עם קצת איפוק בדיווחיו ומשנה זהירות בהעברתם לממומנים, קים דארוק עשוי היה עדיין להיות מוצב בוושינגטון היום. הנה שש עצות שיכולות לחסוך מדיפלומטים מכהנים גורל דומה
השגריר קים דארוק, ב-2018 | Photo: Argonne National Laboratory/Flickr (CC BY-NC-SA 2.0 - image cropped)
התפטרותו הכפויה בתחילת יולי של שגריר הוד מלכותה בוושינגטון, סיר קים דארוק, בעקבות הדלפת דיווחיו הבלתי-דיפלומטיים ללונדון על אודות תפקודו של הנשיא טראמפ וממשלו, האירה בהבזק היבטים פחות מוכרים של תפקידו ותפקודו של דיפלומט בכיר במדינה זרה. הפרשה מלמדת רבות עבור מי שמבקש להבין כדבעי מה מתרחש באכסדראות הכוח ובמבוכים הפוליטיים, שבהם דיפלומט חייב לנווט בזהירות כדי למלא בהצלחה את משימותיו. היא גם טומנת בחובה לקחים חשובים למי ששואף להצטרף לשירות הדיפלומטי ולאלה שכבר משרתים בו.
תחומי עיסוקו של שגריר מגוונים: החל בניהול והפעלת צוות שבו חברים גם פונקציונרים שאינם כפופים למרותו ולסמכותו, עבור בשימור ובקידום היחסים בין מדינתו לבין מדינת השירות – גם כשהים סוער וגם כשהכל מתנהל על מי מנוחות – וכלה בדווחים רלוונטיים למטה על המתרחש בבירה שבה הוא מוצב, שיסייעו בגיבוש המדיניות המתחייבת מכך. תפקיד השגריר כולל כמובן גם מתן המלצות והערכות כדי לחדד את התמונה המתעצבת במטה – שלו זווית ראייה רחבה יותר, שלא לדבר על מקורות אינפורמציה נוספים ומערכת שיקולים שאינם תמיד ידועים ונהירים לשגריר.
כל זה קורה בעידן התקשורת האלקטרונית והרשתות החברתיות, שהן חרב פיפיות ואליה וקוץ בה בעת ובעונה אחת. הן אמנם מסייעות בהעברה זריזה של מסר לקהלי יעד נבחרים, אך גם מהירות מצינורות הדיווח הדיפלומטיים המסורתיים. לא אחת מגיעים דיווחים איכותיים מאוד, ולעיתים בלעדיים, למטה משרד החוץ שעות אחרי שהם כבר פורסמו בתקשורת האלקטרונית. התופעה מחייבת כמובן היערכות שונה, מבלי לזנוח את הדיפלומטיה הקלאסית שאינה עוסקת רק במירוץ אחרי אירועי השעה.
במקום תיאורים בלתי מחמיאים על ממשל טראמפ, דארוק יכול היה לכתוב: "ניתן להתרשם שמדיניותו אינה קוהרנטית, וקשה בשלב זה להבין את העקרונות המנחים אותה". משפט כזה אינו תופס כותרות, אך דיפלומט מנוסה יבין את המסר הטמון בו
פרשת השגריר דארוק טומנת בחובה, אם כן, מספר לקחים חשובים לכל דיפלומט:
1. הרצחת וגם ירשת. המקצוע רווי סיכונים מקצועיים, גלויים וסמויים. יש להניח שלא כל מה שפורסם לגבי פרשת דארוק קרוב למציאות, והגירסה שמסר העיתונאי בן ה-19 לגבי מניעיו בפרסום ההתבטאויות של השגריר ונסיבותיהן מעוררת לא מעט תמיהות.[1] למותר לציין שעיתונאי זוטר כמוהו לא מקבל סתם כך "חומר נפץ" מסוג זה; מי שמסר לו את המברקים ידע בוודאי את חומרת הנזק שביכולתם לגרום. מכאן ברור גם שלגורם כלשהו או גורמים כלשהם הייתה כוונה לפגוע פגיעה מקצועית אנושה בדארוק, באופן שייאלץ אותו לסיים את תפקידו. והם הצליחו.
לאור ניסיונו הרב בתחום, מפתיעה אפוא התמימות – אין דרך אחרת לתאר זאת – שבה נהג דארוק, כאשר השתמש בביטויים כמו "נעדר כישורים", "חסר ביטחון" ו"מגושם" בדיווחיו.[2] אדם המשרת בתפקיד יוקרתי ונחשק חייב לקחת בחשבון שרבים – בדרך כלל מהסביבה המקצועית שלו – מעוניינים להכשילו ולרשת אותו. הדבר כמובן מחייב משנה זהירות בכל מלה היוצאת מן הפה או המקלדת.
