מה מעריכה תנועת חמאס שהיא עשויה להרוויח מתוכנית השלום של טראמפ?
חמאס מתנגדת ותתנגד לכל תוכנית שיציג טראמפ. לא משנה מה יהיה המתווה הסופי, הוא לא יוכל להתקרב בכלל לקווים האדומים של הרשות הפלסטינית לסיום הסכסוך – ועל אחת כמה וכמה של חמאס. תוכנית כזו טומנת בחובה רק הזדמנות אחת עבור חמאס – במצוקתן המשותפת, היא דוחפת אותה ואת הרשות אחת לזרועות השנייה. פיוס עם הרשות הוא אינטרס ראשון במעלה של הנהגת חמאס ברצועת עזה בימים אלה. בחודשים האחרונים הם נתנו הסכמה עקרונית לצעדים שנחשבו בעבר טאבו – למשל, הכנסת כוחות חמושים של הרשות לרצועת עזה. פיוס שכזה עשוי להציל את שלטון חמאס ברצועה, ומאחר ששרידות משטרה היא מטרת העל של התנועה – אין ספק שתוכנית השלום הזו, שדוחקת גם ברמאללה וגם בעזה, יכולה להיות גם יתרון עבורה.
מה היא חוששת שהיא עלולה להפסיד ממנה?
כמעט הכל. מבחינת חמאס, הסכמה לתוכנית כזו דנה אותה למעשה לכלייה. כל תוכנית שיציג הממשל האמריקאי תשאף לאחד את רצועת עזה והגדה ולכונן בשטחן מדינה פלסטינית עם הנהגה אחת – ומדינה כזו לא תישלט על ידי חמאס. אין אובדן גדול מזה עבורה. תוכנית טראמפ לא תוכל לעמוד באף לא אחד מעקרונות היסוד (ת'ואוובאת) של חמאס. למשל, ישנן שמועות שטראמפ יציע שאבו-דיס תשמש בירת המדינה הפלסטינית העתידית. זה רחוק מאוד מהמינימום האפשרי להסכם במסמך העקרונות החדש של חמאס, שבו מובעת הסכמה לסוג של הסכם שלום זמני עם ישראל. חמאס גם דבקה בדרישתה לזכות שיבה מלאה של פלסטינים למדינה הפלסטינית וגם לתוך שטח ישראל – מה שלא יקרה בשום אופן. בנוסף, כל תוכנית שלום תדרוש מחמאס לפרק את הזרוע הצבאית שלו, כיוון שמדינה פלסטינית לא תוכל לזכות בלגיטימציה בינלאומית אם אנשי חמאס חמושים יוכלו להמשיך ולפעול בחופשיות בתחומיה. אך מדובר בקו אדום מובהק נוסף של חמאס, שאנשיה לא יסכימו להתפרק מנשקם. אותו דבר נכון לגבי גבולות 1967 וסוגיית ירושלים. לסיכום, יש לתנועה כמעט אך ורק מה להפסיד מכל תוכנית שממשל טראמפ יציע.
מה יכולה חמאס לתרום לקידום התוכנית?
הצעד הבסיסי ביותר הוא, כמובן, לקבל אותה – אבל כפי שכבר ראינו, הסיכויים לכך אפסיים. הצעד המשמעותי העיקרי שהיא יכולה לפיכך לעשות הוא לקדם את מאמצי השיקום הבינלאומיים של רצועת עזה. מלבד זאת, חמאס יכולה להפסיק את פעילות ההתנגדות העממית לישראל ולקדם את הפיוס עם הרשות – אך לא הרבה מעבר לכך.
אילו מכשולים היא עלולה להערים על מימושה, ואיך היא יכולה לקלקל?
בזירה הצבאית, לרשות חמאס עומדות אפשרויות רבות אם תרצה לחבל בתוכנית – פיגועים, צעדות שיבה, ניסיונות להבעיר את הדרום, וגם ניסיון להבעיר את הגדה. את הצעד האחרון התנועה מנסה להוציא לפועל כבר כמה שנים, אך ללא הצלחה. אבל אם יעמידו אותם עם הגב לקיר, ייתכן שאנשי חמאס יחליטו שהמטרה מקדשת את כל אמצעים. בזירה הדיפלומטית, אין לחמאס כמעט כלים מדיניים. הטרגדיה של התנועה, בעיני ההנהגה שלה, היא בידודה המוחלט בזירה הבינלאומית. שני הגורמים היחידים שנתפשים במובן מסוים כפטרונים של חמאס הם טורקיה וקטר. לטורקיה יש מספיק בעיות ואינטרסים, וחמאס אינו מופיע גבוה על סדר היום משלה. קטר מבודדת כיום בגלל הקירבה שלה לאיראן והחרם שהטילו עליה לפני כשנה מדינות ערב סוניות בהובלת סעודיה. חמאס עושה מאמצים רבים להימנות עם משפחת העמים, דוגמת מאמצי הפיוס עם הרשות הפלסטינית והנכונות שלה להכניס את מוחמד דחלאן כנציג הרשות לרצועה, אבל אין לתנועה באמת את הכלים לכך. מהסיבה הזו, הם גם לא יכולים להציע אלטרנטיבה משלהם לתוכנית השלום של טראמפ. העלאה מחדש של היוזמה הסעודית איננה אופציה, כי היא כוללת קבלה אמיתית של ישראל תמורת נסיגה לקווי 67', וזה מנוגד לצופן הגנטי של התנועה. חמאס יכולה להציע תהדייה או הודנה עם ישראל לתקופה של עשר שנים בתמורה לפתיחת רצועת עזה לעולם, הקמת נמל ושיקומה. אבל בראייה הכוללת אלה צעדים טקטיים ומקומיים, שאינם קרובים לשאיפות של הקהילה הבינלאומית לסיום הסכסוך. בשורה התחתונה, כל תוכנית שתוצג על ידי וושינגטון תבוא בהכרח על חשבון חמאס. מהסיבה הזו, התנועה אינה יכולה למעשה להיות כוח תורם, אלא רק כוח מקלקל.
אוהד חמו הוא כתב השטחים של חברת החדשות ובוגר שלושת הערוצים בישראל, המסקר את תחום הפלסטינים כבר 15 שנים. הוא בעל תואר ראשון במדעי המדינה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני במזרחנות מהאוניברסיטה העברית
(צילום: פייסבוק, באדיבות המחבר)