהדיח את השאה ב-1979, סיפק למשמרות המהפכה את המשאבים והסמכות הדתית כדי לממש את המטרה הזאת. כעבור שנתיים החלו כוחותיו לייסד את חיזבאללה בלבנון.[16] אחרי מותו של ח'ומייני ב-1989 המשיך המנהיג העליון החדש עלי ח'אמנהאי את הקו של קודמו.
ח'אמנהאי האב, שירש מדינה שמתאוששת מהמלחמה עם עיראק, הצליח לאורך כהונתו לחזק את נוכחותה של איראן במזרח התיכון בצורה משמעותית – בלבנון, בעיראק, בעזה, בסוריה ובתימן. למעשה, ניתן לומר כי הוא היה המוציא לפועל המוצלח ביותר של "ההגנה הקדמית". האסטרטגיה הזאת לא רק הגנה על האינטרסים הביטחוניים של איראן, אלא מימשה את השאיפות של שני המנהיגים העליונים להמשיך את המהפכה.[17]
חשוב לציין שלאורך כהונותיהם של ח'ומייני וח'אמנהאי, גורמים בתוך המשטר האיראני המשיכו לטעון שעליו להתרכז בראש ובראשונה בחיזוק המצב הפנימי במדינה, במקום לחפש אויבים והרפתקאות בחו''ל. כך גם בימינו: בסוף 2025 הזמין משרדו של הנשיא פזשכיאן סקר שביעות רצון בקרב אזרחי איראן – אותו המשטר ניסה לצנזר. הממצאים היו חד-משמעיים: 92% מהנסקרים השיבו שהם אינם מרוצים מהמצב הפוליטי והכלכלי של ארצם ומהתפקוד של מוסדות הרפובליקה האסלאמית.[18]
סביר מאוד שהסקר גם משקף אי-שביעת רצון ממדיניות החוץ של המשטר באזור, שמובילה לתת-השקעה באיראן עצמה. למעשה, אחת הסיסמאות הפופולריות במחאות באיראן, כמו "המהפכה הירוקה" ב-2009, היא "לא לעזה, לא ללבנון, החיים שלי בשביל איראן". סיסמה זו מדאיגה את המשטר, כולל המנהיג העליון הקודם ח'אמנהאי, שתקף בשעתו את המוחים.[19]
אבל ידם של תומכי המהפכה המתמדת – האנשים הכי חזקים במערכת הביטחון בפוליטיקה של איראן – תמיד נותרה על העליונה, גם תחת נשיאים "רפורמיסטים" כמו ח'אתמי ורוחאני. הסיבה היא ש"הגנה קדמית", אף שהיא מופנית לכאורה כלפי אויבים חיצוניים של המשטר, משרתת מספר אינטרסים חשובים עבור תומכיה.
"סכנת" הנורמליזציה
ישנן מספר סיבות עיקריות מדוע תומכי "המהפכה המתמדת" באיראן חוששים מהפסקת המאמצים לייצא אותה.
הסיבה הראשונה היא תקדים ברית המועצות: במערכת הביטחונית ובמרכזי המחקר של המשטר האיראני מאמינים ומלמדים שהמדינה הסובייטית החלה להתפרק ברגע שהפסיקה להיות משטר מהפכני.[20] ב-1968 אימצה ברית המועצות את דוקטרינה "ברז'נייב", שקבעה כי מוסקבה תתערב בצורה צבאית במדינות הגוש המזרחי באירופה אם משטריהן יעמדו בפני קריסה פנימית או רפורמה דמוקרטית. אולם מיכאל גורבצ'וב, שהחליף את ברז'נייב לאחר מותו ב-1982, המיר את קידום המהפכה הקומוניסטית העולמית בדיאלוג וניסיון להגיע להסכמות עם ארה"ב הקפיטליסטית. יתר על כן, משטרו אפשר לכל מדינות הגוש המזרחי לבחור את דרכן, ללא התערבות סובייטית ובלי תמיכה צבאית וכלכלית ממנה.[21] המדינות הללו בחרו עד מהרה לנטוש את מוסקבה ולהצטרף למערב, לרוב ללא שפיכות דמים. ברית המועצות התפרקה ב-1991.
