המאמרים המומלצים
Please reload

מה-CIA למשרד החוץ: קרן השקעה היברידית כמודל לחדשנות

קרן In-Q-Tel של הסוכנות האמריקאית היתה פורצת דרך בהשקעה של כספים ממשלתיים במיזמים פרטיים. לאחר שיושמה על ידי סוכנויות ביטחון ברחבי העולם, כולל בישראל, הגיע הזמן ששירות החוץ יאמץ כלי דומה כדי להשאיר את הדיפלומטיה רלוונטית לעידן המידע

 

בניין מטה ה-CIA בלאנגלי שבווירג'יניה, ארה"ב | צילום: ויקיפדיה (Public domain)

 

כיצד ניתן להביא את חזית החדשנות הטכנולוגית לעשייה הממשלתית בתחומים קריטיים כמו חוץ וביטחון? שאלה זו העסיקה וממשיכה להעסיק ממשלות ברחבי העולם, במיוחד לאור הפערים המוּבְנים שבין המגזר הפרטי הגמיש, שעיקר מטרתו להשיא רווח כלכלי, לבין המערכת הממשלתית הבירוקרטית אשר מקדמת מטרות ויעדים אחרים. כדי להבין עד כמה חשובה חדשנות למוסדות ממשלתיים, חשבו לרגע על ארגון מודיעין שפועל מול אויבי המדינה מעמדה של נחיתות טכנולוגית. מובן כי במאה העשרים ואחת, ארגון כזה יתקשה מאוד להשיג מידע איכותי, להגן על מוסדות המדינה מפני ריגול ולסכל מזימות חבלניות.  

 

בסוף שנות התשעים זיהתה סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית (CIA) שחוסר היכולת להתמודד עם זרימת המידע האדירה בעידן האינטרנט והתקשורת הגלובלית יוצר הפער משמעותי באיסוף ועיבוד מודיעין. בסוכנות הבינו שלרשות מוסד ממשלתי עומדים כלים מוגבלים למדי בעולם הטכנולוגי, ואם היא רוצה ליצור לעצמה יתרון יחסי, עליה להיעזר במגזר הפרטי. אנשי הארגון הבינו עוד כי מערכת השיקולים העסקית של המגזר הפרטי עלולה להקשות על גיוס המימון הנחוץ לפיתוח טכנולוגיות חדשניות ופורצות דרך - אשר מטבען הן השקעה בעלת סיכון גבוה.

 

 הפתרון שהגו ב-CIA היה הקמת In-Q-Tel (להלן: ״IQT״ או ״הקרן״), גוף עצמאי ללא מטרות רווח אשר ייעודו לגשר בין המשאבים התקציביים של סוכנויות המודיעין והביטחון לבין השקעה במחקר ופיתוח של טכנולוגיות פורצות דרך בשיתוף המגזר הפרטי. על פי מודל IQT, כסף מושקע ביוזמות לפיתוח יכולות טכנולוגיות שייעודן מציאת מענה לאתגרים מודיעיניים, גם במקרים שבהם הכדאיות הכלכלית שלהן אינה מובטחת. כאשר ההשקעה מצליחה, הרווחים מהשקעות ופיתוחים טכנולוגיים עסקיים מתועלים להשקעות נוספות במוצרים טכנולוגיים הרלוונטיים למשימות ה-CIA. מאז הקמתה ב-1999, השקיעה הקרן בכ-300 חברות.[1]

 

מאמר זה עוסק בהבנה וניתוח של מודל IQT שהוקם לצרכי ארגון ממשלתי כמענה מבצעי לנוכח קצב ההתפתחויות והשינויים טכנולוגיים. תפיסת מודל כזה הינה צורך רלוונטי גם לעולם הדיפלומטי הנדרש במציאות הנוכחית להיערך ולהתאים עצמו להשפעת טכנולוגיות כגון ביג דאטה, בינה מלאכותית, פלטפורמות מדיה חברתית ויישומים מיידים וכן תחומים טכנולוגיים ורשתיים אחרים בעלי השפעה על הזירה הדיפלומטית.

