השינויים שחלים בשנים האחרונות באירופה, במזרח התיכון ובאזור ההודו-פסיפי מובילים להתחממות ביחסי טוקיו וירושלים, שהיו פושרים במשך שנים ארוכות. אבל כדי לחזק את מעמדן הבינלאומי, שתי המדינות צריכות לעבוד יחד ולפתח מסגרות חדשות לשיתוף פעולה במזרח התיכון
iStock Photo/Vladimir Gnedin
שלושים שנה אחרי תום המלחמה הקרה, הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022 אילצה את העולם להתמודד שוב עם האפשרות של עימות ישיר בין מעצמות. בעוד המערב מתייצב כמעט כאחד לימין ארה"ב, האירועים הטרגיים באוקראינה דורשים ממדינות רבות באסיה ובמזרח התיכון לבחון מחדש, ובפרק זמן קצר להפליא, את עמדותיהן האסטרטגיות.
נכון למועד כתיבת שורות אלו, יפן היא מדינת האמצע היחידה באסיה שהצטרפה לארה"ב ולבעלות בריתה במערב בגינוי הצעדים של רוסיה ובהטלת סנקציות עליה, בעוד שאחרות ביבשת עדיין מהססות. באופן דומה, רוב מדינות המזרח התיכון נמנעות עד כה מלבחור צד, וישראל אף ניסתה לתווך בין קייב למוסקבה.
המלחמה באוקראינה מצרפת לשורת התפתחויות שמערערות בשנים האחרונות את הסדר העולמי וגם את זה האזורי בהודו-פסיפי ובמזרח התיכון. אך השינויים הללו, על אף שהם מגבירים את אי הוודאות וחוסר היציבות באזור, גם מספקים הזדמנות להגברת שיתוף הפעולה בין מדינות האמצע באסיה ובמזרח התיכון. שתי מדינות שיכולות למלא תפקיד חשוב בעיצוב הדינמיקה החדשה הזו הן יפן וישראל.
ההגדרה הקולעת ביותר ליחסים של שתי המדינות בשבעת העשורים האחרונים היא "יציבים, אך פושרים". במהלך רוב התקופה הזו היה שיתוף הפעולה המדיני, הכלכלי והביטחוני מועט והקשרים בין הבירות היו בעיקר קורקטיים. המצב הזה עשוי להשתנות בקרוב לאור השינויים באזור ההודו-פסיפי ובמזרח התיכון, שיוצרים הזדמנויות חדשות עבור טוקיו וירושלים לחזק את שיתוף הפעולה ביניהן ולשפר את מעמדן באזורים שלהן – ואף מעבר להם.
מבחינת יפן, חוסר היציבות והמתיחות גוברת בין ארה"ב לסין במרחב אסיה-פסיפי מאלצות כיום את הממשלה בטוקיו לחשב מחדש את עמדתה במרחב הזה ובאחרים, כולל במזרח התיכון. ליפן אינטרסים כלכליים משמעותיים במזרח התיכון, ממסחר באנרגיה עם איראן וסעודיה ועד בהשקעות בטכנולוגיה ובחדשנות באיחוד האמירויות ובישראל.
ישראל, מצדה, פועלת למצב את עצמה כשחקנית מפתח במזרח התיכון בעקבות הנורמליזציה עם מספר מדינות ערביות ומוסלמיות, שהחלה ם חתימת הסכמי אברהם ב-2020. אבל כדי להמשיך לקדם את מעמדה בעולם ובמקביל להתמודד טוב יותר עם הלחצים שמפעילה היריבות בין מעצמות העל, עליה לפתח יחסים הדוקים יותר עם מדינות אסיה. יפן יכולה וצריכה להיות עמוד תווך מרכזי באסטרטגיה כזאת.
העניין הגובר של יפן במזרח התיכון, יחד עם השתלבותה ההדרגתית והגלויה של ישראל באזור, עשויים בהחלט לקרב בין שתי המדינות – יחסים שיכולים לשרת אותן היטב בצומת אסטרטגי חשוב זה. במאמר זה, אנו מנתחים את ההתפתחויות הסוללות את הדרך לכינון שותפות אסטרטגית בין ישראל יפן ומשרטטים אפיקים אפשריים למימושה.