אם כן, בעיני חסידי המהפכה המתמדת באיראן, תקדים העבר מלמד כי זניחת הדרך המהפכנית והיפתחות למערב עלולים להוביל להתפרקות המשטר. הם מאמינים כי ברגע שהתאפשר להם, האמריקאים "חדרו" למוסדות ברית המועצות, ודרך "תוכניות הדרכה" ו"שיתוף ידע" שכנעו בכירים בצמרת הפוליטית והכלכלית הסובייטית לפרק את המערכת שלהם בעצמם ולהחליפה בקפיטליזם.[22]
כל עוד טהראן מחזיקה ומממנת בסיסים בלבנון, עזה, סוריה, תימן ועיראק, השפעתה במדינות הללו מבטיחה שוושינגטון וירושלים לא תוכלנה להגיע עמן להסכמים או לחתור לנורמליזציה
לפי היגיון זה, הדרך היעילה ביותר כדי "לחסן" את איראן ואזרחיה מפני תרחיש דומה הוא להמשיך להתנגד לארה"ב – מדיניות שנמצאת במרכזה של תפיסת "ההגנה הקדמית". כיוון שהאמריקאים לעולם לא ישלימו עם האסטרטגיה הזאת, בכך תימנע כל אפשרות לדו-קיום עמם.
איראן חשה באופן דומה גם לגבי היחסים שמנהלות שכנותיה עם המערב. כל עוד טהראן מחזיקה ומממנת בסיסים בלבנון, עזה, סוריה, תימן ועיראק, השפעתה במדינות הללו מבטיחה שוושינגטון (וירושלים) לא תוכלנה להגיע עמן להסכמים ואולי אף לחתור לנורמליזציה. התממשותו של "תרחיש אימים" כזה לא רק יוביל לבידודה האזורי של איראן, אלא גם עלול לסכן את המשטר שלה. מסיבות אלה, מאמינים בטהראן, עליהם להמשיך ולתחזק את השלוחים בכל מחיר.[23]
לצד שיקולים גאופוליטיים, לאסטרטגיית "ההגנה הקדמית" גם מרכיב כלכלי מובהק. הצורך לתמוך במיליציות פרו-איראניות במזרח התיכון מצדיק הוצאה של מיליארדי דולרים מדי שנה מתקציב המדינה, כדי לענות על צרכיהן הצבאיים – ציוד, אמצעי לחימה, תחמושת, מודיעין ועוד. מדיניות זו מעצימה את משמרות המהפכה, הגוף שתפקידו העיקרי הוא הגנה על המשטר ואשר אחראי על ניהול אסטרטגיית השלוחים של איראן, על חשבון הצבא הרגיל (ארטש). בה בעת, היא גם מעשירה מאוד את המפקדים במשמרות.[24]
מעבר לכך, התמיכה ב"הגנה קדמית" היא חלק חשוב במאבק הפוליטי והאידיאולוגי הפנימי באיראן. ויתור מצד המשטר על חזבאללה, חמאס או החות'ים ייאלץ את בכיריו להסביר מדוע הושקעו שנים רבות, כוח אדם רב ומיליארדי דולרים במימון וחימוש הקבוצות הללו, ומדוע ניתן פתאום לוותר עליהן. צעד שכזה יצטייר כחולשה בעיני היריבים הפוליטיים של ההנהגה הנוכחית ובעיני העם האיראני, שמאמין ברובו שחייבים להתרכז בראש ובראשונה בפתרונות המצוקות הרבות של ארצו.
