כאן זה (לא) ספרטה: ישראל אינה יכולה לוותר על יחסי הסחר עם אירופה
- אוהד כהן
- לפני יום 1
- זמן קריאה 15 דקות
היקף ייצוא הסחורות הישראלי לאירופה שקול לייצוא לארה"ב, וייבוא הסחורות ממדינות האיחוד האירופי לישראל משתווה להיקף הייבוא מאסיה. בהיעדר חלופה אמיתית לסחר עם אירופה, על ישראל לעצור את ההתדרדרות ביחסים עם היבשת, שעלולה לגרום נזק עצום לכלכלתה. עליה לפעול בדחיפות כדי לנטרל את האיומים בהשעיית הסכם הסחר, ולמהר ולהניח כבר עתה את היסודות לשיתוף הפעולה בעתיד
ב-15 בספטמבר 2025 הפתיע ראש הממשלה בנימין נתניהו את הציבור הישראלי כשהודה שהמדינה עומדת בפני "סוג של בידוד" עקב התמשכות המלחמה ברצועת עזה. לדבריו, "אנחנו נצטרך, יותר ויותר, להסתגל לכלכלה, בדברים מסוימים, שיש לה סממנים אוטרקיים", כלומר, משק סגור המתקיים בכוחות עצמו. ראש הממשלה התייחס באופן פרטני לצורך בהקמת תעשיות נשק בעלות יכולת ייצור עצמאית רחבה "בשנים הקרובות, שבהן נידרש להתמודד מול ניסיונות הבידוד הללו".[1] חרף הניסיונות של סביבתו של נתניהו לצמצם נזקים לאחר הנאום, בטענה שמדובר היה ב"פליטת פה",[2] דבריו נדמו דווקא כהודאה פומבית נדירה כי הממשלה מודאגת מההתדרדרות במעמדה המדיני של ישראל בעולם.
הרקע ל"נאום ספרטה" של ראש הממשלה היה המשבר המדיני החריף שהתחולל באותה עת מול אירופה. עיקר המחלוקת נסובה סביב נכונותן המסתמנת של מדינות ביבשת, חלקן ידידות קרובות, לנתץ טאבו ארוך שנים ולהכריז על הכרה במדינה פלסטינית – כפי שאכן קרה בעצרת האו"ם, כשבוע לאחר מסיבת העיתונאים שלו.[3] אלא שבאותה עת דנה נציבות האיחוד האירופי בהצעה לא פחות דרמטית: השעיית הטבות הסחר מהן נהנית ישראל מזה 25 שנה במסגרת "הסכם האסוציאציה", המסדיר חלקים רבים מהיחסים הרשמיים בינה לבין האיחוד.[4] הפסקת האש שהוכרזה באוקטובר 2025 אמנם הקפיאה תהליכים אלה לעת עתה, אך האיום טרם הוסר.[5]
המשבר העמוק מול אירופה ואזהרתו של נתניהו מפני בידוד מדיני והפיכתה של ישראל ל"אתונה וספרטה", הציפו סוגייה רבת-השלכות: האם ישראל יכולה לוותר על יחסיה הכלכליים עם היבשת? מענה על שאלה זו דורש בדיקה כפולה: ראשית, יש לעמוד על היקף הסחר עם אירופה כיום; שנית, יש לבחון מהן החלופות הפוטנציאליות לייבא סחורות לישראל ולייצא ממנה. המסקנה מבדיקות אלה, כפי שיידון בהרחבה מטה, היא ברורה: היקף הסחר עם האיחוד והמגוון הרחב של ענפים בהם מתקיימים יחסים אלו, אינם מאפשרים באופן מעשי למשק הישראלי למצוא חלופות בשווקים אחרים.
משום כך, המשבר החמור ביחסי ישראל-אירופה בחודשים האחרונים טומן בחובו סיכון משמעותי לא רק לערוצי הקשר הרשמיים, ברמת הממשלות והיחסים הדיפלומטיים, אלא גם ברמת העסקים והמסחר הפרטי, עד רמת הצרכן. הצהרות מתריסות של חברי ממשלה ובכירים ישראלים אחרים כלפי האיחוד עלולות רק להחמיר את המצב עוד יותר.[6]
במקום זאת, ישראל צריכה לפעול מיידית לחיזוק הקשר עם מדינות ידידותיות באיחוד, במטרה לבלום מהלכים בבריסל שעלולים לפגוע בסחר בין ישראל לשוק האירופי המשותף. במבט ארוך-טווח, ישראל צריכה למצוא דרכים לחיזוק הקשרים המדיניים, הן ברמת הנציבות האירופית והן עם המדינות החברות בגוש. האינטרס לשיפור המצב וחזרה למערכת יחסים טובה הוא משותף. סיום המלחמה ומעבר לשלב הייצוב ברצועת עזה מהווים חלון הזדמנויות פוליטי ל"אתחול מחדש" של הקשרים, שאותו יש למצות.
מאמר זה כולל שלושה חלקים: הראשון יסקור את יחסי הסחר עם האיחוד האירופי, תוך התייחסות לחלקו של הסחר הבילטרלי בעוגת הסחר העולמי של ישראל והרכב הסחר עם הגוש. החלק השני יתייחס לאתגרים ביחסי הסחר בין ישראל לאיחוד, ויבחן בקצרה אם ישראל מסוגלת למצוא לו חלופות באזורים אחרים בעולם. החלק האחרון יכלול מספר תובנות והמלצות להמשך עבור מקבלי החלטות, חברות ואנשי עסקים.
