הקהילה היהודית בארגנטינה נאבקת כבר יותר מרבע מאה למציאת האשמים בביצוע פיגועי הטרור נגד שגרירות ישראל ובניין הקהילה בבואנוס איירס בשנות ה-90'. עו"ד מיגל ברונפמן, המייצג אותה יותר משני עשורים במישור המשפטי, מסביר כיצד הצליחו הקהילה ובעלי בריתה לשכנע את ממשלת ארגנטינה להכריז לפני שנה על חזבאללה כארגון טרור, ומדוע כה קשה לעקור את הארגון השיעי הקיצוני מהיבשת
זוג מבוגר ליד הריסות בניין AMIA ב-18 ביולי 1994 | Photo: Julio Menajovsky, from his 2019 exhibition "Twenty-Five" (permission obtained by the author)
ב-17 במארס 1992 התפוצצה מכונית תופת מחוץ לשגרירות ישראל בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה. מהפיצוץ רב העוצמה נהרגו ארבעה ישראלים ו-25 ארגנטינאים, ויותר מ-200 בני אדם נפצעו. שנתיים לאחר מכן, ב-18 ביולי 1994, התפוצצה מכונית תופת נוספת מול בניין הקהילה היהודית של ארגנטינה (Asociación Mutual Israelita Argentina – AMIA) בבירה. הפיגוע, שבו נהרגו 85 בני אדם ומאות נוספים נפצעו, היה התקיפה הקטלנית ביותר על רקע אנטישמי מאז מלחמת העולם השנייה. עד לאותו יום טרגי ב-1994, מעטים בארגנטינה היו מודעים לקיומו של ארגון טרור בשם חזבאללה, קל וחומר שהוא פועל בשטח ארצם. יותר מרבע מאה לאחר מכן, שמו של הארגון מוזכר תדיר בחדשות ומוכר היטב בציבור. במהלך אותן שנים המשיך הארגון השיעי הקיצוני, בן חסותו של המשטר האיראני, להרחיב את פעילותו הפלילית הענפה באמריקה הלטינית ללא הפרעה. עבור קורבנות פיגועי הטרור ההם, לעומת זאת, הצדק נותר חמקמק. עם זאת, שורת אירועים בשנים האחרונות מאפשרים לנו להיות גם אופטימיים. ביולי 2019 קיבלה ממשלת ארגנטינה החלטה פוליטית נועזת כשייסדה רשומה ציבורית לאנשים וגורמים בעלי קשר לטרור. חזבאללה היה בין הארגונים הראשונים שנוספו לרשומה, מה שאפשר לרשויות החוק המקומיות לפעול נגדו. מספר ממשלות נוספות ביבשת הלכו גם הן בדרכה של בואנוס איירס והגדירו את פעילות הארגון כבלתי חוקית. מבחינת AMIA, שניתן לומר כי היא מייצגת את הקהילה היהודית בארגנטינה, אירועים אלה הם פרי מסע של רבע מאה להבטיח שהצדק ייעשה. מאמר זה מתאר את מאמצי AMIA ובעלות בריתה להביא להכרזה על חזבאללה כארגון טרור בארגנטינה – החלטה נחשונית באמריקה הלטינית – ולשקול, בדיוק שנה לאחר מכן, את ההשפעה שהייתה לצעד על היבשת.
