אנרגיה, אסיה וסייבר: זרקור על שלוש סוגיות בולטות במלחמה באיראן
- יוסי מן, גדליה אפטרמן, דניאל כהן
- לפני שעה (1)
- זמן קריאה 9 דקות
מחירי הנפט עלולים לזנק לשיא של יותר מ-15 שנה | העימות במפרץ דוחק את האסיאתיות לחפש מקורות חדשים לנפט וגז – ורוסיה וסין עשויות להרוויח | ההצלחה הישראלית בממד הסייבר ההגנתי צריכה להיות ממונפת להעמקת קשרים עם מדינות האזור בתום המערכה
המשך ההסלמה במפרץ תביא את מחירי האנרגיה לרמות שלא נראו יותר מ-15 שנה
זרקור על אנרגיה | פרופ' יוסי מן
המסחר בשוק האנרגיה הגיע בתחילת אפריל 2026 לנקודת רתיחה חסרת תקדים. ללא התקדמות משמעותית בהשגת הסכמות בנוגע לפתיחת מצר הורמוז, המשבר במפרץ הערבי יוסיף לטלטל את הכלכלה העולמית – ועלול בקרוב אף להחריף.
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע ב-4 באפריל כי אם איראן לא תסיר את המצור שהטילה על תנועת מכליות במצר הורמוז, הצבא האמריקאי יתקוף מתקני אנרגיה מרכזיים במדינה. המועד העדכני לפקיעת האולטימטום עומד על 8 באפריל, ב-03:00 שעון ישראל. טהראן, מצדה, הודיעה שתתקוף בתרחיש כזה מטרות בכל רחבי המפרץ הערבי.
במלחמה הנוכחית נשבר הטאבו על תקיפה נרחבת של מתקני אנרגיה במפרץ. קודם להודעתו של טראמפ פגעה ישראל במתקן פטרוכימי חשוב באזור אחוואז. האיראנים, מצדם, תקפו באחרונה באמצעות מל"טים תשתיות נפט אסטרטגיות ברחבי המפרץ, כמו למשל מתקני אחסון של חברת הנפט הלאומי של בחריין. בנוסף, הם הפעילו את המיליציות הפרו-איראניות בעיראק, שפגעו בתחילת אפריל בשדה הנפט המקומי בבזארקאן (Bazarkan), המנוהל חלקית על ידי חברת נפט סינית. תקיפות אלו סימנו שינוי אסטרטגי, שכן זה שבוע שני ברציפות במלחמה שנפגעו מתקני הפקה (Upstream) ולא רק בתי זיקוק או מכליות.
שוק האנרגיה סגור בסוף השבוע ובימים הבאים יציינו רבים בעולם את חג הפסחא, לכן תמחור חבית הנפט ככל הנראה עוד נמוך ממה שהוא אמור להיות
המצור האיראני על מצר הורמוז, שממשיך לחנוק כ-20% מאספקת הנפט העולמית, הוביל לזינוק חד במחיר חבית פיזית מסוג ברנט – שטיפס בתחילת אפריל ל-141 דולר לחבית בעסקאות פיזיות (לא חוזים עתידיים), שיא שנרשם בפעם האחרונה ערב משבר הסאב-פריים ב-2008. ברקע יש לזכור כי השוק סגור בסוף השבוע ובימים הבאים יציינו רבים את חג הפסחא, ולכן התמחור ככל הנראה עוד נמוך ממה שהוא אמור להיות.
בזירה המדינית, הממשל האמריקאי סופג ביקורת מבית על החרפת המשבר, בעיקר מצרכנים. זאת, לצד המצור הימי והאנרגטי שהטיל במקביל על קובה, אשר הוביל לקריסה מוחלטת של רשת החשמל באי והשאיר כ-10 מיליון איש בחשיכה.
בתוך כך, בעלות ברית של ארה"ב, כמו יפן ואוסטרליה, מסרבות לדרישת טראמפ לשלוח כוחות צבאיים לפתיחת מצר הורמוז, צעד אשר מגביר את המתח בין וושינגטון לשותפותיה. ב-20 במארס, בתום שבוע של לחץ כבד מצד טראמפ, פרסמו יותר מ-20 מדינות – רובן מאירופה – הצהרה על "נכונותן לתרום למאמצים ראויים להבטחת חופש השיט במצרי הורמוז". אולם לנוכח גודל האתגר והסכנה, והמאמצים הדרושים כדי להיערך לפעילות שכזו, לא ברור כיצד הדבר יתורגם לפעולה ממשית ובאיזה לוח זמנים.