סקירת סחר
לישראל כ-15 הסכמי סחר חופשי עם מדינות בעולם מלבד האיחוד האירופי, וכמעט כולם מנוהלים בשני הצדדים על ידי משרדי כלכלה או סחר חוץ. משכך, אופי הדיאלוג שלה עם מדינות אלה איננו מדיני, אלא כלכלי-מסחרי וטכני בעיקרו, ומטרתו למצוא דרכים להרחיב את הסחר ולהקל עליו. אולם, המקרה של האיחוד האירופי שונה עקב הזיקה שנוצרה הלכה למעשה בין נושאי סחר לסוגיות אחרות הקשורות בזכויות אדם ובסכסוך הישראלי-פלסטיני.
הסכם הסחר החופשי הראשון של ישראל נחתם עם הקהילה הכלכלית האירופית ב-1975 ועיקרו היה הפחתת מכסים הדדית על רוב הסחר בין הצדדים. אולם משנות התשעים, כחלק מתפיסה רחבה יותר של תפקידו בזירה הגלובלית, החל האיחוד האירופי (גלגולה העכשווי של הקהילה) לחתום עם מדינות נבחרות על הסכמים מורחבים, המכונים "הסכמי אסוציאציה".[7] הסכמים אלו כוללים מנעד רחב של נושאים מעבר להסכם סחר חופשי רגיל, בהם התחייבות להעמקת היחסים הכלכליים והפוליטיים בין המדינות, כולל דיאלוג פוליטי והתייחסות לנושאי זכויות אדם. ישראל והאיחוד חתמו ב-1995 על הסכם אסוציאציה ובשנת 2000 הוא נכנס לתוקף.
אי-ההסכמות בין ישראל לאירופה בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני תורגמו לאורך השנים לקשיים ברמה הכלכלית-מסחרית
אך אליה וקוץ בה – מצד אחד, מדובר בהסכם מקיף שמאפשר את העמקת הקשרים עם האיחוד במגוון רחב של תחומים, למשל הצטרפות של ישראל לתוכנית המחקר והפיתוח האירופית Horizon Europe, או הסכם הכרה הדדית בתקינה בתחום התרופות. מצד שני, בניגוד להסכמי סחר רגילים, המנוהלים כאמור על ידי משרדי כלכלה או סחר, הסכם האסוציאציה מנוהל על ידי מועצת שרי החוץ של האיחוד. לאור רצונו של הגוש במילוי תפקיד מרכזי בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, נוצר מצב בו כל התקדמות בנושא סחר תהיה בדרך כלל כרוכה בהתקדמות במישור המדיני (פרקטיקה הידועה כ-linkage).
כך, אי-ההסכמות בין ישראל לאירופה בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, תורגמו לאורך השנים לקשיים גם ברמה הכלכלית-מסחרית, בשל הקונצנזוס הפוליטי הרחב בין המדינות החברות הנדרש לצורך קבלת ההחלטות באיחוד. קושי זה אינו מאפשר לעדכן את הסכם האסוציאציה עם ישראל ולהרחיבו אותו לתחומים חשובים שאינם מכוסים בהסכם הנוכחי, כמו סחר בשירותים או השקעות.
מלחמה עם תג מחיר דיפלומטי
מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", ובמיוחד ב-2025, גברה המתיחות הפוליטית בין ישראל לאיחוד ומערכות היחסים עם מספר מדינות חברות התדרדרו באופן משמעותי.[8] הנציבות האירופית החליטה בספטמבר 2025 להעלות להחלטת המדינות החברות הצעה להשעות רכיבי סחר בהסכם האסוציאציה עם ישראל, ואף להטיל סנקציות על שרים בממשלתה.[9]
הפסקת האש שהוכרזה בתחילת אוקטובר אמנם הפחיתה את העיסוק בישראל בדיוני האיחוד, אך ההחלטה של הנציבות לא בוטלה. בפגישות שערכו שרי החוץ של האיחוד בסוף אותו חודש נאמר לתקשורת כי הצעדים שהוצעו בעבר להשעיית הסחר עם ישראל אמנם לא קודמו, אך גם לא הוסרו מסדר היום ונותרו "על השולחן".[10]
המשמעות העיקרית של החלטה כזו, אם תעבור, היא שלילת הטבות המכס הניתנות ליצוא הישראלי לאיחוד. לאישור מהלך זה יש צורך ברוב מיוחס של לפחות 55% מהמדינות החברות באיחוד, שאוכלוסייתן המשוקללת מהווה לפחות 65% מהאוכלוסייה שלו.[11]
ביטול הטבות המכס במסגרת הסכם האסוציאציה ישית על היצואנים הישראלים עלות שנתית של 400-300 מיליון דולר
הערכה כמותית שבוצעה על ידי המחבר ביחס להשלכות של שלילת הטבות הסחר ביצוא מישראל – קרי, המחיר שהיצוא הישראלי יצטרך לשלם מכס בעת כניסת הסחורה לשטח האיחוד – מעלה שמדובר בעלות שנתית של 400-300 מיליון דולר ליצואנים. זאת, מכיוון שהיבואנים באיחוד לא יהיו מוכנים לספוג את עלות המכס כדי להמשיך לקנות סחורות ישראליות, ולכן היצואנים הישראלים הם שיצטרכו לספוג עלות נוספת זאת.