 

IQT הוקמה כדי לענות על צרכים מבצעיים של ארגון ממשלתי לנוכח קצב ההתפתחויות והשינויים הטכנולוגיים. תפישת מודל כזה הינה צורך רלוונטי גם לעולם הדיפלומטי, הנדרש במציאות הנוכחית להיערך ולהתאים עצמו להשפעת טכנולוגיות כגון ביג דאטה, בינה מלאכותית, פלטפורמות תוכן במדיה החברתית ויישומי מסרים מיידים, לצד תחומים טכנולוגיים ורשתיים נוספים. מאמר זה ינתח את מודל IQT וקרנות דומות שהוקמו בעקבות הצלחתו, במטרה לראות היכן וכיצד שירות החוץ הישראלי עשוי להרוויח ממנו.

 

מהו מודל IQT?

IQT מגדירה עצמה כ"זרז מיזמים" (venture catalyst) ולא כקרן הון סיכון "מסורתית" (venture capital firm). כארגון היברידי בעל מאפיינים אזרחיים וממשלתיים, הקרן אינה מחויבת לביורוקרטיה הממשלתית, לרגולציה ולתהליכי העבודה הממשלתיים, אולם בסופו של יום יש לה לקוח אחד - הממשלה.

 

התכנית העסקית של IQT בעלת מאפיינים דומים לקרנות הון סיכון מסורתיות, אך ייעודה המרכזי אינו הבטחת תשואה מקסימלית למשקיעים, אלא לשמש חממה לצמיחה של טכנולוגיות אזרחיות שישמשו בראש ובראשונה את ה-CIA, ובשלב מאוחר יותר יעברו לשוק האזרחי. לצד תמיכה כספית ומקצועית, החברות שבהן משקיעה IQT זוכות גם ליהנות משירותיה של סוכנות הביון כנסיינית של מוצריהן בשלב ה-Beta, כאשר הפיתוח עוד לא הושלם באופן סופי.[2] אף שמטרת הקרן היא לספק פתרונות טכנולוגיים לסוכנות, היא מגייסת גם חברות שמוצריהן מתחרים במקביל בשוק האזרחי התחרותי ושאינם מיועדים לשוק הממשלתי בלבד. לאור זאת, החברות בתיק ההשקעות של הקרן נמצאות בלחץ עסקי הדומה לזה עמו מתמודדות חברות סטארט-אפ "רגילות".

 

מלבד הזרמה יציבה ומתמשכת של תקציבי מחקר ופיתוח, IQT מעניקה לחברות שהתקבלו לתכנית ליווי צמוד הכולל בניית תכניות עבודה, מתן משוב טכני-מקצועי ממומחי טכנולוגיה ב-CIA, והערכה לגבי סיכוי שילוב המוצר והטמעתו בקהילת המודיעין ובמגזר העסקי. על רקע זה, הליך הבחירה בחברות הוא תחרותי וממושך. הקרן מעסיקה צוות מומחים פנימי שמעריך את כדאיות ההשקעה בחברה מסוימת על פי: (1) ישימות הטכנולוגיה למגזר הממשלתי-ביטחוני וגם לאזרחי, (2) יכולת מוכחת קודמת להצליח בשוק הפרטי, ו-(3) התאמת החברה לסדר העדיפויות של ה-CIA, כפי שמתפרסם מעת ברשימה המפרטת את הצרכים הטכנולוגיים-מבצעיים של הארגון. בנוסף, קיימת עדיפות לחברות אמריקאיות או כאלה שמקורן במדינות שהן שותפות אסטרטגיות של ארה"ב, כגון בריטניה, קנדה וגרמניה. הליך הבחירה של IQT שונה מזה המיושם בחברות הון סיכון ואורך בממוצע שישה עד תשעה חודשים, לעומת ממוצע של שלושה עד שישה חודשים בחברות הון סיכון.

