המשימה: להמציא את ה-Waze הדיפלומטי החדש
המאמרים המומלצים
Please reload

המשימה: להמציא את ה-Waze הדיפלומטי החדש

שירות החוץ הישראלי זקוק לתפישת הפעלה עדכנית, אשר תשלב את החדשנות הישראלית בפעילותו הדיפלומטית. מודל חדש מסביר כיצד ניתן לעשות זאת

שגריר ישראל בקמרון רן גידור (שני מימין) ובכירי ממשלה בטקס תרומת כיסאות גלגלים ביאונדה, במארס 2018 | צילום: שגרירות ישראל בקמרון

 

ב-2015 הוזמן היזם הישראלי פבלו קפלן להציג במטה האו"ם בניו יורק את המוצר הייחודי שפיתחה "כיסאות גלגלים של תקווה" (Wheelchairs of Hope), החברה שהקים: כיסא גלגלים חדשני מפלסטיק שהוא קל, עמיד ובמחיר של 100 דולר ליחידה – הזול ביותר בעולם. בתהליך הפיתוח, שבו היו מעורבים גורמים רבים, זכה המוצר גם במענק מקרן "גרנט צ'אלנג' ישראל" של משרד החוץ ורשות החדשנות לפני כחמש שנים.

 

בעקבות ההתעניינות העולמית בכיסא הגלגלים הייחודי שהציגו באו"ם, זיהה האגף לסיוע חוץ (מש"ב) במשרד החוץ את הפוטנציאל הדיפלומטי של המוצר הישראלי. מש"ב עודד את שגרירי ישראל בעולם לרכוש כיסאות כאלה מתקציב סיוע החוץ שלהם ולחלק אותם, במטרה לסייע לאוכלוסיות פגועות ובו בעת להציג בפני העולם את הצד החדשני וההומניטרי של מדינת ישראל.

 

הראשונה שהרימה את הכפפה היתה שגרירת ישראל בוויינטאם, שהקדישה את תקציב חגיגות יום העצמאות ב-2017 לתרומה של 150 כיסאות גלגלים לשיקום ילדים במדינה. האירוע, שזכה לתהודה בכל העיתונות המקומית והעניק לישראל יחסי ציבור חיוביים מאוד, עורר את תיאבונם של שגרירים ישראלים נוספים בעולם. לדברי קפלן, מוצרי "כיסאות גלגלים של תקווה" נרכשו וחולקו על ידי נציגי ישראל גם בקמרון, בסנגל, בדרום אפריקה, באוקראינה, במקדוניה, בסרביה, באקוודור ובאחרונה גם בגוואטמלה. בחברה אומרים שגם במדינות שרכשו את הכיסאות בעצמן או קיבלו אותם מגופים כמו ארגון הבריאות העולמי, במעמד המסירה נמצא תמיד שגריר ישראל או נציג אחר של המדינה, והכיתוב "Made in Israel" מוטבע עליהם. הכיסאות, יש לציין, הגיעו גם למדינות שעמן אין לישראל יחסים דיפלומטיים.

 

"כיסאות גלגלים של תקווה" הוא דוגמה מצוינת לדיפלומטיה חדשנית שכה חסרה, למרבה הצער, בפעילות שירות החוץ הישראלי. מדינת ישראל מתאפיינת בקיומו של מערך חדשנות מוביל ואיכותי הזוכה להתעניינות בינלאומית רבה, והיא משכילה למנף אותו, בעיקר ברמה הכלכלית והתדמיתית. באופן פרדוקסלי, דווקא המערך הדיפלומטי מאחר בניצול פיתוח והטמעת החדשנות ככלי מרכזי בניהול יחסי החוץ שלה. כפועל יוצא, יתרונותיו היחסיים של שירות החוץ, המופקד על מערך המוצבים הקדמי הישראלי הרחב ביותר בעולם, אינם באים לידי ביטוי במאמץ הלאומי הזה. למעשה, מקומו של משרד החוץ כמעט ונפקד מהשיח והעשייה הזו.

חדשנות בשירות הדיפלומטיה צריכה לבוא לידי ביטוי בשלוש רמות: חדשנות ארגונית, הפצת חדשנות וחדשנות טכנולוגית

מטבע הדברים, אין לישראל יכולת להתחרות במוסדות תרבות ותיקים ועתירי תקציב דוגמת ה-British Council, Institute Français, או ה-Goethe Institut. עם זאת, לשירות החוץ הישראלי יכול להיות חלק מרכזי בפיתוח תחום החדשנות ככלי עבודה דיפלומטי לחיזוק מעמדה ומקומה של ישראל בעולם, גם בנושאים שאינם כלכליים גרידא.

 

במכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית במרכז הבינתחומי הרצליה, ערכנו במשך שנתיים מחקר בינלאומי מקיף בנושא חדשנות בשירות הדיפלומטיה. מאמר זה יציג את עיקרי מסקנותיו, תוך התעמקות בנקודות שבהן מצאנו כי עולם החדשנות ועולם הדיפלומטיה יכולים לתמוך ולקדם האחד את השני.

