המאמרים המומלצים
  • בועז גנור

9/11 היה קריאת השכמה. המערב ממשיך לישון

עודכן ב: ספט 9

במשחק החתול והעכבר בין ארגוני טרור לשירותי הביטחון, די בפרצה אחת כדי לגרום לקורבנות ולנזק בהיקף עצום. בעשרים השנים שחלפו ממתקפת הטרור הקשה בהיסטוריה לא נעשה מספיק להבטיח שאירועים כאלה, או גרועים מהם, לא יקרו שוב

חיילים אמריקאים פורצים לבית בעיראק בחיפוש אחר חשודים, ב-2007. תפיסת הלוחמה בטרור של ארה"ב השתנתה דרמטית אחרי פיגועי 11 בספטמבר | U.S. Air Force photo by Staff Sgt. Stacy L. Pearsall, U.S. Army Flickr (CC-BY-2.0)

מעטים הימים בהם שומעים את משק כנפי ההיסטוריה, וכאשר יום שכזה כבר מתרחש ונחרת בדברי ימי העולם הוא בדרך כלל מסמן תפנית היסטורית, חיובית או שלילית: מה שהיה לא יהיה עוד.


כל מי שחי ועמד על דעתו ב-11 בספטמבר 2001 עדיין זוכר, לאחר עשרים שנה, היכן בדיוק היה ומה הוא עשה בעת שנודע לו על התרחשות פיגועי הטרור החמורים ביותר בהיסטוריה המודרנית. האחד היה בעבודה, האחר בילה עם משפחתו. אבל, כולם כאחד, בכל קצוות תבל, נצמדו למסך הטלוויזיה בעת שהבשורה המרה הגיעה לאוזניהם וגמעו בתדהמה משולבת בחרדה את מראות מטוסי הנוסעים המתרסקים אל תוך מגדלי התאומים בניו יורק וגורמים לקריסתם.


גם אני זוכר היכן הייתי באותו רגע מר: בסן פרנסיסקו, בשליחות משרד החוץ הישראלי. נשלחתי לארה"ב כדי להסביר לגורמי ביטחון אמריקאיים, לאנשי אקדמיה, לתקשורת ולציבור האמריקאי את הבעיה שישראל התמודדה איתה באותה עת – גל של פיגועי התאבדות במסגרת האינתיפאדה השנייה. הפיגועים גרמו למספר חסר תקדים של נפגעים בערי ישראל, ואיימו להביא לקריסה סופית ומוחלטת של התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים. אני עדיין שומר במשרדי את ההזמנה להרצאה שלי בסן פרנסיסקו ב-11 בספטמבר 2001, בשעה 20:00, תחת הכותרת: "Stopping Suicide Terrorism: Israel's Challenge".


ההרצאה אכן התקיימה במועדה, אולם הכותרת שלה כבר לא הייתה רלוונטית, שכן מאותו בוקר, פיגועי התאבדות כבר לא היו רק בעיה ייחודית למדינת ישראל אלא בעיה של העולם כולו, ובראש ובראשונה בעייתה של המעצמה החזקה בתבל – ארצות הברית של אמריקה. ישראל, שצברה שלא בטובתה ניסיון רב בהתמודדות עם פיגועי התאבדות, למדה את המניעים של מתכנני הפיגועים ואת הרציונל שמנחה את המחבלים המתאבדים שמוציאים אותם לפועל. היא למדה את הייחודיות של שיטת הפעולה הזאת והשכילה לפתח במשך השנים שיטות ואמצעים טכנולוגיים יחודיים להתמודד עמה. וכך, לאחר הפיגועים הקטלניים ב-11 בספטמבר, נוצר במערב ביקוש גובר לידע ולניסיון הישראלי, ופניות נוספות הגיעו מעוד ועוד מדינות שהחלו אף הן להתמודד עם תופעות דומות של טרור גלובאלי ולוקאלי.