 

לאחר שהשקיעה בחברה מסוימת, IQT מצפה שזו תעביר לידי ה-CIA את הפיתוח הטכנולוגי תוך כ-36 חודשים. למרות זאת, בשל המוניטין הגבוה של הקרן, בממוצע על כל דולר שהקרן משקיעה בחברה,  קרנות הון סיכון פרטיות משקיעות כ-15 דולר. רבים מהסטארט-אפים שאותן זיהתה IQT והשקיעה בהן, נרכשו בהמשך על ידי תאגידי ענק כגון גוגל, IBM לוקהיד מרטין. החברה המזוהה ביותר עם מודל IQT היא חברת האנליטיקה "פלנטיר" (Palantir), שלה 20 סניפים ברחבי העולם, 2,000 מהנדסים ושווי שוק של 20 מיליארד דולר.[3] הצלחת חברה זו משקפת את מודל IQT כפורץ דרך שיצר כר פורה לחדשנות בתחום ה"ביג דאטה". 

 

 

תזרים תהליך ההשקעה (מאתר IQT): [4]

 

השראה למודל ממשלתי

מודל ההצלחה של IQT שימש במשך השנים השראה ליצירת מודלים דומים של גופים ממשלתיים אשר ניסו לגשר על פערים טכנולוגיים באמצעות שיתופי פעולה עם המגזר הפרטי. כך לדוגמה, במהלך שנות האלפיים, בהשראת מודל ההצלחה של IQT, הוקמו קרנות דומות בגופים נוספים במערכת ביטחון האמריקאית.[5] משרד ההגנה (DoD) הקים בשנת 2006 את De VenCI, מיזם לקידום פרויקטים טכנולוגיים חדשניים.[6] הצבא (Army) השקיע כ-60 מיליון דולר במיזם On Point (OP) לקידום פרויקטים טכנולוגיים צבאיים. מדובר במיזם במתכונת דומה ל-IQT, אולם במודל OP הצבא בוחר את השקעותיו על פי רשימה צרה של נושאים שהוגדרו כצורך צבאי טכנולוגי. תנאי להשקעה הוא צפי לתשואה מקסימלית על ההשקעה - עניין קריטי, הנובע מחוסר הנכונות לספק תקציב קבוע למיזם ללא קשר לתוצאותיו העסקיות.[7]

 

נאס״א ייסדה ב-2006 את Red Planet, קרן הון סיכון לצורך איתור טכנולוגיות חלל אזרחיות. הקרן פעלה תחילה באמצעות מימון ראשוני של 11 מיליון דולר, אולם כעבור שנה מהקמתה ובשל קיצוץ בתקציבי סוכנות החלל האמריקאית החלה לפעול כקרן הון סיכון בינלאומית בתחום החלל שאינה נסמכת על מימון ממשלתי.[8]

 

דוגמה נוספת הראויה לציון היא קרן ליברטאד שהוקמה על ידי המוסד ב-2017 ובעלת מאפיינים מסוימים דומים ל-IQT. כמו  IQT, גם בקרן ליבטאד, בסוף התהליך, זכות הקניין הרוחני תעמוד לרשותו ולשימושו של המוסד בעוד שהחברה תישאר הבעלים של הקניין הרוחני ותוכל לעשות בו שימוש באופן שתראה לנכון. מצד שני קיים שוני מהותי בכך שקרן ליברטאד לא תפרסם את החברות בהם בהן היא השקיעה, לעומת IQT שחושפת את פרטי החברות ונתוניהם. ליברטאד מיועדת לסייע בבניית הכוח הטכנולוגי וחופש הפעולה של ארגון הביון הישראלי, וכן לצורך יצירת שיתופי פעולה עם תעשיות חדשניות בישראל ומחוצה לה.[9] הקרן מאתרת מיזמים בשלבים מוקדמים, המאופיינים בקושי בגיוס הון, ומשקיעה בהם מתקציב המוסד ללא הכנסת משקיעים חיצוניים. בתמורה, ניתנת לה הזכות לשימוש בטכנולוגיה אם זו תבשיל. במלים אחרות, המימון אינו השקעה הונית ולכן אין בו כדי לדלל את אחזקת בעלי החברה (Equity Free).

