המאמרים המומלצים
  • דני דיין

המפלגה הדמוקרטית השתנתה, ישראל צריכה ללמוד להבין אותה מחדש



הדרך לשיפור – ויש ישיגידו שיקום – יחסיה של מדינת ישראל עם המפלגה הדמוקרטית, יותר משהיא עוברת דרך סוגיה מדינית או פוליטית כזו או אחרת, עוברת דרך התחברות לזרמי התודעה המכוננים של הדמוקרטים במאה ה-21. אם האתוס המרכזי של המפלגה הדמוקרטית בימים עברו היה הגשמת "החלום האמריקאי" עבור האמריקאי הממוצע, מלווה בקורטוב של צדק סוציאלי למקופחים יותר – הרי שכיום זוהי נחלת העבר. להערכתי, מדינת ישראל, על ממשלותיה ושליחיה, עדיין מאמינים שאפשר לקנות את ליבם של הדמוקרטים עם הפגנת פתיחות מסוימת כלפי האוכלוסייה הלהט"בית וכיבוד זכרו של מרטין לותר קינג.


המפלגה הדמוקרטית כבר מזמן לא שם. הרכבת נסעה ועברה תחנה. כדי ליצור שיח עמוק עם חברי בתי הנבחרים הדמוקרטים ברמה הפדרלית וברמה המדינתית, ועם בכירי מנגנון המפלגה – לא יספיק לחתור לכך שהם יבינו אותנו; אנחנו צריכים להתאמץ להבין אותם.


במרכז המאמץ הזה צריכה לעמוד חתירה להתחבר לנרטיב האפרו-אמריקאי ולסיפור ההיספאני. בלי אלה, השיח בין ישראל לדמוקרטים עלול להפוך לדו-שיח של חירשים. מבלי להצדיק או לשלול את נכונות הטענות, על נציגי ישראל להבין שהן כנות. עלינו להבין את התחושות שגזענות מבנית קיימת בחברה האמריקאית, את החשש הקיים בקרב אמריקאים שחורים ממפגש עם כוחות אכיפת החוק, ואת הרקע לכל אלה: היסטוריית השיעבוד והאפליה, שהותירו את הקהילות האפרו-אמריקאיות בתחתית הסולם החברתי. לא פחות מכך, על נציגי ישראל להבין את עמדת הדמוקרטים כלפי המהגרים בכלל, וההיספאנים בפרט. אין אדם בלתי-חוקי, לכל היותר יש אדם ללא מסמכים ומגיעות לו כל הזכויות – זו התורה כולה על רגל אחת.


אלה אינם נושאים שוליים בתודעת הקהל הדמוקרטי ונבחריו; הם במרכז הוויתם. בוודאי בזו של סגנית הנשיא קמאלה האריס, של מי שקרוב לוודאי יהיה בעתיד הלא-רחוק יו"ר בית הנבחרים, האקים ג'פריס, של יו"ר המפלגה טום פרז ושל רבים אחרים.


דרושה מדיניות מקרבת ומחבקת

הידלדלות התמיכה בישראל במפלגה הדמוקרטית מתרחשת במקביל להתפתחות שלילית אחרת: התרחבות השסע בין מדינת ישראל לבין יהדות ארה"ב הלא-אורתודוכסית. לכל אחת מן התופעות סיבות שונות, גם אם בשוליים יש חפיפה. נושאים כמו היעדר פלורליזם דתי בישראל או משבר החינוך היהודי – ובעקבותיו משבר הזהות היהודית – בארה"ב, אינם קשורים למשבר הדו-מפלגתיות.


עם זאת, ישנה סינרגיה בין שני המשברים והאחד מזין את רעהו. הזדהותה המלאה של ממשלת ישראל עם הנשיא דונלד טראמפ הרחיבה את השסע עם חלקים נכבדים בקהילה היהודית. באותה מידה – מזור לאחד המשברים, יסייע לתקן גם את השני.


בעבר הלא רחוק כל כך, המפלגה הפרו-ישראלית יותר היתה המפלגה הדמוקרטית. אחת הסיבות החשובות לכך – גם אם בוודאי לא היחידה וספק אם אפילו העיקרית – היתה השפעתם הגדולה של יהודי ארה"ב בתוככי המפלגה. גם דפוסי ההצבעה של יהודי ארה"ב וגם חלקם בתרומות הפוליטיות אליה, שעלה פי כמה על חלקם באוכלוסיה – היוו גורם מסייע ומדרבן לתמיכת הדמוקרטים במדינת ישראל.


דפוסי ההצבעה לא השתנו מהותית והתרומות הפוליטיות של יהודים דמוקרטים לא קטנו משמעותית. מה שהשתנה, אם כן, הוא החשיבות שמייחסים רבים מאותם היהודים לתמיכה במדינת ישראל. בסדר עדיפויותיהם הפוליטיות ובמוטיבציה לפעול בנושא, נרשמה ירידה משמעותית בשנים האחרונות.


את המשבר בין מדינת ישראל לבין יהדות ארה"ב חובה לתקן. הסיבות לצורך הזה רבות והניסיון לחזור לעידן של תמיכה דמוקרטית אינה, בעיניי, העיקרית שבהן. אך ללא ספק, מדיניות מקרבת ומחבקת של מדינת ישראל כלפי היהדות הליברלית בארה"ב תסייע גם במובן זה.

דני דיין היה הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק בין השנים 2020-2016. במסגרת זו ייצג את ישראל בניו יורק, ניו ג'רזי, פנסילווניה, דלאוור ואוהיו. לפני כן, בשנים 2015-2007 שימש יו"ר מועצת יש"ע ושליח יחסי החוץ שלה. במשך יותר מ-20 שנה היה יו"ר ומנכ"ל חברות בתחום טכנולוגיות המידע. בעל תואר שני במימון ותואר ראשון בכלכלה ומדעי המחשב.

(צילום: באדיבות המחבר)