 

חדשנות מתבטאת ביכולת להביא או להמציא פתרונות מקוריים ויצירתיים לצרכים שונים, ובדיפלומטיה הצרכים והאתגרים רבים ומגוונים. במחקר מצאנו כי חדשנות בשירות הדיפלומטיה יכולה לבוא לידי ביטוי בשלוש רמות: חדשנות ארגונית, הפצת חדשנות וחדשנות טכנולוגית.

 

חדשנות ארגונית היא שינוי ארגוני שמאמץ כלים מהמערכת העסקית והבינלאומית. בניגוד למושגים מעוררי התנגדות, מטרתה של החדשנות הארגונית אינה רק לשנות את המבנה הארגוני הקיים (ובכך לשנות בדרך כלל תנאי העסקה ושכר), אלא לגבש חשיבה ותכנון מחודשים במבנה, בתוכן, באופן הפצת העשייה ובמוקדי הכוח הפעילים בתחום. על פי הסבר זה, גיבשנו הצעה מפורטת ומנומקת לשינוי תפישתי בשירות החוץ הישראלי, שמטרתה להפוך אותו לשירות החושב ועושה דיפלומטיה המותאמת למאה ה-21.

 

ההיבט השני במחקר מכון אבא אבן הוא הפצת חדשנות ישראלית בעולם על ידי שירות החוץ הישראלי. התפתחות החדשנות הישראלית הפכה אותה לנכס מוערך ובעל חשיבות רבה, ואך מתבקש שהדיפלומטיה הישראלית תעשה בה שימוש כדי לקדם את המדינה בזירה העולמית. הפיכת החדשנות לאסטרטגיה וכלי בידי משרד החוץ הישראלי תסייע ביצירת שותפויות וקידום אינטרסים לאומיים - כלכליים, אזרחיים, מדיניים ותדמיתיים - בזירה הבינלאומית, שנעשים כיום באופן חלקי בלבד.

 

ההיבט השלישי הוא החדשנות הטכנולוגית, שעיקרו הטמעת כלים טכנולוגיים שונים בעבודת שירות החוץ - משלבי התכנון ועד הביצוע. גורמים רבים תרמו להפיכת החדשנות באומת הסטארט-אפ למשאב זמין ונגיש ואף לצורת חשיבה. המחקר שערכנו מלמד שהזירה הדיפלומטית בישראל, אף שטרם עשתה כן, יכולה להיות אחד מלקוחות הקצה המשמעותיים של כלים טכנולוגיים חדישים. על הכלים שנבחנו נמנים שיטות וטכנולוגיות מתחומי הביג-דאטה (Big Data), בינה מלאכותית (Artificial Intelligence), מציאות מדומה ורבודה (Virtual and Augmented Reality) ועוד. מטבע הדברים, נבחנו גם כלים מתחום הרשתות החברתיות והעברת המסרים, שלפחות בחלקם נעשה שימוש בעבודת משרד החוץ כבר היום.

 

מגמות ושינויים בעולם דיפלומטיית החדשנות

מספר הולך וגדל של מדינות משלבות בשנים האחרונות את החדשנות כאלמנט חשוב, ואף מרכזי, במדיניות החוץ שלהן. חשיבותה הגדולה כרכיב דיפלומטי נעוצה בשינויים שהתרחשו בעולם בעשורים האחרונים: ההתפתחויות הטכנולוגיות, ובראשן התפשטות רשת האינטרנט, והיווצרות "כפר גלובלי" בעל גבולות מטושטשים. מדינות רבות הבינו כי שילוב החדשנות בפעילות הדיפלומטית שלהן מועיל הן לדיפלומטיה והן לפעילות הכלכלית-טכנולוגית.

 

היכולת לרתום את הטכנולוגיה שפיתחו לפתרון בעיות שנוגעות לכלל המין האנושי (אנרגיה, מים, בריאות ועוד), מחזק קשרים בילטרליים ואף מאפשר לעתים למדינות לכונן יחסים שעוקפים את המשקעים הפוליטיים וההיסטוריים ביניהן.[1] בד בבד, הכנסת החדשנות לפעילות הדיפלומטית יוצרת רווח כלכלי כפול עבור המדינות: ראשית, החברות באותה מדינה מרחיבות את הפעילות העסקית שלהן על ידי קבלת גישה לשווקים חדשים.[2] שנית, ככל שכלכלה של מדינה מסוימת מתבססת יותר על חדשנות ומפתחת אותה, היא הופכת לאטרקטיביות יותר בכלכלה העולמית התחרותית.[3]

 

