השחיקה שנרשמה בשנים האחרונות בתמיכה הדו-מפלגתית, ממנה נהנתה בעבר ישראל בפוליטיקה האמריקאית, מציבה אתגר מהותי לביטחון הלאומי שלה. היחסים המיוחדים בין ישראל לארה"ב הם נכס ביטחוני לאומי מן המעלה הראשונה עבור ישראל, ובמידה רבה גם עבור ארה"ב מבחינת מעמדה ותפקידה במזרח התיכון. מסיבה זו, ישראל חייבת להציב בראש סדר העדיפות הביטחוני-מדיני שלה את המאמצים להשיב לעצמה את המעמד הדו-מפלגתי ממנו נהנתה לאורך שנים כה רבות. משימה זו, חשובה ככל שתהיה, לא תהיה פשוטה, בלשון המעטה.
תהליכים חברתיים ופוליטיים עמוקים, שחלקם טומנים בחובם מרכיבים מאתגרים מבחינת תמיכה אמריקאית עתידית כלפי ישראל, מתחוללים בקרב החברה והפוליטיקה האמריקנית בכלל – ובקרב המפלגה הדמוקרטית ותומכיה בפרט. כוחות פוליטיים חדשים וצעירים מתחזקים וצוברים בהדרגה עמדות השפעה וכוח בסביבת המפלגה הדמוקרטית. חלקם מחזיקים באידיאולוגיה הנתפסת רדיקלית בכל הנוגע ליחסי ארה"ב עם בעלות בריתה המסורתיות ובראשן ישראל, כמו גם ביחס לנושאי פנים כגון שינויים ותיקונים בשיטה הכלכלית האמריקאית.
על מנת לפעול באופן יעיל להשבת מעמדה הדו-מפלגתי המסורתי בפוליטיקה האמריקאית, ישראל צריכה בראש ובראשונה להימנע באופן מוחלט מכל מסר או רמז מטעמה המעיד על כך שהיא נוטה, מבחינת זיקתה הערכית או תמיכתה הפוליטית, לכיוון צד אחד מסוים בפוליטיקה האמריקאית. דבר זה אמור היה להיות מובן מאליו, אך הוא הופר ברגל גסה בשנים האחרונות – בייחוד מאז נאומו של רה"מ נתניהו נגד הסכם הגרעין עם איראן בקונגרס במארס 2015, ולאחר מכן במרוצת כהונתו של הנשיא טראמפ.
מעבר לכך, ישראל חייבת לפעול באופן פרו-אקטיבי לחיזוק ושיקום יחסיה עם הכוחות הפוליטיים המרכזיים (הוותיקים והחדשים) במפלגה הדמוקרטית. לא פחות חשוב, עליה לעשות זאת גם עם המנהיגות הפורמלית והקהילתית של התנועה היהודית הרפורמית בארה"ב, המזוהה באופן גורף כבעלת זיקה לערכי המפלגה הדמוקרטית ומביעה בה תמיכה פוליטית נחרצת.
פעילות זו לשיקום היחסים עם הדמוקרטים ועם היהודים הרפורמים דורשת מישראל השקעה ומאמצים משולבים הכוללים, בין השאר, גם שינוי בהתנהגות ובמדיניות כלפי סוגיות מסוימות. כך, למשל, דרושות מחוות ויוזמות מדיניות פומביות כלפי הפלסטינים (גם ללא ויתורים מהותיים בשלב הראשון), כולל גיבוש יוזמה מדינית להסדר עתידי אפשרי; פעילות מדינית וחקיקתית להדגשת מחויבותה של ישראל לערכים של שוויון, דמוקרטיה ליברלית ומולטילטריזם בזירה הבינלאומית; ונקיטה בגישה מכילה ופתוחה יותר כלפי היהדות הרפורמית בשלל סוגיות, חלקן רגישות מאוד, כגון מתווה הכותל והכרה ישראלית ממלכתית ביהדותם.
כאמור, המהלכים הללו דורשים מישראל בראש ובראשונה להציב את מטרת שיקום המעמד הדו-מפלגתי שלה בארה"ב במקום גבוה מאוד בסדר העדיפויות הלאומי. זה ידרוש מממשלתה נכונות להתעמת עם גורמים פוליטיים בישראל, שמשיקולים פוליטיים וסקטוריאליים בוודאי ייאבקו על מנת למנוע הליכה בכיוונים המומלצים הללו, גם לנוכח המחיר האדיר שישראל משלמת – ועוד תשלם – על שחיקת התמיכה הדו-מפלגתית בה בארה"ב.
ד"ר רונן הופמן כיהן כחבר כנסת בכנסת ה-19, חבר בוועדת החוץ והביטחון ויו"ר וועדת המשנה למדיניות חוץ; מרצה בביה"ס לממשל במרכז הבינתחומי הרצליה; מומחה למדיניות החוץ של ישראל ולניהול משא ומתן מדיני; כיהן כחבר ומזכיר צוות שיחות השלום עם סוריה; מייסד משותף (co-founder) של המכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור (ICT) במרכז הבינתחומי הרצליה.
(צילום: המרכז הבינתחומי הרצליה, באדיבות המחבר)