על פניו, הרעה ביחסי סחר עובדת לשני הכיוונים. אולם, בפועל לישראל אין יכולת משמעותית לנקוט צעדי גומלין נגד אירופה. היא איננה יכולה לשלול מהיצוא האירופי הטבות מכס ביבוא לישראל, כיוון שכלל היבוא למדינה, למעט חלק ממוצרי המזון וכלי הרכב, פטור כבר היום ממכס, ללא תלות בהסכם סחר חופשי. סביר להניח גם שהממשלה לא תרצה להטיל מכס על יבוא מזון או כלי רכב מהאיחוד, מחשש להכבדה נוספת ביוקר המחיה בישראל.
אם לא די בכך, כבר כיום יש החלטות נוספות שפוגעות בסחר עם אירופה, או עלולות לפגוע בו בעתיד הקרוב. כך, למשל, מספר מדינות מקשות על הסחר עם ישראל באמצעות הכבדת הבדיקות בנמלים על סחורה היוצאת לישראל או מגיעה ממנה – גם אם סחורה זאת מיועדת למדינה שלישית. בנוסף, ישנן קריאות להטלת אמברגו על יצוא נשק וציוד דו-שימושי לישראל.[12] בד בבד, לפי מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה, מספר חברות באיחוד האירופי מקדמות יוזמות חקיקה ברמה הלאומית האוסרות על יבוא מוצרים שמקורם ביהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורמת הגולן.[13]
הסחר הבילטרלי
כדי להבין מה משמעותו הכלכלית של הסחר עם אירופה עבור ישראל, ניתן להביט בנתונים ולרדת לעומק משמעותם.
סחר בינלאומי כולל בדרך כלל שני מרכיבים: סחורות ושירותים. לפי הגדרה לא פורמלית המקובלת בארגון הסחר העולמי (WTO), סחורה היא "כל מה שיכול ליפול לך על הרגל" – מזון, תרופות, כימיקלים, מוצרי פלסטיק, טקסטיל, שבבים, מכונות, מכוניות, צעצועים ועוד.
בניגוד לסחורות, הרי ששירותים אינם גשמיים, ולכן תחת הגדרת סחר בשירותים נמצאים בדרך כלל שירותי תיירות, שירותי תחבורה (אווירית, יבשתית וימית) ו"שירותים עסקיים". חלק גדול מתעשיית ההייטק הישראלי משתייך לסעיף האחרון: תוכנה על שלל מרכיביה (סייבר, פינטק, אפליקציות וכו'), מחקר ופיתוח הנעשה במרכזים של חברות רב-לאומיות בישראל, קניין רוחני, אקזיטים של חברות הזנק ועוד.
להלן טבלה המרכזת את עיקרי הסחר הבילטרלי לשנת 2024 – ביטחוני ואזרחי (במיליארדי דולרים):[14]
![טבלה 1: עיקרי הסחר הבילטרלי לשנת 2024 – ביטחוני ואזרחי (במיליארדי דולרים)[15]](https://static.wixstatic.com/media/7d66a2_79a65b518c4b4a13a3d236e8519df69e~mv2.png/v1/fill/w_977,h_295,al_c,q_85,enc_avif,quality_auto/7d66a2_79a65b518c4b4a13a3d236e8519df69e~mv2.png)
מן הנתונים ניתן לראות כי היקף ייצוא הסחורות למדינות האיחוד עומד על 17 מיליארד דולר, המהווה כ-28% מסך יצוא הסחורות של ישראל – וזאת בדומה להיקף היצוא לארה"ב. בה בעת, יבוא הסחורות לישראל מהאיחוד עומד על 31 מיליארד דולר ומהווה כ-31% מסך ייבוא הסחורות של ישראל – בדומה לכלל הייבוא ממדינות אסיה. סך היקף הסחר בסחורות של ישראל עם האיחוד האירופי עומד על כ-48 מיליארד דולר, שהם כ-30% מסך כל הסחר בסחורות.[16]
בראייה אירופית, ישראל מהווה את השוק ה-31 בחשיבותו לסחר הסחורות האירופי, ויצוא מהאיחוד לישראל מהווה 1.1% מסך יצוא הסחורות של מדינות האיחוד, נתון המצביע על חשיבות לא מבוטלת עבור היצואנים האירופים. במקביל, היבוא מישראל מהווה רק 0.7% מסך היבוא לאיחוד, מה שהופך אותו לבעל חשיבות פחותה עבור הגוש.[17]
בהיבט סחר בשירותים, אין נתונים מעודכנים ומפולחים גאוגרפית או סקטוריאלית לשנת 2024. אולם מעיון בנתונים האחרונים שזמינים ולאחר עיבוד על ידי המחבר, ניתן להעריך שסך הסחר בשירותים עם האיחוד עומד על כ-29 מיליארד דולר, כאשר גם במקרה הזה היצוא לאיחוד נמוך מהיבוא ממנו. רוב יצוא השירותים מהאיחוד לישראל הוא של שירותי תחבורה ותיירות, ואילו רוב היצוא הישראלי לאיחוד הוא של שירותים עסקיים, קרי תוכנה וכדומה.
