בוטים למען שלום: האם בינה מלאכותית היא העתיד של יישוב סכסוכים
המאמרים המומלצים
Please reload

בוטים למען שלום: האם AI היא העתיד של יישוב סכסוכים?

07/01/2019

מפגשי דיאלוג בין עמים עברו בשנים האחרונות מהמרחב הפיזי לאינטרנט, שמאפשר קשר רציף בין הצדדים והמשכיות. עם עליית טכנולוגיית הבינה המלאכותית, החלו ניסיונות להחליף את הגורם האנושי בניהול ותיווך השיחות במחשב, שיכול להתגבר על רבות מהבעיות המבניות שלהן. אף שהוא עדיין רחוק, עשוי להגיע יום שבו "בוט" יבקש מאיתנו למתן את דברינו ולדבר בכבוד

 

Illustration: mohamed_hassan (Pixabay license)

 

 

התפישה שכינון יחסים דיפלומטיים בין מדינות נעשה באמצעות משא ומתן מדיני מקובלת ורווחת בקרב מנהיגים, דיפלומטים והציבור שהם משרתים כאחד. זו הדרך ואין בלתה עוד; ובמקום שהמסלול המדיני נכשל, הניסיון המקומי הישראלי מלמד, הדרך לאלימות נסללת. עם זאת, התיאור הדיכוטומי הזה לדיאלוג ביחסים בינלאומיים מתעלם מגישה ההולכת וצוברת תאוצה בשנים האחרונות, המכונה ״בניית שלום בין עמים״.

 

יוזמות לבניית שלום בין עמים, שנקראות גם ״דיפלומטיית הערוץ השלישי״ או ״דיפלומטיית אנשים-אנשים" (people-people diplomacy) הן שם כולל למפגשים בין אזרחים מקבוצות לאומיות, אתניות או דתיות מסוכסכות. היוזמות הללו מוכרות בעולם כדרך לחיזוק ערוצים דיפלומטיים רשמיים לשם קידום תהליכי פיוס ושיתופי פעולה תרבותיים, כלכליים ואזרחיים.

 

מפגשי דיאלוג הם תופעה שכיחה למדי בסכסוך הישראלי-פלסטיני – מספר רב של ארגוני חברה אזרחית מקיימים אותם כבר שנים ארוכות כחלק מהפעילות השוטפת שלהם. עם זאת, עד כה הם היו לרוב ללא משמעות ציבורית רחבה - נחלתו של ציבור קטן מאוד, אשר מטבע הדברים מזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית. אף שאלפי ישראלים ופלסטינים נטלו חלק בתכניות בניית שלום שונות, קשה להצביע על השפעה כלשהי של היוזמות הללו על הסכסוך. הטכנולוגיה המודרנית עשויה לשנות זאת.

 

השימוש הגובר ברשתות חברתיות בעשור האחרון והתפתחות טכנולוגיית הבינה המלאכותית (Artificial Intelligence) יצרו אפשרויות חדשות לייעול יוזמות בניית שלום, ועשויים לסייע בהפיכתם למרכיב מרכזי לפתרון סכסוכים לאומיים. בעתיד, הבינה המלאכותית עשויה להיות זו שתנהל את מפגשי הדיאלוג הווירטואליים, כשהיא מתגברת על חלק מהחסרונות שעיכבו את הצלחתם.

 

לשמר את המומנטום ברשת

הרציונל מאחורי המודלים לבניית שלום הוא "היפותזת המגע" (Contact Hypothesis) של פרופסור גורדון אולפורט (Gordon Allport) משנת 1954. על פי אולפורט, "ניתן לשנות דעות קדומות בין קבוצות רוב ומיעוט על ידי יצירת מפגש משותף הנערך במעמד שווה במטרה למציאת מטרות משותפות".[1]

 

השימוש הנרחב ברשתות חברתיות בשנים האחרונות פותח פתח לממד חדש ביישומה של היפותזת המגע. על ידי בנייה וניהול של תהליך דיאלוג המתרחש בפלטפורמות וירטואליות, דוגמת קבוצת פייסבוק סגורה, ניתן להתגבר על חסמים פיזיים ומנטליים לקיומו של מפגש עם הצד השני ולגייס קהלים רחבים יותר. כך, על ידי שילוב של דיאלוג שמתחיל ברשתות חברתיות ועובר למפגשי דיאלוג הנערכים בממד ה"פיזי", או מתקיים במקביל אליהם, ניתן לייעל ולשפר תהליכי התמרת סכסוכים (Conflict Transformation), שמטרתם שינוי תפישות עולם ויצירת אמפתיה בקרב המשתתפים.

