תחילת כהונתו של ג'ו ביידן, הנשיא ה-46 של ארה"ב, היא עיתוי מושלם מבחינת ישראל לתקן את השבר הגדול שנוצר בשנים האחרונות ביחסים עם המפלגה הדמוקרטית. אין ספק שגם באופן יחסי למועמדים האחרים בפריימריז הדמוקרטיים לנשיאות, וגם באופן אבסולוטי, ביידן הוא ידיד גדול של ישראל. לכן, דווקא בשעה קשה זו, שבה מרכז המפלגה הדמוקרטית הולך ונעלם מהמפה הפוליטית וישנו סחף גדול שמאלה, ביידן הוא הזדמנות גדולה – ואולי אפילו האחרונה – להביא לעצירת הסחף ולשיקום היחסים.
אנחנו לא צריכים להביט הרבה אחורה במנהרת הזמן כדי להיזכר ששני הנשיאים שתרמו הכי הרבה לקידום יחסי ישראל-ארה"ב היו דמוקרטים: הארי טרומן, שהכיר במדינת ישראל, ולינדון ג'ונסון, שכונן את היחסים המיוחדים והאסטרטגיים עמנו (נדרשת לנו עדיין פרספקטיבה היסטורית כדי להוסיף את טראמפ לרשימה).
כדי לשקם את היחסים שנעכרו בשנים האחרונות נדרשים מספר צעדים, אך כאן התבקשתי להציג רק שניים שממשלת ישראל תוכל לאמץ. בחרתי בשני תהליכים – האחד מיידי והשני לטווח ארוך; האחד מלמעלה למטה והשני מלמטה למעלה.
התחום הראשון ניתן להשגה בטווח הזמן המיידי והוא שינוי השיח בין ממשלת ישראל לממשל הדמוקרטי. עלינו להקפיד שלא יהיו פערים בשיח שמנהלת ישראל מול ממשל ביידן, מול המחוקקים ומול המפלגות. גם אם יתגלעו חילוקי דעות בתפיסת המו"מ מול איראן, עלינו לחתור לשיח אינטימי מול הנשיא ביידן, שר החוץ המיועד בלינקן ואחרים, ולא לאוורר את הבדלי הדעות כלפי חוץ. השיח חייב להיות ברור, שקוף ודיסקרטי, מבלי להשתמש במנופי הקונגרס אל מול הממשל.
בנוסף, עלינו להרחיב את השיח מהסוגיות המידייות והקריטיות כמו איראן לנושאי שת"פ רכים יותר, ובטח להמשך כינון הסכמי שלום עם מדינות ערביות ומוסלמיות כחלק מ"הסכמי אברהם", כשגולת הכותרת יכולה להיות יחסים פורמליים עם סעודיה. אין ספק שהסכם כזה יבנה את האמון בצורה מהירה וחזקה. לסיכום, עלינו לייצר שיח גלוי ושקוף עם הממשל הדמוקרטי, שיהיה חופף לשיח עם הקונגרס ו/או הרפובליקנים, בלי כל פערים.
התחום השני הוא לטווח הארוך: אנחנו יודעים שהבעיה הקשה ביותר בשיח עם הדמוקרטים היא עם הדור הצעיר. עם זאת, השינויים הדמוגרפיים מהווים גם הזדמנות, מאחר שהקהילה הלטינית הגדולה, שמגיעה ממרכז אמריקה ושרובה נוטה להצביע לדמוקרטים, לרוב אינה בעלת דעות קדומות שליליות על ישראל. עלינו לייצר שיח הדוק עם הקהילה הזו, וסוכני העזר והשינוי במקרה הזה יכולים להיות דווקא הקהילה היהודית, שרובה תומכת במפלגה הדמוקרטית ובמהגרים.
עלינו לאמץ את היהודים הרפורמים והקונסרבטיבים, שמהווים את הרוב המוחלט של הקהילה היהודית בארה"ב, ועלינו ליצור חיבור ושיח בנושאים שהתעלמנו מהם שנים. באמצעות פרויקטים משותפים בין ישראל, הקהילה הלטינית והקהילה היהודית, נוכל ליצור לנו בעלי ברית שאינם נגועים בדעות קדומות. התחלתי פרויקטים כאלה עת שימשתי קונסול כללי בלוס אנג'לס וקצרנו מהם דיבידנדים רבים, אך עליהם להיות מובנים ומונחים ברמה האסטרטגית מהמטה ולכלול את כל רחבי ארה"ב.
שיתוף פעולה שכזה יספק לנו עם הזמן זמן בעלי ברית שמספרם והשפעתם רק הולכים וגדלים בארה"ב.
יקי דיין שימש קונסול כללי בלוס אנג'לס, ראש המטה המדיני של שרי החוץ סילבן שלום וציפי לבני, יועץ מדיני בשגרירות ישראל בוושינגטון וחבר בוועדות המו"מ עם הפלסטינים.
(צילום: באדיבות המחבר)