לוחמה מבוססת בינה מלאכותית והמאבק על לגיטימציה
מדוע ישראל זקוקה למעטפת דיפלומטית בהפעלת מערכות בינה מלאכותית צבאיות
בינה מלאכותית (AI) הופכת בשנים האחרונות למרכיב מרכזי בחדשנות הצבאית ובלוחמה המודרנית. בה בעת, היא גם מתגלה כאתגר דיפלומטי משמעותי עבור מדינות שמשתמשות בה.
ככל שהטכנולוגיה מוטמעת במערכות רבות יותר בשדה הקרב, כך גוברת הביקורת על אופן השימוש בה – משפטית, מבצעית, טכנית ובדעת הקהל. אלא שמדינות נמנעות, מטעמים מובנים, מחשיפת הפרטים המבצעיים של מערכות ה-AI שלהן וממסירת מידע מסווג הנוגע לאופן השימוש בהן בשדה הקרב. כך נוצר מתח גובר בין חדשנות טכנולוגית לשקיפות ציבורית.
כאשר מדינות נמנעות מהצגה אמינה ושקופה של האופן בו הן מפעילות מערכות בינה מלאכותית צבאיות בפני הציבור, הן מאפשרות לאחרים – כולל יריביהן – למלא את הוואקום הנראטיבי. עם הזמן, הצגת השימוש בטכנולוגיה הזו באופן שלילי עלולה להצטבר לכדי פגיעה אסטרטגית בלגיטימציה הבינלאומית של המדינה.
מאמר זה טוען כי הצגה פומבית של עקרונות ההפעלה של בינה מלאכותית צבאית ומנגנוני הבקרה והפיקוח על השימוש בה תאפשר לממשלות לצמצם את ההאשמות נגדן ולשמר לגיטימציה בינלאומית, גם מבלי לחשוף מידע מבצעי רגיש. השימוש שעשתה ישראל במערכות בינה מלאכותית צבאיות מאז 7 באוקטובר 2023 גרר ביקורת בינלאומית חריפה, ולכן מהווה מקרה מבחן מובהק לכך.
חרדת האוטומציה
בינה מלאכותית צבאית מעוררת חרדות עמוקות יותר מטכנולוגיות צבאיות אחרות כיוון שהיא מותחת את גבולות הדמיון בכל הקשור לנזקים שהיא מסוגלת לחולל, תוך הסרת מנגנוני ריסון ואחריות. חששות מפני אוטומציה, מעקב המוני, דה-הומניזציה, קבלת החלטות בידי מכונות וצמצום האחריות האנושית, מתחזקים עוד יותר בזמן מלחמה משום שעל הפרק עומדים, בין היתר, הפעלת כוח קטלני בידי המדינה ופגיעה אפשרית באזרחים.
בסביבת מידע מהירה המעוצבת בידי רשתות חברתיות, פודקאסטים ואמצעי תקשורת אלטרנטיביים, תפיסות סלקטיביות לגבי הטכנולוגיה הזאת יכולות להתבסס בדעת הקהל הרבה לפני שהעובדות בשטח מתבהרות. מדינות עלולות לספוג ביקורת לא רק על האופן שבו הן מסדירות את הפעלתן של מערכות מבוססות בינה מלאכותית ומפקחות עליהן, אלא בגלל האופן שבו השימוש הזה ממוסגר, מפורש ולבסוף משתלב בנראטיבים פוליטיים רחבים יותר בזירה הציבורית.
דמוקרטיות במלחמה זקוקות לאסטרטגיה תקשורתית שתתווך לציבור הרחב את השימוש שנעשה במערכות בינה מלאכותית צבאיות
הדבר נכון במיוחד לגבי דמוקרטיות במלחמה. בנסיבות אלה, מדינות עשויות לפתח טכנולוגיות צבאיות מתקדמות, אך להזניח את הצורך לגבש שפה דיפלומטית כדי לתווך לציבור את העקרונות ומנגנוני הבקרה המסדירים את הפעלתן. במקרים כאלה, בינה מלאכותית צבאית עלולה להשתלב במרכז השיח הבינלאומי עוד לפני שהציבור מבין מהם גבולות השימוש בה, מי נושא באחריות לכך ואילו אמות מידה קובעות את הגבול בין שימוש לגיטימי לשימוש בלתי-לגיטימי.