מהיסוס לאימוץ
ביולי 2021 ערך טושימיטסו מוטגי, אז שר החוץ של יפן, מסע דילוגים במזרח התיכון. הוא ביקר בישראל, באיחוד האמירויות, במצרים, ברשות הפלסטינית, באיראן ובקטאר, והדגיש בכך את חשיבותו של האזור בעיני היפנים. מסעו היה חלק ממאמץ של טוקיו להבין טוב יותר את ההתפתחויות שהתחוללו במזרח התיכון בתקופה האחרונה ולמצב את עצמה כשחקן מרכזי בו. אנו טוענים שישראל עשויה להיות שותפה מרכזית ביוזמה זו.
השנה יציינו יפן וישראל 70 שנות יחסים דיפלומטיים. טוקיו היתה אמנם הראשונה באסיה שכוננה יחסים עם ישראל, אבל הם נותרו מוגבלים עד שלהי המאה שעברה. זאת, עקב הסכסוך הישראלי-פלסטיני וחששותיה של טוקיו מפני חרם ערבי. אף על פי שחרם כזה הוא בבחינת איום חלול כבר עשרות שנים, החשש מפני זעם ערבי המשיך להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות של יפן והרתיע אותה מפני הידוק הקשר עם ישראל. כתוצאה מכך, בטוקיו נמנעו מתמיכה גלויה בישראל וגינו בעקביות את ההתנחלויות בגדה המערבית וברצועת עזה.
העניין הגדל של יפן במזרח התיכון והשתלבותה ההדרגתית והגלויה של ישראל באזור עשויים לקרב בין שתי המדינות
החתימה על הסכמי אברהם בספטמבר 2020, שהביאה לנרמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין (ובהמשך עם מרוקו וצ'אד), חוללה שינוי חסר תקדים בתולדות המזרח התיכון המודרני. ההסכמים כבר הוביל לשיפור משמעותי במעמדה של ישראל באזור, ויש לקוות שיסלקו אחת ולתמיד את צלו המאיים של החרם הערבי. התפתחות כזאת תסלול את הדרך עבור יפן להגביר את מעורבותה באזור ולפתוח פרק חדש ביחסיה עם ישראל.
טוקיו שינתה בשנים האחרונות את גישתה המסויגת כלפי ירושלים, במיוחד בתקופת כהונתו של ראש הממשלה לשעבר שינזו אבה. דומה כי החתימה על הסכמי אברהם, כמו גם הצורך בטכונולוגיה מתקדמת, גברו על החששות שעוד נותרו בצד היפני, לפחות בכל הקשור לשיתוף פעולה כלכלי.
ב-2020 צמחו ההשקעות היפניות בטכנולוגיה ישראלית ב-20% והגיעו לסך של 1.1 מיליארד דולר, למרות הפגיעה הכלכלית שיצרה מגפת הקורונה. אשתקד חלה האצה במגמה זו וההשקעה היפנית בטכנולוגיה ישראלית הכפילה את השיא של 2020 בכמעט פי שלושה.[1] ב-2021 ההשקעות הגיעו לשיא חסר תקדים של 2.9 מיליארד דולר ב-85 עסקאות, שמהוות 15% מכל ההשקעות הזרות בטכנולוגיה ישראלית באותה שנה. גם ללא דחיפה רשמית מטעם ממשלתם, משקיעים פרטיים ביפן עולים בשקט על הגל ונותנים אמון בכלכלה הישראלית.
מעבר לאינטרס היפני הגדל בטכנולוגיה ישראלית, יש ליחסים הכלכליים המלבלבים משמעות נרחבת יותר בשביל שתי המדינות. בשעה שהיריבות האסטרטגית בין ארה"ב לסין גוברת, מופעל על ישראל לחץ גדל מצד שתיהן. ממשל ביידן קורא לירושלים לרסן את קשריה הכלכליים עם בייג'ינג, במיוחד בתחומי התשתיות והטכנולוגיה[2] – מה שמעניק לטוקיו הזדמנות חד-פעמית למלא את החלל שעשוי להיווצר. מבחינת ישראל, העמקת היחסים עם יפן היא הזדמנות אסטרטגית משמעותית עקב העניין הגדל של יפן בחדשנות ישראלית, במיוחד בתחום הטכנולוגיה הצבאית.