בעוד יצוא הסחורות לאיחוד הינו משמעותי ומהווה כאמור כ-28% מסך היצוא של ישראל, חלקו של יצוא השירותים לאיחוד מסך יצוא השירותים של ישראל נמוך – 14% בלבד. לשם השוואה, יצוא השירותים לארה"ב מוערך בכשליש מסך יצוא השירותים של ישראל.[18]
פיזור לפי תחום:
להלן הפילוח התעשייתי באחוזים של היצוא והיבוא לאיחוד האירופי לפי סוגי הסחורה, על פי נתוני מינהל סחר חוץ:[19]
מהטבלה הנ"ל ניתן להתרשם מהמסחר המגוון של ישראל עם מדינות האיחוד האירופי, בעיקר בייבוא. הייצוא הישראלי מתמקד בשני תחומים עיקריים: מיכון מכני וחשמלי וכימיקלים ותרופות. שניהם יחד מהווים כ-60% מסך היצוא. ביבוא, התמונה מגוונת יותר ושם ניתן לראות כי אין כמעט סחורה מרכזית שאיננה מיובאת לישראל. מכאן עולה אפוא נקודה חשובה במיוחד: מדינת ישראל איננה מסוגלת לייצר את כל צרכיה, במיוחד בעולם התעשייתי. מסיבה זו, הכרזה על הצורך של ישראל להסתגל להתנהלות של "משק אוטרקי", כפי שהציע ראש הממשלה נתניהו,[20] אינה ריאלית.
אתגרים נוספים ביחסי הסחר
לצד הקשיים שתוארו לעיל מול האיחוד ומוסדותיו, ישראל מתמודדת עם אתגרים נוספים ביחסי הסחר עם אירופה – חלקם ישנים, חלקם מהעת האחרונה.
האתגר הראשון הוא ברמת המדינות: באיחוד האירופי חברות 27 מדינות ריבוניות וישנם תחומי סחר בהם הן נהנות מעצמאות, כמו פיקוח של המכס בנמלים, פיקוח על יצוא ביטחוני ויצוא ציוד דו-שימושי, ועוד. מדינות אשר מעוניינות להכביד על הסחר עם ישראל – כמו בלגיה, הולנד וספרד – יכולות להחליט על החמרת הפיקוח, דבר שיוצר עיכובים וגורם לעלויות כספיות נוספות.
כך, למשל, להולנד ולבלגיה יש כל אחת נמל ימי מרכזי – רוטרדם ואנטוורפן, בהתאמה, ונמל אווירי מרכזי – סחיפהול וליאז', גם כן בהתאמה. נמלים אלה מהווים שער ליצוא וליבוא סחורות עם מדינות האיחוד. במילים אחרות, אין מדובר דווקא בסחר עם שתי מדינות אלה, אלא שסחורה משתחררת בנמלים הללו ומשם ממשיכה למדינות אחרות באיחוד. מסיבה זו, כל החלטה שהולנד ובלגיה יקבלו על הקשחת הטיפול בסחורה ישראלית, עלולה להשפיע משמעותית על הסחר עם אירופה כולה.
אתגר משמעותי נוסף, שאיננו קשור במישרין לאיחוד האירופי או לממשלות המדינות החברות, הינו "החרם השקט". בעוד שלישראל ותומכיה יש יכולת מסוימת להתמודד עם קריאות ופעולות פומביות להחרים אותה, מורכב הרבה יותר להתמודד עם חברות אירופיות שמקבלות החלטות עצמאיות על בסיס ניהול סיכונים.
במילים אחרות, ישנן חברות מסחריות ביבשת המעריכות שעדיף כרגע לא לעבוד מול ישראל – אם באמצעות יצוא אליה ויבוא ממנה, השקעות משותפות, שיתופי פעולה או כל אינטראקציה אחרת שעלולה לחשוף את החברה ומנהליה ללחץ מצד גורמי BDS. אין מדובר בהחלטות פומביות, ובדרך כלל הן "יתורצו" באמתלות שונות ולא באמירה מפורשת של חוסר רצון להתקשרות עם ישראל. נוכח התמשכות המלחמה ולמרות הפסקת האש בעזה, ייקח זמן רב עד אשר תיחלש השפעת "החרם השקט".
אתגר נוסף קשור לטלטלות בכלכלה העולמית המשפיעות בעקיפין גם על יחסי הסחר של ישראל עם אירופה. אתגר לא צפוי שהתווסף באחרונה הוא המכסים שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ הטיל על הייבוא לארצו, והשפעתם האפשרית על היצוא הישראלי לאיחוד האירופי. משמעות הצעד היא שיצואנים מרחבי העולם משלמים כעת מכס גבוה על מכירת סחורה בשוק האמריקאי. לפיכך, הסחורה הזו מחפשת כעת שווקים אחרים שלהם שיעור מכס נמוך יותר, ואירופה היא שוק חלופי טוב עבורה. מסיבה זו, יצואנים ישראלים מסוימים, שייצאו לאירופה ללא תחרות משמעותית עד כה, עלולים להיות נתונים ללחץ להוריד מחירים מצד היבואנים האירופים, שכעת נהנים מהיצע בינלאומי גדול יותר לבחור ממנו.
