אחרי שנכוו ב-2016 כשפספסו את ניצחון טראמפ, השנה הסוקרים והפרשנים הפוליטיים בארה"ב זהירים בהרבה במודלים ובתחזיות שלהם. עם זאת, ההצבעה המוקדמת המסיבית גורמת לכך שעבור רבים מציבור הבוחרים הבחירות האלו למעשה הסתיימו. ככל שהסקרים יישארו יציבים לטובת ביידן, נראה שניצחון של הנשיא הולך ומתרחק
הצבעה מוקדמת בוויסקונסין, מדינת מפתח מתנדנדת, ב-20 באוקטובר | Photo by Scott Olson/Getty Images
כמה חודשים לפני בחירות 2020 לנשיאות ולקונגרס עבר אתר של FiveThirtyEight, המגזין האינטרנטי בראשו עומד האנליסט הפוליטי הבכיר נייט סילבר, שדרוג גרפי משמעותי. מי שנכנס אליו מיד כדי להתעדכן בסקרים האחרונים נתקל מיד באלמנט גרפי שמנסה להנגיש בצורה הברורה ביותר מהי הסתברות ואיך צריך להסתכל על הנתונים שהעמוד עומד להציג בפניו.
אפשר לראות בגישה הזו מעין הכאה על חטא לצד הפקת לקחים: סילבר, שהפך בעשור האחרון לשם נדרף לסקרים באמריקה (אף שהוא עצמו מתעסק בעיקר בניתוח שלהם ובבניית מודלים על בסיסים ופחות לביצועם בפועל), ספג גם את עיקר האש ב-2016 לאור כישלון הסוקרים לחזות את ניצחונו של דונלד טראמפ.[1] הפער בין הסקרים, הניתוח שלהם והמציאות ב-2016 לימד את הסוקרים ואותנו כמה שיעורים חשובים על שיטות מחקר, על סיקור תקשורתי וגם על השיטה האמריקאית וההטיות המובנות בה. זו הסיבה שהשנה, על אף מירוץ יציב בהרבה בסקרים, כולם מפחדים להעריך בביטחון מי ינצח.
בטור הזה נבחן מה השתנה מאז "יום הכיפורים של הסוקרים האמריקאים" ומה המשמעות לגבי הדיווחים שאנחנו נתקלים בהם לגבי הבחירות הקרובות.
"מתכוננים למלחמה הקודמת"
אז מה בעצם קרה ב-2016? בניגוד לדעה הרווחת, הסקרים לא היו כל כך מוטעים. הממוצע הסופי של הסקרים העריך כי הילארי קלינטון תזכה ב״קול הפופולרי״ בכ-3%; בפועל היא זכתה ביתרון של.2.1% – פער סביר, וכזה שמראה כי הסקרים בסך הכול שיקפו את ההעדפות של כלל הציבור. לשם השוואה, לקראת בחירות 2012 ניצח אובמה בפער של 3.9%, אף שממוצע הסקרים הסופי העניק לו יתרון של כאחוז בלבד, וסקרים רבים הראו על תיקו או יתרון של אחוז בודד ליריבו מיט רומני. עם זאת, אנחנו לא זוכרים את 2012 כשנה שבה הסוקרים נאלצו להכות על חטא באותה המידה.
הבעיה האמיתית בסקרים של שנת 2016 הייתה בשלוש המדינות הידועות כ״חומה הכחולה״ – פנסילבניה, וויסקונסין ומישיגן. המדינות הללו ישבו מסורתית בבטחה בטור הדמוקרטי, אך ב-2016 התהפכו במפתיע לטובת טראמפ. בפנסילבניה הממוצע הסופי נתן לקלינטון יתרון של 1.9%, בעוד טראמפ ניצח ב-0.7%. במישיגן הסקרים הצביעו על יתרון של 3.4% לקלינטון, אך טראמפ ניצח ב-0.3%. וויסקונסין היתה המקום בו הסוקרים נפלו הכי חזק: מ-6.5% יתרון בסקרים להילרי להפסד שלה ב-0.7% – טעות שאפילו אינה נופלת בתוך טווח טעות הדגימה המקובלת. הפספוס בוויסקונסין לא היה רק של הסוקרים, אלא גם של אנשי הקמפיין של קלינטון – והמדינה הפכה לשם נרדף לכשלים של הקמפיין.