המלחמות במזרח התיכון מגיעות לארגנטינה
חקירות הפיגועים בארגנטינה ב-1992 וב-1994 נתקלו בקשיים עצומים. מכשול מרכזי היה היחס הבלתי מתחייב, ולעיתים האדיש לחלוטין, מצד ממשלת ארגנטינה דאז. זו הקצתה משאבים מועטים לחקירות, וכבר מראשיתן היה ברור כי הפיגועים אינם נתפשים כעניין בעל חשיבות לאומית. יתר על כן, אף שבידי הממשלה היה כבר בשלב מוקדם מודיעין לפיו איראן וחזבאללה עומדים מאחורי הפיגוע ב-AMIA, היא חשה שארגנטינה חלשה מכדי להתעמת עם איראן ולהאשים אותה בגלוי.[1] החלטה מוקדמת זו של הממשלה הותירה את השופט האחראי על החקירה [2] בודד למדי במערכה וללא תמיכה ממשלתית משמעותית, אף שהפיגוע היה צריך להיחשב עניין של ביטחון לאומי. כתוצאה, החקירה התקדמה באטיות ובעיקר עקב מאמצי הקורבנות ומשפחותיהם. היא התמקדה בעיקר ב"קשר המקומי", כלומר בארגנטינאים שסיפקו את הרכב ששימש את המפגעים.[3]
הריסות בניין AMIA, זמן קצר לאחר הפיגוע | Photo: Julio Menajovsky, from his 2019 exhibition "Twenty-Five" (permission obtained by the author)
הגישה כלפי הפיגועים בארגנטינה השתנה באופן דרמטי לאחר מתקפת ה-11 בספטמבר 2001, וביתר שאת לאחר הפיגועים במדריד (2004) ובלונדון (2005). הפיצוצים בשגרירות ישראל ובבניין AMIA נתפשו כעת דרך הפריזמה של האירועים הטרגיים האלה בארה"ב ובאירופה, מה שהביא להגברת שיתוף הפעולה מצד ארה"ב, ישראל ומדינות מערב אירופה.[4] בעוד שהסיוע הזר בחקירה הפלילית הביא לחשיפת ראיות חדשות והגביר את הלחץ על ממשלת ארגנטינה, חוקרים ותובעים מקומיים "ישבו" זמן רב על ראיות מפלילות, שהוכיחו באופן חד משמעי את האחריות של חזבאללה למתקפה על AMIA. השופט הראשון שהיה ממונה על תיק החקירה הצהיר רשמית ב-2003 כי חזבאללה ו"גורמים קיצוניים בממשלת איראן" תכננו וביצעו את הפיגוע.[5] לאחר 2003, ראיות נוספות שנאספו בארגנטינה ומחוצה לה ביססו את טענת החוקרים שממשלת איראן (ולא רק "גורמים קיצוניים") הורתה ומימנה את פיגוע הטרור, שאותו ביצע חזבאללה, בן חסותה. בהתבסס על ראיות אלה, ב-2006 הוציא בית משפט פדרלי בארגנטינה צווי מעצר נגד שמונה חשודים במעורבות בפיגוע, כולם אזרחי איראן או לבנון. בית המשפט גם קבע כי איראן וגם חזבאללה תכננו וביצעו את הפיגוע ב-AMIA וכינה את אותו "פשע נגד האנושות".[6] בין 2007 ל-2009, לבקשת ממשלת ארגנטינה הוציא האינטרפול שישה צווי מעצר, המכונים "התראות אדומות" (red notices), עבור בכירים בממשלת איראן ובשגרירותה בבואנוס איירס.[7] למרות המאמצים המתמשכים של טהרן לביטולן, "ההתראות האדומות" עדיין בתוקף היום.
מסמך ההבנות עם איראן ומותו של אלברטו ניסמן
במהלך השנים האחרונות של כהונתה השנייה של הנשיאה כריסטינה פרננדז דה קירשנר (2011-2015), יחסיה הדיפלומטיים של ארגנטינה עם ארה"ב וישראל התדרדרו מאוד. מדיניות החוץ שניהלו בני הזוג הנשיא נסטור קירשנר (2003-2007) ואשתו, הנשיאה כריסטינה פרננדז דה קירשנר, שהחליפה אותו בתפקיד (2007-2015), היתה לעומתית. הם האמינו כי ארה"ב, קרן המטבע הבינלאומית והסדר הבינלאומי כולו פועלים נגד האינטרסים הכלכליים והפוליטיים של ארצם. הגישה שלהם הובילה לבידודה של ארגנטינה מהשווקים העולמיים וממשאבים פיננסיים. היא גרמה לממשלותיהם לכונן בריתות מסחריות עם מדינות שארגנטינה מעולם לא היתה קרובה אליהן, כמו וייטנאם ואנגולה,[8] וגם עם מדינות כמו ונצואלה ואיראן.[9] הצעד שבולט יותר מכל האחרים בתקופת קירשנר היה מזכר ההבנות שחתם הממשל שלה ב-2013 עם איראן. המזכר, שזכה לביקורת חריפה, "פתר" כביכול את תיק הפיגוע ב-AMIA - יחד עם הנאשמים בביצועו, לא פחות. עם זאת, ההסכם לא יושם מעולם: באפריל 2013 תבעה AMIA את ממשלת ארגנטינה בטענה שהמזכר אינו חוקתי. במאי 2014 פסק בית משפט פדרלי לטובת AMIA וקיבל את טענתה כי מדובר בהתערבות אסורה מצד הרשות המבצעת בחקירה שטרם הסתיימה.