האודיטוריום בסן פרנסיסקו באותו ערב היה מלא מפה לפה. הקהל צבא על החלונות, צמא להבין מה הניע את הטרוריסטים של ארגון אל-קאעדה להרוג את עצמם כדי לגרום למותם של אזרחים אמריקאים רבים. ואכן, הייחוד של פיגוע ההתאבדות טמון בכך שהטרוריסטים שמבצעים אותו יודעים כי הם חייבים למות על מנת להוציא אותו לפועל כמתוכנן. זו לא "סתם" משימה עם סיכון עצמי גבוה מאוד – זו משימת התאבדות המחייבת מוות ודאי של המבצעים.[1]


המחבלים המתאבדים הם ה"פצצות החכמות" של ארגוני הטרור. הם משמשים למעשה כפלטפורמה לשינוע מטעני חומר הנפץ מבסיס היציאה אל יעד הפיגוע. שיטת הפעולה הזאת מאפשרת להם לדייק במקום ובזמן הפיגוע כדי לגרום למרב הנזק והנפגעים. מסיבה זאת, פיגועי התאבדות הם הקטלניים ביותר בהשוואה לכל סוגי הפיגוע האחרים.

כך הצליחו ה"פצצות החכמות" של אל-קאעדה לקפח את חייהם של כ-3,000 איש בפיגועי 11 בספטמבר, אף שהשתמשו בשיטות פעולה פרימיטיביות ביותר. הם לא נזקקו לאמצעים טכנולוגיים מתוחכמים, ידע מיוחד, נשק מתקדם או כלי סייבר כדי להשיג את התוצאה הנוראית הזו; כל מה שעמד לרשותם הם סכינים, נחישות, אכזריות, מודיעין ועורמה. באמצעותם הם שינו את מהלך ההיסטוריה.


העולם מתפכח – ומתחיל ללמוד


את ההשלכות ההיסטוריות ארוכות הטווח של פיגועי 11 בספטמבר ניתן לסווג לארבע קטגוריות:


1. ההשלכות על תופעת הטרור הגלובאלי ברחבי העולם.


2. השפעתם על התחבורה האווירית והתיירות העולמית.


3. השפעה על מדיניות הלוחמה בטרור (לוט"ר) של ארה"ב אל מול ארגוני הטרור הגלובאלי, פטרוניהם ותומכיהם.


4. השפעה על פעילות הלוט"ר של שאר מדינות העולם, בדגש על מדינות המערב (כולל פיתוח שיטות פעולה חדשות, רגולציה וטכנולוגיה).


1. השפעת הפיגועים על הטרור הגלובאלי – הטרור האיסלמיסטי-ג'יהאדיסטי הגלובאלי לא החל בשנת 2001, אלא כעשור וקצת קודם כן, בתום המלחמה באפגניסטאן ב-1989 ועם עזיבת הצבא הסובייטי ושאר הכוחות הזרים ועליית הטליבאן. אולם, שנת 2001 הייתה קו פרשת המים בדעת הקהל העולמית ביחס לפיגועי התאבדות. עד אז ספגו ארה"ב ומספר מדינות במערב נפגעים בפעולות כאלה, כמו בביירות ב-1983, בפיצוץ השגרירויות האמריקאיות בקניה וטנזניה ב-1998 ובפיצוץ המשחתת האמריקאית "קול" במפרץ עדן ב-2000. אירועים חמורים אלה התרחשו הרחק מאדמת המולדת האמריקאית, ובאופן כללי, העסיקו בעיקר את גורמי הביטחון והמומחים לטרור ופחות את הציבור הרחב.


לעומת זאת, מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר היתה אירוע שונה לחלוטין: היא התרחשה באחד המרכזים הכלכליים והתרבותיים החשובים והגדולים של המעצמה החזקה בעולם; גרמה לנזק ולנפגעים בהיקף חסר תקדים; ושודרה בשידור חי לכל קצוות הגלובוס. העולם כולו נחשף לזוועות הטרור האסלאמיסטי, שהפך לאיום המיידי והמוחשי ביותר על השלום והביטחון הבינלאומיים.