בינתיים, הודו מסתמנת כשחקנית מפתח המצליחה לתמרן בין הצדדים. האחרונה רכשה לראשונה מזה שבע שנים נפט איראני וממשיכה להגדיל את כושר הזיקוק שלה תוך שימוש בנפט רוסי מוזל. הדבר יכול להעיד על מדיניותה ביום של אחרי המלחמה, כלומר היעדר ציות לסנקציות על איראן אם משטר זה יישאר על כנו.
מבט קדימה
ה-שאלה של השבוע הקרוב היא, כמובן, אם הנשיא טראמפ יממש את איומיו לפגוע אנושות בשוק האנרגיה של איראן – ובכך יחשוף גם את מתקני האנרגיה במפרץ הערבי למתקפות נגד, מה שעלול להחריף באופן דרמטי את המשבר העולמי.
הפערים הגדולים בין הצדדים במו"מ לפתרון המשבר, לצד ההבנה כי המצור פוגע בכלכלה העולמית וביוקרתה של ארה"ב, מביאים למסקנה כי וושינגטון חייבת לפעול לשבירת המצור – כפי שמסתמן, באמצעים צבאיים (אם כי לא ניתן לפסול הסכם מפתיע מצד טראמפ). בצד המדיני, ייתכן כי מדינות כמו צרפת ופקיסטאן ישחקו תפקיד חשוב, כמי שיכולות להוביל את הנפט של מדינות המפרץ הערבי במכליות השטות תחת דגלן. אפשרות נוספת היא הודו, שגם כן מסוגלת לתווך בין ארה"ב לאיראן.
אך מאמצי התיווך של מצרים, פקיסטאן וסין לא הובילו עד כה לפריצת דרך. ובהיעדר אפיקים אחרים, נראה שאנחנו עומדים בפני הסלמה נוספת ומסוכנת, כשאף צד אינו מוכן לסגת ולהסתכן במצג של כניעה.
פרופ' יוסי מן הוא ראש תוכנית יחסי ישראל והמפרץ הערבי במכון אבא אבן לדיפלומטיה ויחסי חוץ באוניברסיטת רייכמן.
משבר האנרגיה באסיה עלול לקרב את בעלות בריתה של ארה"ב לסין ורוסיה
זרקור על אסיה | ד"ר גדליה אפטרמן
המלחמה עם איראן והמשבר האנרגטי בעקבות סגירתו של מצר הורמוז על-ידי טהראן, ממשיכים לזעזע את הליבה הכלכלית של אסיה. העלייה במחירי האנרגיה מעלה את מפלס החרדה בכל מדינות היבשת, והממשלות המקומיות מגיבות למשבר בזהירות ומנסות להביא לסיומו, או לכל הפחות לצמצם את השפעותיו עליהן. תגובותיהן מונעות בראש ובראשונה מהקושי הספציפי שלהן, אך גם מהיחסים שלהן עם השחקניות העיקריות בעימות – ארה"ב, ישראל, איראן ומדינות המפרץ.
בוושינגטון מנסים למסגר את המשבר במצר הורמוז כמבחן לאיתנותן של הבריתות האזוריות שלה. הנשיא דונלד טראמפ קרא לשותפות האסיאתיות של ארצו להצטרף למאמץ הצבאי לפתיחת המצר מחדש וליטול תפקיד ביטחוני פעיל יותר במפרץ, אך התגובות עד כה נותרו לרוב קרירות ומסויגות. רוב השותפות מעדיפות בשלב זה להישאר מחוץ למשחק הצבאי, מתוך רצון להימנע מהיגררות לעימות ממושך.