בעוד שהרשויות המשפטיות המופקדות על החקירה קבעו כי אלברטו ניסמן נרצח, עדיין קיימת מחלוקת עמוקה על נסיבות מותו בקרב הציבור בארגנטינה
השלכות החלטתה של ממשלת ארגנטינה להתערב בחקירה בדרך זו מהדהדות עד היום. ב-2015 טען אלברטו ניסמן, התובע מטעם AMIA, כי בידיו ראיות חותכות המעידות על כך שהנשיאה פרננדז דה קירשנר, יחד עם גורמים ממשלתיים אחרים, השתמשו במזכר ההבנות הכלכלי עם איראן ככיסוי; למעשה, האשים התובע, איראן ביקשה לחתום על הסכם סחר עם ארגנטינה בתמורה לביטול צווי המעצר נגד החשודים האיראנים וסגירת החקירה נגדם. ניסמן הציג את ראיותיו והגיש קובלנה פלילית בפני בית משפט פדרלי ב- 14 בינואר 2015.[10] ב-18 בינואר 2015, בלילה לפני שהיה מתוכנן להעיד בקונגרס נגד הנשיאה כריסטינה פרננדז דה קירשנר וקבוצת בכירים במנהלתה, ניסמן נמצא ללא רוח חיים בדירתו בבואנוס איירס כשהוא ירוי בראשו. עד היום מותו נותר בגדר תעלומה. בעוד הרשויות המשפטיות המופקדות על החקירה קבעו ב-2018 כי התובע נרצח, עדיין קיימת מחלוקת עמוקה על נסיבות מותו בקרב הציבור בארגנטינה. [11] מה שברור ללא צל של ספק הוא שמותו הקפיא את חקירתה של הנשיאה קירשנר.[12] אף שהתיק עדיין פתוח באופן רשמי, כדי לחקור את המקרה ביסודיות יידרש בית משפט עצמאי ואמיץ במיוחד, בהתחשב בכך שהנאשמת הראשית היא כיום סגנית הנשיא.
הצעד הממשלתי הראשון נגד חזבאללה
בדצמבר 2015 החל מאוריסיו מאקרי את כהונתו כנשיא ארגנטינה. עם כניסתו לתפקיד הוא החליט לשנות את הווקטור הכלכלי והדיפלומטי של ארגנטינה, מסיבות אידיאולוגיות אך בעיקר מסיבות כלכליות. תקופת ממשלותיהן של בני הזוג קירשנר הותירו את המדינה מבודדת כמעט לחלוטין מהשווקים העולמיים ומנוכרת מהשותפים ההיסטוריים שלה, וחיפושיה אחר בריתות מסחריות חדשות כשלו. מאקרי תכנן לשנות את דמותה של ארגנטינה ולהוכיח לעולם שהיא יכולה להיות שותפה אמינה. [13] הנשיא החדש יישר קו עם ארה"ב וישראל והתרחק מוונצואלה, קובה, איראן, רוסיה ומדינות אחרות שהממשלות הקודמות קיימו עמן קשרים הדוקים.[14] כניסתו לבית הלבן של דונלד טראמפ – מכר ותיק של מאקרי מימיו כאיש עסקים – סייעה להתניע מחדש את שיתוף הפעולה ההיסטורי בין ארגנטינה לארה"ב. בנוסף, אילן שטולמן, שגריר ישראל החדש לבואנוס איירס שנכנס לתפקידו באותה תקופה, מילא אף הוא תפקיד משמעותי בשיפור היחסים בין ישראל לארגנטינה, לאחר תקופת המתיחות של ממשלות בני הזוג קירשנר.[15] בעוד שהלך הרוח החל להשתנות בזירה הפוליטית, ב-2018 שני אירועים משמעותיים סללו את הדרך להכרזה של ארגנטינה על חזבאללה כארגון טרור. בברזיל עצרו הרשויות את אסד אחמד ברכאת, שהוגדר על ידי ארה"ב כ"גזבר" חזבאללה באזור הגבול המשולש (TBA).[16] הרשויות בארגנטינה האשימו את ברכאת בהלבנת 10 מיליון דולר עבור הארגון השיעי. [17] זמן קצר לאחר מכן הוציא שופט פדרלי בארגנטינה צו להקפאת כל נכסיו של ברכאת. במקביל, הקפיאה היחידה למודיעין פיננסי (FIU) של משרד הכלכלה את נכסיהם של 14 מחברי חמולת ברכאת, המזוהה עם חזבאללה.[18] זו הייתה הפעם הראשונה שחקירה בבית משפט פדרלי עסקה בפעילות הבלתי חוקית של חזבאללה בארגנטינה, והפעם הראשונה שבית משפט בארגנטינה הוציא צו להקפיא נכסים של חבריו. האירוע השני התרחש בדצמבר 2018, בוועידת השרים הראשונה ללוחמה בטרור (First Hemispherical Counterterrorism Ministerial) בוושינגטון הבירה, בהשתתפות ממשלות מצפון ודרום אמריקה. במהלך האירוע, ובעקבות לחץ מתמשך של AMIA בפגישות פרטיות עם גורמים בממשלתו של מאקרי, הציעה ארגנטינה לארח את הוועידה הבאה ב-19 ביולי, 2019 בבואנוס איירס. בנוסף, היא גם הציעה לציין במהלך הכנס חצי יובל לפיגוע ב-AMIA. ההצעה התקבלה בברכה על ידי כל המדינות המשתתפות.