עבור אסלאמיסטים ברחבי העולם, הפגיעה במגדלי התאומים וקריסתם סימלו את קעקוע תרבות המערב הדקדנטית

ארגוני הטרור, פעיליהם ותומכיהם ברחבי העולם התלהבו מהתמונות והסרטונים מרגעי ההתרסקות של מטוסי הנוסעים היישר אל תוך מגדלי מרכז הסחר העולמי בניו יורק ועל בניין הפנטגון בוושינגטון – סמלים מובהקים של העוצמה והתרבות האמריקאיות. בעיני הטרוריסטים ותומכיהם, מבנים אלה סימלו את מצודות הצלבנים; הפגיעה הישירה במבנים איקוניים אלה, עד כדי קריסתם, סימלה את קעקוע תרבות המערב הדקדנטית, בעזרת הנחישות וההקרבה האלטרואיסטית של צעירים מוסלמים בני לאומים שונים, שהשכילו לחדור לארה"ב ולנעוץ חרב בלבה.


גל האהדה ששטף המונים במדינות ערב ומדינות האסלאם יעיד על ההשפעה המיידית וארוכת הטווח שהיו לפיגועים אלה על מיליוני צעירים, ששנים אחר כך בחרו לחבור לארגוני הג'יהאד הגלובאלי – אל-קאעדה ולאחר מכן דאעש (המדינה האסלאמית) – להצטרף לשורותיהם כ"לוחמים זרים", או לבצע בשמם פיגועים באזור מגוריהם במדינות שונות.


פיגועי 11 בספטמבר העלו את קרנו של אל-קאעדה וקנו לו מיליונים רבים של אוהדים ברחבי העולם המוסלמי. אלה, בתורם, הפיצו את תורת הג'יהאד הגלובאלי ברחבי העולם תוך ניצול לרעה של רשת האינטרנט, ובהמשך גם של הרשתות החברתיות. ארגוני טרור גי'האדיסטי-סלפי, שפעלו במדינות שונות, הכריזו על נאמנותם לאל-קאעדה ושינו את שמם לאל-קאעדה אזורי ("אל-קאעדה של המגרב", "אל-קאעדה של חצי האי ערב", "אל-קאעדה עיראק" ו"אל-קאעדה של סיני"). לימים הולידה תופעה זו אף את ארגון הטרור דאעש, שצמח מתוך שורות אל-קאעדה של עיראק. דאעש קרא תיגר על אל-קאעדה ומנהיגיו ולמעשה תפס את מקומו בראש מחנה הג'האד הגלובאלי.


2. השפעה על התחבורה האווירית והתיירות העולמית – ההשפעה האסטרטגית הגלובאלית הראשונה והמיידית של פיגועי 11 בספטמבר הייתה על מגזר התיירות העולמי ובמיוחד על התחבורה האווירית. האירועים חשפו את הבטן הרכה של מגזרים אלה – אבטחת המטוסים ושדות התעופה. מיד לאחר הפיגועים השתנו נוהלי אבטחת שדות התעופה, בדיקת הנוסעים ואבטחת המטוסים לבלי היכר.


הרגולציה החדשה הכבידה על הנוסעים והובילה להתייקרות הטיסות בגלל מיסים ואגרות חדשות שהוקצו למימון עלויות האבטחה המאמירות. כך, למשל, ארה"ב לבדה הוציאה בעשרים השנים שחלפו כמאה מיליארד דולר על אבטחת תעופה (התקציב השנתי של הרשות לבטיחות בתחבורה, TSA, שהוקמה לאחר הפיגועים, עומד כיום על כשבעה מיליארד וחצי דולר).[2] אם ניקח את המכפלות הנגזרות מתקציבים אלה בארה"ב ביחס להוצאות של שאר המדינות על אבטחת התעופה ובכלל על הוצאות אבטחה נגד טרור (כולל השקעות בפיתוחים טכנולוגיים, רכישת טכנולוגיה חדשה וגיוס, הכשרה והפעלת כוח אדם מיומן), הרי שההוצאה השנתית הגלובאלית על אבטחה נגד טרור מגיעה לסכומים אסטרונומיים.


