• ריו הינאטה-ימאגוצ'י

איומים חדשים מאתגרים את גבולות הפציפיזם של יפן

מתיחות גוברת עם סין, רוסיה וצפון קוריאה מאלצת את טוקיו לבחון מחדש רבות מהתפיסות האסטרטגיות שמנחות אותה מאז מלחמת העולם השנייה. אלא שקשיים חוקתיים, פוליטיים, כלכליים ודמוגרפיים כובלים את ידי הממשלה בטוקיו ומגבילים את התעצמות הצבא והיכולת להשתמש בו. אם לא תמצא דרכים להתגבר עליהם, יפן תמשיך לרדוף אחרי יריבותיה


מסוק תובלה של צבא יפן לאחר נחיתה על סיפון ספינה אמריקאית, בתרגיל משותף בים הפיליפינים ב-2020 |Photo by Lance Cpl. Joshua Sechser (public domain)

הגלים הגאופוליטיים סביב איי יפן גועשים במיוחד בשנים האחרונות ומאיימים בהדרגה לסחוף אחריהם שבעים שנות פציפיזם. בשלושת החודשים האחרונים של 2021, לדוגמה, מפציצים סיניים שטסו בסמוך לחופיה אילצו שוב ושוב את יפן להזניק מטוסי קרב ליירוט; [1] טילים בליסטיים ששוגרו מצוללת צפון קוריאניות פגעו מול החוף המערבי שלה;[2] ומערכות טילי קרקע-אוויר נפרסו על ידי רוסיה סמוך לאיי מריבה באוקיינוס השקט במטרה להדגיש את עמדתו התקיפה של הקרמלין בעימות שלו עם טוקיו סביבם.[3]


ההסלמה ביחסי יפן עם שכנותיה, לצד התפתחויות גאו-אסטרטגיות אחרות והתקדמות בטכנולוגיות לוחמה היברידיות, הם האתגרים המשמעותיים ביותר שבפניהם עמד צבא יפן (רשמית: "כוחות ההגנה העצמית של יפן", ה-JSDF) בעשורים האחרונים. ההתמודדות איתם תחייב את טוקיו לטפל בכמה סוגיות עומק כואבות: רפורמות חוקתיות, עדכון מבנה הכוחות המזוינים ושינוי בסדר העדיפויות ברכש הביטחוני. אף שבשנים האחרונות נרשמה התקדמות בכל התחומים הללו, ייתכן שהם אינם מספיקים כדי לעמוד בקצב השינויים המהירים במרחב ההודו-פסיפי.


מאמר זה ינתח את האיומים הביטחוניים והגאופוליטיים הדחופים ביותר על יפן כיום ויציע דרכים שבהן היא תוכל לקדם את האינטרסים הלאומיים שלה ולשמור על ביטחונה ותפקידה הבולט באזור.


שלוש חזיתות מתחממות

יפן היא ארכיפלג הממוקם באוקיינוס השקט, ממזרח ליבשת אירו-אסיה, ומשתרע מיַם אוחוטסק בצפון ועד ים מזרח סין וים הפיליפינים בדרום. בשל מיקומה הגאוגרפי של המדינה ואופי כלכלתה, המוכוונת מסחר ודלה במשאבים טבעיים, יפן מעניקה באופן מסורתי תשומת לב רבה לביטחון וליציבות של קווי תקשורת ימיים (SLOC).


הגישה של יפן לביטחון לאומי בשבעים השנים האחרונות עוצבה בעיקר על ידי סעיף 9 של החוקה הפציפיסטית שכוננה לאחר מלחמת העולם השנייה. החוקה, שלמעשה ״הוכתבה״ לטוקיו על ידי הכוחות האמריקאיים הכובשים ב-1947, הכתה מאז שורשים בתרבות הפוליטית של המדינה. סעיף 9 לחוקה מוציא מחוץ לחוק דה פקטו את השימוש בכוח צבאי על ידי הממשלה ומגביל את סמכותה להחזיק כוחות יבשה, ים ואוויר למטרות מלחמה. הסעיף הנוקשה נותר ללא שינוי מאז שנכנס לתוקף לפני 75 שנה – וכצפוי, הוא מגביל מאוד את יכולתה של טוקיו להתמודד עם איומים עכשוויים. וכאלה לא חסרים.

