עכבישים וזבובים: פיתוח כלי השפעה דיפלומטיים בעידן הסייבר
המאמרים המומלצים
Please reload

עכבישים וזבובים: פיתוח כלי השפעה דיפלומטיים בעידן הסייבר

משרדי חוץ בממשלות העולם, שאחראים באופן מסורתי על מאמצים להשפעה על דעת הקהל במדינות אחרות, צריכים להתאים עצמם לפעילות ברשתות החברתיות, שתופסת נפח הולך וגדל בדיפלומטיה בימינו. ללא פיתוח יכולות קיברנטיות "רכות", הם ימשיכו למצוא עצמם בעמדת נחיתות מול מדינות אחרות, גופי חברה אזרחית וארגוני טרור

Photo: TheDigitalArtist (Pixabay license)

 

בפברואר 2018 הגישה התביעה הפדרלית בארה"ב כתבי אישום נגד 13 אזרחים רוסים ושלוש חברות רוסיות, בגין ניסיון להשפיע לכאורה על הבחירות לנשיאות שנערכו ב-2016. אחת החברות המוזכרות בכתב האישום הינה "הסוכנות לחקר האינטרנט" (Internet Research Agency), ושתי האחרות הן חברות שעבדו עמה תחת השם Concord. החברות הרוסיות תוארו בכתב האישום כמי שריכזו מבצע מקוון מתוחכם, שנועד להגיע למיליוני אמריקאים ולהפריע להליך הפוליטי בארה"ב. סוכנויות מודיעין מערביות סבורות שפעילות ה"סוכנות" הונחתה על ידי גופי הביון הרוסיים ובכיריה אף מחוברים לקרמלין. למותר לציין שהמבצע ככל הנראה תרם תרומה משמעותית להנחתת את המועמד המועדף על הקרמלין, דונלד טראמפ, בבית הלבן – נגד כל ההערכות.

 

הרשתות החברתיות מאפשרות בימינו פיזור וביזור מידע ברשת לקהל יעד רחב או ממוקד על ידי "פרסונליזציה": המידע מונגש למשתמש יחיד או לקבוצה באמצעות "התערבות" (engagement) ועל פי פילוח של התנהגות, גיאוגרפיה, תחומי עניין, צרכים, רצונות ותשוקות. מגמה זו ממונפת לא רק על ידי חברות מסחריות מונעות רווח, אלא גם על ידי מדינות לצורך ניהול מבצעי השפעה (Influence Operations), שמטרתם להשפיע פוליטית על קהל יעד.
 

ישנן שתי גישות לניהול מבצעי השפעה, שאותן ניתן להמשיל לעולמם של עכבישים וזבובים. יריבים לא-מדינתיים מודרניים, כמו גופי חברה אזרחית וארגוני טרור (ולעתים גם מדינות שמעוניינות לשבש את הסדר העולמי, כמו רוסיה), פועלים באופן המזכיר זבובים - הם נמצאים בכל מקום, מהווים מטרד ואף מעבירים מחלות. לעומתם, עכבישים – גופים ממשליים – פורסים את קורי הרשתות שלהם בצורה מושכלת וממתינים לטרף.

אף אחד מהגופים העוסקים במבצעי השפעה שנסקרו במחקר אינו משויך ארגונית למשרדי חוץ, אלא לעשרות משרדים אחרים - רובם בעלי זיקה ישירה לארגוני ביטחון

בשנים האחרונות גבר מאוד השימוש במבצעי השפעה רשתיים ברחבי העולם – מגמה שבאה לידי ביטוי בהקמתם של גופים מדינתיים לניהול מבצעי השפעה מעל גבי הרשת. אולם במדינות רבות, משרדי חוץ – היחידה ברשות המבצעית שאחראית באופן מסורתי על ניהול מדיניות החוץ של ממשלתה, ואשר אנשיה מכירים טוב מכולם את הלך הרוח ודעת הקהל במדינות היעד – נותרו מאחור במבצעים מסוג זה, שמנוהלים בדרך כלל על ידי גופים ביטחוניים. הקושי של משרדי החוץ להוציא לפועל מבצעי השפעה בסביבת הרשת מצמצמת את תפקידם ומקטינה את תרומתם לפעילות המדינית של ממשלתם.


מאמר זה ינתח כדוגמה מבצע השפעה ממשלתי שאפתני ורחב היקף, שנכשל כיוון שמבצעיו לא השכילו לפתח את הכלים הדרושים כיום להתמודדות מול יריבים ברשת. לאחר שיסקור את הקשיים העומדים בפני ה"עכבישים" בעולם מקוון שבו "הזבובים" מתרבים, ובכן, כמו זבובים, הוא יציע מסקנות ראשוניות לשיפור שיטות הפעולה במבצעי השפעה מדינתיים מסוג זה.