השימוש בחדשנות כרכיב דיפלומטי מצריך ממדינות לשנות את האופן שבו הן מנהלות את היחסים הבינלאומיים שלהן. בשל אופיו הטכנולוגי המובהק של נושא החדשנות, דיפלומטיית חדשנות איננה יכולה להיות מנוהלת רק בנתיב ממשלה מול ממשלה (G2G). מדינה שמעוניינת לקדם את החדשנות כרכיב דיפלומטי צריכה להכניס לזירה הזו את השחקנים שעוסקים בחדשנות על גווניה – גם כאלה שלא לקחו בעבר חלק במשחק הדיפלומטי, כמו מוסדות מחקר ופיתוח, חברות עסקיות, משקיעים פרטיים, עיריות ועוד.[4]

Illustrationjarmoluk (Pixabay license)

 

מגמות בישראל

אין עוררין על כך שמדינת ישראל היא מובילה עולמית בתחום החדשנות. בשנת 2018, הארגון העולמי לקניין רוחני הציב את ישראל במקום ה-11 במדד החדשנות הגלובלית.[5] הפורום הכלכלי העולמי אף דירג אותה במקום השני.[6] הנתונים הללו מעניקים ביסוס נוסף לתפישתה של מדינת ישראל ברחבי העולם כ"אומת סטארט-אפ" (“Startup Nation”).

 

ממשלת ישראל, כמו אחרות בעולם, מנסה להפיק תמורות דיפלומטיה מהחדשנות המקומית. כך, למשל, ניתן לציין את החלטת ממשלה 4021 מיולי 2018, שעסקה בקידום הפעילות הישראלית בתחום הפיתוח הבינלאומי. ההחלטה הטילה על משרד ראש הממשלה לעמוד בראש צוות בין-משרדי שיגבש את האסטרטגיה של ממשלת ישראל בתחום הפיתוח הבינלאומי, על מנת לחזק את מעמדה של ישראל. במסגרת האסטרטגיה הממשלתית ניתן דגש, בין היתר, לגיבוש כלי חדשנות ישראלית לצורך מתן מענה ליעדי פיתוח בר קיימא בעולם המתפתח, כפי שהוגדרו על ידי האו"ם.[7]

 

קידום החדשנות הישראלית בעולם מובל כיום על ידי הרשות לחדשנות ומנהל סחר חוץ במשרד הכלכלה. מסיבה זו, שיתופי פעולה אלה מתמקדים בפן הכלכלי ולאו דווקא מקדמים את הפן הדיפלומטי, גם אם היחסים הבילטרליים והמולטילטרליים מתחזקים מעצם קיומם.

 

משרד החוץ מכיר אף הוא בחשיבות הנושא ברמה העקרונית, והגדיר את "קידום ומינוף העוצמות הרכות – כלכלה, חדשנות, מש"ב, תרבות, דיפלומטיה ציבורית וסייבר" כיעד החמישי בתכנית העבודה שלו ל-2018. בסעיף 5.3 נכתב: "קידום החדשנות הישראלית בחו"ל תוך יצירת שיתופי פעולה. במקביל, קידום הטכנולוגיה והחדשנות הישראלים כאמצעי מרכזי לקידום מדיניות החוץ והייצוא, תוך הרחבת הפעילות במרחב המקוון".[8] 

בניגוד למגמות עולמיות ובשונה ממודלים של מדינות אחרות, למשרד החוץ אין שליחים רשמיים, מטעמו או מטעם גופים אחרים, אשר אחראים על נושא החדשנות

אולם בניגוד למשרדים אחרים, משרד החוץ אינו מפרט את האסטרטגיה להשגת היעדים ואינו מציג מדדי תפוקה. אף שפורמלית נטען אחרת, למעשה אין למשרד החוץ אסטרטגיה בת קיימא וכוללת לקידום החדשנות באופן מתודולוגי, מדיד ומוכוון יעדים. מרבית הפעילות בתחום מגיעה מיוזמות נקודתיות בשגרירויות השונות (דוגמת האקתונים ותכניות בילטרליות מצומצמות).

 

הפער במשרד החוץ קיים בכל הרמות - משלבי התקנון והתקצוב, דרך תכניות העבודה, ועד טקטיקות הפעילות הנקודתיות בנציגויות השונות ברחבי העולם. בניגוד למגמות עולמיות ובשונה ממודלים של מדינות אחרות, למשרד החוץ אין שליחים רשמיים, מטעמו או מטעם גופים אחרים, אשר אחראים על נושא החדשנות. ברמה הבילטרלית ישנן יוזמות בינלאומיות, דוגמת כנסים, ימי חדשנות ואף קרנות – אך את אלה מובילים בעיקר גופים במגזר הפרטי, במגזר השלישי ובאקדמיה.

 

יוזמות ממשלתיות הן לרוב מאמץ של הרשות לחדשנות או מנהל סחר חוץ במשרד הכלכלה – אך לא של משרד החוץ.