משתתפים בוועידת השרים השלישית ללוחמה בטרור שנערכה בבוגוטה, בינואר. מחויבות אמיתית של מדינות האזור | Photo: State Department Photo by Ron Przysucha/ Public Domain
רשומת ארגוני הטרור בארגנטינה
בשלהי 2018, בשיחות פרטיות שנערכו עם נציגי AMIA, ציינו גורמים רשמיים בממשל מאקרי כי הנשיא שוקל ברצינות להגדיר את חזבאללה כארגון טרור. גם דמויות מפתח בפוליטיקה הארגנטינאית, כגון שרת הביטחון פטרישיה בולריך (Bullrich), שר המשפטים גרמן גרוואנו (Garavano), וראש ה-FIU, מריאנו פדריצי (Federici), השתכנעו בחשיבות המהלך. הבכירים הללו נחשפו במהלך עבודתם לראיות שהבהירו באופן חד משמעי את גודל האיום שפעילות חזבאללה מהווה כלפי ביטחונה הלאומי של ארגנטינה. כתוצאה, נראה היה שהם מוכנים לא רק לתמוך בצעדים שננקטו עד אז, אלא גם בהגדרת חזבאללה כארגון טרור והצבתו ברשומת הטרור. בנוסף, הנשיא מאקרי ראה במהלך זה – הראשון מסוגו באמריקה הלטינית – גם הזדמנות לשדרג את מעמדו כמנהיג אזורי. מול השרים התומכים ניצב שר החוץ חורחה פאורי (Faurie), שפקפק בתבונה שבמהלך והביע דאגה מהשלכותיו. רבים היו שותפים לדעתו של פאורי וחששו שהסלמה מול חזבאללה תדרבן את ארגון הטרור לפעול נגד המדינה. מאקרי שקל טענות אלו בכובד ראש. גורמים בכירים ב-AMIA ואני, כיועץ המשפטי שלהם, הבנו שמאקרי מתקרב להחלטה, אך עדיין נדרשת מלאכת שכנוע. כתוצאה, החלטנו למנף את יום השנה ה-25 לפיגוע שהלך והתקרב כדי ללחוץ על הממשלה. AMIA ערכה אירועי זיכרון נרחבים,[19] ארגנה מספר אירועי תרבות שהתקיימו סביב יום השנה (למשל, תערוכת אמנות בפורום הבינלאומי של האו"ם), והשיקה קמפיין עולמי לציון הפיגוע וזכר קורבנותיו במספר שגרירויות ברחבי העולם (האירוע הראשון נערך בשגרירות ארגנטינה בישראל ב-12 ביוני 2019).
מיד לאחר הקמת רשומת הטרור, ביקשה ה-FIU לכלול בה את ארגון חזבאללה ולהקפיא את כל הנכסים שידועים, או חשודים, כשלו בארגנטינה
השגריר הישראלי שטולמן, שהכהונתו בארגנטינה עמדה בפני סיום, מילא גם הוא חלק קריטי במאמצים אלה. עד לאותו רגע, מאמציו לשכנע את הממשל להגדיר את חזבאללה כארגון טרור נערכו – כדרכם של דיפלומטים – מאחורי הקלעים. אך באותה תקופה קיבל שטולמן את ההחלטה האסטרטגית להפוך את הדיון במדיניות זו לציבורי.
בהצהרתו הפומבית האחרונה כשגריר בארגנטינה, שטולמן טען כי "היום כל אחד יכול להניף דגל של חזבאללה ולתרום כסף לארגון, ללא שום בעיה".[20] דבריו החריפים סוקרו בתקשורת וחשפו לציבור את מה שהיה, עד כה, שיח חשאי בין פקידי ממשל ל-AMIA ובעלות בריתה. היה זה צעד נוסף שנועד ללחוץ על ממשלת ארגנטינה לאמץ מדיניות בלתי מתפשרת נגד טרור – כולל התייחסות ראויה לפיגוע הטרור הקטלני ביותר בהיסטוריה של דרום אמריקה כולה.