יפן, למשל, היא אחת הכלכלות המפותחות הפגיעות ביותר לשיבושים בשוק האנרגיה העולמי, כיוון שהיא מייבאת כ־95 אחוזים מהנפט שלה מהמזרח התיכון – רובו דרך מצר הורמוז. ראשת הממשלה סנאה טאקאיצ'י הגיעה לוושינגטון בסוף מארס בניסיון לאזן בין ציפיות הברית עם ארה"ב לבין מגבלות חוקתיות ופוליטיות פנימיות, ובעיקר לאור פגיעותה האנרגטית של טוקיו. לא מן הנמנע שבסופו של דבר תבחר יפן במהלך סמלי כלשהו במזרח התיכון, בעיקר כדי לאותת על מחויבות כלפי וושינגטון, מבלי להסתבך בלחימה.
במקביל, ארה"ב עצמה מותחת מחדש, בשקט, את קווי המדיניות שלה. כדי למתן את הזעזוע בשווקים הגלובליים, וושינגטון העניקה ב-20 במארס פטור זמני של 30 יום לעסקאות בנפט איראני שמקורו במכליות המפליגות כבר בים, במטרה להוסיף לשוק העולמי עוד כ־140 מיליון חביות ולהקל את הלחץ על המחירים. בפועל, ההשפעה צפויה להמשיך ולהיות מורגשת בעיקר באסיה, שם נמצאים הקונים המרכזיים של נפט וגז מהמזרח התיכון. חשוב לציין שמדינות כמו סין, הודו ויפן הגיעו להבנות עם איראן שמאפשרות לספינותיהן לעבור בבטחה במצר הורמוז, בעוד הפיליפינים נמצאת בשלבי משא ומתן מתקדמים מול טהראן.
כל אלה מבליטים סתירה מובנית בגישה האמריקאית: בעוד וושינגטון ממשיכה להפעיל לחץ מרבי על טהראן, היא עצמה נאלצה לרכך חלק מהסנקציות כדי למנוע זינוק חד מדי במחירי האנרגיה. במקביל, היא מאפשרת למדינות אסיה, ובעיקר להודו, להמשיך לרכוש נפט רוסי מוזל בהיקפים גדולים ולשאת ולתת עם טהראן בנוגע למעבר במצר, גם בזמן שהיא דורשת מהן להתייצב לצדה מול איראן.
לעומת וושינגטון, בייג'ינג משדרת מסרים של יציבות ורגיעה, תוך שמירת מרחק ממחויבות ביטחונית ממשית לפתרון המשבר. אף שקרוב למחצית מיבוא הנפט שלה מקורו במזרח התיכון, סין נכנסה למשבר מעמדה יציבה יחסית, הודות ליבוא נרחב מרוסיה ולמלאים אסטרטגיים משמעותיים, שמעניקים לה מרחב תמרון בטווח הקצר.
במקביל, פקיסטאן, שכנתה של איראן, מנסה למצב את עצמה כמתווכת מרכזית בין וושינגטון לטהראן וכצינור דיפלומטי ביניהן. איסלמבאד מקדמת יחד עם בייג'ינג יוזמה בת חמש נקודות להפסקת אש, לפתיחת מצרי הורמוז ולייצוב האזור. אלא שבשלב הזה, קשה לראות ביוזמה ניסיון כן לשינוי המצב; היא נתפסת יותר כמהלך של מיצוב אזורי, שמטרתו להציג את סין ופקיסטאן כשחקניות אזוריות אחראיות, בלי צורך לשאת בעלות הביטחונית והפוליטית של התערבות ממשית.
חשוב לא פחות, נראה שסין כבר מביטה לעבר היום שאחרי. אם המלחמה תתארך או תכרסם במעמדה של ארה"ב באזור, בייג'ינג צפויה לנצל את ההזדמנות, להרחיב את נוכחותה הכלכלית והדיפלומטית. באמצעות השתלבות במאמצים לשיקום תשתיות ולחיזוק שיתופי הפעולה הכלכליים בשני צידי המפרץ, סין תנסה למתג את עצמה ככוח אזורי מייצב, אך מבלי לשלם את מחיר ההתערבות הישירה.