3. השפעה על מדיניות הלוט"ר של ארה"ב – בראשית דרכו ביקש ממשל בוש הרפובליקאי לחדול ממדיניות ההתערבות של ממשל קלינטון הדמוקרטי, ולהתרכז בסוגיות של מדיניות פנים וכלכלה. עם זאת, הנטייה לבדלנות והסתגרות נעלמה אחרי פיגועי 11 בספטמבר, כשדעת הקהל נטתה בבירור לצורך לפעול כדי לנקום את הפיגועים ולהבטיח שהטרור לא יכה שוב בארה"ב.


הציבור האמריקאי העניק לנשיא בוש יד כמעט חופשית להגיב בעוצמה נגד ארגון אל-קאעדה ובעלי בריתו האפגנים. סדרי העדיפויות הביטחוניים של ארה"ב השתנו בהתאם, ומדיניות הלוט"ר שלה קיבלה במה מרכזית לנוכח התעצמות האיום המוכח של הטרור הגלובאלי, שהחל להתמקד ב"אויב הרחוק" – ארה"ב עצמה.

כלב לגילוי חומרי נפץ בשדה התעופה של לוס אנג'לס, ב-2018 | Photo: U.S. Department of Homeland Security/Tara Parekh (public domain)

על רקע זה הכריז ממשל בוש מלחמה על הטרור הגלובאלי ופתח במערכה באפגניסטאן, שמטרתה הייתה לקעקע את המאחזים של ארגון אל-קאעדה והטליבאן ממדינה זו ולהשיב להם כגמולם. לצד הפלישה לאפגניסטאן, שזכתה לגיבוי מקיר לקיר בדעת הקהל האמריקאית ואף העולמית (לפחות בשנותיה הראשונות), ממשל בוש החליט לפתוח גם חזית נוספת ובמארס 2003 פלש לעיראק תחת אצטלת "המערכה הגלובאלית נגד הטרור".


המהלך היה (ועודנו) שנוי במחלוקת עמוקה בארה"ב ושותפתה העיקרית, בריטניה, והוביל לסכסוך עמוק עם בעלות ברית חשובות כמו גרמניה, צרפת ותורכיה. למרבה הצער, המלחמה המתמשכת בעיראק והאלימות הקשה בין הפלגים השונים שלה היו קרקע פורייה להקצנה ואלימות נוספת, ולבסוף גם לעליית קרנו של דאעש (המדינה האסלאמית), שאנשיו ביצעו פיגועים מזעזעים במזרח התיכון ובאירופה.



4. השפעה על פעילות הלוט"ר הלוקאלית והגלובאלית של מדינות שונות – פיגועי 11 בספטמבר היוו קריאת השקמה למדינות מערביות רבות, שנדהמו מהקלות שבה בוצעה מתקפת הטרור הקשה ביותר בהיסטוריה המודרנית, מהיקף הנזק וממספר הנפגעים שנגרמו בשטחה של מעצמת העל היחידה. הם גם המחישו את הסכנות האורבות להן עצמן מטרוריסטים פונדמנטליסטים. היה ברור למנהיגי מדינות המערב כי עליהם לערוך בדק בית במערכות הביטחון, האבטחה והמודיעין שלהם ולהיערך לגלי טרור גם בשטח ארצם.