לבסוף, יש גם ממד של ביטחון המשטר, יציבותו והגנה עליו מפני איומים מבפנים. ב-7 בינואר 2026, לאחר תקופה ארוכה של אי-שביעות רצון מהמשטר וממדיניותו, פרצה באיראן ההתקוממות העממית הגדולה ביותר מאז המהפכה האסלאמית ב-1979. מיליוני איראנים נענו לקריאות של יורש העצר הגולה, רזה שאה פהלווי, ויצאו לרחובות בקריאות להפלת המשטר.[25] כוחות הביטחון באיראן – הבסיג', משמרות המהפכה והמשטרה – לא ידעו תחילה איך להתמודד עם מספר רב כל-כך של מפגינים, אך עד מהרה החלו חלקן לדכא את המחאות בכוח רב. ח'אמנהאי טען כי "אלפים" נהרגו, אולם לפי דיווחים אחרים, המספר מתקרב ל-30 אלף.[26]
"שאגת הארי" והשינוי בתפיסת "ההגנה הקדמית"
תוכנית הגרעין של המשטר היא מרכיב נוסף ב"הגנה הקדמית". בכיריו מודעים היטב לכך שהתוכנית מייצרת משברים וחיכוכים קבועים מול וושינגטון. אולם במקום להירתע מכך, הם מינפו את תוכנית הגרעין כדי לוודא שלא ישרור שלום בין ארה"ב לאיראן, על-בסיס ההיגיון שהוסבר בחלק הקודם.
במשך שנים ארוכות המשיכה טהראן לפתח את תוכנית הגרעין שלה, תוך פרסום התחייבויות חוזרות ונשנות שהיא "אינה מעוניינת בנשק גרעיני".[27] עם זאת, לאחר שארה"ב עזבה ב-2018 באופן חד-צדדי את ה-JCPOA, איראן החלה בהדרגה להעשיר אורניום לרמות גבוהות. עד יוני 2025 היא צברה מאות קילוגרמים של אורניום המועשר ל-60%, אותו קל יחסית להעשיר לרמה הדרושה להרכבת נשק גרעיני.[28]
רבים בטהראן מאמינים שלאור הכישלון למנוע מארה"ב וישראל להפציץ את ארצם, הדרך היחידה להרתיע את כעת אויביה היא באמצעות נשק גרעיני
התקיפות האמריקאיות והישראליות נגד איראן ומתקני הגרעין שלה ב"עם כלביא" (יוני 2025) וב"שאגת הארי" (פברואר-אפריל 2026) שינו את התחשיב האסטרטגי של הרפובליקה האסלאמית. מותם של המנהיג העליון עלי ח'אמנהאי ורבים מההנהגה האיראנית במהלך "שאגת הארי", העלה משטר מיליטנטי יותר בהנהגתו של מוג'תבא ח'אמנהאי, בנו של המנהיג העליון הקודם.
תחת ההנהגה החדשה גברה חשיבותה של תוכנית הגרעין: רבים בטהראן מאמינים כעת שלאור הכישלון למנוע מארה"ב וישראל להפציץ את ארצם, הדרך היחידה שנשארה להרתיע את אויביה היא באמצעות נשק גרעיני. מסיבה זו, יש סיכוי סביר שהמלחמה תדחוף בעתיד את המשטר להחליט לבנות פצצה אטומית, בניגוד לעמדתו (הפומבית) של ח'אמנהאי האב. אחמד בחשאייש ארדסטאני, חבר במועצה לביטחון לאומי בפרלמנט האיראני, הכריז ביולי 2026 כי "הגיע הזמן שאיראן תבנה פצצה אטומית".[29] כחודש לאחר מכן התבטא יושב ראש המועצה העליונה לביטחון לאומי, מוחסן רזאי, אף הוא בנושא.[30]
למנף את הורמוז
ב"שאגת הארי" נוסף נדבך חדש ורב-עוצמה לתפיסה האסטרטגית של איראן: השליטה במצר הורמוז, המספקת לטהראן מספר יתרונות גאופוליטיים וכלכליים משמעותיים.