אף שבשירות החוץ מבינים את חשיבותה של החדשנות כרכיב מרכזי במדיניות החוץ הישראלית, נראה כי הוא – וממשלת ישראל בכלל – אינם מצליחים להשתמש בה ככלי למינוף יחסי החוץ שלה. בעולם הדיפלומטי, שבו תדמיתן של מדינות משפיע על מעמדן, ניתן לראות כי למרות הצהרות ממשלתיות שונות, סקרים ומדדים בינלאומיים אינם ממקמים את ישראל בראש רשימת המדינות החדשניות בעולם.

 

כך, למשל, בשנים 2016 ו-2017 ישראל לא נכללה כלל ברשימת 30 המדינות המובילות במדד העוצמה הרכה, שהחדשנות היא מרכיב חשוב בה. לעומת זאת, מדינות כמו דרום קוריאה, יפן וסינגפור זכו לתשבוחות בשל סצינת ההיי-טק והחדשנות החזקות שלהן. בשנת 2015 דורגה ישראל במקום ה-26 במדד זה.[9] בדירוג של שנת 2015, ישראל לא נכללה בין עשר המדינות המובילות בתחום היזמות.[10]

 

אין בזאת כדי לטעון כי משרד החוץ אחראי ישירות לביצועי ישראל בתחומים הללו. עם זאת, זוהי אחריותו וחובתו לפעול להפיכת סצנת היזמות, החדשנות והטכנולוגיה הישראלית לשמה הנרדף של המדינה בעולם - מממשלות, דרך חברה אזרחית ועד לדירוגים בינלאומיים.

 

חדשנות בדיפלומטיה - איך זה עובד בעולם?

כאשר בוחנים את הפעילויות של מדינות שונות לקידום חדשנות ככלי דיפלומטי, אפשר למצוא מספר מודלים שיכולים להתאים לצרכים ולהזדמנויות של ישראל בתחום הזה. במחקר שארך כמעט שנתיים, בחנו במכון אבא אבן עשרות מודלים אפשריים מרחבי העולם, שחלקם נמצאו רלוונטיים יותר למדינת ישראל ואחרים פחות. ברשימה הזאת ריכזנו שלושה מודלים שמהם יכולה ישראל לשאוב רעיונות, כלים וכיווני פעולה.

 

מודל התיווך - המודל הבריטי

בשנת 2011 פתחה בישראל הממלכה המאוחדת את החממה הטכנולוגית הראשונה שלה בעולם - UK-Israel Tech Hub בתל אביב. [11] מטרת מודל החממות הבריטי הינה הפצת החדשנות הישראלית, באמצעות הבריטים, למדינות יעד שונות ברחבי העולם. לפי שיטה זו, מדינת היעד מציגה את הצרכים שלה, ישראל מציגה את הפתרונות והמרכז הבריטי משתמש בטכנולוגיה על מנת לחבר ביניהן.

 

החממה, הממוקמת בתל אביב, נתמכת על ידי רשת של גופים רשמיים בריטיים וישראליים מתחומי המסחר, הדיפלומטיה וההשכלה הגבוהה. פעילותה מתמקדת בנושאים בעלי ערך לשתי המדינות, כמו מסחר, פינטק, סייבר ורפואה. היא מעניקה ליזמים מגוון שירותים - מזיהוי והתאמת הצרכים במדינת היעד, דרך ארגון משלחות עסקיות וימי עיון ועד למסגרות חילופי ידע מוגדרות.

 

שבע שנים לאחר שהושק, הבריטים רואים במודל החממה הצלחה ואף העתיקו אותו למספר מדינות נוספות, דוגמת דרום אפריקה וברזיל. בשנות פעילותה בישראל, הצליחה החממה לקדם 175 שיתופי פעולה בין יזמים ישראלים ואחרים בשווי 85 מיליון ליש"ט. על פי ממשלת בריטניה, התרומה של המרכז התל-אביבי לכלכלה הבריטית נאמדת בכ-800 מיליון ליש"ט,[12] כאשר זו נמדדת בפרמטרים רחבים ומגוונים מלבד הכנסה פיננסית ישירה, כמו מקומות עבודה שנוצרו בעקבות שיתופי הפעולה. חשוב לציין שזהו השינוי הבסיסי והחשוב ביותר בתפישת ההפעלה הבריטית: מדידה כלכלית קשיחה של תרומת היחסים הבינלאומיים לכלכלה הבריטית. למרבה הצער, חסרים נתונים מדויקים לגבי המיזם מן הצד הישראלי, בעיקר מכיוון שמדינת ישראל לא השכילה למדוד מבחינה כלכלית כמעט אף פרמטר של פעילות החוץ שהיא מבצעת.

 

 סרטון תדמית של המרכז המשותף ישראל-בריטניה

 

מודל התמיכה - המודל הדני

הגוף המרכזי בדנמרק שמקדם את תחום החדשנות ככלי דיפלומטי הוא הסוכנות הממשלתית Innovation Center Denmark (ICDK). תפקיד הסוכנות לסייע לעסקים, ליזמי הייטק ולמוסדות השכלה גבוהה להשתלב בכלכלה הגלובלית ולגשר בין המחקר לתעשייה. הסיוע מוענק באמצעות קידום הזדמנויות עסקיות ומתן ייעוץ בתחומי מדע וטכנולוגיה.