ישראל היא דוגמה מובהקת למדינה המתמודדת עם האתגר הזה. מאז טבח 7 באוקטובר 2023 היא נלחמת במלחמה מרובת-זירות בתנאים מבצעיים קשים. בה בעת, היא נתונה לביקורת בינלאומית אינטנסיבית בשל השימוש שהיא עושה במערכות צבאיות מבוססות בינה מלאכותית, במיוחד בעקבות פרסומים על מערכות כגון ״לבנדר״ ו״הבשורה״ (המכונה באנגלית "The Gospel").[1] פרסומים אלה הציגו את הבינה המלאכותית הצבאית הישראלית לא ככלי התומך בקבלת החלטות, אלא כמערכות ש"מייצרות" מטרות בקנה מידה תעשייתי[2] ו"רשימות חיסול" המופקות אלגוריתמית,[3] ואשר מקבלות החלטות על הפעלת כוח קטלני עם פיקוח אנושי מצומצם.[4]
חשיבותם של פרסומים אלה נעוצה אפוא לא רק בטענות עצמן, אלא ברף העובדתי שעליו נשענו ובמידה שבה הם עיצבו את השיח הציבורי. עם הזמן, הם השתלבו בשיח רחב יותר שהשפיע עמוקות על התפיסות בעולם לגבי הבינה המלאכותית הצבאית שמפעילה ישראל. לעיתים קרובות, מערכות אלה הוזכרו בהקשרים של דה-הומניזציה,[5] ניסויים טכנולוגיים,[6] ואף רצח עם.[7]
מאמר זה אינו מבקש להכריע בנוגע להאשמות שהופנו כלפי מערכות ישראליות מסוימות, וגם אינו טוען כי על המדינה לחשוף פרטים מבצעיים מסווגים כדי להפריך אותן. חלק מן הטענות לגבי אופן הפעלת המערכות הללו ראויות לבחינה רצינית; אחרות קשות לאימות או נשענות על הנחות גורפות. אולם אמת המידה להפעלת מערכות אלה אינה צריכה להיות "אפס טעויות", אלא נכונות – פומבית ומוכחת – לבחון אותן בצורה שקופה, לחזק מנגנוני בקרה ולשפר את התהליכים המסדירים את השימוש בכוח.
הטענה העיקרית היא שדמוקרטיות אינן זקוקות רק למדיניות פנימית להסדרת השימוש במערכות בינה מלאכותית צבאית, אלא גם לאסטרטגיה תקשורתית המופנית כלפי חוץ בנוגע לאופן הפעלתן.
דרושה: שפה דיפלומטית לחדשנות טכנולוגית
בינה מלאכותית צבאית מעוררת חששות החורגים משדה הקרב לגבי עניינים כמו כבוד האדם, אוטומציה, מעקב המוני והיעדר שקיפות ואחריות. מסיבה זו, היא מחייבת לא רק הנחיות טכניות לגבי אופן הפעלתה, אלא גם גיבושה של שפה דיפלומטית המסוגלת להתמודד עם החששות הללו מצד הציבור. בלי דיפלומטיה חדשנית שתלווה את החדשנות הטכנולוגית, הנראטיב לגביה ייקבע לא על-ידי מי שמפעילה את המערכות, אלא על-ידי אחרים המתנגדים לטכנולוגיה ו/או למדינה.[8]
הניסיון הישראלי בשנים האחרונות הוא נורת אזהרה בוהקת עבור דמוקרטיות המכניסות לשימוש מבצעי מערכות מבוססות בינה מלאכותית וטכנולוגיות צבאיות מתקדמות אחרות. בלוחמה מבוססת AI, הלגיטימציה הבינלאומית להילחם תלויה באופן גובר בטיפול בשלושה פערים, המתקיימים במקביל אך גם מחזקים זה את זה:
פער התקשורת בין מה המגבלות של ממשלות דמוקרטיות על חשיפת מידע לגבי המערכות הללו, לבין מה שהציבור רוצה לדעת.
פער הנראטיבים, הנוצר כאשר מדינה מספקת הסברים מוגבלים וחלקיים, המאפשרים לאחרים להגדיר את משמעות הפעלתה של הבינה המלאכותית הצבאית בעיני דעת הקהל.
פער הלגיטימציה, הנוצר כאשר נראטיבים אלה הופכים לביקורת ציבורית, המשליכה על יחסים דיפלומטיים, שותפויות, דעת הקהל ומעמד בינלאומי.
חשוב לציין כי הרצף המתואר כאן אינו בהכרח ליניארי. אולם ככלל, תקשורת לקויה יוצרת לעיתים קרובות מרחב להפצתם של נראטיבים עוינים; התקבעותם מקשה על הציבור לקבל הסברים בדיעבד מצד המדינה; והפגיעה שנוצרת בלגיטימציה מצמצמת עוד יותר את מרחב התמרון הדיפלומטי.