 

באוקטובר שטו ספינות מלחמה של הצי הסיני והצי הרוסי דרך המיצר המפריד בין האיים היפניים הונשו והוקאידו. בטוקיו ראו זאת כהתגרות ישירה

 

האיום החמור ביותר כיום מגיע מסין, בשל האסרטיביות הגוברת שלה כלפי יפן והאזור, במיוחד בים סין המזרחי והדרומי ובמיצרי טייוואן. תהליך המודרניזציה המהיר שעבר בשנים האחרונות הצבא הסיני והתקדמותו בתחום הלוחמה ההיברידית (ראו להלן) מגבירים את חומרת האיום הנשקף לטוקיו משכנתה הגדולה ממערב.

בנוסף, סין הופכת תוקפניות יותר כלפי יפן בכל הנוגע לאיי סנקאקו ("איי דיאויו", 钓鱼岛 בסינית) וכלפי טייוואן. יפן מודאגת מאוד ממפגן הכוח של סין כלפי האי השכן הדמוקרטי – לא רק מכיוון שהוא קרוב לחופיה, אלא גם בגלל הסבירות שבמקרה של עימות צבאי, בייג'ינג תטווח גם כוחות אמריקאיים המוצבים ביפן.


יתרה מכך, לוחמה היברידית – המשלבת לוחמה קונבנציונלית עם לוחמת מידע וסייבר ואמצעים נוספים כדי לתקוף את האויב, או לפחות לנצל את חולשותיו – הופכת בימינו לנפוצה יותר. כיוון שפעולות כאלו מתרחשות באזור "אפור" ולא מוגדר שבין עימות צבאי לרגיעה, החוקה המיושנת והנוקשה של יפן מקשה על ממשלתה להגיב עליהן מיד וביעילות. הדבר בא לידי ביטוי לא רק במרחב הקרקעי, הימי והאווירי, אלא גם בסייבר ובחלל החיצון. יפן נמצאת בתוך שטח שניתן להגדירו (לפי התפיסה הצבאית האמריקאית) כ"מערך נגד גישה ומניעת שטח" (Anti-Access/Area Denial) של סין. כיוון שהמעצמה השכנה מרחיבה אותו כל העת, היא מציבה את יפן ישירות בקו האש ומגבירה את הסכנה שצבאה יוכרע עקב נחיתותו המספרית.


כדי להתמודד טוב יותר עם האיום הגובר הזה תחת האילוצים החוקתיים שלה, יפן נשענת באופן גובר על מסגרות בינלאומיות רב-צדדיות. יפן עובדת עם ארה"ב, אוסטרליה והודו כבר יותר מעשור כדי לקדם את מה שהפך עם הזמן ל"דיאלוג הביטחוני המרובע" (הQuad), שהוקם מחדש ב-2017. אף שהוא עדיין יוזמה רופפת שרחוקה מלהיקרא ברית, ה-Quad הוא רכיב חשוב בשאיפה של טוקיו להשיג "הודו-פסיפי חופשי ופתוח". הסכם הביטחון המשולש שנחתם ב-2021 בין אוסטרליה, בריטניה וארה"ב (AUKUS) עורר גם כן עניין רב ביפן. אף ש-AUKUS היא מסגרת סגורה, לא מן הנמנע שיפן תוכל לפעול בתיאום עם חברותיה. עם זאת, חשוב להדגיש כי מאמצים רב-צדדיים מסוג זה אינם מתקבלים באהדה בבייג'ינג ואף זכו לתגובות מעורבות של מדינות אחרות בהודו-פסיפי, המשתדלות להלך בין הטיפות. התוצאה, אם כן, היא דווקא הגברת המתיחות באזור.[4]


האיום מצד צפון-קוריאה גדל אף הוא באופן משמעותי בשנים האחרונות עקב תהליך המודרניזציה של צבא העם הקוריאני (KPA).[5] לצפון קוריאה יש כיום מגוון רחב של טילי שיוט וטילים בליסטיים המסוגלים לפגוע בכוחות יפניים ואמריקאיים בהודו-פסיפי, כמו גם יכולות לוחמת סייבר.[6] יתרה מכך, אי הוודאות לגבי יציבות המשטר בפיונגיאנג מטרידות את יפן, שחוששת מפני סכסוכים ומשברים הומניטריים בחצי האי הסמוך במקרה שהוא יקרוס.