 

לממד הווירטואלי מספר יתרונות חשובים בעולם זה. ראשית, ניהול תהליך פתרון סכסוכים בממד הווירטואלי מאפשר לאזן בין צדדים בסכסוך שאינם שווים בכוחם. כאשר לצד אחד יתרון בולט במישור הצבאי, הכלכלי והמדיני, נוצר אי שוויון בין "נציגי" הצדדים בניהול מפגשי דיאלוג בממד ה"פיזי". לעיתים קרובות מפגשים כאלה יובלו על ידי הצד העוצמתי יותר, יתקיימו "בשטח הביתי״ שלו (ובמקרה הישראלי-פלסטיני - בעיקר באזורים בשליטה ישראלית מלאה או חלקית), ויאופיינו במספר משתתפים רב יותר מצדו. עקרון השוויון, נמצא, הוא אחד החשובים ביותר להמשכיותם ושרידותם לאורך זמן של פרויקטים משותפים ישראלים-פלסטינים.[2]

קיום מפגש בממד וירטואלי מאפשר כניסה "רכה" ופשוטה יותר לתהליך שעלול להיות טעון רגשית, ומסייע לגוון את הרכב המשתתפים

בדיאלוג וירטואלי, אי השוויון ה"פיזי" אינו מורגש. עובדה זו מאפשרת לצד החלש לתת אמון בתהליך, שכן הוא יכול להתבטא בצורה נוחה יותר ולהיות נכון יותר להקשיב, לקבל ולעבד את המסרים במהלכו. בנוסף, השימוש בדיאלוג בקבוצה סגורה ברשת חברתית מאפשר לגייס משתתפים מתאימים בצורה יעילה יותר.  

 

שנית, מפגש וירטואלי מסייע בגיוון הרכב המשתתפים. על פי "היפותזת המגע", דיאלוג מוצלח כולל משתתפים מכל קשת הדעות, לרבות הקיצוניים משני הצדדים. לעתים קרובות המשתתפים שאינם נמנים על הצד היוני חוששים לקחת חלק במפגשים פיזיים או נמנעים מכך. קיום המפגש בממד הווירטואלי מאפשר כניסה "רכה" ופשוטה יותר (בלחיצת כפתור) לתהליך שעלול להיות טעון רגשית, ומסייע לגוון את הרכב המשתתפים.

 

יתרון נוסף בשילוב דיאלוג וירטואלי הוא האפשרות לנהל שיחה רציפה ומתמשכת, המסייעת לכל צד להכיר את תפישותיו ועמדותיו של השני. גם אם מפגשים פיזיים הצליחו לייצר אווירה חיובית ואמפתיה בקרב המשתתפים, בתום המפגש כל קבוצה חוזרת לקהילה שלה והשפעת ההישגים דועכת עד המפגש הבא, שמתקיים בדרך כלל רק לאחר מספר שבועות או חודשים. כאשר בין המפגשים הפיזיים (או במקומם, בשלב הראשון) ממשיך הדיאלוג בקבוצה וירטואלית, החשיפה לתפישות ולזהויות שונות נשמרת ומסייעת לקיבוע העמדות או התובנות החדשות.

 

סגל בסדנה של פרויקט MENA Leaders for Change | צילום: באדיבות המחבר

 

מחקר שצפוי להתפרסם בקרוב במסגרת פרויקט ניסיוני מדגים את יתרונות השימוש בפלטפורמות וירטואליות לניהול דיאלוג. הפרויקט MENA Leaders for Change נערך ב-2014 בהשתתפות מאות ישראלים, פלסטינים וצעירים ממדינות ערב ושילב מפגשים פיזיים יחד עם תקשורת מתמשכת בקבוצת פייסבוק סגורה וסודית. הסיכום האיכותני של המחקר מציין לטובה שני הבדלים מהותיים בין הפרויקט הזה ליוזמות שלום אחרות: האחד - המספר הגבוה של המשתתפים, אשר ייצגו מנעד רחב של זהויות ודעות פוליטיות; והשני - היכולת לנהל דיונים על הנושאים שהם בלב המחלוקת, שהיא תוצאה של גיוס משתתפים יעיל ויכולתם להתבטא בצורה נוחה ומשוחררת יותר בפלטפורמות וירטואליות. 