ישראל, AI צבאי והרובד הדיפלומטי החסר
הביקורת הבינלאומית על השימוש של ישראל בטכנולוגיות בינה מלאכותית החלה אחרי 7 באוקטובר. עם זאת, כבר בתום מבצע "שומר החומות" (מאי 2021) הוא תואר על-ידי גורמים רשמיים וחוקרים ישראלים כ״מלחמת הבינה המלאכותית הראשונה״. הם הדגישו את תפקידם של למידת מכונה, היתוך מודיעיני (intelligence fusion) ותהליכי בחירת מטרות מבוססי נתונים בלוחמה.[9]
בשנים שחלפו הפכה המסגרת המוסדית העוסקת ב-AI לגלויה יותר. הקמת מנהלת הבינה המלאכותית והאוטונומיה במשרד הביטחון, ההתמקדות של ועדת נגל במודרניזציה של מערכת הביטחון, והתוכנית הלאומית לבינה מלאכותית, מדגימות כי ישראל מתייחסת לטכנולוגיה הזו כיכולת אסטרטגית ולא ככלי מסייע בלבד.[10]
מנהלת הבינה המלאכותית והאוטונומיה של משרד הביטחון, שהוקמה במסגרת המנהל למחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית (מפא״ת), משקפת מאמץ לתכלל את פעילותן של זרועות הצבא, היחידות הטכנולוגיות, התעשיות הביטחוניות, האקדמיה וחברות הסטארט-אפ סביב יכולות בינה מלאכותית ויכולות אוטונומיות.[11] פרסומים בנושא מהשנים האחרונות כוללים תיאורים של מערכות מבוססות בינה מלאכותית שנועדו לתמוך בחישה, באיתור מטרות, בהיתוך מודיעיני, בפלטפורמות אוטונומיות ובתהליכי קבלת החלטות מהירים יותר.[12]
מהפכת הבינה המלאכותית הצבאית של ישראל הפכה ב"חרבות ברזל" לאתגר דיפלומטי שלא ניתן להתעלם ממנו
ועדת נגל והתוכנית הלאומית לבינה מלאכותית מציבות התפתחויות אלה בהקשר הרחב יותר של ביטחון לאומי. הבינה המלאכותית נתפסת לא רק כיכולת בשדה הקרב, אלא כחלק ממאמציה של ישראל לחזק את המוכנות, העצמאות הטכנולוגית, החדשנות והחוסן הלאומי לאחר 7 באוקטובר.[13] במובן זה, בינה מלאכותית צבאית היא חלק מהיערכות ישראלית רחבה בכל הקשור לבניין הכוח, הכלכלה והעוצמה הלאומית.[14]
בה בעת, גם הזירה הבינלאומית השתנתה באופן דרמטי בשלוש השנים מאז פרצה "חרבות ברזל". פרסומים בעיתונות על השימוש שעושה ישראל במערכות ״לבנדר״ ו״הבשורה״ העלו שאלות כבדות משקל בנוגע לפגיעה באזרחים, לאחריותיות (accountability) ולהיצמדות לדיני מלחמה בעזה. סוגיות אלה הגיעו עד מהרה לשיח הבינלאומי סביב התנהלותה של ישראל במלחמה.
פרסומים אלה נשענו במידה רבה על מקורות אנונימיים, על תיאורים חלקיים של תהליכים צבאיים מסווגים ועל פרשנויות שקשה לאמת באופן עצמאי. ניירות עמדה משפטיים וצבאיים שפורסמו בעקבותיהם היו מסויגים יותר,[15] והצביעו על כך שלעיתים קרובות, הדיון הציבורי סביב המערכות הללו לא ייצג כראוי את תהליכי בחירת המטרות ואת היכולות האמיתיות שלהן.[16] אולם ניירות אלה זכו לתשומת לב ציבורית מעטה בהשוואה לטענות הסנסציוניות המקוריות.
בנקודה זו הפכה מהפכת הבינה המלאכותית הצבאית של ישראל לאתגר דיפלומטי שלא ניתן להתעלם ממנו. בעוד מערכת הביטחון נשענת באופן גובר על AI, המדינה טרם השכילה לגבש מערך דיפלומטיה ציבורית ייעודי לדברור נושאים כמו אחריות, ריסון ופיקוח דמוקרטי בהפעלתן של מערכות אלה. ללא מאמץ דיפלומטי כזה, התפיסה הבינלאומית לגבי המערכות הישראליות תמשיך להיות מוכתבת על-ידי נראטיבים חיצוניים. אלה, בתורם, ישחקו עוד יותר את הלגיטימציה של השימוש בהן, ובטווח הארוך עלולים אף לחזק את הגורמים המערערים על זכותה של ישראל להתקיים.
שלושה פערים ששוחקים את הלגיטימציה
1. פער התקשורת: מה שאינו גלוי
האתגר הראשון הוא פער תקשורתי. מהפכת ה-AI הצבאית של ישראל אמנם לא הוסתרה לחלוטין מהציבור, אך חלק ניכר מן הדיון לגביה התקיים בעברית בלבד ובתוך חוגים צבאיים וביטחוניים. לעומת זאת, קהלים בינלאומיים רבים נחשפו אליה לראשונה כשהופיעה בשדה הקרב, בתיווכם של תחקירים עיתונאיים, קמפיינים של אקטיביסטים ומחאות במגזר הטכנולוגי.
חשוב להבהיר: יש הבדל בין סודיות לשתיקה. מטבע הדברים, ישראל אינה יכולה לחשוף מקורות מודיעיניים, שיטות לבחירת מטרות או יכולות מסווגות. אולם ממשלות דמוקרטיות עדיין יכולות לתאר את מנגנוני הפיקוח והאחריות המסדירים את השימוש במערכות הללו. הן יכולות להסביר מי נושא באחריות, אילו מסגרות משפטיות חלות על המערכת, אילו סוגי בקרה, פיקוח והערכה נדרשים, וכיצד מטופלים מקרים של חוסר-ודאות.
הסברים כאלה לא ישתיקו את הביקורת הבינלאומית, אולם הם מטים את השיח מהטחת האשמות והתגוננות מפניהם, לדיון על סטנדרטים ונורמות. בלעדיהם, מערכת שנועדה לתמוך בניתוח מודיעיני עלולה, למשל, להיות מוצגת כ"רצח מתועש". באותו אופן, הציבור עלול לקבל את הרושם שמנגנון בקרה מסוים כלל אינו קיים, אף שבפועל הוא פשוט מסווג.
פער התקשורת הופך אפוא מבעיית יחסי ציבור לנקודת תורפה מבנית בלגיטימציה של החדשנות הצבאית.