מהמזרח אל המזרח התיכון
בהובלתו של ראש הממשלה פומיו קישידה, שנכנס לתפקידו באוקטובר 2021, יפן בוחנת כיום מחדש את עמדותיה האזוריות והגלובליות. הממשלה הנוכחית השיקה מדיניות אסטרטגית חדשה בשם "ביטחון כלכלי", אשר מתמקדת בהבטחת האינטרסים הלאומיים של יפן כמו שרשראות אספקה חיוניות, כמו גם מחקר ופיתוח של טכנולוגיות אסטרטגיות וחדשנות.[3] השילוב בין הטכנולוגיה והחדשנות הישראלית למומחיות של יפן בתחום הייצור עשוי לשמש בסיס איתן לשותפות חדשה.
יתר על כן, יפן פועלת כיום לחזק את יכולותיה ההגנתיות והצבאיות לאור מה שהיא תופסת כהפיכת אזור הודו-פסיפי לעוין ומאיים יותר. בינואר חתמו ראשי הממשלות של יפן ואוסטרליה על "הסכם הגישה ההדדית" (Reciprocal Access Agreement), שנועד להקל על קיום תמרונים משותפים ושאר פעילויות של כוחות ההגנה העצמית של יפן וצבא אוסטרליה.[4]
זהו הסכם ההגנה השני בסך הכל שיפן חותמת עליו בפרק זמן של 70 שנה. קדם לו הסכם הביטחון ארה"ב-יפן, שנכנס לתוקף ב-1952 עם סיום הכיבוש האמריקאי של יפן לאחר מלחמת העולם השנייה. פרט ליתרונות הבילטרליים, האמנה החדשה בין טוקיו לקנברה נועדה גם לבצר את הסכמי הביטחון שיש לשתי המדינות עם ארה"ב ולהבטיח את נוכחותה המתמשכת בהודו-פסיפי, שידע תקופה סוערת באחרונה. האמנה גם משמשת לבחינת התנהגותה של סין, המגלה נכונות גוברת להתגרות בשכנותיה הקרובות והרחוקות כאחד.[5]
בדומה למה שעשתה עם אוסטרליה, יפן יכולה גם להיכנס לשותפות אסטרטגית עם ישראל שתתמקד בחדשנות, טכנולוגיה והגנה. ישראל ויפן חתמו לפני מספר שנים על מזכר הבנות[6] לשיתוף פעולה הגנתי שאפשר להרחיבו משמעותית, ובקרוב אף יוצבו נספחיים צבאיים בשגרירויות מטעם שתי המדינות. באותו אופן, שתי המדינות צריכות להגביר את שיתוף הפעולה והמחקר המשותף בתחומים כמו אבטחת סייבר.
אזור משנה פניו
כמו ההודו-פסיפי, גם המזרח התיכון עובר כיום שינויים עמוקים. הכישלונות של ארה"ב בעיראק ובאפגניסטאן וחוסר ההחלטיות המובהק שלה בסוריה, השחיקה הבולטת בשליטתה האזורית ומגפת הקורונה, סייעו לסין לשפר את יחסיה עם העולם הערבי. לנוכחות הגדלה של בייג'ינג באזור, ובמיוחד יחסיה המתפתחים עם איראן, קטאר, סעודיה, טורקיה ומדינות המפרץ, יש השלכות הן על יפן והן על ישראל.
בתחילת ינואר 2022, בפרק זמן של שבוע בלבד, ביקרו בסין שרי החוץ של טורקיה, איראן והמדינות החברות במועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC). שר החוץ הסיני, וונג יי, ערך גם הוא מספר ביקורים באזור בשנה שעברה, מה שמדגיש את חשיבותו של המזרח התיכון בעיני בייג'ינג.