 

בסיום הפרויקט נשאלו המשתתפים לגבי הסיבות שלהם להצטרף אליו. האופי המקוון של התכנית הוזכר כאחד הסיבות העיקריות שצוינו בקרב כלל המשתתפים, והסיבה המובילה בקרב המשתתפים ממדינות המזרח התיכון (ציון 5.86 מ-7) – בעיקר מכיוון שהוא אפשר להם להשתתף, אולי לראשונה, בדיונים עם אנשים ממדינות רחוקות. בקרב הפלסטינים, משתתפים שמתגוררים בגדה העניקו לחשיבות השימוש בפלטפורמה המקוונת ציון 4.11 מ-7, בעוד אלה מהרצועה נתנו לו ציון של 4.9 מ-7. בנוסף, 80% מכלל המשתתפים הצהירו כי ישתמשו בפייסבוק כדי לשמור על קשר עם חבריהם לפרויקט לאחר שיסתיים, 67% כדי לחלוק את מחשבותיהם ו-62% כדי לדון בענייני אקטואליה.

 

בתשובות לשאלות שהתייחסו למטרות הפרויקט, רוב גדול של המשתתפים (ציון 5.38 מתוך 7) הסכימו במידה רבה עם הטענה שהם פיתחו הבנה טובה יותר של האחר. גם בתשובה לגבי שינוי עמדות, רוב המשתתפים (ציון 5.18 מתוך 7) ציינו ששינו את דעתם לגבי משתתפים ממדינות באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה שעמן הם נמצאים בסכסוך. ראוי לציין שהתוצאות החיוביות התקבלו על אף שהמפגשים התקיימו במהלך המלחמה בין ישראל וחמאס בעזה בקיץ 2014 (מבצע "צוק איתן"), ובין המשתתפים היו עשרה מרצועת עזה וישראלים שגויסו לשרת במילואים.[3]

 

השלב הבא: ניהול השיח באמצעות בינה מלאכותית

השימוש בפלטפורמות וירטואליות מהווה רק שלב ראשון בשימוש בטכנולוגיות לבניית שלום בין עמים. היכולת להגיע למיליארדי בני אדם הנמצאים במרחב תקשורתי חדש יצרה אפשרות לנהל תהליכים גדולים ועוצמתיים הרבה יותר לפתרון סכסוכים בינלאומיים, כפי שיפורט בהמשך. תהליכים אלו עשויים בעתיד לכלול שימוש בהנחיה אנושית יחד עם הנחיה אוטומטית, המתבססת על טכנולוגיית בינה מלאכותית.

 

האפשרות לשלב שימוש בבינה מלאכותית הוא יתרון נוסף של הממד הווירטואלי, כיוון שהטכנולוגיה הזו יכולה לסייע להתגבר על אתגרים ארגוניים ביישום יוזמות לבניית שלום, כמו מחסור במשאבים - המונע העסקה של מספר רב של מנחים מקצועיים וניהול מספר רב של פרויקטים. באמצעות אוטומציה ניתן יהיה להגדיל באופן דרמטי את מספר המשתתפים לאלפים, , ואף יותר, ואת מספר הדיאלוגים שירוצו במקביל. פרויקטים מוצלחים בקרב קהלים עצומים, שיביאו לשינוי תפישתי לגבי "האחר" וכתוצאה מכך לאופטימיות לגבי הסיכויים להגיע להסכם שלום, עשויים גם לבוא לידי ביטוי בדפוסי ההצבעה בבחירות.

 

בנוסף, הבינה המלאכותית תוכל לסייע בהתמודדות עם המגבלות האנושיות בניהול שיח וירטואלי, כגון זמינות בלתי מוגבלת והתגברות על "טעויות אנוש" בהנחיה. כפי שצוין לעיל, איזון ושמירה על אובייקטיביות מצד הארגון הם תנאים הכרחיים להצלחת הפרויקטים הללו. גם מנחים מקצועיים ומנוסים נתונים להשפעות פסיכולוגיות, קשר לזהות לאומית, רגשות ואפילו מצבי רוח - בניגוד לבינה המלאכותית, שהתערבותה עשויה להיתפש כ"אובייקטיבית" יותר בקרב המשתתפים (ראו למטה).