2. פער הנראטיב: כיצד מתפרשת שתיקה
פערי תקשורת אינם מסבירים באופן מקיף מדוע פרשנויות מסוימות לגבי מערכות בינה מלאכותית צבאיות "תופסות" בדעת הקהל ואחרות לא. האתגר המשמעותי יותר הוא פער הנראטיב. שחקנים פוליטיים מתחרים לא רק על העובדות, אלא גם על המשמעות המיוחסת להן. מרגע שנראטיב מתבסס בדעת הקהל, הוא קובע אילו מקורות מידע נתפסים בציבור כאמינים, אילו הסברים נשמעים סבירים וכיצד מתקבל מידע חדש לאחר מכן.[17]
בישראל במהלך "חרבות ברזל", ובאחרונה גם בארה"ב במלחמתה באיראן, החרדות הכלליות לגבי בינה מלאכותית הללו חוברות לנראטיבים קיימים של דה-לגיטימציה.[18] שאלות שבמקרים אחרים היו עשויות להתמקד בפיקוח אנושי, בהפעלת אמצעי זהירות מקדימים, בבחינה משפטית או באפקטיביות מבצעית, עלולות להיטמע בשיח האשמות רחב יותר על פשעי מלחמה שבוצעו לכאורה בעזה ובמקומות אחרים. כאשר בינה מלאכותית צבאית נקשרת לדה-הומניזציה, לניסויים טכנולוגיים או לרצח עם, הדיון יכול להשתנות במהירות לרעה.
ככל שהבינה המלאכותית נעשית מרכזית יותר במלחמה, מדינות יידרשו לנהל לא רק את הטכנולוגיה אלא גם את הסביבה הנראטיבית העוסקת בה
אין הכוונה שכל ביקורת הינה חסרת בסיס, או שנראטיבים נוצרים רק מתוך אי-הבנה. תפיסות פוליטיות, דאגות הומניטריות, מחלוקות משפטיות והתנהלות המלחמה עצמה מעצבות כולן את פרשנות האירועים. אולם חשוב לזכור שלנראטיבים יש משמעות; לאחר שהתבססו, הם מעצבים את האופן שבו מידע עתידי נשקל, ואילו הסברים צפויים להתקבל או להידחות.[19]
התוצאה היא פער הולך ומתרחב בין הדיונים המבצעיים בתוך מוסדות ביטחוניים לבין הנראטיבים הציבוריים שמפרשים את הפעילות הצבאית בזירה הבינלאומית. ככל שהבינה המלאכותית נעשית מרכזית יותר במלחמה, מדינות יידרשו לנהל לא רק את הטכנולוגיה, אלא גם את הסביבה הנראטיבית העוסקת בה.
3. פער הלגיטימיות: השלכות אסטרטגיות
פערי התקשורת והנראטיב חשובים משום שיש להם השלכות פוליטיות. בעימותים בימינו, לגיטימציה אינה נקבעת רק על-פי תוצאות בשדה הקרב או הערכות משפטיות פורמליות; היא מעוצבת גם בידי תפיסות ציבוריות המתגבשות בממשלות, באוניברסיטאות, בתאגידים, בארגוני תקשורת, במוסדות תרבות, בחברה האזרחית ובארגונים בינלאומיים.[20]
ניסיונה של ישראל מאז 7 באוקטובר מראה כיצד נראטיבים בנוגע לבינה מלאכותית צבאית יכולים לחרוג הרבה מעבר לדיון ביכולות של הטכנולוגיות הללו. דיווחים על ״לבנדר״, ״הבשורה״ ו״פרויקט נימבוס״[21] חדרו לשיח רחב יותר על התנהלותה הצבאית של ישראל בתקופה זו. בזירות מסוימות הם נטמעו בשיח אנטי-ציוני רחב יותר, לרבות רטוריקה המערערת על זכותה של מדינת ישראל להתקיים.[22] ככל שנראטיבים אלה התפשטו, הם הניעו מחאות במגזר הטכנולוגי,[23] השפיעו על דיונים אקדמיים באוניברסיטאות יוקרתיות,[24] ותרמו להצהרות על חרמות תרבותיים.[25]
ההשלכות האסטרטגיות חמורות: סקר של אוניברסיטת מרילנד משנת 2025 מצא כי הציבור האמריקאי אוהד את הפלסטינים יותר מאשר את ישראל. לפי הסקר, קרוב למחצית מהמשתתפים קבעו כי פעילות צה"ל ברצועת עזה מהווה רצח עם, או לכל הפחות דומה לכך.[26] בארה"ב, סקרים עדכניים מצביעים על ירידה משמעותית באהדה לישראל, במיוחד בקרב צעירים ובקרב מצביעים עצמאיים.[27] השאלה אם תפיסות אלה נכונות או מדויקות איננה העיקר; המציאות האסטרטגית היא שתפיסות משפיעות על לגיטימציה, וזו בתורה משפיעה על תמיכה ציבורית, שותפויות ושיתוף פעולה אקדמי.[28]
זהו אתגר אסטרטגי מהמעלה הראשונה: כאשר ממשלות אינן מנסות לעצב באופן אקטיבי את השיח הציבורי לגבי חדשנות צבאית, מערכת טכנולוגית יכולה להעניק יתרונות בשדה הקרב – אך בה בעת גם לכרסם בלגיטימציה הבינלאומית להשתמש בה.