מפת אזור מזרח אסיה. יפן מתמודדת עם מתיחות ביחסים עם שלוש משכנותיה | Source: Daniel Feher, FreeWorldMaps.net (with permission by the author)

גם התנהלותה של רוסיה מעוררת דאגה רבה ביפן. לשתיים מחלוקות לא פתורות סביב ארבעת האיים הידועים בשם "השטחים הצפוניים" (Northern Territories), שנכבשו על ידי רוסיה ב-1945 ונמצאים תחת שליטתה מאז.[7] עוד לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה בסוף פברואר 2022, עוררה הפעילות המוגברת הצבאית של רוסיה חששות בטוקיו. חדירות מהאוויריות ובים מצד השכנה מצפון אינן נדירות, וישנן התפתחויות מדאיגות, כולל פריסת מטוסי קרב וטילים נגד ספינות לבסיסים הצבאיים באיי אטורופו וקונשירי, המצויים במחלוקת בין מוסקבה וטוקיו.[8]


יפן גם חוששת להיקלע לסכסוך של רוסיה עם ארה"ב ובעלות בריתה ומודעת לתיאום האסטרטגי המתהדק בין בייג'ינג למוסקבה. שיתוף הפעולה הזה הוצג לעיני כל באוקטובר 2021 כאשר ספינות מלחמה של הצי הסיני והצי הרוסי שטו דרך מיצר טסוגארו (Tsugaru), מיצר צר ברוחב 12 מייל המפריד בין האי היפני הראשי הונשו (Honshu) לבין האי הוקאידו (Hokkaido) מצפונו.[9] בטוקיו ראו זאת כהתגרות ישירה, והאירועים האחרונים באוקראינה רק מגבירים את החשש שלה.


מעבר לדאגות הגאו-אסטרטגיות המיידיות הללו, ישנם גם איומים רחוקים שמשפיעים במישרין או בעקיפין על ביטחונה של יפן. בהתחשב במיקומם של משאבים קריטיים ונתיבי תחבורה, מדינת האיים רגישה מאוד להשפעותיהם של סכסוכים גאופוליטיים, טרור ופשיעה בינלאומית במזרח התיכון, באפריקה, בדרום אסיה ובדרום-מזרח אסיה.


התפתחויות טכנולוגיות מוסיפות רובד נוסף של מורכבות למצב זה. מבחינה צבאית, טכנולוגיות נשק חדשות משנות את עולם הלוחמה, במיוחד בתחום הרובוטיקה וכלי נשק היפרסוניים ומבוססי לייזר. לכך יש להוסיף גם של טכנולוגיות יישומיות מבוססות מידע ותקשורת, כגון בינה מלאכותית ומחשוב קוונטי.

 

המכשול המשמעותי ביותר להתפתחותה הביטחונית והצבאית של יפן הוא ללא ספק סעיף 9 בחוקתה

 

אך צרותיה של יפן אינן מסתכמות בחדשנות צבאית. התחרות העזה בין מדינות להשגת עליונות טכנולוגית החריפה לא רק את המתחים הגאופוליטיים, אלא גם את הלחץ על שרשראות האספקה העולמיות, המתוחות ומשובשות גם כך עקב משבר הקורונה. אף שיפן היא מעצמה טכנולוגית, היא בכל זאת מוצאת את עצמה בתחרות טכנולוגית עזה יותר, כמו גם חשופה יותר כלכלית, במיוחד לנוכח המשבר הנוכחי נמתמשך.


לאור ההתפתחויות האחרונות, טוקיו חייבת לגבש חשיבה אסטרטגית חדשה. עליה להקדיש תשומת לב רבה יותר לאופן שבו היא יכולה לשפר את יכולות ההגנה העצמית שלה ולנהל את האיומים המתעצמים סביבה. אך דווקא בזמן שדרושה לה יותר מכל דווקא גמישות, היא נתקלת בחומה קשיחה וכמעט בלתי ניתנת לעקיפה.