 

החידוש העיקרי הוא הקמת מרכזי חדשנות דניים במדינות שונות בעולם (אחד מהם בתל אביב), שתפקידם לקדם את דנמרק כמרכז מוביל של ידע וחדשנות ברחבי העולם. המרכזים יוצרים רשת לחיבור בין יזמים ישראלים ודנים באמצעות אירועי נטוורקינג, סדנאות וסמינרים. הם מעניקים ארגז כלים עסקי ליזמים המעוניינים לפתוח ולקדם חברות סטארט-אפ, תוך יצירת רשת שתחבר בין היזמים המקומיים למוסדות אקדמיה ומחקר וחברות מובילות ברחבי העולם.

 

"מודל התמיכה" בא לידי ביטוי גם במסגרת מדיניות החדשנות והמדע של אוסטרליה, National Innovation and Science Agenda (NISA), שם הוקם בשנת 2015 גוף בשם InnovationXchange, כדי לתת לחדשנות משקל משמעותי יותר בסיוע החוץ האוסטרלי.[13] הדבר מתבצע באמצעות תמיכה ביישומם של יעדי הפיתוח בר קיימא 2030 של האו"ם.

במסגרת זו הוענקו "חבילות חדשנות" והוקמו "מנחתים" ("Landing Pads")[14] לאנשי עסקים ויזמים אוסטרלים במקומות שונים בעולם. הראשון בהם היה ב-2016 בתל אביב, ואחריו הוקמו מתחמים גם בסן פרנסיסקו, שנגחאי, ברלין וסינגפור.[15]

 

מודל השליחות - המודל השבדי

בשנת 2001 הוקמה בשבדיה סוכנות ממשלתית לחדשנות, Vinnova, שמטרתה קידום צמיחה בת קיימא באמצעות מימון של מחקר מונחה ביקוש ופיתוח של מערכות חדשנות יעילה.[16] הסוכנות פועלת במקומות שונים בעולם באמצעות דיפלומטים של משרד החוץ, המכהנים כשליחי חדשנות (על תקן קונסול), ונציגי Vinnova במדינות בהן הם פועלים. המשרד הראשון בעולם הוקם בעמק הסיליקון, וזה שאחריו בישראל.

 

ישנן מדינות שמשלבות תכונות ממספר מודלים יחד, כמו צרפת, המפעילה מרכזי מחקר, פיתוח וחדשנות (Research, Development and Innovation Club - RDI Club) בשגרירויותיה ברחבי העולם. במקביל, הקימה הממשלה הצרפתית ארגון בשם La French Tech על מנת לחזק את אלמנט היזמות במגזר הפרטי בצרפת. הארגון עורך עשרות אירועים בינלאומיים בשנה, מוציא בקביעות משלחות חדשנות לכל העולם ומפעיל רשת עולמית ב-22 מדינות.

 

כפי שניתן לראות, קיימים שלל מודלים ושיטות להטמעת חדשנות ככלי בידי המערכת הדיפלומטית. כל אחת מהמדינות מתרכזת במינוף יתרונותיה היחסיים ובונה את שיטת הפעולה הרלוונטית לה, בהתאם למגבלות של זמן, משאבים ומרחב. האם אין מקום למודל הפעלה שכזה גם בישראל? 

אם חדשנות מוגדרת כמרכיב בחוסן הלאומי הישראלי, אזי יש להתייחס למינוף החדשנות ברמה הבינלאומית כיעד אסטרטגי ממשלתי - ולא רק ככלי עבודה טקטי

מודל מכון אבא אבן לדיפלומטיית חדשנות

לאחר לימוד מעמיק של היתרונות והחסרונות של שלושת המודלים שנסקרו כאן, מכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית בנה על בסיסם מודל לדיפלומטיית חדשנות, המותאם למאפיינים הייחודיים של המערכת הישראלית. המודל מבקש למנף את הפוטנציאל הדיפלומטי הטמון במרחב הפעולה החדשני בישראל, על ידי ניצול היתרון העיקרי של שירות החוץ הישראלי בתוך המערכת הישראלית - פריסתו הבינלאומית ב-103 נציגויות ברחבי העולם.

 

בבניית המודל לחדשנות בשירות הדיפלמוטיה, לקחו החוקרים של מכון אבא אבן בחשבון את המגבלות התקציביות המשמעותיות על פעילות משרד החוץ. מסיבה זו, אין בו כמעט המלצות לפעילויות עתירות תקציב ומשאבים. תפישת ההפעלה של מכון אבא אבן לדיפלומטיית חדשנות בנויה ממכלול עבודה בעל שלושה רבדים, הנקרא EFC – Enable, Facilitate, Create [17]. הוא כולל שלושה ערוצי פעולה מרכזיים: פנימי-אסטרטגי, בינלאומי-מוסדי ובינלאומי-מקצועי.