 

דיפלומטיה בעידן הדיגיטלי

מחקר שנערך אשתקד באוניברסיטת אוקספורד מצא ש-28 מדינות פועלות במרחב התודעתי ברשתות החברתיות, בהשקעה של מאות מיליוני דולרים ותוך הפעלת מערכים הכוללים אלפי עובדים. כך, למשל, הקים צבא בריטניה בשנת 2015 את חטיבה 77, שייעודה להוציא לפועל מבצעי לוחמה פסיכולוגית בערוצי תקשורת שונים (ובכללם הרשתות החברתיות) ברחבי העולם. בווייטנאם קיימת לפחות מאז 2013 יחידה בעלת ייעוד דומה שמעסיקה כאלף עובדים, ואילו בברזיל תקציב לוחמת התודעה הממשלתי מוערך בשלושה מיליון דולר בשנה.
 

המשותף לרוב הגופים הללו הינו מאמצים לבניית יכולות לוחמה פסיכולוגית והונאה ברמה אסטרטגית-מדינתית, ניסיונות לבצע מניפולציות על אלגוריתמים ברשתות החברתיות במטרה למקסם חשיפה, ויכולת ליצור תמונת מציאות כוזבת באמצעות מניפולציה של מידע במערכה על התודעה. אף אחד מהגופים הנסקרים במחקר של אוניברסיטת אוקספורד אינו משויך ארגונית למשרד חוץ, אלא לעשרות משרדים אחרים, רובם בעלי זיקה ישירה למשרדי וארגוני ביטחון.

 

לעומתם, משרדי חוץ פועלים ברשת בצורה "מסורתית", שנועדה לקדם את הדיפלומטיה הציבורית והעברת מסרים בתקשורת אסטרטגית. לצורך זה, משרדי חוץ רבים משתמשים במרחב הווירטואלי לצרכים דיפלומטיים. כך, למשל, נציגי מחלקת המדינה האמריקנית מבצעים ומממנים פעילות לעידוד חופש הביטוי באינטרנט במדינות כגון איראן ולבנון, במטרה לפתח דיאלוג עם ציבורים זרים ולהפחית מתחים ועוינות במגע ישיר מול אזרחים. הפעילות יכולה להיות גלויה – כשידוע מי מוציא את המסר – או סמויה, "ללא חתימה".

 

תחום זה מכונה "דיפלומטיה דיגיטלית", שמוגדרת כשימוש באינטרנט ובטכנולוגיות מידע ותקשורת חדשות על מנת לסייע בהשגת יעדים דיפלומטיים. עיקרה מוכוון לציבור הרחב ("דיפלומטיה ציבורית"), אך ייחודה בכך שהיא מתבצעת באמצעות האינטרנט, בדגש על כלים מתחום המדיה החברתית –  פנייה לקהלים באמצעות רשתות חברתיות דוגמת פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם, לצד הקמת אתרי אינטרנט ייעודיים.

 

רמת התקשורת הבין-אישית הגבוהה המתאפשרת באמצעים אלו מקנה למדינה מספר יתרונות. הרשת היא פלטפורמה נוחה לקידום אינטרסים רבים במגוון רחב של נושאים, שמאפשרת טיפוח קשרים קיימים ובניית חדשים, העברת אינפורמציה לאזרחים כדי להניעם לפעולה, ועידוד מעורבות ציבורית של אזרחים על ידי השתתפות בדיאלוג.
מצב זה מעלה מספר שאלות עקרוניות: האם מבצעי השפעה רשתיים יכולים לתמוך במאמצי דיפלומטיה דיגיטלית תחת אחריותם של משרדי חוץ? האם ניתן כיום לנהל מערכה תודעתית נגד יריב ברובד הגלוי בלבד, לאור חופש הפעולה המוגבל, באופן מובנה, של משרדי חוץ? ואיזה אפקט מערכתי-דיפלומטי ניתן לייצר, כאשר משרדי חוץ משתמשים רק בצורה חלקית בכלי ההשפעה ברשת כדי לתמוך במדיניות החוץ של ארצם? במלים אחרות – האם העכבישים בנויים להתמודד עם הזריזות, הגמישות ויכולת התרבות הזבובים המקוונים בימינו?