ידיים כבולות

המסמך המפרט את אסטרטגיית ההגנה ודוקטרינת התכנון המרכזית של יפן נקרא "הנחיות תוכנית ההגנה הלאומית" (National Defense Program Guidelines - NDPG). הוא תוכנן במקור להתעדכן פעם בעשור, אך בשני העשורים האחרונים עבר מספר תיקונים משמעותיים בפרקי זמן הולכים ומתקצרים.


במהלך המלחמה הקרה התבססה יפן על תפיסת "יכולת ההגנה הבסיסית" (Basic Defense Capability) המינימליסטית, שנותרה ללא שינוי במשך עשרות שנים. אבל מול אי הוודאות הגאופוליטית החדשה של העידן שלאחר המלחמה הקרה, יפן פרסמה מסמכי NPDG חדשים ב-1995 וב-2004, והאיצה בכך את המעבר לא רק לקראת עמדת הגנה פרואקטיבית יותר, אלא גם להגדלת התפקיד הביטחוני הבינלאומי שלה.


בעשור הקודם חלו מספר התפתחויות משמעותיות נוספות. מטרת ה-NDPG שפורסם ב-2010 – שש שנים בלבד אחרי קודמו – היתה להכין את צבא יפן לקראת לחימה ביום הפקודה. ה-NDPG לשנת 2013, שנוסח על ידי ממשלתו החדשה של שינזו אבה, דחף לראשונה לאמץ עמדה פרואקטיבית והתקפית יותר כלפי ביטחון לאומי ובינלאומי.


כתוצאה מכך, ביפן החלו לפעול להסרת חלק מהחסמים החוקתיים והפוליטיים בתחומים אלה. שינויים בתנאים המשפטיים המתירים שימוש בכוח צבאי[10] והעברת "החקיקה לשלום וביטחון" (Legislation for Peace and Security) בספטמבר 2015,[11] העניקו לממשלת יפן את הסמכות לממש את זכות ההגנה העצמית הקולקטיבית לראשונה מאז תום מלחמת העולם השנייה. היא גם נתנה ל-JSDF גמישות רבה יותר להילחם – אם כי עדיין תחת מגבלות כבדות במיוחד בהשוואה למדינות אחרות.[12]


עם זאת, אתגרי הביטחון המשיכו להתפתח מהר יותר מתוכניות האסטרטגיה והמוכנות של יפן, מה שחייב את טוקיו לשנות את ה-NDPG פעם נוספת בדצמבר 2018. המסמך האחרון קורא להפוך את צבא יפן לאקטיבי יותר, כזה שמוכן לעבוד באזורים אסטרטגיים רחבים יותר על ידי יצירת "כוח הגנה רב-תחומי".[13]


למרות ההתקדמות האסטרטגית, שיפורים במוכנות ההגנתית שלה והתהדקות הברית שלה עם ארה"ב, יפן עדיין חשה שהיא אינה ערוכה כראוי להתמודד עם האיומים והחולשות שלה, קיימים ועתידיים. לפיכך, ממשלתו הנוכחית של רה"מ החדש, פומיו קישידה, פועלת עתה כדי לעדכן שוב את ה-NDPG והאסטרטרגיה לביטחון לאומי (NSS) עד סוף 2022. עם זאת, מבלי להתמודד עם שלל הסוגיות הפוליטיות, החברתיות והמשפטיות שחסמו או עיכבו את השינויים ההכרחיים במדיניות ההגנה, באסטרטגיות ובמוכנות שלה – וממשיכות לעשות כן – יפן תמשיך לפגר אחרי יריבותיה באזור.


מסלול מפותך וארוך

הדרך של יפן להתקדם בנושאים הביטחוניים רצופה קשיים משמעותיים. המכשול הראשון – וללא ספק המשמעותי ביותר – הוא סעיף 9 של החוקה. מעבר למגבלות משפטיות ישירות על מבנה הצבא והוצאות ביטחון, הסעיף השפיע במשך עשורים גם על התרבות הפוליטית היפנית, ודיונים קונסטרוקטיביים בנושאי הגנה לאומית התקיימו בפרופיל נמוך או הפכו לטאבו. בשנים האחרונות גוברת ההכרה באיומים הביטחוניים הדחופים ודיונים על ביטחון לאומי, ואפילו רפורמה חוקתית, התגברו. עם זאת, נרשמה מעט התקדמות בפועל, כפי שניתן לראות ב"חקיקה לשלום וביטחון" מ-2015, שחוותה קיצוצים משמעותיים וקרבות פוליטיים ארוכים לפני שעברה בקושי רב.