הפסגה המתוכננת של הנשיא שי ג'ינפינג עם הנשיא טראמפ, שאמורה הייתה להיערך בבייג'ינג בסוף מארס אך נדחתה על ידי וושינגטון בעקבות המלחמה, נקבעה מחדש לחודש מאי. ייתכן שהמועד החדש יאפשר לצדדים לדון באופן מעמיק יותר במלחמה וביום שאחריה. הרבה תלוי באופן שבו ממשל טראמפ יגיע אל המפגש – כמי שחיזק את מעמד ארצו במזרח התיכון (ומעבר), או כמי שדווקא ערער אותו. חשוב לציין שחרף המתיחות שיצר המשבר במפרץ, בשלב זה וושינגטון ובייג'ינג ממשיכות לשדר כלפי חוץ עסקים כרגיל, בניסיון להראות שהעימות האזורי אינו גולש למערכה חזיתית בין המעצמות.
מבט קדימה
כדי להבין את המתרחש באסיה, כדאי לעקוב אחר התפתחויות בשלושה תחומים: ראשית, דינמיקת המחירים והזמינות של נפט וגז לאסיה – במיוחד עבור יפן והכלכלות התעשייתיות, שתלויות ביבוא מהמזרח התיכון דרך מצרי הורמוז; שנית, האופן שבו ממשלות אסיה מאזנות בין הלחץ האמריקאי להשתתף במאמץ הביטחוני במפרץ לבין הרצון שלהן להימנע מהסתבכות צבאית – בהחלטות על פריסת כוחות סמלית, בהתרחקות ממנה, או במהלכים דיפלומטיים מול איראן; ושלישית, ההתנהלות הסינית – האם בייג'ינג מסתפקת ברטוריקה של הרגעה וניטרליות, או מתחילה לתרגם את יתרונה הכלכלי היחסי לצעדים דיפלומטיים אקטיביים יותר בזירה האזורית.
בהסתכלות קדימה, סביר שאם השיבוש במצרי הורמוז יימשך מעבר לטווח הקצר, חלק מהכלכלות באסיה ייאלצו לעבור מניהול תנודתיות מחירים למצב של קיצוב בפועל, במיוחד בשווקי הגז הפחמימני המונזל (גפ"מ). צעד כזה עלול להשפיע על הצמיחה הכלכלית, האינפלציה והיציבות הפוליטית הפנימית. במקביל, הלחץ של וושינגטון לכונן לקואליציה רחבה לפתיחת המצר עלול לחדד מתחים עם שותפות אסיאתיות שמבקשות להמשיך ולשבת על הגדר, ולהעמיק את הדילמה שלהן בין הרצון לשמור על הברית עם ארה"ב לבין סדר יום כלכלי פרגמטי יותר באסיה.
בטווח הבינוני, ייתכן שנראה האצה של שני תהליכים מנוגדים לכאורה, אך משלימים: מצד אחד, גיוון מקורות האנרגיה והגברת ההשקעות במאגרי חירום ובאנרגיות מתחדשות, במיוחד ביפן ובדרום קוריאה, במטרה לצמצם את התלות במפרץ; מצד שני, העמקת התלות בערוצי אספקה אנרגטיים חלופיים, כמו נפט וגז מרוסיה ומספקיות אחרות מחוץ למפרץ – צעד שיחזק את האופי המפוצל ומבוסס-העסקאות של שוק האנרגיה העולמי, ויאפשר לסין ולשחקנים נוספים להרחיב את השפעתם הגאופוליטית מבלי להתערב במערכה עצמה.
ד"ר גדליה אפטרמן הוא ראש תוכנית ישראל-אסיה במכון אבא אבן לדיפלומטיה ויחסי חוץ.
מעימות להזדמנות: שיתוף פעולה טכנולוגי אסטרטגי ביום שאחרי המלחמה עם איראן
זרקור על סייבר | ד"ר דניאל כהן
תשומת הלב של מקבלי ההחלטות והציבור בישראל ממוקדת בימים אלה בממדים הקינטיים של המלחמה – תקיפה של אתרים פיזיים באיראן והגנה על אלו שלנו. אך השאלה האסטרטגית העמוקה יותר נוגעת למה שיבוא בעתיד הקרוב, לאחר סיום המערכה: אילו מדינות יעצבו ויובילו את הביטחון, הכלכלה והטכנולוגיה האזוריים, ובאיזה תנאים?