 

הערוץ הפנימי-אסטרטגי - חדר מצב חדשנות     

בעוד גופים ממשלתיים וציבוריים רבים עוסקים בחדשנות, לאף אחד מהם אין בעלות על חדשנות בשירות החוץ. אם חדשנות מוגדרת כמרכיב בחוסן הלאומי של ישראל, הצעד הראשון שעל המדינה לעשות הוא להתחיל להתייחס למינוף החדשנות ברמה הבינלאומית כיעד אסטרטגי ממשלתי, ולא רק ככלי עבודה ספוראדי של רשויות שונות. לשם כך מוצע להקים "חדר מצב חדשנות", אשר ישמש למעשה ועדת היגוי ממשלתית בנושא. חדר המצב יכלול נציגים מארבעת הגופים הממשלתיים בישראל העוסקים בחדשנות בחו"ל: משרד הכלכלה (מנהל סחר חוץ), רשות החדשנות, משרד החוץ והרשות לסיוע חוץ (מש"ב) בתוכו. כן יקחו בו חלק נציגים מגופים ציבוריים ופרטיים בתחום, כולל מהאקדמיה.

 

חדר המצב יהיה אמון על גיבוש האסטרטגיה וריכוז הפעילות בארץ ובחו"ל, כמו גם על עדכון פעילות בהתאם לצרכים לאומיים ולהסכמים בילטרליים ומולטילטרליים חדשים. יעדיו השנתיים יקחו בחשבון את שלל הצרכים האסטרטגיים של מדינת ישראל, לרבות יעדים מדיניים וכלכליים, שיאושרו על ידי הממשלה. תכנית העבודה שלו תהיה גלויה ושקופה. במקביל, יפיק חדר המצב מסמכי מדיניות ותכניות עבודה ויהיה אחראי לייזום פרויקטים בינלאומיים בתחומי אחריותו.

 

הערוץ הבינלאומי-מוסדי - מרכזי חדשנות והאבים בילטרליים

גיבוש תפישת הפעלה אסטרטגית של יעדי מדיניות החדשנות של ממשלת ישראל תאפשר גם לגשת בצורה מחושבת ומושכלת לשלב "ייצוא החדשנות". על בסיס מודלי התיווך והתמיכה הבינלאומיים שצוינו לעיל, יוקמו מרכזי חדשנות (האבים – innovation hubs) במדינות שיסומנו על-ידי "חדר המצב חדשנות", בהתאם ליעדי מדיניות החוץ של הממשלה. יעדיהם השנתיים של המרכזים הללו ייגזרו מתכנית העבודה של חדר המצב. הפעלתם היומיומית תהיה באחריות השגרירים במדינות היעד ובשיתוף הגורמים המומחים, והם ינוהלו על ידי הנספח המסחרי או נציג משרד החוץ שיוכשרו לכך.

 

מרכזי החדשנות יתפקדו כמעין "חממה בילטרלית" ויקדמו נושאים העומדים בליבת היחסים בין מדינת ישראל למדינות היעד. בעוד שמרכז החדשנות במדינה אחת יעסוק בחדשנות חקלאית, באחרת יהיה שילוב בתעשיית טכנולוגיות העל ושלישית בקידום חדשנות בתחום החברה האזרחית ובישום שיטות ישראליות חדשניות בתחומי חברה וחינוך.

 

על בסיס מודל התמיכה הדני, מטרת מרכזי החדשנות תהיה לשמש גורם מתאם בין הצרכים המקומיים לבין החדשנות הישראלית הנותנת להם מענה ולתמוך בחיבור ביניהם. כדי להתגבר על פערי תקציב ומרחב המאפיינים את שירות החוץ הישראלי, המרכזים עצמם ישבו במוקדים פיזיים שיוקצו בידי מדינת היעד; בהיעדר מוקדים מהסוג הזה, ניתן להתבסס בחללי עבודה משותפים, לצד חברות סטארט-אפ וחדשנות מקומיות. דוגמה לכך היא אוסטרליה, שהקימו Landing Pad ב-SOSA - מתחם חללי עבודה משותף בישראל ובחו"ל, הלוקח חלק פעיל בפיתוח החברות שתחת אחריותו.

 

התוצרים פוטנציאליים של מרכזי החדשנות - שיימדדו ויתומחרו בתכנית העבודה השנתית שלהם - יהיו שיתופי פעולה עסקיים בהיקפים שונים, ייצוא ידע ישראלי (טכנולוגי, חברתי, חינוכי ואחר) לחו"ל, הכשרות מקומיות, משלחות וכנסים.