המכשול שני הוא תקרת ההוצאה על הביטחון, שנקבעה ב-1976 לאחוז אחד בלבד מההוצאה כצעד פוליטי, לכאורה כדי למנוע בזבוז מיותר. המכסה הזו מגבילה לא רק השקעות במבנה הכוח, אלא גם עלויות תפעול ואחזקה.

 

הגיוס לצבא מושפע מאוד מהמשבר הדמוגרפי המתמשך ביפן, המתאפיין בילודה נמוכה ואוכלוסייה שמזדקנת במהירות

 

חרף המגבלה הזו, יפן היא הכלכלה השלישית בגודלה בעולם ולא ניתן לומר כי תקציב הביטחון שלה נמוך במספרים אבסולוטיים. התקציב הזמני לשנת 2022 עומד על 5.4 טריליון ין (כ-47.2 מיליארד דולר), מה שממקם אותה במקום התשיעי בעולם בהוצאות צבאיות.[14] עם זאת, לדעת מחבר מאמר זה, הוא אינו מספיק כדי להתמודד בצורה מספקת עם האיומים הקיימים.


המכשול השלישי מגיע משורות הצבא עצמו. הגיוס לצבא יפן מושפע מאוד מהמשבר הדמוגרפי המתמשך שלה, המתאפיין בשיעורי ילודה נמוכים ואוכלוסייה המזדקנת במהירות.[15] יתרה מכך, באופן אירוני, ההתאוששות הכלכלית בשנים האחרונות השפיעה לרעה על שיעור ההצטרפות ל-JSDF ושימור כוח האדם בו. זאת, כיוון שצעירים רבים מעדיפים כעת משרות במגזר הפרטי או תפקידים ממשלתיים אחרים על פני שירות בכוחות המזוינים.


המכשול הרביעי נוגע ליחס בין הזרועות השונות של ה-JSDF. אף שהאיומים הביטחוניים הנוכחיים מתרכזים בתחומי האוויר והים, הצבא היפני נשען באופן לא פרופורציונלי על כוחות היבשה שלו. בזרוע היבשה של צבא יפן משרתים 140,646 נשות ואנשי שירות, בעוד זרועות הים והאוויר מאוישים רק ב-43,033 ו-44,152, בהתאמה.[16] אף שארגון מחדש של הזרועות הללו והגדלת מצבת כוח האדם הם תהליכים שיימשכו שנים, הימנעות מתיקון העיוות הזה רק תגרום עם הזמן להגדלת הפערים בהתמודדות עם האיומים המתעצמים והמתרבים באוויר ובים.


עבור יפן, אילוצים אלו יוצרים דילמות קשות בתכנון הביטחוני, שמשפיעות בתורן על המוכנות האסטרטגית שלה. אי-הוודאות והדחיפות הגוברת אכן הובילו להאצת המאמצים להתגבר על החסמים הללו, או לכל הפחות לצמצם ככל הניתן את הנזק שהם גורמים. אף על פי כן, האתגרים הללו נותרו משמעותיים והצעדים לפתרונם מתקדמים בקצב הרחוק מלהשביע רצון.


כיצד מתקדמים?

כיצד ניתן לשפר את יכולתה של יפן להתמודד עם האיומים הרב-גוניים המתעצמים – ובצורה היעילה ביותר? סוגיה זו מעסיקה את ממשלת קישידה, העומלת על עדכון מסמכי האסטרטרגיה והדוקרטינה ההגנתית שלה. ישנם מספר נושאים שדורשים, לטעמי, תשומת לב מיוחדת:


ראשית, הגיע הזמן שיפן תצטייד באמצעים התקפיים. בטוקיו דנים כיום בסוגיות המשפטיות והמבצעיות הכרוכות בתקיפת בסיסי אויב כאשר יפן נמצאת תחת אש, או כאשר התקפה פוטנציאלית כיזו עליה ודאיות ומיידיות.[17] קיימים סייגים לכך, במיוחד בשאלה אם אמצעים התקפיים נוגדים את הכללים של יפן, המחייבים שאמצעים צבאיים יהיו "מוכווני הגנה בלבד" ו"המינימום ההכרחי". אולם סייג משמעותי יותר הוא שיפן עדיין רחוקה מלהיות מסוגלת לצאת למבצעים התקפיים מלאים, בשל עלויות הרכש והתפעול של מערכות צבאיות חדשות. אלו כוללים שדרוגים להבטחת עליונות אווירית וימית, לוחמת סייבר ולוחמה אלקטרונית ויכולות תקיפה מוגבלות נגד בסיסי אויב. לפיכך, בעתיד הנראה לעין, השיפור באמצעים ההתקפיים של ה-JSDF ימשיכו להיות הדרגתיים ומוגבלים במידה מה – ויפן תהיה תלויה בארה"ב לביצוע תקיפות אסטרטגיות.

 

שיטות לוחמה א-סימטרית יהיו חיוניות עבור צבא יפן בעתיד, אך מבלי לבוא על חשבון מערכות קצה מתקדמות

 

שנית, שיטות לוחמה א-סימטרית יהיו חיוניות עבור ה-JSDF בעתיד. ניתן להשיג הרבה במרחב הסייבר ובמרחב האלקטרומגנטי (שכפופים גם הם להגבלות סעיף 9) ובמבצעים ימיים – במיוחד בלוחמת צוללות ומיקוש ימי. חשוב להדגיש כי השאיפה להשגת יתרון א-סימטרי איננה צריכה לבוא על חשבון מערכות קצה מתקדמות, כמו מטוסים וכלי שיט מהדור הבא, או יכולות הגנה מפני טילים, שיישארו עמודי התווך של צבא יפן.[18] במקום זאת, ניתן לשלב מגוון יכולות וטקטיקות כדי להתגבר על החסרונות הקיימים של ה-JSDF, תוך ניצול הפגיעות של יריבים עדיפים מבחינה איכותית וכמותית.


שלישית, הבעיות הדמוגרפיות של יפן מחייבות אותה להפיק את המרב מהתפתחות בטכנולוגיות צבאיות. ניתן לשאוב עידוד מהופעתם של כלי רכב קרקעיים, ימיים ואוויריים בלתי מאוישים למעקב וסיור, ובינה מלאכותית צפויה אף היא למלא תפקיד חיוני בפעולות סייבר הגנתי.[19] יתרה מכך, ישנה התקדמות ניכרת גם בפלטפורמות מאוישות, כגון הפריגטות מדגם מוגאמי (Mogami) בנפח 3,900 טון שהושקו באחרונה. ספינות מתקדמות אלה מצוידות במערכות אוטומטיות, וחרף גודלן זקוקות רק לכ-90 אנשי צוות לצורך הפעלתן. אף שטכנולוגיה, מתקדמת ככל שתהיה, אינה מסוגלת לבטל לחלוטין את הצורך במעורבות אדם, היא בכל זאת אחד האמצעים הבודדים להגביר מבחינה איכותית את מוכנות צבא יפן.

משחתת מדגם "מוגאמי" בעת השקתה, ב-2020. הטכנולוגיה מסייעת להתגבר על המחסור בכוח אדם | Photo: Japanese Ministry of Defense (in compliance with Terms of Use)

רביעית, חילוקי דעות ויריבויות בין זרועות ה-JSDF ממשיכות לפגוע בשיתוף הפעולה הבין-זרועי (jointness). לצבא יפן חסרים פיקודים מרחביים, ובהיעדרם רוב העומס נופל על משרד המטכ"ל, מה שפוגע במאמצי מוביליזציה. יתרה מכך, אף שהרשם שיפור באימונים ובתרגילים המשותפים, דוקטרינות מבצעיות משותפות עדיין נמצאות בחיתוליהן. לאור זאת, המאמץ המרכזי צריך להיות הקמת פיקודים מרחביים עם דוקטרינות המתאימות לאזורי הפעילות שלהם.


