קיימת הטיה מובנית בגוף השאלה של פרויקט זה. כאשר אומרים "המעמד הדו-מפלגתי של ישראל בפוליטיקה האמריקאית התערער מאוד בשנים האחרונות", מתעלמים מדקויות חשובות בדעת הקהל האמריקאית לגבי היחסים בין המדינות.
לפי נתוני סקרי גאלופ מהשנים האחרונות, לא נראה כי התערערה התמיכה בישראל – לא בקרב דמוקרטים או בקרב הרפובליקנים. הפער בתמיכה בין המפלגות החל לגדול אחרי פיגועי הטרור של 11 בספטמבר 2001, כשחל זינוק גדול בתמיכה בקרב רפובליקנים ללא מגמה מקבילה אצל הדמוקרטים. יש לציין שבהקשר הספציפי של הסכסוך עם הפלסטינים, קיים פער בין המפלגות, כשבקרב הקצה השמאלי של הדמוקרטים "מעדיפים" את ישראל והפלסטינים במידה כמעט שווה. זהו נתון חדש ותוצאות הסקר סיפקו כותרות עסיסיות על התערערות ביחסים, אך מבט מעמיק מבהיר שגם בקרב אותו קצה שמאלי-דמוקרטי בסקר, רוב מוחלט של 60% רואים את ישראל בעין חיובית – דבר שלא השתנה בשנים האחרונות.
מכיוון שתמיכה דו-מפלגתית חזקה הינה אינטרס ישראלי, השאלה הרלוונטית הינה כיצד ניתן לאזן את התמיכה בקרב המפלגות, בעיקר על ידי העלאת התמיכה בקרב הדמוקרטים. הדרך המובהקת ביותר הינה, ראשית, להדגיש ולתווך לקהל האמריקאי הדמוקרטי את הנכונות הישראלית לשלום עם הפלסטינים, תוך הדגשה כי ישראל רואה בארה"ב את נותנת החסות המובילה והלגיטימית של תהליך ההסדרה עמם. אם ישראל תפגין יוזמה מדינית מול הפלסטינים, הדבר עשוי לקדם את התמיכה בה בקרב חלקים מסוימים במפלגה הדמוקרטית.
כמו כן, יש להבליט את אופייה הליברלי של ישראל, לא רק באופן יחסי לשכנינו אלא באופן אבסולוטי. ככל שאופייה הליברלי של המדינה ניצב לאחרונה בפני אתגרים הולכים וגדלים, עדיין נשמרים רבים מהמאפיינים החיוניים ביותר להגדרת ישראל כליברלית. דוגמאות לכך שרצוי לציין הן למשל החופש להפגין, אשר אמנם אותגר על ידי תגובה מוסדית נוקשה להפגנות בחצי השנה האחרונה, אך עדיין נמשך לאורך כל תקופת מגפת הקורונה, כמעט ברציפות. כמו כן, נותר על כנו במלואו חופש הפולחן. גם מעמדו של בית המשפט העליון, למרות ניסיונות מצד מגזרים שונים לאתגרו, נותר על כנו ולפסיקותיו תוקף ומשמעות.
על בסיס אמירות אלו, יש להדגיש את משמעות היותה של ישראל מדינה ליברלית במרחב המזרח תיכוני, בעיקר על רקע עליית כוחן של מדינות כגון איראן, סין, טורקיה ורוסיה במרחב, והמשמעות עבור ארה"ב לנוכחותה של בעלת ברית ליברלית באזור. זאת, במיוחד בהינתן האתגרים העומדים בפני הממשל האמריקאי החדש וחוסר הפניות האפשרית שלו לפיתוח תהליכים משמעותיים במזרח התיכון.
מיקי אהרונסון הינה עמיתת מחקר בכירה במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS), ועוסקת במחקר ובייעוץ לחברות ולארגונים. בעבר, שירתה במטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה. תפקידה האחרון היה ראש חטיבת מדיניות חוץ.
(צילום: סמדר כפרי, באדיבות המחברת)