טיוואן: המאבק בקורונה לא חייב לבוא על חשבון זכויות הפרט
המאמרים המומלצים
Please reload

טיוואן מוכיחה שמאבק בקורונה לא מחייב פגיעה בזכויות הפרט

06/05/2020

 

טכנולוגיות מעקב דיגיטליות שאינן אוספות מידע אישי לא נחוץ, בידוק קפדני של הנכנסים בשערי המדינה ורשויות שדוגלות בשקיפות, מאפשרים לטאיפיי להפחית למינימום את השפעת נגיף הקורונה על שגרת החיים של אזרחיה

נשיאת טיוואן צאי אינג-וון מביטה בעמדת בידוק קורונה בשדה תעופה במדינה, באפרילPhoto: The Presidential Office on Flickr (CC-BY-2.0)

 

ארבעה חודשים אחרי תחילת משבר הקורונה, נראה שמודל ההתמודדות של טייוואן עם המגיפה הוא אחד המוצלחים בעולם – לא רק מבחינת הכלת התפשטות הווירוס, אלא גם מעצם היותה דוגמה מוצלחת לאיזון בין הצורך להיאבק בה לשמירה על הכלכלה וערכי הדמוקרטיה, על פרטיות אזרחיהן ועל זכויות אחרות.  

 

אוכלוסיית טייוואן מונה כ-25 מיליון איש, אך מספר המקרים המאומתים של חולי קורונה עומד על 432 בלבד, ועד כה דווחו על 19 מקרי מוות. בניגוד למדינות רבות אחרות, אשר נשענות על בדיקות המוניות ובידוד חברתי רחב היקף כדי להכיל את התפשטות הנגיף, טייוואן יכולה לזקוף את הישגיה המרשימים דווקא למדיניות המעקב והבידוד המהירה בה נקטה, אשר תוצאותיה מיתרגמות לשיעור הדבקה כמעט אפסי ביחס לגודל האוכלוסייה. בעוד ישראל עושה צעדים מהירים ליציאה מהסגר, יש מספר עניינים חשובים אותם היא יכולה ללמוד מהמודל הטיוואני.

 

ראשית, במרכז הגישה של טאיפיי למשבר עומד מרכז הפיקוד הבריאותי הלאומי (NHCC), שנבנה במיוחד כדי להתמודד עם מגיפות. המרכז מסוגל לנטר, לתכלל ולנהל מידע בזמן אמת ממאגרי מידע ממשלתיים וציבוריים רבים, כולל התקשורת. בשיתוף פעולה עם נציבות התקשורת הארצית במדינה, הקים מרכז הפיקוד את מערכת "הגדר האלקטרונית", שמזהה ומקליטה את מיקומו של אדם שהושם בהסגר חובה – אך מבלי לאסוף נתונים אישיים רבים עליו. על בסיס מידע זה, יוצרת המשטרה קשר טלפוני פעמיים ביום עם המבודדים במטרה לוודא שהם מקפידים על ההנחיות. במקרים בהם מתקבלת התראה על הפרת הבידוד, קיימת אכיפה משטרתית זריזה ואפקטיבית.

המבקשים להיכנס לטייוואן נדרשים לסרוק קוד QR ולמלא בטופס דיגיטלי פרטים על נסיעתם. כך נקבעת "רמת המסוכנות האישית" שלהם

המערכת הוכיחה את עצמה עד כה כיעילה ביותר – רק כאחוז אחד מההתראות אשר הפיצה התגלו כהתראות שווא, וגם אלה קרו בדרך כלל כתוצאה מאיכון סלולרי לקוי. בנוסף, למשטרת טייוואן ניתנה גישה למסדי נתונים נרחבים המאוחסנים בענן, כולל נתונים על אודות אנשים הנדרשים לשהות בבידוד ביתי, על מנת לוודא שהם אכן מקפידים עליו.

