הפליטים שברחו ממלחמת האזרחים מהווים היום קרוב לעשירית מאוכלוסיית הממלכה ההאשמית ומעמידים את השלטונות בעמאן בפני בעיות דמוגרפיות, כלכליות וביטחוניות. מדינות העולם, ובהן ישראל, חייבות להתגייס ולעזור
ילד סורי במחנה הפליטים אל-מפרק, ב-2016 | Photo: World Humanitarian Summit/UN Photo/Mark Garten (CC BY-ND 2.0)
ארגון המחקר הנורבגי FAFO פרסם בסוף פברואר 2019 מחקר מקיף על הפליטים הסורים השוהים בירדן, על סמך מדגם שערך בקרב 40 אלף איש.[1] הוא בדק מגוון רחב של היבטים בחייהם, כגון מוצאם הגיאוגרפי של הפליטים, גודל ממוצע של משפחה, גיל נישואין, חציון גילים, השכלה ואפשרויות ותחומי תעסוקה בירדן. המחקר נערך בשיתוף השלטונות בעמאן, שהגישו לחוקרים סיוע לוגיסטי וסטטיסטי.
לפי רישומי הנציבות העליונה לפליטים של האו"ם (UNHCR), בירדן נמצאים כיום כ-660 אלף סורים הרשומים כפליטים.[2] המספר האמיתי גדול ככל הנראה לפחות ב-150 אלף איש, אשר מסיבות שונות ומגוונות מעדיפים שלא להירשם בנציבות ומצליחים להסדיר חייהם במרחבים המטרופוליטניים של הממלכה.
כך או כך, הפליטים הסורים מהווים קרוב ל-8.5% מהאוכלוסייה הנוכחית בירדן. בהתחשב בבעיותיה הכלכליות של סוריה, שכנראה אין בכוחה או ברצונה לקלוט את אלו שנמלטו ממנה במהלך מלחמת האזרחים בשנים 2018-2011, יש לצפות שרוב הפליטים הסוריים בירדן (ובמדינות אחרות) יישארו בה בעתיד הנראה לעין, במקומות מושבם הנוכחיים. אם הערכה זו נכונה, הרי שיש לה השלכות ישירות על יציבות הממלכה ובאופן עקיף על היציבות האזורית.
ירדן כבר התמודדה לפני 15 שנה עם גל פליטים מעיראק, שסקר של אותה FAFO מ-2007 העמיד את מספרם בכ-500 אלף נפש (אחרים העריכו בשעתו שמדובר בקרוב למיליון איש).[3] כעשור לאחר מכן, עם השתלטות ארגון דאעש על חלקים מעיראק ב-2014, נרשם גל נוסף של כ-30 אלף פליטים שהגיעו לירדן. קשה לדעת כמה פליטים עיראקים נותרו כיום בירדן (אף שנוכחותם בעמאן מורגשת היטב) - נתונים עדכניים של UNHCR מדברים על 67 אלף פליטים עיראקים, שכ-30 אלף מהם הגיעו אחרי 2014. מחצית מאותם 67 אלף מוצאם מבגדאד, אך גם כאן לא ברור אם הנתונים משקפים את מספרם האמיתי של העיראקים – או רק כאלה שנאלצו או שהעדיפו להירשם.[4]
48% מהפליטים הסורים הם מתחת לגיל 15 - ובהנחה שלא יחזרו לארצם בשנים הקרובות, הם צפויים לשנות את המרקם הדמוגרפי בירדן בעשור הבא
חשוב לציין כי לא ניתן לגזור גזרה שווה בין הפליטים העיראקים לבין הסורים, לאור השוני הרב בין האוכלוסיות. רוב הפליטים שנמלטו מעיראק היו עירוניים וקרוב למחצית מהגברים היו בעלי השכלה גבוהה.[5] לפליטים העיראקים לא הוקמו מחנות וכולם התגוררו באופן חופשי ברחבי ירדן – בעיקר בעמאן. חלקם הגיעו לממלכה עם ממון בכיסם ורכשו בה נכסים – מה שאינו נכון לגבי הפליטים מסוריה (המחבר התגורר בין השנים 2006-2009 בבירת ירדן והיה עד לעלייה התלולה במחירי הנכסים בעיר בשל רכישת נדל"ן על ידי פליטים עיראקים בעלי אמצעים).