להצלחות הישראליות בהגנת העורף בכלל, ובהגנת הסייבר בפרט, עשויות להיות השפעה דרמטית על המדיניות האזורית בתום הקרבות. ההצלחות עד כה בשדה הקיברנטי מוכיחות כי לישראל יתרון טכנולוגי, מבצעי ותפיסתי שמדינות האזור הידידותיות עשויות להידרש אליו גם ביום שאחרי. כדי לשפר את מצבה האזורי, על ישראל למנף את היתרונות הללו כדי לחזק קשרים עם מדינות שותפות ומסגרות רב-לאומיות לשיתוף פעולה.
מניתוח פרסומים גלויים לגבי המאמצים של היריב האיראני בממד הסייבר וההשפעה, והתגובה הישראלית אליהם, ניתן להעריך כי איראן לא הצליחה לתרגם את השקעותיה בתחום הסייבר ההתקפי לפגיעה אסטרטגית של ממש בשדה הקרב או נגד תשתיות חיוניות בעורף. זאת, אף שבעבר ביצעה מתקפות על מערכות מים וגופים פיננסיים בישראל.
אם הנתונים הללו מדויקים, יש לכך שתי משמעויות: האחת, המחשה של מגבלות כוח הסייבר ככלי להשגת יתרון אסטרטגי במלחמה; והשנייה, הוכחה לעליונות ההגנת הסייבר הישראלית, הנשענת על מודל ממשלתי ריכוזי לאבטחת תשתיות קריטיות, שיתוף מודיעין מתקדם וחוסן המתבסס על תעשיית סייבר חזקה.
אף שאין נתונים רשמיים לגבי גובה ההשקעה האיראנית בסייבר, בעבר פורסם כי לכל המאוחר מ-2010, אז נפגעה תוכנית הגרעין שלה במתקפת הסייבר סְטָקְסְנֵט (Stuxnet), הרפובליקה האסלאמית משקיעה בתחום יותר ממיליארד דולר בשנה. סכום זה מתקצב, בין היתר, לא מעט יחידות סייבר התקפי המזוהות עם משמרות המהפכה ומיניסטריון המודיעין האיראני, אשר פעילות לפחות מאז אמצע העשור הקודם.
במלחמה הנוכחית פועלות קבוצות הקשורות לאיראן בשני מישורים במקביל:
המישור הראשון הוא קמפיינים של הנדסה חברתית ולוחמה פסיכולוגית גלויה. אלו מבוצעים על-ידי קבוצות פרוקסי ו"האקטיביסטים" פרו-איראניים, שפעילויותיהם כוללות שליחת הודעות טקסט ושיחות מאיימות לאזרחים ישראלים, פריצה לשלטי חוצות, יצירת אפליקציות מזויפות, ושימוש כבד בבינה מלאכותית יוצרת (Generative AI) להפצת מידע כוזב על פגיעות בעורף הישראלי.
המישור השני הוא פעילות חשאית ומתוחכמת יותר של קבוצות סייבר מדינתי. אלו אוספות מזה שנים מודיעין וסורקות חולשות ופרצות שניתן לנצל למתקפות מגוונות: נגד תשתיות, דוגמת תחנות כוח או מתקנים ביטחוניים; או לביצוע פריצות Hack & Leak, שמטרתן לערער את אמון הציבור במערכות השלטון, כמו גם במוניטין של חברות גדולות – בישראל, בארה"ב, במדינות המפרץ ובמדינות אחרות.
אולם הפער בין ההשקעה האיראנית ביכולת סייבר התקפי לבין התוצאות בפועל מומחש זה מספר שבועות בעימות הנוכחי. מנתונים שפרסם מערך הסייבר הלאומי בסוף מארס עולה כי בארבעת השבועות הראשונים של המלחמה טופלו כ-50 אירועי שיבוש ומחיקת מידע בסקטור הפרטי הישראלי – יותר מפי שניים מהתקופה המקבילה אשתקד. בנוסף, הוסרו 3,180 תשתיות של מתקפות דיוג ("פישינג"); לשם השוואה, בכל שנת 2024 דיווח המערך על הסרת 4,500 קמפיינים כאלה. במקביל, מתקיים מאבק מתמשך של המערך בניסיונות לפריצה למצלמות אבטחה במרחב האזרחי.