לבנים לא משכילים במדינות מפתח, שהצביעו במספרים גדולים לטראמפ ב-2016, לא זכו לייצוג הולם בסקרים. הם לא היו ״ביישנים״; הם פשוט לא זכו לשיחת טלפון מהסוקרים
סוקרים תמיד ״מתכוננים למלחמה הקודמת״ – כדי לבנות את המדגם על פיו סוקרים את כלל הציבור ואת הציבור במדינות השונות, הסוקר נסמך במידה רבה על הרכב האלקטורט והנטיות שלו בבחירות הקודמות. אחד השינויים המשמעותיים ביותר ב-2016 היה במשקל שניתן לרמת ההשכלה של בוחרים ביחסם כלפי המועמדים. בוחרים עם תואר אקדמי נטו לטובת הילארי קלינטון, אך בוחרים ללא תואר אקדמי – בעיקר לבנים – נטו בחדות לטובת דולנד טראמפ (64-28).
בעבר, רמת ההשכלה של בוחרים לא הייתה גורם משמעותי כל כך בנטיות הפוליטיות של המצביעים – והסוקרים לא היו צריכים להתאמץ במיוחד לוודא שהמדגם שלהם מייצג את רמת ההשכלה באוכלוסייה. הבעיה הפכה גדולה יותר בשלוש המדינות הללו, שבהן מספר הבוחרים ללא תואר אקדמי גבוה מהממוצע הארצי. בוחרים כאלה מראש עשויים להיות בתת-ייצוג בסקרים, ולכן הבעיה רק החמירה את עצמה. במילים אחרות, מצביעי טראמפ אלה ב-2016 לא היו ״ביישנים״; הם פשוט לא זכו לשיחת טלפון מהסוקרים.
סקרים יציבים בשנה סוערת מתמיד
בעיות בבניית המדגם הן סבוכות בכל מחקר, אך סוקרים מודעים להן והן ניתנות לתיקון. עם זאת, ישנם גורמים שלא ניתן לחזות מראש. הפתעה משמעותית בבחירות 2016 הייתה מספר המתלבטים הגבוה, שבסופו של דבר העדיפו את דונלד טראמפ באופן מובהק. בבחירות 2020, לעומת זאת, ישנם פחות בוחרים כאלה. המועמד הדמוקרטי ג׳ו ביידן זוכה במרבית הסקרים ליותר מ-50% מהקולות, נתון שלא הילארי ולא טראמפ התקרבו אליו ב-2016. הסקרים לקראת הבחירות השנה היו יציבים במיוחד, גם ביחס לעבר וגם ביחס לשנה הסוערת שעברה על ארה״ב ועל העולם. היציבות הזו מתחילה להפוך למציאות כאשר קצת יותר משבוע וחצי לפני יום הבחירות, יותר מ-40 מיליון אמריקאים כבר הצביעו בסבב הזה. בקנה מידה, מדובר בכשליש מכלל המצביעים בבחירות 2016.
נתון חשוב נוסף: בשנת 2016 כ-41% מהציבור הצביע מוקדם, בדואר או בקלפיות; השנה, במדינות מסוימות עבר מספר המצביעים המוקדמים כבר עכשיו את סך המצביעים מוקדם בבחירות הקודמות. בטקסס, למשל, שידועה לשמצה בשיעור ההצבעה הנמוך שלה, הצביעו כבר כ-59% מסך המצביעים בבחירות 2016, מה שמעיד כנראה על התלהבות שתוביל לעלייה בשיעור ההצבעה הסופי בבחירות הללו.
בכירי מכון Pew מסבירה ב-2016 מדוע הסקרים פספסו את ניצחונו של טראמפ | מקור: יוטיוב
אך התלהבות (ודעה שגובשה הרבה זמן מראש) איננה הסיבה היחידה או העיקרית לעלייה הדרמטית בהצבעה המוקדמת. מגפת הקורונה הביאה מדינות רבות להקל את החוקים שלהן בנוגע להצבעה בדואר[1] . אפילו דונלד טראמפ, שהזהיר מפני השינוי הזה, תרם לפופולריות של הצבעה מוקדמת. הפחד של אזרחים ששמעו אותו אומר/מאיים שפתק ההצבעה שלהם לא יגיע בזמן ולכן לא ייספר, הביא רבים להצביע כמה שיותר מוקדם.