 

מנגנון נוסף שעושים בו שימוש ורלוונטי מאוד לישראל הוא מערכת התראה לניטור נשאים פוטנציאליים של הנגיף בקרב נוסעים המגיעים מחו"ל. כל אדם המבקש להיכנס לטייוואן נדרש לסרוק קוד QR ולמלא טופס דיגיטלי, שבו הוא ממלא פרטים על נסיעתו. כך נקבעת למעשה "רמת המסוכנות האישית" של כל נוסע, ורשויות המדינה יכולות לעקוב אחר נשאים פוטנציאליים ולבודד אותם משאר האוכלוסייה בצורה יעילה. יתרה מכך, הממשלה הודיעה כי לכל בתי החולים, המרפאות ובתי המרקחת במדינה תוענק גישה מלאה להיסטורית הטיסות של המטופל. מנגנון זה למעשה מייתר את הצורך בשימוש ב"מלוניות קורונה", כל עוד לנוחתים במדינה יש מקום מתאים להעביר בו את תקופת הבידוד.

 

הבדל מהותי נוסף בין המודל הטייוואני לצעדים הננקטים בישראל עד כה טמון בשקיפות שבהתנהלות הרשויות הציבוריות. זאת, בנוסף לשימוש נרחב בטכנולוגיה אזרחית - אשר תורם למורל הלאומי ומסייע לשיתוף פעולה יעיל על בסיס אמון שנבנה בין הציבור לבין הממשלה. מפתחים למיניהם, אנשי עסקים וטכנולוגיה, מומחים, אנשי אקדמיה וכן אזרחים מודאגים, פועלים כולם בכוחות משותפים עם רשויות המדינה בעזרת האתר "vTaiwan", המשמש מעין מליאה וירטואלית, שבה ניתן להחליף רעיונות, להציף בעיות, להציג סכנות ולגבש פתרונות. הצעד הוביל לפריחה של אפליקציות עזר חדשות, שמטרתן לתת מענה לאתגרים שונים בהתמודדות עם הווירוס, כמו למשל אפליקציה אשר מציגה למשתמשים מפה ובה מסומנים המקומות שבהם ניתן להצטייד במסכות-פנים – ובאילו חנויות הן אזלו.

 

דעתנו:

השיעור העיקרי שניתן ללמוד מהמודל הטייוואני הוא הצורך המיידי בהקמת גוף ריכוזי ומתואם, אשר עליו תוטל האחריות למאבק בהתפשטות הנגיף. גוף זה ישמש גם הסמכות הבלעדית להעברת מסרי הרשויות אל הציבור הישראלי. באופן הזה, מידת האמון במהלכי הממשלה בכל הנוגע למלחמה בנגיף תעלה, ואף ייווצר מרחב ליוזמות אזרחיות ושיתופי פעולה, אשר עשויים להוביל לפעילות מצילת חיים ולהתנעה מחודשת של הכלכלה.     

 

השימוש אשר נעשה בקהיליית המודיעין בישראל בכל הנוגע לחקירות האפידימיולוגיות אמנם נראה כאפקטיבי יחסית, אך מעלה במקביל מספר שאלות. תפקידו של השב"כ מכין אותו להתמודדות מיטבית עם המשימה החשובה והמאתגרת של מעקב המוני לצרכי סיכול הטרור ושמירה על בטחון המדינה. הוא עושה זאת, מטעמים מובנים, תחת מעטה חשאיות והיעדר שקיפות אל מול הציבור הרחב.

 

כפי שניתן לראות, קיימות אלטרנטיבות אזרחיות ויעילות שכבר נמצאות בשימוש במדינות אסיה ומאפשרות לא רק מאבק יעיל בהתפשטות הנגיף בלי חדירה פולשנית מדי לפרטיותם של האזרחים, אלא גם את היציאה ההדרגתית מן הסגר וחזרה פעילה אל המשרדים, הקניונים והמרחב הציבורי. לפני שממשיכים לרתום משאב ציבורי יקר ערך כמו השב"כ למשימות מעקב אחרי אזרחים ישראלים, כדאי לשקול שוב את העלות מול התועלת. טיוואן מוכיחה לנו שאפשר גם וגם.

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו בגוגל
Please reload

  • facebook
  • Twitter
חיפוש ב"זירה"
הירשמו ל"זירה"
ניווט בזירה

ותישארו מעודכנים בכל המאמרים, הסקירות והטורים שעולים לאתר, מפי מיטב המומחים בארץ ומחו"ל