חמישית, יפן צריכה לחזק בריתות ורשתות בינלאומיות לשיתוף פעולה ביטחוני. אין ספק שהברית בין יפן לארה"ב התהדקה משמעותית בשנים האחרונות,[20] אך יש עדיין מקום רב לשיפור, במיוחד בדוקטרינות אסטרטגיות, מבצעיות וטקטיות, בשיתוף מודיעין ובהגברת התיאום בין המערכות (interoperability). יתרה מכך, הברית בין יפן לארה"ב תהיה חייבת לכלול בעתיד גם את העמקת שיתוף הפעולה הטכנולוגי, במיוחד בכל הנוגע לטכנולוגיות חדשות ומתפתחות.[21]


הברית החשובה הזו חייבת גם לחזק רשתות רב-צדדיות עם בעלות ברית אחרות של ארה"ב ומדינות בעלות תפיסות דומות, בהודו-פסיפי ומחוצה לו. יפן תצטרך לשפר את שיתוף הפעולה והתיאום הביטחוני שלה עם שחקני מפתח, כולל אוסטרליה, קנדה, הודו, דרום קוריאה, טייוואן ומספר מדינות בדרום-מזרח אסיה ובאירופה.

מסקנות

שיתוף פעולה, סכסוכים ותחרות שלובים זה בזה במרחב ההודו-פסיפי. יפן נמנעה במשך עשרות שנים מהתעצמות צבאית בשל אילוצים פנימיים ובינלאומיים מגוונים, אך האיומים עליה וסביבה התגברו באחרונה לרמה כזו שהיכולות והמדיניוּת הקיימות אינם מסוגלים עוד להתמודד עמם. מסיבה זו, היא זקוקה לאמצעי הגנה והרתעה מדויקים וחזקים יותר, לצד דיפלומטיה קונסטרוקטיבית ושיתוף פעולה עם גורמים בעלי עניין באזור.


הקושי, עם זאת, נעוץ ביכולת לאזן בין הגנה לדיפלומטיה. עתיד הביטחון הלאומי של יפן לא ייקבע רק על ידי הצגת חזון והקצאת משאבים, אלא גם ביישום המדיניות הנכונה וקביעת המסגרות הנכונות. כדי להשיג זאת, יפן תצטרך לבחון מחדש את היאחזותה בעבר וב"פוליטיקה הישנה", שעיכבו את מאמציה להתפתח. במקום זאת, היא תצטרך לנקוט בצעדים חדשניים יותר על ידי ניצול אפשרויות ואמצעים שונים להשגת יכולות, התורמות הן לביטחון הלאומי והן לקידום היציבות וההרמוניה בהודו-פסיפי.

 

ריו הינאטה-ימאגוצ'י הוא מרצה במרכז המחקר למדע וטכנולוגיה מתקדמים באוניברסיטת טוקיו ועמית אורח ב-Pacific Forum. הוא הציג, פרסם וייעץ במגוון נושאים הקשורים להגנה, ביטחון ותחבורה בהודו-פסיפי. הוא שרת בעבר בזרוע היבשה של צבא יפן (במילואים) ומילא תפקידים שונים באוניברסיטה הלאומית של פוזאן, ב-Universitas Muhammadiyah Malang, במשרד בסיאול של ה-International Crisis Group, ב-Sasakawa Peace Foundation, בשגרירות יפן באוסטרליה ובמרכז השפה של קרן יפן בסידני.

ריו בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת ניו סאות' ויילס באוסטרליה ותואר שני בלימודי אסטרטגיה והגנה ותואר ראשון בניתוח ביטחון מהאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה. ניתן לעקוב אחריו בטוויטר: @tigerrhy

(צילום: באדיבות המחבר)


הערות:

[1] Matthew M. Burke and Mari Higa, “Japan scrambled more fighters to intercept Chinese aircraft over the summer,” Stars and Stripes, 20 October 2021. https://www.stripes.com/theaters/asia_pacific/2021-10-20/japan-fighter-jets-scramble-intercept-china-aircraft-3306498.html

[2] “North Korea fires suspected submarine-launched missile into waters off Japan”, BBC.com, 19 October 2021. https://www.bbc.com/news/world-asia-58963654

[3] AP in Moscow, “Russia sends Defence Missiles to Pacific Islands Claimed by Japan,” The Guardian, 2 December 2021. https://www.theguardian.com/world/2021/dec/02/russia-sends-defence-missiles-to-pacific-islands-claimed-by-japan

[4] Maria Siow, “South China Sea: will Aukus affect Asean’s code of conduct talks with Beijing?,” South China Morning Post, 21 November 2021. https://www.scmp.com/week-asia/politics/article/3156694/south-china-sea-will-aukus-affect-aseans-code-conduct-talks

[5] Ryo Hinata-Yamaguchi, Defense Planning and Readiness of North Korea: Armed to Rule Oxfordshire, UK and New York, NY: Routledge, 2021.