ב-17 ביולי 2019, הנשיא מאקרי הכריז לבסוף על הקמת רשומה ממשלתית לאנשים וגופים הקשורים לפעילות טרור, אשר תפעל תחת משרד המשפטים.[21] תובע, שופט או יחידת המודיעין הפיננסי (FIU) יוכלו מעתה להמליץ על הכנסת אדם או ארגון לרשומה. מרגע שהצעד אושר, רשאית הממשלה להקפיא את הנכסים של אדם או ארגון המופיעים בה – מה שהופך אותה לכלי אכיפה וחקירה יעיל במיוחד.
מיד לאחר הקמת הרשומה, ביקשה ה-FIU לכלול בה את ארגון חזבאללה ולהקפיא את כל הנכסים שידועים כשלו, או חשודים ככאלה, במדינה.[22] בימים שלאחר מכן, ממשלת ארגנטינה הכניסה אל הרשומה ארגוני טרור נוספים[23] – צעד ששיכך ביקורת ציבורית לפיה היא פועלת רק נגד חזבאללה.[24]
ב-18 ביולי 2019, יום השנה ה-25 לפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה צוין באסיפה המונית מול המבנה המחודש, במקום בו הוא התרחש. מאוחר יותר באותו הבוקר, השגריר ניית'ן סיילס (Sales), המתאם לסיכול טרור בממשל ארה"ב, פתח את ועידת השרים השנייה ללוחמה בטרור שנערכה בעיר הבירה. כנציג הקהילה היהודית בארגנטינה, קראתי ביומה הראשון למדינות האזור – ובמיוחד פרגוואי וברזיל, שכנותיה של ארצי – להגדיר גם הן את חזבאללה כארגון טרור. הוועידה ננעלה ביום שלמחרת, באופן סמלי למדי, בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה ובנוכחות מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו.
חששות מפני העתיד
חרף ההחלטה נגד חזבאללה והישגים נוספים במדיניות החוץ של המדינה, הנשיא מאקרי סיים את כהונתו ב-10 בדצמבר 2019, בעיקר בגלל כישלונו להניע את הכלכלה המקרטעת. אחד ממאפייניה הבולטים של המערכת הפוליטיקית בארגנטינה היא שממשל חדש מנסה תמיד להפוך מיד את המדיניות שיישם קודמו, לעתים קרובות מבלי לנסות להעריך את מידת ההצלחה או היעילות שלה. משום כך, הייתה דאגה מסוימת מכך שהממשל הנכנס של הנשיא אלברטו פרננדז (Fernandez), יחד עם סגניתו, הנשיאה לשעבר כריסטינה פרננדז דה קירשנר, עשוי לגלות יחס סלחני יותר כלפי חזבאללה מאשר ממשל מאקרי. היו הסימנים לכך: עוד לפני שנכנסה לתפקידה אמרה סבינה פרדריק (Frederic), השרה החדשה לביטחון פנים, שלדעתה חזבאללה אינו מהווה "בעיה אמיתית" עבור ארגנטינה, ושהגדרתו כארגון טרור צריכה להשקל מחדש.[25] הנשיא פרננדז, שמודע היטב לתלותו בסיוע האמריקאי בדיונים מול קרן המטבע העולמית על חבילת הסיוע בגובה 57 מיליארד דולר לארצו, לא שמח על ההצהרה. זמן קצר לאחר מכן חזרה בה פרדריק מדבריה ואמרה ש"אם המומחים טוענים כי ההכרזה על חזבאללה כארגון טרור טובה למדינה ולאזור, אנחנו נדבוק בה."[26] עם זאת, באותו ראיון, הסבירה השרה המיועדת שחזבאללה הוא גם ארגון חברתי, שפעילותו בתחומי הצדקה ורווחת הקהילה ראויה לשבח.