גם יפן מבקשת לגוון את יחסיה עם האזור ולחזקם, אבל מאמציה שונים למדי מאלה של בייג'ינג. בעוד שתגובת סין להסכמי אברהם היתה פושרת, עומדת בפני יפן ההזדמנות לאמץ אותם ולהפוך לצד פעיל בחיזוק ההסכמים וקידומם. יפן יכולה לנצל את קשריה הקרובים עם הצדדים להסכם כדי לחזק את שיתוף הפעולה האזורי וגם כדי לסייע בהבאת מדינות אחרות, דוגמת כוויית, אינדונזיה וסעודיה אל שולחן המשא ומתן.[7]
יפן נוטה באופן מסורתי לבנות יחסים בילטרליים על בסיס אמון הדדי, אך במזרח התיכון יש לה הזדמנות לפעול בצורה אסטרטגית יותר
יפן נוטה באופן מסורתי לבנות יחסים בילטרליים על בסיס אמון הדדי, אך במזרח התיכון יש לה הזדמנות לפעול בצורה אסטרטגית יותר. אם תהפוך את ישראל לאבן פינה באסטרטגיה האזורית המתפתחת שלה, יפן יכולה לאמץ גישה "מיני-לטרלית"[8] (minilateral) ביחסיה עם ישראל והמפרץ ולמלא תפקיד גדול יותר במזרח התיכון. פיתוח של מסגרות משולשות ואזוריות לשיתוף פעולה, יחד עם ישראל ושכנותיה הערביות, עשוי להפוך לחלק מרכזי בניסיונה ארוך השנים של טוקיו לשדרג את מעמדה הדיפלומטי.
על ידי שימוש בחזונה על "הודו-פסיפי פתוח וחופשי" כבסיס, יפן יכולה, למשל, לשתף פעולה עם ישראל ומדינות המפרץ ביבשת אפריקה.[9] היא תוכל לרתום לצורך כך את ניסיונה והמוניטין המוכחים שלה בתחום סיוע החוץ ולצרף אליהם את החדשנות והמומחיות הישראלית והאמירתית לטיפול בסוגיות כמו שינויי האקלים, מים, בריאות, "ערים חכמות" וביטחון תזונתי. יוזמות משותפות כאלה עשויים למצב את ישראל ואת איחוד האמירויות כמנהיגות אזוריות בתחומים של שינוי האקלים וביטחון תזונתי, ובד בבד לסייע ליפן לחזק את נוכחותה באזור – הן במזרח התיכון והן במזרח אפריקה. צעדים מסוג זה עשויים להוליד הזדמנויות כלכליות חדשות ולהשפיע לאורך זמן על היציבות האזורית.
"קוואד" מזרח תיכוני?
בשעה שהעולם נערך לחוסר יציבות גוברת כתוצאה מהמתיחות בין ארה"ב לסין, הסדרים "מיני-לטרליים" מצטיירים כמייצגי הרוח הדיפלומטית של התקופה. באחרונה צצות עוד ועוד קואליציות "מיני-לטרליות" של מדינות אשר מאסו בארגונים רב-צדדיים ארכאיים ומסגרות אחרות אשר אבד עליהן הכלח, ומחפשות הסדרים המאפשרים חופש פעולה וגמישות. המסגרת הבולטת ביותר היא AUKUS, ברית ההגנה האסטרגטגית המשולשת שעליה הכריזו אוסטרליה, בריטניה וארה"ב בספטמבר 2021, אשר חברותיה מעוניינות לחלוק ביניהן טכנולוגיית צוללות גרעיניות סודיות וטכנולוגיות אסטרטגיות אחרות. היעד הסופי של הסכם זה הוא למצב את אוסטרליה טוב יותר בהודו-פסיפי ולסכל את האגרסיביות ההולכת וגוברת של סין באזור.