מהתגוננות ליוזמה נורמטיבית
בשלוש השנים האחרונות צברה ישראל ניסיון רב בשימוש בבינה מלאכותית צבאית בעימות מתמשך ורב-זירתי. היא גילתה במהלכן כי הטכנולוגיה הזו איננה רק אמצעי לחימה, אלא גם סוגייה ציבורית ודיפלומטית. מסיבה זו, על המדינה לשנות גישה ולעבור ממדיניות של תגובתיות והפרכת האשמות – ליזמות נורמטיבית (norm entrepreneurship).[29] המטרה איננה להגן על כל החלטת מדיניות או להדוף כל ביקורת שמושמעת, אלא לסייע בעיצוב הנורמות, הסטנדרטים, המוסדות והטרמינולוגיה הציבורית שבאמצעותם הציבור מבין את השימוש בבינה מלאכותית צבאית ומפרש אותה.
אם ישראל תסייע באופן פעיל בעיצוב אמות המידה המקובלות לשימוש אחראי בבינה מלאכותית צבאית, אותו ניסיון מבצעי יכול לשמש בסיס להובלת המאמץ העולמי להסדרה נורמטיבית של התחום. לעומת זאת, אם אחרים ימשיכו למסגר בשיח הבינלאומי את השימוש שלה במערכת הללו באמצעות האשמות וביקורת, הדבר יעמיק את משבר הלגיטימציה של המדינה.
להלן שלוש המלצות שיסייעו להפוך את הניסיון הישראלי בתחום ה-AI לנכס דיפלומטי:
1. להסביר את מנגנוני הפיקוח והבקרה, לא רק את הטכנולוגיה
על ישראל להסביר את ההקשר הרחב שבמסגרתו היא מפתחת ומפעילה בינה מלאכותית צבאית. צעד כזה אינו מצריך חשיפת מערכות מסווגות או מידע מבצעי, אולם נדרש הסבר מפורט וברור יותר על מנגנוני הבקרה המוסדיים והמשפטיים, הפיקוח האנושי ושאלת האחריותיות.
הדיון הציבורי הבינלאומי סביב המערכות הללו מתמקד לעיתים קרובות בסוגיות שנויות במחלוקת הנוגעות לאופן הפעלתן. ישראל צריכה להסיט את השיח לתהליכים ולמנגנוני הבקרה המסדירים את השימוש בהן. לגיטימציה דמוקרטית תלויה לא רק במה שטכנולוגיה מסוגלת לעשות, אלא גם באופן שבו השימוש בה מפוקח, מבוקר ומוצדק.
2. לפתח מסגרת מוסדית לשימוש אחראי בבינה מלאכותית צבאית
ישראל צריכה לשקול לפתח מסגרת משפטית-דיפלומטית נגישה לציבור בנושא שימוש אחראי בבינה מלאכותית צבאית, או לחילופין לפרסם מסמך עקרונות שקוף בעניין.
עד כה, ההסברים המפורטים ביותר שהמדינה סיפקה לציבור היו ברובם תגובתיים. לאחר הפרסומים על ״לבנדר״ ו״הבשורה״, הוציא צה״ל הודעות לתקשורת שהדגישו כי כלים אלה מסייעים לאנליסטים בתחום המודיעין, אך אינם בוחרים מטרות באופן אוטונומי ואינם יכולים להחליף שיקול דעת אנושי בתהליך זה.[30] הבהרות אלה חשובות, אך אינן שקולות לתקשורת רציפה עם הציבור.
יש לצעד כזה תקדים מועיל בתחום הסייבר. ב-2021 פרסם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, ד"ר רועי שיינדורף, את עמדתה של ישראל בסוגיות משפטיות ומעשיות מרכזיות הנוגעות להחלת הדין הבינלאומי על פעילות סייבר.[31] מסמך זה הסביר את גישתה המשפטית של ישראל לתחום בעל מאפיינים טכנולוגיים ייחודיים, מבלי לחשוף יכולות מבצעיות. פרסום דומה בנושא בינה מלאכותית צבאית יכול להסביר לציבור, ברמת ההפשטה הנדרשת, את עמדתה של ישראל ביחס לאחריות אנושית, לבחינה משפטית, למגבלות השימוש במערכת, למנגנוני הגנה מפני הסתמכות-יתר עליה, וליחס בין הסתייעות בבינה מלאכותית לבין שיקול דעת אנושי.
המטרה של צעד כזה אינה להרגיע את חששות הציבור, אלא לקבוע סטנדרטים. על ישראל להסביר מה מהו שימוש אחראי בבינה מלאכותית צבאית, מה הוא אינו מתיר, ואילו שאלות נותרו בלתי-פתורות. כך תוכל המדינה להשתלב בדיונים הנערכים בנושא בעולם לא רק כצד מתגונן המצוי בלבהּ של מחלוקת בינלאומית, אלא כשותפה בעיצוב נורמות מתהוות.