הנשיא פרננדז מגיע לישראל, ינואר 2020 | Photo: Casa Rosada Precidencia (CC BY 2.5 AR)
למרות הרוח הקרירה הנושבת מהארמון הנשיאותי, מוקדם יותר השנה נפגשנו, נשיא AMIA אריאל איכבאום ואנוכי, עם שר המשפטים והשרה לביטחון פנים. שניהם התחייבו להמשיך במאמצים המשותפים עם האינטרפול בדבר ה"התראות האדומות" ולשמר את הגדרתו של חזבאללה כארגון טרור.[27] זאת ועוד, הנשיא פרננדז ערך את הביקור הרשמי הראשון שלו בישראל בינואר, כשהגיע להשתתף בטקס במלאת 75 שנה לשחרור אושוויץ. לאחר הטקס, הוא נפגש עם הנשיא ראובן ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו. פרננדז ונתניהו אף קיימו מסיבת עיתונאים משותפת, שבה הנשיא הארגנטינאי חזר על המחויבות שלו ל"גילוי האמת במקרה של הקהילה היהודית בארגנטינה". עם זאת, היה זה מפתיע שפרננדז ונתניהו כלל לא הזכירו את איראן, על אף שהאחרון שיבח את ממשלת ארגנטינה על המשך הגדרתה של חזבאללה כארגון טרור. ככלל, אלו סימנים חיוביים, והקהילה היהודית בארגנטינה מקווה שהממשלה תדבוק בקו הזה לאורך כל כהונתה. באחרונה, ב-3 ביולי 2020, השופט הפדרלי מיגל אנחל גררו (Guerrero), הממונה על החקירה כנגד חמולת ברכאת במחוז מיסיונס (Misiones), האריך את הקפאת הנכסים של מספר יחידים וארגונים. אלו כללו את חזבאללה ומנהיגה חסן נסראללה; הארגון לביטחון חיצוני של חזבאללה (ESO) ואחד מבכיריו, סלמאן ראוף סלמאן; וחמולת ברכאת, משפחת הסוחרים הממוקמת באזור משולש הגבולות של ארגנטינה, פרגוואי וברזיל (TBA), ומואשמת בהלבנת כספים ומימון טרור.[28]
סיכום
שנה בדיוק לאחר ההכרזה של מאקרי על חזבאללה כארגון טרור, נראה שעדיין ישנה עבודה רבה לפנינו. איש מהחשודים בפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה לא נעצר; איראן עדיין ממנת פעילויות טרור של חזבאללה מעבר לים; מותו הטרגי של אלברטו ניסמן טרם פוענח, ועל אף שהחקירה הרשמית הכריזה על סיבת מותו כרצח, ממשלת פרננדז החדשה הפעילה לחצים להגדרתה כהתאבדות.[29] בנוסף, טענות לפיהן לאיראן וחזבאללה אין כל קשר למתקפות הטרור ב-1992 ו-1994 עדיין נפוצות בארגנטינה. ברמה האזורית, הפעילות נגד חזבאללה נותרה בעיקר ברמה ההצהרתית. על אף שפרגוואי הלכה בעקבותיה של ארגנטינה והכריזה על חזבאללה כארגון טרור ב-2019,[30] אסונסיון לא נקטה בצעדים נוספים, משמעותיים יותר כנגד הארגון, תוך התעלמות מהפעילות הכלכלית הענפה שלו בעיר סיודד אל אסטה (Ciudad del Este). בניגוד לארגנטינה, פרגוואי לא הקפיאה אף נכס של איש חזבאללה. בתחילת 2020, גוואטמלה, הונדורס וקולומביה הכריזו על חזבאללה כארגון טרור.[31] ברזיל, חרף לחצים שהופעלו עליה ממקורות שונים, הוציאה עד כה הצהרות עמומות בלבד בנושא וטרם החליטה על מדיניותה. לבסוף, נשיא אורוגוואי אמר לאחרונה שהוא "שוקל" לנקוט בצעד דומה.[32]
קיר ההנצחה מחוץ לבניין AMIA המחודש, 2015 | Photo: Jaluj on Wikipedia (CC BY-SA 4.0)
חרף ההצהרות הללו, הפעילות נגד חזבאללה בדרום אמריקה נבלמה במידה רבה כעת בגלל מגפת הקורונה. בעת כתיבת שורות אלה, הנגיף מכה בצורה קשה במיוחד בברזיל, צ'ילה ופרו. קשה לדמיין, אפילו בתום המשבר, שהמלחמה בטרור תוצב במקום גבוה בסדרי העדיפויות של הממשלות הללו. יחד עם זאת, ישנן עדיין סיבות להיות אופטימיים. ועידת השרים השלישית ללוחמה בטרור, שנערכה בקולומביה ב-20 בינואר 2020,[33] נפתחה בדברים חריפים של מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו, שקרא לפעילות נחרצת של שאר מדינות האזור נגד הטרור.[34] ההכרזות של ארגנטינה, פרגוואי, קולומביה, גוואטמלה והונדורס על חזבאללה כארגון טרור, והמחויבות המתמשכת של מדינות היבשת לקיום הוועידות השנתיות האלה, אינן רק צעדים חשובים בדרך למילוי המחויבות לאמת ולצדק; לצד לחץ מקומי ובינלאומי, הן עשויות לסמל את יריית הפתיחה לשינוי אמיתי באזור. ההתפתחויות האזוריות האחרונות המוזכרות לעיל מדגימות את חשיבות העבודה של הקהילה היהודית בארגנטינה ומשפחות הקורבנות במשך השנים הקשות הללו: שימור זכר הנספים; הרחבת הידע בעולם על מאורעות אותו בוקר טרגי של ה-18 ביולי 1994; המשך המצוד אחר מבצעי הפיגוע; הפעלת לחץ על ממשלת ארגנטינה ומדינות נוספות ביבשת; וכינון שיתופי פעולה והשגת תמיכה בינלאומיים במאמץ למציאת אסטרטגיות יעילות ללוחמה בטרור. עלינו להבטיח שהצעדים הללו הם רק תחילת התהליך, ולא סופו.