מעל לכל אלו, אוטומציה של יכולות גישור עשויה לאפשר את יצירתו של תהליך פתרון סכסוכים מסוג חדש לגמרי, שיכול להתרחש ברחבי הרשת בכל זמן נתון. בעתיד, לאחר שהבינה המלאכותית "תלמד" ותתמקצע בשפת הגישור הרשתי, יהיה ניתן להשתמש בה לא רק כחלק מיוזמות בניית שלום, אלא גם לניהול ומיתון שיח אלים ורווי מחלוקות בכל מקום ברשת – מחשבונות טוויטר של ידוענים, דרך קבוצות וואטסאפ של תמ"א 38 ועד לדף הפייסבוק של דמויות שנויות במחלוקת כמו "הצל". במציאות שכזו, "צ'אטבוטים" (בקצרה: בוט) [4], שייפרסו במרחבים וירטואליים נפיצים יוכלו לתת מענה לאחת מהבעיות הקשות של התקשורת הווירטואלית.

 

כיצד זה יעבוד?

השילוב של בינה מלאכותית בדיאלוגים מקוונים יתבצע באמצעות "בוט", שיפעל בדיוק כמו מגשר אנושי שצבר ניסיון בניהול דיאלוג וירטואלי ברשתות חברתיות. סט התגובות של הבוט יוגדר לפי עקרונות הגישור ופתרון הסכסוכים: יצירת אמפתיה על ידי הכוונה של הצדדים בדיאלוג לגילוי מקורות המחלוקת, הדגשת והעדפת האינטרסים המשותפים על פני דיון נרטיבי או מבוסס השוואות, ושאיפה למציאת פתרון משותף ומקובל על כל הצדדים.

 

לבינה המלאכותית שימושים רבים כיום המסייעים לבני אדם בביצוע משימות או אף מחליפים אותם. דוגמאות ליישומים מוכרים הם עוזרים אישיים וירטואליים (סירי, אלקסה ודומיהם), זיהוי עצמים בתמונות בחיפוש בגוגל, זיהוי מחלות וניתוח הדמיות MRI, הפעלת כלי רכב אוטונומיים, ועוד. טכנולוגיות הבינה המלאכותית נעזרות ב"למידת מכונה" (Machine Learning), "למידה עמוקה" (Deep Learning), או טכניקות למידה אחרות. בתהליכי דיאלוג וירטואליים נעשה שימוש בטכנולוגיית "עיבוד שפה טבעית" (Natural Language Processing, או בקיצור NLP). באמצעות NLP ניתן לנתח מספר כמעט בלתי מוגבל של שיחות בין אנשים בצורה אוטומטית ולהבין מהי נימת השיחה (חיובית או שלילית), אילו רגשות הופגנו בה, מה היו מילות המפתח, מהן ה"ישויות" (Entities) המרכזיות ומהו ההקשר (Context) המרכזי.

 

טכנולוגיית NLP מצויה כבר בשימושים רבים במגזר העסקי. חברות רבות נעזרות ב"צ'אטבוטים" כנציגי שירות לקוחות, סוכנים ועוזרים אישיים. לדוגמה, במאי האחרון הציגה גוגל את גולת הכותרת של העוזרים אישיים מבוססי בינה מלאכותית, כשבהצגה של "גוגל דופלקס" הצליח הבוט להזמין תור לתספורת בשיחה עם נציג אנושי. צ'אטבוטים המשמשים נציגי שירות לקוחות יודעים כיום לזהות את בעיית הלקוח, את נימת השיחה, על איזה מוצר ניתנת הביקורת, ולהתאים ללקוח את המענה המתאים ביותר.

בעקרון הלמידה האנושית, משתתתפים בשיחה הווירטואלית יראו כיצד התגובות של הבוט המגשר עוזרות למתן את השיח, ילמדו אותן וישתמשו בהן בעצמם, וכך ייווצר תהליך למידה הדדי

על פי עקרון דומה, ניתן באופן תאורטי לתכנת צ'אטבוט שיוזן ביכולות הנחייה אנושיות. בוט כזה יוכל לשמש כמגשר וירטואלי ברשתות החברתיות, תוך שהוא פועל בשני שלבים: הראשון - זיהוי נימת הטקסט, הרגשות שמובעים בו וההקשר שבו נכתב; והשני - תגובה באמצעות טקסט שמטרתו למתן את השיחה ולייצר דיאלוג בונה בין המשתתפים, בדיוק כפי שהיה נוהג מגשר אנושי בדיאלוג המתקיים ברשת חברתית. הבוט יתוכנת על פי טכניקת "למידת מכונה" ויוזן ב"דאטה" (Data) – המידע שממנו הוא לומד, המבוסס על תיוג של עשרות אלפי שיחות שנערכו ברשת והביאו לתוצאות הרצויות (וכאלה שלא).