תובנה אחרת שנגזרה מפיגועי 11 בספטמבר הייתה כי "רק רשת יכולה להביס רשת"

תובנה אחרת שנגזרה מפיגועי 11 בספטמבר הייתה כי "רק רשת יכולה להביס רשת". במילים אחרות: אל מול רשת הטרור של הג'יהאד הגלובאלי, יש להקים רשת של מערכי שיתוף פעולה חסרי תקדים בין המדינות השונות הנאבקות בה. אלה יכללו שיתופי פעולה בתחומי המודיעין, הטכנולוגיה, ההכשרה והאימונים. בד בבד, היה צורך גם לגבש רגולציה גלובאלית שתמנע העברת והלבנת כספי טרור, תבטיח העברת מידע בזמן אמת על חשודים בפעילות טרור (כגון דיווח על אנשים שרוכשים כרטיסי טיסה ונוסעים בטיסות בינלאומיות), תמנע הסתה ברשתות החברתיות ועוד.


תובנות אלה הובילו לשיתופי פעולה מולטילטראליים ובילטראליים בתחום ההתמודדות עם הטרור. הסכמים נחתמו, בריתות צבאיות וביטחוניות הודקו וגופים בינלאומיים חדשים הוקמו על מנת להתמודד עם התופעה. פעילות בינלאומית משותפת זו אכן הובילה לסיכול ולמניעה של פיגועי טרור רבים ולהצלת חיי אדם.


במקביל, הביא תהליך זה גם לפריחה בקשרים הבינלאומיים באקדמיה ובארגוני המגזר השלישי, כולל שיתופי פעולה בין ארגוני זכויות אדם, שמצאו את עצמם בחזית המערכה להגבלת הפררוגטיבות שניתנו לגורמי הבטחון במדינות שונות במסגרת מאבקם בטרור, אשר לעיתים שחקו או סיכנו ערכים ליבראליים וזכויות אזרח.


השלכות על ישראל


לצד ההשלכות הגלובאליות של פיגועי 11 בספטמבר, היו להם גם השלכות ישירות ועקיפות על ישראל. כאמור, באותה העת הייתה ישראל מצויה בשיאו של גל פיגועי טרור רצחני במסגרת האינתיפאדה השנייה. מספר הקורבנות בפיגועי התאבדות שביצעו מחבלים פלסטינים חדשות לבקרים האמיר באופן חסר תקדים.


פעולות הלוט"ר של ישראל, שבוצעו בהיקפים נרחבים על מנת לבלום פיגועים אלה, כללו סיכולים ממוקדים, מעצרים מנהליים, מבצעים בשטחי הרשות הפלסטינית לצורך איתור ומעצר חשודים ועוד. הפעילות האינטנסיבית של ישראל הובילה גם לביקורת בינלאומית נוקבת, בין השאר מצד גורמים אמריקאיים. כל אלה השתנו ביום שלאחר פיגועי 11 בספטמבר: לפתע, מצאו עצמם הממשל האמריקאי ומקבלי החלטות רבים אחרים בעולם באותו צד של המתרס עם ישראל – הצד שנאלץ להיאבק בטרור גי'האדיסטי-פונדמנטליסטי, לוקאלי או גלובאלי.


כך, לדוגמה, הצליח ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת עד לאותה העת לאחוז במקל בשתי קצותיו, כאשר שידר לעולם מסרים כפולים: באנגלית הוא הציג את עצמו כלפי העולם המערבי כחותר לשלום וכחסר אונים אל מול הגל הגואה של האלימות הפלסטינית, ובאותה עת העביר מסרים בערבית לקהל היעד הפלסטיני שכללו עידוד והסתה לטרור. אולם לאחר 11 בספטמבר מצא עצמו ערפאת בחברת משוקצי העולם, יחד עם מנהיגי אל-קאעדה – בן לאדן, איימן אל-זוואהירי וחבריהם. הפלסטינים איבדו באחת את האהדה לה זכו בבית הלבן, בקונגרס ובציבור האמריקאי. לעומת זאת, ראש הממשלה אריאל שרון זכה ליחס של בעל ברית מוערך, שיכול לתרום מנסיונו הרב לביטחון ארה"ב.