כאשר דיפלומטים מדווחים דיווחים חמורים, עליהם להיצמד ללשון דיפלומטית מדודה ולהימנע מתיאורים המתאימים לצהובונים. השגריר דארוק יכול היה, למשל, להתבטא כך: "ניתן להתרשם שמדיניות הממשל (או הנשיא) אינה קוהרנטית, וקשה בשלב זה להבין את העקרונות המנחים אותה". משפט כזה אינו תופס כותרות, אך מי שהדיפלומטיה אומנותו יבין את המסר הטמון בו, מה גם שהוא קורא דיווחי תקשורת וחשוף לחומרים נוספים.
2. זמן אבוד. השגריר וצוותו מצופים לפרוס רשת של קשרים והיכרויות עם בעלי תפקידים במדינת השירות, וכן עם מועמדים פוטנציאליים לתפקידים פוליטיים ויועציהם השונים. עם זאת, מכאן ועד לעיסוק ממכר, כפי שקורה לעתים לבעלי תפקידים בכירים, בדירוג תפקודו של ממשל כזה או אחר – ארוכה הדרך. מכיוון שממילא יהיה על השגריר לעבוד עם הממשל הבא – בין אם בעלי התפקידים בו נושאים חן בעיניו או לא – אין טעם להשחית זמן ומשאבים רבים על דיווחים מסוג כזה.
הציוצים הארסיים של טראמפ לאחר חשיפת תוכן המברקים של דארוק. "איש מטומטם" ו"טיפש נפוח"
3. פגוש את העיתונות. בכל משרד חוץ רציני פועלים מחלקת מחקר מדיני ואגף תכנון אסטרטגי הניזונים ממגוון מקורות: תקשורתיים, אקדמיים, מודיעיניים ועמיתים מקבילים בזרועות ממשל אחרות, שתפקידם לתרום לגיבוש תמונה והמלצות לפעולה ברמה האסטרטגית מול מדינות מפתח. דיווחיו של השגריר וצוותו, גם אם הם איכותיים ובלעדיים, הם רק מרכיב אחד בגיבוש התמונה הרחבה.
השגריר אינו איש תקשורת או איש אקדמיה, שתפקידו לדווח ולנתח; תפקידו המרכזי הוא לנווט את דרכו במציאות שבה הוא פועל, ולהמליץ למטה המשרד כיצד לנהוג כדי לקדם את האינטרסים של ארצו. אין זה מונע ממנו לדווח על בעיות עומק במדינת השירות, כגון סוגיות פליטים, מיעוטים, התכנסות בענייני פנים, בעיות דמוגרפיות ועוד, אשר חשובות להבנת האתגרים שבפניהם ניצב השלטון המקומי והשלכותיהם על עבודת השגרירות ומדיניות החוץ של ארצו.
עם זאת, בצד התקשורתי יש לשגריר ולקצין העיתונות שלו תפקיד חשוב: לוודא, באמצעות מערכת הקשרים שהם מקיימים ומטפחים, את אמינותם של דיווחים רלוונטיים המתפרסמים בתקשורת, בדיקת דיווחים כוזבים ומוטים, ושאיבת מידע שהעיתונאי או עורכו החליטו לא לפרסם משיקולים כאלה ואחרים. זהו היתרון היחסי, וכמעט שובר השוויון, של שגרירות פעילה בשטח. עיתונאים ועורכים רציניים לא תמיד מפרסמים את כל הידוע להם, אך פעמים רבות מוכנים לחלוק מידע זה באופן דיסקרטי – בתמורה, כמובן, למידע איכותי ואמין שהשגריר וצוותו מוכנים או מסוגלים לספק להם (מה שמטיל אחריות גם על המטה בארץ להעביר לשגרירות מידע כזה, באופן רציף ובפרקי זמן מהירים).
יש להיזהר גם מגילויי לב בפני עמיתים ממדינות ידידותיות, כיוון שדיווחיהם הרגישים עלולים להתפרסם באחד הימים - כפי שקרה לי, כאשר מצאתי את שמי בהדלפות ויקיליקס
4. ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. הדלפות לשם חיסול יריבים פוליטיים או מקצועיים אינן המצאה חדשה, אך בעידן האלקטרוני הן נעשות קלות וקטלניות יותר. תירוצים והסברים בדיעבד שהמברקים שנשלחו היו הגיגים פרטיים שלא נועדו לתפוצה רחבה, אינם מספיקים.
ישנם מספר אמצעי זהירות שעל הדיפלומט המקצועי לנקוט בהם כדי להפחית את רמת הסיכון לו, לתפקידו ולשגרירות שבה הוא משרת. למשל – אף שאיש לא יודה בכך לעולם, יש לעתים פעולות שכדאי להשאיר לדרג נמוך יותר, ובמקרה של הסתבכות להסביר שמדובר ב"דרג זוטר" שפעל ללא סמכות ובניגוד לעמדת ממומניו.