 

בדומה להשקעות המבוצעות בישראל על ידי רשות החדשנות, לא מוטלות מגבלות על הקניין הרוחני שפותח ולא מובטחים תמלוגים לקרן המשקיעה. האסטרטגיה של הקרן היא לחפש השקעות שערכן לא יעלה על שני מיליון שקל בחברות המצויות בשלבים הראשונים ("Seed") לטובת מחקר ופיתוח, בתנאי שתקופת ההשקעה לא תעלה על שנתיים.[10]

 

עם זאת, קיימים מספר הבדלים עקרוניים בין IQT לבין הקרנות שקמו בעקבותיה. למשל, IQT מעניקה עדיפות להשקעה בחברות בעלות יכולת מוכחת לשווק את מוצריהן בשוק החופשי, ופחות נוטה להשקיע במיזמים המיועדים רק לממשלה ולקהילת המודיעין. לעומת זאת, ברוב הקרנות האחרות, בפרט בליברטאד הישראלית, ניתנת עדיפות למיזמים צעירים בשלבים ראשונים.

 

הבדל נוסף טמון בשכבת ההנהלה הבכירה של הקרנות. IQT מיישמת מודל בו נציגיה אינם מכהנים בחבר המנהלים אלא משמשים כמשקיפים בלבד. לעומת זאת, בחלק מהקרנות האחרות, נציגי הקרנות כן מיוצגים בחבר המנהלים של חברות.

 

הבעיות: שמירה על פרטיות וניגודי אינטרסים

חרף הצלחתה, מודל IQT אינו חף מבעיות ומביקורת. כך, למשל, כאשר נציגי הקרנות מיוצגים בחבר המנהלים, הם עלולים להשפיע על סדרי העדיפויות שלהן ואף ליצור ניגודי אינטרסים פוטנציאליים בין מנהלים לחברות בפורטפוליו.

 

בנוסף, שיתוף הפעולה בין המגזר הפרטי לבין סוכנויות מודיעין כגון ה-CIA טומן בחובו ניגודי אינטרסים ומתחים הנדרשים להיות באיזון תמידי. כמה דוגמאות הן:

 

פרטיות מול ביטחון לאומי: חברות פרטיות מחזיקות כיום בטכנולוגיות לניתוח התנהגות משתמשים ובניית מאגרי מידע, המעוררות קשיים ניכרים בשל חשש לפגיעה בפרטיות. חברות מדיה חברתית כגון פייסבוק וטוויטר וחברות מנועי חיפוש כגון גוגל מנתחות את הקלדות המשתמשים ובונות מאגרי מידע עצומים לניתוח ההתנהגותי של הגולשים ברשת. "הלקוחות" הופכים להיות נתונים שיניבו רווחים. הדבר נעשה על ידי החלפת מידע עם חברות עסקיות המעוניינות בקטגוריות של התנהגות צרכנית כזו או אחרת, כמו דעות, תשוקות ורצונות. מידע זה יכול להימסר לגורמים שישתמשו בו למשל לצרכי השפעה ומניפולציות פוליטיות.

 

שיתוף פעולה עם רשויות ממשלתיות כפי שמתבצע במודל IQT עלול להעצים את הנזק לאינטרס הגנת הפרטיות. בשנים האחרונות ענקיות המדיה סירבו בתוקף לאפשר לגופים ממשלתיים גישה רחבה למידע בנוגע למשתמשים שלהם. קיים חשש סביר כי חברות שמומנו על ידי IQT ותלויות בה לצורך המשך קיומן לא יוכלו להביע התנגדות דומה. החשש ממשי במיוחד נוכח העובדה של-CIA יש גישה מלאה לטכנולוגיות ולמוצרים שלהן.[11] דוגמה לכך היא השקעה של הקרן בתחילת שנות האלפיים בחברה בשם Earth Viewer שפיתחה תוכנה לעיבוד תמונות לוויין. התוכנה שימשה את ה-CIA וצבא ארה"ב בעת מלחמת המפרץ השנייה. מאוחר יותר נקנתה החברה על ידי גוגל אשר השתמשה בתוכנת העיבוד של הקרן כבסיס לתוכנת Google Earth שלה.[12] תיאורטית, יכולה סוכנות הביון להשתמש בנתונים אלה גם היום.