חשוב לציין שאין בידינו מידע רב על המצביעים המוקדמים. אמנם, במדינות מסוימות מתפרסמים נתונים דמוגרפיים שכוללים גם שיוך מפלגתי (כפי שמופיעים בטפסי הרישום להצבעה), אבל שיוך כזה איננו מנבא במדויק את הצבעת הבוחרים הללון. מה שכן ידוע הוא שמי שכבר הצביע לא יוכל לשנות את דעתו, לא משנה מה יקרה בישורת האחרונה של הקמפיין. הופעה גרועה בדיבייט האחרון הערב? מידע מפתיע על מי מהמועמדים? התפרצות קורונה נוספת בקרב צוות הקמפיינים? – לכרבע מהבוחרים זה כבר יהיה חדשות ישנות. זה גם אומר שהשאלה ההיפותטית-לכאורה ״כיצד היית מצביעאילו הבחירות היו נערכות היום?״ דווקא רלוונטית לרבים מהבוחרים.
החול בשעון של טראמפ אוזל
מעבר להפרש הגבוה של ביידן בסקרים הארציים, המועמד הדמוקרטי עדיין מוביל בשש מדינות המפתח (פנסילבניה, מישיגן, וויסקונסין, צפון קרוליינה, פלורידה ואריזונה), מה שמותיר לטראמפ מעט זמן ופחות ופחות בוחרים שניתן לשנות את דעתם. מאז שהחלים מהקורונה, הנשיא חזר לפעילות הקמפיין המועדפת עליו – עצרות בחירות גדולות בנוכחות אלפי אנשים. בעצרות הללו אנחנו רואים את המסר הסופי של טראמפ בקמפיים הזה, שניתן לתמצתו לקריאה ״Lock them up״. ״הם״, כמובן, יכולים להיות כל אחד מהיריבים הפוליטיים שלו. למרות הסיכונים הבריאותיים, טראמפ מזהה בעצרות הללו את הכוח שלו – בדרבון הבוחרים, בגיוס תרומות ובהקרנת התלהבות, בעיקר כשהצד השני מעדיף אירועים קטנים יותר. את ביידן הבוחרים אכן יראו יותר דרך מסך הטלוויזיה שלהם.
למרות חששות מוקדמים כי בבחירות הללו סכומי הכסף שהרפובליקאים יגייסו יאפילו על אלה של הדמוקרטים – גם בגזרה הזו ביידן מוביל כמעט בכל המדינות. על פי ניתוח שפרסם באחרונה בניו יורק טיימס, במדינות מסוימות קמפיין ביידן משקיע ביחס של 2 ל-1 בקניית פרסום. היכולת של הדמוקרטים להוציא יותר כסף מאפשרת להם להשקיע יותר כסף ביותר מוקדים, ובכך לגרום לרפובליקאים לבזבז יותר ממה שתכננו גם במדינות שאמורות לשבת בבטחה בטור שלהם, כמו אוהיו ואיווה.
אם פלורידה וצפון קרוליינה, שמפרסמות את תוצאות ההצבעה בהן כבר ביום הבחירות, יבחרו שתיהן ביידן - החשש ממאבק ארוך על התוצאות צפוי להתפוגג
הנושא המרכזי שהדמוקרטים מנסים לדחוף במודעות הללו (בעיקר ברמה הארצית) הוא מגיפת הקורונה והטיפול של ממשל טראמפ בנושא. למעשה, ההשקעה של הדמוקרטים בפרסומות בנושא הקורונה ברמה הארצית גדולה יותר מההוצאה של קמפיין טראמפ על מודעות בשלל נושאים שונים שחשובים לקמפיין, כמו סין, הגירה, כלכלה וגם הטיפול במגיפה מהזווית של הנשיא.
למרות הכל, זהירות הייתה תמה מרכזית בקמפיין הזה, ולא רק בגלל הקורונה. לטראמפ יש עדיין אפשרות לזכות בכהונה שנייה, והוא יודע בדיוק דרך אילו מדינות עובר הנתיב לניצחון. מתי נדע איך הכל נגמר? מרבית המדינות אינן מתחילות לספור את קולות ההצבעה המוקדמת לפני 3 בנובמבר, ובחלקן מחכים גם כמה ימים כדי לאפשר לכל הקולות שעוד מתעכבים בדואר להגיע לפני שמסיימים את הספירה.
מנגד, כמה מדינות חשובות, כמו פלורידה וצפון קרוליינה, דווקא מתחילות לספור את הקולות מוקדם. אם שתיהן ילכו באותו הכיוון, ובעיקר אם הן ילכו לביידן, החשש ממאבק ארוך על התוצאות צפוי להתפוגג. אם לא ופלורידה תישאר אדומה – צפויים לכולנו כמה ימים ארוכים.
[1] חשוב לציין שהמודל של סילבר עצמו היה זה שהעניק לטראמפ את הסיכוי הגבוה ביותר לנצח בבחירות 2016 – כ-30%.