מועד הסיום המלחמה נגד איראן לא ייקבע בשדה הקרב, אלא בתחנת הדלק באמריקה
- אלי קוק
- לפני יומיים (2)
- זמן קריאה 7 דקות
הצרכן האמריקאי הממוצע אינו מתעניין בגאופוליטיקה, אך עוקב בחרדת קודש אחר מחיר גלון הדלק. אם ישתכנע שישראל גררה את ממשל טראמפ למלחמה נוספת במזרח התיכון אשר תפגע לו בכיס, הלחץ על הממשל לסיים את המערכה יגבר במהירות – והתמיכה הפוליטית והעממית בישראל, המצויה גם כך בשפל, צפויה להתדרדר עוד יותר
המלחמה המשותפת של ארה"ב וישראל עם איראן מציבה את יחסי השתיים בפני מבחן מורכב במיוחד. אף ששיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות נותר עמוק ויציב, בזירה הפוליטית והציבורית בארה"ב מצבה של ישראל מצוי בשפל. שילוב של חששות כלכליים, דעת קהל לא אוהדת והיעדר תמיכה במערכת הפוליטית, עלול להביא לכך שרוב הציבור האמריקאי ישתכנע – בצדק או שלא – שישראל גררה את ממשל טראמפ למערכה נוספת במזרח התיכון בניגוד לאינטרסים הלאומיים של מדינתם. הסכנות בטווח המיידי להבטחת מטרות המלחמה, ולמעמדה של ישראל בטווח הארוך, הן משמעותיות.
שעון העצר של המערכה תלוי, במידה רבה, בגורם אחד: הכלכלה הפוליטית של שוק האנרגיה בארה"ב. לאורך עשורים, נשיאים אמריקאים – דמוקרטים ורפובליקאים כאחד – נמנעו מעימות צבאי ישיר עם איראן עקב חשש מעליית מחירי הדלק. כלכלת ארה"ב ושגרת היומיום של אזרחיה מוטים רכב פרטי, וכל ממשל יודע כי פגיעה ביציבות אספקת הנפט במפרץ הפרסי עלולה להוביל לעלייה חדה במחיר שמשלם הצרכן האמריקאי בתחנת הדלק ובסופרמרקט. עליית מחירים חדה מובילה לתגובה ציבורית זועמת ומהירה, בלי קשר לזהות המפלגה ששולטת בבית הלבן. מסיבה זו, גם כאשר איראן תקפה בעלות ברית של ארה"ב ישירות, או איימה באמצעות שלוחותיה האזוריות על השיט בים האדום, הממשלים הקודמים בוושינגטון העדיפו הרתעה עקיפה וסנקציות כלכליות על פני עימות מזוין עם טהראן.
שעון העצר של המערכה תלוי, במידה רבה, בגורם אחד: הכלכלה הפוליטית של שוק האנרגיה בארה"ב
לעומת קודמיו, הנשיא טראמפ ככל הנראה פתח במלחמה הנוכחית מתוך הנחה שלו זה לא יקרה. אולם האיראנים החליטו הפעם להפסיק לאיים – וסגרו בתחילת המלחמה את מיצרי הורמוז לתנועת מיכליות.[1] ואכן, מעט אחרי ההכרזה על הצעד הזה, מחירה חבית נפט זינק בצורה דרמטית.[2] אף שירד בימים האחרונים לאחר מאמצי ייצוב של מדינות הג'י-7 והצהרותיו של טראמפ כי המלחמה קרובה לסיומה, הוא נותר גבוה בהשוואה לתקופה שלפני המלחמה.[3] במקביל, מחסור בדלק ותוצריו מניעים כבר עכשיו עליות מחירים.
הצרכן האמריקאי הממוצע אמנם אינו מתעניין במיוחד במלחמות במזרח התיכון או ביחסים עם ישראל, אך הוא עוקב בחרדת קודש אחר מחיר הגלון המופיע על גבי צג משאבת הדלק. מאז תחילת המערכה, המחיר הממוצע של גלון בנזין טיפס ביותר מחצי דולר, וגלון דיזל עולה 1.2 דולר יותר מאשר לפני חודש בלבד.[4] אם המגמה הזו תימשך, חלקים הולכים וגדלים בציבור האמריקאי עשויים להטיל את האחריות לכך על נשיא שבחר לפתוח ב"מלחמת ברירה" עם איראן[5] – ועל מי שעודד אותו, לכאורה, לעשות זאת.
מלחמה ללא תמיכה ציבורית
המערכה הנוכחית פרצה כשדעת הקהל האמריקאית כלפי ישראל מצוי בשפל חסר תקדים. התמיכה הרחבה ממנה נהנתה בציבור האמריקאי במשך עשורים נשחקה בצורה הדרגתית בשנים האחרונות, וצללה בצורה חדה במהלך מלחמת "חרבות ברזל".