 

עקרון חשוב נוסף שיעזור במיתון השיחה הווירטואלית הוא הלמידה האנושית. בדומה לשיח אנושי, משתמשים שייקחו חלק בשיחה ויראו כיצד התגובות של הבוט המגשר עוזרות למתן את השיח, ילמדו את התגובות שלו וישתמשו בהן בעצמם – וכך ייווצר תהליך למידה הדדי. ניתן לדמיין את הדוגמה הבאה: משתמש ממדינה מסוימת כותב, "איך אתם יכולים לדבר על פשעים של המדינה שלנו, כשמדינות אחרות בעולם מבצעות פשעים הרבה יותר גדולים!" הצ'אטבוט יזהה שמדובר בתבנית "השוואה", והתגובה שהוא יציג למשתמש עשויה להיות, "יהיה יותר יעיל לנהל את הדיון ללא השוואות למצבים אחרים", בהתאם לעקרון חשוב מעולם הגישור – הימנעות מכניסה לדיאלוג מעגלי.

 

בדוגמה אחרת עשוי משתמש לכתוב: "זו אשמתכם! אתם התחלתם את הסכסוך כשכבשתם את ארצנו!". הצ'אטבוט יזהה את התבנית "האשמה" ויענה: "האם הטלת אשמה תקדם אותנו בדיאלוג?", בהתאם לעקרון הגישורי – מעבר מחשיבה נרטיבית לחשיבה אפקטיבית. אם לקחת דוגמה מוחשית יותר, בפרויקט דומה שנקרא "The Commons" ונערך בטוויטר ב-2017, זיהו צ'אטבוטים חילופי דברים ארסיים בין רפובליקאים לדמוקרטים בארה"ב והזמינו את המשתמשים לנהל שיחה עם מנחים אנושיים. בשיחה האנושית המשתמשים דנו והונחו כיצד לנהל שיחות פחות אלימות. הפרויקט הזה מהווה את פריצת הדרך ואולי הדוגמה היחידה הקיימת לשימוש באוטומציה לניהול שיח קשה ברשתות חברתיות. שיפורים טכנולוגיים בפרויקטים עתידיים, שיכללו למידה משמעותית של הבוטים מעשרות אלפי שיחות שיובאו כדוגמאות, יכוונו לייתר את הגורם האנושי ולהגיע לאוטומציה מלאה.

 

דוגמה נוספת היא פרויקט "Perspective Api" של גוגל, המשתמש בבינה מלאכותית כדי לדרג את מידת ה"רעילות" של טקסט מ-0 עד 1. עיתונים, כמו "הניו יורק טיימס", משתמשים ב-Perspective Api כדי לנטר את תגובות הקוראים למאמרים ולהחליט אילו תגובות ענייניות ואילו אינן ראויות.

 

האתגרים

הדרך ליישום מעשי ואפקטיבי של תהליך פתרון סכסוכים אוטומטי עדיין ארוכה ורוויית אתגרים. ראשית, אוטומציה של יכולת תקשורת אנושית היא פעולה טכנולוגית מורכבת מאוד. צ'אטבוט יעיל יצטרך לנתח שיחות ולדעת מתי להתערב ואיך להבין טקסטים מורכבים. עוד יהיה עליו לשלוט בסלנג ולהבין סרקזם ותופעות תקשורתיות אחרות שלבן אנוש קל מאוד להבין ולהגיב להן, אולם הבינה המלאכותית תתקשה להתמודד איתן.

 

שנית, העיקרון המנחה ב"למידת מכונה" הוא שימוש במספר רב מאוד של דוגמאות, שמהן לומדת התוכנה כיצד להגיב כראוי וב"אנושיות". בוט גישור מוצלח יזדקק לעשרות אלפי תבניות של שיחות קשות ותגובות ממתנות, ואולי אף יותר, כדי לייצר את מאגר המידע הרלוונטי.

