מפחדים מהתחזקות הדמוקרטים בבחירות? אין לכם סיבה
המאמרים המומלצים
Please reload

לישראל אין מה לחשוש מהתחזקות הדמוקרטים

פרשנויות שצופות כי בחירות אמצע הקדנציה השבוע יהוו קו שבר ביחסי ישראל-ארה"ב, ובמיוחד בקרב חברי מפלגה הדמוקרטית, הן קצרות רואי ושגויות מיסודן. חבר הקונגרס לשעבר סטיב ישראל מונה שלוש סיבות עיקריות מדוע הקונגרס יישאר בעל ברית נאמן של ישראל, גם לאחר שיצטרפו אליו נציגים המתנגדים ליחסים הללו

רה"מ נתניהו בוועדת החוץ של בית הנבחרים, ב-2012. היחסים לא ייפגעו גם אם הדמוקרטים יעמדו בראשה

צילום: ועדת החוץ, CC BY-NC 2.0

 

ערב בחירות אמצע הקדנציה, המתח בקרב אמריקאים תומכי ישראל גואה לנוכח האפשרות שהמפלגה הדמוקרטית תשיג רוב בבית הנבחרים ותשלוט בו ובוועדות החשובות שלו. את המתח ניתן לחוש בכל מקום: באירועי התרמה, בהתכנסויות של ארגונים יהודיים-אמריקאיים ובמפגשים של ארגוני הלובי הפרו-ישראלי. כולם מדברים בדאגה על הירידה העקבית בתמיכה בישראל במפלגה הדמוקרטית, מאשימים אחד את השני ומתווכחים בלהט כיצד יש להתמודד עם המגמה המדאיגה הזו.

 

למרבה הצער, מהדיונים האלה נעדרים על פי רוב קולותיהם של מומחים בעלי ניסיון בתרחיש המסוים הזה - תומכי ישראל ששירתו בקונגרס הנשלט על ידי רוב דמוקרטי.

 

שימשתי חבר בית הנבחרים במשך 16 שנה, מתוכן שש כאשר הוא בשליטת המפלגה שלי. במשך ארבע שנים כיהנתי כיו״ר ועדת הבית להנהגה הדמוקרטית, העוסקת בגיוס מועמדים לבית הנבחרים מקרב המפלגה הדמוקרטית וסיוע למועמדים שאותרו להיבחר. במאמר זה אבקש להציע מספר תובנות מנקודת המבט שלי על בחירות האמצע, ולהסביר מה באמת מוטל על הכף מבחינת עתיד היחסים בין ארה"ב לישראל.

 

ראשית, לא ניתן להתכחש לעובדה שחלה ירידה גלויה ועקבית בתמיכה בישראל בקרב אמריקאים המזדהים כתומכי המפלגה הדמוקרטית. על פי סקר שפרסם מכון Pew בינואר, רק 27% מהדמוקרטים מזדהים יותר עם הצד הישראלי מאשר עם הצד הפלסטיני בסכסוך ביניהם - נתון המשקף ירידה של 11% מאז 2001.

מספר הדמוקרטים בקונגרס יגדל - אם יגדל - רק דרך האמצע, שבו התמיכה בישראל היא איתנה, ולא דרך השוליים השמאליים של המפלגה

מוטב שכל הדמוקרטים שהנתונים הללו מדאיגים אותם יימנעו מלטמון את ראשם בחול, מהטחת האשמות הדדיות, או מטיפוח תקווה כוזבת שצמיחתו המדאיגה של המחנה הקיצוני-ימני-אנטישמי במפלגה הרפובליקאית תסייע ״לאזן״ את התמונה. ירידת התמיכה הדמוקרטית בישראל היא אתגר קשה וחשוב בפני עצמו להמשך הבטחת התמיכה חוצת המפלגות בישראל, ולהמשך קיום הברית החשובה בינה לבין ארה"ב.

 

יחד עם זאת ועל אף האמור לעיל, התפישה הרווחת לפיה הקונגרס הבא יתרחק מישראל ותמיכתו בה תיפגע - במיוחד אם הדמוקרטים ישיגו רוב באחד מבתי המחוקקים, או אפילו שניהם - היא קצרת רואי.

 

בקונגרס הקרוב יכהנו יותר חברים חדשים מאשר בכל קונגרס אחר ב-25 השנים האחרונות. שימו לב: הדרך למהפך דמוקרטי בבית הנבחרים עוברת ב-23 מחוזות המצויים כעת בשליטה רפובליקאית ועומדים לבחירה מחדש. וכאן מצוי לב העניין: במחוזות הללו — באייווה, במחוז אורנג׳ בקליפורניה, בקנזס, בפרברי פילדלפיה, בדרום פלורידה ובמקומות נוספים — פרופיל הבוחרים אינו פרוגרסיבי. לאור זאת, המועמדים הדמוקרטים, בדומה ליריביהם הרפובליקאים, משקפים את העמדות והערכים המקומיים - והמצביעים שם תומכים באופן ברור בברית עם ישראל.