לכל אלה ניתן להוסיף אתגר פוליטי ישן מול אירופה: היצוא משטחים המוחזקים על ידי ישראל ונמצאים מעבר לקו הירוק – יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורמת הגולן. האיחוד איננו מכיר בשטחים אלה כחלק ממדינת ישראל לצורך מתן הטבות מכס ביבוא תחת הסכם האסוציאציה – נושא שצץ בסמוך לחתימה על ההסכם ב-1995. לאחר מספר שנים בהן ישראל הבהירה כי היא מסרבת להבחין בין היצוא מ"השטחים" לבין יצוא מ"ישראל", והאיחוד דבק בעמדתו – סוכם בין הצדדים כי הם מסכימים שלא להסכים.
מאז, האירופים מקפידים על ההבחנה הזו ואינם מעניקים לייצוא מהשטחים האלה הטבות מכס. במקביל, ישראל בנתה מנגנון המפצה את היצואנים מהשטחים לאירופה בגין המכס שהם משלמים. באופן זה, נפתרה בעיה פוליטית באמצעות הסדר טכני. פתרון זה הגיע בעקבות הבנה של צרכיהם של שני הצדדים ורצון טוב לפתור את הבעיה. עם זאת, חשוב להבהיר שהיקף היצוא מהשטחים לאיחוד הוא שולי ואין לו כל משמעות במושגים מאקרו-כלכליים.[21]
האם יש חלופה לאירופה?
ההיקף והגיוון הרחב של הסחר עם האיחוד אינם מאפשרים באופן מעשי למשק הישראלי למצוא חלופות בשווקים אחרים – ודאי שלא בטווח הקצר והבינוני, אך ספק גם בטווח הארוך. כפי שנסקר למעלה, 27% מסך הסחר בסחורות ושירותים של ישראל מתבצע מול מדינות האיחוד, במסגרת הסכמים בילטרליים המאפשרים מזה כ-50 שנה תנאי סחר חופשי כמעט מלאים. בפועל, אין לכך תחליף.
באופן תאורטי, ארה"ב הייתה יכולה לשמש שוק חלופי לחלק מהיצוא לאירופה בתחום הסחורות. אלא שבשל המכסים שהנשיא טראמפ הטיל, כבר כיום היצואנים שמשווקים לארה"ב נאבקים לשמור על נתח השוק שלהם, ולכן לא ניתן לראות בהרחבת הייצוא לשוק האמריקאי חלופה ריאלית בעת הנוכחית.
"החלפת" היבוא לישראל מאירופה ביבוא ממקורות אחרים עשויה אולי להצליח באופן חלקי, אך ככל הנראה תצריך התפשרות על המחיר, האיכות וזמן האספקה
יצוא הסחורות לאסיה הצטמצם בין 2021 ל-2024 בשישה אחוזים,[22] בעיקר בשל הירידה החדה ביצוא לסין (36% באותה תקופה), מבלי ששווקים אחרים ביבשת מפצים עליה. במקביל, האיום החות'י על השיט במצרי באב אל-מנדב מייקר את יצוא הסחורות למזרח הרחוק. החרפת הטון בסין כלפי ישראל מאז פרוץ המלחמה, לצד האתגר התחבורתי,[23] מביאים למסקנה כי אין לצפות שהיצוא מזרחה יוכל לגדול באופן משמעותי, אם בכלל. עם שאר אזורי הסחר הגדולים – מרכז ודרום אמריקה, אפריקה ואוקיאניה – מקיימת ישראל קשרי סחר הקטנים במספר סדרי גודל מאלה עם אירופה וארה"ב, ויידרשו שנים רבות של עבודה כדי להרחיב את הסחר עמם לממדים דומים.
באשר לצד היבוא, הרי שיש סיבות טובות לכך שהיבוא מאירופה הוא כה משמעותי: קרבה גיאוגרפית, איכות הסחורות, סביבה עסקית-תרבותית בטוחה ועוד. "החלפת" היבוא מאירופה ביבוא ממקורות אחרים יכולה אולי להצליח באופן חלקי, אך ככל הנראה תצריך התפשרות על המחיר, האיכות וזמן האספקה.
תובנות והמלצות
מאמר זה הדגים את התלות הכלכלית של ישראל בסחר עם אירופה, שחשוב הן לצרכנים והן לתעשייה הישראלית, והראה כי לישראל אין חלופה ריאלית, בטווח הקרוב והבינוני, לשותפות הזו. המאמר גם הצביע על הבעיות העיקריות ביחסים עם היבשת, שהחריפו בעקבות המלחמה בשנתיים האחרונות. האיומים בהשעיית רכיבי סחר בהסכם האסוציאציה והעמדת קשיים נוספים בייבוא וייצוא על ידי הגוש וחברותיו, מציבים את ישראל בפני התלבטות לא פשוטה בנוגע לצעדיה הבאים.