[6] Missile Defense Project, “Missiles of North Korea,” Missile Defense Project, 14 June 2021. https://missilethreat.csis.org/country/dprk/

[7] Ministry of Foreign Affairs of Japan, “Northern Territories Issue,” 1 March 2011. https://www.mofa.go.jp/region/europe/russia/territory/overview.html

[8] Yu Koizumi, “Russian Military Modernization in the Northern Territories and Its Implications for Japanese Foreign Policy,” Sasakawa Peace Foundation International Information Network Analysis, 31 May 2021. https://www.spf.org/iina/en/articles/koizumi_01.html

[9] Jesse Johnson, “Chinese and Russian navies' Tsugaru Strait transit highlights growing defense ties,” Japan Times, 19 October 2021. https://www.japantimes.co.jp/news/2021/10/19/national/china-russia-tsugaru-strait/

[10] Japan Ministry of Defense, Defense of Japan 2020, Tokyo, Japan, 2020, p.200.

[11] Ministry of Foreign Affairs of Japan, “Japan’s Security Policy,” 12 April 2016. https://www.mofa.go.jp/fp/nsp/page1we_000084.html

[12] Jeffrey W. Hornung and Mike M. Mochizuki, “Japan: Still an Exceptional U.S. Ally,” The Washington Quarterly 39, no. 1, 2016.

[13] Japan Ministry of Defense, National Defense Program Guidelines for FY 2019 and Beyond, 18 December 2018, p.11.

[14] Japan Ministry of Defense, Defense Programs and Budget of Japan - Overview of FY2022 Budget (Draft), Tokyo, Japan, 2021; Diego Lopes da Silva, Nan Tian, and Alexandra Marksteiner, “Trends in Military Expenditure, 2020,” SIPRI Fact Sheet, April 2021.

[15] Pam Kennedy, “How Japan’s Aging Population Impacts National Defense,” The Diplomat, 28 June 2017. https://thediplomat.com/2017/06/how-japans-aging-population-impacts-national-defense/; Tom Phuong Le, “Tokyo Wants to Upgrade Japan’s Defense Capacity. A Demographic Crisis Could Get in the Way,” The Washington Post, 30 July 2021. https://www.washingtonpost.com/politics/2021/07/30/tokyo-wants-upgrade-japans-defense-capacity-demographic-crisis-could-get-way/

[16] Japan Ministry of Defense, “Defense Programs and Budget of Japan - Overview of FY2021 Budget,” Tokyo, 2021, p.47.

[17] Masashi Murano, “The Modality of Japan’s Long-Range Strike Options,” in: Jonathan D. Caverley and Peter Dombrowski (eds.), Policy Roundtable: The Future of Japanese Security and Defense, Texas National Security Review, 1 October 2020. https://tnsr.org/roundtable/policy-roundtable-the-future-of-japanese-security-and-defense/

[18] Ryo Hinata-Yamaguchi, “Japan’s Defense Readiness: Prospects and Issues in Operationalizing Air and Maritime Supremacy,” Naval War College Review, Summer 2018.

[19] Japan Ministry of Defense, “Defense Programs and Budget of Japan - Overview of FY2021 Budget.”; ibid, “Defense Programs and Budget of Japan - Overview of FY2022 Budget (Draft).”

[20] Richard L. Armitage and Joseph S. Nye, The U.S.-Japan Alliance: An Equal Alliance with a Global Agenda, Washington, DC: CSIS, 2020. https://www.csis.org/analysis/us-japan-alliance-2020

[21] Tate Nurkin and Ryo Hinata-Yamaguchi, “Emerging Defense Technologies in the Indo-Pacific and the Future of US-Japan Cooperation,” Report, Washington, DC: Atlantic Council, 17 April 2020. https://www.atlanticcouncil.org/in-depth-research-reports/report/emerging-defense-technologies-and-the-future-of-us-japan-defense-collaboration/