ראשית, בניגוד למיליציות הפרו-איראניות, שליטה במצר – הן כגורם שמתפעל את המעבר בו, והן כגורם שמסוגל לשבש אותו – מספקת למשטר בטהראן השפעה לא רק על מדינות במזרח התיכון, אלא על כלכלת העולם כולו. זוהי הגשמתה של אחת המטרות העיקריות של המהפכה האיסלאמית מ-1979.[31] ההשפעה שהייתה למעורבותן של משמרות המהפכה במלחמות בבוסניה, בעיראק, בסוריה ובאפגניסטאן, היא כאין וכאפס לעומת ההשפעה ששליטה במצר הורמוז מעניקה לטהראן.[32]
שנית, עד לנקודת זמן זו, ארה"ב – המעצמה הכי חזקה בעולם – טרם מצאה דרך לסכל באופן מוחלט את יכולתה של איראן לשבש את התנועה במצר הורמוז. עם זאת, האמריקאים הודיעו בסוף אוגוסט על סיום מלאכת פינוי המוקשים בנתיב הימי הצר (מה שאינו מונע מאיראן להמשיך בניסיונות המיקוש).[33] בנוסף, הסגר הימי שהטיל צבא ארה"ב על תנועת ספינות הנושאות סחורות לאיראן וממנה מאתגר את המשטר בטהראן, שאינו יכול לייצא נפט או לייבא מוצרים חשובים דרך הנמלים בדרום המדינה. למרות זאת, הרפובליקה האסלאמית נחושה שלא לוותר על שאיפותיה לשלוט במצר גם אחרי המלחמה.
שליטה על מצר הורמוז משדרגת בעיני המשטר את המעמד הבינלאומי של איראן – ממעצמה אזורית לשחקנית ברמה העולמית, שמסוגלת לאתגר את ארה"ב
שלישית, לשליטה במצר ממד כלכלי מובהק: איראן מעוניינת לגבות עמלות מכל ספינה שעוברת בו, אף שלא נראה אם שארה"ב תאפשר זאת. לפי חישובים איראניים, הפיכתה ל"גובת האגרה" של המצר יכולה להוסיף לקופתה לפחות 30 מיליארד דולר מדי שנה[34] – מחצית מהסכום שהרוויחה מייצוא נפט ב-2025. לעומת ההשקעה הרבה במיליציות פרו-איראניות, שלא השיאו שום תועלת כלכלית לאיראן אלא רק שואבות ממנה משאבים, אם תצליח לבסוף להשתלט על מעבר הימי הצר, היא תהפוך מנוף גאופוליטי למקור הכנסה משמעותי.
רביעית, בעיני המשטר, שליטה על מצר הורמוז משדרגת את המעמד הבינלאומי של איראן – ממעצמה אזורית לשחקנית ברמה העולמית, שמסוגלת לאתגר את ארה"ב.[35] התפתחות זו תשפיע לטובה על היחסים של טהראן עם יריבותיה של ארה"ב, סין ורוסיה, וייתכן שעם מדינות נוספות.
סיכום
מאמר זה הראה כיצד אסטרטגיית "ההגנה הקדמית" היא מרכיב מרכזי באידיאולוגיה של ההנהגה הפוליטית והביטחונית הנוכחית של המשטר האיראני. מסיבה זו, סביר מאוד שהמשטר לא יסכים לוותר עליה, גם אם ארצו ואזרחיו ייאלצו להמשיך ולשלם מחיר כואב בגינה.
תומכי "ההגנה הקדמית" חוששים כי ויתור עליה יחזק את היריבים הפרגמטיים והרפורמיסטים שלהם ויפגע בהם פוליטית וכלכלית. המשטר חושש גם שוויתור כזה ייתפס כחולשה בעיני האויבים שלהם באזור ובעולם, וידרבן גורמים מבפנים ומבחוץ, שרוצים לערער את יציבות המשטר, להגביר את מאמציהם.
בנוסף, חיזוק המעמד וההשפעה של גורמים רפורמיסטים ופרגמטיים באיראן יאפשר להם לממש את המטרה שהוצגה אחרי ניצחונו בבחירות של הנשיא הרפורמיסט הראשון באיראן, מוחמד ח'אתמי, ב-1997: שיקום היחסים עם ארה"ב, כדי להפחית את הלחץ הבינלאומי והעוינות בין שתי המדינות.[36] מבחינת השמרנים, צעד כזה יעניק לאמריקאים את ההזדמנות "לחדור" למערכת הפוליטית והכלכלית של איראן ולפרק אותה מבפנים, כפי שהם מאמינים שוושינגטון עשתה לברית המועצות.