3. להוביל דיאלוג דמוקרטי על בינה מלאכותית צבאית
ישראל אינה צריכה להמתין להזמנה משחקנים אחרים להשתתף בדיאלוגים קיימים בנושא בינה מלאכותית צבאית – עליה ליזום אותם בעצמה. פורומים בינלאומיים קיימים בנושא שימוש אחראי בבינה מלאכותית צבאית, על אף חשיבותם, אינם נותנים כיום מענה מלא לאתגרים העומדים בפני דמוקרטיות המשלבות את הטכנולוגיה הזו בקבלת החלטות בזמן לחימה.[32]
זה לא צפוי להיות קל, שכן ישראל מתמודדת כבר עתה עם התנגדות דיפלומטית ומאמצים להדירה מפורומים בינלאומיים.[33] אתגרים אלה מקשים עליה להוביל, אך גם הופכים אותה לנחוצה יותר. פורום קבוע לחדשנות צבאית אחראית, שיתקיים בהובלת ישראל ובשותפות עם מדינות דמוקרטיות, יוכל לכנס תחת קורת גג אחת מקבלי החלטות, אנשי צבא, חוקרי בינה מלאכותית, משפטנים, מומחי טכנולוגיה ונציגי חברה אזרחית לדיונים משמעותיים.
הניסיון הישראלי הרב בשימוש בבינה מלאכותית צבאית מציב אותה בעמדה טובה להקמת רשת של שותפויות בין מדינות וארגונים, במטרה לגבש נורמות לשימוש אחראי בטכנולוגיה
פורום כזה צריך לעסוק בשאלות הקשות: מתי אסור להשתמש בבינה מלאכותית? מה מחייבת שליטה אנושית "משמעותית"? כיצד יש להתמודד עם תנאי חוסר-ודאות? כיצד הדרישה המבצעית למהירות בקבלת החלטות משפיעה על שיקול הדעת המשפטי? כיצד ניתן להפעיל פיקוח דמוקרטי בתנאי סודיות? וכיצד יכולים לקחים משדה הקרב לתרום לעיצוב סטנדרטים בינלאומיים?
המטרה העיקרית היא מוסדית: על ישראל להוביל מאמץ להקמת רשת של שותפויות בין מדינות וארגונים לגיבוש נורמות לשימוש אחראי בבינה מלאכותית בשדה הקרב. הניסיון הישראלי יכול להציב אותה בעמדה טובה מכל מדינה אחרת לגיבוש יוזמות חלוציות בתחום זה. בזירה הבינלאומית, הדבר ימצב אותה כשותפה בעיצוב נורמות לשימוש אחראי בבינה מלאכותית צבאית, ולא רק כמושא למחלוקת. בזירה הפנימית, הדבר ימחיש לציבור כי שאלות של אחריותיות, שיקול דעת אנושי, לגיטימיות וריסון נלקחות ברצינות.
סיכום: לגיטימציה כמשאב אסטרטגי
עתידה של הבינה המלאכותית הצבאית לא ייקבע על-ידי התקדמות טכנולוגית בלבד, אלא גם באמצעות נראטיבים, מוסדות, מסגרות משפטיות, תהליכים דיפלומטיים ודעת הקהל הבינלאומית. בסביבה זו, הלגיטימציה אינה משנית לעוצמה וליכולות צבאיות – היא חלק אינטגרלי מהן.
האתגר של ישראל הוא מעבר מתגובתיות ליוזמה נורמטיבית. הניסיון שצברה בלוחמה מבוססת בינה מלאכותית נובע מלקחים שנלמדו בסביבה אסטרטגית עוינת ומלחמה מרובת-זירות. לקחים אלה אינם צריכים להוביל לשתיקה, אלא ליוזמה ולהובלה ברמה הנורמטיבית והבינלאומית.
אף דמוקרטיה במלחמה אינה יכולה לעמוד בדרישה ל"אפס תקלות" בהפעלת מערכות בינה מלאכותית. אך דווקא משום שישראל נאלצה להתמודד, תחת אש, עם העתיד הטכנולוגי של הלוחמה המודרנית, יש לה הן הזכות והן האחריות לסייע בהגדרת העקרונות והמוסדות שבאמצעותם תישפט הבינה המלאכותית הצבאית.
ד״ר קייסי באר היא עמיתת מחקר במרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים (RCCC) באוניברסיטת רייכמן ומנהלת התוכנית לזכויות אדם בחזית הדיגיטלית. מחקריה עוסקים בשיקול דעת אנושי ובאחריותיות בקבלת החלטות מבוססת בינה מלאכותית, תוך התמקדות בממשל הדמוקרטי של טכנולוגיות מפציעות.
הערות
[1] Abraham, Yuval. "'Lavender': The AI Machine Directing Israel's Bombing Spree in Gaza," +972 Magazine. April 3, 2024; +972 Magazine, "Podcast: Uncovering the Inner Workings of an AI Genocide," December 4, 2025.
[2] Bethan McKernan and Harry Davies, “'The Machine Did It Coldly': Israel Used AI to Identify 37,000 Hamas Targets,” The Guardian, April 3, 2024.
[3] Amy Goodman, interview with Yuval Abraham, “Lavender & Where's Daddy: How Israel Used AI to Form Kill Lists & Bomb Palestinians in Their Homes,” Democracy Now!, April 5, 2024.
[4] Sibel Düz, "Gaza as a Testing Ground: Israel's AI Warfare," SETA Foundation, July 3, 2025.
[5] Kassidy De Maio. "The Dehumanization of ISR: Israel's Use of Artificial Intelligence in Warfare," Georgetown Security Studies Review. n.d.
[6] Cade Metz, Adam Satariano, and Sheera Frenkel, “Israel’s War in Gaza Has Become a Laboratory for A.I. Warfare,” New York Times, April 25, 2025; and Düz, "Gaza as a Testing Ground.”