חברה בתיק ההשקעות של IQT יכולה באופן תיאורטי לפעול גם במדינות שאותן ארה"ב מגדירה כיריבות, ולהסתכן שמידע רגיש ידלוף אליהן

ניגוד אינטרסים פנימי: תחקיר של ה-Wall Street Journal משנת 2016 העלה כי כמחצית מחברי חבר המנהלים של IQT מחזיקים בקשרים פיננסים עם החברות בהן הקרן משקיעה. IQT שונה במודל שלה מחברות הון סיכון בכך שהיא ללא מטרות רווח, אולם אם למקבלי ההחלטות שלה יש אינטרס כספי אישי, הדבר עלול לעורר ניגוד אינטרסים חמור. התחקיר מצא עשרות מקרים כאלה, כולל כמה שבהם חבר הנהלת IQT אף שימש כחבר דירקטוריון בחברה המושקעת.[13] כאשר מדובר בקרן שתקציבה נשען על כספי ציבור והיא ללא מטרות רווח, ישנה בעייתיות במבנה אסטרטגי-ארגוני המשלב אנשי תעשייה וממשל.[14]

 

דליפת מידע בעלת השלכות בינלאומיות: ב-2006 השקיעה IQT בחברת מערכות מידע שפעלה בשיקגו, טורונטו, סידני ולונדון. בתי חולים בקנדה השתמשו בתוכנת החברה לאיתור מידע רפואי של חולים. מהחשש שה-CIA מצאו דרך לקבל גישה לאותו מידע, ממשלת מחוז אונטריו פתחה בחקירה לגבי השקעת IQT. החקירה לא הניבה דבר אך שמה את ה-CIA במוקד החקירה שעלולה הייתה להגיע לבית משפט.[15] תיאורטית, חברה בתיק ההשקעות של IQT יכולה לפעול גם במדינות אותן ארה"ב מגדירה כיריבות, ולהסתכן שמידע רגיש ידלוף אליהן.

 

חשש מריגול תעשייתי ושימוש במשאבי ה-CIA כדי להגן על חברות מסחריות: כגוף בעל ראייה גלובלית, IQT מעסיקה בין השאר יועצים ודירקטורים ממדינות אחרות. בשנת 2012 פורסם בדרום קוריאה כי המיועד להתמנות לתפקיד שר המדע והטכנולוגיה שימש כיועץ בוועדה של ה-CIA; בפועל, הוא שימש חבר דירקטוריון IQT. האופוזיציה במדינה השתמשה במידע זה על מנת להתנגח בנשיאת דרום קוריאה והעלתה סברה כי דרום קוריאה חשופה לריגול תעשייתי מצד ה-CIA. חשש נוסף הוא כי ה-CIA יעשה שימוש בכוחו כארגון ממשלתי כדי להגן על חברה פרטית הממומנת על ידי IQT מריגול תעשייתי מצד מתחרה או גורם אחר.[16]

 

דיפלומטיה וחדשנות

ההצלחה של מודל In-Q-Tel שימשה השראה לגופי ביטחון רבים, כפי שפורט להלן, אך גם משרדים וגופים ממשלתיים לא-ביטחוניים יכולים להרוויח ממנה. בעולם הדיפלומטיה, שמתקשה ברובו להגיב לשינויים הטכנולוגיים של שני העשורים האחרונים, עשויים להיעזר במודל השקעות שכזה כדי לגשר על הפער בין הפרקטיקה הקיימת למציאות, במיוחד בעידן שבו שירותי חוץ ממשלתיים במקומות רבים בעולם סובלים מקיצוץ משאבים וסמכויות חריף. כיצד עולם הדיפלומטיה יכול ללמוד ממודל IQT ואחרים (ביניהם כאלה שיושמו בחלקם על ידי שירותי המודיעין של מדינת ישראל), כאשר המטרה היא קידום חדשנות ויצירת כלים להפקה של תובנות מעולם הביג דאטה?