התארגנות רחבה ומשמעותית נוספת היא הפורום הביטחוני המרובע בהודו-פיסיפי – ה-"Quad", שבו חברות ארה"ב, אוסטרליה, יפן והודו. בניגוד ל-AUKUS, ה-"Quad" אינו ברית צבאית באופן רשמי, אלא מסגרת המתמקדת בענייני בריאות, טכנולוגיה ושאר סוגיות של שיתוף פעולה אזורי.
דומה כי המטרה העיקרית של התארגנויות שכאלה באזור ההודו-פסיפי היא לבלום את סין. לעומת זאת, במזרח התיכון מתפתחות דינמיקות מורכבות יותר. בעקבות ההתחממות ביחסים בין ישראל לשותפותיה הערביות החדשות נולד מיזם חדש: ה"New Quad" המזרח תיכוני. על הקמת מסגרת "מיני-לטרלית" זו הכריזו באחרונה שרי החוץ של ישראל, הודו, ארה"ב ואיחוד האמירויות.[10] מפגש ראשון בדרג שרים צפוי להתקיים בדובאי בחודש מארס 2022.[11]
אף שיפן אינה חברה ב-New Quad, הקמתו מספקת לטוקיו הזדמנויות אסטרטגיות למלא תפקיד חשוב ופעיל במזרח התיכון, ואולי לספק השראה לשיתופי פעולה במישורים דומים. אסור לתחם את הסכמי אברהם אך ורק למזרח התיכון; עליהם לשמש פלטפורמה לשיתוף פעולה גדל בינו לאזור ההודו-פסיפי, שצפוי להפוך למרכז הכלכלי והמדיני הגלובלי עד סוף המאה.
בינואר 2022 קיימו יפן, ישראל ואיחוד האמירויות את הפורום המשולש הראשון לחדשנות (Trilateral Innovation Forum). ניתן להרחיב את הפורום הזה, שהיה הראשון מסוגו והתמקד בשיתוף פעולה משולש בחדשנות ובטכנולוגיה, כדי לכלול בו מיזמים משותפים אזוריים ואחרים בתחומים כמו טכנולוגיה ירוקה, בריאות והשקעות.
בשעה שיחסי מעצמות העל הן "משחק סכום אפס", למעצמות הבינוניות יש תפקיד חשוב בקידום אג'נדה מכלילה יותר
בשעה שאזורים שלמים בעולם חווים תמורות וזעזועים ביסודותיהם, מדינות כמו יפן, ישראל ואיחוד האמירויות משחקות תפקיד מרכזי בהתארגנויות חדשות מסוג זה באסיה ובמזרח התיכון. המעצמות הבינוניות – שהן בעלות ברית של ארה"ב, אך במקביל גם בעלות איטרנסים כלכליים חיוניים בסין – מאמצות גישה פרואקטיבית ועצמאית יותר, המבוססת על שיתוף פעולה עם מדינות בעלות השקפות דומות.
כמו במקרה של יפן ואוסטליה בהודו-פסיפי, יוזמות בהובלת מעצמות בינוניות יכולות להועיל לכל אחת מהמשתתפות. אין צורך שהאג'נדה שלהן תהיה זהה, אף כי מטרתן עשויה להיות דומה. מעצמות בינוניות מאזורים שונים, המקיימות קשרים ביטחוניים עם ארה"ב ויחסים כלכליים משמעותיים עם סין, יכולות למשל למצוא דרך לשתף פעולה ולתאם ביניהן גם ממרחק רב.
בשעה שמעצמות העל ממשיכות בגישת "משחק סכום אפס" בניהול יחסיהן, למעצמות הבינוניות יש תפקיד חשוב בקידום אג'נדה כוללת יותר, שעשויה לשמש הן לקידום היציבות האזורית והן לפיתוח כלכלי. אם יעבדו יחד, המסגרות ה"מיני-לטרליות" בהודו-פסיפי ובמזרח התיכון עשויות לתרום לביטחון חברותיהן ולגוון את הקשרים הכלכליים שלהן. יפן וישראל, יחד עם אוסטרליה ואיחוד האמירויות ומדינות אחרות דוגמת הודו, יכולות ליצור רשת של מעצמות בינוניות שיתמודדו יחד עם אי-הוודאות הנגרמת מהיריבות בין מעצמות העל.