עו"ד מיגל ברונפמן
הוא מומחה למשפט פלילי ובינלאומי מבואנוס איירס. הוא מייצג את הקהילה היהודית בארגנטינה מ-1998 בהליכים הפליליים הנוגעים לפיגוע הטרור נגד AMIA. ב-2013 הוא הוביל את המאבק המשפטי נגד מזכר ההבנות (MoU) שנחתם בין ארגנטינה לאיראן. לאחר תהליך בן שנתיים קבע בית משפט פדרלי כי המזכר אינו חוקתי, וכתוצאה מכך הוא מעולם לא יושם.
הערות:
[1] קרלוס רוקוף (Ruckauf), שר הפנים בזמן הפיגוע וסגן הנשיא מ-1995 עד 1999, הציע זאת בעדות תחת שבועה. רוקוף סיפר לבית המשפט ששירות המודיעין הלאומי (SIDE) גילה לנשיא דאז קרלוס מנם (Menem) על הקשר האיראני לפיגועים. עם זאת, שר החוץ בממשל מנם, גואידו די טלה (di Tella), ייעץ לנשיא לא להאשים את איראן בפומבי, מחשש לתגובת נגד מצדה. רוקוף סיפר בעדותו כי לדעתו של די טלה, ארגנטינה לא היתה יכולה להתמודד עם איראן בעימות פומבי, ולו בזירה הדיפלומטית. מנם שעה לעצתו של שר החוץ שלו. עדותו של רוקוף ניתנה בפני בית המשפט הפדרלי מס' 3 ב-12 באוגוסט 2003. ראו גם תיק החקירה של AMIA, עמוד 66.673. [2] לפי החוק בארגנטינה, שופטים במשפט הפלילי יכולים גם להתמנות כאחראים על החקירות הראשוניות בתיקים מסוימים, לצד התובעים. [3] סוחר מכוניות משומשות בשם קרלוס טללדין (Telleldín) וארבעה שוטרים ממחוז בואנוס איירס נעצרו ונחקרו במשך שנים, לאחר שהואשמו במעורבות בתכנון הפיגוע. עם זאת, בספטמבר 2004, בתום משפט שנמשך שלוש שנים, זוכו כל החמישה. [4] הדוח הסופי של SIDE על חקירת AMIA, שהוגש לבית המשפט ב-2004. [5] תיק המשפט של AMIA, 5 במארס 2003. פסק הדין ניתן על ידי השופט הפדרלי חואן חוזה גליאנו (Galeano). [6] תיק המשפט של AMIA, 9 בנובמבר 2006. פסק הדין ניתן על ידי השופט הפדרלי רודולפו קניקובה קוראל (Rodolfo Canicoba Corral), לבקשת התובע הפדרלי אלברטו ניסמן. [7] אלה כללו את: אלי פלאהיג'אן (שר המודיעין דאז); אחמד וחידי (ראש כוח אל-קודס); מוחסן רזאי (ראש הפסדראן); אחמד רזא אשגרי (מזכיר בשגרירות איראן בבואנוס איירס); מוחסן רבאני (נספח תרבות בשגרירות); והאזרחים הלבנונים עימאד מורנייה (ראש ה-ESO, שנהרג ב-2008) וסמואל סלמאן אל רדה, הידוע גם כסלמאן ראוף סלמאן. [8] “Cristina Kirchner entabló relaciones comerciales durante su viaje a Angola”, El Territorio, 12/5/2012 (link). [9] Federico Merke, “Examining Argentina´s New Foreign Policy under Macri”, RUSI Newsbrief 36:2, 17/03/2016 (link) ; Oxford Business Group, “Argentina's foreign policy to focus on multilateralism and trade”, n.d. (link). [10] תלונה פלילית שהוגשה רשמית על ידי התובע אלברטו ניסמן לבית המשפט הפדרלי מס' 4 ב-14 בינואר 2015; ראו גם: “Argentina’s President Kirchner Named in Criminal Complaint,” The Wall Street Journal, 14/01/2015 (link). [11] “Five years on from his death, Nisman debate still rages on”, Buenos Aires Times, 17/1/2020 (link). [12] בבחירות לנשיאות באוקטובר 2019 זכתה המפלגה הפרוניסטית, ומנהיגה אלברטו פרננזדז (Fernandez) נבחר לנשיא כשלצדו כסגנית – הנשיאה לשעבר כריסטינה פרננדז דה קירשנר. [13] Merke, “Examining Argentina´s New Foreign Policy.” [14] Agustino Fontevecchia, “Argentina’s Love-Hate Relationship With The US And The Roles Of Venezuela And Cuba In a Fernández-Fernández