 

מהפכת עידן המידע הביאה לשינוי מתודולוגי וטכנולוגי בגופי ההערכה המשרתים את מוקדי קבלת ההחלטות המסורתיים – בפוליטיקה, בדיפלומטיה, בכלכלה, בחברה, ובשווקים. במציאות שבה כמויות המידע הן כה גדולות, נדרשת תפישה המשלבת פלטפורמות מידע שונות, שניתוחן תאפשר השגת תובנות מהמידע הרלוונטי.

 

גם עולם הדיפלומטיה עובר שינוי בעשורים האחרונים ופועל בזירה מרובת שחקנים ובעלת שקיפות גבוהה יחסית. תופעה זו זכתה להגדרה "דיפלומטיה בזמן אמת", בה נדרשת הדיפלומטיה להתאים עצמה לשינויים הטכנולוגיים והחברתיים.[17] דוגמאות במישור זה כוללות שימוש בביג דאטה ככלי ניתוח והערכה מדינית ולניטור של התפתחויות גלובאליות ואזוריות, זיהוי גורמים משפיעים, אופטימיזציה לצרכי הפצת מסרים ממוקדת במסגרת של דיפלומטיה ציבורית דיגיטלית, ופיתוח יכולת ניטור של תכנים ברשת האינטרנט לצורך הערכה וגיבוש של מדיניות חוץ.

סמל קרן ליברטאד של המוסד | צילום: Libertad Ventures

 

בעידן המידע, חדשנות בזירה הדיפלומטית, על שלל שחקניה המדינתיים (משרדי חוץ, משרדי ממשלה) והלא-מדינתיים (תאגידים בינלאומיים, תקשורת, אקדמיה ועוד), דורשת שימוש נרחב בכלים כגון מדיה חברתית, אלגוריתמיקה, ביג דאטה, מטה-דאטה ובינה מלאכותית ככלים מחקריים לניתוח להערכה. כמו כן, שימוש בכלים הללו מקנה למדינה פלטפורמה יעילה להעברת מסרים במסגרת דיפלומטיה ציבורית. הרשתות החברתיות, למשל, הפכה את הדיפלומטיה הציבורית מכלי חד-כיווני להעברת מסרים, לכלי דו-כיווני שבו ובאמצעותו יכולה המדינה לנהל דיאלוג עם הציבור במדינות יעד. במילים אחרות, אם בעבר ציבור במדינת יעד נתפס כצרכן תוכן המועבר לו, כיום אותו ציבור גם מייצר תוכן שמווה פתח לדיאלוג עם דיפלומט או נציג רשמי באמצעות הרשתות החברתיות. על אותה תשתית (המדיה החברתית) הציבור במדינת היעד גם צורך את המידע על התפתחויות בזירה הפוליטית.

 

פיתוח כלים חדשים ועשיית שימוש בכלים הקיימים ברשת, כולל באמצעות פיתוח ידע וחדשנות על ידי שיתוף פעולה  עם חברות טכנולוגיה, יוכל  לשמש כגשר לחיבור הדיפלומטיה לעידן המידע ולקדם חדשנות טכנולוגיות במציאות בה ירד קרנה של הדיפלומטיה הממוסדת המדינתית.

 

האם מודל IQT מתאים לשירות החוץ הישראלי?

ישראל שומרת על רמת תחרותיות גבוהה בשוק הסייבר העולמי, בין השאר הודות לכך שבוגרי יחידות טכנולוגיות במערכת הביטחון הקימו חברות מצליחות המספקות מוצרים וטכנולוגיות לשימוש ביטחוני ואזרחי כאחד. יתרונה היחסי של מערכת הביטחון הישראלית הוא בכך שהמערכת לא בהכרח ממציאה את הטכנולוגיה הקיימת, אלא מבצעת התאמות לפיתוחים אזרחיים הקיימים בשוק הפרטי לפי צרכיה. אבל לא לעולם חוסן.