[7] Leila Katibah, "The Genocide Will Be Automated: Israel, AI, and the Future of War," Middle East Report Online (MERIP), October 2024; and +972 Magazine, "PODCAST: Uncovering the Inner Workings of an AI Genocide."
[8] על השפעת הדיווחים המוקדמים על המסגור האקדמי שבא לאחר מכן, ראו:
Chris Hables Gray, AI, Sacred Violence, and War: The Case of Gaza, Cham, Switzerland: Palgrave Macmillan, 2025, vii, https://doi.org/10.1007/978-3-031-81501-0.
גריי כותב כי ״הדיווחים של מגזין 972+ על התוכניות ׳הבשורה׳, ׳לבנדר׳ ו׳איפה אבא?׳ היו מועילים באופן יוצא מן הכלל״.
[9] Anna Ahronheim, “Israel’s Operation against Hamas Was the World’s First AI War,” Jerusalem Post, May 27, 2021; Leehe Friedman, “Military Artificial Intelligence and Israel’s National Security: A Strategic Game Changer?” Policy Report, S. Rajaratnam School of International Studies, Nanyang Technological University, May 2022; Israel Defense Forces, public materials and statements relating to the “Tnufa” (English: “Momentum”) Strategic Plan, 2019–2022.
[10] אמיר בוחבוט, ״הרבה איקסים: מהפכת ה-AI של משרד הביטחון״, וואלה, 7 בפברואר 2026; ועדת נגל, דוח הוועדה לבחינת תקציב הביטחון ובניין הכוח, ירושלים: ממשלת ישראל, 2025;
“Israel MOD Establishes AI and Autonomy Administration,” Israel Ministry of Defense, January 2025; National Program for Artificial Intelligence, National Artificial Intelligence Strategy and Policy Framework for the State of Israel, Jerusalem: Government of Israel, 2024.
[11] “Israel MOD Establishes AI and Autonomy Administration,” Israel Ministry of Defense, January 2025.
משרד הביטחון מתאר את המנהלת כמי שפועלת תחת מפא"ת וכמקדמת יכולות בינה מלאכותית ואוטונומיה במערכת הביטחון.
[12] בוחבוט, ״הרבה איקסים״. וואלה מתאר את עבודת הבינה המלאכותית של מפא״ת כמכוונת להפיכת פלטפורמות כגון רחפנים וטנקים למערכות חכמות, המסוגלות לזהות אותות רלוונטיים מבחינה מבצעית בסביבות מורכבות ולסגור מעגלים מבצעיים במהירות.
[13] ועדת נגל, דוח הוועדה לבחינת תקציב הביטחון ובניין הכוח. המכון למחקרי ביטחון לאומי מתאר את המלצות ועדת נגל בנושא בינה מלאכותית כחזון רחב היקף לתפקידה של הבינה המלאכותית במדינת ישראל. ראו:
“Recommendations of the Nagel Committee: Rushing Toward the AI Abyss,” Institute for National Security Studies, November 5, 2025.
[14] National Program for Artificial Intelligence, National Artificial Intelligence Strategy; Israel’s National AI Program.
[15] ראו למשל:
Michael N. Schmitt, “The Gospel, Lavender, and the Law of Armed Conflict,” Articles of War, Lieber Institute, West Point, June 28, 2024.
[16] Tal Mimran, Magda Pacholska, Gal Dahan, and Lena Trabucco, “Israel-Hamas 2024 Symposium: Beyond the Headlines: Combat Deployment of Military AI-Based Systems by the IDF,” Articles of War, Lieber Institute, West Point, February 2, 2024.
[17] Alister Miskimmon, Ben O’Loughlin, and Laura Roselle, Strategic Narratives: Communication Power and the New World Order, New York: Routledge, 2013. https://doi.org/10.4324/9781315871264
[18] See: James LaPorta & Camilla Schick, “Anthropic's Claude AI being used in Iran war by U.S. military, sources say,” ABC News, 3 March 2026.
[19] Ronald R. Krebs, Narrative and the Making of US National Security, Cambridge: Cambridge University Press, 2015. https://doi.org/10.1017/CBO9781316218969
[20] על לגיטימיות כמשאב פוליטי ואסטרטגי ביחסים בינלאומיים, ראו:
Ian Clark, Legitimacy in International Society, Oxford: Oxford University Press, 2005; Allen Buchanan and Robert O. Keohane, “The Legitimacy of Global Governance Institutions,” Ethics & International Affairs 20, no. 4, 2006, pp. 405–437.
[21] "נימבוס" הוא פרויקט מחשוב הענן של ממשלת ישראל. ב-2021 הודיעה ישראל כי AWS וגוגל זכו בשלב הראשון של המכרז לאספקת שירותי ענן לממשלה. ראו:
“The Israeli Government Is Moving to the Cloud: Providers Selected for the First Stage of the Nimbus Project,” Government of Israel, May 24, 2021.
בהמשך הפך הפרויקט למוקד של מחלוקת ציבורית ומחאות עובדים, בשל טענות שלפיהן שירותי הענן והבינה המלאכותית עשויים לתמוך בפעילות צבאית וביטחונית ישראלית. ראו:
Billy Perrigo, “Google Contract Shows Deal with Israel Defense Ministry,” Time, April 12, 2024.