זכור מקרה העובד בשגרירות ישראל בלונדון, שצולם בלא ידיעתו ב-2017 על ידי תחקירן מטעם רשת "אל-ג'זירה" כשהוא מספר על רצונו "להפיל" חברי פרלמנט בריטיים המובילים קו אנטי-ישראלי, בהם סגן שר החוץ אלן דאנקן.[3] אף שאין בידיי כל מידע שהשגרירות הובילה מדיניות כזו - והדבר אינו סביר - הרי שנציגיה מיהרו לנסות ולצמצם נזקים מהפרשה המביכה. השגריר הישראלי התנער מדבריו של עובד השגרירות (שנטען כי לא היה דיפלומט, כפי שהציג את עצמו לכאורה, אלא עובד מקומי ישראלי – עמ"י), הבטיח כי הוא יסיים את תפקידו בקרוב והתנצל בפני סגן השר דאנקן.
במקרים רגישים רצוי להימנע מהעברת דיווחים באמצעים אלקטרוניים, גם אם הם מאובטחים. העברה פיזית יכולה להפחית בצורה דרסטית את הסיכון לדליפה או זליגה, הגם שאינה מחסנת מפניהן. היו מקרים – שלא כאן המקום לפרטם – שבהם הדיווחים הועברו בעל פה או בכתב באמצעות שליח או בלדר, ובכל זאת למקבל הדיווח היה אינטרס להדליפם, אף שברור שבצעד זה הוא "שורף" מקורות.
על השגריר לזכור שכאשר עתיד היחסים הבילטרליים מונח על הכף – ראשו יהיה לרוב המטבע שבאמצעותו תשלם ממשלתו כדי להחזיר אותם למסלולם
5. ספינה דולפת. בהמשך לכך, יש גם להיזהר מגילויי לב בפני עמיתים ממדינות ידידותיות, כיוון שדיווחיהם על השיחה הרגישה עלולים להתפרסם באחד הימים. על כך אוכל להעיד באופן אישי: דיווח של שגריר אמריקאי על שיחה שערך עמי דלפה לוויקיליקס והתפרסמה. למזלי, תוכן השיחה והדיווח לא היו "עסיסיים".
ישנם גם מקרים שבהם גורמים ממלכתיים במדינת השירות "משתפים" מידע רגיש מתוך מטרה שיודלף ויפגע במישהו. במקרים שבהם הדבר אינו מסתייע – כי מקבל המידע נשמר על נפשו ונוקט בכל אמצעי הזהירות הנחוצים – הם מדליפים את המידע לתקשורת באמצעות צד שלישי.
דיפלומט ישראלי בכיר חווה זאת על בשרו לפני מספר שנים, בעת פגישה שערך בכיר ישראלי עם מקבילו בבירה אירופית חשובה. בפגישה סוכם בין הצדדים כי הדברים החריפים שנאמרו במהלכה יישארו חסויים, וכך נהג אותו דיפלומט. עם זאת, הדברים הודלפו כעבור זמן קצר ועוררו את זעמו של הממונה הישיר של הדיפלומט, שכעס שהלה לא דיווח לו על תוכן השיחה. במקרה זה, סביר להניח כי מי שהוציאו לבסוף את המידע היו המארחים, שהבחינו שהדברים לא הודלפו כמצופה מהצד הישראלי ועשו את הצעד בעצמם. הדיפלומט הישראלי, שנהג כפי שהוסכם, מצא עצמו בין הפטיש לסדן.
.
6. מגש הכסף. לבסוף, על השגריר לזכור תמיד: כאשר טיב, או אפילו עתיד, היחסים הבילטרליים מונחים על הכף – ראשו של השגריר יהיה לרוב המטבע שבאמצעותו תשלם ממשלתו לשם הפיכת העקוב למישור.
* * *
מהאמור לעיל ניתן להבין שעיסוקו של השגריר אינו מצטמצם רק בהפקת צלילים משקשוק קוביות הקרח בכוס הוויסקי בקבלות פנים נוצצות. עליו לפקוח שבע עיניים, לעשות אזנו כאפרכסת, לוודא שכל אנשי צוותו עובדים על אותו תדר ולוודא שיש לו דו-שיח קונסטרוקטיבי גם עם שולחיו. פרשת המברקים של דארוק הזכירה לנו כי לעתים כדאי לשגריר, בפרפראזה על התבטאות של רמטכ"ל ישראלי לשעבר, גם לנעול נעליים גבוהות.
הערות:
[1] למאמר ב-Daily Mail:
[2] לדיווח ב-CNN:
[3] לדיווח ב"הארץ":
השגריר יעקב רוזן-קניגסבוך הינו עמית מחקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) במרכז הבינתחומי הרצליה ויועץ למיפוי דמוגרפי. שירת כשגריר ישראל בירדן בשנים 2009-2006.
(צילום: עודד רענן)