 

שלישית, אופי הממשק שבין אדם למכונה בהקשר זה עדיין זקוק למחקר וניסויים. קשה לחזות אם משתמשים אנושיים יקשיבו לצ'אטבוט מגשר, יתעלמו ממנו או אף ינסו להכשיל אותו. הנחות אלו יקבעו אם פעילות הצ'אטבוט תהיה גלויה או שיפעל תחת זהות אנושית "בדויה". בהקשר זה, משתמשים שיזהו שמדובר בבוט עלולים להתייחס אליו אחרת או להכשיל אותו בכוונה. מצד שני, הכרה מצד המשתתפים שהמגשר במפגש ביניהם הוא מכונה, עשויה לנטרל האשמות שווא על הטיה אשר רווחות בקרב מגשרים אנושיים.

 

 שימוש בטכניקת "למידת מכונה" יסייע בניהול מספר גדול של תהליכי דיאלוג בו זמנית |
Illustration: mohamed Hassan (Pixabay license)

 

רביעית, שימוש רחב היקף יחייב שיתוף פעולה עם חברות הטכנולוגיה כמו פייסבוק וטוויטר, שמפעילות את הפלטפורמות הפופולריות ביותר בתחום. אלה אינן ששות לעשות שימוש נרחב בבוטים מאז נחשפו הדרכים שבהן בוטים עוינים הטו את המערכות שלהן (דוגמת ההתערבות הרוסית בבחירות לנשיאות בארצות הברית ב-2016).

 

ולסיום, אין לשכוח שצ'אטבוט או מערכת בינה מלאכותית מייצגים בסופו של דבר את דעותיהם ותפישותיהם – המודעות והלא-מודעות – של מתכנתיהם. מסיבה זו, גם בוט שמטרתו לפעול כמגשר ניטרלי ובלתי מוטה לכאורה יכיל את אותן תפישות עולם של יוצריו, ועלול להכשיל שיחות רגישות, בטעות או במכוון.

 

סיכום

ההתקדמות המהירה בפיתוח הבינה המלאכותית תאפשר ככל הנראה להתגבר במוקדם או במאוחר על רוב, אם לא כל, הבעיות הכרוכות באימוץ מודל גישור מבוסס בינה מלאכותית. לדוגמה, בעתיד יהיה ניתן להתגבר על אתגר ההתמודדות עם מספר גדול של דוגמאות על ידי שימוש בטכניקת "למידה ללא הכוונה" (Unsupervised Learning), או "למידה מכוונת למחצה" (Semi-Supervised Learning), שאינן מצריכות מספר רב של דוגמאות (במקרה זה - שיחות רשת) כדי להביא לתוצאות משביעות רצון.

 

השימוש האידאלי יסתמן כשילוב של יכולות אנושיות וטכנולוגיות – מגשרים שיפקחו ויפעילו בוטים, שיכולותיהם הגישוריות ילכו וישתפרו עם הזמן. כשם שסכסוכים בינלאומיים הולכים ונהיים יותר מורכבים, כך עולה הצורך בחשיבה חדשנית כדי להתמודד איתם. שימוש במרחב הווירטואלי ובבינה מלאכותית עשוי להביא לפריצת דרך בפתרון סכסוכים בינלאומיים באמצעות שיפור מנגנוני בניית שלום בין עמים.

 

 

 

הערות שוליים:

 

[1] Gordon Allport, The Nature of Prejudice, Cambridge, MA: Addison-Wesley, 1954, p.281.

 

[2] Ifat Maoz, "Peace Building in Violent Conflict: Israeli-Palestinian Post-Oslo People-to-People Activities," International Journal of Politics, Culture, and Society 17, no. 3 (2004), p. 569.

 

[3] Arik Segal and Yotam Keduri, “Public Diplomacy of Rising and Regional Powers”, Rising Powers Quarterly, Vol. 3. Issue 1, forthcoming (2019)

 

[4] "בוט" – תוכנת מחשב המאפשרת למשתמש/ים לנהל עמה שיחה "אנושית", בכתב או בקול, במטרה לבצע פעולות או משימות כלשהן.

אריק סגל הוא מייסד חברת Conntix, שמטרתה לשפר תהליכי תקשורת בעזרת טכנולוגיה וחדשנות. הוא מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה בקורסInnovative Conflict Resolution ומשמש יועץ לטכנולוגיה וחדשנות של מכון מתווים למדיניות חוץ אזורית.

(צילום: אפרת סער, באדיבות המחבר)

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו בגוגל
Please reload

  • facebook
  • Twitter
חיפוש ב"זירה"
הירשמו ל"זירה"
ניווט בזירה

ותישארו מעודכנים בכל המאמרים, הסקירות והטורים שעולים לאתר, מפי מיטב המומחים בארץ ומחו"ל