ואכן, הביקוש לניסיון, לידע ולטכנולוגיה של ישראל בתחום הלוט"ר הגיע באותן שנים לשיאים חסרי תקדים. הדבר בא לידי ביטוי בין השאר גם בעולם האקדמי. לאחר הפיגועים הקים ממשל בוש את המחלקה לביטחון המולדת (DHS). משימות המחלקה הוגדרו כמניעת טרור והגברת הביטחון בארה"ב, אבטחת גבולות המדינה, אכיפת חוקי ההגירה, שמירה על מרחב הסייבר ויצירת חוסן מפני אסונות.[3]


בתוך ה-DHS הוקמה מחלקת טכנולוגיה ומדע, שייסדה במימון ממשלתי 12 "מרכזי מצוינות" אקדמיים ב- 12 אוניברסיטאות אמריקאיות שונות (בחלק מהמכרזים הממשלתיים אוזכר המכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי בהרצליה כמודל להקמת מרכזי מצוינות אלה). המרכזים האוניברסיטאיים בארה"ב עסקו במחקר אקדמי של תופעת הטרור ובהוראה של דורות צעירים של מקבלי החלטות ומומחים לטרור. עד מהרה הוקמו מכוני מחקר אקדמיים ומרכזי מצוינות שכאלה גם במדינות אחרות ברחבי העולם, ורבים מהמרכזים החדשים האלה ראו במכון למדיניות נגד טרור כאחד הגופים האקדמיים הוותיקים והמובילים בעולם. היוקרה של המכון, שנבנתה במידה רבה על הניסיון והידע שהצטבר בישראל בהתמודדות עם סוגים שונים של טרור, הפכה לאחר פיגועי 11 בספטמבר למודל בינלאומי מבוקש.


סיכום


עשרים שנה לאחר פיגועי הטרור החמורים בהיסטוריה האנושית, האם ניתן להעריך מה צופן העתיד? האם הטרור הגלובאלי עומד לדעוך? האם המאבק בו כיום אפקטיבי יותר מבעבר?


על פניו, התשובות לשאלות אלה שליליות. אין ספק שהמודעוּת של מקבלי ההחלטות גבוהה בהרבה, המיומנות של גורמי הביטחון בעולם בהתמודדותם עם תופעת הטרור טובה לאין שיעור בהשוואה למה שהייתה ערב הפיגועים ושיתוף הפעולה הבינלאומי (הבילטראלי והמולטילטראלי) והרגולציה הגלובאלית יעילים מאי פעם. עם זאת, הם רחוקים מלהיות מספקים.

יש לזכור כי הטרור הוא תופעה אבולוציונית וחמקמקה, שאינה מאפשרת לאלה שמתמודדים עמה לנוח על זרי הדפנה. הטרוריסטים ותומכיהם נמצאים כל הזמן במעגל למידה – הם מזהים את האתגרים החדשים, המודיעיניים, הטכנולוגיים והאחרים ומחפשים פתרונות להתגבר עליהם.


החברה המודרנית, שהינה בעיקרה דמוקרטית-ליברלית ופתוחה, פגיעה יותר מבעבר. גורמי הביטחון אינם יכולים לספק אבטחה הרמטית (לעיתים גם לא אבטחה סבירה) לכל היעדים הפוטנציאליים בעולם, ואילו הטרוריסטים צריכים לנצל רק מחדל אבטחתי אחד לביצוע פיגוע רב נפגעים.