 

מחלקת המדינה מול דאעש

ניתוח מקרה בוחן ייחודי מהשנים האחרונות שופך אור על הקשיים שבהם נתקלים משרדי חוץ בניהול מבצעי השפעה. מחלקת המדינה האמריקאית הובילה במשך כשנה וחצי את המאבק שניהלה ארה"ב ברשת נגד ארגון המדינה האסלאמית (דאעש). המערכה המקוונת הזו הדגימה כיצד שחקן לא-מדינתי חלש יחסית - דאעש - מצליח לייצר יכולות הקרנת עוצמה וגרימת נזק מערכתי בממדים גלובליים, בעוד השחקן המדינתי - מחלקת המדינה - מתקשה למצוא לכך מענה אפקטיבי, ולמעשה נכשל במשימתו.

צילום מסך מחשבון הטוויטר (שכבר אינו פעיל) של מחלקת המדינה האמריקאית

 

הגוף שהוסמך להוביל את המאבק במדינה האיסלאמית ברשת בכפיפות למחלקת המדינה היה ה-Centre of Strategic Counterterrorism Communications, או CSCC, שפעל בין השנים 2011 ל-2016 בתקציב שנתי של חמישה מיליון דולר והעסיק צוות של כ-50 אנליסטים. ב-2016 גוף זה פורק והוטמע בתוך גוף אחר של מחלקת המדינה בשם ה-Global Engagement Center, או GEC.

 

פעילותם של שני הגופים הללו ברחבי הרשת התאפיינה בהפצת מסרים (לתושבי ארה"ב ומדינות זרות), שמטרתם היתה למנוע את הצטרפותם של אזרחים לדאעש. על מנת להשיג את האפקט הרצוי, הפיצה מחלקת המדינה שני סוגים עיקריים של מסרים: הסוג הראשון כלל מסרים לקהל יעד רחב, תוך שימוש בנרטיבים שמטרתם לערער את אמינותו ותהילתו של הארגון הג'יהאדיסטי. הסוג השני פנה בצורה ממוקדת ואישית יותר למצטרפים פוטנציאליים לארגון שאותרו ברשת, וכלל שימוש בנרטיבים רגשיים שכוונו כלפי מעגלים ראשונים כמו משפחה, חברים ואנשי הקהילה הקרובה.

 

במרבית תקופת פעילותו הפיץ ה-CSCC את מסריו בטוויטר, בפייסבוק וביוטיוב תחת הלוגו של ממשלת ארה"ב. משנת 2015 ואילך, שינתה מחלקת המדינה את גישתה והחלה להעביר את מסריה דרך רשת של ארגונים ויחידים שונים שאינם מזוהים עם הממשל האמריקאי (כולל ממשלות זרות ומוסלמים מתונים), שמביעים ביקורת על דאעש. זאת, מאחר שלאותם ארגונים ויחידים יכולת טובה יותר להגיע אל קהלי היעד שעליהם מעוניינת ממשלת ארה"ב להשפיע. כך, לדוגמה, הקים הממשל ביולי 2015 מרכז בשם Sawab Center  באיחוד האמירויות, שהעסיק בעת הקמתו כ-15 אנליסטים, רובם מקומיים. חברי המרכז שיתפו פעולה עם CSCC בגיבוש מסרים ללוחמת נרטיב נגד דאעש באזור המזרח התיכון, כמו גם בקרב קהילות דוברות ערבית באזורים נוספים.

סרטון נגד דאעש שהפיק מרכז Sawab (מקור: Youtube)

 

במלחמה מול דאעש במרחב האינטרנטי, ניתן להצביע על גם יוזמות נוספות שמחלקת המדינה הייתה מעורבת בהן. כך, למשל, היא ארגנה תחרות שעודדה סטודנטים ליצור קמפיינים ויראליים בעלי מסרים חיוביים וסובלניים. התחרות אורגנה בשיתוף פייסבוק, כחלק מאסטרטגיה שמטרתה חיזוק קשרי העבודה עם חברות טכנולוגיה. במסגרת תפישה זו, נפגשו בכירים בממשל האמריקאי עם מנהלים בכירים בחברות הטכנולוגיות השונות בניו יורק (בנובמבר 2015) ובסן פרנסיסקו (בינואר 2016).