התרחיש המדאיג ביותר הוא החלטה של משטר האייתולות לבנות פצצה גרעינית כדי לחזק את גישת "ההגנה הקדמית"
בנוסף, ישנו גם הממד הכלכלי. אמצעי הלחימה שאיראן צריכה כדי לחמש את עצמה ואת שלוחיה מספקים סכומים אדירים לתעשייה הביטחונית המקומית, הנשלטת על-ידי משמרות המהפכה ותומכיהם במערכת הביטחון והפוליטיקה של איראן. הם אינם צפויים לוותר מרצון על התעשיות הרווחיות האלה, שמעניקות להם כוח כלכלי והשפעה פוליטית עצומה ומאפשרות להם ולמשפחותיהם לנהל אורח חיים מפואר.
התרחיש המדאיג ביותר הוא החלטה של משטר האייתולות לבנות פצצה גרעינית כדי לחזק את גישת "ההגנה הקדמית". באיראן מכירים בכך שהמלחמות האחרונות הדגימו כמה היא חשופה מבחינה צבאית ומודיעינית. לפיכך, כדי להרתיע את אויביה, איראן, יותר מתמיד, תצטרך לדעתם להשיג נשק גרעיני.
כדי להתמודד עם הסכנות מצד המשטר האיראני, מדינת ישראל צריכה לגבש תפיסת "הגנה קדמית" משלה. עליה להשקיע בכינון ושימור יחסים טובים עם מדינות הגובלות עם איראן וסמוכות לה, במיוחד במפרץ הפרסי. ההתקפות הבלתי-פוסקות של טהראן נגד מדינות אלה במלחמה האחרונה ולאחריה, פותחות חלון הזדמנויות נדיר לשפר את היחסים עמן, ובמיוחד עם עומאן, כווית וערב הסעודית. המחיר הנדרש – השקעה במשא ומתן עם הפלסטינים ושיפור היחסים עמם – מצדיק את התוצאה הרצויה.
באותו זמן, מדינת ישראל צריכה להמשיך לנסות ולהפיל את המשטר, או לכל הפחות לערער את היציבות שלו, כמו שהשקיעה לפני המלחמות האחרונות.[37] במהלך "שאגת הארי" ביטל הנשיא טראמפ את התוכנית המשותפת להפלת המשטר.[38] כעת, רצוי שישראל תמשיך לגבש תוכניות חדשות נוספות, באישור וושינגטון ובתמיכתה. באותו זמן, עליה לנסות ולשכנע את הממשל שאם נקרית בפני ישראל הזדמנות כזו, אך לארה"ב אין את המשאבים או הרצון הנדרשים לעזור – שמורה לה הזכות לפעול לבדה.
ד"ר מאיר ג'בדנפר מלמד קורסים על איראן המודרנית באוניברסיטת רייכמן. ליצירת קשר: Meir.Javedanfar@gmail.com
הערות
* The appearance of U.S. Department of War (DoW) visual information does not imply or constitute DoW endorsement.
[1] Rebecca Schneid, “Iranian Rial Hits Record Low as the U.S. Unveils New Sanctions,” Time, 24 August 2026.
[2] AFP, “Iran president admits country facing 'many problems',” Gulf News, 23 August 2026; Patrick Wintour, “Iran’s economy in crisis as US launches new sanctions campaign,” The Guardian, 31 August 2026; Parisa Hafezi, “Iran urges US to comply with interim deal after Trump threatens further strikes,” Reuters, 1 September 2026.
[3] "Iraq offers to withdraw forces,” Australian Associated Press, reprinted in The Canberra Times, 11 June 1982.
[4]“‘It’s Worse Than Poison,’ Khomeini Says of Truce: Prodded by Aides, He Agreed to It.” Los Angeles Times, 20 July 1988.
[5] Poneman, Daniel, and Sahar Nowrouzzadeh. “The Deal That Got Away: The 2009 Nuclear Fuel Swap with Iran.” The Belfer Center for Science and International Affairs, 28 January 2021.
[6] “Iran Nuclear Deal: What It All Means.” BBC News, 14 July 2015.
[7] Lee Smith, “Nuclear Dreams: Iran Now Controls Four Arab Capitals, Plus Washington, D.C.” 5 February 2015, The Tablet, reprinted in Hudson Institute.