על אף הדחף לענות ב"תשובה ציונית הולמת" במקרה של השעיית רכיבי סחר בהסכם האסוציאציה, יכולתה של ישראל לפגוע בייבוא מהאיחוד האירופי מבלי להזיק לאזרחי ישראל היא מוגבלת. מסיבה זו, מוטב למדינה לעשות ככל יכולתה בטווח המיידי כדי לסכל מראש את המהלך בנציבות האירופית.
בהמשך, ובתקווה שהשקט הביטחוני יימשך והמתח הפוליטי יפוג קמעה, רצוי לשקול צעדים שניתן לעשות אל מול הנציבות והמדינות החברות כדי לחזק את הקשרים המסחריים.
להלן מספר הצעות:
עבודה "בקטנה"
כפי שכיום ישנן מדינות ידידותיות באירופה שבולמות צעדים המכוונים נגד ישראל, סביר להניח שמדינות הביקורתיות כלפיה לא ימהרו לקדם מהלכים להרחבת הקשרים של האיחוד עמה, ובמסגרת ה-linkage שהוזכר לעיל, צפוי שהן ידרשו חיזוק באפיק הפוליטי לפני שיסכימו למהלך כלשהו. מסיבה זו, כל מהלך משמעותי מול הנציבות בתחום הסחר, כמו עדכון הסכם האסוציאציה הישן כדי להכניס אליו פרקים של סחר בשירותים והשקעות, צפוי להיתקל בקשיים.
ברם, אין משמעות הדבר שבלתי אפשרי לעשות צעדים אחרים, קטנים יותר, הנמצאים בתחום פעילותם של אגפי הנציבות (Directorates General). כך, למשל, ב-2024 החלה ישראל במהלך להוזלת עלות היבוא מהאיחוד (רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל") על ידי אימוץ התקינה האירופית בשורה של תחומים.[24] היה זה מהלך חד-צדדי מצד ישראל, אולם בחלק מהתחומים – כמו מזון ובריאות – לא ניתן להמשיך ולהתקדם ללא שיתוף פעולה רגולטורי ושיתוף מידע עם הנציבות האירופית. דוגמה אחרת היא הוספת פרקים של הכרה הדדית בתקינה בתחומים נוספים, בדומה להסכם ה-ACAA שעוסק בתרופות.[25] גם בתחום הדיגיטל, המו"פ והחדשנות, יהיו רבים בנציבות שישמחו לקדם שיתוף פעולה עם ישראל.
ההיתכנות לקידום מהלכים כאלה מול בריסל בנקודת הזמן הנוכחית נמוכה, לאור השפל בו מצויים היחסים. אולם יש להתעקש על שימור המגעים ולהתאמץ להמשיך ולהיפגש עם האירופים, משלושה טעמים: ראשית, כדי להראות שחרף המתחים והעוינות, ישראל עדיין מעוניינת ביחסים עם האיחוד וחברותיו; שנית, כדי להבין על איזה נושאים ותחומים ניתן לקיים שיח בימינו; ושלישית, כדי להתחיל לשתול את הזרעים למהלכים הללו, אשר יבשילו כאשר חלון הזדמנויות פוליטי ייפתח שוב.
"תחזוקה שוטפת" מול הנציבות והמדינות החברות
חשוב להבהיר שעל אף הפסימיות שהביע עד כה הח"מ בנוגע לסיכוייה של ישראל לקידום מהלכים גדולים מול אירופה, הרי שאסור לה "לוותר" על האיחוד האירופי. יש לתחזק את הקשרים בין בכירים ישראלים לבכירים באיחוד בנושאים המצויים במרחבי ההסכמה והאינטרסים המשותפים, תוך נכונות לקיים דיאלוג חרף האתגרים הפוליטיים והביקורת ההדדית. הדבר נכון גם לגבי הפרלמנט האירופי: כפי שהדרג הפוליטי והמקצועי בישראל אינו מוותר על פגישות בקונגרס האמריקני, כך עליו להיוועד עם חברי הפרלמנט האירופי הרלוונטיים בבריסל.
לאיחוד האירופי יש תוכניות רבות לשיתוף פעולה שחלקן רלוונטיות לישראל, ולכן על הממשלה לקדם מעורבות ישראלית בתוכניות הנ"ל מול השותפים בנציבות, תוך ניצול חלון הזדמנויות פוליטי כאשר אחד כזה יגיע. אך עבודה מול הנציבות הינה אפיק אחד בלבד, ואל לה לממשלה להזניח את העבודה מול המדינות החברות, במיוחד הידידותיות ואלה שאינן ביקורתיות באופן עקבי כלפיה. ביקורים הדדיים של שרי הכלכלה, הביטחון, האנרגיה, המדע והחדשנות ועוד הינם הזדמנות טובה לחזק ולקדם שיתוף פעולה.
מאחר שלא ניתן לבקר בכל 27 המדינות, נדרש לקבוע סדרי עדיפויות – וכאן, אף שהאלמנט המדיני הוא מרכיב חשוב, יש להעניק משקל משמעותי גם להיקף הסחר וההשקעות הבילטרלי. לקראת כל ביקור כזה, המערכת הבירוקרטית במשרדי הממשלה מתגייסת לבדיקת האפשרויות לשתף פעולה. בתום הביקור יידעו הצוותים המקצועיים במשרדים, בסיוע נציגויות ישראל בחו"ל, להמשיך את הטיפול (follow up) ולגבש את פרטי ההסכם.