 

חרף המאמצים והמשאבים הרבים שהושקעו, מסמך פנימי של מחלקת המדינה האמריקאית, אשר הודלף לניו יורק טיימס ביוני 2015, מראה שגם בארה"ב ידעו שמחלקת המדינה נכשלה במאבק האינטרנטי על התודעה מול דאעש. המסמך חשף את האתגרים הרבים שבפניהם ניצב הממשל האמריקני בניסיונו להילחם ברשת נגד תועמלני דאעש. המסמך תיאר, בין השאר, את היכולות המקוונות של הארגון, שהפגין יעילות רבה וזמן תגובה מהיר יותר ממעצמות טכנולוגיות כמו ארה"ב, בריטניה ובעלות בריתן. כמו כן, המסמך הצביע על חוסר אחידות במסרים והיעדר שיתוף פעולה בין הגורמים המערביים האמונים במערב על המאבק נגד במכונת התעמולה המשומנת היטב של האיסלאמיסטים. בנוסף לכך, ואף שמחלקת המדינה לא פירסמה נתונים לגבי הגעה לקהלי היעד, נשמעה ביקורת רבה על כך שהקמפיינים לא הגיעו כלל לקהל היעד הרצוי ולמעשה לא השפיעו עליו.

מסמך פנימי של מחלקת המדינה האמריקנית חשף שגם בארה"ב ידעו שהיא נכשלה במאבק האינטרנטי על התודעה מול המדינה האיסלאמית

המסמך שהודלף שופך אור על הארגון מחדש של מחלקת המדינה במלחמה בדאעש, ששיאו בפירוק ה-CSCC והקמת ה-GEC. ייעודו של ה-GEC לשמש גוף מטה מתכלל, המהווה מוקד של רשת בינלאומית שמתאמת את הפצת המסרים מבחינה רעיונית וטכנית. המבנה החדש אפשר גמישות מוסדית שכללה את הפעלתם של קמפיינים באמצעות מיקור חוץ, או בשיתוף פעולה עם מערכות ביטחוניות.

 

מקביל לפעילות מחלקת המדינה, וייתכן שלאור כישלונותיה במאבק גלוי נגד דאעש, הורה בסוף 2015 מזכיר ההגנה האמריקאי אשטון קרטר להקים כוח משימה ייעודי נגד תשתיות דאעש ברשת, שהוכפף לפיקוד הסייבר של ארה"ב (U.S. Cyber Command). בהמשך, בסתיו 2016 הוקם הכוח בשם Joint Task Force ARES תחת פיקוד מפקדת הסייבר של הצבא (Army Cyber Command), בשיתוף זרועות המודיעין האמריקאיות. ARES התמקד בפעילות חשאית – שיבוש הניסיונות של דאעש לגיוס פעילים ברשת על ידי לוחמת סייבר. הפעולות המרכזיות של כוח המשימה היו בפריצה לחשבונות רשתות חברתיות ומיילים הקשורים למדינה האסלאמית ושינוי סיסמאות, פגיעה במידע המאוחסן על שרתים הקשורים לארגון ושיבוש או השמדה של רשתות תקשורת בהן השתמשו האיסלאמיסטים לתקשורת פנימית. לוחמה זו שונה בתכלית ממבצעי ההשפעה של מחלקת המדינה, אך התגלתה כמוצלחת ממנה בשיבוש פעילותו של ארגון המדינה האיסלאמית.

 

מסקנות

מעצם טיבן, דמוקרטיות ליברליות כארה"ב מחויבות לכללים של אחריות מדינתית ומתאפיינות בהיעדר הסכמה פנימית, המונע גיבוש מסר אחיד, ובסרבול ביורוקרטי ופוליטי. לעומת זאת, ארגוני טרור ושחקנים לא-מדינתיים – וגם מדינות לא דמוקרטיות כמו רוסיה, צפון קוריאה ואחרות – מתייחסים לכללים שקבעו הדמוקרטיות כאל סדר עולמי קיים, שיש לשבשו ולשנותו. ככאלה, הם מבצעים מניפולציות, תוך כדי הצגת מסר אחיד המאפשר התאמה מהירה של הפעילות במערכה על התודעה - ואינם כבולים לכללי התנהגות דמוקרטיים, נורמות חברתיות ועקרונות המשפט הבינלאומי.

 

כפועל יוצא, מרחב התמרון של מחלקת המדינה האמריקאית, ומגוון הכלים האופרטיביים שעמדו לרשותה לביצוע מבצעי סייבר והשפעה באופן חשאי או סמוי (בניגוד לפעילות גלויה, שלא מאפשרת גמישות בהפעלת כלים אנונימיים ותקיפות לוחמת סייבר בחתימה נמוכה), היו מוגבלים ומצומצמים. הם לא הספיקו כדי להתמודד עם הגמישות של דאעש, עד שהצטרפו למאמצים גם גופים חיצוניים.
היתרון של משרדי החוץ הוא ביצירת תוכן. בגיבוש נרטיבים, אסטרטגיה תקשורתית ודיפלומטיה ציבורית – הם עולים ביכולותיהם על כל משרד ממשלתי אחר, כתוצאה מהפריסה שלהם ברחבי העולם והחיכוך הקבוע עם גורמים אזרחיים ופוליטיים. אין שני להם ברשות המבצעת ביכולת לגבש מסרים שנתפרים לקהל היעד.