סדרי העדיפויות של מקבלי ההחלטות בעולם השתנו, והטרור נתפס כיום כאיום משני ביחס למגפת הקורונה

המוטיבציה לביצוע טרור לא פחתה – המטיפים האסלאמיסטים עושים שימוש ברשתות החברתיות לצורך המשך ההסתה והרדיקליזציה של דורות חדשים של טרוריסטים פוטנציאליים. אליהם נוספו אידאולוגיות גלובאליות קיצוניות אחרות, כגון הימין הקיצוני, שצברו באחרונה תאוצה, התפשטו ברחבי העולם והוציאו מקרבן פיגועי טרור רבי נפגעים. מדינות שונות, ובראשן איראן, שבו להשתמש בטרור כאמצעי לקידום האינטרסים הלאומיים שלהן בזירה הבינלאומית, תוך שימוש בארגוני פרוקסי כגון חזבאללה, מליציות שיעיות בעיראק, החות'ים בתימן ועוד.


נראה כי הירידה בהיקף הטרור בעולם המערבי בשנים האחרונות (במידה רבה בגלל מגבלות תנועה והתקהלות עקב מגפת הקורונה), לצד השינוי במאזן החרדות של ציבורים רחבים בו (כאשר נראה שנזקי הטרור התגמדו אל מול קטלניוּת נגיף הקורונה), שינו את סדרי העדיפויות של מקבלי ההחלטות בעולם, כמו גם את תשומת הלב של דעת הקהל העולמית. נראה כי תופעת הטרור, שלא כבעבר, נתפסת כיום כאיום משני על שלום העולם ביחס למגפה.


המשבר הכלכלי הנלווה למשבר הקורונה מחייב את המדינות לצמצם בהוצאות, בין השאר גם בזירת הביטחון, והן נזהרות יותר מלהיגרר להרפתקאות ביטחוניות במסגרת מדיניות הלוט"ר שלהן. על רקע זה אפשר גם להבין את החלטת ממשל ביידן להסיג את הכוחות האמריקאים מאפגניסטאן, תוך יצירת ואקום שמאפשר לטליבאן לשוב ולהשתלט על מרכזי הכוח במדינה. אכן, רבותיי, ההיסטוריה חוזרת.


את מלוא ההשפעה של הנסיגה האמריקאית ניתן יהיה להעריך רק לאחר שמשטר הטליבאן החדש יגבש מדיניות ביחס לגורמי הג'האד הגלובאלי ואל-קאעדה. אמנם, בשלב זה דוברי הטליבאן מנסים להרגיע את העולם באומרם כי הם הפיקו את לקחי העבר. לטענתם, הם אכן מכוננים מחדש מדינת ח'ליפות אסלאמית בשטח אפגניסטאן, אך כל מעייניהם הינם פנימיים והם אינם מתכוונים להתערב בעניינים אזוריים או גלובאליים, לא כל שכן לאפשר לארגוני טרור גלובאלי להשתמש בשטחם לצורך ביצוע פיגועים בעולם. השאלה, כמובן, היא אם אלה דברים הנאמרים מהשפה ואל החוץ, אשר משרתים את האינטרס של הטליבאן בשלב ההשתלטות המחודשת על המדינה, או שאכן מדיניות זו תהיה נר לרגלי המשטר החדש.

סוגיה אחרת היא שאלת החסות שתינתן על ידי מדינות שונות למשטר הטליבאן. בעניין זה נראה שכל המועמדים נמצאים בצד הלא נכון של המתרס מבחינת ישראל: סין עלולה לפרוס את חסותה על המשטר החדש בניסיון למנוע תמיכה של אפגינסטאן במיעוט האויגורי בחבל שינג'יאנג (כפי שהיה בעבר), וכחלק ממדינות הרחבת ההגמוניה הסינית בהתאם למתווה "החגורה והדרך". במקביל, רוסיה עלולה לנסות ולמלא את הוואקום שנוצר בעקבות הנסיגה האמריקאית על ידי חדירה למרחב האפגני וסיוע למשטר הטליבאן.