הסורים שברחו מארצם הם סיפור אחר לגמרי. הנתון המעניין הראשון בדוח של FAFO הוא גילם של הפליטים: 48% מתוכם מתחת לגיל 15. מספר גבוה כזה לא היה קיים אפילו בסוריה שלפני פרוץ ההתקוממות ב-2011.[6] נתון משמעותי נוסף הוא שפליטות סוריות בירדן מתחתנות בגיל צעיר יותר מאשר בסוריה שלפני 2011. גודל משפחת פליטים ממוצעת הוא 5.3 נפשות.[7]
חשוב גם לציין שמוצאם של כ-40% מן הפליטים במדגם הוא במחוז דרעא בדרום סוריה, הגובל בצפון הממלכה. הגבול בין ירדן לסוריה סומן בתום מלחמת העולם הראשונה באופן שרירותי למדי, תוך שהוא חוצה מרחבי מחיה של שבטים. כתוצאה, נוצר מצב שבו שבטים או פלגי שבטים מצאו עצמם משני צדי הגבול. כמעט מאה שנה לאחר מכן, קשרי משפחה אלו הקלו על קליטתם של הפליטים שנמלטו מסוריה לצפון הממלכה ההאשמית, והם מרגישים בנוחות יחסית בירדן ולא ימהרו לשוב לסוריה במצבה הנוכחי. רוב הפליטים שנסקרו סברו כי בשנתיים הקרובות הם ישהו עדיין בירדן, תוך הפגנת אופטימיות שמצבם כנראה ישתפר בתקופה זו. כשליש מהם הצהיר שהם שוקלים הגירה לאירופה.
הנתונים הללו מעניינים לאור העובדה שחלק גדול מן הפליטים מוצא תעסוקה בירדן במגוון מקצועות, כולל אקדמיים וחופשיים. חלק מן התעסוקה ממומן על ידי ארגוני סיוע בינלאומיים, שנחלצים לסייע לירדן לעמוד במעמסה הכבדה. עם זאת, רבים מהם מסתדרים בשוק החופשי. נתון נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא שעל פי נתוני נציבות הפליטים של האו"ם, רק 163 אלף סורים חיים במחנות פליטים[8] – כ-85 אלף במפרק ו-78 אלף באל-זעתרי – והשאר פזורים בכל רחבי הממלכה ונעים בה באופן חופשי.[9]
השלכות
הנתונים לעיל מצביעים על מספר מגמות משמעותיות. ראשית, ירדן צפויה בעתיד הקרוב לתוספת אוכלוסייה צעירה ודינאמית, שתוך כעשור תיתן אותותיה על המרקם הדמוגרפי. יש מי שיוכל לראות בה הפרה של "האיזון הדמוגרפי" שאליו התרגלנו מאז 1948, לפיו לפחות מחצית מן האוכלוסיה בעלת שורשים פלסטיניים. יש להניח שמחד גיסא, המצוקה הכלכלית תדחוף מספר הולך וגודל של נערות ונשים סוריות להינשא לאזרחים ירדנים, ומאידך גיסא נראה שכבה של "עשירים חדשים" ממוצא סורי שיתבססו בערים הגדולות. באסון האוטובוס הירדני שנסחף בשיטפון ב-27 באוקטובר 2018, שבו נספו 21 תלמידים מבית ספר פרטי בעמאן,[10] היו שלושה תלמידים עיראקים – וזהו כנראה הכיוון גם בקרב חלק מן הסורים.
פרט להיבט הדמוגרפי ומשמעויותיו עבור קבוצות אחרות בירדן, שתרגשנה שהן נדחקות הצידה על ידי הסורים, אין להתעלם מן ההיבט הביטחוני - שגם לו תהיינה כנראה השלכות על יציבות הממלכה. בתוך מאות אלפי הפליטים הללו, יהיו תמיד גורמים חתרניים או כאלה שאינם מצליחים למצוא את מקומם, ועלולים להתגלגל לכיוונים מסוכנים. למרות ההבדלים הגדולים ביניהן, מה שקורה עם הפליטים הסורים בתורכיה – שמתמודדים הן עם קשיי שפה והן עם עוינות מצד האוכלוסייה המקומית בשל תחרות על מקומות עבודה – צריך להטריד גם את הרשויות בירדן.[11]
על הגבול המדברי הצפון-מזרחי בין סוריה לירדן נמצא מחנה פליטים סורי גדול בשם אל-רוכבאן, שבו מתגוררים כ-45,000 סורים במצוקה הומניטרית קשה. ירדן אינה מרשה להם להיכנס לשטחה מפאת שיקולי ביטחון [12] – מן המחנה יצאו בעבר כמה פיגועי "איכות" של ארגון דאעש נגד כוחות הביטחון הירדנים, ובממלכה חוששים מ"תאים רדומים" של הארגון האיסלאמיסטי ואל-קעידה.[13] בהיעדר הסדר באופק הנראה לעין, לא מן הנמנע שהמחנה ימשיך להוות סכנה מוחשית לביטחון הלאומי של ירדן מצד גורמי ג'יהאד עולמי.