[8] See: “مزیتهای نسبی جبهه مقاومت که صهیونیستها حسرت آن را میخورند" [The comparative advantages of the Axis of Resistance which cause the Zionists wistful], Jahan News, September 3, 2024, https://jahannews.com/vdcce0q4o2bqoo8.ala2.html/
[9] See: “حزبالله: حمله اسرائیل به ایران منطقه را به آتش خواهد کشید” [Hezbollah: an Israeli attack against Iran will set the region on fire], Radio Farda, 1 March 2012. https://www.radiofarda.com/a/f8_hezbollah_warns_about_attacking_iran/24501774.html
[10] “U.S. Strikes on Nuclear Sites in Iran,” Congressional Research Service, 23 June 2025.
[11] See: "آيا محور مقاومت شکست خورد گفتگوی قیس قریشی و مهدی خراتیان" [Has the Axis of Resistance been defeated? A conversation between Gheis Goreyshi and Mehdi Kharatiyan], Azad, 3 February 2025. https://www.youtube.com/watch?v=tZhk363DChY.
[12] "Independent Red Poland, Trotsky’s Proclamation,” Reuters, republished in The Daily Observer, 17 August 1920.
[13] Walter Duranty, “Stalinism Shelves World Revolt Idea; To Win Russia First,” New York Times, 18 June 1931.
[14] “Khrushchev and the Twentieth Congress of the Communist Party, 1956,” Office of the Historian, US Department of State. See also: “President Brezhnev And The Soviet Union's Changing Security Policy,” CIA, 25 May 1979, p.8.
[15] Kit Gillet, "Review | Maoism: A Global History – How China Exported Revolution around the World.” South China Morning Post, 8 March 2019.
[16] See: “شکلگیری هسته اولیه حزبالله از برکات حضور حاج احمد در لبنان است” [The first nucleus of Hezbollah was formed thanks to the blessings of the presence of Haj Ahmad Motivaselian in Lebanon”, Defa Press, 5 July 2017. https://dnws.ir/00126y
[17] See: “مؤلفههای تاثیرپذیری حزبالله لبنان از انقلاب اسلامی ایران” [Components of Hezbollah Lebanon that were impacted by Iran’s Islamic revolution], Defa Press, 21 September 2016. https://dnws.ir/000QOX
[18] See: “جزئیات نظرسنجی جدید ایسپا و نارضایتی ۹۲ درصدی مردم | پزشکیان: اگر مردم راضی نیستند، ایراد از ماست نه آمار” [Details of the new survey of ISPA and the dissatisfaction of 92% of the public. President Pezeshkian: if the public is dissatisfied, the fault is with U.S, not the statistics], Rouydad 24, 12 November 2025. https://bitl.to/610u
[19] See: "رهبر انقلاب: فریبخوردگانی که روزی «نه غزه، نه لبنان» فریاد زدند، هرگز جان خود را فدای ایران کردند” [The leader of the revolution (Ayatollah Ali Khamenei - the author) “Those gullible people who chanted no to Gaza no to Lebanon never sacrificed their life for Iran”, IRNA, 17 January 2020. https://irna.ir/xjwVmk
[20] See: “نماینده ولی فقیه در سپاه پاسداران انقلاب اسلامی: فروپاشی شوروی نتیجه تغییر محاسبات رئیس جمهور بود” [The representative of the Supreme Jurisprudent in the IRGC: the disintegration of the USSR was because of alterations in the calculations of its president (i.e. Gorbachev – the author),] Mehr News, 15 April 2016. mehrnews.com/xDGsG
[21] Jacqueline Edmondson, Condoleezza Rice: A Biography, Westport: Greenwood Press, 2006, p.42.
[22] See: “غربگرایان چگونه شوروی را نابود کردند؟” [How those who support the West (in the Soviet Union) destroyed the USSR], Mashregh News , 19 January 2019. mshrgh.ir/929776
[23] Yaron Schneider, “Iraq in the Service of the Islamic Revolutionary Guard Corps: Pro-Iranian Militias in the War and the Struggle Over the Country’s Future.” INSS Insight No. 2146, 4 June 2026.
[24] Reza Haghighatnejad, "فساد بنیاد تعاون سپاه؛ ۴ میلیارد دلاری که نوک کوه یخ است" [Corruption in the IRGC's Coopertion: 4 billion which are the tip of the iceberg"], Radio Farda, 9 April 2021. https://www.radiofarda.com/a/analysis-on-corruption-in-irgc/31194804.html.