האנרגיות השליליות של האסלאם הג'יהאדיסטי-פונדמנטליסטי, כמו גם של אידאולוגיות קיצוניות אחרות, לא שככו במהלך משבר הקורונה

והחמור מכל – איראן, ששמרה באדיקות על ערוצים חשאיים עם אל-קאעדה וגורמים אפגניים באמצעות בכירים שנמלטו לשטחה עם הפלישה האמריקאית, עלולה לנצל ערוצים אלה על מנת להשפיע מדינית, צבאית וכלכלית על אפגניסטאן ועל משטר הטליבאן. כל אלה אינם מבשרים טובות מבחינת ישראל, וכמוהם גם הקשרים של גורמי הטליבאן עם פעילי חמאס הנמצאים מחוץ לרצועת עזה, וביניהם מוסא אבו מרזוק.


את ההשלכות של מדיניות הלוט"ר החדשה של ארה"ב ושל שאר מדינות העולם נדע רק בעוד מספר שנים, לאחר שהעולם יתגבר על מגפת הקורונה, או לכל הפחות ילמד לחיות עמה, והיחסים הבין-מדינתיים, קשרי המסחר, תנועת התיירות וכדומה יחזרו לסדרן. או אז, סביר להניח כי גם הטרור הגלובאלי ירים שוב את ראשו. האנרגיות השליליות של האסלאם הג'יהאדיסטי-פונדמנטליסטי, כמו גם של אידאולוגיות קיצוניות אחרות, לא שככו במהלך משבר הקורונה, וכמוהן לא נפגעו גם המוטיבציה לבצע פיגועים ואפילו לא היכולות המבצעיות של הטרוריסטים.


נהפוך הוא – ניתן להניח כי הגידול בצריכת תכנים ומידע ברשתות החברתיות במהלך הסגרים הרבים בשנה וחצי האחרונות, ובילוי זמן רב במרחב הביתי, הביאו גם לחשיפה גדולה יותר של צעירים רדיקאלים לתכנים של ארגוני הטרור ושל תומכיהם. המשמעות עלולה להיות הבשלה של הפירות הבאושים של הטרור כאשר העולם יחזור לתפקד כבעבר.


פיגועי 11 בספטמבר היו קו פרשת המים של תופעת הטרור המודרני בזמננו. אולם, בראייה רטרוספקטיבית, נראה כי העולם לא השכיל לנצל את עשרים השנה שחלפו כדי לצמצם משמעותית את תופעת הטרור הגלובאלי והלוקאלי. מסיבה זאת, לא מן הנמנע שארגון טרור כזה או אחר ינסה להרים את ראשו ולהותיר את חותמו בספר שיאי הטרור, תוך ביצוע פיגועים מחרידים חדשים ורבי נפגעים, אולי אף יותר מאלו של 11 בספטמבר. אלה עלולים להתבצע על ידי ארגוני הטרור באמצעות חומרים בלתי קונבנציונאליים, או תוך ניצול מסוכן של מרחב הסייבר ושימוש בטכנולוגיות מודרניות מתפתחות.


הערות:


[1] הגדרת פיגוע ההתאבדות לפיכך הינה: "פיגוע שעצם התרחשותו תלויה במותו של המפגע". ראו:

Ganor, Boaz, Global Alert: The Rationality of Modern Islamist Terrorism and the Challenge to the Liberal Democratic World, New York: Columbia University Press, 2015, p. 143.


[2] James Ford, Ardeshir Faghri, Dian Yuan, Saumabha Gayen, "An Economic Study of the US Post-9/11 Aviation Security", Open Journal of Business and Management, Vol. 8, No.5, September 2020. https://www.scirp.org/journal/paperinformation.aspx?paperid=102057


[3] “Mission”, Department of Homeland Security website. https://www.dhs.gov/mission

פרופ' בועז גנור הוא מנכ"ל המכון למדיניות נגד טרור (ICT) במרכז הבינתחומי הרצליה