 

כיום, התחרות הגלובלית הביאה לכך שהשקעות רבות בטכנולוגיה ישראלית, כולל כאלה שמקורן בידע צבאי, מכוונות לשוק העולמי. במקביל, הגידול העצום בכמויות המידע, בעיקר עקב התרחבות השימוש באינטרנט והתעצמות הנפח של הרשתות החברתיות, מכתיבה בפני המדינה מציאות שבה נדרש למצוא פתרונות העונים על צרכיה ובהטמעתם של רעיונות טכנולוגיים חדשים שיוכלו לספק מענה ראוי לאתגרים מתהווים.

 

לשם שמירה על יתרונה היחסי של ישראל בתחום החדשנות, על המדינה לשקול אימוץ מודל המייצר שיתוף פעולה בין-מגזרי, שבו המדינה לא מהווה חסם, אלא יודעת לטפח את מגמת החדשנות ואת הצמיחה הכלכלית והטכנולוגית המאפיינים כיום את תעשיית הסייבר הישראלית. בישראל פועלים גופי הטכנולוגיה הביטחוניים מהמתקדמים בעולם. בנוסף, כבר היום קיימות עשרות רבות של תכניות האצה בתחומי חדשנות וטכנולוגיה (בהשוואה לבודדות בלבד בתחילת העשור).

 

לצד התכניות ממשלתיות הקיימות, כגון קרן ליברטאד, יש מקום לבניית מנגנון יישומי רחב היקף, שיכלול הובלה של המערכת המדינית-דיפלומטית הישראלית לטובת תמיכה ביזמים ופרויקטים טכנולוגיים אזרחיים – תוך למידה מהקשיים המבניים שנידונו לעיל. כלים אלה ישרתו את המערכת הביטחונית אך גם מערכות אחרות, לרבות שירות החוץ. 

 

סיכום

בעולם המבוסס על קדמה טכנולוגית, ארגונים ממשלתיים נדרשים ליצור גשר לתעשיית ההיי-טק הפרטית על מנת לממש אינטרסים מדיניים ודיפלומטיים. מאז היווסדה הצליחה In-Q-Tel להעניק מימון לחברות ומוצרים פורצי דרך, אשר שירתו ועודם משרתים את ה-CIA. ממודל זה ניתן לקחת אלמנטים המתאימים לתרבות הארגונית הישראלית. המטרה צריכה להיות הקמת פלטפורמה המבוססת על שילוב יכולות מהמגזר הפרטי לטובת הדיפלומטיה הישראלית בכלל, על שלל שחקניה המדינתיים והלא-מדינתיים, ולטובת שירות החוץ הישראלי בפרט. מודל כזה יכול גם לשמש כמנוע צמיחה לחדשנות בתחום הדיפלומטיה המסורתית והציבורית. 

 

אימוץ מודל IQT על ידי משרדי ממשלה רלוונטיים, ובפרט משרד החוץ, יאפשר לצדדים המעורבים, בסיכון יחסית נמוך, ליהנות מפירות ההשקעה בזמן קצר ולסייע בטווח הארוך לביצור הביטחון הלאומי. זאת, תוך שמירת יתרון יחסי ישראלי בנושאי פיתוח וחדשנות טכנולוגית.

 

 

הערות: 

 

[1]  Jason D. Rowley, "In-Q-Tel, The CIA’s VC Arm, Has Had A Busy Few Years," Mattermark, December 1, 2016, https://mattermark.com/q-tel-cias-vc-arm-busy-years

 

[2] הכוונה למוצר בשלב פיתוח בו מיוצרת גרסה לאחר שיפור אב טיפוס (בעקבות סדרת ניסויי פיילוט). גרסה זו  הינה בשלה דיה להפצה לבודקים חיצוניים.