בשעה שיפן וישראל חוגגות 70 שנה של יחסים דיפלומטיים, ניצבת בפניהן הזדמנות חסרת תקדים לשדרג משמעותית את הקשרים הבילטרליים ואת שיתוף הפעולה ביניהן. ואולם, אם ינקטו בגישה אסטרטגית יותר ויהפכו לכוחות המובילים דינמיקה אזורית ועל-אזורית במזרח התיכון ובהודו-פסיפי, השותפות טוקיו-ירושלים עשויה להתגלות בסופו של דבר כ"שובר שוויון", שתשנה את המצב האסטרטגי בשני האזורים גם יחד.
פרופ' סאטושי איקאוצ'י הוא פרופסור לדת וביטחון גלובלי במרכז המחקר למדע וטכנולוגיה מתקדמים (RCAST) באוניברסיטת טוקיו. הוא היו"ר המייסד של ROLES (המעבדה הפתוחה לאסטרטגיות חירום של RCAST), מכון מחקר אוניברסיטאי ללימודי דיפלומטיה וביטחון.
ד"ר גדליה אפטרמן הוא ראש תוכנית ישראל-אסיה במכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית באוניברסיטת רייכמן.
הערות:
[1] Ricki Ben-David, “Japan-Israel ties strengthen, as 2021 investments nearly triple to record $2.9b,” Times of Israel, 9 January 2022. https://www.timesofisrael.com/japan-israel-ties-strengthen-as-2021-investments-nearly-triple-to-record-2-9b/
[2] “Chinese companies lose Tel Aviv Light Rail tender amid pressure from US,” The Jerusalem Post, 31 January 2022. https://www.jpost.com/breaking-news/article-695045
[3] Suzuki Kazuto, “Inching Toward Economic Security: Kishida Cabinet to Focus on Defensive Tools,” Nippon.com, 9 February 2022. https://www.nippon.com/en/in-depth/a07901/ [4] Japan Ministry of Foreign Affairs, Japan-Australia Reciprocal Access Agreement, 6 January 2022. https://www.mofa.go.jp/a_o/ocn/au/page4e_001195.html
[5] Tan Ming Hui, “Japan and Australia ties blossom,” The Interpreter (Lowy Institute), 11 January 2022. https://www.lowyinstitute.org/the-interpreter/japan-and-australia-ties-blossom
[6] “Israel, Japan Sign Defense MoU,” Israel Defense, 11 September 2019. https://www.israeldefense.co.il/en/node/40173
[7] Jefferson Ng, “Indonesia-Israel Relations: Is a Breakthrough Imminent?” The Diplomat, 31 January 2022. https://thediplomat.com/2022/01/indonesia-israel-relations-is-a-breakthrough-imminent/; Jonathan Harounoff, “Why the Saudis Are Slower to Make Peace With Israel,” Haaretz.com, 16 February 2022. https://www.haaretz.com/israel-news/.premium-why-saudis-are-slower-than-their-neighbors-to-make-peace-with-israel-1.10612807
[8] Molses Nalm, Minilateralism, Foreign Policy, 21 June 2009. https://foreignpolicy.com/2009/06/21/minilateralism/
[9] Yuichi Hosoya, “FOIP 2.0: The Evolution of Japan’s Free and Open Indo-Pacific Strategy,” Asia-Pacific Review, Vol. 26, 2019, pp. 18-28. https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/13439006.2019.1622868
[10] “Blinken hosts 4-way Zoom call with Israeli, Indian and UAE foreign ministers,” Times of Israel, 19 October 2021. https://www.timesofisrael.com/blinken-hosts-4-way-zoom-call-with-israeli-indian-and-uae-foreign-ministers/
[11] Rezaul H. Lasker, “New grouping of India, UAE, Israel, US to meet next year,” Hindustan Times, 14 December 2021. https://www.hindustantimes.com/india-news/new-grouping-of-india-israel-us-and-uae-expected-to-hold-meeting-in-march-101639394229418.html