ערוץ ביטחוני
אירופה ניצבת כיום בפני אתגרים ביטחוניים שעמם לא התמודדה זה עשורים: המלחמה באוקראינה הזולגת למדינות היבשת, ההבהרה של ממשל טראמפ שאירופה צריכה להשקיע יותר בתקציבי ההגנה שלה,[26] לחץ פנימי הקשור להגירה ועוד. כל אלה מייצרים הזדמנויות לחיזוק הקשר עם האיחוד האירופי והמדינות החברות בו.
הניסיון המצטבר מלמד כי שיתופי פעולה בתחום הביטחוני, המגיבים לצרכים האמיתיים של מדינות שונות, פותחים ערוצי הידברות גם עם בירות בעולם שעמן לישראל אין יחסים דיפלומטיים רשמיים. כמו כן, הם מחזקים מאוד מערכות יחסים עם מדינות שיש עמן קשרים רשמיים, גם אם שיתוף הפעולה הביטחוני מולן מתנהל "מתחת לרדאר״.
נראה שהערוץ הביטחוני עשוי לשמש אפיק חשוב בחיזוק מערכת היחסים עם מדינות חברות באיחוד האירופי וגם עם הנציבות עצמה. ואכן, בשנת 2024 נרשם גידול משמעותי ביצוא הבטחוני לאירופה ביחס לשנת 2023.[27] הניסיון שישראל צברה לצערנו במהלך השנתיים האחרונות לא יסולא בפז עבור מדינות שצריכות לבצע קפיצת מדרגה ביכולות הצבאיות שלהן, ועל ישראל למצות אפיק זה בתבונה אסטרטגית.
סיכום
מערכת היחסים בין ישראל לאיחוד האירופי מושפעת עמוקות ממלחמת "חרבות ברזל" ומהנעשה ברצועת עזה. על אף הפסקת האש והמאמצים לכונן הסדר אזורי חדש, ניתן להעריך שבטווח הקצר לא ניתן יהיה לקדם מהלכים משמעותיים מול בריסל, דוגמת עדכון הסכם האסוציאציה כך שיכלול פרקי שירותים והשקעות, או הצטרפות לתוכניות אירופיות בתחומים רלוונטיים אחרים. מסיבה זו, כל שנותר לעשות בנקודת הזמן הנוכחית הוא ״קרב בלימה״ למניעת נזק ארוך-טווח ביחסי הסחר עם האיחוד וחברותיו.
במבט ארוך-טווח, על אף המורכבויות הרבות שנדונו גם במאמר זה, ישראל איננה יכולה לוותר על היחסים עם האיחוד האירופי. עליה למצות את כל הדרכים והאפיקים לחיזוק הקשרים הבילטרליים, הן ברמת הנציבות והן ברמת המדינות החברות. האינטרס הוא משותף. פרואקטיביות ישראלית ברוח ההמלצות המעשיות שהוצגו כאן לשימור וטיפוח הקשרים תוכל לסייע, על פני זמן, לרתום את הנציבות לפעול בעצמה לחיזוק הקשרים עם ישראל.
אין להכחיש שהאווירה המדינית הקיימת מקשה מאוד על קידום מהלכים משמעותיים. אולם הפסקת אש קבועה ושינויים נוספים, עשויים לפתוח חלון הזדמנויות פוליטי להתקדמות. במקרה כזה, יש למצות את חלון ההזדמנויות ולהניח כבר עתה את התשתית לשיקום היחסים בעתיד.
אוהד כהן שימש ראש מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה בשנים 2023-2012. כיום הוא מרצה מן החוץ בבית הספר למשפטים באוניברסיטת רייכמן.
הערות:
[1] אבי סולומון, יהודה שלזינגר ועידן קוולר, "נתניהו מודה: 'ישראל נכנסת לבידוד מדיני, נצטרך להתמודד עם כלכלה סגורה'", וואלה!, 15 בספטמבר 2025. https://news.walla.co.il/item/3781065
[2] יערה שפירא, "משק אוטרקי? בסביבת נתניהו טוענים: 'מדובר בפליטת פה'", כאן, 16 בספטמבר 2025. https://www.kan.org.il/content/kan-news/politic/951671/
[3] אורן דורי ואסף אוני, "המהלך המדאיג שנרקם באירופה ועומד מאחורי נאום ספרטה של ראש הממשלה", גלובס, 16 בספטמבר 2025. https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001521947
[4] למשל:
Directorate-General for the Middle East, North Africa and the Gulf, “Commission proposes partial suspension of Israel's association to Horizon Europe,” European Commission, 29 July 2025. https://north-africa-middle-east-gulf.ec.europa.eu/news/commission-proposes-partial-suspension-israels-association-horizon-europe-2025-07-29_en#email
[5] יוליה לרנר שניר, "עדכון בדבר התפתחויות ביחסי ישראל- איחוד אירופי אוקטובר 2025", הניוזלטר של מינהל סחר חוץ, 29 באוקטובר 2025. https://israel-trade.net/europe/2025/10/29/il-eu-update-october-2025/
[6] "סער על הצהרת נשיאת הנציבות האירופית: 'נגועה בהדהוד תעמלות חמאס'", YNET, בתאריך 10 בספטמבר 2025 [הערה: השגיאה בכותרת – במקור]. https://www.ynet.co.il/news/article/rj8pgtr9ge
[7] יצוין כי לקהילה היו הסכמי אסוציאציה כבר בשנות השישים של המאה הקודמת עם יוון וטורקיה, אולם הגל העיקרי החל בשנות התשעים. לרשימת הסכמי האסוציאציה של האיחוד, ראו: https://trade.ec.europa.eu/access-to-markets/en/content/association-agreement
[8] AP and TOI Staff, “Israel’s long-standing ties with Europe crumble as outrage over Gaza war swells,” Times of Israel, 1 October 2025. https://www.timesofisrael.com/israels-long-standing-ties-with-europe-crumble-as-outrage-over-gaza-war-swells/
[9] “Commission proposes suspension of trade concessions with Israel and sanctions on extremist ministers of the Israeli government and violent settlers*,” Press release, European Commission, 17 September 2025. https://ec.europa.eu/commission/presscorner/detail/en/ip_25_2112
[10] לרנר שניר, "עדכון בדבר התפתחויות ביחסי ישראל-איחוד אירופי".