 

הערוץ הבינלאומי-מקצועי - שליחי/נספחי חדשנות

"מודל השליחות" (המודל השבדי) מוכר לישראל מתחומי התרבות או הכלכלה, שבהם אמונים אנשי מקצוע על קידום יחסיה של ישראל עם מדינת יעד מסוימת בתחום נתון.[18] במודל אבא אבן, המודל השבדי ייושם גם בתחומי החדשנות.

 

תפקיד שליח החדשנות של מדינת ישראל במדינות יעד יהיה קידום החדשנות בכל המגזרים במדינות, בהתאם לתכנון האסטרטגי בתחום. מטרת הנספח תהיה לשמש איש הקשר המרכזי (POC) לשחקני חדשנות ישראלית במדינת היעד, ובמקביל לתת מענה במדינת היעד להבנת המגרש הישראלי ולחיבור אליו. נספחי החדשנות יזכו להכשרה בידי הרשות לחדשנות, יהיו כפופים ברמה המקצועית לרשות או לחדר המצב, וידווחו לשגריר במדינת היעד.

 

תוצרים פוטנציאליים של עבודתו יהיו חיבורים עסקיים, שיתופי פעולה אקדמיים, הנגשת מידע וידע, גיבוש והתנעת יוזמות סביב נושאים בעלי חשיבות משותפת ועוד. במקומות שבהם קיים מתחם חדשנות ישראלי יתפקד נספח החדשנות כראש המרכז, אולם ברוב המקרים לא תהיה חפיפה בין מיקום נספחי החדשנות למרכזים, והם עתידים לתפקד כ"כלים משלימים" של זרוע החדשנות הבינלאומית של ישראל.

 

סיכום

מטרת מודל אבא אבן לדיפלומטיית חדשנות היא לייצא מודלים וחשיבה על חדשנות ישראלית באופן שיתאים לצרכי מדינת יעד. פעילות זו תייצר מנעד של יוזמות מבוססות חדשנות בין התעשייה הישראלית לתעשייה המקומית. במקום תפישה טכנולוגית צרה, המודל יבטיח התבוננות רחבה על נושא החדשנות, ויתרחב לתחומים כמו חדשנות חברתית, כלכלית ותרבותית - שכולם נחוצים לישראל ככלי דיפלומטי לקידום יחסיה בעולם.

 

יישום מודל אבא אבן לדיפלומטיית חדשנות צפוי להניב ארבעה יתרונות:

  1. הפצה מסונכרנת וקוהרנטית של החדשנות הישראלית לפי מדיניות וסדר עדיפויות ממשלתי אסטרטגי: במקום יוזמות נקודתיות, הפצת החדשנות תיתן מענה לתחומי החדשנות שאותה מקדמת ישראל בכל המגזרים, לרבות בתחומי הטכנולוגיה, החינוך והחברה.
     

  2. חיבור מרחב הפעולה באופן שיטתי לשירות החוץ במובנו הרחב: כפי שהודגם כאן, מרחב הפעולה החדשני בישראל הוא מגוון וחוצה מגזרים, אך חיבורו ליעדי שירות החוץ לוקה בחוסר שיטתיות ומערכתיות. תחת זאת, הוא נותן מענה לבקשות נקודתיות בלבד, דוגמת משלחת שמגיעה מחו"ל בתחום מסוים, או שליחת דובר/ת לכנס במדינת יעד. מכלול החדשנות יסתכל בצורה רחבה ומושכלת על היכולות והצרכים וידע לנתב משאבים בהתאם לדרישות, ולא רק בצורה אד-הוקית.
     

  3. התייעלות בניצול משאבים: הקמת חדר מצב חדשנות יקטין משמעותית את הכפילויות, בזבוז המשאבים ופיזור תשומת הלב הקיימים כיום. משרד החוץ צריך להתחבר ליוזמות מבוססות של גופים מובילי חדשנות – ממשלתיים, עסקיים או אזרחיים - כך שישמש מכפיל כוח לצורך הפצתם בחו"ל.
     

  4. פיתוח וקידום יחסים בילטרליים ומולטילטרליים: תפקיד שליחי ומרכזי החדשנות הוא למנף את הקשרים שנוצרים על-בסיס קידום חדשנות כדי לתמוך במדיניות חוץ ברמה הבילטרלית. ברמה המולטילטראלית, משרד החוץ, עם שותפיו, צריך למנף את היתרונות היחסיים של ישראל כדי להתחבר ליעדי הפיתוח של האו"ם (שמצריכים חדשנות כמעט בכל תחום שישראל מובילה בו) וליוזמות אזוריות ובינלאומיות נוספות.

דיפלומטיה במאה ה-21 שונה מכל מה שהכרנו במאה השנים האחרונות. השינוי מתבטא בשני רבדים עיקריים: הראשון - אין מדובר יותר בנחלתן הבלעדית של הממשלות, והשני - מהפכות התקשורת, הטכנולוגיה והמידע שהציפו את העולם, מתדפקות בשערי הדיפלומטיה.

