המאמרים המומלצים
  • איתן גלבוע

לא צריך להתרחק מהרפובליקנים כדי לאחות את הקרע עם הדמוקרטים


התמיכה הדו-מפלגתית היא חיונית לשימור "היחסים המיוחדים" שהתפתחו בין ארה"ב לישראל. היחסים האלה נשענים על אינטרסים אסטרטגיים, היסטוריה דומה, ערכים משותפים ויהדות ארה"ב. הדרך לשיקומה עוברת בראש ובראשונה דרך יהדות ארה"ב. רובם המכריע של היהודים האמריקאים הם ליברלים ולכן תומכים במפלגה הדמוקרטית, ובאופן טבעי, הם מהווים גשר להבנה ולתיאום עם מנהיגיה וחבריה.


מדיניות הפנים של ישראל, בעיקר בנושאי דת ומדינה; התייצבות רה"מ נתניהו לצד מועמדים רפובליקנים לנשיאות; מאבקיו בנשיא לשעבר ברק אובמה; והקשרים ההדוקים שרקם עם הנשיא היוצא דונלד טראמפ – יצרו קרע חמור בין ישראל לבין הדמוקרטים ויהודי ארה"ב. התנאי הראשון לשיקום התמיכה הבין-מפלגתית הוא להקשיב ולהתחשב בעמדות, באינטרסים ובצרכים שלהם, ולבטא אותם ככל שאפשר במדיניות הפנים והחוץ. רוב יהודי ארה"ב נמנים על הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי והם נפגעים מהשליטה המונופוליסטית של הזרם האורתודוכסי בארץ ומאפליית הרבנים והמוסדות שלהם. אסור שיחזור אירוע כמו "מתווה הכותל", שאיפשר תפילות גם לזרמים האלה לפי מנהגיהם, אותו נתניהו אישר ואחר כך נסוג ממנו בלחץ המפלגות האורתודוכסיות.


יש צורך בשיקום, חידוש וטיפוח קשרים עם חברי קונגרס דמוקרטים, בעיקר בקרב היהודים ותומכי ישראל. בקונגרס הנכנס יכהנו 9 סנטורים יהודים, כולם דמוקרטים, ובראשם צ'אק שומר מניו יורק, שיכהן כמנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט הנכנס. בבית הנבחרים יכהנו 25 צירים יהודים, 23 דמוקרטים ו-2 רפובליקנים. אמנם השליטה הדמוקרטית המלאה בבית הלבן ובשני בתי הקונגרס תשלול מנוף של השפעה באמצעות הרפובליקנים על מדיניות ביידן כלפי ישראל, אבל שומר יוכל בתוקף תפקידו להדוף או לפחת למתן יוזמות אנטי-ישראליות קיצוניות.

קושי בולט בשיקום התמיכה הדו-מפלגתית מצוי באגף הפרוגרסיבי-רדיקלי במפלגה הדמוקרטית, שהוא עוין לישראל, וכמה מחבריו – כמו צירות בית הנבחרים אילהאן עומאר ורשידה טליב – הן גם אנטישמיות. באחרונה, חברתן הרדיקלית מניו יורק, אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, כוכבת עולה במפלגה, הוכיחה כמה היא קיצונית ביחסה לישראל. היא ביטלה את השתתפותה באירוע זיכרון לרה"מ יצחק רבין, שאורגן על ידי תנועת "שלום עכשיו" בארה"ב, עקב מידע אבסורדי שקיבלה על מדיניותו כשר הביטחון בתקופת האינתיפאדה הראשונה. הרדיקלים גם קוראים להקפאת הסיוע הצבאי לישראל כדי ללחוץ עליה לבצע ויתורים לפלסטינים. יהיה צורך להיאבק בהשפעתו המתעצמת של האגף הזה.


דרוש שגריר במשרה מלאה בוושינגטון


קושי אחר עמו מתמודדת ישראל נובע מתחרות בין שני ארגוני השדולה היהודיים בוושינגטון. ארגון ג'יי סטריט השמאלני מבקר בחריפות את ארגון איפא"ק הוותיק ומאשים אותו בקיצוניות ימנית. ג'יי סטריט הכריז על עצמו פרו-ישראלי ומחויב לשלום בין ישראל לפלסטינים, אך היומרה הזו אינה מגובה במעשים. הארגון אינו תומך בישראל ולא תרם דבר ליחסים עם הפלסטינים, למעט חיזוק סרבנות השלום הקבועה שלהם. בבחירות האחרונות, ג'יי סטריט תמך בחברי קונגרס עוינים לישראל, כמו הסנטורים ברני סנדרס, אליזבת' וורן, פטריק ליהי ותמי בולדווין, וצירי בית הנבחרים אוקסיו-קורטז, ג'מאל באומן, דיוויד פרייס ופיטר וולש. באחרונה, הארגון קרא לממשל ביידן לחזור להסכם הגרעין המחורר עם איראן שעליו חתם אובמה. המדיניות הישראלית צריכה לחזק את התמיכה באיפא"ק ולהחליש את זו שבג'יי סטריט.


כל האתגרים האלה מחייבים שגריר בוושינגטון במשרה מלאה. באחרונה מונה גלעד ארדן לשגריר ישראל הן לאו"ם והן לארה"ב. אלו הן המשרות התובעניות ביותר בשירות החוץ הישראלי. רק אבא אבן כיהן במקביל בשתיהן, אבל זה היה בשנות החמישים של המאה הקודמת.


שלא כמו ממשל טראמפ, שעמד לצדה של ישראל באו"ם, ממשל ביידן מכוון לשיתוף פעולה עם ארגונים בינלאומיים, והתוצאה תהיה הרבה פחות הגנה לישראל. מסיבה זו, ישראל זקוקה לשגריר במשרה מלאה באו"ם. כמי שבתפקידו האחרון כיהן כשר לנושאים אסטרטגיים ומכיר היטב את עולם הדיפלומטיה ציבורית, ארדן מתאים מאד לנהל את המאבקים באו"ם. עם זאת, יהיה צורך למנות שגריר נוסף במשרה מלאה בוושינגטון – ושלא כמו השגריר היוצא רון דרמר, שהיה מקורב לרפובליקנים, החדש חייב להיות אישיות שיכולה לגייס תמיכה גם בקרב הדמוקרטים ויהדות ארה"ב.


לא צריך להתרחק מהרפובליקנים כדי להתקרב ולאחות את הקרע עם הדמוקרטים. הוויתור של נתניהו על הדמוקרטים ועל יהדות ארה"ב היה שגיאה, וחילופי הממשל בוושינגטון מהווים הזדמנות לתקן אותה.

פרופ' איתן גלבוע הוא מרצה ומומחה לארה"ב באוניברסיטת בר-אילן. הוא גם חוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים ובמרכז לדיפלומטיה ציבורית באוניברסיטה של דרום קליפורניה. הוא בעל דוקטורט מאוניברסיטת הרווארד ופרסם שלושה ספרים ומאמרים רבים על יחסי ארה"ב-ישראל. ספרו האחרון הוא: The American Public and Israel in the Twenty-First Century (BESA, 2020).

(צילום: באדיבות המחבר)