Administration”, Forbes.com, October 23, 2019 (link). [15] במהלך כהונתו של שטולמן כשגריר בארגנטינה, ביקרה בישראל סגן נשיא ארגנטינה גבריאלה מיקטי, וראש הממשלה בנימין נתניהו ביקר בארגנטינה – ראש הממשלה הישראלי הראשון שעשה זאת במסגרת רשמית. לפני שסיים את כהונתו, העניקה ממשלת ארגנטינה לשטולמן את האות האזרחי הגבוה ביותר שלה, “Gran Cruz of the Mayo Order”,, שהוענק, לפני כן, למשל, למלך ספרד. [16] "Brazilian police arrest alleged Hizballah financier", Reuters, 21/9/2018 (link). [17] JTA, “Argentina freezes assets of suspected Hezbollah fundraising network”, The Times of Israel, 16/7/2018 (link). [18] Ibid. [19] Lucia Sigal, “A photo exhibition depicts the horror 25 years after the worst terrorist attack in Argentina,” LatinAmerica Post, 19/7/2019 (link). [20] Jaime Rosemberg, “Macri se dispone a firmar el decreto que declara terrorista a Hezbollah,” La Nacion, 11/07/2019 (link). [21] www.jus.gob.ar; “Macri paves way for Hizballah to be deemed a ‘terrorist organization’ in Argentina”, MercoPress.com, 17/7/2019 (link). [22] “UIF ordena congelamiento de activos de Hezbollah, su ala militar y lideres de la organization.” Ministerio de Justicia (Ministry of Justice) Argentina, July 18, 2019. [23] Martin Dinatale, “La Argentina ya tiene un registro con 1100 terroristas y organizaciones extremistas islamicas”, Infobae, 2/8/2019 (link). [24] “Rechazo al decreto de Macri que declara a Hezbollah como agrupación terrorista”, Pagina12, 17/7/19 (link). [25] “Sabina Frederic calificar a Hezbollah como una organización terrorista es comprarnos un problema que no tenemos,” visavis.com.ar, 30/10/2019 (link). [26] “Sabina Frederic: ‘Si mantener a Hezbollah como organizacion terrorista, nos protégé a todos, estoy de acuerdo,’” Infobae, 16/12/2019 (link). [27] “El Gobierno se comprometio ante la AMIA a mantener los pedidos de captura de los iraníes acusados por el atentado”, Infobae 13/1/2020 (link); “El presidente de la AMIA se reunió con la ministra de seguridad”, AJN, 15/12020 (link). [28] “Argentine federal judiciary extends freeze of Hezbollah funds”, The Jerusalem Post, 12/07/2020 (link). [29] Mar Centenera, “Alberto Fernández cambia de postura frente a Nisman y pone en duda su asesinato”, El Pais, 3/1/2020 (link). [30] Herb Keinon and Rachel Wolf, “Paraguay labels Hezbollah a terror group, Brazil may follow,” The Jerusalem Post, 19/8/2019 (link). [31] “Guatemala, Colombia and Honduras take ‘important step’ in designating Hezbollah a terrorist organization,” World Jewish Congress, 22/1/2020 (link). [32] “El presidente de Uruguay considera declarar a Hezbollah una organización terrorista”, ItonGadol, 21/5/2020 (link). [33] “The Anti-Terrorism Conference arrived in Colombia”, LatinAmerica Post, 21/1/2020 (link). [34] U.S. Department of State, “Secretary Michael R. Pompeo at the Opening Plenary of the Third Western Hemisphere Counterterrorism Ministerial” (link).