 

החישוב פשוט: מספר הדמוקרטים בקונגרס יגדל - אם יגדל - רק דרך האמצע, שבו התמיכה בישראל היא איתנה, ולא דרך השוליים השמאליים של המפלגה. אמנם, במספר מחוזות המצויים שנים ארוכות בשליטה דמוקרטית, הפסידו מועמדים תומכי ישראל ותיקים (דוגמת ג׳ו קרואלי מניו-יורק) בפריימריז המפלגה למועמדים המחזיקים בעמדה ביקורתית כלפי ישראל. אך אלו יוצאים מן הכלל המעידים על הכלל.

 

התמיכה הבלתי-מפלגתית בישראל נזנחת, וחבל

נקודה חשובה שנייה היא הפוליטיקה הפנימית בבית הנבחרים. לאלה הסבורים כי יש בידיהם תשובות פשוטות לשאלות מורכבות על האופן שבו יש להתנהל במישור הפוליטי והמוסדי במציאות החדשה על גבעת הקפיטול, לא יזיקו מעט ענווה וזהירות. הייתי מציע להם ללמוד תחילה את טיב יחסי הגומלין בין האסיפה הדמוקרטית בבית הנבחרים לבין גורמי השפעה שונים בתוכה (כגון הלובי האפרו-אמריקאי, הלטיני-אמריקאי, האסיאתי-אמריקאי, ואחרים), ואת האסטרטגיות מאחורי הבטחת הבחירה לכהונה בוועדות הקונגרס השונות.

חשוב שבישראל יפנימו את שהקונגרס הוא מוסד פוליטי השווה מעמד בחשיבותו למוסד הנשיאות - עובדה שרבים במדינה כלל אינם מודעים לה

כל אותם חברי קונגרס חדשים יגלו עד מהרה שלא כל כך קל לוותר על תמיכת הלובי האמריקאי-ישראלי (AIPAC), שהוא חיוני להצלחה במוסד הזה. עוד הם יבינו כמה חשוב לשמור על היחסים בין הדמוקרטים בבית הנבחרים לבין ישראל, וזאת לצורך קידום נושאים שבהם לישראל יתרון יחסי ומומחיות מיוחדת, כגון טכנולוגיות מים והתמודדות עם בצורת, אבטחת סייבר, מלחמה בעוני, ועוד.

 

ולבסוף, דמוקרטים שישראל יקרה ללבם יכולים לתרום לעתיד היחסים על ידי חינוך הצד הישראלי להבין טוב יותר כיצד פועלת הרשות המחוקקת בארה"ב. במיוחד חשוב שבישראל יפנימו כי הקונגרס הוא מוסד פוליטי השווה מעמד בחשיבותו למוסד הנשיאות - עובדה שרבים במדינה כלל אינם מודעים לה. שליטתו בהקצאת תקציבים, אישור פעולות ותכניות פעולה ממשלתיות, וגיבוש וקידום המדיניות האמריקאית היא מרכיב ייחודי לשיטה החוקתית האמריקאית, ולעיתים קרובות מי שאינו מצוי בנבכי הפוליטיקה האמריקאית אינו בקיא ברזיה. אפשר להשיג מטרות דיפלומטיות רבות על ידי הבנת חשיבותו של הקונגרס בנושאים רבים, כולל גיבוש וביצוע מדיניות חוץ.  

 

ברור לכל שמערכת היחסים בין הדמוקרטים בארה"ב לבין ישראל עוברת שינוי. אך מנהיגים פוליטיים וארגונים בשתי המדינות נוטים בקלות רבה מדי לשכוח את החשיבות של תמיכה וידידות א-מפלגתית, שהן נכס אסטרטגי ביחסים בין מדינות. גשרים אחדים כבר נשרפו, אולם כעת הגיע הזמן לבנות גשרים חדשים. הדרך לעשות זאת כרוכה בהבנה הדדית וכבוד הדדי של מערכות הגומלין הפנים-פוליטיות בכל אחת מהמדינות.

סטיב ישראל כיהן כחבר קונגרס במשך 16 שנה, בהן שש שנים בהנהגת המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים. הוא עומד כיום בראש ה-American-Israel Future Forum, ארגון חדש לקידום שיתופי פעולה חדשניים בין מנהיגים פוליטיים בישראל ובארה"ב.

(תמונה באדיבות המחבר)

 

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו בגוגל
Please reload

  • facebook
  • Twitter
חיפוש ב"זירה"
הירשמו ל"זירה"
ניווט בזירה

ותישארו מעודכנים בכל המאמרים, הסקירות והטורים שעולים לאתר, מפי מיטב המומחים בארץ ומחו"ל