אנשי ביטחון ירדניים במחנה הפליטים אל-זעתרי, ב-2012. חוששים מהסתננות גורמי טרור במחנות | Photo: World Bank Photo Collection/ William Stebbins/World Bank (CC BY-NC-ND 2.0)
ירדן זקוקה נואשות למים עבור קרוב לעשרה מיליון תושבים, ואותם רק ישראל יכולה לספק. איש אינו רוצה לחזות במהומות מים, בירדן או בכל מקום אחר
אל-רוכבאן מצוי לא רחוק מן המובלעת האמריקאית באל-תנף שבמדבר הסורי, אשר איראן והמיליציות השיעיות הסרות למרותה לוטשות עיניהן אליה. אם כוחות ארה"ב יסוגו משם, כפי שממשל טראמפ הצהיר שיעשה, הרי שהצעד יאפשר להן בין השאר גם חבירה למחנה אל-רוכבאן. איראן השיעית אינה בוחלת בהפעלת גורמי ג'יהאד סונים כדי לערער את יציבות יריבותיה, ולראייה התמיכה שהיא מעניקה לארגון חמאס, לג'יהאד האסלאמי הפלסטיני וגם לטליבאן באפגניסטאן. ההשלכות הפוטנציאליות על ביטחונה של ירדן ברורות: אזור מדברי זה קשה מאוד להגנה רציפה וצפופה, והוא מועד להברחות מסוגים שונים שגורמים המעוניינים בפגיעה בביטחונה של ירדן עלולים לרתום לטובתם. זהו נטל רציני בהתחשב במשאבים העומדים לרשותה של הממלכה.
אין ספק שצבר נתונים זה, שרבים מהם בלתי ניתנים לשינוי כרגע, מדיר שינה מעיניהם של רבים בירדן ומחוצה לה. הממלכה - למודת ניסיון באירוח פליטים במהלך כל שנות קיומה - תשכיל בוודאי להתמודד גם עם אתגר זה, שנוסף לו היבט עם פוטנציאל חתרני משמעותי. עם זאת, דומה שעל כל המוטרדים ממצבה – כולל, אך לא רק, ישראל – לעשות כל מאמץ לסייע לעמאן.
הסיוע הבסיסי ביותר הוא הכלכלי – על מנת לספק למתגוררים בשטחה ביטחון כלכלי סביר, שיוכל להפחית ולו במעט את פוטנציאל הנזק של אי היציבות סביבה. צעד ראשון בכיוון נעשה ב-14 במארס השנה על ידי האיחוד האירופי, שהתחייב להעביר לירדן, תורכיה ולבנון סכום של יותר משמונה מיליארד יורו לטיפול בפליטים הסורים בשטחם.[14] אך ניסיון העבר מלמד שלא כל ההתחייבויות הכספיות מתממשות – בוודאי שלא בלוחות הזמנים הטנטטיביים. בכל מקרה, נראה שפרט להיבט ההומניטרי, הסיוע הכספי נועד בעיקר כדי למנוע מן הפליטים לנוע לכיוון אירופה או מדינות ערב העשירות.
עם זאת, אין די בסיוע כספי: ירדן זקוקה נואשות למים כדי להרוות את צמאונם של יותר מעשרה מיליון נפשות בשטחה, ואותם רק ישראל יכולה לספק. חשוב להדגיש: אין להתייחס לאספקת המים לירדן, המעוגנת בהסכם השלום בין השתיים מ-1994, כמחווה של רצון טוב או אפילו כקלף מיקוח או מנוף בסוגיות שונות התלויות בין המדינות. דומה כי אין בר דעת שירצה לחזות במהומות מים, בירדן או בכל מקום אחר.
ולבסוף, יש לזכור שאף שיש להניח כי גורמים בעלי עניין במדינות המערב ובארה"ב יסייעו לעמאן בסוגיה הביטחונית, עם המתחים הפוטנציאליים במארג הפנימי תצטרך ההנהגה הירדנית להתמודד בכוחות עצמה.
הערות
[1] https://www.fafo.no/index.php/zoo-publikasjoner/fafo-rapporter/item/the-living-conditions-of-syrian-refugees-in-jordan. בניגוד למחקר דומה שהארגון ערך בשנת 2007 על הפליטים העיראקים בירדן, אשר ניסה להעריך את מספרם ונתקל בקשיים גדולים, הפעם נטלו החוקרים מדגם גדול והסיקו ממנו מסקנות, במקום להיכנס לסוגיה הסבוכה של מספר הפליטים.
[5] שם, עמ' 20.
[6] שם, עמ' 27.
[7] שם, עמ' 33.
[10] https://www.khaleejtimes.com/region/Jordan-flood-death-toll-rises-to-20-most/of-them-school-pupils
השגריר יעקב רוזן קניגסבוך הינו עמית מחקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) במרכז הבינתחומי הרצליה ויועץ למיפוי דמוגרפי. שירת כשגריר ישראל בירדן בשנים 2009-2006.