סקר של מכון "פיו" מ-2025 מצא כי 53% מהמשיבים מחזיקים בדעה "בלתי אוהדת" כלפי ישראל, בהשוואה ל-42% בשנת 2022.[6] בפברואר 2026 מצא סקר "גאלופ" כי בסכסוך הישראלי-פלסטיני, 41% מהאמריקאים מצדדים יותר בפלסטינים לעומת 36% שמצדדים בישראל – היפוך יוצרות שנרשם לראשונה מאז שהמכון החל לבצע סקרים בנושא ב-2001.[7] בעיני מבקרים רבים, ישראל נתפסת פחות כמדינה קטנה הנאבקת על קיומה ויותר כמעצמה אזורית המפעילה כוח צבאי משמעותי בכל רחבי המזרח התיכון, ועם מעט מאוד ריסון עצמי. שינוי תפיסתי כזה משפיע באופן ישיר על האופן שבו הציבור מפרש עימותים חדשים – ובמיוחד עימות רחב-היקף עם איראן.
סקר שנערך כשבוע לאחר תחילת המערכה מצא כי 56% מהמשיבים מתנגדים למלחמה, בעוד פחות ממחצית תומכים בה
חשוב לציין שהטיעון לפיו ישראל דחפה את טראמפ למלחמה אינו שמור רק לשוליים הקונספירטיביים של הימין האמריקאי, כמו טאקר קרלסון או קנדס אוואנס; גם גופי תקשורת מרכזיים ומומחים מוכרים מעריכים שלנתניהו הייתה השפעה משמעותית בקבלת ההחלטה לצאת למערכה.[8] אין הכוונה בהכרח לטענה כי וושינגטון פעלה בניגוד לרצונה, אך בהחלט ישנה הסכמה כי ישראל הייתה הכוח הדוחף להסלמה וכי הנשיא טראמפ נענה ללחצים הללו.
התבטאויות בכירי הממשל נראות כתומכות בתזה הזו: שר החוץ והיועץ לביטחון לאומי מרקו רוביו טען ב-3 במארס כי "ידענו שאם לא ניתן מכה מקדימה אחרי שישראל תתקוף, נסבול אבדות כבדות".[9] ב-9 במארס אמר הנשיא טראמפ כי ההחלטה איך ומתי לסיים את המלחמה תהיה "הדדית" ותתקבל עם ראש הממשלה נתניהו.[10]
עצם קיומה של תפיסה זו חשובה לא פחות משאלת נכונותה: אם המלחמה תיתפס ככזו שנכפתה על ארה"ב על-ידי מדינה שהפופולריות שלה מצויה בשפל היסטורי, וההחלטה להצטרף אליה עלולה להוביל לפגיעה משמעותית בכלכלה האמריקאית – שלא לדבר על אובדן חיילים ושחיקת יכולות צבאיות – הרי שהסבלנות הציבורית כלפיה תהיה מוגבלת מאוד. ואכן, סקר שנערך כשבוע לאחר תחילת המערכה מצא כי 56% מהמשיבים מתנגדים למלחמה, בעוד פחות ממחצית תומכים בה.[11]
האם החרב תתהפך על ישראל?
שילוב שתי המגמות הללו – הירידה בתמיכה בישראל בקרב אמריקאים והתפיסה הרווחת לפיה ישראל לחצה את ממשל טראמפ לתקוף באיראן – משמעו שהאשראי שעמו נכנסה ישראל למערכה הנוכחית דל משמעותית מבעבר. בעוד דעת הקהל האמריקאית נטתה להעניק לישראל קרדיט ראשוני במצבי משבר קודמים, כיום חלקים גדולים ממנה חשדניים הרבה יותר.
המשתנה המרכזי השלישי הוא המצב הפוליטי בארה"ב, ובאופן פרטני של ממשל טראמפ. הנשיא האמריקאי זכה בין היתר בקדנציה שנייה הודות למספר הבטחות בחירות מרכזיות, בהן הימנעות מיציאה למלחמות חדשות והפחתת יוקר המחיה. המערכה עם איראן עומדת בניגוד ברור לשתיהן. אם היא תשחוק את ארה"ב מבחינה צבאית, תביא להרוגים אמריקאים רבים ותפגע בכיס של הצרכן האמריקאי, הפער בין ההבטחות למציאות צפוי להפוך לנושא מרכזי בבחירות לקונגרס של אמצע הקדנציה, שייערכו בנובמבר.