[22] Jonathan Guyer, “How ‘Zionist’ Became a Slur on the US Left,” The Guardian, May 12, 2024; Chris McGreal, “How Pervasive Is Antisemitism on US Campuses? A Look at the Language of the Protests,” The Guardian, May 3, 2024.
[23] Andrew Buncombe, “Microsoft Workers Occupy HQ in Protest against Company’s Ties to Israeli Militaryj,” The Guardian, August 20, 2025; See also: Monica Nickelsburg, “Protestors Occupy Microsoft HQ, Demand It Cut Ties with Israeli Military,” KUOW, August 20, 2025.
[24] De Maio, “The Dehumanization of ISR”; “Resisting Big Tech’s Complicity in Genocide: Notes from a Panel Discussion,” Centre for Research in the Arts, Social Sciences and Humanities, University of Cambridge, 2025.
[25] “Boycott Eurovision Until Genocidal Israel Is Banned,” Palestinian Campaign for the Academic and Cultural Boycott of Israel, May 15, 2026.
[26] Shibley Telhami, “Americans Are Now More Sympathetic with Palestinians than Israelis,” University of Maryland Critical Issues Poll, August 7, 2025.
[27] “Israelis No Longer Ahead in Americans’ Middle East Sympathies,” Gallup, February 27, 2026.
[28] Daphne Richemond-Barak, interview by Benjamin Anthony, “Prof. Richemond-Barak on ‘Silent Boycott’ Targeting Jewish, Israeli Academics,” Opinionated with Benjamin Anthony, i24NEWS English (YouTube video).
[29] Martha Finnemore and Kathryn Sikkink, “International Norm Dynamics and Political Change,” International Organization 52, no. 4, 1998, pp. 887–917.
ההצהרה המדינית של ארה"ב מבקשת לבנות קונצנזוס בינלאומי סביב בינה מלאכותית צבאית אחראית; דוח הוועד הבינלאומי של הצלב האדום מדגיש שליטה אנושית במערכות נשק ובהפעלת כוח; ופינמור וסיקינק מציגות את התיאור הקלאסי של התהוות נורמות ושל יזמות נורמטיבית.
[30] ראו:
“Israel Defence Forces’ Response to Claims about Use of ‘Lavender’ AI Database in Gaza,” The Guardian, April 3, 2024; “The IDF’s Use of Data Technologies in Intelligence Processing,” Press Release, Israel Defense Forces, June 18, 2024.
התגובה מאפריל 2024, שפורסמה ב"גרדיאן" לצד הדיווח, דחתה את אפיונה של ״לבנדר״ כמערכת בינה מלאכותית המזהה פעילי טרור או חוזה אם אדם הוא טרוריסט, ותיארה את הכלי הרלוונטי כחלק מתהליך להצלבת מקורות מודיעיניים. ההודעה הרשמית של צה״ל מיוני 2024 סיפקה הבהרה מלאה יותר ביחס ל״הבשורה״ ול״לבנדר״, וקבעה כי כלים כאלה מסייעים לאנליסטים מודיעיניים, אך הם אינם מזהים או בוחרים מטרות באופן עצמאי ואינם יכולים לשמש מקור יחיד לזיהוי מטרה. להצהרות אלה יש חשיבות, אך הן נותרות הבהרות תגובתיות בנוגע למערכות מסוימות ולא דוקטרינה ציבורית רחבה יותר של בינה מלאכותית צבאית אחראית.
[31] Roy Schöndorf, “Israel’s Perspective on Key Legal and Practical Issues Concerning the Application of International Law to Cyber Operations,” International Law Studies 97, no. 1 (2021): 395–406.
[32] על מאמצים בינלאומיים קיימים לפיתוח עקרונות לבינה מלאכותית צבאית אחראית, ראו:
“Responsible AI in the Military Domain,” REAIM Blueprint for Action, Seoul Summit, 2024; “Responsible AI in the Military Domain,” REAIM 2026 Pathways to Action, A Coruña Summit, 2026; “Political Declaration on Responsible Military Use of Artificial Intelligence and Autonomy,” Bureau of Arms Control and Nonproliferation, U.S. Department of State, 2023.
יוזמות אלה עוסקות בפיתוח ובשימוש אחראיים בבינה מלאכותית צבאית, בשליטה אנושית, באחריותיות, בבדיקות, בציות לדין ובממשל סיכונים. הטענה כאן איננה שפורומים כאלה אינם קיימים, אלא שהם נותרים רחבים ואינם נותנים מענה מלא לאתגרים הספציפיים בתחום הדיפלומטיה והמשילות העומדים בפני דמוקרטיות המשתמשות במערכות מבוססות בינה מלאכותית בתנאים של עימות פעיל ומתמשך.
[33] לדוגמאות ללחצים הדיפלומטיים, האקדמיים, הטכנולוגיים והתרבותיים הרחבים יותר שעמם מתמודדת ישראל, ראו:
Alexander Cornwell, “Israel Says France Bans Its Officials from Weapons Show,” Reuters, June 1, 2026; “Israeli Participation in Horizon Europe Halves as Boycotts Bite,” Science|Business, April 16, 2026; “Boycott Eurovision Until Genocidal Israel Is Banned,” Palestinian Campaign for the Academic and Cultural Boycott of Israel, May 15, 2026; “The Academic Boycott of Israel: Status Report for June 2025,” Samuel Neaman Institute, June 2025.
תגובות