חשוב לציין שאלה רק הנתונים שפורסמו על ידי מערך הסייבר הלאומי; בפועל, ניתן להעריך בסבירות גבוהה שלצד המידע הגלוי ביצעה איראן ניסיונות תקיפה נוספים שלא נחשפו. אלו כללו קרוב לוודאי תקיפות בממדים נוספים, כגון הפרעות ספקטרום, פגיעה בשרשראות אספקה ורציפות תפקודית, וניסיונות חדירה לארגונים בישראל דרך החדרת נוזקות וניצול חולשות אבטחה.
ההצלחה הישראלית המסתמנת בממד הסייבר ההגנתי משתלבת בתמונה רחבה יותר של יכולת הגנתית ישראלית שעברה טבילת אש משמעותית. מערכות ההגנה האווירית, מכיפת ברזל ועד חץ, הוכיחו את עצמן בשנים האחרונות תחת לחץ מבצעי אמיתי ויצרו ביקוש בינלאומי מיידי לשיתוף פעולה ולרכש (ומערכות לייצוא, כמו SPYDER, מוכיחות את עצמן בהגנה על איחוד האמירויות).
באופן דומה, גם עמידותה של מערכת הגנת הסייבר הישראלית מהווה הצלחה מבצעית שניתן לתרגם לנכס דיפלומטי וכלכלי. שני הממדים יחד – ההגנה האווירית והקיברנטית – מציגים מודל ישראלי ייחודי של חוסן ביטחוני-טכנולוגי משולב, שאין לו כיום תחליף בשוק הבינלאומי.
מבט קדימה
לאור המתיחויות הגאופוליטיות הגלובליות, בשנים הקרובות התחרות על היתרון הטכנולוגי תואץ במספר תחומים במקביל: בינה מלאכותית; ביטחון סייבר; דיפנס-טק (תחום טכנולוגי-ביטחוני המפתח ומיישם פתרונות מתקדמים, התקפיים והגנתיים, לצרכים צבאיים ולאומיים); ודיפ-טק (מחקר ופיתוח לייצור טכנולוגיה חדשה ופורצת גבולות בשילוב תחומים עתירי ידע, כגון בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי, ביולוגיה, רפואה, הנדסת חומרים, רובוטיקה וכדומה).
השאלה הרלוונטית ליום שאחרי המלחמה הנוכחית אינה אם לבנות מסגרות לשיתוף פעולה טכנולוגי מעמיקות יותר בין מדינות האזור המתנגדות לציר האיראני – אלא מי יבנה אותן, סביב אילו מודלים, ועם אילו שותפים?
עבור ישראל, המהווה מובילה עולמית בתחומים שנמנו לעיל, מדובר בהזדמנות אסטרטגית לעגן שותפויות חדשות עם מדינות המפרץ ועם מדינות ידידותיות נוספות במזרח התיכון, באסיה ובאירופה. בהקשר זה, מסגרת I2U2 (ישראל, הודו, איחוד האמירויות וארה"ב), שנוסדה ב-2021, מציעה תשתית מוסדית קיימת שניתן להרחיב מעבר לממד הכלכלי כדי שתכלול שיתוף פעולה טכנולוגי-ביטחוני.
חיזוק הציר הישראלי-אמריקאי בתוך מסגרת זו עשוי לכלול את האצת שיתוף מודיעין הסייבר על גבי תשתיות קיימות, כגון היוזמה הבינלאומית למאבק במתקפות כופרה (ICRI), ופלטפורמת Crystal Ball לשיתוף מידע על איומי סייבר, אשר פותחה בשיתוף מועצת הסייבר של איחוד האמירויות, מערך הסייבר הלאומי הישראלי וחברת מיקרוסופט. מנגנונים אלה יכולים לשמש יסודות לשיתוף בין-מדינתי של מודיעין לשיבוש תשתיות תקיפה עתידיות.
תרגום היתרון המבצעי והטכנולוגי הישראלי להון מדיני וכלכלי צריך להימצא גבוה בסדר העדיפות הלאומי ביום שאחרי. האיום האיראני אינו צפוי להיעלם עם הפסקת האש, וישראל יכולה להציע לשותפותיה לא רק טכנולוגיה פורצת דרך, אלא גם תפיסת הגנה אפקטיבית וחדשנית שתישאר נחוצה בעתיד הנראה לעין.
ד"ר דניאל כהן הוא ראש התוכנית למדיניות וטכנולוגיה במכון אבא אבן לדיפלומטיה ויחסי חוץ.
תגובות