ללא הישגים ברורים בטווח הקצר, טראמפ עלול לנסות לגלגל את האחריות לפתיחת המלחמה יותר ויותר לעבר ישראל וראש הממשלה שלה
טראמפ עצמו עשוי להיות פחות מודאג: הוא אינו עומד לבחירה, כוחו הפוליטי נשען במידה רבה על בסיס מצביעים נאמן במיוחד, והוא ממשיך לשלוט ביד רמה במפלגה הרפובליקאית. בנוסף, יש לקחת בחשבון ששימור השליטה בשני בתי הקונגרס – הסנאט ובית הנבחרים – אינה בהכרח בראש מעייניו. טראמפ מעדיף למשול באמצעות צווים נשיאותיים, והמצע החקיקתי של ממשלו דל למדי.[12] יש להניח גם שאינו פוחד באופן ממשי שיודח על-ידי הקונגרס במשפט הדחה ("אימפיצ'מנט") נוסף, אף שהזהיר את בוחריו לפני חודשיים כי הדמוקרטים ינסו לעשות זאת אם יזכו בבית הנבחרים.[13] אולם בקרב נציגי המפלגה הרפובליקאית, שחוששים מפני "מרחץ דמים" בבחירות אמצע הקדנציה, ההשלכות אלקטורליות של מלחמה יקרה ובלתי-פופולרית עלולות לגרום להם להאיץ בנשיא לסיים אותה בהקדם.
אף שטראמפ עשוי לחשוב ששליטתו ב"בייס" תמנע ממנו לשלם מחיר אישי גבוה, הוא בוודאי אינו מעוניין להצטייר כמי שלא ניצח במלחמה. ההשלכות של מצב זה עלולות להשפיע לא רק על התנהלות המערכה, אלא גם על הדינמיקה הפוליטית בינו לבין נתניהו. ללא הישגים ברורים בטווח הקצר (רשימת המטרות הרשמיות שמציג הממשל משתנה כמעט מדי יום),[14] טראמפ עלול לנסות לגלגל את האחריות לפתיחת המלחמה יותר ויותר לעבר ישראל וראש הממשלה שלה. אף שכיום הוא אינו עושה זאת – בעיקר כדי שלא להצטייר כמנהיג חלש ונגרר – אם המלחמה תיתפס ככישלון או כנטל כלכלי משמעותי על הציבור האמריקאי, ייתכן שלא ירחק היום בו יבחר להסיט לעברו את האשמה.
חשוב לציין שתוצאות המלחמה עם איראן עשויות גם להשפיע על הבחירות לנשיאות ב-2028. אם המלחמה תיתפס בדיעבד כהחלטה שגויה ומזיקה, דמויות בולטות במפלגה הרפובליקאית עשויות לנסות להתרחק מהמורשת הזו. פוליטיקאים שאפתנים כמו סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס או מרקו רוביו עשויים לנסות למצב את עצמם כממשיכי דרכו של טראמפ בתחומים מסוימים, אך גם להדגיש את עצמאותם ממנו. במצב כזה, דור חדש של מנהיגים רפובליקאים עשוי לנסות להתנתק ממנהיג המפלגה שהוביל אותה בעשור הקודם לכישלון.
סיכום
ההתפתחויות שנסקרו לעיל מציבות את ישראל בפני דילמה מורכבת. מצד אחד, הברית האסטרטגית עם ארה"ב היא עמוד תווך מרכזי בביטחון הלאומי. מצד שני, התנאים הפוליטיים והציבוריים שבתוכם פועלת הברית משתנים במהירות. ככל שהמערכה תימשך ותשפיע על חיי היומיום של האזרח האמריקאי – במיוחד דרך מחירי הדלק והכלכלה – כך תגבר הסבירות שהוויכוח על אחריותה של ישראל לעימות יהפוך למרכזי יותר.
מה ישראל יכולה לעשות? אין, לצערנו, פתרונות קלים. זו איננה בעיית "הסברה"; כל עוד ישראל מצטיירת כ"מחרחרת מלחמה", לא צפוי שינוי דרמטי באופן בו היא נתפסת בדעת הקהל האמריקאית. ללא הצגת אופק מדיני ודרך לא-צבאית לפתרון הבעיות במזרח התיכון, השחיקה בתמיכה המדינית והביטחונית שארה"ב מעניקה תמשיך ואף תואץ. המפלגה הדמוקרטית כבר קרובה להתנתק מישראל, ועם הזמן גם הרפובליקאים הצעירים יתרחקו ממנה גם כן.
בסופו של דבר, הצלחתה של ישראל במערכה הנוכחית לא תימדד רק בשדה הקרב, אלא גם ביכולתה לשמור על הלגיטימציה והשותפות האסטרטגית עם בעלת בריתה החשובה ביותר. במציאות שבה דעת הקהל האמריקאית נעשית ביקורתית יותר, מדובר באתגר שאינו פחות משמעותי מן האתגר הצבאי עצמו.