[11] איתמר אייכנר, "הישג לישראל: נכשלו היוזמות נגד ההסכם עם האיחוד האירופי", YNET, בתאריך 15 ביולי 2025. https://www.ynet.co.il/news/article/r11tx1v8ex
[12] Ketrin Jochecová, “Flanders must stop transfer of military gear to Israel, Brussels court orders,” Politico, 17 July 2025. https://www.politico.eu/article/brussels-court-orders-flanders-belgium-stop-transfer-military-equipment-israel-palestine-dual-use/
הערה: מוצר דו שימושי הינו מוצר או טכנולוגיה היכולים לשמש גם לשימושים אזרחיים וגם לשימושים צבאיים.
[13] לרנר שניר, "עדכון בדבר התפתחויות ביחסי ישראל-איחוד אירופי".
[14] יצוין כי הנתונים אינם מאפשרים להבחין בין סחר ביטחוני לאזרחי. כך, למשל, תחת הקטגוריה "מכונות ומיכון מכני וחשמלי" עשויים להיכלל מכשירים קשר צבאיים, ותחת "הקטגוריה "תחבורה" עשוי להיכלל ציוד לכלי טיס ושיט, ועוד.
[15] המידע על סחורות לפי נתוני הלמ"ס: "לוח ד.1: ארצות הסחר - יבוא ויצוא", הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2025. https://www.cbs.gov.il/he/publications/DocLib/2025/fr_trade12_2024/td1.pdf. נתוני הלמ"ס על סחר בשירותים של ישראל בפילוח גאוגרפי אינם מעודכנים, ולכן הח"מ ביצע הערכה המבוססת על נתוני האיחוד האירופי לשנת 2023.
[16] למ"ס, "לוח ד.1: ארצות הסחר - יבוא ויצוא".
[17] “EU trade relations with Israel. Facts, figures and latest developments,” European Commission, n.d. https://policy.trade.ec.europa.eu/eu-trade-relationships-country-and-region/countries-and-regions/israel_en.
[18] על פי נתוני מינהל סחר חוץ ועיבוד של הח"מ.
[19] מתוך: מינהל סחר חוץ, "האיחוד האירופי: סקירה כלכלית", משרד הכלכלה והתעשייה, 1 ביוני 2025. (קישור)
[20] סולומון, שלזינגר וקוולר, "נתניהו מודה: 'ישראל נכנסת לבידוד מדיני".
[21] ישראל איננה מפרסמת נתונים רשמיים המבחינים בין יצוא מחברות בתוך הקו הירוק ומחוצה לו, והמידע הנ"ל מתבסס על ידע אישי שנצבר לאורך השנים במשרד הכלכלה.
[22] למ"ס, "לוח ד.1: ארצות הסחר - יבוא ויצוא".
[23] ראו למשל: שאול חורב, "'חרבות ברזל'" מציפה שורת בעיות באסטרטגיה הימית של ישראל", הזירה, 26 בספטמבר 2024. https://www.arenajournal.org.il/single-post/chorev-naval-arena
[24] משרד הכלכלה והתעשייה, "רפורמת 'מה שטוב לאירופה טוב לישראל'", 29 בדצמבר 2024. https://www.gov.il/he/pages/eu-reform-information
[25] מינהל סחר החוץ, "הסכם להערכת תאימות וקבלת מוצרים תעשייתיים (ACAA) עם האיחוד האירופי", משרד הכלכלה והתעשייה, 1 בדצמבר 2020. https://www.gov.il/he/pages/euro-acaa-agreement
[26] Paul McLeary, Chris Lunday and Esther Webber, “Trump wants NATO to spend more on defense. Here’s who is actually paying,” Politico, 22 June 2025. https://www.politico.com/news/2025/06/22/trump-nato-defense-spending-winners-losers-00409979
[27] יובל אזולאי, "היצוא הביטחוני הישראלי הגיע לשיא של 15 מיליארד דולר ב-2024. הלקוחות העיקריות: מדינות אירופה", כלכליסט, 4 ביוני 2025. https://www.calcalist.co.il/local_news/article/sks9x5pzee
תגובות