See also: بودجه نظامی ۱۴۰۴؛ تشدید تبعیض میان سپاه و ارتش، بحران بازنشستگی در نیروهای نظامی و امنیتی"" [The military budget for 2025-2026, the exacerbation of the prejudice between the IRGC and the Artesh, the retirement crisis in the security and intelligence forces], Iran International, 23 February 2025. https://www.iranintl.com/202502232808
[25] See: "فراخوان شاهزاده رضا پهلوی: پنجشنبه و جمعه ۸ شب همه از خیابانها و خانهها شعار سر بدهید" [Prince Reza Pahlavi's call: On Thursday and Friday at 8 p.m., everyone should chant slogans from the streets and houses], Iran International, 6 January 2026. https://www.iranintl.com/202601063628
[26] Jack Burgess and Ghoncheh Habibiazad, “Iran supreme leader acknowledges thousands killed during recent protests,” BBC, 17 January 2026; Tess McClure and Deepa Parent, “Disappeared bodies, mass burials and ‘30,000 dead’: what is the truth of Iran’s death toll?” The Guardian, 27 January 2026.
See also: “نیروی قدس سپاه و نیابتیهای حکومت، نقش محوری در کشتار معترضان داشتند” [The IRGC Quds Force and the regime’s regional proxy forces played a key part in the killing of protesters], Iran International, 17 January 2026. https://www.iranintl.com/202601172426
[27] “Iran has never sought nuclear weapons and never will, Khamenei aide says,” Iran International, 3 February 2025; “Iran's President Says Khamenei Doesn't Want Nukes,” Asharq Al Awsat, 26 February 2026.
[28] Kelsey Davenport, “Iran Accelerates Highly Enriched Uranium Production,” Arms Control Today, January/February 2024.
[29] See: “عضو کمیسیون امنیت ملی مجلس: زمان آن رسیده که ایران بمب هستهای را بسازد” [Member of National Security Commission in the Majles: The time has come for Iran to build a nuclear bomb], Khabar Online, 14 July 2026. khabaronline.ir/xq6wg
[30] “Iran Security Chief Hints at Nuclear Doctrine Shift after US Attacks,” Iran International, 23 August 2026.
[31] See: “انقلاب اسلامی ایران چگونه موجب شکلگیری نظم نوین جهانی شد؟” [How did Iran’s Islamic revolution create a new world order?], Defa Press, 4 February 2024. https://dnws.ir/002inj
[32] See: ایران رسماً به چهارمین ابرقدرت جهان تبدیل شده است“ [Iran has officially turned into the World’s fourth superpower], Khabargozari Khane Mellat, 10 May 2026. https://icana.ir/x5ySj
[33] Tara Suter, “Centcom says Iranian sea mines cleared from Strait of Hormuz transit routes,” The Hill, 27 August 2026.
[34] Ali Furuzanfar, “درآمد سالانه ۸۰ میلیارد دلاری از محل عوارض خدمات در تنگه هرمز” [Eighty billion dollars in annual revenue from service fees in the Strait of Hormuz] Mehr News, 30 March 2026. mehrnews.com/x3bHW5
[35] Robert Pape, “The War Is Turning Iran Into a Major World Power,” The New York Times, 6 April 2026.
See also: “هرمز؛ گلوگاهی که جهان را به ایران وابسته کرد” [Hormuz: the chokepoint that made the World dependent on Iran], Mehr News, 21 June 2026. mehrnews.com/x3cnXc
[36] See: “شاهکار دیپلماسی سید محمد خاتمی” [The diplomatic masterstroke of Seyyed Mohammad Khatami], Jamaran, reprinted in Donyay-e Eghtesad 11 January 2022. https://donya-e-eqtesad.com/fa/tiny/news-3833201
[37] “Türkiye Blocked US-Israeli Regime Change Plan in Iran, Ex-Israeli Spy Chief Says” Türkiye Today, 2 June 2026.
[38] Matthias Inbar, “Erdogan pressed Trump to halt planned US-Israeli ground operation against Iran,” i24News English, 7 July 2026.
תגובות