 

עם זאת, משרדי חוץ בתצורתם הנוכחית מתקשים להתמודד בצורה פרו-אקטיבית אל מול אתגרים רשתיים, במה שמשקף את האסימטריה הבסיסית של כללי המשחק בניהול מערכה על התודעה. הם אינם בנויים ליטול יוזמה ולהיערך לקראת תרחישים עתידיים, ולרוב מגיבים לאירועים קיימים. קושי זה מסביר בחלקו את אי יכולתה של מחלקת המדינה להתמודד מול דאעש. אנשיה נלחמו היטב על הנרטיב, אך לא גיבשו נרטיב משלהם, והתקשו להפיצו לקהלי יעד נכונים, בעיקר בגלל חסמים טכנולוגיים. בנוסף, הם לא ידעו לפגוע בעוצמות הצד השני, כיוון שלא היה שיתוף פעולה מספק עם כוחות אחרים, כמו משרד ההגנה.

 

בעידן הרשת, משרד חוץ שרוצה להשיג מטרות ויעדים בתחום התודעה ולהשפיע על יריביו, חייב לפתח יכולות קיברנטיות "רכות" שיאפשרו לו להתגמש ולהשתנות במהירות, תוך התאמת מסריו לקהל היעד הרלוונטי ושיתוף פעולה עם גורמים נוספים. עד שזה יקרה, משרדי חוץ ימשיכו למצוא את עצמם כשידם על התחתונה בקרב ברשת מול יריבים מדינתיים, ארגוני טרור ואחרים.

 

כדי לעמוד ביעדים במסגרת לוחמה מסוג זה, יש צורך לנהל מערכה שתכלול פעילות פרו-אקטיבית ברבדים גלויים וסמויים ("ללא חתימה"). הדרך להשיג זאת היא בניית סל יכולות שיכלול פיתוח אמצעי השפעה קיברנטיים ייעודיים, המותאמים לעולם הרשתי בכלל ולרשתות החברתיות בפרט. את התוצאה הרצויה ניתן להשיג באמצעות יצירת "מודל היברידי", שיאפשר לגוף ממשלתי לשתף כמו משרד החוץ פעולה עם מגוון גורמים ממשלתיים, פרטיים ומהחברה אזרחית, שלכל אחד מהם יתרונות יחסיים – מחקר, איסוף מודיעין, עבודה בחתימה נמוכה, סייבר, שיווק תקשורת ועוד. זאת, תוך הבטחת תיאום ביניהם, להשגת מערכה תודעתית יעילה ברמה הטקטית והאסטרטגית.

 

משרדי חוץ חייבים להתאים את עצמם למציאות החדשה של מבצעי השפעה ברשת, לצאת מ"אזור הנוחות" שלהם ולהתחיל, במקרים מסוימים, גם ללכלך את הידיים שלהם. אחרת, הזבובים ימשיכו להתחמק מרשתותיהם של העכבישים ולנצח אותם בשדה הקרב הווירטואלי.

 

(הערה: המאמר עודכן ב-24/6/2018)

דניאל כהן הינו ראש תחום מודיעין ואסטרטגיה במכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית במרכז הבינתחומי הרצליה. הוא משמש במקביל כחוקר בכיר במרכז למחקר סייבר בינתחומי באוניברסיטת תל-אביב ויועץ מומחה לנושאי לוחמה בטרור וסייבר עבור הארגון לשיתוף פעולה ביטחוני באירופה (OSCE). הוא בוגר תואר שני בלימודי ביטחון באוניברסיטת תל-אביב ותואר ראשון בהצטיינות בלימודי ממשל במרכז הבינתחומי. לפני הצטרפותו למכון אבא אבן, שימש כעמית מחקר ומתאם תוכניות הסייבר, צבא ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וכיועץ למגזר הממשלתי-ביטחוני

 

 

 

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו בגוגל
Please reload

  • facebook
  • Twitter
חיפוש ב"זירה"
הירשמו ל"זירה"
ניווט בזירה

ותישארו מעודכנים בכל המאמרים, הסקירות והטורים שעולים לאתר, מפי מיטב המומחים בארץ ומחו"ל