 

[3] להרחבה: https://www.themarker.com/technation/.premium-1.6192053

 

[4] צילום המסך לקוח מאתר In-Q-Tel : https://www.iqt.org/how-we-work

 

[5] יש לציין כי במהלך 2018 הקים שירות הביטחון הכללי בישראל תוכנית האצה חדשה, פרי שיתוף-פעולה בין השירות לקרן ההון סיכון TAU Ventures של אוניברסיטת תל-אביב. מאיץ זה אינו נסקר במאמר בשל התמקדותו במיזמים בשלבים מוקדמים, ללא אקוויטי (הון המניות)  וללא מגבלות (מבחינת קריטריון קבלה). ראו: http://www.pc.co.il/featured/270059/

 

[6] כתבת חשיפת הקרן לציבור הרחב: Tech Investors Cull Start-Ups for Pentagon, New York Times, May 7, 2007,  Matt Ritchel,

http://www.nytimes.com/2007/05/07/technology/07venture.html

 

[7] להרחבה: https://www.crunchbase.com/organization/onpoint

 

[8] להרחבה: https://www.crunchbase.com/organization/red-planet-capital-partners

 

[9] אריאל כהנא, "מהפכה במוסד: שיתוף פעולה חדשני עם חברות סטארט-אפ", מקור ראשון, 27 ביוני 2017, https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/884/041.html

 

[10] אתר הקרן: http://www.libertad.gov.il/

 

[11] Rowley, "In-Q-Tel"

 

[12] Leanna Garfield, "The CIA's EarthViewer was basically the original Google Earth", Business Insider, December 30, 2015, https://www.businessinsider.com/the-cias-earthviewer-was-the-original-google-earth-2015-11

 

[13] Damian Paletta, “The CIA’s Venture-Capital Firm, Like Its Sponsor, Operates in the Shadows,” Wall Street Journal, August 30, 2016, https://www.wsj.com/articles/the-cias-venture-capital-firm-like-its-sponsor-operates-in-the-shadows-1472587352?mod=WSJ_TechWSJD_NeedToKnow

 

[14] Paul Szoldra, “Some of the people investing the CIA's money in startups are under scrutiny,” Business Insider, August 31, 2016, http://www.businessinsider.com/cia-vc-firm-conflict-of-interest-2016-8

 

[15] Griff Witte, “Canadians’ Medical Records Still Safe from the CIA,” Washington Post, September 4, 2006

 

[16] John T. Reinert, “In-Q-Tel: The Central Intelligence Agency as Venture Capitalist,” Northwestern Journal of International Law & Business, Volume 33, Issue 3, Spring 2013, p. 705, http://scholarlycommons.law.northwestern.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1739&context=njilb

 

[17] Philip Seib . Real-Time Diplomacy: Politics and Power in the Social Media Era. New York: Palgrave Macmillan, 2013, https://www.palgrave.com/br/book/9780230339422

 

דניאל כהן הינו ראש תחום מודיעין ואסטרטגיה במכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית במרכז הבינתחומי הרצליה. הוא משמש במקביל כחוקר בכיר במרכז למחקר סייבר בינתחומי באוניברסיטת תל-אביב ויועץ מומחה לנושאי לוחמה בטרור וסייבר עבור הארגון לשיתוף פעולה ביטחוני באירופה (OSCE). הוא בוגר תואר שני בלימודי ביטחון באוניברסיטת תל-אביב ותואר ראשון בהצטיינות בלימודי ממשל במרכז הבינתחומי. לפני הצטרפותו למכון אבא אבן, שימש כעמית מחקר ומתאם תוכניות הסייבר, צבא ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וכיועץ למגזר הממשלתי-ביטחוני

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו בגוגל
Please reload

  • facebook
  • Twitter
חיפוש ב"זירה"
הירשמו ל"זירה"
ניווט בזירה

ותישארו מעודכנים בכל המאמרים, הסקירות והטורים שעולים לאתר, מפי מיטב המומחים בארץ ומחו"ל