 

המקצוע, כמעט העתיק ביותר בעולם, דרוש שינוי ועדכון, והדרך לעשות זאת היא באמצעות ביצוע שינוי עמוק בדרך שבה משרדי חוץ עובדים. נחוצה היפרדות מתפישה של "משרד החוץ מוביל את העשייה הבינלאומית", לטובת תפישה של "תמיכה, ליווי וקידום של יוזמות מהעולמות האחרים - העסקי, האקדמי ומהחברה האזרחית". הערך המוסף של משרד החוץ הוא הנוכחות הפיזית שלו במדינות היעד, ושם עליו לנצל את היתרון הזה - באמצעות יצירת החיבור בין מדינת המקור למדינות היעד.

 

במקביל לשינוי התפישה המהותי, נדרש עדכון "מוד הפעולה" לכזה שמטמיע חדשנות בכל רובד בעשייה - מתפישת ההפעלה, דרך פלטפורמות הביצוע ועד לתוכן. ישראל, במלים אחרות, זקוקה ל-Waze דיפלומטי חדש.

 

כמו בכל תחום אחר, מהעסקי ועד לממשלתי, מי שלא מטמיע חדשנות וטכנולוגיה - שוקע. למשרד החוץ אין את הפריבילגיה הזו, וגם לא למדינת ישראל.

 

 

הערות:

 

[1] דו"ח ממשלת ספרד על חדשנות בדיפלומטיה: http://www.exteriores.gob.es/Portal/es/SalaDePrensa/Multimedia/Documents/Report%20on%20scientific%20technological%20and%20innovation%20diplomacy.pdf עמ' 3.

 

[2] https://link.springer.com/content/pdf/10.1007%2Fs40309-017-0122-8.pdf, עמ' 20.

 

[3] דו"ח ממשלת ספרד, עמ' 3.

 

[4] https://www.el-csid.eu/single-post/2016/09/12/blognote5

 

[5] http://www.wipo.int/edocs/pubdocs/en/wipo_pub_gii_2018.pdf, עמ' XX

 

[6] https://innovationisrael.org.il/general_content/3094

 

[7] https://www.gov.il/he/Departments/policies/dec4021_2018

 

[8]  https://www.gov.il/BlobFolder/news/govplans2018/he/govplans2018.pdf עמ' 227

 

[9] https://softpower30.com/wp-content/uploads/2017/07/The-Soft-Power-30-Report-2017-Web-1.pdf, עמ' 43

 

[10] https://portland-communications.com/pdf/The-Soft-Power_30.pdf, עמ' 29

 

[11] https://www.jpost.com/Business-and-Innovation/Tech/UK-to-launch-global-network-of-Tech-Hubs-after-Israeli-success-483098

 

[12] https://www.gov.uk/government/news/175-partnerships-facilitated-by-uk-israel-tech-hub

 

[13] https://usa.embassy.gov.au/australian-innovation

 

[14] שירותי ה-Landing Pad ניתנים לאנשי עסקים, משקיעים ויזמים אוסטרלים שמחפשים: 1. להכיר את האקו-סיסטם הישראלי בתחום החדשנות; 2. להרחיב  אפיקי השקעה; 3. לייצר שיתופי פעולה במטרה לתת מענה לצרכים של אוסטרליה בתחומים שונים.

 

[15] https://www.australiaunlimited.com/LandingPads/locations

 

[16] https://www.vinnova.se/en

 

[17] מסמך תפישת הפעלה (EFC (Enable, Facilitate, Create יפורסם בקרוב על ידי מכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית.

 

[18] חלק מנציגיה של מדינת ישראל כיום נעדרי הכשרה והתאמה אישית לתחום הספציפי, אך זהו פער תפישתי רוחבי בשירות החוץ שדורש טיפול בהיבט אסטרטגי.

 

 לאה לנדמן היא ראש תחום "דיפלומטיה 2030" במכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית במרכז הבינתחומי הרצליה. בעלת חברה לייעוץ ותכנון אסטרטגי בתחומי מדיניות ציבורית, יחסים בינלאומיים וביטחון, מייסדת שותפה ויו"ר פורום "נשים בביטחון בינלאומי ישראל" (WIIS Israel), ומגישה את התכנית "השגרירים" ב-i24News בצרפתית.

 

 

 

 

 

 

ליטל שוחט-צ'רטוב היא רכזת תחום בדסק "דיפלומטיה 2030" במכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית. בעברה היתה דוברת סגן שר החוץ ואחראית לתחום החינוך והצעירים בדוברות עיריית ירושלים. שירתה כחמש שנים ביחידת דובר צה"ל ומשרתת כסרן במילואים בנציגות היחידה בפיקוד הצפון.

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו בגוגל
Please reload

  • facebook
  • Twitter
חיפוש ב"זירה"
הירשמו ל"זירה"
ניווט בזירה

ותישארו מעודכנים בכל המאמרים, הסקירות והטורים שעולים לאתר, מפי מיטב המומחים בארץ ומחו"ל