ד״ר אלי קוק הוא ראש התוכנית ללימודי ארה״ב וראש המחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה. קוק הוא היסטוריון של הקפיטליזם האמריקאי ופרשן לעניני ארה״ב.
למעקב בטוויטר: @eli_b_cook
הערות
* The appearance of U.S. Department of Defense (DoW) visual information does not imply or constitute DoW endorsement.
[1] Camila Domonoske, “WATCH: How traffic dried up in the Strait of Hormuz since the Iran war began,” NPR, 4 March 2026. https://www.npr.org/2026/03/04/nx-s1-5736104/iran-war-oil-trump-israel-strait-hormuz-closed-energy-crisis
[2] Auzinea Bacon and David Goldman, “Oil prices soar past $100 a barrel as war escalates in Iran,” CNN, 9 March 2026. https://edition.cnn.com/2026/03/08/business/oil-prices-war-iran-trump
[3] Hanna Ziady, “Oil prices dive as Trump says Iran war will end ‘very soon’,” CNN, 10 March 2026. https://edition.cnn.com/2026/03/10/business/oil-prices-fall-iran-war-intl; Peter Hoskins and Nick Edser, “Oil and gas prices fall after Trump says war is 'very complete',” BBC, 10 March 2026. https://www.bbc.com/news/articles/cx2jxe382pwo
[4] https://gasprices.aaa.com/ (accessed 10 March 2026).
[5] Nathan Hodge, “Trump’s war of choice in Iran hands Putin an opportunity,” CNN, 11 March 2026. https://edition.cnn.com/2026/03/11/europe/russia-putin-trump-iran-war-opportunity-intl
[6] “How Americans view Israel and the Israel-Hamas war at the start of Trump’s second term,” Short reads, Pew Research, 8 April 2025. https://www.pewresearch.org/short-reads/2025/04/08/how-americans-view-israel-and-the-israel-hamas-war-at-the-start-of-trumps-second-term/
[7] Benedict Vigers, “Israelis No Longer Ahead in Americans' Middle East Sympathies,” Gallup, 27 February 2026. https://news.gallup.com/poll/702440/israelis-no-longer-ahead-americans-middle-east-sympathies.aspx
[8] See for example: Michael Birnbaum et al., “Push from Saudis, Israel helped move Trump to attack Iran,” The Washington Post, 28 February 2026. https://www.washingtonpost.com/politics/2026/02/28/trump-iran-decision-saudi-arabia-israel/; “Did Israel Push Trump Into War?” “The Daily” podcast, The New York Times, 5 March 2026. https://www.nytimes.com/2026/03/05/podcasts/the-daily/israel-netanyahu-trump-iran-war.html?showTranscript=1; Eric Cortellessa, “Trump’s War,” Time, 5 March 2026. https://time.com/7382697/trump-iran-war/; Steve Hendrix and John Hudson, “For Israel’s Netanyahu, Trump grants wishes, but his support carries risks,” The Washington Post, 8 March 2026. https://www.washingtonpost.com/world/2026/03/08/trump-netanyahu-israel-iran-war/
[9] Marc Caputo, Barak Ravid, Alex Isenstadt, Zachary Basu, “Rubio's war remarks blow open MAGA's Israel divide,” Axios, 3 March 2026. https://www.axios.com/2026/03/03/rubio-trump-iran-israel-attacks
[10] Jacob Magid, “Trump to Times of Israel: It’ll be a ‘mutual’ decision with Netanyahu regarding when Iran war ends,” The Times of Israel, 9 March 2026. https://www.timesofisrael.com/trump-to-times-of-israel-itll-be-a-mutual-decision-with-netanyahu-regarding-when-iran-war-ends/
[11] Matt Loffman, “Majority of Americans oppose military action in Iran, new poll finds,” PBS, 6 March 2026. https://www.pbs.org/newshour/politics/majority-of-americans-oppose-military-action-in-iran-new-poll-finds
[12] Liz Goodwin, “Why Congress keeps handing Trump its power,” The Washington Post, 12 March 2026. https://www.washingtonpost.com/politics/2026/03/10/congress-trump-power-rules-war-spending/
[13] Megan Lebovitz, “Trump predicts he will be impeached if Republicans lose the midterms,” NBC News, 6 January 2026. https://www.nbcnews.com/politics/2026-election/trump-predicts-impeachment-if-republicans-lose-2026-midterms-rcna252604
[14] Joseph Gedeon, “Trump’s ever-changing rationale for war on Iran – how the story has shifted,” The Guardian, 7 March 2026. https://www.theguardian.com/us-news/2026/mar/07/trump-rationale-war-iran-story
תגובות